{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "32", "title": "ספר הקנה — קטע 32", "hebrewTitle": "קטע 32", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/32/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/32/", "segments": [{"index": 1, "he": "אלהים שמע דברי חז\"ל מה אמרו בנולד לו בן זכר מברך שהחיינו וכאן אינו מברך היש \nבעולם דין לברך שהחיינו יותר מזה שהוא עיקר. אל\"ב אל תתמה ונשאל מאבינו ז\"ל אמר להם \nבני זה צריך לברך ולא אחר, והקשיבו כי תחלה צריך להשלים מדת הדין שלא לקטרג הוא \nברכת היין, ואח\"כ כדי להבריח כל רוחין בישין הבאין ועומדין באותה הביאה שיחולו שם \nוע\"כ צריכה שמירה, ואח\"כ מברך ומוריד הברכה עד העולם בכללו כנ\"י, ואז שב לומר אשר \nהוא אהי\"ה ראשון הוא צג אגוז הוא היסוד ששם אותו כתר עליון בגן של עדן היא כנ\"י \nוהעדן הוא עדן העולם הוא ת\"ת הנקרא עדן ודעת, והגן היא הנקרא שושנת העמקים וכיון \nשמקבלת מן ו' שושנים ע\"כ השושנים מעלים לה וקורין אותה העמקים הוא ה' אחרון שבשם בן \nד' שהוא רומז לג' ראשונות הנקרא עמקים, וגם כנ\"י נקראת עמקים כענין נעוץ סופן \nבתחלתן, ולמה צג היסוד שהוא האגוז בגן עדן כדי שלא ימשול זר במעיין חתום שהזר הוא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "סמא\"ל נחש הקדמוני המטיל זוהמא בחוה שהקב\"ה רוצה היות חוה סתומה ואטומה ומעיין חתום \nמכחות הטומאה, אלא שחטא גורם ע\"כ אילת אהבים היא כנ\"י אהובה לכל שמרה בטהרה חוק לא \nהפרה מחוק האגוז וחותם בא\"י תתברך כנ\"י מהת\"ת הנקראת אתה שהוא מתברך מהבינה הנקרא \nיהו\"ה שבחרה בזרעו של אברהם אבינו שהם הד\"ו פרצופים, ועל שמזדווגים שניהם צריך לברך \nהזוג הרוחני כדי שיתברכו גם הם, וכשמזכיר אגוז בג\"ע אין צריך לברך שהחיינו ולא על \nהביאה שאגוז שהוא שומר צוואת הורים הוא המברך והמפנה הגילולים משם, ומשפיע הת\"ת \nאורו והבינו כמה חיבב קב\"ה בזוג שהרי לא חילקו: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ד\"ה סוד י' דברים שחייב הבעל לאשה\nסוד י' דברים שחייב הבעל לאשה בין בתולה ובין בעולה או קטנה או גדולה אחת בת ישראל \nאו גיורת או משוחררת כשנושא אותה נתחייב בעשרה דברים ג' מהם מהתורה שאר כסות ועונה, \nשאר אלו מזונות כנגד כתר עליון המעלה מזונות כענין בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא \nמלתא אלא במזלא הוא מזל העליון, כסותה כמשמעה נגד החכמה שהוא סכך העליון שאינו מקבל \nטומאה, ועונתה הוא הביאה שבא אליה הת\"ת עם האור של בינה ושל בניה כענין באתי לגני \nאחותי כלה, ושבעה דברים נתחייב לה מד\"ס שהיתה קבלה בידם באלו הז' אף כי לא נכתבו \nתחילה אם חלתה חייב לתת שכר לרופא שכן הת\"ת הוא רופא למכת כנ\"י, ואח\"כ לפדותה אם \nנישבית שכן ת\"ת פודה כנ\"י כענין קום בתולת ישראל, ואם מתה חייב לקברה כדי להעלימה \nמן העין שכן הת\"ת כאשר יפסקו החיים והרחמים ממנה, וכן עינין בישין מדבקין בה הוא \nמצילה ומכניסה וממלאה ברחמים וכל עינין בישין לא שלטן