{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "36", "title": "ספר הקנה — קטע 36", "hebrewTitle": "קטע 36", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/36/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/36/", "segments": [{"index": 1, "he": "המתכסא בעור תחש מבין שני הכרובים המתנשאים בין ב' זרועות עולם בלחש שמעתי קול \nהמדבר מקול מחצצים בין משאבים, וראיתי שני שערים סתומים והיו תואמים ויחדיו היו \nתמים אז בכבוד ובתפארת חתומים, ולשם צפיתי בצדיק יסוד עולם וכנ\"י כלולה בסוד הנעלם \nוכאלו לקחתי מתנות שכליות לגולות עליות וגם תחתיות, ודע שברגלי המרכבה נתאחזתי בתוך \nאבני אש התהלכתי וראיתי נפלאות במראות הצובאות לבנות אדומות ירוקות ואדמדמות הם ד' \nמחנות שכינה המה וכל החיה למינה ופקחתי עיני לבאר דרכי השם הישרים והכל מפי אבי מפי \nמשה מפי הגבורה ואתה מבהילני אם אפתח פי ולשוני בזו המצוה הלואי תוכל להקשיב אלא \nענינה בתלמוד ושם אבארנה בעז\"ה, א\"ל ב' דע שכל דבריך מתוקים כדבש ונופת צופים אלא \nשהשמיני קשה וקב\"ה בכל אשמורה שואג ואראלים צועקים ומלאכי שלום מר יבכיון על שנקצצו \nהנטיעות ורבו המסעות, ע\"כ המצוה הזאת סתומה ואינה פתוחה, ואשאלך והודיעני מפני מה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לא ייסר הקב\"ה את החוטא כפי עוונו בפעם הראשון אבל יביאהו פעמיים וגם ג' עד שיצטרך \nלהתיר גם ערוה והלא הרבה עונשים יש לפניו, וא\"ת ראה הקב\"ה שאין עונש אחר מעביר \nעוונו רק זה אין זה טעם מספיק, ועוד אע\"פ שמשיב נפש אחיו בשעת הביאה עובר בלאו וכרת \nוהנה יצא שכרו בהפסדו ואין להשיב השם מחל לו כי למה ימחול לו השם עונש רב לכתחילה \nבשכר מועט ואין זאת המצוה פתוחה כל עיקר רק אם יש לך כח תפתחנה ואם לאו אפתחנה אני: \n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nד\"ה סודות נפלאים במצות יבום\nסודות נפלאים במצות יבום א\"ל ר' שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אשיב תחילה \nבשאלותיך, דע דקב\"ה בונה עולמות ומחריבן הם השמיטות שיתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב, \nוהנפשות הנוצצות ממנה צריכות בכך כיסוד הדוגמא וביותר החטאים, ואין לך נפש בשמטה זו \nשלא תקבל הדין מאדם הראשון עד סוף השמיטה ואף החיים היום כאליהו הוא פנחס כי השמטה \nתובעת להיות הדוגמא, אלא שמעלת הצדיקים רבה ומוסיפים שכר על שכרם ומחזירים הניצוץ \nבמקומו, לא כן הרשעים כי מתחלפין גם שלא במינן ועל שקב\"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו \nנדח והנה היבם כאשר ישים בלבו לתקן הנפש ההיא לבל תסרך באשפה כי יש טרפים שטורפים \nמיד המלאך השומר ומטריפים נפש הרשע באשפה, ע\"כ אמר קב\"ה לעשות חסד עם המת ואין כאן \nלאו ולא כרת כי בתיקון הנפש כנ\"י מתקנת על שניצוץ אשר ירד ממנה נסרך במינו גם כנ\"י \nנסרכה במינה ומסתלקת מכח הטומאה כפי חלק תיקון הנפש, א\"ל בני דע לך כי המת שלא ראה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אחיו הנולד אחר מותו