{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "29", "title": "ספר הקנה — קטע 29", "hebrewTitle": "קטע 29", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/29/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/29/", "segments": [{"index": 1, "he": "נכללים בכסף ושטר וביאה והנה חמשה בתוך ג', אל\"ר ראית הברייתא אומרת היה מדבר עם \nאשה על עסק גטה וקדושין ונתן לה גטה או קדושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ובעבור \nשהוא דיין ושמואל נביא ונאמר לו שדברי הדיין קיימים בא רב הונא והעיד ששמואל אמר \nהלכה כר' יוסי האמת לא פסק שמואל הלכה רק כשעוסקים באותו הענין, ועתה יש לנו לדעת \nשמה שאמרו מאן דלא ידע בטיב גיטין וקדושין אל יהא לו עסק להורות בשום ענין שמא יתיר \nערוה אע\"פ שיודע כל ענין וכל דין קידושין, והא דפסק שמואל הלכה כר' יוסי אל יורה כי \nדלמא אתרמי ליה דא דינא ולא ידע ויתיר ערוה והמתיר ערוה אף בלא דעת וי ליה כי הוריד \nכח שכנגדו למעלה והוא יתחלף בערוה, כי זה אע\"פ שהורה בשגגה מ\"מ העבירה נעשית, כי כן \nהדבר שאם אדם אחד מדבר עם אשה מענייני קדושין ונתן לה דבר על השעה ונתקדשה ואינו \nיודע כי נתקדשה והלכה ונשאת מדעת ב\"ד שלא נאמר להם שהיא מקודשת אמת כי בניה כשרים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שכל הנשאת מדעת ב\"ד אפילו באיסור בניה כשרים, מ\"מ הקב\"ה גובה ממי שגרם הערוה הוא \nהמורה בעריות או המרבה לדבר עם נשים עניני קידושין ויקדש ולאו אדעתיה, וכן המניח את \nאשתו והולך בדרך ארץ מרחקים ואינו מודיע לה שהוא בחיים ושמא יגרום עונו ויערים גוי \nקלקל בישראל ויבא ויתן עדותו עליו שמת, שהגוים משימים דעת עליה ובאים ומקלקלים כי \nשמחים בקלקולם של ישראל וב\"ד דנין דין תורה ומשיאין את אשתו בהיתר גמור ויולדת בנים \nואח\"כ יבא בעלה הראשון ויורידהו הקב\"ה בטומאת הגיהנם, אל\"ר ויתכן זה והלא ארז\"ל \nראובן שגירש את אשתו דינה ע\"מ שלא תנשא לבנימין והוא תנאי שאפשר להתקיים והוי דבר \nהכורת בינו לבינה, והלכה ונשאת ליהודה וילדו בנים ובנות והרבו משפחות בישראל ואח\"כ \nמת יהודה ועדיין ראובן שגירש בחיים והלכה הארורה ונשאת לבנימין ובטלה התנאי ונתבטל \nהגט והוי אשת איש למפרע ונפסלו כל בני יהודא שבא עליה בהיתר וברשות ב\"ד, א\"ל בני \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שמע הענין והבן שבני יהודא שאע\"פ שנפשם נפש טהורה מ\"מ אמם הארורה כשנבעלה לבנימין \nהכניסה טומאה בהיכל הקודש וע\"כ בניה חיצוניים מדה כנגד מדה, ואל תאמר תצא היא ולא \nבניה כי ממנה יצאו ובמחשבה רעה נולדו וסופה יוכיח על תחלתה, וא\"ת מה יהיה לזרע \nיהודא שמחשבתו היתה לטובה בזה יש להשיב עונו גרם שנשא אשה מגט ע\"ת שהיה לו לחוש בכל \nאלו לכן כל גט שיש בו תנאי אפי' שיכול להתקיים יש לגזור שלא יהיה גט מעתה פן יתבטל \nהתנאי ויחזור קילקול במקום תיקון כי העריות קילקול גדול בישראל, והעריות מתחילות \nמשעה שיקדש בא' מג' דרכים מיד היא א\"א ואסורה לכל העולם כהקדש והוא נאסר בקרובותיה \nוהיא נאסרה