למחזי בה. ואם מת ניזונית \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מנכסיו גם יושבת בביתו כ\"ז אלמנותה שכן בהיות יעקב איש תם וחסר ממנו הי' חיותו של \nיעקב כנ\"י ניזונות ממשך הו' ויושבת שם וכחות הטומאה לא שלטו בה. וגם בנותיו יהיו \nניזונות מנכסיו עד שיתארסו לבעלים שכן כל כחות העטרה הנקראת בנות התפארת נזונות \nממשך הו' הנקרא נכסי התפארת, וכאשר יבאו הבנים לחלק ירושת אביהם יקחו בניו יותר \nמירושת אחיהם כתובת אמן שכן היסוד בן תפארת נוטל ירושה מן הצד כתובה של כנ\"י. וראה \nוהבן בני שגם האשה מכנסת לבעלה נכסים הוא השפע הבא לה מאביה הוא חכמה עילאה והכל \nבירושת התפארת וכל אותם נכסים שלה נקראים נדוניא ולא כתובה ואם קבל הבעל אחריות \nהנדוניא עליו הרי נתחייב בו וכל ההנאות והסכנות עליו ככל חוב בעלמא והוא הנקרא נכסי \nצאן ברזל, ואם לא קיבל הבעל אחריות עליו א\"כ הכל הוא אל האשה ואין לבעל דין ודברים \nבנכסים האלו רק שהבעל אוכל הפירות והקרן לאשה מה שיבא, ואותם הנכסים שלא קבלם הבעל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עליו נקראים נכסי מלוג והוא מלשון מלוגמא: \n \nד\"ה דין כתובות בנין דכרין ועישור נכסים\nדין כתובות בנין דכרין ועישור נכסים וידעת בני שהקרבנות העולות בעטרה יורד הבעל \nומקבלם הוא שנאמר אכלתי יערי עם דבשי מכאן שהפירות אוכל הבעל, וכן אמז\"ל נשא ראשונה \nומתה בחייו ויש לו בנים זכרים ממנה ואח\"כ מת הבעל ואשתו השנייה. ובניה הזכרים \nוהזכרים של האשה ראשונה בחיים והבעל הניח נכסים בני השנייה נוטלים אפי' מנכסי \nהראשונה הנראים בעין בעבור שהבעל ירש את הראשונה וכולן שלו, ועתה בני השנייה באים \nבתורת חוב כי אמם נשארה בחיים כשמת אביהם וחוב קודם ירושה, ואם הנכסים בצמצום הם \nנוטלים הכל ובני הראשונה מנבחים ככלבים ואין שומע אותם, ואם הנכסים יותר מהחוב של \nאלו נוטלים גם הראשונים כתובת אמם הנקראת כתובת בנין דיכרין, ואע\"פ שיכולין בני \nהשנייה לומר אחר שנטלנו חובנו נחלק השאר כדרך ירושה אין שומעין להם רק היותר משני \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הכתובות חולקין בשוה, ואין כתובת בנין דכרין נוהגת רק בזכרים. אל\"ר הלא חז\"ל אמת \nודיניהם אמת ולמה אין שומעין להם ולמה יקחו הראשונים כתובת אמן שלא כדין. אל\"ב אע\"פ \nשהבעל יורש את אשתו כ\"ז שהוא בחיים אבל כשהאיש ת\"ם יושב אוהלים בהפסק הרחמים הירושה \nשיורש הוא שב בפרי בטנה הוא יסוד עולם בן רחל, ועל שבני השנייה באים מתורת חוב ע\"כ \nלוקחין אותה הירושה מהבן וכיון שנפרע הבן של שנייה לוקח יורש הראשון כי לו משפט \nהירושה כי הוא בן רחל ומשם ואילך יחלוקו. וגם ארז\"ל עשור נכסים לבת בעבור שהיא \nעשירית, ודע בני שכל האור הטוב הבא אל עטרת מהאב העליון הוא חכמה עילאה הכל בא דרך \nת\"ת תורה שבכתב ע\"כ הנודר לבנו או לבתו דברים של ממון אותן הדברים צריכים לכתוב אבל \nבלאו הכי יכול האב לחזור, ומה שאז\"ל כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך \nוכך עמדו וקדשו הם הם הדברים הנקנים