אף כי ייבם את אשתו הוא לא יבא שם כי לא הכירו כשמת בהיותו \nבחיים, ובאמת מכי ישבו נפקא אלא יחדיו רמז לך כי אם ייבם יחזור אחיו עוד וישבו \nיחדיו, אלא שחז\"ל עשאוהו אסמכתא כי לא רצו לגלות סוד נעלם בזה. וגם דע בני בהיות \nאחיו מן האם לא ישוב אליו באמת כי אינו אחיו מן הרחמים אלא מן הדין אכזרי בלא רחמים \nוהמת מכיר זה ובורח משם ואין להתיר דבר זה רק באחיו כי באשת חיקו חושק וממהר לבא, \nובאמת אם יש לו כח ממנו בן או בת יותר ידבק ויחזור בזרעו מאשת חיקו, אלא שזה קשה \nבאמת למה לא ישא הבן את אמו להחזיר את אביו והוא שמח בשניהם, ויש להשיב בזה כי \nבהיות החזרה בבן למה יצטרך לעשות בערוה ולבא המת מתוך ערוה, ודוקא באח הדבר הזה דלא \nאפשר אלא באשת חיקו מכל קרוביו, ואם תשאל מי שמת והניח אשתו מעוברת ונודע שכלו לו \nחדשיו ויצא לאויר העולם אפי' מת תיכף אחר שעת לידתו אשתו פטורה מחליצה ומיבום, א\"כ \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מה יהיה ומתי ישוב לביתו בזה יש להשיב תשובה גדולה ונוראה, דע לך בני הואיל והניח \nאשתו מעוברת ולא מת ולא נפל מבטן אמו וגם נשלמו חדשיו ונולד ולא האריך ימים להביא \nאת אביו בודאי גילו מלתא מן השמים שיש כאן ב' פנים, פן אחד שאינו צריך לחזרה פן הב' \nשהוא חלף והלך לו ונדבק שלא במינו ע\"כ אשתו פטורה, ואין הדין נותן לקחת אחות אביו \nלחזור את אביו כי ישא אחרת ויחזור בו כי היא בנו וזרעו וכן כל העריות, וע\"כ אין \nהדין נותן לקחת אחות אשה אחרי מות אשתו בתורת חיוב ומצוה כי לא נתחייב הבעל להמציא \nמקום לאשתו בתורת חיוב רק בתורת חסד וע\"כ מותרת זאת אחרי מות אחותה, מ\"מ יקשה לך \nבני בהיות לה בנים יעמוד הערוה במקומה ככל העריות שהן אחרי המוות וכדין היבום בהיות \nלו בנים אלא בעבור שהאשה נפשה קשורה בנפשו של בעלה כענין ורבקה אוהבת את יעקב ע\"כ \nהיא חוזרת בבעלה ובאחותה אף אם יש לה כמה וכמה בנים ע\"כ התיר לה הקב\"ה אם רוצה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לעשות חסד, וע\"כ בני דע לך שבזמן הגלות אין מייבמין כי הייבום צריך כוונה להחזיר \nהנפש במצות בוראו והיצר לוחם עמו ומתגבר עליו ואין מניחו לשים כוונתו במצוה רק משים \nדעתו או בממון או ביופי או במשפחה ופוגע בערוה ומחריב עצמו ונפש אחיו כי אינו נדבק \nשלא במחשבה טובה וגם כל הקהל הוא מחריב ולא הותרה המצוה הזאת רק בא\"י בזמן שבית \nהמקדש קיים שכוונתם טהורה ונקייה, או לתנאים ואמוראים הם ותלמידיהם ותלמידי \nתלמידיהם אשר מחשבתם טהורה ונקייה אבל משם ואילך אין ליבם, ואם ייבם כל ביאותיו \nעבירה מנדין ומחרימין אותו עד שיגרש ואם לא ירצה ימות בנדויו ויסקל ארונו כפי דינו \nכי אין כאן מצוה אלא עבירה שעובר בכל יום בפרהסיא, ואם יש אדם שאומר מצות יבום קודם \nלא צדקו דבריו כי זה בזמן הישר והטוב והאיש בביתו, ועל הקהל ההוא יש להוכיח ולהכות \nולהלקות ולמחות בכל ענין על כל דבר עבירה המעלים נזק וטומאה בהיכל הקודש ואפי' כחוט \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "השערה, ואם אינם מוחים