לתמוה דהא במקום שאפשר לקיים שניהם לא יבוא עשה וידחה לא תעשה והא הכא שאפשר לקיים שניהם שימתין עד שיתרפא וימול ואם לא יתרפא יבא עשה וידחה לא תעשה. אל"ב ממתינין הדין שהוא הבהרת לעמוד בערלה אין ממתינין, ומן הדין היה תיכף שנולד להעביר הבהרת אלא דלא אפשר משום שצריך ביום ח' ומיום השמיני ואילך מבערין הבהרת והערלה תועבת ה' גם שניהם, אל"ר שפיר קאמרת אלא בשר ערלתו למה לי יכתוב ימול ערלתו, א"ל בני הכי אמר קב"ה למה ימול הערלה בעבור שהוא בשר הבשר עודנו בין שיניהם והוא כתר הרשעים רשע מכתיר את צדיק חתכהו והעבירהו, א"ל מהו זה הדבר שארז"ל כי אמרינן אין עשה דוחה ל"ת ועשה וגם אין דוחה עשה שיש בו כרת והלא אנו רואים שהשבת עשה ולא תעשה וכרת ומילה דוחהו ולילף מיניה בעלמא, א"ל משום דאיכא מילה ויבום שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין, אל"ר הלא אין באים כאחד דשבת עשה ולאו וכרת ויבום לא תעשה שיש בו כרת וגם יבום הוה לאו ועשה הדוחין לאו ועשה שיש בה כרת לאו לא תהיה אשת המת חוצה ועשה יבמה יבא עליה ואם כן נילף מיניה בעלמא, א"ל בני משום דהוי שבת וקרבן תמיד עם המילה שני כתובים הבאין כאחד וא"מ, א"ל הניתא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין נילף בעלמא א"ל למ"ד מלמדין איכא עיכובא השמיני השבת דלכתוב רחמנא וביום שמיני וביום שבת מאי ה' אלא לעכב דלא נילף מיניה, א"ל הניחא למד"מ צריך עיכובא אלא למ"ד א"מ למה לי עיכובא יכתוב שמיני ויכתוב שבת, א"ל הוא סובר השמיני רומז לשמיני הידועה שהוא יסוד, השבת רומז לשבת הידועה, וגם דע לך הנולד מהול והנולד בחדש ח' לעיבורו שלא נגמר ברייתו ולא יתקיים והרי הוא נפל ואנדרוגניס ויוצא דופן ומי שיש לו שני ערלות אין דוחין עליהן את השבת אלא מלין אותו בתשיעי כי יצא מכלל הדוגמא, א"ל א"כ ספק נולד ביום ספק נולד בלילה אימתי מלין אותו ימול בח' דלמא נולד בלילה וה"ל ז', אל"ב מלין אותו בט' שאם נולד בלילה ה"ל ח' ולא ימול בח' דלמא נולד בלילה והוא ז' אין מלין בז' משום דהוי קציצה, ועוד שלא כיוונו רק בזאת שהרי מצותו בח' ואתה עשית אותו בז' וכן בין השמשות בשבת אין דוחין את השבת, משום דהוי ספק וחיישינן דלמא השבת אינו ח' שלו והוא ע"ז וגילוי עריות וש"ד שכל המחלל את השבת עובר בג' תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת, א"ל ולא ראית את רבא הבקי בברייתא מה דאמר דההוא אדם שבא לפני רבא ואמר לא שמע הילד ולא נולד עד חשיכה של שבת רק שמע שבכה בה"ש וא"ל רבא ההוא תינוק יצא ראשו חוץ לפרוזדור בין השמשות, שאם לא הוציא ראשו לא היה בוכה שכל זמן שהוא במעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח, וא"כ בין השמשות נולד דהוצאת ראשו כילוד דמי והוי ספק ואינו דוחה שבת, ואנה שכח רבא ההוא דארז"ל שמעה