{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "34", "title": "ספר הקנה — קטע 34", "hebrewTitle": "קטע 34", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/34/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/34/", "segments": [{"index": 1, "he": "שצ\"ל שהמסירה והכתיבה) והחתימה ענין אחד הוא והנה נצח ויסוד עדים למעלה ואם תחלוק \nהם עדות שקר, וגם בהיות העד פסול אף מדרבנן נפסול כי העדות שהפרוד הזה הוא לה לבדה \nולא בדוגמא העליונה והנה העד פסול, וגם תזהר להיות העדים ההם בשעת כתיבה כי בעונות \nסופרי הגיטין שבגלות לא גמירי לכתוב לשמה וגט שלא נכתב לשמה פיגול הוא, ולא אמרו \nסתם סופרי דדיינא מגמר גמירי אלא בזמן דאיכא דיינים כעין האמוראים והתנאים המה \nותלמידיהם ותלמידי תלמידיהון, אבל משם ואילך הדורות נחלשים ושררת התורה נתמעט \nודיינים כסומא בארובה כי כל עסקם להבל וריק, ודייני גיטין וקדושין לא רמו עלייהו, \nומשעה שמסר הבעל הקולמוס לסופר אין מניחים אותו לצאת פן ימסור מודעא, ואף שם יזהרו \nממנו שלא יעשה תנועות מודעא ע\"כ כשנתנו לסופר קודם מבטל כל מודעי ומודעי דמודעי \nומודעי דנפקא מגו מודעי דמודעי עד סוף כל מודעי דמודעי, וכן קודם שנותן הגט לאשה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מבטל לא ביטל ונתן פיגול הוא דחיישינן דלמא מסר מודעא: \n \nד\"ה סוד דיקדוק וכתיבת הגט\nסוד דיקדוק וכתיבת הגט ואודיעך ענין גדול שאמרו הג\"ט הוא י\"ב שורות בעבור שאלו \nהנשמות של איש ואשה נרחקות ונפרדות מהיסוד הנקרא יהו\"ה והוא מתגלגל י\"ב, כנגדו תקנו \nבבדיקת הסכין של שחיטה י\"ב בדיקות לקרבן ביסוד יסוד הנשמות, והאמת אתם ודע בני \nשיעור מגילת הגט זרת וגודל ארכה. ורחבו חצי זה השיעור, ומשרטט ז' שורות, בב' שורות \nהראשונות כותב זמן ושם האיש ושם האשה ושם עירו ושם עירה, ושאר הגט בה' שורות \nהאחרות, והסוד ב' שורות הם הד\"ו פרצופים שכותב עירו ועירה שמה ושמו למעט הד\"ו \nפרצופין מזו הדין כי הויתה הויה שלימה והויה אמתית וארשתיך לי באמונה, וה' שורות \nאחרונות כנגד ה' ספירות אחרונות, וה\"נ כאן ז' לומר לך שהיא נפרדת מן ההיקף היא ולא \nדוגמתה, והאמת בני י\"ב וז' שורות לא הזכירום בתלמוד ובאו אחריהם חכמים ואמרו י\"ב \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שורות כמנין ג\"ט, והז' עיקר גדול, מ\"מ השורות מיעוט ורוב לא יפגלו אבל אם אין ארכו \nיותר על רחבו קרוב הוא לפיגול, גם דע שצריך האותיות להיותם מוקפים גויל שאחד לא יגע \nבחבירו כלל, שכן המשנה אומרת ד' פרשיות של תפילין מעכבין זה את זה ואפילו כתב אחד \nמעכבן. ומקשה כתב אחד פשיטא ומשיב לא נצרכה אלא לקוצו של יו\"ד ומקשה הא נמי פשיטא \nומשיב לא נצרכה אלא למוקף גויל שלא יגע אות בחברתה, ורבותינו ע\"ה מרמזים סיתרי תורה \nבדבריהם והמוכים בסנורים אינם רואים שהדברים האלו יותר צריך ליזהר בגיטין מכולם, כי \nכנ\"י מקבלת מת\"ת נצח הוד ויסוד והנגרשים נרחקים כי להם לבדם הפירוד וע\"כ צריך אתה \nלתת עדות לאשה כזה ולגרש אותה בעדות נאמנת ואם יגע אות באות פיגול הוא, קוצי \nהאותיות אם נחסר אפי' אחת פיגול כגון קוץ הי' למעלה ולמטה למעלה להורות למי הוא \nולמטה להריק ברכה וכן קוץ הב' וכן כולם,. ולא ידעתי בני מה שאמר קב\"ה למשה כשעלה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "למרום דעתיד רבי עקיבא לדרוש תילי תילין של הלכות על כל קוץ וקוץ א\"כ בחסרון הקוץ \nאין העדות ברורה לכן אם עשה אות בחסרון כגון בלא קוצו ובלא תיקונו ואח\"כ התחילו \nבאחר ושב לתקן האות החסר פסול, כי כבר העיד הפך עדותו כי בהיות העד חסר דבר מעדותו \nכל עדותו פסול ואין לו תקנה, ועוד דע שאין משרטטין בדבר הצובע כגון עופרת וכיוצא \nבו, ואין כותבין בנוצה הוא קולמוס כנף, כי הנוצה רומז במלאכים פושטים צורה ולובשים \nצורה והאשה הזאת אינה לובשת צורת בעלה זה לעולם ולכן כתבו בנוצה פיגול הוא. וגם דע \nלך שאין לכתוב לא בזמן מלכות פלוני ולא מזמן חורבן בה\"מ רק מבריאת העולם, והכוונה \nבריאת עולם מורה זמן השמטה שתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב והאשה הזאת נפרדה מבעלה עד \nהחורבן וע\"כ צריך גם הזמן לתת עדות בדבר, וצריך לכתוב שאנו מונין כאן לפרסם העיר \nשבו הזמן מעיד וצריך לכתוב מונין בו' כי מנין בלא ו' הוא לשון מנא והנה שקר העיד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והגט פסול, וגם לענין החדשים כותב אייר בב' יודין להיות י' א' נעלם וי' הב' נהגה כי \nהחדשים הרומזים היות י\"ב חדשים בי\"ב הויו\"ת צריך הא' הנהגה בחיריק י' לפניו, ואין \nהדין כן בחודש כסליו שאין לכתוב י' לא בין כ' לס' ולא בין ל' לו', ועל חדש העיבור \nפליגי ר' יהודא ור' מאיר ר' יהודא אומר אדר הראשון והשני אדר שני, ור\"מ אומר אדר \nסתם והשני אדר שני, ומה לו לר\"מ אף שהוא אור בישראל לחלוק על ר' יהודא שהוא מלך \nישראל והלכה כמותו, כי בענין הגט צריך להיות הגירושים הללו עדות ברורה ואם זה ראשון \nלמה יכתוב סתם והנה המשפט מעוקל אלא שאין לכתוב שני י' בין ש' לנ' שהכתוב צועק \nבחודש השני בלא י' וזה סדרו בימי החדש, ביום א' לירח פלוני ואין לכתוב בחודש שהכתוב \nצועק גרש ירחים בב' ימים בג' ימים בארבעה בחמשה בששה בשבעה בשמנה בלא ו' בין מ' \nלנ', בתשעה בעשרה ימים ע\"כ המנין לשון זכר כי ימים לשון זכר הם, ועד כאן המנין \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בלשון ה' בסוף, מכאן ואילך יכתוב יום כגון באחד עשר יום בשנים עשר יום בשלשה עשר \nיום בארבעה עשר יום בחמשה עשר יום בששה עשר יום בשבעה עשר יום בתשעה עשר יום בעשרים \nיום באחד בעשרים יום בשנים ועשרים יום בשלשה ועשרים יום בארבעה ועשרים יום הכל לשון \nזכר, גם צריך להמשיך הלמדי\"ן ונוני\"ן הפשוטים כדי שיהא ספר אחד כענין וכתב לה ספר \nועל שהשנים לשון נקבה לכך במנין השנים יכתוב שש שבע שמנה, שמלת שמנה בה', בימים \nובשנים, תשע והכל בלא ה', גם יש ליזהר שלא להעביר אפילו אות אחת חוץ מהשיטין ואם \nיצא נפגל שהשיטין חומות שאין האשה