בקרוביו, וברייתא היא האומרת המקדש את האשה הרי זה אוסר עליו ז' עריות \nאמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה, וכולן אסורין בין בחיים בין לאחר \nמיתה חוץ מאחותה שאין אסורה אלא בחייה שנאמר עליה בחייה, אבל כולן כיון שנאסרו שעה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אחת אין להם היתר לעולם ובמקומו יתבאר בעז\"ה: \nאל\"ר ראית המשנה שאמרה האיש מקדש בו ובשלוחו האשה מתקדשת בה ובשלוחה, ומנ\"ל ששליח \nשוה כאדם עצמו בקדושין דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה מגרש ומתגרשת ע\"י שליח אף הויה \nכן ויציאה גופה מנ\"ל דהוי למכתב וכתב לה ספר כריתות ויצאה מביתו מאי ושלחה אלא מלמד \nשעושה שליח, ומדהוי ליה למיכתב ושילח מאי ושילחה מלמד שגם היא עושה שליח והכוונה \nשת\"ת שלוחו היא העטרה כענין הנה אנכי שולח מלאך לפניך, וגם העטרה שולחת את בת קול \nע\"כ אמר שלוחו של אדם כמותו שכולם היו בגחלת בכח. וגם אין שליח לדבר עבירה שכל \nהשליחות למעלה בדין ובצדק, ודע ר' שיש אדם שדעתו לישא אשה במקום אחר אשר נפשו נמשכת \nשם ואמר לשלוחו צא וקדש לי אשה במ\"פ ולא הזכיר לו שם האשה והלך וקדשה במקום אחר \nאינה מקודשת, מ\"מ יש לשאול בזה הלך במקום אחר ומצא שם אשה ממקום שאמר לו וקדשה מאי. \nאל\"ב קרוב הוא הדבר שיש לחוש לקדושין אף כי הבעל טוען לא אמרתי לך רק במ\"פ אפי' הכי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יכול השליח לומר אשה אמרת ממקום פלוני הרי האשה מאותו מקום היא מה לי במקומה ומה לי \nבמקום אחר מקודשת דמראה מקום הוא לו. דודאי אם הזכיר שמה מקודשת ומראה מקום הוא לו \nאבל באמת בכ\"מ שהוא אמר כיון שהזכיר שמה ומזה נראה כשאמר לו במקום פלוני ולא הזכיר \nשמה אפילו שהלכה ממקום שאמר לו והלכה במקום אחר וקדשה יכול לומר במקום פלוני אמרתי \nלך ואינה מקודשת, ובאמת הכוונה היסוד מקדש את כנ\"י במקום שהיא אבל במקום אחר אינו \nמקדשה, אבל כשהגזירה מלמעלה אות פלונית קדש היא כנ\"י שכ\"מ שהיא מקדשה, אבל בלא \nהזכרת שם אשה פלונית והיא במקום אחר אינה מקודשת שם אלא בכניסה במקומה ומקדשה: \nהאומר לשלוחו לך וקדש לי אשה והלך השליח ולא החזיר לו שליחותו נאסר בכל הנשים \nשבעולם מ\"ט חזקה שליח עושה שליחותו וכל אשה ואשה יש לחוש שמא קדש אמה או בתה או \nאחותה ואינה מותרת לו רק כשילדתה אמה ומתה אמה והיא לבדה לאמה ואין בה צד קורבה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שניחוש מצד עריות ודוקא בזו מותר אבל בשאר כל הנשים אסור אע\"פ שהן מותרות לעלמא. \nאל\"ר א\"כ כל הנשים יהיו אסורות להנשא דלמא לזאת קידש והויא אשת איש. א\"ל אין קדושין \nבלא עדים. זה יאמר קדשתיך ע\"י שלוחי והיא אמרה להד\"ם הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת \nבקרובותיו. א\"ל א\"כ אפילו אם שניהם מודים ואין עדים ה\"נ שזה אסור בקרובותיה והיא \nאסורה בקרובותיו והא עדים בעינן וליכא ואין ממש בדבריהם, ועוד שהם פסולים לעדות \nשהוא קרוב לעצמו ועד קרוב פסול, והיא אשה ופסולה לעדות שהרי נג\"ע צרעת היא בעדות \nנ\"שים ג\"וים ע\"בדים ר\"ל עדותן מרוחקת כצרעת וא\"כ לא יהיה בדבריהם ממש, א\"ל ולא ידעת \nבני ענין הדין הזה דיינינן ליה בתורת גדר שיכול לאסור על עצמו חפץ א' וכשאומר \nקדשתיך גילה דעתו שרוצה לאסור עליו קרובותיה והויא כקונם עלי קרובותיך והם אסורות, \nואם תרצה לדעת האמת שים בדעתך עיקר הכוונה אם הוא אומר לכנ\"י קדשתיך שלא לפעול דין, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והגזיר מלמעלה לפעול דין ואומרת לא קדשתני מיד אוסר עצמו כענין מלך אסור ברהטים, \nואם היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך אלא גזירה היא לעשות דין מיד אוסרת עצמה \nמלקבל כענין ואסרה איסור על נפשה, והאי כללא נקוט דכל היכא דאיכא להחמיר ואינו \nמענין דבריהם אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אבל לא להקל, והא ראיה האומר לשלוחו צא \nותרום לי והלך ומצא תרום לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ותרומתו תרומה להקל \nדחיישינן דלמא איניש אחרינא שמע שלא מדעת בעלים ואין תרומתו תרומה דכתיב כן תרימו \nגם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם. אל\"ר אלא מעתה האומר לשלוחו צא ושחוט לי \nוהלך ומצא שחוט נימא נבילה הוא דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו בדאורייתא א\"ל \nבני לעולם הכי הוא ולא אמרינן חזקה בדאורייתא, ומה תאמר אינש אחרינא שחטו כשירה היא \nדרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, אל\"ר ומ\"ש דלא מחמרינן בדאורייתא לומר רוב מצויין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אצל שחיטה הדיוטים הם. א\"ל משום שאין מחזיקים אותו רשע והוא הדיוט. א\"ל ר' ראית את \nר\"מ האיך האיר את העולם ויראו שמואל שהוא נביא ורב\"א שבר\"א אדם ופסקו הלכה כמותו \nאע\"ג דחכמים פליגי עליו והוא אמרה ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני \nראובן אינו תנאי וא\"כ התנאי בין בקדושין בין בגרושין בין בסחורה בין בכל דבר שבעולם \nצריך ד' דברים להיותם בתנאי תנאי כפול. הן קודם ללאו. תנאי קודם למעשה. ושיהא התנאי \nדבר שאפשר לקיימו. ואם חסר אחד מד' דברים הללו התנאי בטל, ועוד אמרו ז\"ל המקדש \nבמלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה נתנה אל\"ר תינח כשהוציאה המלוה ואין שם ממון אבל אם \nעדיין המלוה בידה ואמר לה הרי את מקודשת במלוה שאת מחייבת לי והוא בידך או בביתך \nמאי, א\"ל בני קרוב הוא הדבר שהיא מקודשת, אל\"ר והלא מלוה להוצאה ניתנה קתני משמע \nניתנה אפילו לא יצא ואפ\"ה אינה מקודשת, א\"ל להוצאה ניתנה וסתם מלוה יוצא אבל אם לא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יצאה מקודשת. א\"ל מ\"ט לא תהא מקודשת במלוה אף כי הוציאה תהא מקודשת משום דסברה \nוקבלה והנאה יש לה שנפטרה מצער החוב, א\"ל בני כתיב לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן \nונותן, רשע סמא\"ל וחביריו שקשה להם לתת לאומה שלהם מה שנותנים להם מההיקף, וצדיק \nשהוא היסוד חונן ונותן לכל אשר ישר מע' שרים לכלכל אומתם והכל ע\"פ העטרה כי היא \nהפועלת ואותו שפע היוצא בחוץ נקרא מלוה להוצאה ניתנה לצאת בחוץ, ולכן כל זמן שהמלוה \nביד האשה או בביתה בעין א\"כ עדיין יש כח והנאה לאשה ממנו ומתקדשת בו אבל אם הוציאה \nלחוץ וחלקה לשרים אין לאשה הנאה ממנו ואינה מקודשת בה שהרי יצא בחוץ וזהו מלוה \nלהוצאה ניתנה. וקרוב היא הדבר שהמקדש במלוה צריך לדקדק שלא יהא המלוה בקיומו שאם \nיהיה בקיומו מקודשת ורבים אמרו סתם מלוה קתני ל\"ש יצא ול\"ש לא יצא ולא דקדקו בסוד \nהענין, אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי במלוה ופרוטה דעתה על הפרוטה ומקודשת, הלא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תראה גדול מזה שאם נתנה אשה משכון ולקחה מעות במלוה ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה \nשאת חייבת לי על משכון פלוני שיש בידי ממך אע\"פ שאותה מלוה יצאה הואיל ויש משכון \nקיים על המלוה הרי זו מקודשת אע\"פ שלא החזיר המשכון, הואיל והמשכון בכח האשה לפדותו \nמדמינן המלוה כאלו היא בעין ובקיום המשכון היא נהנית ומקודשת. עוד אז\"ל האומר לאשה \nהרי את מקודשת לי ע\"מ שאתן לך מאתיים זוז הרי זו מקודשת ויתן. אל\"ר פשיטא ומנ\"מ. \nאל\"ר הייתי אומר אינה מקודשת עד שיקיים תנאו ואם בא אחר וקדשה קודם קיום התנאי תהא \nמקודשת לשני וקמ\"ל הואיל ואמר ע\"מ כאומר מעכשיו דמי ומקודשת לראשון ורוח ימלא בטני \nהשני. ועוד אז\"ל גזל פרוטה ממנה וקדשה אינה מקודשת והכוונה שהגזל מורה פירוד שהרי \nגזל ממנה, והנ\"מ בשלא שידך קודם אבל אם שידך קודם והדר גזל ממנה וקדשה מקודשת דסברה \nוקבלה ואוהבת בזה. אל\"ר ראית את רב נחמ\"ן מילא ביתו קמ\"ח ולא חשש בעסק הפרנסה וכל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עסקו בדיני השם ודן דין אמת, ואמר האומר לאשה התקדשי לי בדינר והרי לך משכון עד \nשאתן הדינר אינה מקודשת שהרי לא הגיע לידה הדינר והמשכון לא נתן להיות שלה. וידעת \nבני שהקדושין צריכה האשה ליהנות מהם א\"כ תראה שאם הקנה לה משכון קנין גמור ואחר \nהקנין יפדהו ה\"ז מקודשת שהרי נהנית, וא\"כ ניתן זה הדין גם לנותן מתנה לחבירו ונתן \nלו משכון בעבור המתנה לא נשתעבד המשכון שהרי המתנה לא הגיע לידו והמשכון לא הקנה \nוא\"כ משכון אין כאן מתנה אין כאן, ואם הקנה לו המשכון קנה המתנה, וגם אז\"ל היה לו \nמשכון שנתחייב לו אדם ממון והניח לו משכון והלך וקדש אשה באותו משכון ה\"ז מקודשת \nשהוא בעל חוב קונה משכון. ודע בני הכותב שטר אירוסין צריך לכתוב לשם האשה המתקדשת \nוצריך לכתוב מדעת האשה אל\"ר כתבו לשמה ושלא מדעתה מאי. אל\"ב אם נתנו לה מדעתה בפני \nעדים הואיל וכתב לשמה מקודשת שהרי רב\"א בר\"א אדם ורבינ\"א סג\"ר האשה ביד המקדש שהרי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "רבינ\"א בגימ' סג\"ר ושניהם אמרו מקודשת, והאמת אתם כי כנ\"י אפשרית הידיעה ומקדשה \nלשמה להוציא לילי\"ת בת זוגו של סמא\"ל ממשמעות הקידושין ושלא מדעתה כי היא אפשריות, \nמ\"מ בשעת קידושין מודיעים לה שלא להתערב עם שום כח חיצוני, כי בלאו הכי מאי קדושין \nנינהו וא\"כ לשמה