באמירה רב אשי הוא שסובר הכי ורבינא פליג עליה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואמר דצריכין כתיבה, ואם תעיין בדברי רבינא מאוד מאוד הוזהר ודייק העמידה דצריכין \nכתיבה וכן הדין וכן הלכה, ופירוש הלשון הןן הדברים הנקנים באמירה ע\"י כתב, ואל יקחך \nלבך בעבור שאומר עמדו וקדשו משמע שלא כתבו שאין הלכה אלא כרבינא ולשון עמדו כה דרכם \nולשונם ואין לדייק. ודוקא כשפסק האב לבתו והאב אחר לבנו והם נישואים ראשונים \nשדעותיהם קרובה אצל בניהם ושמחים עליהם וגמרו ומקנו להם באמירה, אבל הפוסק לאחותו \nואשה שפוסקת לבתה וכן שאר קרובים ואפי' האב לבנו או לבתו בנשואים שניים לא קנו עד \nשיקנו בקנין גמור מיד הפוסק שנותן כך וכך דבזה גם רב אשי דלא מצריך כתיבה מודה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ד\"ה דין וסוד עוברת על דת משה ויהודית\nדין וסוד עוברת על דת משה ויהודית וא\"א מזנה ודע בני שהאשה היוצאה בשוק וראשה פרוע \nושער ראשה גלוי הנה פתחה כל הצינורות מדה\"ד ולא הותר דבר זה אלא לסוטה העומדת בדין \nאבל האשה הטהורה והנקייה אין שער ראשה נראה בחוץ, זה ששנו דבי ר' ישמעאל ופרע את \nהאשה ואמר אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בגילוי הראש והיוצאה בגלוי הראש עוברת על דת \nמשה. ודע בני שאפילו בתוך ביתה יש לה ליזהר שלא להראות שער ראשה בחוץ רק לעשות \nענינה בחשאי, כי אם שערות האשה נראות בחוץ עושה נזק גדול בבעלה ובבניה ובממונה כי \nפותחת הדין וסוגרת הרחמים, וגם אם האשה נודרת ונשבעת ואינה מקיימת היא הגורמת פתיחת \nשורש הדין שהנדרים בבינה והשבועה בבת הבינה היא כנ\"י מדת הדין הרפה הנקראת שבעה \nמלשון ז' כי אין ו' בשבעה, והנה העוברים בנדרים ובשבועות שורש הדין והיא האם וענף \nהדין והיא הבת לוקחין נקמתה ומוליכין אותה לעשות רצונה בהיתר ומתגלגלת בגוים שאין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "להם לא נדר ולא שבועה, ואין זה הדין באיש העובר כי הוא מתגלגל באשה יהודית כי לא \nשלם עוונו עד שילך באשה כי היא עבירותיה רבו מהאיש הוא שאמר מאמר החכם, וגם אם אמרה \nלבעלה טהורה אני ושמשה מטתה והיא היתה נדה והכריתה בעלה אף כי אינו בכרת כי שוגג \nהוא מ\"מ סגרה מקור החיים ופתחה מקור המות כמשפטה, והאשה הרוחנית בזמן שהוא בדין \nהקשה רחמיו רחוקים ממנה ופועלת דין וזאת הארורה עשתה היפוך הדוגמא ועברה על דת משה. \nאו אם האשה אינה קוצה חלה מן העיסה להורות בחלה הרוחנית היא הבינה חלת העיסה הם \nהבנים וכל רחמיה כולם לכהן איש החסד וע\"כ חלה לכהן נאכלת, והאשה שלא קוצה לה חלה \nקלקלה סדר הצינורות והאכילה תרומה לזרים ועברה על דת משה. או אם האשה האכילה לבעלה \nנבילות שקצים ורמשים או אפי' שאר דברים אסורים והנה בעלה ממקום חוצב והיא הוציאה \nנפשו בדברים טמאים עברה על דת משה. או אם האשה מראה זרועותיה מצד שטווה בשוק או \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "משחקת עם הבחורים וסלקה דעתה מבעל הפך ורבקה אוהבת את יעקב, או אם האשה תובעת תשמיש \nמבעלה בקול רם ושכינותיה שומעות ומבינות שתשמיש שואלת מבעלה והוא פריצת מנהג חיצוני \nמנהג עבדים זילה ליה פריצה ליה שכיחא ליה, או אם האשה מקללת חמיה בפני בעלה ודוחה \nרחמי האב מבעלה אם עברה על אחת מאלה בעדים והתראה יגרש בלא כתובה ובלא תוספות, \nשבמקום שאין כתובה אין תוספות היא ריחקה עצמה מהכתובה ע\"י פעולותיה שבכתובת האשה \nהרוחניות הם הווי\"ן הנקראין מאתים, אבל האשה שהיא כבודה בת מלך פנימה משבצות זהב \nלבושה ראויה לצאת ממנה כהן גדול אשר במשבצות זהב לבושו, כי בהיות האשה שומרת הדת \nוצנועה בבית בעלה מברכה ברוכה את לי בתי, ודע בני אם האשה מזנה תחת בעלה בניה כשרים \nכי רוב בעילות מבעל וזיל בתר רוב בעילות, א\"ל ר' עד מתי יעמדו השמים והארץ לשמוע \nהעול ולא ידברו הלא אמרינן תינוק היושב סמוך לעיסה ועיסה בידו רבנן מטמאין מפני \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שרוב תינוקת מטפחים באשפות ומטמאים מחמת שרץ וזה התינוק מהרוב הוא ומטמא העיסה, ור' \nמאיר מטהר כי הולך אחר המיעוט ואומר הא מיעוטין שאין מטפחין וחזקה שהעיסה טהורה סמך \nחזקה עם מיעוטא ואיתרע ליה רובא והעיסה טהורה, ולגביה איסורא נמי א\"ר מאיר חרש שוטה \nוקטן ששחטו בינם לבין עצמן האוכל משחיטתן לוקה וחכמים אומרים אינו לוקה שמא לא \nקלקלו וספק איסור אין לוקין עליו, וקבעי התם מ\"ט דר' מאיר א\"ר אמי מפני שרוב מעשיהם \nמקולקלין, ומקשינן ואפי' רוב מעשיהם מתוקנים מאי הוי והא ר\"מ חייש למיעוטא ואמר \nדרוב מעשיהם מתוקנין ומיעוטן מקולקלין וכל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת סמוך \nמיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא וחייב, וה\"נ מיעוט בעילות מזנאי וחזקה דאשה א\"א \nואסורה לעלמא וסמיך חזקה אמיעוטא ואימר האי ילד ממיעוט בעילות הוא שהם בעילות בחזקת \nא\"א ואיתרע ליה רובא, והא לגבי טומאה וטהרה דאיכא רובא ומיעוטא וחזקה ומטהר ר' מאיר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מספק טומאה לקולא, א\"ל בני לגבי איסורא אע\"ג דליכא חזקה רק רובא ומיעוטא הוי ליה \nספק איסורא וספק איסורא לחומרא, א\"ל והא הכא דאיכא רוב בעילות מהבעל ומיעוטא מהזנאי \nואמרו הבנים כשרים והא ספק איסורא הוא. ועוד יש לנו לומר רוב בעילות מהזנאי הם \nדכיון דהאשה אוהבת את הזנאי ונפשה בנפשו קשורה מתרחקת מתשמיש בעלה ונקשרה בתשמיש \nהזנאי וכל עסקה ומלאכתה אינה אלא בזנאי ואין אתה יכול לומר קים להו לרבנן דרוב \nבעילות מהבעל חלילה לא קים להו בזה דהוי מלתא דלא רמיא עלייהו אלא על האשה וא\"כ זיל \nבתר רובא דרוב בעילות מהזנאי. א\"ל בני אית דחייש אלא שאין הדין הזה בגלות שכנ\"י הוא \nעמנו בגלות ומקבלת נמי מכחות הטומאה ואפ\"ה בניה כשרים וישראל נקראים בניה ונפשותיהם \nטהורים: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ד\"ה דין איסור רקודים עם הנשים\nדין איסור רקודים עם הנשים ואשה חשודה לזנות וזהו דע לך בני שאם תמצא עורב לבן תמצא \nאשה כשירה בנשים מצד הגלות שאם אין ערוה ממש יש מעשה