{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר הקנה — קטע 3", "hebrewTitle": "קטע 3", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "ובנפש כנגדם יש להם כוחות וצל למעלה וכולם בכנ\"י, וכאשר יתעסקו למטה יתעסקו גם \nלמעלה הכוחות החיבור שכנגדם ומסיבתם הצינורות מתישרות והעולם מתקיים. ועל כן \nמושיבים מלמדי תינוקות כדי לקרב הכוחות למעלה. ועל כן יש לירא מתלמידי חכמים \nהמעוררים חיים בעולם, ומפני שהתפארת הוא מלך בששה קצוות על כן צריך להמליך החכם \nעליהם להקדימו בכל דבר לפוטרו ממסים וארנונות וכן כהן נוטל חלק בראש לסוד שכהן \nעליון הוא חסד נוטל קודם כולם. מצות מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וגם אמר מפני \nשיבה תקום והדרת פני זקן, והנה קימה בשיבה והידור בזקן ויש תנא שאומר שיבה וחכם \nבעינן, ור\"י הגלילי אומר אפילו יניק וחכים, ואיסי בן יהודה אומר שיבה כתיב כל שיבה \nבמשמע אפילו זקן אשמאי, ואיסי בן יהודה לא סבירא ליה כתנא קמא דבעי שיבה וחכם ולא \nסבירא ליה כרבי יוסי הגלילי דאמר יניק וחכים דר' יוסי הגלילי דסבירא ליה יניק וחכים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מוסיף על דברי תנא קמא ואמר לאו דוקא שיבה וחכם אלא אפילו יניק וחכים ופליג עם איסי \nכי לא סבירא ליה כאיסי כל שיבה במשמע דאי סובר כאיסי כל שיבה במשמע אם כן מה בא \nאיסי להוסיף אדר' יוסי הגלילי מאחר שר' יוסי הגלילי לא פליג אכל שיבה במשמע, ועוד \nכי קאמר ר' מאי איכא בין ר' יוסי הגלילי לתנא קמא והשיב איכא בינייהו יניק וחכים \nישיב איכא בינייהו יניק וחכים וכל שיבה במשמע, אלא מדלא השיב הכי אבל אמר איכא \nבינייהו יניק וחכים שמע מינה דבכל שיבה במשמע ר' יוסי הגלילי כתנא קמא סבירא ליה \nולא כאיסי, והנה עתה תנא קמא אומר (שיבה וחכם) אבל יניק וחכים וכל שיבה במשמע לא, \nור' יוסי הגלילי אומר יניק וחכים אין שיבה במשמע לא, ואיסי בן יהודה אומר אפילו \nשיבה בלא חכמה, תנא קמא פליג עם ר' יוסי הגלילי ביניק וחכים ועם איסי בן יהודה \nבשיבה במשמע, ואיסי פליג עם ר' יוסי ביניק וחכים וכל שיבה במשמע. אל\"ר תנא קמא דבעי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שיבה וחכם מנא ליה מי כתיב מפני שיבה חכם תקום שיבה כתיב כל שיבה במשמע, ור' יוסי \nהגלילי מדאמר יניק וחכים אם כן סובר לעולם חכם בעינן בקימה והא שיבה כתיב ולא יניק. \nוכי תימא זקן דריש ור\"ל זה קנה חכמה אדרבא שיבה כל שיבה במשמע. וזקן פירושו זה קנה \nאשמאי כי לא משתמע חכמה. אמר לו בני שיבה זו צריך לקום מפני כבוד השיבה העליון הוא \nכתר עליון, ומלת שיבה משמעו אין פירושו רוב זקן או אפילו זקן רק ליבון הזקן יקרא \nשיבה, והואיל וזיכהו השי\"ת בליבון שער דוגמא עליונה אם כן דין הוא לכבדו ולעשות \nקימה ולא די בהידור, וכששב ואמר והדרת פני זקן אין זה ליבון גמור ועל כן עשה לו \nהידור ואין צריך קימה, מכל מקום סובר תנא קמא כי אין הדוגמא דוגמא רק כשמבין דוגמתו \nוזהו חכם אבל בלאו הכי פטור אתה, ויניק וחכים