ידעו ויבינו שעליהם אמר דוד שנאתי קהל מרעים, עוד אמרו שם אם \nרבו האחים מצוה בגדול לייבם כמו שנאמר והיה הבכור אשר תלד וארז\"ל שאין זה בכור בכור \nהיבום אלא גדול שבאחים. א\"ל ר' והנה דבריהם דברים בטלים לגמרי כי מדהוה ליה למיכתב \nהגדול וכתב הבכור ש\"מ אין זה גדול שבאחים, ועוד מאי אשר תלד הא ילוד הוא ילדה מבעיא \nליה למימר אלא ע\"כ הוא לומר הבכור זה אשר תלד היבמה ומה שם יקרא לו אם היה שם המת \nפנחס יקרא גם הוא פנחס והג\"ש שתפסו ואמרו נאמר כאן על שם אחיו ונאמר להלן על שם \nאחיהם יקראו בנחלתם היא ג\"ש שלא קבלו מרבם דקרא צועק הוא בכור היבמה והעד המפורסם \nשהרי אמרו אשר תלד פרט לאיילונית ואם זה קאי על גדול שבאחים מה לימוד הוא זה ואחר \nשאנו מוכרחים מכמה סיבות לומר שזה הבכור הוא בכור היבמה א\"כ כשילדה תאסר שהרי כבר \nקם שם המת ומנין להם להתיר ערוה, וא\"ת לא נדע מי הוא המת מכל הבנים א\"כ שאל למה אמר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הבכור אשר תלד יקרא על שם המת ואם נחזור אחר דברי חז\"ל שהוא גדול שבאחים וקראו בכור \nנראה שאם יש לה בכור לנחלה או לפטר רחם ייבם ואם לא לא ייבם, והעד מדהוה ליה למכתב \nגדול וכתב בכור, א\"ל בני הכוונה הוא שאין זה בכור היבום שאם המת אינו צריך לחזרה \nהאיך יאמר והיה הבכור והוא שקר הוא שאין זה המת א\"כ ע\"כ הוא גדול שבאחים ומדקריא \nליה בכור ש\"מ הג\"ש הוא סיני שנוטל נחלתו ונחלת המת כדין בכור פי שנים ואשר תלד הוא \nמיותר ושב לדבר בענין אחר ורוצה לומר אין היבום נוהג אלא היולדת פרט לאיילונית. \nאל\"ר ואם אינו צריך לחזרה א\"כ זה פגע בערוה א\"ל אינו פוגע דהואיל ולא בנה ממנה בנין \nאינה בת זוגו האמיתית אשר ירדה לו מן השמים והרי היא הפקר של אחיו ואינה אשתו ממש. \nאל\"ר מה תאמר במי שיש לו ד' נשים ומת והניח בנים מכולם א\"כ כולם הם בנות זוגו. א\"ל \nבני דע באמת שיש אשה שאינה בת זוגו ויניחנה בבנים כדוד מלך ישראל ויש שאין לה בנים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "והיא בת זוגו אלא הניחה בלא בנים אפי' אלף נשים אין לו מכולם בת זוג ע\"כ בהיות לה \nבנים אין ליבמה כי הוה שמא ושמא ר\"ל שמא אינו צריך לחזור ושמא היא בת זוגו ופוגע \nבערוה ומינה לא תזוז ועל זה לא תהרהר. וגם ארז\"ל הסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו \nשנאמר ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי. אל\"ב ואשא גם אני נהי שאינו חולץ \nמ\"מ ייבם לאשתו להחזירו, אל\"ר במה יחזור באשת חיקו והוא לא ידעה והסוד כי הסריס שלא \nנולד בדוגמא עליונה אין לו חיבור במשפחתו וזהו שאמר ששמו מחוי, אבל סריס אדם הדין \nנותן לעשות עמו חסד ולחברו במשפחתו כי מחובר היה וע\"כ חולצין ומיבמין לאשתו כדין כל \nמת. וגם ארז\"ל ובן אין לו ל\"ש בן או בת או זרע הבת בין מאשה זו בין מאשה אחרת בין \nממזר בין עכו\"ם פוטר את אשתו מחליצה ומיבום אבל אם היה לו בן או בת משפחה או נכרית \nאינו פוטר שבן שפחה הוא עבד ובן נכרית הוא נכרי. אל\"ר ולא יפסיד אדם דעתו