# ספר הקנה — קטע 39

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/39/)

<div lang="he" dir="rtl">

על כרחה, כי אחר שנמחק השם אין שומעין לה ונפלה ירכה קודם צאתה מכאן, וכל זה כדי 
שתודה, אם הודית נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה ואין ממיתין אותה על פיה וב&#x27; עדים לא 
ראוה בטומאה, ואם מחזקת ואומרת טהורה אני אז מביאין אותה לשער המזרח של עזרה שהוא 
מכוון כנגד בית קדשי הקדשים ממזרח שהוא הת&quot;ת דחוי הטומאה מהשער ומשם ברירת כנ&quot;י 
וטהרתה שלא ישתתפו בה כחות הטומאה, ומעלים אותה ממקום למקום כדי ליגעה אולי תודה 
ואם מחזקת ואומרת טהורה אני מביאין אותה כנגד שער המזרח מבחוץ ומעמידים אותה שם, אם 
היתה מכוסה בלבנים מכסים אותה בשחורים כי אין יוצא דין מלבנים הרומזים ברחמים היתה 
מכוסה בנאים מכסים אותה במכוערים וכל תכשיט שעליה מסירים אותו ממנה, ומפני שכתוב 
ונוסרו כל הנשים ולא תעשנה כזימתה ע&quot;כ כל הנשים הנמצאים שם חייבות לראותה כדי לקחת 
מוסר ושלא לגרום מחיקת השם, וגם האנשים החפצים לראותה יבואו ויראוה והיא עומדת 


בפניהם בלא מטפחת ובלא מצנפת על ראשה ובלא שום כבוד ואין מניחן שם שום קרוב או שכן 
שלה שדעתה מתישבת עליהם, ואומר הכהן בלשון שהיא מכרת אם לא שכב איש אותך ואם לא 
שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי 
נטמאת ויתן איש את שכבתו ביך ומבלעדי אישך ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן 
וגו&#x27; והיא עונה ואומרת אמן אמן בלשון שהיא מכרת, ואומרים לה הבטן ילקה תחלה ואח&quot;כ 
הירך שלא יצא שום לעז על המים ואח&quot;כ מביא מגילה של עור בהמה טהורה כי השם אינו נכתב 
בעור בהמה טמאה כי מה לטמא עם הטהור וכותב השם ככתבו ור&#x27; מאיר הוא דאמר שאינו כותב 
אמן אמן, ואח&quot;כ מביאים כלי חרש שלא נעשה בו מלאכה לעולם והכוונה שצריך לחדשה ולתקנה 
לבעלה ונותן לתוך הכלי חצי לוג מים מן הכיור אשר בו מים קדושים ובחצי לוג שהיה 
במקדש היה מודדו כי איש ואשה שניהם נקראים לוג שלם מים קדושים מים חיים אין שטן 


ואין פגע רע אך חצי לוג אין מכבה הדין מלהעשות, ואז נכנס הכהן בהיכל ומקום היה שם 
אמה על אמה לימין הנכנס בו וטבלא של שיש וטבעת קבוע בה ומגביה הטבלא ולוקח עפר 
מקרקע המשכן ונותן על פני המים ויהא נראה במים שהעפר מורה מות והמים מורים חיים, 
ולוקח דבר מר כגון ראש או לענה וכיוצא באלו כענין שנאמר מי המרים לחזור הרחמים 
לדין, ואח&quot;כ מוחק המגילה לתוכו לשמה ויזהר שלא ישאר מן השם רושם הניכר במגילה ואח&quot;כ 
בא אליה כהן אחד מכהני עזרה וקורע בגדיה עד שמגלה את לבה ומגלה שער ראשה וסותר 
מחלפות ראשה ומביא חבל מצרי הוא חבל מכפרי האילן וקושרו למעלה מדדים שלא יפלו בגדים 
ותמצא ערומה מצד שנקרעו, וחבל מצרי לומר שע&quot;י פעולותיה נעשה מצרי&quot;ת חיצונית מרצי&quot;ת 
לכנ&quot;י, ואח&quot;כ מביא עשרון קמח שעורים המורה דין ויהיה הקמח משל בעל כענין קלף הגט 
שהוא של בעלה, ונותן הקמח בסל קטן הרומז בכנ&quot;י שיורד דין הפחד הוא הקמח שעורים 


