# ספר הקנה — קטע 45

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/45/)

<div lang="he" dir="rtl">

בשדה מה הוא, א&quot;ל קב&quot;ה דרכה של דין הוא השדה הוא הח&#x27; טריפות ובהם נכללים ע&#x27; טריפות 
כנגד ע&#x27; שרים ע&#x27; סנהדרין ע&#x27; נפש ירדו למצרים ע&#x27; תמרים ע&#x27; אומות וישראל אומה יחידה 
כי לי בני ישראל עבדים והייתם לי סגולה, אמר קב&quot;ה אני יחיד ואתם אומה יחידה קדושים 
תהיו כי קדוש אני וכל דבר הבא מכח ע&#x27; שרים תדחוהו כי ידוחוהו מחוץ למחנה מושבו, וזה 
שאחז&quot;ל הלל&quot;מ, וראו חז&quot;ל שסירכא מצד נקב ונכלל בנקובה ודחוה וקראו אסמכתות נינהו, 
ועליהם אמר הנסתרות לה&#x27; אלהינו שהדברים שהם סתומים כולם הם לשם והנגלות לבני אדם 
מהם ליזהר ומהם לעשות, א&quot;ל ר&#x27; ו&#x27; ובשר למאי איצטריך, א&quot;ל בני הכי אמר בשר הוא הו&#x27; 
של שדה והכוונה בהיותו בלא חטא ועון הוא של ו&#x27; ועתה שחטא הולך מדחי אל דחי: 
 


ד&quot;ה מוסר למורי הוראות ושוחטים
מוסר למורי הוראות ושוחטים לכן בני כל מי שהוא מכלל ישראל והוא מחזיק עצמו שהוא 
מזרע ישראל ישמור פיו ולשונו מלומר מילי דרבנן גזירות והרחקות הווין, והואיל וטריפה 
אינה כתובה בתורה בפירוש כגון טריפות סרכא וכיוצא בה אוכל ואשבע ואותיר, חלילה 
וחלילה מלהעלות במחשבה דבר זה, כי העבודה כולם קבלו בסיני והרמיזם בתורה ואין להם 
שום גדר שעשו שאין להם סמך ורמז או מתיבה או מאות או מטעמו או מניקודו או מקוץ, לכן 
שמור פיך ממאכל הטריפות ומכל האיסורין כי יחליפך הקב&quot;ה באתנן זונה ומחיר כלב לא 
תקריבם ואם תלך בקהל אחד ותעיין בכלבים שלהם ואם הם רבים אוכלי הטריפות בוודאי 
ותשוב עליהם ותחזירם למוטב ולך תהיה צדקה ותדרוש חומרא והרחקה. בני בעיני ראיתי זקן 
מלא שיבה ששחט פרה ולא זכה לבודקה ומת ועיינתי אחריו וראיתי שלא היה כדאי לקחת דין 
מהנשחט, גם ראיתי אחר יומיים נולד עגל בביתם ותמהתי וראיתי בלילה ראיה ברורה דהוא 


הוא ואמרתי ברוך הנותן יד אל אמונה ואין עול, עוד במקום אחר ראיתי בחור נחמד ששחט 
שור ואחריו עז וצעקו גם שניהם כי הרגישו במיתתם ולא הספיק לבדוק אחד מהם ומת, ע&quot;כ 
בני משוך ידיך משחיטה כי ספקותיה גדולות וסתום פיך ולשונך שלא להורות בהוראות 
טריפות להקל ולא בשום הוראות איסורים גיטין וקידושין ומיאונין כי טומאה כשעורה מטמא 
גוף גדול, וי לכם עמי הארצות אוכלי העכבר והשקץ למה לא תבינו ולא תעיינו שיותר יש 
שכל והבטה לבהמות ממה שיש לכם, הלא תראה שאם תראה דם חבירך ולא תדעהו לא תוכל להבין 
שהוא דם חבירך, ואלו שורים כאשר יראו דם שור יתקבצו כולם עליו ויצעקו צעקה גדולה 
וילכו ויבואו עליו ולא יעמדו, וכך בדם צאן ועז, ודע שעדיין יש דינין רבים בשחיטות 
ובטריפות ואבאר מהם בתלמוד ומהם בסדר הפרשה בעז&quot;ה: 
 