הרוחנית יוצאת כמו זאת חלילה חלילה, ושמות \nהמגורשים שיש ספק בשמותם כגון אושיעה עקיבה שמריה וכיוצא באלו כולה כותב ה' בסופם \nירחמיאל בי' ותדקדק בתליות רגלי הה' והקוף: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ד\"ה נוסח הגט\nנוסח הגט ועתה שמע נוסח הגט בששי בשבת בשלשה ועשרים יום לירח אייר (מלשון גרש \nירחים) שנת פלוני בריאת עולם למנין (בי' אחת) שאנו מנין (חסר ו') כאן, במקום פלוני \nהעומד כו' (וידקדק בקריאה הניקוד של העומד) מתא דיתבא על נהר פ' ועל נהר פ' (ואפי' \nמאה יכתבם ויקרא הד' בשבא ובדגש הכל כפי הניקוד לא ישנה כלל), ועל מי מעינות (בחד \nיו\"ד מעינות, וידקדק בקריאתה הע' חטף וכל הניקוד כהלכתו), אנא יצחק (וידקדק \nבניקוד), המכונה פב\"פ העומד היום כאן במקום פ', מתא דיתבא על נהר פ', ועל נהר פ', \nועל מי מעינות (הע' בחטף), (צביתי י' בין ב' לת') ברעות (בלא י' בין ב' לר') \n(וידקדק הקריאה שלא יעיד שקר בקריאתו), אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי (תרגום \nשל אותך) ליכי אנת (תרגום של את) אנתתי (בלא י'), רבקה בת פלוני המכונה פלונית בת \nפלוני העומדת (ו' בין ע' למ\"ם) היום כאן במקום פ' מתא דיתבא על נהר פ' ועל נהר פ' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ועל מי מעינות, דהוות אנתתי מן קדמת דנא (מקף מן עם קדמת) וכדו (פי' ועכשיו) פטרית \nושבקית ותרוכית (כאן צריך להקדים פטרית אבל לעיל הקדים שבקית), די תיהוייין (ג' \nיודי\"ן וי' בין ת' לה') רשאה ושלטאה בנפשיכי (מלא י' בין ש' לכ') (וגם יזהר לקרותו \nבניקודו), למהך להתנסבא (בה' ולא בא' לאתנסבא) לכל גבר (חטף קמץ) די תיצבייין (ג' \nיודי\"ן וי' בין ת' לצ'), ואנש (הו' במעמד וא' בחטף סגול), לא ימחא בידיכי (הכל \nבי'), מן יומא דנן ולעלם (קריא ד' ברפה, והרי (הי' בפתח) את מותרת (בו') לכל אדם \n(חטף קמץ), ודן (בלא י' פי' וזה) די יהוי ליכי מנאי (בלא י' בין מ' לנ') והקריאה \nיהא המ' בחיריק והנ' בפתח ודגש והא' בחיריק), ספר תרוכין (בלא י' בין ת' לר' והו' \nארוך לא עשאו כמשפט פסול, ואגרת (בלא י'), שבקין (בלא י' בין ש' לב'), וגט פטורין \n(בלא י' בין פ' לט' ופ' חירק ודגש). כדת משה וישראל ע\"כ נוסח הגט. ואוי להם לדיינים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "היושבים שם והגט פסול ולאו אדעתם מחסרון ידיעתם ורוב גאוותם אע\"פ שהלשון הזה נראה \nשהוא הרחבת לשון חלילה חלילה כי כולו קבלו משה מפי הגבורה, ובהאי לישנא אל תמירהו \nמצד הגלות פן יהרס העם ונפל ממנו רב, לכן יש לחוש על שמו ושם עירו ושמה ושם עירה כל \nספק שיש להם לכתבו לתת עדות שזה הפירוד לה לבדה, ולהאריך הווי\"ן הנזכרים כי מתארכין \nוהולכין ונמשכים עד כנ\"י להורות כי היא קשורה ואין זו הדוגמא מגעת שם, ואם לא \nהאריכן פגלן אף כי הם ווי\"ן כמשפט, וגם ידקדק בקריאה לקרותו בדקדוק כמשפט ויחזור \nלקרותו אפי' מאה פעמים עד שיקראנו כענינו וכדת משה וישראל שיטה אחת לבדה, ואם נכתב \nגט אחד בעיר אחת וכתבו עוד