רבקה את עשו במעיה דקאמר אי שבקינן למיפק תחילה שפיר ואם לאו אבקע כריסה של אמי בעקבי ואצא, ועוד אמרה רבקה א"כ שזה יהרגני למה ז"ה הבטיחני שיצאו ממני י"ב שבטים כמנין ז"ה, והא הכא דפיו סתום ומדבר בלשון ארמי לשון שרבקה שומעת, וגם זה הילד צעק במעי אמו ונולד בשבת מלין בשבת ורבא איך דן מה שלא ראו עיניו הוא לא ראה ראשו בחוץ ולא אביו ולא אמו ולא אדם בעולם רק צעקו שמעו ואימא במעיה, וראה והבן מה שארז"ל אין לדיין לדון אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעת והכא לא ראה ולא שמע. אל"ב לעולם רבא אמת אמר והיה בקי יותר מהמילדת אבל אגדה דרבקה אין לה פשט אלא הכי הוא הכוונה, שעשו רומז בדין והדין צועק ומבקש לרדת ברבקה היא כנ"י ויעקב שהוא ת"ת אינו מניחו ורבקה אוהבת את יעקב ואמרה הלא הבטיחני לרדת בי כח י"ב הויות לכבות האש שלא לרדת בי הדין בכח הקשה, ולכן אין להביא ראיה מזה. וגם דע לך שמילה שלא בזמנו דוחה יו"ט שני חוץ מיו"ט שני של ר"ה. וגם דע לך שהנולד בחדש ח' אין מפקחין עליו את הגל בשבת משום דהוי כאבן מ"מ למולו מותר כמחתך בשר בעלמא, אל"ר אמרת שאין מפקחין עליו את הגל מנא ידעינן שהוא בן ח' דלמא בן ז' הוא או בן ט' והורגנו נפש בן קיימא לכתחילה, ויולדה למקוטעין חי הוא, א"ל משכחת לה כגון בתולה שנבעלה ביום א' וביום ב' משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וביום ב' מת בעלה או ביום אחד שבעל שתי בעילות ומיד מת דעכשיו כ"ע ידעי אי בן ח' הוא או בן ז' או בן ט' ובענין אחר אין לך ברירה כלל ומפקחין עליו את הגל בשבת והקודם לפקח הרי זה משובח, אבל לענין המילה הן בן ז' או בן ח' או בן ט' מלין אותו ממ"נ אי בן קיימא הוא שפיר ואי נפל הוא הוי כמחתך בשר בעלמא אל"ר שמואל דאמר אחזתו חמה ונתרפא ממתינין לו ז' ימים אחר שנתרפא ואח"כ מוהלין אותו, ומאי שנא מאם כהו עיניו ונתרפא דתיכף שנתרפא מוהלין אותו, א"ל בני חמה נכנס דין למעלה ומסתלק ע"י שבעת ימים עליונים ע"כ צריך להמתין ז' לטהר הדין משם לגמרי ואחר נסתלק גם הערלה, הלא תראה ילד הירוק והאדום שנשתנו מראיהן ממתינין להם עד שיחזרו כמראות כל הילדים ואם יבא לסלק הערלה שמא יפעל הדין מיתה, הלא תראה שאם מת ילד ראשון ושני אין מלין את השלישי דוודאי דין לוחם בילדי האשה ההיא וממתינין לו עד שיגדל שאז נסתלק מכח האשה ודין שבאשה אין בו, א"ל רבי אשאלך והודיעני בשלמא הגוי שמל אין מלתו כשירה עד שיטיף ממנו דם ברית שפיר ודין הוא שלא לחלוק כי הוא טמא וטמא שטהר אין טהרתו טהרה, אלא אשה דפליג רב ור' יוחנן רב אמר נהי שפטורה מ"מ אם מלה היא בעצמה כשירה ור' יוחנן אמר פסולה ובשלמא רב דמכשיר קרא מסייעו שנאמר ותקח צפורה צור וכו' אלא ר"י אמאי פליג ומכחיש האמת, א"ל בני צפורה אחר עשאתו, א"ל והא כתיב ותכרות ת' נסתר