בכנ&quot;י שהוא קטן ונותנו על ידה, ואח&quot;כ לוקח הקמח מן הסל למנחה ונותנו לכלי שרת ולא 
יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי הם דברים המורים רחמים שלא למתק הדין ונותן 
העשרון בידה והמים המרים יהיו בכלי וביד הכהן הוא שנאמר וביד הכהן יהיו מי המרים, 
ואח&quot;כ משקה אותה ואחר ששתתה לוקח כלי השרת שבו המנחה ונותנו על ידה וכהן מניח ידו 
תחת ידה ויזהר שלא יהיה חציצה בין ידו לידה פן יגרום קיצוץ ביד הכהן ואין לחוש מיצר 
הרע כי הוא טרוד וחרד בעניינים, ומניפה במזרח כשאר כל התנופות מוליך ומביא מעלה 
ומוריד כדי לעשות יחוד במנחתה ואחר שהניף מגיש המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח 
להוריד שפע רחמי החסד אל המערבי היא כנ&quot;י שכן נעשה בכל המנחות של היחיד, ואח&quot;כ קומץ 
בקומצו והשאר נאכל לכהנים ואם האשה טמאה מיד פניה מוריקות ועיניה בולטות והם אומרים 
הוציאוה שלא תפרוס נדה ותטמא העזרת נשים, ומוציאים אותה מעזרת נשים ובטנה צבה וירכה 


נופלת ותמות ובאותה שעה ימות גם הנואף שעל ידו השקוה ויצבה בטנו ויפול ירכו כמו זאת 
כי תועבת ה&#x27; גם שניהם, ואם הם טהורים יוצאים והולכים והיא מותרת לבעלה ובאין לה כל 
הטובות שאמרו במסכת סוטה כי שם בן ד&#x27; פועל רחמנות ומרחם ונעשה קרוב למעלה ולמטה 
ואין פירוד בדביקות, ודע שהמגילה וכל ענייני סוטה נעשים ביום ולא בלילה שאם יעשה 
דינה בלילה ונמצאת טהורה לא תתברך כי ברכה האשה כי אין ברכה בתוקף הלילה הוא הדין 
הנעשה בלילה, ועל ששם בן ד&#x27; בודק ומוציא כל חמץ וכל שאור מהבית ע&quot;כ מגלגל הבעל 
ואומר לאשה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן ארוסה אמן נשואה וע&quot;כ אומרת אמן אמן 
פעמיים ומוריד ההשפעה מחכמה עילאה לחכמה תתאה להיות ההסכמה בכולן. א&quot;ל ר&#x27; מ&quot;ש הכא 
מדוד דאמר אמן ואמן בו&#x27; וכאן בלא ו&#x27;, או דוד לא קרא הפרשה בוי&quot;ו קרא חסר ו&#x27; 
והוסיפו, ועוד נהי כסוטה היה צריך אמן אמן ב&#x27; פעמים כי היה משביעה מאיש זה ומאיש 


אחר והוכרחה, אלא דוד פעמיים למה, אל&quot;ב בעבור שהאשה הזאת גרמה ונמחק שם בן ד&#x27; שהוא 
רומז בת&quot;ת מדת יעקב ע&quot;כ היא נשבעת בשם העולה קפ&quot;ו יהו&quot;ה שהוא מלך בו&#x27; קצוות ועמו 
ז&#x27;, והנה ההיקף ז&#x27; בנים בני אם אחת אם הבנים שמחה שכן אמ&quot;ן אמ&quot;ן עולה יעק&quot;ב ע&quot;כ אין 
צריך בו&#x27;, אבל דוד המלך ע&quot;ה אמר אמן וקרב הבת שהיא כנ&quot;י עם האב שהוא חכמה עילאה 
ואח&quot;כ היה צריך לכלול גם הבן עמה ע&quot;כ שב ואמר ואמן כי הוא הבן. אל&quot;ב לא ראית שהאשה 
רואה קבורתה בארץ כשאומרים אמן ונרתעת ואינה משקרת שכן אל&quot;ף מ&quot;ם נו&quot;ן עולה ארץ 
היינו דכתיב ארץ יראה ושקטה. וא&quot;ל ב&#x27; ולא ראית שנמסרה ביד מלא&quot;ך כי מלאך בגי&#x27; אמן. 
ואל&quot;ב יהו&quot;ה אדנ&quot;י שכן אמן עולה בגי&#x27; יהו&quot;ה אדנ&quot;י: 
 