אחר באותה העיר ואין השני כראשון הנה הא' הורס את חבירו \nותועבת ה' גם שניהם ע\"כ יזהר שלא להוציא לעז על הראשונים, וי לכם עמי הארצות תועבת \nהשם הפוסקים בגיטין וקדושין ואינכם יודעים טיב גירושין וקדושין וטיב ממש הוא השורש \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שלהם וחשבון תתנו לפני השם. ובענין זה ראו חז\"ל ואמרו עתיד אליהו לטהר כל הממזרים \nובאמת הכי הוא דא\"כ לא הנחת מקום לישראל שבגלות, שהארורים בקלי קלות כותבין גיטין \nאוי לנפשם שהחריבו את ישראל לגמרי בבא להם נפשות עזות וקשות מצד הגיטין ושוכנים אלו \nבאלו ומתגלגלים והכל א', וראיתי בעיני שהגט נכתב לשמה ולא נחתם לשמה נפסל מגדולי \nהדור ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו להתפאר בלימוד במשאו ובמתנו לומר שהוא \nיודע מעניני גיטין וקידושין ואינו יודע כי לא יאכל תפל מבלי מלח, התמצא עדים כשרים \nאו עיר שאין בה ספק או האותיות מתוקנות כמשפטן, דע בני שכל דיני גיטין כדיני ס\"ת הם \nדכתיב וכתב לה ספר ואלולי שפשט המנהג שלא לזיין האותיות היינו מצריכין זיון באותיות \nובוודאי אם היו בקיאים בזיון שלא לקלל היינו מצריכין, כתבו בדפוס פסול עד שיכתוב \nבקולמוס ויעשה מעשה בגוף האות, וגם דע לך שאם נפל דיו מקולמוס בתוך נ' ונעשה פ' או \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בד' ונעשה ה' או שנעשית המ' פתוחה סתומה או הסתומה פתוחה הגט פסול ואין לו תקנה ע\"י \nחיקוק, וזהו שארז\"ל חק תוכות פסול, וגם לא יכתוב על מחק כתב פסול, וגם צריך לכתוב \nבגט הרי את מותרת לכל אדם, א\"ל רבי יכתוב הרי את משלחת ממני והרי את מותרת לכל אדם \nא\"ל מסתמא אחר שמתירה הרי היא משולחת, ודע שצריך לקרות הגט קודם נתינה ואחר נתינה, \nקראו אחר נתינה ולא קודם כשר קודם ולא אחר יש לחוש בחילוף, ודע בני שאם מסר מודעא \nאע\"פ שביטל אינו מועיל הביטול ההוא שהרי במודעא נתבטל הגט וגט שבטלו שלא לגרש בו \nפסול ע\"כ יש לשמרו מתחלת הכתיבה עד שינתן לה, ואל תאמר שמא ביטלו קודם שנכתב הגט \nשאותו הביטול אינו פוסל הגט גט מקושר: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ד\"ה סוד מיאון הקטנה\nסוד מיאון הקטנה דיני מיאון דע בני שקטן וקטנה שאינם דוגמא עליונה אין ממש במעשיהם \nלכן קטן שקידש אין חוששין לקדושיו וקטנה שנתקדשה ואין לה אב או קדשה אחיה ואמה שלא \nמדעתה והיא קטנה שנותנים לה צרור ולקחה אגוז וזרקה אינה צריכה למאן, האמת אם הקטן \nההוא נותנים לו צרור וזורקו אגוז ולקחו הרי הוא זוכה לעצמו ואינו זוכה בשביל אחרים, \nדאין קטן זוכה בשביל אחרים ואם קטנה כמוהו מתקדשת לעצמה לענין שצריכה למאן וקידושין \nהללו מדבריהם ומיאון מדבריהם ודע בני כי גדולה גדולה ברחמים וקטנה קטנה ברחמים ואז \nקידושים אינם קדושין עיקר, וכשרוצה לבטל הקידושין ההם ולעמוד בלא בעל שהיא קטנה \nברחמים ורוצה לעמוד בתוקפה היא יוצאת בג' ת\"ת נצח יסוד, ע\"כ הממאנת צריכה למאן בג' \nעד שצריכים להיותם ב\"ד, ואם היא יתומה בחיי אביה כגון שהשיאה