הואיל ועדיין לא הגיע לדוגמא העליונה \nאין לקום מפניו אף כי הוא חכם, ובא ר' יוסי הגלילי ואומר אמת הדבר כל מה שאמרת אם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אינו חכם לא, מכל מקום ביניק וחכים אני חולק כי נהי שלא בא לדוגמא לגמרי מכל מקום \nמפני כבוד חכמה עילאה יש לקום מפניו, ויניק וחכים כשהוא חכם גמור דינו כשיבה וחכם \nועשה לו קימה וכשאינו חכם גמור דינו כזקן ודי לו בהידור, ואתא איסי ואומר לא כתנא \nקמא שאמר שיבה בעינן ולא כר' יוסי שאומר אפילו יניק וחכים, אלא ה\"ק קב\"ה כל שהוא \nדוגמא עליונה לענין הליבון אפילו זקן אשמאי שהרי שיבה נאמר סתם, ואמר והדרת פני זקן \nלומר לך שיבה והוא גוי דינו כזקן בעלמא ודי לו בהידור, ואמר ר' יוחנן הלכה כאיסי בן \nיהודה כי הכיר וידע שאיסי כוחו למעלה גבוה מתנא קמא, גם אמר הלכה כר' יוסי ביניק \nוחכים מפני כבוד חכמה עילאה, אבל כתנא קמא שאמר שיבה וחכם דוקא אין הלכה כמותו, ודע \nבני כי האמת שגם הגוי נכלל בשיבה תקום שהדין נותן לעשות לו הידור ולא קימה, כי מאחר \nשכללם הקב\"ה בשבע מצות אם כן יש בהם ממש כי לא לחנם אמרו רז\"ל גוי שקדש אשה חוששין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לקדושין דלמא מעשרת השבטים הוא ובא בגוי הכא נמי לא שנא, והראיה דרבה שמו ר\"ז (רוצה \nלומר רבה בגימטריא ר\"ז) וידע והזכיר והוא עביד להו הידור ולא קימה, כי שיבתו במקום \nזקנה דישראל דסגי בהידור, ואין להביא ראיה מאביי דהוי קאים קמיה שיבה דארמאי כי \nאיהו מפני דרכי שלום (עביד), אל\"ר ואימא מדפסק ר' יוחנן הלכה כאיסי דכל שיבה במשמע \nשמע מינה דאין הלכה כר' יוסי ביניק וחכים. אמר לו בני מאן לימא לי דהלכתא בשיבה \nדארמאי וביניק וחכים לא והנה יניק וחכים מעלתו רבה מזה, דע לך באמת שאם היה גוי רשע \nפטור אתה דשאת פני רשע לא טוב. אל\"ר שמעני כדעתך ידעתי גם אני, אך זה תאמר לי כתיב \nבתורה להדור פני זקן ולקום מפני שיבה ואם נעשה הידור וקימה מה איכפת ליה להקב\"ה או \nמה תועלת לו מהידור וקימה שנעשה לבשר ודם רימה ותולעה, כי בראותו שקמו מלפניו מתגאה \nעל מעלתו וקב\"ה יתגאה עליו כענין גאה גאה שמתגאה על הגיאים ומעבירם מן העולם והגורם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לזה הוא הקם ומהדר אותו, ונמצא שזה העני אף על פי שמקיים מצוה הפסיד שכרה כי היא \nמצוה הבאה בעבירה. אל\"ב זה איני יודע מה אפסיד קב\"ה ומאי מרויח, אל\"ר נשאלה לאבי, \nאל\"ב דעו לכם כשעלה משה למרום מצאו להקב\"ה דאמר מפני שיבה תקום אמר משה מה תועלת \nלקב\"ה בקימה זו, אמר לו משה דע לך כי שיבה הוא כתר עליון ופני הכתר הוא חכמה ואמר \nמפני שיבה שהיא החכמה נאצלה תקום שהיא הבינה, אמר לו אדוננו מה מלת תקום, אל\"ב \nבתק\"ם ק\"ם, ומה קם אמר לו קם לך ומה קם לך אמר לו קם בתולת ישראל רצה לומר נעלם \nאותיות תקם עולים קם כי כשתמלא תקם תי\"ו קו\"ף מ\"ם עולה הנעלם קם, והכוונה כי הבינה \nבעלת הגאולה תקים לכנ\"י והיא תאמר לכנ\"י על ידי הווין הם תפארת ויסוד קום