ד&quot;ה סוד בתולה לכהן גדול
סוד בתולה לכה&quot;ג וגם אמר גבי כהן גדול והוא אשה בבתוליה יקח ונתעוררו ז&quot;ל לומר שלא 
ישא כ&quot;ג רק בתולה. אר&quot;ל דע לך שר&#x27; מאיר האיר עיני הכהן דאר&quot;מ אם היה אומר בתולה 
הייתי אומר אפי&#x27; מקצת בתולים במשמע ת&quot;ל בתוליה ואם היה אומר בתוליה הייתי אומר 
כדרכה אין שלא כדרכה לא ת&quot;ל בבתוליה לומר נבעלה שלא כדרכה אסורה לכ&quot;ג (ועיין ביבמות 
דף נ&quot;ט וצ&quot;ע), וא&quot;כ לדבריו לא קטנה שאין לה כל בתוליה בקבוץ ורחמנא אמר אשה ולא 
קטנה ולא בוגרת שנשרו חלק מבתוליה ולא מוכת עץ ולא שנבעלה שלא כדרכה אלא נערה, א&quot;כ 
צריך לקשרה בבית אחד שלא לצאת משם עד היותה נערה לקחת אותה כהן גדול, ומה ר&#x27; מאיר 
גוזר גזירה רעה לכ&quot;ג. אל&quot;ב שים יד לפה ולמה תרבה בדברים כי אין בעולם כטהרת כ&quot;ג, 
דההוא בי דינא דהמיתו אשה בחיובא ונטלהו התלמידים ובשלוה ובדקו באיבריה ומצאו רנ&quot;ב 
איברים ובאו ואמרו לרבנן כמה איברים יש באדם אמרו להן רמ&quot;ח אמרו להן והלא מצאנו 


רנ&quot;ב אמר להם באשה בדקתם ורנ&quot;ג יש ומתוך דקותו נימוח ומה נינהו היתרים ב&#x27; צירים וב&#x27; 
פתחים באותו מקום והחמישי הוא יותר מבפנים, וראה והבן בני דחמשה איברים הוסיף קב&quot;ה 
באשה יותר מבאיש וידעת בני שאיש ואשה רומזים בד&quot;ו פרצופים ועל שהאשה היא שער השומר 
כענין זה השער לה&#x27; עשה לה הקב&quot;ה חמשה איברים הללו לשמרה כדי להיות הדבר דוגמא 
עליונה, שקרוב לשער עומדים ארבעה מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל נוריאל השומרים השער 
שלא יכנסו לה ד&#x27; קליפי ערלה הם ד&#x27; שרים חיצונים המטמאים שפע היורד לישראל, ועליהם 
אמר דוד ע&quot;ה כל גוים סבבוני בשם ה&#x27; כי אמילם והיה מכוון לסלקם, והאבר החמישי הדק 
שנמוח הוא השער עצמו, וע&quot;כ צריכה האשה לשמור עצמה עד בא בן זוגה ואם לא שמרה תנשא 
לישראל ולכהן הדיוט כי הם מזרע יעקב ותקע כף ירך יעקב, אך הכ&quot;ג הנאחז ממים צלולים 
טהורים ונקיים לבנים וזכים הם צריך לקדשה קדושין מעולים להיותם קדושים גדולים אוכלת 


תרומה גדולה שאין לה שיעור מתוך העלמה ע&quot;כ צריכה להיות אטומה וסגורה מכל צד ופנה 
כדרכה ושלא כדרכה ואז הקליפות הלכו להם וחסד עולם עם כנ&quot;י וההשפעה טהור ונקי אין 
שטן ואין פגע רע, ואין הדין כן רק כשמקדשה והוא כ&quot;ג אבל אם קדשה בהיותו הדיוט והיתה 
פתוחה מצד עץ או מצד בגרות עתה אפי&#x27; שנעשה כ&quot;ג מותר לו לכונסה, וה&quot;ה כל המותר לו 
בהיותו הדיוט מותר גם עתה כי הקידושין כבר עבר, וע&quot;כ אמר קרא יקח המורה קדושין, 
ומעשה ביהושע בן גמלא שקידש מרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כ&quot;ג וכנסה, אבל שומרת 
יבם לכהן הדיוט ונתמנה להיות כ&quot;ג אע&quot;פ שעשה בה מאמר לא יכנוס והכוונה דדין חזרה 
וגלגול אינו בכ&quot;ג המטה כלפי חסד לעולם ולא דמי לכהן הדיוט שאירס את האלמנה ונתמנה 
להיות כ&quot;ג דכונס כי לשם אין דין חזרה וגלגול כמו ביבמה, כי אין האזהרה בביאה אלא 
בקידושין שאם קדשה בהיתר מותרת לו ואם באיסור אסורה לו, דלא אמר קרא בבתוליה יבא 