לנקבה א"ל שב משה והטיף ממנו דם ברית וצדקו דברי ר"י שאין דין מבער דין, וצריך המוהל לגלות העטרה ולפרוע הקרום ואין צריך לחתוך הקרום ההוא נתנו לכאן ולכאן להרמיז שהוא במקום חומה סביב העטרה כי מוליך העור הזה עד סוף העטרה ואז נראה שהעטרה מגולה בלא עור אחר עליו, ועושה מציצה יפה לבער משם הדם הנמצא סביב שהוא במקום הדין פן ינזק, וע"כ מילה ופריעה ומציצה שווין הן אלא שמציצה צריך ואינו מעכב, ודע בני שהמל בשבת כל זמן שעוסק במילה הוא שב בין על ציצין שאינן מעכבין כי אעפ"י שאין מעכבין אין הדין נותן להמצא שם שום ציץ, ואחר שסילק ידיו, על ציצין המעכבין שב שדוחין השבת בשבילן, על ציצין שאין מעכבין אינו שב. ועתה שמע והבן דבעידנא דמקיים עשה קא מעקר לאו אין לחוש לעקירת הלאו שהלאו הוא כ"י ועשה הוא ת"ת ואוהב הלאו להדחות מפני העשה כי יותר מתקן העשה ממה שמקלקל הלאו, ולכן בהיות עשיה ועקירה בהדדי שפיר דמי אבל שלא בשעת עשיה אסור להיות עקירה אפילו עקירת דבריהם כגון הבאת סכין מחצר לחצר או אמירה לגוי דהוה שבות של דבריהם יותר טוב לדחות המילה ליום ט', כי תכף שעבר אף של דבריהם שהם נאחזים ממה"ד הרפה ומיד פועלת דין והנה פירוד המלכה מהמלך ע"כ אין להביא דין בשבת, וי לכם עוסקים בדברים בטלים ולא בחכמה האמיתית תורתכם הקדושה והטהורה והנקייה מפי משה ומשה מפי השכינה אמרה לדעת עד היכן אמירה לגוי שבות של דבריהם מגעת, וי לכם עמי הארצות דלא עסקיתו בתורה לדעת ענינה וסודותיה להזהיר מלהזיק בעליונים, ואתם עמי הארצות דעו וראו ומה אם לא תיקנו הסכין למול אין אומרים לגוי לתקן והמילה נדחית ממקומה אף כי הוא עשה ודוחה ל"ת כ"ש וק"ו לומר לגוי להביא ספר מרשות לרשות ואצ"ל מאכלות ויינות ששבו לטומאה ולנסך ואתה מטמא נפשך והשבת טהורה, ע"כ אוי לכם המביאים חומשים וסדורים וטליתות ע"י גוים כי הוא מצוה הבאה בעבירה ועבירה עומדת והמצוה עוברת, זכאין אתם ישראל העוסקים בתלמוד ואח"כ שבין להעמיק בשרשו ומכירים עניניה ונזהרים מלהזיק בנפשה אפילו כחוט השערה כי אחר ההיכר והידיעה עושין מאהבה ומיראה עליהם אמר הכתוב ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, דביקים ממש וחיים ממש הם הנקראים רעים למעלה ואהובים למטה והם הם שקנו עוה"ב: ד"ה סוד הקידוש והבדלה ודיניהם סוד הקידוש והבדלה ודיניהם וגם אמר זכור את יום השבת ונתעוררו רז"ל זכרהו על היין במה בשבתות וזהו קידוש המקדשין ביין והוא מן התורה לקדש בשבתות, אבל בכוס ויין אנשי כה"ג תקנוה דהכי אמר ר' יוחנן אנשי כה"ג תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות קידושות והבדלות וקבעוה בתפלות ועל כוס של יין, א"ל נזיר שאינו טועם יין של מצוה שנאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ושואל מאי האי אלימא קידוש והבדלה והלא מושבע