מדבריהם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בתו אינה פוטרת דהא כתיב בן וזרע בתו פוטרת וא\"כ דהכי הוא דכל זרע שיש לו פוטר \nיכתוב וזרע אין לו מאי ובן אין לו. אל\"ב אי הוה כתיב וזרע אין לו ה\"א זרע כשר אבל \nזרע פסול דהיינו ממזר מנין שפוטר ת\"ל ובן אין לו כל בן במשמע, א\"ל ויכתוב וזרע אן \nלו בלא יו\"ד מאי אין אלא לרבות אפי' זרע פסול וא\"כ הדרא קושיא לדוכתה לעולם בן פוטר \nבת אינה פוטרת, ותו אי במקום שכתב בן אף בת במשמע א\"כ או בן יגח או בת יגח ישתוק \nמבת אלא ע\"כ הוא לומר היכא דכתיבא בן דוקא הוא בן ולא בת א\"כ הבת אינה פוטרת דהא \nכתיב ובן זרעה יפטר (בתמי'), ותו אי בן פירושו אפי' זרע זרעו ואפי' פסול בבת כהן \nדכתיב וזרע אין לה יכתב ובן אין לה אלא מדכתב רחמנא וזרע אין לו ש\"מ כ\"מ שנאמר בן \nולא בת, ותו לגבי שמחה דכתיב אתה ובנך ובתך יכתוב בנך והבת בכלל בנך אלא מדאיצטריך \nובתך ש\"מ בנך ולא בתך. אל\"ר סוד גדול ונפלא בעבור שרחמי הת\"ת הם חלים ונדבקים בכל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ממשלתו בן ובת וזרעיהם כעין נצח והוד ויסוד על כן נפש המת הזאת היא חושקת לחול על \nכל יוצאי יריכו ואמר בן להרמיז הרמז שהת\"ת נקרא בן כענין בני בכורי ישראל, וכאשר \nאין לו מקום לחול שם כענין ובן אין לו הוא חושק באשת חיקו וכל ענין כפי ענינו \nפירשוהו כי הכל מפי הגבורה, אל\"ר תינח בבן כשר ממזר ועכו\"ם מה תאמר יחזור המת בהם. \nא\"ל ממנו הם ומהם יבא בעולם כי מדה כנגד מדה לא בטלה. וגם ארז\"ל מי שמת והניח אשתו \nמעוברת והפילה אחרי מותו הרי זו תתייבם שאין הנפל הזה פוטר כי לא הביאו הקב\"ה רק \nלקבל דינו שנתחייב והוא צדיק גמור ולא בא רק לתועלת עצמו, הוא שאמר איוב או כנפל \nטמון לא אהיה טמון ודאי ונעלם, ודע כי כשאין לו בנים ויש לו אח בין גדול בין קטן \nבין עובד ע\"ז בין ממזר ואפי' יצא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שמת אחיו הרי אשתו \nזקוקה ליבם, אבל אח משפחה ונכרית לא יקרא אחיו כלל, ואפי' שפחה של אביו שה\"א לומר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ויש לנו לומר בודאי שחררה ואחיו הוא, מ\"מ אינו \nאחיו עד שישחררנה ויתירנה בגט שיחרור דכשם שהגט מעכב באשה כן הגט שחרור מעכב בשפחה \nדגמרינן לה לה מאשה, ואין הדבר אשר אמרתי למעלה דרך דחק רק כאשר אבאר הענין במקומו \nבראיות גדולות בעז\"ה, מ\"מ דע לך בני שאם אין לו אלא זרע משפחתו אע\"פ שאין לה גט \nחירות בתו היא ואם בא עליה בנו חייב משום אחותו וחולץ ואינו מייבם עד היות לשפחתו \nגט שחרור, וגם אין לוקח אותה בן חורין בלא גט חירות כי לא פקע איסורא מינה אלא בגט \nחירות כאשה בגט. אל\"ר אימור שהתורה התירה לדחות עשה דיבום לאו וכרת דערוה ולאו דלא \nיבא מי אמרה. ותו אימר דאמרינן יבא עשה וידחה לא תעשה בעידנא דקא מיעקר לאו מקיים \nהעשה ודאי בעידנא דלא מקיים עשה ודאי כי הכא דהוי שמא ושמא ר\"ל שמא יחזור ואם יחזור \nשמא לא יחזור בזרע הראשון מי אמרינן. ותו ישראל כשר יחזור באחיו ממזר בנשא