אלא יקח דהיינו קידושין זהו שארז&quot;ל כ&quot;ג שמת אחיו חולץ ואינו מייבם: 
 
ד&quot;ה סוד טומאת כהן הדיוט
סוד טומאת כהן הדיוט לשארו ולקרובין וגם אמר כהן הדיוט מטמא לקרוביו שנאמר כי אם 
לשארו הקרוב לאביו ולאמו ולאחיו ולאחותו הבתולה הקרובה אליו לה יטמא, ואז&quot;ל מצוה 
נ&quot;מ שאם לא רצה ליטמא מטמאין אותו בע&quot;כ, ואפי&#x27; בערב פסח ולא רצה לטמא ונמנו אחיו 
הכהנים וטמאוהו דר&#x27; עקיבא למד במתיבתא דרקיע ושם למד לה יטמא מצוה וע&quot;כ יש לשמוע 
דבריו אע&quot;פ שר&#x27; ישמעאל פליג עליו. ואז&quot;ל באיזה קרוב מטמא באשתו שנאמר כ&quot;א לשארו 
ואין שארו אלא אשתו שנאמר שאר אביך הוא הקרובה ולא ארוסתו אליו ולא גרושתו לבנו 
ולבתו יכול לבניו הנפלים ת&quot;ל אמו ואביו מה אמו ואביו בני קיימא אף בנו ובתו בני 
קיימים יצא הנפלים, לאחיו ולאחותו יכול אחיו ואחותו מהאם ת&quot;ל בנו ובתו מה בנו ובתו 
שהוא יורשם יצא אחיו ואחותו מן האם שאינו יורשם, נמצאת אומר בגרושתו בארוסתו בנפלים 


באחיו ואחותו מן האם אינו מטמא, אל&quot;ר ואימא איפכא כ&quot;א לשארו זו אשתו מן הנשואין 
הקרובה לרבות אחותו הארוסה ה&quot;נ הקרובה לרבות הארוסה אליו לרבות ארוסתו שגרשה וחזר 
וארסה ס&quot;ד הואיל וגרשה פעם אחת כרחוקה דיינינן לה אפי&#x27; ארסה עד שישאנה ת&quot;ל אליו 
שמטמא לה, מה תאמר ראויה לו בעינן והיא גרושה ואינה ראויה הדין עמך, אלא אליו מה 
איצטרך לארוסה קטנה שאין לה אב דהייתי אומר הואיל ויכולה למאן אינה אשתו קמ&quot;ל אליו 
שמטמא לה, בנו ובתו אפי&#x27; נפלים מה תאמר אביו ואמו מה איצטריכו שתי תשובות בדבר חדא 
ליתן מצות עשה לכל א&#x27; וא&#x27;, ועוד אם לא יכתוב אלא אביו הייתי אומר בן ספק כגון אשה 
שנתאלמנה ולא שהתה ג&#x27; חדשים ונשאת וילדה לשבעה חדשים אותו הבן הוא ספק בן ט&#x27; לראשון 
או בן ז&#x27; לאחרון ומספק יטמא לשניהם ת&quot;ל אמו מה אמו ודאית אף אביו ודאי, ואם כתב 
לאמו לבדו הייתי אומר אמו ההיא ודאית מטמא לה אבל אביו שאינו ודאי אפי&#x27; כל העולם 


אומרים שהוא אביו אינו מטמא לו מאחר שאין עדות ברור בדבר, ושמא תאמר מאחר הוא והוי 
זה האב ספק ולא יטמא ת&quot;ל אביו ומטמא שלא הוחזקו בנות ישראל זונות, אחיו ואחותו אפי&#x27; 
מן האם מטמא מה תאמר בנו ובתו מה איצטריכו שלא תאמר בנו ובתו הגדולים ולא נפלים ת&quot;ל 
בנו ובתו אפי&#x27; נפלים במשמע, ולא איצטרכו להקיש א&quot;כ אשתו ארוסתו גדולה ארוסתו קטנה 
בנו ובתו הנפלים אחיו ואחותו מהאם מטמא להם, ותו האמר קרא ולאחותו הבתולה הקרובה 
אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא ופליגי ר&#x27; מאיר ור&#x27; יהודא עם ר&#x27; יוסי ור&#x27; שמעון ר&#x27; 
יודא ור&#x27; מאיר אמרי הבתולה פרט לאנוסה ומפותה שאינו מטמא לה, יכול שאני מוציא אף 
מוכת עץ ת&quot;ל אשר לא היתה לאיש מי שהווייתה ע&quot;י איש יצאתה מוכת עץ שאין הווייתה ע&quot;י 
איש, הקרובה לרבות הארוסה, אליו לרבות הבוגרת, ר&#x27; יוסי ור&#x27; שמעון אומרים הבתולה פרט 
לאנוסה ומפותה ומוכת עץ, אשר לא היתה פרט לארוסה שהיתה לאיש, הקרובה לרבות הארוסה 