ושלא מדעתה ובשעת המתן מודיעים לה מקודשת, ורב פפא ורב שרביא הם \nהאומרים אינה מקודשת על שאוהבים אשה יצאנית והכתוב צועק כל כבודה בת מלך פנימה, כי \nמאחר שכנ\"י היא אפשרית הידיעה א\"כ שטר אירוסין ונשואין נכתבין שלא מדעת שניהם אלא \nבשעת מתן בעינן דעת שניהם. אל\"ר מדעתה ושלא לשמה מאי א\"ל בני שלא לשמה קאמרת פשיטא \nשאינה מקודשת, שהשטר יוצא בחוץ ואין חלק ונחלה לכנ\"י מאותו השטר שהרי שלא לשמה נכתב \nומקיש הויה ליציאה מה יציאה לשמה דכתיב וכתב לה לשמה אף הויה לשמה ומה יציאה שלא \nלשמה פסול אף הויה שלא לשמה פסול. אל\"ר אימא מה הויה שלא לשמה אף יציאה שלא לשמה, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ואלא לה למה לי איצטריך לנ\"ש לשפחה שאינה יוצאת אלא בגט שחרור וג\"ש היא כתיב הכא \nוכתב לה וכתיב התם או חופשה לא ניתן לה, א\"ל בני גט שפחה ראייה בעלמא היא ואין גיטה \nמפקיע האיסור אלא ראייה על החירות, הלא תראה אם אמר לו רבו הרי אתה בן חורין יצא \nלחירות אלא שכופין את רבו לכתוב לו גט פן יבא ויערער ויאמר עבדי אתה, א\"כ בשפחה אם \nשחררה אפי' בלא גט מותרת בבן חורין אלא שכופין את רבה לכתוב לה גט, והכוונה שכל זמן \nשהיא שפחה היא חיצונית וע\"כ אסור לישראל לבא עליה שחררה יצאה מכלל השיעבוד ונכנסה \nבפנים והיא תחת כנפי השכינה מותרת בבן חורין, וכדי שלא יבוא רבה להוציאה בחוץ לומר \nשפחתי את הצריכוה גט שיחרור, אל\"ר לא היא שאין חירות מפקיע האיסור אלא הגט ואם אמר \nהרי את משוחררת הרי זו משוחררת אבל לא הפקיע האיסור, א\"ל בני דחייה בעלמא אמרתי, \nאלא הכא הוא הבא על שפחתו והוליד ממנה בת בתו היא שאם בא עליה חייב משום בתו ואם בא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עליה בנו חייב משום אחותו ופוטרת את אשתו מיבום ואינה פוטרתה מחליצה ואינה יורשת \nאביה ואסורה לבן חורין שאין דיבור מפקיע האיסור אלא גט חירות ואם קדשה אביה צריכה \nגט ואם נשאת בניה עבדים, ודע דאצדודי מצדד וכל צד שיש להחמיר תחמיר, והיציאה של אשה \nצריכה להיות בגט לשמה כלומר זה הפירוד אינו מזיק למעלה כי היא לבדה נפרדת מבעלה \nואין לה יותר חיבור אף אם יבאו פעם שנית ושלישית בעולם השפל בדרך גלגול, וע\"כ אם \nכתבו שלא לשמה פסול כי הוא משקר בין שיניו שאינו מזיק כלל למעלה וע\"כ כותבין שם \nעירו ושם עירה למעט הנזק מהדוגמא, ומה שאמר רז\"ל מזבח מוריד דמעות הכוונה רואה \nהפירוד הזה שהוא פירוד לגמרי וזוכר פרודה של עכשיו שהיא בגלות ומוריד דמעות והם \nהשפעת הפחד וההוד מ\"מ האשה הגשמית לא תשוב לבעלה, אבל הרוחניות עתידה לשוב הוא \nשנאמר ויצאה והיתה לאיש. אחר יציאה הויה. כן הקדושין צריכין להיות לשמה שאם הם שלא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לשמה הקדושין יוצאים בלילי\"ת, ואין השטר ההוא ראוי יותר להתקדש כנ\"י עמו ע\"כ יציאה \nוהויה צריכין להכתב לשמה ואם נכתבו שלא לשמה פסולין, מ\"מ המקדש בשטר יש לחוש שמא \nכתבו לשמה ונתחרט ואומר שלא לשמה כתבתיו וצריכה גט מספק שאין להקל בעריות, ודין \nהקדושין כך יתן ויאמר הרי את מקודשת לי