יבמתו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ויהיה הכשר ממזר וכי זה חסד הוא. ותו אי לאו דגזרי חייבי לאוין חולצין ולא מייבמין \nדגזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה, והיינו דקתני פצוע דכא וכרות שפכה אם בעלו קנו \nואסור לקיימה בביאה שנייה, ואי לאו הגזירה מה חסד הוא זה. אל\"ב זה שאמרתי לך רוח \nאחרת נדבק בך ואם ידעת אמור כי ההריסה הריסה. א\"ל דע לך כי יצחק הוליד את יעקב הוא \nפחד לת\"ת והנה כל השפעת הת\"ת הולך ונדבק על כל השרים טובים ורעים ע\"י האשה היא כנ\"י \nבעבור אצילות אביו של ת\"ת הוא פחד, וא\"כ היא מוכרחת הנפש אם היא בת חזרה לחזור אפי' \nבפסול כי זרע אביו הוא דוגמא עליונה. בזמן דקא מעקר לאו הוא מקיים עשה כי על כל \nביאה הוא מכוין ומשים דעתו וכוונתו להביא את אחיו כי אינו יודע מתי יבא אחיו הוא \nשאמר ויבמה ויבמה בכל ביאה וביאה לשם יבום והעד מהחסיד שנטע ה' ארזים מאחורי הסדין \nשבכל ביאה היה מכוין. וגם ארז\"ל גרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו אין להם אחוה כלל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וזרים הם זה לזה לכל ענין והכוונה כי גרים ועבדים הם חיצונים ואין האחוה אחוה שלמה \nואמתית רק בבני ההיקף, א\"כ הואיל ותחלתם בלא אחוה אף נכנסו בהיקף אין להם אחוה נ\"מ \nלחליצה וליבום ולירושה ולכל ענין: \n \nד\"ה סוד יבום ומאמר\nסוד יבום ומאמר וגם ארז\"ל שלא יבא היבם על יבמתו עד שיקדש אותה בפני שני עדים \nבפרוטה או בשוה פרוטה כדין אשה דעלמה, וזה הוא הנקרא מאמר ואם עשה בה מאמר אין יכול \nלפטרה מן החליצה אלא צריכה גט וחליצה, ואם בא עליה פטרה מן החליצה בין בא אליה \nבשוגג בין במזיד בין באונס ובן ברצון בין שהיתה ישנה בין ערה בין כדרכה בין שלא \nכדרכה אחד המערה ואחד הגומר קנאה קנין גמור ואם בא לגרש צריכה גט ולא חליצה, והמאמר \nצריך להיות מרצונה ומברך ברכת נשואין וכותב לה כתובה כדין כל נושאי אשה ואם קדם \nוקידשה בביאה אין צריך לקדשה יותר. א\"ל רבונו דעלמא מהו זה הענין שתקנו חז\"ל ואין \nלהם לא קרא ולא אסמכתא דקב\"ה אמר ויבמה בביאה כענין יבמה יבא עליה והם אמרו צריך \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לקדשה, ואם היא זקוקה לו מקידושי אחיו קידושין הללו מה צורך ואם התורה רצתה בקדושיה \nיכתוב יבמה יקחנה ויבא עליה ותהיה דינה כדין כל אשה ואם הקידושים הללו הם סיני \nופטרוה מחליצה ואם אין בהם ממש תצטרך חליצה ומיאון כדין קטנה שקדושיה מד\"ס וממאנת. \nאל\"ב דע לך שמשך הו' הוא הנכנס לקדש את כנ\"י קודם הו' והו' מקדש בביאה ועיקר \nהקידושין והקנין היא הביאה אלא בנותן פרוטה הרומז ביהו\"ה כי פרוט\"ה עולה מצפ\"ץ היא \nיהו\"ה בא\"ת ב\"ש ומקרבה תחלה בכח הרחמים ואח\"כ נשפעים עליה הרחמים היא הביאה, ע\"כ \nחייבו מאמר והם ידעו כוונות התורה והתורה לא חייבה בתורת חיוב קדושין כי מסרה לו \nבקידושי אחיו ובעבור שקידושי אחיו נעלמו ונסתרו הם קידושי היסוד ואם הנצח מקדש \nהקידושין חלין וע\"כ אמרו יקדש הת\"ת קידושין מפורסמים