שנתגרשה, אליו לרבות הבוגרת, א&quot;ל רבי שים דעתך לדבריהם ותתמה עליהם כי לר&#x27; מאיר 
ולר&#x27; יהודא איפכא מסתברא כי מדכתיב אשר לא היתה לאיש שומע אני הויות ארוסין דומיא 
דויצאה והיתה שהוא הויות אירוסין ותפשוט ארוסה אינו מטמא כ&quot;ש אנוסה ומפותה שהיא 
בעולה מאיש, הבתולה פרט למוכת עץ שאינה בתולה, הקרובה לרבות ארוסה קטנה שיכולה 
למאן, אליו לרבות בוגרת, א&quot;כ מוכת עץ מטמא לה וארוסה גדולה אינו מטמא לה וקשיא לר&quot;מ 
ור&quot;י, ולר&#x27; יוסי ור&#x27; שמעון נמי אימא הבתולה פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ ובוגרת, אשר 
לא היתה לאיש פרט לארוסה, הקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה אליו לרבות הארוסה קטנה 
שיכולה למאן וא&quot;כ יקשה לר&#x27; יוסי ור&quot;ש בוגרת שאינו מטמא לה. א&quot;ל בני ר&quot;מ ור&quot;י אומרים 
מטמא לאחותו ארוסה ורבי יוסי ור&quot;ש אומרים אין מטמא לה וצדקו דבריהם דהלכה כר&quot;ש 
ור&quot;י, ואנוסה ומפותה אינו מטמא לה לדעת ר&quot;י ור&#x27; שמעון, ובוגרת מטמא לה לדברי הכל 


וצדקו דבריהם גם במוכת עץ והם אמת ודבריהם אמת. ושמע בני הענין כהן הדיוט בטומאה זו 
מה ענינו. דע בני שכהן עובד עבודת הקרבנות וע&quot;י העבודה מקרב הבנים באמם הם ז&#x27; בני 
בינה. וכאשר יפסק כח והשפע מכנ&quot;י אחות לנו קטנה ושדיים אין לה אף כי היא גדולה 
אחותי רעייתי אז היא קרובה לכהן וממהר להוציא הטומאה והדין משם כי בהסתלק המת מן 
העין נפסק הדין. ואם היא ארוסה ומוכת עץ שהכוה מן השמים יבא בעלה ויעסוק בה להוציאה 
מן העין כדי להסתלק הדין משם ע&quot;י בעלה שהוא העץ ויורהו ה&#x27; עץ ואין לו לכהן עסק 
ונגיעה בה, אך אם היא בוגרת כדרכה דבוקה היא באחיה הכהן ועוסק בה ואז הכהן מטהר 
הדין משם, וכן אביו ואמו אם מתו עוסק בהם כי ממנו הטהרה למעלה וממנו הפסקת הדין ע&quot;כ 
צריך הזייה שלישי ושביעי כדי לחזור בטהרתו ולכפר הטומאה מאב ואם, והם הוד ונצח אשר 
שם החיים והמיתה, ואלו נפלים ולכלל בן ובת לא באו ואויר העולם לא ראו אין הדין קשה 


שיצטרך הכהן לבערו, ואחיו ואחותו מן האם בחייהם ובמותם דין ודין הם ומה יש לו לכהן 
לעשות כי בדין נתחברו אליו ע&quot;כ הכהן שמקדים וממהר לקבור קרוביו תבא עליו ברכה שעל 
ידי זה מתברכת כנ&quot;י מכהן עליון, ואע&quot;פ שנשאר זה (טמא) מזין עליו בג&#x27; שכן הברכה מכהן 
אל האב השלישי תחילה הוא הת&quot;ת ואח&quot;כ מזין אותו בז&#x27; היא כנ&quot;י, והנה נטהר הכהן כי 
הזאת שלישי ושביעי דוגמא עליונה וביאורם שלם וארוך בסדר ביאור התורה בעז&quot;ה: 
 