אביה ונתאלמנה או \nנתגרשה והיא נקראת יתומה בחיי האב שאין לו רשות בה ונתקדשה היא בעצמה יכולה גם היא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "למאן ודע בני הואיל והיא קטנה ל\"ש ארוסה ל\"ש נשואה בפני בעלה ושלא בפני בעלה ממאנת, \nואין זה בחרשת אע\"פ שקידושיה ונשואיה מד\"ס אינה יכולה למאן עד שיפטרה בגט דא\"כ שיש \nבידם למאן שום אדם לא יקחנה, ומאחר שאותן הקידושין אינן כלום רק זכות לעצמה א\"כ אם \nמיאנה מותרת לאביו כרמי בר יחזקאל ומותרת לאחיו כר' יוחנן, אבל דע לך שהקדושין \nנקשרים אם לא מיאנה והגדילה אע\"פ שלא בא עליה צריכה גט מדבריהם שאם תאמר הגדילה ולא \nנבעלה תמאן אתי לאחלופי בנבעלה דמשנעשית בת י\"ב שנים ויום א' הרי נתקדשה בקידושין \nההם והויה אשת איש לכל ענין, ואפי' בדקו ולא מצאו סימניה אינה יכולה למאן כי גומות \nבלא שערות כשערות דמי ומי יוכל לדעת ולהבין שיש שם גומות ובענין השנים אין הנשים \nנאמנות עד שיהיו שני אנשים רחוקים ואינם קרובים ויהיו כשרים ולא פסולים להעיד יעידו \nבשנים שאם היו אפי' פסולי עדות דרבנן אינם נאמנים. לכן בני מבת י\"א ואפי' בת י' לא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תדין עליה דין מיאון פן תבא להתיר אשת איש של דבריהם, וראה והבן בני שמואל הבקי \nבשבילי דרקיע ורב נחמן (גימ' קמ\"ח) אשר הוא קמ\"ח העולם אם אין קמח אין תורה הכי חשו \nשלא לגרום שום נזק בעליונים ואמרו בודקין לקדושין ולגיטין ולחליצה ולמיאון קידושין \nכיצד קבלה קידושין בהיותה בת י\"ב שנים ויום א' דוגמא העליונה ויום א' בכל היא כנ\"י \nואז האהל אחד אז הקידושין קידושין גמורים וצריכה בדיקה כי השנים אין להם בדיקה, ואם \nהביאה ב' שערות הם ב' שרים גדולים מצרים וסמאל הסובבים הד\"ו פרצופים או אין שערות \nרק גומות מקום השערות הדוגמא דוגמא והקידושין קידושין דאורייתא, ואם אין שערות ולא \nגומות והשנים לית להו ברירה ולא בדיקה אלא שהם קרובים לשנותיה ומסופקים שמא הגיעה \nלכלל שנותיה ויש להם גומות אלא שאין בקיאות א\"כ קידושי ספק וצריכה גט: \nבדיקת הגיטין כגון בן תשע שנים ויום אחד שנכלל בדוגמא פנימי אלא שאין לו שערות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "להיות שלם בשמטה הזאת עם השערות קונה לעצמו, ואם בא על יבמתו קנאה ואין לה תקנה לא \nבגט ולא בחליצה עד שיהא בן י\"ג שנים ויום א' ואז יוציאה בגט אם רוצה לגרשה, ועל \nהשנים לית ברירה וצריך בדיקה למצוא סמנים כענין כנ\"י עם כללה וע\"כ יום א' עם י\"ג \nשפעולת הזכר בי\"ג ופעולת הנקבה בי\"ב ולעולם יום א' אל יחסר ר\"ל הזכר הוא הת\"ת פועל \nבי\"ג מדות והנקבה היא כנ\"י פועלת בי\"ב הויו\"ת ולעולם היום א' עמהם כענין היא לעצמה \nוהיא עם הכלל בדיקות מיאון הוא שאמרתי לך: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ד\"ה ענין סימנים ובדיקת איילונית וסריס\nענין סימנים ובדיקת איילונית וסריס ודע בני שמשנולדה הבת עד שתהיה בת י\"ב נקראת \nקטנה ותינוקת ולאו דוקא שעדיין לא הביאה ב' שערות