ועומד מהר סיני א"כ ראה ר' האיך תפשו כל העולם כשוטים וכשכורים וכי נשבע בהר סיני לקדש על היין והלא מדבריהם לבד הוא לא מהר סיני ומאי אין שבועה חלה על שבועה, ועוד וכי נשבע בהר סיני מאי הוה והלא נזירות הוא נדר מהנדרים שחלין על דבר מצות כרשות וא"כ אף שנשבע בהר סיני איך יוכל לטעום ל"ש בחול ול"ש בשבת, ועוד מה ראו ותיקנו קידוש על היין, אל"ב בנדר לא תמהו שחל על דבר מצוה אלא תמהו בנשבע שלא ישתה היין והוא מושבע ועומד מהר סיני, ודע בני שהיין הוא משומר בענביו מששת ימי בראשית והוא ששתה אברהם יצחק ויעקב הוא ראוי ליקרב ע"ג המזבח ונקרא יין הרקח ע"כ מקדשין בו, התוכל לעזוב את הלוי והתורה אמרה לא תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתיך כל ימיך אלו ו' ימי בראשית, על אדמתיך זו כנ"י, וע"כ מקדשין על היין, אל"ר מאי מקדש א"ל מברך על היין לפייס הדין, ואומר אח"כ אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו' ואומר כי שבת תחילה למקראי קודש ר"ל שבת רומז בבינה הנקראת שבת הגדול והוא תחלה למקראי קודש, ע"כ אומר זכר ליציאת מצרים כי הבינה הרכיבה תפארת על הזרועות ועשה מלחמה עם מצרים ויוציאנו מעבדות לחירות, ואומר שבת קדשיך באהבה וברצון הנחלתנו היא כנ"י המקדשת היסוד, בא"י מקדש השבת, א"ל רבי מ"ט ביו"ט מסיים מקדש ישראל והזמנים ה"נ נימא מקדש ישראל והשבת, ועוד כשחל יו"ט בשבת אומר מקדש השבת וישראל והזמנים יאמר מקדש השבת והזמנים, אל"ב שבת היא הבינה שבת הגדול מקדש הו' ומשך הו' הנקראים שבת ומקדש כנ"י הנקראת שבת הוא שנאמר את שבתותי תשמרו ב' שבתות וע"כ אינו מזכיר ישראל, אבל בי"ט אם הוא שבת אומר מקדש השבת היא הבינה ומי מקדשה כ"ע באמצעות החכמה והבינה מקדשת הת"ת הנקרא ישראל וישראל מקדש הזמנים הן ששה ימי בראשית, א"ל יאמר מקדש השבת ישראל והזמנים מאי וישראל, א"ל הו' להרמיז שהוא משך הו' ונמשך לענין הקידוש עם הזמנים שת"ת הוא קודש על הקדושים ולא יסו"ד שהוא משך הו', אל"ר הכוס במאי רומז א"ל בעטרה, א"ל ולמה נשים היין בכוס שהיין הוא דין, א"ל עם ו' ימי בראשית זהו לא תעזוב את הלוי שהוא היין כל ימיך ששה ימי בראשית, על אדמתך זהו הכוס, אל"ר ונקדש גם ביום בא"י מקדש השבת א"ל מאי האי דקאמרת וכי האשה פעמיים מתקדשת והלא אינה מתקדשת אלא פעם אחת והא כבר נתקדשה מאתמול, אלא שמזמין הלוי בסעודת היום וסעודה זו כנגד ת"ת ומברך קידושא רבא ונקרא קידושתא רבתי כי הפיוס הגדול מכל ענין דאם אין פיוס אין דבר, וע"כ ברכת היין קודם וכיון דקודם קדושה רבתי הוא, אל"ר הראית רב בעבור שהוא בבלי שם בלל ה' למד עניני הבלילה ואמר יין שאינו ראוי לנסך ע"ג המזבח אין מקדשין עליו, ולדבריו אם בלל אפילו כחרדל דבש או שאור הפוסלים אותו בניסוך לא יקדש א"כ יהיו צריכים לבער שאור ודבש במקום