ד&quot;ה סוד כסוי הדם
סוד כסוי הדם וגם אמר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יצוד ציד חיה או 
עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר, ותניא למה נאמר איש לפי שנאמר אשר יצוד ציד אין לי אלא 
צד לקח ולא צד מנין ת&quot;ל איש איש, אין לי אלא לקח או צד נצודים ועומדים במעמדן מנין 
ת&quot;ל ציד מ&quot;מ, א&quot;כ למה נאמר יצוד למדך תורה ד&quot;א שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה, 
והכוונה כי אין לחזור אחר רוב צידת חיה או עוף באקראי בעלמא כי ר&#x27; שמעון הוה יתיב 
אפומא דמערתא וחזא בההוא צייד דקא ציד עופות וראה מלאך הממונה עליהם דקא עסיק בכסוי 
להנהו דלא נתחייבו להתפש וכיון דכן הוא למה ירבה לצוד מיני אווזין ומיני עופות 
אחרות אף כי הזמינם הקב&quot;ה בידו שמא אינו כדאי לדון עליהם, שיש עופות ובהמות וחיות 
ונחשים ואילנות גדולות מסומנות שהמשחיתם ישחת עליהם חיה או עוף יכול אף הטמאות ת&quot;ל 
אשר יאכל א&quot;כ מה ת&quot;ל חיה או עוף לומר חיה מ&quot;מ עוף מ&quot;מ, מכאן אמרו שחט מאה חיות או 


מאה עופות כסוי א&#x27; לכולם, וכן אם שחט חיה ועוף במקום א&#x27; כסוי א&#x27; לשניהם אע&quot;פ שר&#x27; 
יודא אמר שחט חיה יכסנה ואח&quot;כ ישחוט העוף פסקינן כרבנן. אשר יאכל ושפך פרט לטריפה 
שאינה נאכלת. ודע שכסוי הוא הוא בדברים הנאכלים לישראל הקדושים ומפני שהם נעלמים 
ואינם נראים ועתה נראים ונשחטים צוה הקב&quot;ה להעלים דמם בכבוד כשהיו וזהו וכסהו בעפר 
משנה היא אומרת רשב&quot;ג אומר כל דבר שמגדל צמחים מכסין בו והוא שיהיה צמחים זריעה הוא 
שאמר רב נחמן בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו וצומח צמחים ודבר שמגדל 
צמחים שנזרעו בו נקרא עפר שנאמר ומעפר אחר יצמחו, ויש עפר שמגדל צמחים ואינו צמחי 
זריעה כמו המדבר דכתיב לא מקום זרע ומתרגם לא אתא כשר לבית זרע, ומשנה היא אומרת 
היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה בו לפי שעפר המדבר פסול לכסות 
ואפר אוכלים אינו מגדל צמחי זריעה. אל&quot;ר א&quot;כ כלל ופרט הוא וכסהו כלל בעפר פרט אין 


בכלל אלא מה שבפרט עפר הצומח זרעים אין מידי אחרינא לא א&quot;כ אמאי אמרו שחיקת אבנים 
נעורת של פשתן דקה זבל דק וחול דק וכיוצא בהם ואפי&#x27; שאינם צומחים אלא צמח בעלמא 
מספיק. אל&quot;ב הכי הוא דברייתא הוא האומרת וכסהו יכול כפה עליו את הכלי ת&quot;ל עפר אין 
לי אלא עפר מנין לרבות שחיקת אבנים נעורת פשתן דקה וכו&#x27; ת&quot;ל וכסהו, יכול שאני מרבה 
שחיקת כלי מתכת קמח וסובין ומורסן ת&quot;ל בעפר ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו 
אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהם מין עפר. אל&quot;ר והלא כלל ופרט מסיני. 
אל&quot;ב משום דרב מרי הוא דאמר משום דהוה כלל הצריך לפרט וכל כלל הצריך לפרט אין דנין 
אותו בדין כלל ופרט, כלל הצריך לפרט פירש דלא תוכל להבין הכלל בלא הפרט דאי הוה 
כתיב וכסהו לבד היה נראה יכסה עליו את הכלי ת&quot;ל בעפר לומר לך שאין כסוי זה אלא בדבר 
שנבלע בו כגון עפר וכיוצא בו ולא דיינין בכלל ופרט אלא היכא דכללא לא משתמע אלא בחד 