בתולת \nישראל, וזהו בהיות חכמת אלקים זקן מלא וא\"ו (נ\"א ואז) מתעטפת הבינה בטלית לבנה \nואומרת לכנסת ישראל קום בתולת ישראל, דעו באמת כי כאשר נקום ונהדר הדוגמא למטה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "למעלה נעשה פועל של ביטול גזירות דאלולי המצות חיים בלעונו, אל\"ר דע לך כי אותיות \nתקו\"ם הם מלת מתו\"ק והפך המתוק מר ובזמן שתקום ותהדר ישובו הכוחות למעלה למתוק ואם \nלאו ישיב המתוק למר, זכאין אתון צדיקיא דקב\"ה נתן לכם תורתו וגילה לכם רזיא ווי להו \nלחייביא ולרשיעיא דלא עסקו בתורה אבל עוברים עבירות וממשיכין הערלות ומטמטמין \nהצינורות, ואית דין ואית דיין אלא דמאריך אפים, אמר לו רבי עד כמה יהיה רחוק \nויתחייב לקום אמר לו ד' אמות יוכל אדם להכיר שבשבילו קם, אמר לו ואימא מלא עיניו \nבקימה ד' אמות בהידור, אמר לו לכתוב תקום מפני שיבה והדרת פני זקן אבל עתה שהסמיך \nתקום והידור מה הידור ד' אמות אף תקום ד' אמות, אמר לו ולכתוב הכי ויהיה מצות קימה \nבד' אמות (נראה לי שצריך לומר כמלא עינו) אמר לו קומת אדם כמה הוא ד' אמות ואלה הם \nד' אמות של הלכה על כן מצות קימה הוא ד' אמות. אמר לו מה תאמר באב\"ד דאמרינן מלא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עיניו וכן ברבו מובהק. אמר לו בני כל מקום שאמרו מלא עיניו אינו ברשות הרבים כי \nברשות הרבים ד' אמות בלבד, אלא בבית המדרש ובבית הכנסת אפילו הם גדולים אלף אמות \n(כד' אמות) דיינינין להו כי הבית כד' אמות של אדם. אמר לו רבי אלא מעתה עוג מלך \nהבשן שהיה מעניק חמה בקומתו והיה ד' אמות באמת (איש שהם מאה באמת אדם דעלמא והיה \nברשות הרבים והיה בעל שיבה וחכם הכי נמי נקום ברחוק קומתו. אמר לו אין הכי נמי. אמר \nלו רבי איזהו רבו שחייב לקום מפניו. אמר לו בני אפילו למד ממנו דבר אחד. שעל ידי זה \nמשתעבדים כל הכוחות החיצונים תחת כנסת ישראל שהיא רב על כולם, וראה והבן שהרב צריך \nלכבד תלמידו שלא אפשר שלא למד מתלמידו כענין ומתלמידי יותר מכולם, וגם התלמידים זה \nאת זה הואיל ולומדים זה מזה ותלמיד חכם דעלמא אפילו שאינו רבו חייב לכבדו כי הוא \nהנאחז תורה שבע\"פ המבאר תורה שבכתב, ואפילו הכי תורה שבכתב עדיף שרומז בתפארת כי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "גבוה מעל גבוה שומר. וגם אל תאמר ביש הרב עם תלמידו לא אחלק כבוד לתלמיד אלא חלוק \nלו כבוד כי גם הרב חולק לו כבוד, כי לא אפשר שעשה לו תלמידו התעוררות שאם הרב הזה \nאינו מכבד תלמידו לא עביד כמו רב ועושה היפך הדוגמא כי תפארת ישראל רבו של מטטרון \nומכבדו ועושה רצונו אוי לכם המתפארים על תלמידיכם ומשתמשין עמהן בדרך התפארות ראוני \nכמה תלמידים יש לי ואינו יודע כי גחלים חותה על ראשו. ודע בני באמת בזמן דעוסק \nבמלאכתו אינו חייב לקום מפניו שכן כתיב תקום והדרת מה הידור דאין בו חסרון כיס דלא \nבטיל ממלאכתו בהידור אף קימה שאין בו חסרון כיס ואם יקום בטל ממלאכתו. אמר לו רבי \nשומו שמים על זאת כי ד\"ח אינן מקובלים בשכל ואינן נכנסין באוזן דאם כן סוכה אל יעשה \nטלית אל יתעטף תפילין אל יניח מזוזה אל יקבע מפני שיש בהם חסרון כיס אם מפני שיבה \nתקום היא מצות עשה יקימנה ואפילו יש בה חסרון כיס ואם אינה מצוה למה נכתב. אמר לו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בני לא דמי פועל למטה פועלים למעלה וזהו וברכך בכל מעשי ידיך ועדיף מלאכתו מקימה אף \nכי היא מצוה שאינה מתבטלת לגמרי שבמקום קימה יעשה הידור. מצות קימה מפני שיבה ואין \nהרב רשאי לעבור כדי שיקומו מפניו מפני שנראה כמתיהר אלא מעקם דרכו הוא שנאמר זקן \nויראת, שכל הדבר המסור ללב נאמר בו ויראת ממי שמכיר הלבבות, וגם התלמיד אינו רשאי \nלעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו יותר מכבוד שמים, ועוד שם ואימא \nוהדרת בממון ומשיב ומה קימה וגו' וגם אמר שאם היה ממזר תלמיד חכם וכהן ע\"ה ממזר ת\"ח \nקודם שנאמר יקרה היא מפנינים רצה לומר מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים. אמר לו תמיה \nאני על דבריהם כי ממזר נפשו נפש מסואבה ואם התורה טהרתו אין לך תיקון גדול לממזר \nמזה לעסוק בתורה וליטהר לבא בקהל, אמר לו בני גם כהן גדול עם הארץ טמא הוא שמטמא \nהאוכלין, מכל מקום לא דמי נפש מסואבה מעיקרא לנפש טהורה מעיקרא ואף על פי שלמד תורה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "נפשו לא טהורה, אלא שזה שהקדימו ממעלת התורה היא חכמת אלקים המרשמת והכהן המעיט \nמעלתו שהיה נאחז בחסד דכתיב ותורת חסד על לשונה. וגם ארז\"ל המבטל את התורה מעושר \nסופו לבטלו מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. אמר לו אם כן שסופו \nלקיימה מעושר אם כן קבל שכרו מצד שקיימה מעוני והלא אמרינן אין נותנין שכרן של מצות \nבעולם הזה. ועוד זה שבטלה מעושר באיזה דבר זכה בעשרו שהרי מבטל התורה, ועוד למה \nיבטל מעוני אמת כי הקב\"ה יקח ממונו מ\"מ שמא יחזור בתשובה בהיותו עושר ושב עני \nויפשפש במעשיו כענין יפשפש מר במעשיו. אמר לו בני התורה רומזת בתפארת וגם בכנ\"י אשר \nמשם העושר בא לעולם כי מצפון קבלתם (נ\"א קבלתה) ומצפון זהב יאתה ומשם בא אליה \nהעושר, והיה לו לקיים התורה כדי שיתקיים עשרו והוא לא עשה כן אלא משלם רעה תחת טובה \nשעל ידי ביטול התורה מונעת תורה קדומה השפעתה מד\"ו פרצופין, ע\"כ לוקחין עשרו מדה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כנגד מדה וכששב עני הקב\"ה מחזיק לבו כענין ויחזק ד' את לב פרעה כי ראה בטובה ולא \nחפץ בברכה ותרחק ממנו, אך זה העני המקיימה מושך מתרומה גדולה היא חכמה עילאה הנקרא \nתורה קדומה כל טוב בארץ ואז טוב הארץ יאכל אשריו ואשרי יולדתו. ודע בני באמת כי הבן \nחייב לקום מפני אביו אף כי אביו הוא תלמידו והאב פטור מכבוד בנו אף כי הוא רבו. אמר \nלו רבי ויחייב הקב\"ה להאב לכבד את בנו אפילו כשאינו רבו כל שכן כשהוא רבו דלמא בנו \nהוא אביו מי לא מברכינן שלא עשני גוי הכי נמי ניחוש. אמר לו בני אפילו הכי הוא \n(הואיל) והן פנים שאינם נראים פטור מ\"ט האב העליון חכמה עילאה למעלה