אבל נתנה היא ואמרה הריני מקודשת לך אינה \nמקודשת הכוונה הוא הנותן לשכינה וע\"י השפעתו מתקדשת לו ואין השכינה נותנת לתפארת \nוא\"כ אין בדברי שקר כלום, וה\"ה אם נתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת שהמתן לעולם \nמהבעל, ומזה נראה אם נתן הוא ואמרה היא שהיא מקודשת שהרי המתן מהבעל ומהאמירה אין \nלחוש אם הוא מהבעל או מהאשה הלא תראה השכינה צועקת אנא הלך דודך משמע אומרת ואינה \nנותנת ומינה לא תזוז כי מתן הבעל ואמירה דאשה מקודשת, וכן אם אמר לה או כתב לה בשטר \nהריני בעלך הריני ארוסך הריני אישך אינה מקודשת, והכוונה כי כשגורר את עצמו אחרי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "האשה נראה שפוסק ממנו השפעת העליונים ונגרר אחר כנ\"י, לכן צריך לגרור האשה אחריו \nלהתקדש ואח\"כ לרדת כענין באתי לגני אחותי כלה והוא אחר הקדושין לכן צריך לומר הרי \nאת בכל לשון שיאמר, גם צריך שיזכיר בלשון שהאשה יודעת וזה כשאינו מדבר עמה מענין \nקידושין אבל מדבר עמה מענייני קדושין ואח\"כ נתן לה ואפילו מדבר בלשון שאינה שומעת \nואפילו לא דבר כלל רק נתן לה מקודשת, וכל דבר בעדים ואין צריך לומר תהיו עדים כי \nהעדים הרוחניים הם נצח והוד ומעידים בראייה לבד כאשר יתבאר בענין עדים בעז\"ה. אל\"ר \nמשנה היא האומרת האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו, א\"ל וליתני נערה וקטנה \nא\"ל קטנה מכ\"ש דנערה קאתי א\"ל א\"כ דאתי קטנה מק\"ו דנערה ולא אתי נערה מק\"ו דקטנה \nלכן קתני נערה ואיך מדייק מינה נערה אין קטנה לא ומכאן אסור לאב לקדש את בתו כשהיא \nקטנה עד שתגדל ותאמר לפלוני אני רוצה, א\"ל דברי התנא אסמכתא הם ומהם אין למידק אלא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "דיוקא מרבקה הוא דקאמרו נקרא לנערה והיתה בת ג' שנים וקראוה נערה אלא לומר לך נערה \nמקדשין קטנה אין מקדשין, אל\"ר והא רבקה קטנה היתה וקדשוה א\"ל בני שאני רבקה שלא היה \nלה אב והכוונה כי כנ\"י היא בת אברהם הוא החסד וממנו מתגדלת ואינה קטנה ברחמים ממנה \nוכשהיא גדולה מהגדולה מה אומרת ורבקה אוהבת את יעקב, מ\"מ אברהם איש החסד מוכר את \nבתו לאמה ואצ\"ל לקדשה לת\"ת ואף כי היא קטנה אצלו ואפילו שאין לה השפעת הדעת ומקדש \nבע\"כ אל הדעת, וכסף קידושין בין שהיא נערה בין שהיא קטנה לאביה כי כן הדבר למעלה \nהשפע שמשפיע ת\"ת לכ\"י כולו לאביה הוא החסד, אבל כשהיא גדילה מהגדולה כל כסף הבא \nעליה כולו הוא שלה שאין לאביה חלק ממנה שהרי הוא מגדלה בלא זה, וראה והבן דבר גדול \nשאם בגרה יצאה מכלל החסד והיא לעצמה ופועלת דין לכן אין לו לאב כח עליה בשום ענין \nאחר שבגרה, וזה הדין כשהשיאה אביה כשהיא קטנה ונתגרשה או נתאלמנה ואביה בחיים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ועדיין היא קטנה יצאה מרשות אביה והיא לעצמה, והכוונה כבר נתנה לאיש ויצאה מרשות \nאביה שהרי פסקו הרחמים מהבעל ואינו משפיע לכנ\"י והאב אינו משפיע לה שהרי השפעת האב \nבבת דרך הבעל הוא התפארת, והנה שמע בני מה אמרו רב ושמואל שאם הלכו הנערה או הקטנה \n", "en": ""}]}