עניינא דמרבה הרבה מילי והדר אתי פרט למעוטי כל מילי דמרבה ולעמוד בפרט אבל הכא 
הכלל נראה בב&#x27; ענינים שאינם דומין זה לזה כי וכסהו משמע בדבר שלם שהוא כלי או בדבר 
דק והוא עפר אתי פרט לפרש מאי וכסהו בעפר לא בכלי וכיון דאתי למעוטי כלי א&quot;כ אינו 
ממעט כל עפר ופי&#x27; כלל הצריך לפרט ללמוד הכל מהפרט. אל&quot;ר נראה לך דרב מרי בנה ותקן 
העבודה הרס וקלקל דא&quot;כ דכלל הצריך לפרט אין דנין אותו בכלל ופרט לא תמצא כלל ופרט 
בתורה ונשארו דברי ר&#x27; ישמעאל דהוי אומר כלל ופרט אחד מי&quot;ג מדות ואראה בכולם דהכי 
הוא דכשם שאתה אומר וכסהו בתרי מילי כן משמע וכי יתן איש כלל בתרי מילי ואפ&quot;ה אתה 
דן בכלל ופרט וכן תמצא בכל התורה כולה א&quot;כ יקשה לרב מרי בכח, אלא ע&quot;כ הוא דכלל ופרט 
אתא קרא ורשב&quot;ג דאמר אין מכסין אלא בעפר שזורעו וצומח כלל ופרט דרש וכבר קיימא לן 
כ&quot;מ ששנה רשב&quot;ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה. השוחט לחולה 


בשבת מכסה כאחד בשבת, שחט בי&quot;ט מכסה בי&quot;ט, א&quot;ל ברייתא היא האומרת ושפך וכסה מי ששפך 
יכסה ומנין שאם שפך ולא כסה וראה אחר דחייב לכסות ת&quot;ל ואומר לבני ישראל מצוה זו על 
כל ישראל, ומעשה באחד ששחט וחטף חבירו וכסה וחייבו ר&#x27; גמליאל עשרה זהוב ליתן לו שכר 
הברכה שכן כנ&quot;י מקבלת הברכה והיא כלולה מעשר, ואמאי זהב ולא כסף הכוונה כי הברכה 
דוחה הזהב הבא מצפון מצפון זהב יאתה ע&quot;כ זהב ולא כסף, גם אז&quot;ל צריך ליתן עפר מלמטה 
ועפר למעלה הוא שנאמר בעפר, והכוונה דע כי כנ&quot;י נקראת עפר כענין ואל עפר תשוב. ולכן 
נותן עפר מלמטה להודיעו ירידתו בדברים המתהוים מעפר ועפר למעלה להודיע שישוב למעלתו 
לקלס לבוראו ואל עפר תשוב, והנה ב&#x27; בעפר כמו ב&#x27; באמונה ר&quot;ל וארשתיך לי באמונה 
שישובו הכל בכסף אל משפחתם ואל אחוזת אבותם כי ב&#x27; בעפר הוי העפר העליון והיא הברכה, 
והעפר התחתון היא כנ&quot;י ומפני כבוד המכוסה אמרו במה ששפך יכסה: 


 
ד&quot;ה סוד שלוח הקן
סוד שלוח הקן וגם אמר כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או 
ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם 
ואת הבנים תקח לך למען ייטב והארכת ימים, ת&quot;ר כי יקרא מה ת&quot;ל לפי שנאמר שלח תשלח 
יכול יחזור אדם בהרים וגבעות עד שימצא קן וישלח ת&quot;ל כי יקרא במקרא לפניך הכתוב מדבר 
קן קן מ&quot;מ בדרך בר&quot;ה, באילנות מנין ת&quot;ל בכל עץ, בורות שיחין ומערות מנין ת&quot;ל או על 
הארץ, ומאחר שסופו לרבות כל דבר א&quot;כ מה ת&quot;ל בדרך מה דרך שאין קנו בידך ר&quot;ל קן הדרך 
אינו בידו אף כל שאין קנו בידו, מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו 
בטפיחין ובבירה אווזין ותרנגולים שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני 
הרדיסאות פטור מלשלח, ומקשה מה דרך שאין קנו בידך אף כל שאין קינו בידך למה מכי 
יקרא נפקא ומתרץ כי יקרא פרט למזומן ועוד לפניך בדרך ל&quot;ל אלא לפניך לאתויי שהיו 