מהאם היא הבינה \nומבניה הוא ההיקף אין לקום האב מפני הבן כי בנו משועבד לו אף כי הוא רבו שהרי תפארת \nתורה שבכתב משועבד הוא לאב הוא חכמה עילאה. וגם אמרו רז\"ל הנפטר מרבו אל יראה לו \nאחוריו אלא ילך לאחריו ויראה לו פניו והכוונה שתפארת ישראל רב על הנצחיים ובחזרת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פניהם ממנו מקבלים מהאש הגדולה. מצוה שלא להורות הלכה בפני רבו וגם תנינן תלמיד אל \nיורה הלכה בפני רבו אלא אם כן רחוק ממנו ג' פרסאות, אמר לו רבי ואם הרב אוהב בהוראת \nתלמידו ונותן לו רשות יורה או לא. אמר לו בני נותן לו רשות תוך ג' פרסאות לא יורה, \nרחוק ג' פרסאות יורה, אבל בלא רשות אפילו יותר מג' פרסאות אל יורה, ויותר מג' \nפרסאות ברשות יורה, והכוונה כי כאשר יורה אף כי נתן לו רשות ויש לו כח מרבו מקלקל \nהצינורות וי לאותו תלמיד המורה הוראה במקום רבו והם ג' פרסאות כי מחייב עצמו מיתה, \nועל התלמידים האלו נאמר שועלים קטנים מחבלים כרמים הם כרמים עליונים על כן יזהר \nמלהורות, ודע בני כי רב אשי אמר אם היה זקן מופלג וחכם מופלג כבד החכם בישיבה אבל \nבמסיבת סעודה כבד הזקן אפילו יש שם חכם מופלג, וראה והבן בני כמה העמיק דבריו כי \nלמה לא יקדים חכם מופלג מזקן מופלג בכל דבר אבל כוונת הענין כי בקרבנות בחינת יעקב \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "סבא כענין אכלתי יערי מחכמה עילאה והקרבן יקרא מסיבת סעודה אבל בישיבה ההוראה \nמישיבה עילאה. וע\"כ הוא קדום ואחז\"ל שהקטן לא יתן שלום לגדול. אמר לו רבי הדבר הזה \nקשה כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים כי כשעלה משה למרום לא נתן שלום להקב\"ה ואמר לו \nמשה אין שלום בעירך וענה לו משה כלום יש עבד שנותן שלום לרבו ואמר לו הקב\"ה אפ\"ה \nהיה לך לעזרני מיד אמר משה ועתה יגדל נא כח ה'. ר\"ל כח הוא תפארת ויגדל התפארת מן \nהחסד הנקרא גדולה, והרי משה תלמיד ועבד, תלמיד שקבל תורה ממנו, ועבד כי לי בני \nישראל עבדים, ואפ\"ה הוכיחו הקב\"ה שלא נתן לו שלום וכ\"ש הקטן לגדול שצריך לתת לו \nשלום כדי שיהיו הקטנים במוסר אצל הגדולים, וא\"כ לא בחנם אמרו שהקטן לא יתן שלום \nלגדול. א\"ל בני עבד לאדונו ותלמיד לרבו וקטן לגדול אין הדין נותן לתת להם שלום ומה \nשאתה מביא ראיה ממשה לא שנית ולא שלשת ולא פירשו לך כי כשאמר משה כלום יש עבד שנותן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שלום לרבו היה לו להקב\"ה להשיב יש אלא מדאמר אפילו הכי היה לך לעזרני ש\"מ שהסכים \nלדעתו של משה אלא שבקש ממנו עזר בעלמא. אל\"ר קב\"ה למה לא אמר אין עזר בעירך, א\"ל \nבני הכי א\"ל משה אין שלום בעירך לתת לי עזר על ידו וכן עשה משה הוריד עזר מלמעלה \nהוא חסד עולם ע\"י השלום, וכן הדין נותן למה יורשה הקטן לתת שלום לגדול הלא ידעת בני \nשהשלום העליון הרוחני נקודה דקה נעלמת הוא כתר עליון הוא הנותן שלום לאב ולאם \nולשבעה בנים הם החכמה ובינה וההיקף, זכאה להוי איהו דאמר הכי סוד ה' ליראיו ולמה \nיבוא זה