ערוה, והנה רקוד האנשים עם \nהנשים והם בעולות בעל לא תפרד מחשבתם אפילו בשעת תשמיש כי זוכרות תנועות המרקד והנה \nעברו בכ\"ו עבירות ועבירה גוררת עבירה ואלו הם, בתחילה עושה לה עין ומראה לה לתת \nדיבוק שניהם בריקוד שלא יהא פירוד דבקים והנה פוקד עון, ואח\"ז קושר ידו בידה ואח\"ז \nמחזיק ידיה בחוזק נתאוה תאוה גדולה ואח\"ז גורד כפה בצפורניו ומרמיז לה מעשה עבירה, \nואם תסכים בדעת ומתיחדים בבית אחד בתחילה נושק, ואח\"כ מגפף, ואח\"כ שולח יד באותו \nמקום, ואח\"כ העראה, ואח\"כ נשיקת האבר באותו מקום, ואח\"כ תחלת ביאה, ואח\"כ גמר ביאה, \nואז עבר בחילול שבת, בלא תחמוד אשת ריעך, בלא תתאוה, בלא תגנוב, בלא תרצח, בלא \nתנאף, משום נדה שפחה גויה זונה משום אשת איש משום אחות אשה משום אשת אח. אל\"ר ותו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ליכא והא איכא אשת אביו אשת בנו דודתו אחותו בתו א\"כ ל\"א הם. א\"ל בני היינו דכתיב \nהאומרים לאל ל\"א הוא וכל העובר על אחת מאלו העריות עובר בכ\"ו נגד אמונות השם שהוא \nכ\"ו ונקה לא ינקה ואין כאן מקומו ובעריות יתבארו סודם ורמזם בעז\"ה. לכן מי שראה את \nאשתו שזינתה או שאמר לו אחד מקרוביו או מקרובותיה והוא מאמינם וסומך בדיבורם בין \nששמע מאיש בין ששמע מאישה אם סומך בדעתו שהוא אמת אסור לו לבא עליה ונתחייב לגרשה \nויתן לה כתובה בעבור שמכחישות ועדות ברורה ליכא כי אין לו לערב כוחות עליונות ולטמא \nחותם המלך אף כי אין עדות בדבר ואם הודית היא שזנתה תצא בלא כתובה. אל\"ר הרי שראה \nבעיניו ועדים אין לו והיא מכחישתו יפסוד העני הכתובה, א\"ל אם ראה בעיניו משביעה \nבנקיטת חפץ מצוה שלא זנתה ותגבה כתובתה וא\"א בענין אחר, הואיל וראה חייב לגרש כי \nאסורה לו שאין לטמא המלך, אבל אם ראו עדים שעשתה דבר מכוער שהדבר ההוא מראה שהיה שם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "עבירה כענין שראו שהיתה בחצר לבדה או בבית ואדם יוצא ונכנס והיא קמה מעל המטה \nוחוגרת או ראו רוק למעלה בכילה או ראו שניהם יוצאים ממקום אפל או ראו שנושקים זה את \nזה או מגפפין זה עם זה אפילו בלא התראה מגרשה בלא כתובה, אלא שאין כופין אותו \nלהוציאה שהעדים לא ראו זנות ממש אלא סימנים, אבל אם אמרה מעצמה זניתי תחתיך אינו \nמגרשה עד שתביא ראיה לדבריה, כי ד' דברים נמצאים באשה חמוד זנות שטות כעס ושמא נתנה \nעיניה באחר וזה הדין בע\"ה, אבל בת\"ח כשאמרה שזינתה יוציאה בלא כתובה דהא ר' עילאי \nהוא דאמר הכי והכוונה דכנ\"י כשמקבלת מכחות הטומאה אין לה כתובה מהווין בעלי תורה \nולא עם הארץ שאינו בן תורה, ואם זינתה בשגגה או באונס הרי זו מותרת דגזירה הוא מהשם \nמהצד חטא ועון מצד בעלה שבא עליה, ודין אונס לא שנא נאנסה מגוי ול\"ש מישראל ואפילו \nסופה ברצון הואיל ותחלתה באונס, ואפילו אמרה הניחו לו שאם לא היה מאנסני הייתי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מרצהו דאמרינן יצר הרע קפץ עליה ודוקא לישראל, אבל אשת כהן שנאנסה או עשתה אחד \nמהסימנים שאמרו בעדים אסורה לו דהוא איש