לפניך ומרדו, בדרך כדרב יודא אמר רב המוצא קן במים חייב לשלח שנאמר בה אמר ה&#x27; הנותן 
בים דרך ובמים עזים נתיבה, ומקשה אלא מעתה המוצא קן בשמים דכתיב ודרך נשר בשמים ה&quot;נ 
דמחייב לשלח ומשני דרך נשר אקרי דרך סתם לא אקרי, א&quot;ל פפונאי לרב מתנה מצא קן בראשו 
של אדם מהו אמר ליה ואדמה על ראשו, ומנין למשה מן התורה שנאמר בשגם הוא בשר והיו 
ימיו מאה ועשרים שנה, מנין להמן מן התורה שנאמר המן העץ, המן הכין העץ, מנין לאסתר 
מן התורה ואנכי הסתר אסתיר, ומנין למרדכי מן התורה שנאמר מר דרור ומתרגם מרי דכיא 
ע&quot;כ דבריהם. ברוך השם ר&#x27; שדברי חז&quot;ל בזה הפסוק נדע מה שנשיב לאפיקורס ואנא אמינא כי 
אדרבא בזה האפיקורס יוסיף רשע על רשע ולא ישוב בתשובה כשמוצא קן בשמים וקן בראש וקן 
במים מה רחמנות הוא זה להפריש האם מהבנים ולמה לא אמר שלח כענין שלח לך ואם המצוה 
מצוה ותועלת מ&quot;ש בקן מזומן דלא, ותו למה פרשו המקרא הזה כך אדרבא אמור שלח תשלח מה 


ת&quot;ל לפי שנאמר כי יקרא אפרשהו לשון מקרה אבל אינו צריך לחזור בהרים וגבעות עד שימצא 
קן וישלחנה ת&quot;ל שלח תשלח כלומר לך בהרים עד שתמצא קן כי הואיל ותלה שכר המצוה 
באריכת ימים וצריך לחזור אחריה מי לא תלה שכר המזוזה באריכת ימים וצריך לחזור אחריה 
ה&quot;נ ל&quot;ש א&quot;כ כי יקרא מה ת&quot;ל. אל&quot;ב כי יקרא בא&#x27; אין זה לשון מקרה אלא לשון קריאה 
וצפצוף ודרך העופות לצפצף ומתוך הצפצף מצאה, וה&quot;ק כי יצפצף וע&quot;י צפצוף תמצאם לא תקח 
האם על הבנים והראיה דאם זה לשון מקרה יכתוב יקרה בה&#x27; אלא קריאה ציפצוף הוא, ע&quot;כ 
בזה שפיר קאמרינן קן מ&quot;מ ואפי&#x27; ביצה אחת או אפרוח אחד בקן שפיר קאמר צפור דעוף כולל 
טמא וטהור וצפור אין בכללו טמא, אלא קשה אי רחמנות היא אמאי לא ריחם עליהם (על 
עופות הטמאים) הקב&quot;ה והא כתיב ורחמיו על כל מעשיו ורבינו הקדוש על שריחם בבני חולדה 
ריחם עליו הקב&quot;ה ואם אינו רחמנות מה חטאו הטהורים לצערם, לפניך לא תימא ברה&quot;י כגון 


פרדס ושדה שאינה משתמרת אלא אומר לפניך במקום שפניך שם תדיר דהיינו רשותך ולא ברשות 
חבירך וכדי שלא תאמר בר&quot;ה לא ת&quot;ל בדרך להביא גם רשות הרבים, מ&quot;מ קשה יכתוב כי יקרא 
בכ&quot;מ קן וכו&#x27; כענין שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכולל הכל, ותו מזומן למה לא 
ועוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא וביצים מוזרות 
אמאי לא, ואין זוכים בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר שלח תשלח ואח&quot;כ ואת 
הבנים תקח לך למה לא יזכה בבנים תחלה, ותו כל האי צפור מנא לך דטהור הוא אני אומר 
צפור טמא הוא מי לא כתיב אל צפור טהורה תאכלו מכלל דאיכא טמא שהפך הטהור טמא ואין 
הפך הטהור אסור, ותו לרב כהנא דאמר אפרוחים טהורים חייבים לשלח שנאמר תקח לך 
בראויים לך ומה אפרוחים ראויים אף ביצים ראויים וש&quot;מ ביצים אפילו שהיא באה מהחי 
מותרת אי הכי אפי&#x27; ביצת עוף טמא יהא מותר הואיל וחדוש הוא. א&quot;ל זהו דאמר אביי ביצת 