ד&quot;ה סוד בהמות טהורות וטמאות
סוד בהמות טהורות וטמאות וגם אמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ונתעוררו רז&quot;ל שיש 
לו לאדם לדעת סימני בהמה וחיה כדי להבדיל בין הטמאה ובין הטהורה וכבר פירש הקב&quot;ה 
המותרים באכילה והם שור שה כשבים ושה עזים, ובחיה איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו 
וזמר, כל אלו נתן בהם סימנים למי שאינו מכירם והוא מפרסת פרסה ומעלת גרה והזכיר 
חזיר אע&quot;פ שמפרסת פרסה ואת הגמל אע&quot;פ שמעלה גרה, א&quot;ל ר&#x27; מה ראה קב&quot;ה וברא בריה 
ועירב בה טומאה וטהרה ומה לטמא עם הטהור או כולו יהא טמא או כולו יהא טהור, ותו 
מפני מה זכו חזיר וגמל לחלק טהרה, ותו אל יזכירם כלל, ואני אומר מדאיצטריך להתיר 
בב&#x27; סימנים שמע מינה בחד אסור דאי תימא בחד מותר א&quot;כ ישמיעני בחד כשר וכ&quot;ש בתרתי, 
ותו תינח דמאי שאמר קב&quot;ה הכל אמת ויציב, אבל מה שארז&quot;ל טהורה שילדה כמין בהמה טמאה 
מותר באכילה וטמאה שילדה בהמה טהורה אסורה באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן 


הטהור טהור, ואמאי ניזיל בתר דידיה וכיון דאית ליה סימן טהרה אע&quot;פ שבא מהטמאה יהיה 
טהור וכן הבא מהטהור אם יש לו סימני טומאה יהיה טמא, מאי אית לך למימר מדכתב רחמנא 
אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה אבל יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה 
ואי אתה אוכל ואיזה זה טהור הבא מהטמאה אדרבא אימא איפכא אך את זה לא תאכלו כל הבא 
ממעלת הגרה וממפריסי הפרסה ואיזה זה טמא הבא מן הטהור, מה יש לך לומר הא כתיב הוא, 
הוא טמא ואין טמא הנולד מהטהור טמא, אדרבא אימא הוא טמא ואין טהור הנולד מהטמא טמא 
ור&#x27; שמעון אומר גמל גמל ב&#x27; פעמים א&#x27; גמל הנולד מהגמל וא&#x27; גמל הנולד מהפרה א&quot;כ שפיר 
קאמר דהכל אסור, אלא רבנן דאמרי טמא הבא מהטהור טהור הלא כתוב בפירוש גמל גמל הכל 
אסור, מה אית להו למימר חד גמל לגופיה וחד גמל לאסור חלבו משום דאית להו סמך לומר 
הואיל ובהמה טהורה חידוש הוא היות חלבה מותר דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב וכיון 


דחידוש הוא גם בהמה טמאה לישתרי ת&quot;ל גמל גמל לאסור עצמו ולאסור חלבו, שומו שמים על 
זאת גם חלב בהמה טהורה נוכל לומר דאסור והם כמה סומכים על הבל וריק דהכי הוא דינא 
דחלב בהמה טהורה אסור באכילה, מה יש לך לומר מדאסר בשר בחלב משמע הא חלב לחודיה שרי 
אדרבא מדאסר בשר בחלב בהנאה משמע הא חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה, ואלא 
מדגלי רחמנא גבי פסולי המוקדשים תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב הא דחולין שרי, אדרבא 
אימא דקדשים אסור אף בהנאה וחולין באכילה אסור בהנאה מותר, אלא מדכתב רחמנא ודי חלב 
עזים ללחמך אימא לסחורה ולא באכילה אלא מדכתיב ועשרת חריצי חלב האלה תביא אימא ה&quot;נ 
לסחורה, וכ&quot;ת אין דרכה של מלחמה לסחורה אדרבא עיקר הסחורה במלחמה הוא וכ&quot;ת מדכתיב 
ארץ זבת חלב ודבש ואי לא דשרי לא משתבח ליה אימא הני חזי לסחורה וע&quot;כ משתבח ליה אבל 
באכילה לא, וכ&quot;ת מקיש חלב לדבש מה דבש מותר באכילה אף חלב מותר באכילה, אדרבא תיקוש 


</div>