שיש חביות יין כחמץ בפסח, ועוד רבא אמר בהיה סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש אעפ"י שאינו ראוי ליקרב ע"ג המזבח, אל"ב רבא בקי בבריאה הוה אבל רב בבלילה, ובאמת צדקו דבריו כי דבש ושאור אפי' כחרדל עם היין מבטלין הקדושין כי אין להם קירבות בין הזוג, הוא שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה אלא יין יורד מחכמה עילאה ובא בפחד ונכנס בכוס הוא כנ"י וע"כ מקדשין אותו, אבל יין היוצא מהכוס בחוץ הוא הנקרא יין נסך ישתו יין נסיכם, אבל יין הנכנס בכוס עליו אמר כנ"י כי טובים דודיך מיין, אבל שאור ודבש אין להם עירוב כלל עם זה היין ואם נתערב אפילו כחרדל פיגול הוא לא ירצה, וטעם יין בעינן בקידוש ולא ריח ואין מקדשין אשיכרא חלילה ביטול קדושה איכא הכא, אל"ר מהו שיאכל האדם בע"ש מט' שעות ולמעלה ואין שומעין לר' יהודא דאוסר מט' שעות אע"פ שהוא מלך ובלבד שלא ימלא כריסו, וע"כ אם התחיל וקידש עליו היום פורס מפה ומקדש וגומר סעודתו ומברך בה"מ, א"ל יצאת מכלל היסוד, אלא הכי הוא מפסיקין לקידוש ואין מפסיקין להבדלה, ורב תחליפא בר אבימי החליף השיטה ואמר כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה וכשמו כן דיבר. ושמע הכוונה והסדר אם היה אוכל בע"ש ונמשך סעודתו עד בין השמשות פורס מפה ומברך בה"מ של חול ואח"כ מקדש ומפריש החול מהקודש זהו מפסיקין, אבל אם היה אוכל בשבת והחשיך היום לא יפסיק סעודתו אלא ישלימנה ויברך של שבת בחול ואין בכך כלום ואח"כ יבדיל זהו אין מפסיקין להבדלה זהו הסדר, ושמע הכוונה למה מפסיק בע"ש בעבור שאין לך דבר שעומד בפני הכנסת כלה במלך, והנה הגיע השעה וזה לא ישיר שירת הפה הוא הקידוש לקדשה עם המלך ולגרש דרכי החול משם על כן מברך ברכת המזון ואח"כ מקדש, אבל בשבת אין להפסיק סעודתו להבדלה אלא הולך ואוכל כאדם המעכב את המלך והמלכה אצלו ואם יפסיק הנה מגרש המלך מביתו, וזהו זכור זכרהו בכניסתו לקבלו קודם שקיעת החמה ושמור שמרהו ביציאתו כאדם השומר את המלך כשהוא בביתו ואינו אוהב שיצא מביתו, וע"כ ארז"ל כל מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך נראה שאינו אוהב את המלך ודוחהו והמלך פועל מדה במדה ודוחהו מן העולם, וי לכם עמי הארצות שאינם מכירים המלך והמלכה לכבדם אבל בכניסה וביציאה אתם מוצאין אלף תחבולות ואלף טענות לחלוק עם דוגמת המלכה לקללה ולהכותה לגרשה מביתך ואח"כ לאכול תמרורים עם גחלי רתמים, ואלו היה בא עם הארץ ממינם וקשקש בכיסו וידיו דמים מלאו היה מקבלו בסבר פנים יפות, והיה ממהר את אשתו תרבה מאכלים שנויי שניות כי העושר והכבוד מצא מין את מינו וניער אוכלים ושותים ומשתכרים, והמלך והמלכה באו לביתו אשר להם העושר והכבוד ובידם הכל והוא מעלים עיניו מהם מראות בכל ומגרש המלך והמלכה מביתו יהי רצון האשה