הקטן לשנות הסדרים כי התלמיד והעבד והקטן כשנותנים שלום (נ\"ל אין) מקשרים, \nכי אדרבא הם נותנים שלום לתלמיד ולעבד ולקטן ואין לך רשות לדבר יותר בזה כי יצדקו \nדברי האומר מכל צד ופינה. מצוה לאבד ע\"ז וגם אמר אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו \nשם הגוים, אל\"ר לימא תאבדון מאי אבד, א\"ל בני הגוים מכוונים להפריד ענף הפחד מן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "האילן ולוקחים אותה לאלוה, אבל ישראל לוקחין אותה עם הכלל כי הוזהרו לא תעזוב את \nהלוי הוא פחד יצחק כל ימיך על אדמתך הם ימים עליונים, וע\"כ אמר אבד תאבדון שאם \nתאבדון למטה מה שבונים בנינים ומציירים ציורים לשם המדה שלוקחין לעצמן יאבדו גם \nלמעלה וישיבו הענף בשרשו, ואמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא ונחלקו חז\"ל חד אמר אבד \nשמם שצריך לשרש אחריה שלא להניח להם מקום לטעות וחד אמר שצריך לשנות שמם הוא שנאמר \nשקץ תשקצנו. ודע בני כי לא פליגי אלא הכי קאמר במקום שכבושים אבד את שמם ובמקום \nשאינן כבושים שנה את שמם, דאם אפילו במקום שכבושים שנה את שמם והלא כבר עקרו אותו \nכענין ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם, אלא ודאי הכי. ודע בני באמת שעיקר המצוה \nהזאת היא בארץ ישראל אשר שם כל המחשבות רעות פוגמות. וע\"כ צריכין נתיצה וגדיעה כדי \nשיתוצו ויוגדעו גם למעלה מא\"י הטהורה והנקיה, ודע כי כאשר תמלא מלת אבד אל\"ף בי\"ת \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "דל\"ת ותקח אותיות שניות הם ליל כלומר כי כאשר נאבדו למטה יסתלק הלילה וישאר האור \nלבדו בארץ, אם תתחלף האותיות אב\"ד בא\"ת ב\"ש ד\"ק עולים ת\"ת כי מיד בהסתלק הלילה אומר \nלכנ\"י ראה החלותי ת\"ת לפניך ואז דוד מנצח למטה, כי גם יצחק משלים עמהם ונותן להם \nכח, שכן א\"ת ב\"ש ד\"ק הם שש אותיות ועולים א\"ל פעמים הוי\"ה הבאים מטל העליון וא' \nיתירה הוא מלך מלכי המלכים הנותן להם כח ומבערין הכוחות החיצונים מן הארץ הטהורה \nוע\"כ אבד למטה תאבדון למעלה. דין עיר הנידחת וגם אמר עיר אחת מישראל שנדחו מעבודת \nהש\"י ועבדו ע\"ז והמירו כבודם שהוא האילן בכללו ע\"כ אותו העיר צוה הקב\"ה לשרוף אותה \nוגם את כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה הוא שנאמר הכה תכה. אל\"ר ולמה בשרפה א\"ל בני, \nהיקף (נ\"א תיכף) שעבדו ע\"ז הוריד אש בעיר היא כנ\"י כענין אפקוהו למטטרון ומחוהו \nשתין פולסא דנורא. וע\"כ דנין העיר בשריפה כי מדה כנגד מדה לא בטלה. אל\"ר אם הם חטאו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ממונם מה חטא אם אין להם יורשין בחוץ לפחות יהיה הקדש לבדק הבית. א\"ל בני הם הורידו \nאש בבעל הממון אשר השפיע להם כענין והריקותי לכם ברכה עד בלי די. וע\"כ ישרף גם \nממונם. אין העיר נעשה עיר הנדחת עד שיהיו מעשרה עד מאה. אל\"ר קב\"ה דן דין אמת ואין \nבעולם עיר גדול כעדן וברא את האדם והניחוהו בגן עדן ואדם הדיחוהו ועבד ע\"ז וקב\"ה לא \n", "en": ""}]}