עוף טמא אסורה שנאמר ואת בת היענה לרבות ביצתה, ואימא התם לרבות ביצתה בהנאה דדינה 
כדין היענה דלא תאכלו אכילה והנאה במשמע ותקח לך הראוי לך בהנאה קאמר וכ&quot;ת מקיש 
ביצים לאפרוחים מה אפרוחי צפור מותרים אף ביצים מותרים באכילה א&quot;כ ישתוק מבת ואני 
אומר מדאיצטריך להתיר באכילה ביצת עוף טהור ש&quot;מ ביצת עוף טמא (אסור דאי) מותר 
ישמיענו החידוש בביצת עוף טמא וכ&quot;ש טהור, כיוצא בה חלב טמאה דאיצטריך קרא לאוסרה 
משום דחידוש הוא לגבי טהורה התם נמי נשתוק מגמל ונילף מדאיצטריך, ותו שלח תשלח אפי&#x27; 
מאה פעמים מנא לך אימא שלח חדא תשלח תרי ותו מאי האי דקאמר ליה ר&#x27; ינאי לר&#x27; יוסף 
לרב כהנא דאיצטריך שלח תשלח לומר לך אע&quot;ג דצריכה יולדת או דצריך מצורע לא יבא עשה 
דולקח למטהר וידחה עשה דשלח ואמאי לא והא נטל ע&quot;מ לשלחה דלאו ליכא ועשה איכא ליתי 
עשה ולדחי עשה דהא אלים הא מהא דהא כל זמן שאינו מטהר אסור בתשמיש המטה דאמרינן 


מצורע אסור באשתו וא&quot;כ הוה ליה עשה המטיל שלום בין איש לאשתו, וכ&quot;ת א&quot;כ שלח תשלח 
מאי איצטריך למאה פעמים א&quot;ל האי עשה דאריכת ימים, א&quot;ל ר&#x27; המטיל שלום בין איש לאשתו 
כאלו קיים כל התורה שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וכתיב כי היא חייך 
ואורך ימיך וא&quot;כ האי עשה אלים ולקח למטהר וקשיא למר בר רב אשי דאמר שלח תשלח אפי&#x27; 
במקום מצוה, ותו בשלמא לרכנן דאמרי לקח האם שולח ואינו לוקה דהוי לאו הניתק לעשה 
שפיר אלא לר&#x27; יהודא דאמר לקח האם לוקה ואינו משלח אמאי לא יקיים מ&quot;ע אע&quot;פ שעובר 
בלאו, ותו לרבנן דאמרי לאו שבכללות אין לוקין עליו והא כתיב לא תגזול והשיב את 
הגזלה ותנן גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות וקשה לרבנן, א&quot;ל בני מצות שילוח הקן תלה בה 
אריכות ימים: 
 


ד&quot;ה מוסר גדול משילוח הקן
מוסר גדול משילוח הקן להתאבל על גלות השכינה ודע בני כשעלה משה למרום אתא קול 
באזניו ושמע שלח תשלח אמר משה לרבו מאי האי אמר לו האי גלותה הוא והכא הגזירה באה 
מלמעלה שלח תשלח ואין שלח אלא יסוד, ואמאי קרי ליה שלח כי הוא הלוקח האם היא כנ&quot;י 
והוא המשלח ושלחה מביתו, והכי אמר שלח כלומר אתה היסוד תשלח את האם הרובצת ושומרת 
את בניה ללכת לנטור את הכרמים בניה אחרים כענין שמוני נוטרה את הכרמים כי חטאו בניה 
ובפשעכם שולחה אמכם ואת הבנים תקח לך כלומר לא תניחם בגלות תחת ידיה כי תדקדק עמם 
כחוט השערה רק תשמרם ממנה כענין ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא 
געלתי לכלותם, והנה היסוד שלחת מרביצתה בגזירת הגוזר והבנים מבקשים לאמם והיא מבקשת 
לבנים ואמר הקב&quot;ה שלח למעלה תשלח למטה וידעת בני רביצת האם בבנים בחוץ לארץ במקרה 
בזמן שהאומות גוזרים לכלותם משיבים אותה לשמור בניה בכח היסוד וע&quot;כ אין הדוגמא למטה 