אלא אפי' הביאה ב' שערות בשנת י\"ב \nקטנה היא, ואם היא בת י\"ב שנה ויום א' והביאה ב' שערות במקום הבאת שערות והוא הנקרא \nסימן התחתון אז היא נקראת נערה עד ששה חדשים שהם י\"ב שנים וחצי, ואם הגיע י\"ב שנים \nויום אחד ולא הביאה ב' שערות אעפ\"י שסימני איילנות נראה בה עדיין קטנה היא עד עשרים \nשנה שכן אמר רבה וסימני סריס ואיילנות אין עושים בהם מעשה עד שיהיו בני עשרים, \nוכשתביא שתי שערות בשנת כ' תהיה נערה ששה חדשים ומשם ואילך תקרא בוגרת, נעשית בת \nעשרים ולא הביאה ב' שערות אפי' נראה בה קצת סימני איילונית ולא נראה בה כל סימני \nאיילונית עדיין קטנה היא עד שתביא שתי שערות או שתהא בת ל\"ה שנים ויום א', נעשית בת \nל\"ה שנים ויום א' ולא הביאה ב' שערות הרי זה איילונית ועליה אסרו ופטרוה מן החליצה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ומן היבום. ואעפ\"י שלא נראה בה סימן מאיילונית, וסימני איילונית הם כשאין לה דדים \nומתקשה בשעת התשמיש ואין לה שיפולי מעיים כנשים וקולה עבה שאין ניכר בין קולה לקול \nאיש. הנערה והבוגרת והאיילונית כל אחת יש לה סימנים למעלה והוא הנקרא סימן העליון \nואלו הן משתחזור ידיה לאחוריה ויעשה קמט במקום הדד או משיטו הדדין או משתשקיף עטרת \nהאשה היא הבשר התפוח שלמעלה מהערוה לעומת הכרס ופי' תשקיף שיתמעך בשר זה ולא יהיה \nקשה אלו הם הנקראים סימן העליון או זה או זה, אלא שר' אליעזר בר צדוק אומר כיון שבא \nסימן התחתון אין משגיחין בעליון, בא העליון עד שלא בא התחתון או חולצת או מתייבמת \nשאין בא העליון עד שבא התחתון, אבל התחתון בא בלא העליון ואין משגיחין בעליון אחר \nשבא התחתון על כל אלו תחמיר עד כחוט השערה כי הם דברים המזיקים בעליונים כאשר \nיתבארו בתלמוד בעז\"ה. ודע בני שעם זה הסימן מאלו הסמנים שהביאה יש להחמיר ולדונה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כבוגרת ולומר שאין לאביה רשות להפר נדרים, וגם דע שאם נתקשקשו ולא הושחרו ראשי \nהדדין השחירו ולא נתקשקשו וכן כולם אם הביאה זה בלא זה מכל הסימנים שאמרנו הרי זו \nבוגרת ואינה בוגרת, נ\"מ להחמיר שאם קדשה אביה והלכה היא וקדשה לעצמה לאחר מקודשת \nלשניהם וצריכה גט משניהם, וגם יש להחמיר שאפי' לא הביאה שום סימן מהסימנים הללו \nאינה יכולה למאן אם היא נראית גדולה בשנים ואינה חולצת עד שיהיו לה כולם. ודע בני \nשהבת שילדה אחר י\"ב שנים אף כי לא הביאה לא סימן עליון ולא סימן תחתון גדולה היא \nבשנים כסימנים הם. ודין הבן מיום שנולד עד שיהיה בן י\"ג שנים נקרא קטן ותינוק \nואפילו הביא כמה שערות תוך הזמן אינם אלא שומא, ואם הביא ב' שערות למטה במקום הראוי \nלשערות בהיותו בן י\"ג שנה ויום א' ולמעלה נקרא גדול ונקרא איש לכל ענין, ואם באו \nי\"ג שנים ויום א' ולא הביא שתי שערות למטה בזקן התחתון אע\"פ שנראו בו סימני סריס לא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אמרינן דסריס הוא דהרי זה קטן עד שיהא בן כ', באו כ' ולא הביא ב' שערות למטה ולא ב' \n", "en": ""}]}