אשר הכה דוגמתה יכם מכת מות. זכאין אתם ישראל עוסקין בתורת המלך והמלכה ומכירים אותם באהבה ובחיבה וקשה להם להניחם לילך מביתם. אמר ליה רבי הרי שהיה אוכל וגמר סעודתו וברכת המזון שלו עם הכנסת שבת יברך בה"מ וקידוש על כוס אחד או בה"מ על כוס א' וקידוש על כוס שני, א"ל בני אין לנו גדול וראשון כאל"ף הוא ראש לכל האותיות ורב ששת העולה אלף ואמר אין אומרים ב' קדושות על כוס א', והכוונה כי כוס החול פועל דין וכוס שבת פועל רחמים ע"כ מפרישין, אל"ר מאי האי והא י"ט באחד בשבת דמברך הבדלה וקידוש על כוס אחד, ותו הברייתא צועק או שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת מניחו לאחר המזון ומשלשלין כולן על כוס אחד לאחריו, והא הכא כעושה ב' קדושות בכוס אחד, ותו בה"מ וז' ברכות על כוס אחד, אל"ב י"ט בא' בשבת מקדש ומבדיל בכוס אחד חדא מלתא היא דאין מבדיל אלא בין קדש לקדש והכל קידושין, בה"מ והבדלה הכל של חול, אלא בה"מ וז' ברכות תרי בעינן והאומר בחד ע"כ שאין לו יין אחר שאם יש לו אין שומעין לו, אבל בה"מ של חול וקידוש של שבת אין להם עירוב בכוס אחד, וגם אסור לאדם לטעום כלום קודם שיבדיל, אבל מים שמודים בהוראת שבות שרי, ואלו דבר אחר הוה ליה כמקדים ואוכל קודם שלחו המלך בברכה, אל"ר ולא ראית אמימר איך היה נזהר שלא להביא מ"ר במ"ם כדי שיהיה רם אמימר הוא שהביאו לו שכר להבדיל כי לא היה להם יין ולן בתענית ולמחר הביאו לו יין והבדיל ואכל מיד, וכ"ז שלא להזיק כ"ז שלא נתברך המלך בהבדלה, גם אם לא טעם מלא לוגמיו לא יצא כי זיל בתר שיעורא, ולא ידעת בני שהשיעורים בכנ"י הנקראת סיני הוא, שארז"ל שעורין הלכה למשה מסיני וגם אם טעם בדיעבד אינו פוסל לא בקידוש ולא בהבדלה ומקדש ומבדיל, וגם אין לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל דהוי כטעימה קודם שיבדיל, אלא אומר תחלה בא"י אמ"ה המבדיל בין קדש לחול ועושה מלאכה ובכוס, א"ל ומאי רבותא פשיטא א"ל כגון שלא הבדיל בתפלה, וגם ארז"ל אם התפלל של שבת בע"ש אסור לעשות מלאכה, טעה והתפלל של מוצאי שבת בשבת אסור לעשות מלאכה עד שתחשך, ויברך על הכוס ואין לברך על האור עד שתחשך שאין לגרש המלך בפועל וחילול, אל"ר ואף לכתחילה, א"ל של שבת בע"ש מתפלל לכתחילה של מוצאי שבת בשבת לא. נשים חייבות בקידוש דבר תורה שהרי אמרו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונשים הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, א"ל והא שבת לאו שאינו שוה בכל ואין מקישים שהרי כהנים מקריבים בשבת, א"ל הואיל וזר שוחט ג"כ בשבת הוא שוה לכל, א"ל ולאו שאינו שוה לכל אין מקישין והרי ציצית ושעטנז לאו שאינו שוה לכל שהרי שעטנז הותר לכהנים בשעת העבודה וטעמא דהוי ליה שני כתובים הבאים כאחד הא לאו הכי מקישין ואינו שוה בכל שהרי הותר לכהנים,