אלא במקרה כענין כי יקרא, ואין המצוה בטמאה לא באם ולא בבנים כי ישראל ואמם טהורים 
ונקיים ולא בבנים (טמאים) שאינם ראוים להיות בנים. ואמר לפניך להרמיז שנשתלח מפנים 
המאירים הוא התפארת ואמר בדרך להרמיז שנשתלחה גם מרשות הרבים שיצאה ממקומה, בכל עץ 
להרמיז תורה שבכתב חסד, על לשונה על הארץ שהיתה מושלחת גם על הארץ נוכריה, ודע בני 
דרב שאמר המוצא קן בשמים מהו וכוונתו בהיות כנ&quot;י יונקת ממקומות שזכרנו וחטאו בניה 
ונשלחה בהיותה נאחזת ומדובקת בת&quot;ת והיו לבשר אחד ויחדיו יהיו תמים וחטאו בניה מהו 
נשלחת ונגרשת או לא, והשיב באמת אינה נשלחת והוסיף ושאל אם אם היא בים הגדול מהו 
שנאחזת ומדובקת בים הגדול כענין ותרץ הנערה ותגד לאמה שהיא הבינה וחטאו בניה אם 
נשלחת והשיב נשלחת, והוסיף ושאל אם הוא בראש האדם הוא כתר עליון ראש הת&quot;ת הנקרא אדם 
כענין היתה לראש פינה והשיב נשלחת, והראייה והלא ישראל היו נאחזין בבינה ואלהי יצחק 


ואלהי יעקב ובעשותם העגל אמר למשה לך רד כי שחת עמך ואף משה ירד מגדולתו הוא נצח 
מעבר הגדולה כי נשברו הלוחות ופרחו האותיות, ושב משה בכח לוי ויאספו אליו כל בני 
לוי להכרית ולאבד את כל החוטאים בכח ההוד ושבו כל ישראל להאחז מדת משה הוא הוד ובדק 
אותם כסוטות הפך מה שהיו תחת אבותיהם זהו שאמר עמך ולא עמי. כן הדבר כאשר יחטאו 
הבנים האם נשלחת אף אם היא בראש האדם והבנים משחיתים מקום האם בנים משחיתים תרבות 
אנשים חטאים ובפשעכם שולחה אמכם ואתכם אזרה בגוים, ואחרי השלוח הולכת האם ומיללת 
ואומרת אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי וגליתי את בני לבין אומות העולם ואומר 
יהר&quot;מ שיכבשו רחמי את כעסי וגו&#x27;, וכן עופות השמים מלאכי עליון צפרים טהורים ומלאכים 
ועוף השמים יוליך את הקול עד שכנ&quot;י היא אם הבנים מתמהת ואומרת אף כי אמר ואת הבנים 
תקח לך לאו רחמנות הוא בהיות האם גרושה ושלוחה מוולדיה נשברה על בניה אף כי הבנים 


אינם עזובין ואינם מאוסים בשולחן אחרים סומכים אחרים ממש מאן דרחים אינו מפריש האם 
מהבנים עד שאמר לה דא היא רחמנות בוודאי שהבנים מצטערים על עצמם ושבים בתשובה והיא 
מבקשת רחמים על בניה, ע&quot;כ התעוררות בקשת הרחמים היא בהיות האם הולכת ונשברה בעד 
בניה ומלאך יוציא הקול ומבקש רחמים לקבץ האם והבנים לפאר ליוצרם קדוש קדוש קדוש ואז 
אם הבנים מוליכה קול בניה וקולה באה ה&#x27; ראשון שבשם בן ד&#x27; דא היא קלא ששמע רבי אייבו 
דלעי נחש ואמר אי חס לא אפרש אמא מבנהא ונקראת האם נחש כי זוהמת הנחש שב עליה 
בגלות, ולכן בני זאת המצוה נוהגת אף בזמן המלכות לבקש האם רחמים להשפיל האויבים לבל 
יפרישוה ע&quot;י עין הבנים הוא שאמר עשה למען שמך הגדול, ולכן אפי&#x27; מאה פעמים שכן 


</div>