החסד ואינו מכבה חסדיו בספק אשה טמאה אפי' \nאמר לו אדם אחד שסומך על דבריו שזינתה יוציא ויתן כתובה: \n \nד\"ה דיני נדרים\nדיני נדרים וגם אמרו ז\"ל הנושא אשה ונמצאו עליה נדרים כגון שלא תאכל בשר ולא תשתה \nיין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין תצא בלא כתובה, הראית בני הבשר והיין המזיקים הנפש \nוהוא אומר תצא, ונראה לומר בעבור שהם דברים שלא תוכל לקיימם ותעבור בנדריה ותקבור \nבניה בעון הנדרים ע\"כ תצא. אל\"ר ויתירו לה נדריה ולא תצא. אל\"ב דע לך שהנדר והשבועה \nאין להם התרה כלל ואפי' מי שלומד ספרא וספרי וכולא תלמודא אם אינו בקי בשבעים לשון \nשהוא חכם בסנהדרין אינו יכול להתיר שבועות ולא נדרים, ואצ\"ל ז' הדיוטים כי בעו\"ה \nאין בגלות הדיוטים המתירין כי ההדיוטות ההם הם ראשי המטות, ולכך מי שהשביעוהו שלא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ישא אשתו ושלא יגרש שלא ברשות ב\"ד ושב ונשבע לגרש ולישא נתבטלה השבועה הב' דאין \nשבועה חלה על שבועה והראשון יקיים ועל הב' ילקה, האמת אם נדר לגרש ולישא נתבטלה \nהשבועה מפני הנדר וחייב לקיים הנדר שהנדר חל על השבועה, ואינו מקיימה רק ז' ימים \nבביתו ואינו רשאי לבא עליה וז' ימים הללו כענין ז' ימים יהיה עם אמו כי צריכה לבא \nעד יום הז' היא האשה הרוחניות להיות הסכמת כולה בקיום הנדר, ואין לומר א\"כ נדר שלא \nישא ולא יגרש אם נולד דבר שצריך לגרש בחיוב מה יהיה בנדר שאין יכולין להתירו. בעבור \nשאפשר להתירו ע\"י נדר שהוא חל בשבועה והכוונה נדרים ושבועות נודרים בזמן שאם הבנים \nבעלת הנדרים שמחה על בניה והאיש בביתו הוא תפארת ישראל אז החכם הוא חכמה עילאה מתיר \nנדרי הבינה או ג' הדיוטות הם הזרועות ות\"ת אשר לו הרשות נתונה שהוא מלך בששה קצוות, \nוכן בעלת השבועה היא כנ\"י בהיותה בביתה ואינה נטרדת בגלות בעלה מפיר נדריה ושבועות \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שלה כענין בי נשבעתי או חכמה עלאה או ג' הדיוטות הם נצח הוד יסוד, אבל בזמן הגלות \nאין להתיר לא נדר ולא שבועה אלא יקיים, וחז\"ל ראו שאין להם לישראל קיום בגלות אם לא \nהתיקונים הרחוקים הללו ותקנו להם היתרים אבל באמת אינו מופר ואינו מותר כי אין \nהסכמת העליונים בהיתרים הללו, וראה עמי הארצות מה עושים קופצים ונשבעים ואח\"כ \nמבקשים מהרבנים הגדולים בעלי הזקן וגם הבטן שבע תועבות בלבם, ואומר לו ר' אדוני \nאירע לי מקרה ונשבעתי או נדרתי והתר לי וכשמעו שקראו רבי ואדון מתגאה בזקנו וקורא \nעוד ומתיר לו כה יחיו וכה יאריכו ימים אם יש בדבריהם ממש רק גורמים רעה על עצמם, \nלכן מי שירא מהשם יזהר שלא ידור ושלא ישבע ואם נדר או נשבע יקיים ולא יתיר כי התרתו \nאינו כלום ועובר על שבועתו ועל נדרו: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ד\"ה ענין מומין ונדרים\nענין מומין ונדרים וגם אז\"ל הכונס אשה סתם ונמצאו עליה מומי נשים והבעל לא ידע המום \nולא שמע יוציא בלא כתובה, ואם היה מרחץ בעיר והלכה עם קרובותיו במרחץ אפילו במומין \n", "en": ""}]}