וע\"כ לא שייך כאן דין מיאון. \nא\"ל עוד ארז\"ל לא אמרו שקנאה בביאה אלא במתכווין לבעול אבל אם נפל מן הגג ונתקע או \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שכור שאינו מכיר או ישן לא קנה. והכוונה שהביאה צריכה כוונה כענין באתי לגני: \n \nד\"ה סוד איסור יבום בעריות\nסוד איסור יבום בעריות וגם ארז\"ל שני אחים שנשאו שתי אחיות ומת אחד מהם אשתו פטורה \nמן החליצה ומן היבום שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה נאמר \nכאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואפ\"ה אמר \nהכתוב לא תקח. אל\"ר ומי יסבול דבריהם ההרוסים מכל צד התורה אסרה יבום באחות אשה \nוהתירה באשת אח יבום נשארו שאר העריות ומקישין אותן לאחות אשה ומה ראו ונקיש כולם \nבאשת אח וינהוג היבום בכולם חוץ מאחות אשה דאסור. אל\"ב איכא לאקושי לקולא ולחומרא \nלחומרא מקשינן. אל\"ר ונקיש לקולא דהא באכילת מצה מקשינן לקולא דאיכא למימר כל שישנו \nבקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל ולתנהו בקום אכול מצה לתנהו בבל \nתאכל חמץ אמר קרא כי כל אוכל מחמצת. טעמא דאיכא קרא הא לאו הכי לקולא מקשינן. אל\"ב \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מיניה וביה קרא מה איצטריך שלא להקיש לקולא תפשוט מכאן דאין מקשינן לקולא דהוא אב \nלכולם. אל\"ר אימר דאמרינן לחומרא מקשינן דלא דמי לא להא ולא להא אלא הכי נראה למי \nדומין שאר עריות לאשת אח או לאחות אשה ודאי לאשת אח דומין שאין לה היתר לאחר מיתה \nולא לאחות אשה שיש לה היתר לאחר מיתה, ועוד אי לחומרא מקשינן יצטרך עוף ב' סימנים \nבשחיטה דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף והחיה הרומשת ומקישין לעוף להא ולהא ולפי סברא \nזו אין להקישו רק לבהמה לחומרא. אל\"ב תינח אשת אח דאינו עובר אלא אאשת אח אבל אחות \nאשה דעובר משום אשת אח ומשום אחות אשה וכן שאר עריות ליכא לאקושי לאשת אח דהכא חדא \nוהכא תרתי. א\"ל ר' השתא דאתית להכי לדידך מי ניחא לשתוק מעליה ולא תוכל לומר ליבם \nאחות אשה או שאר עריות דהכא חדא והכא תרתי. אלא לא בא הפסוק עליה שבאחות אשה רק \nלעצמו ולומר לך נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה לשם יבום אף כאן יבום ואמאי לא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "תקח כשאחות אשה היא צרה אבל כשאינה צרה תקח ותיבם והעד דכתיב לצרור, ותו אם האמת \nאתם תינח אחות אשה עצמה שהיא ערוה בתרתי שלא יקח אלא צרתה שאינה ערוה בתרתי אמאי לא \nיקח והא אינה אלא אשת אח, אל\"ב וג\"ש הוא לומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה לשם \nיבום אף כאן יבום והא לא דמי דהתם חד והכא תרתי ר\"ל דהתם אשת אח לבד. והכא אשת אח \nואחות אשה. א\"ל א\"ה דהתם חדא דהא איסורה איסור עולם והכא תרתי ואיסורה איסור שעה \nשאחר מיתה מותרת ותו מה מצינו יבום דאתי עשה ודחי ל\"ת וכרת אף בעלמא כן, אל\"ב משום \nדהוי יבום וקרבן שבת ב' כתובין הבאין כאחד וא\"מ. אל\"ר והא לא דמי דהתם לאו שיש בו \n", "en": ""}]}
