{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "46", "title": "ספר הקנה — קטע 46", "hebrewTitle": "קטע 46", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/46/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/46/", "segments": [{"index": 1, "he": "יורדים ונשלחים מאה מדרגות עד שתהרוס ותקלקל הקן להיות נודדת מפינה לפינה, ואמר \nבאיזה התעוררות יצאו ממצרים שהרי לא ניתן להם מצות שילוח הקן כי הקב\"ה הזמין נחשים \nאוכלים הבנים והאם נשלחת מעצמה ואמר שילוח המצורע כשילוח השכינה עם בניה וע\"כ אלים \nעשה דשילוח על שגורם בשליחות, וא\"ל הדבק האם באורך ימים הוא תורה שבכתב אורך ימים \nבימינה ולא קבץ בניה ע\"כ אורך בעה\"ב שכרה, ובאמת בני כן הדברים נמי במי שגולה ממקום \nלמקום ומפינה לפינה ואינו קונה מנוחה במקום אחד רק הולך ונשבר דוגמא עליונה קב\"ה \nמעביר עונו וחטאו ומקנה לו מנוחה ואורך ימים בעה\"ב, אוי לבונים בתים גדולים ויושביה \nבמנוחה בארץ זרים יאכלו אותם ומה להם ולמנוחתם כי גלו מעל שולחן אביהם ואמם גרושה \nמכח פשעם ולמה לא יעסקו בתורה להשיב חרון אף וחימה אוי לעוסקים בקיבוץ הון רב טמא \nומטמא כי לא בטהרה וטמא לטמאים ידבק (וישאר להם) למה לא יקנה דעת ובינה לחשוב \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מחשבות אנה כספו וזהבו של שלמה ועפרות זהב לו ועל מה יפסיד נפשו ויעבור בגזל וחמס \nושבועות שוא וקבץ הון רב ויאכלוהו זרים כי היא תחת ממשלתם ואם (ואב) לבניו למדם \nתחבולותיו והנה קמתם תחת אבותיכם למה לא יעשו בעוד היות נפשם בגופם לעבוד את בוראו, \nאוי לששים ומתפארים בגווני מלבושים ואינם זוכרים שהם מנודים ומרוחקים ובין האומות \nגולים וצריכים בגדים שחורים ובאוי ובאבוי נאנחים ובוכים ולא במלבושים נאים אשר למחר \nבבושת פנים יפשיטום ואם בקבר עמם יקברוהו הם יגרמו לנכרים לחפור ולהוציאם מקבריהם \nולהשליכן לעופות ולכלבים, אוי לחברים שעושים סעודות שלא במקום מצוה ומרבים במאכלות \nויינות ונגונים ורקודים והשטן עולה וקובל ויורד ומשטין כי ימצאם ששים ושמחים ומתחיל \nלשמוח עמהם ומשתדל להוסיף שתייתו יינם חמת תנינים יינם יד שתמצאם חבורות ופצעים \nוחרפה ובושה ואז רוח הקדש צווחת ואומרת למי אוי למי אבוי למי פצעים חנם למאחרים על \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "היין, מי לא כתיב אל תרא יין כי יתאדם וכתיב בתריה ואחריתו כנחש ישוך עיניך יראו \nזרות ולבך ידבר תהפוכות והיית כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל הכוני בל חליתי בל \nידעתי מתי אקוץ אוסיף אבקשנו עוד, ומה עושה אחר שתיית יין מתחיל לריב עם חבירו ואז \nאומר ומשיחים למי אוי למי אבוי למי שהוא בעל מריבות למי שעיניו עכורות ואדומות \nושחורות חכלילי עינים מיין אל תראה יין כי יתאדם אחריתו דם אחריתו כנחש ישוך כי \nמתחיל לדבר לשון הרע ומתיר עבירה ועושה כל העבירות כהפקר ואומר לית דין ולית דיין, \nמשיח עם נשים ומרקד עמם ואז מנבל פיו בדברי נבלות ואינו בוש כי נתבלבלה דעתו ואז \nהשטן עולה וקובל והרשות נתונה לו ובלבל וגירה ביניהם והמית אחד מהם להיות תחת שלום \nחילוק ותחת שמחה אבל ותחת מנוחה צער והאם צועקת ואומרת אני בצער וגם הם בצער עמו \nאנכי בצרה, אוי לאבות המניחים בניהם להרבות שמחות במאכלים ויינות בריקודים ושמחות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ולא יודעים כי עליהם יפול גורלם מיתות טבעיות ומיתות משונות למות תוצאות ואוכלים \nכרים מצאן ועגלים מתוך מרבק השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר \nיוסף לכן עתה יגלו בראש גולים, אשרי בניו ואשרי יולדתו למי שאינו מרבה בחבורות של \nשמחה כלל וכלל ואשריו מי שאינו אוכל בשר ואשריו מי שאינו שותה יין כל עיקר ואינו \nלובש בגדים יפים ואינו בונה בית ואינו נוטע כרם רק יושב באוהלים ומתאבל עם אבילי \nציון, ראה בני והבן דבני יונדב בן רכב צוה להם אביהם אל תשתו יין אתם ובניכם לעולם \nומה ראה לצוות שלא לשתות יין בעבור ששמע לירמיהו שהתנבא על חורבן הבית המקדש ע\"כ \nצוה לבניו אל תשתו יין כלל ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו כי באוהלים תשבו כל ימיכם \nאתם ובניכם ובני בניכם עד בא הנחמה, והיו מתאבלים מאוד ושמרו מצות אביהם וכשהיה \nירמיהו מתנבא לישראל לשוב בתשובה ולא היו שבים מיד אמר הקב\"ה אתה אומר להם לשוב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ואינם שבים הנה בני יונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום \nהזה ואני אמרתי להם יום יום השכם ושלוח ולא שמעו מה כתיב שם, א\"ל הקב\"ה לירמיהו \nאמור להם חייכם הואיל ושמרתם את (מצות אביכם) המצוה הזאת אין משפחותיכם פוסקת לפניו \nלעולם, היינו דכתיב כה אמר ה' לא יכרת איש ליונדב בן רכב לפני כל הימים, הראית בני \nדבר תימא אנו תמהים באורך הגלות לומדי התלמוד הנושאים ונותנים בקולות וברקים \nומדקדקים דקדוק אחר דקדוק ומתחדשים חדושים הם אוכלי הבשר כדובים ואריות ושותים \nבמזרקי יין ומתאדמים פניהם מראית אדם טריפה ונשמנים מזון לרמה ותולעה וגלות השכינה \nאינם זוכרים ואת העם אינם מייסרים שלום עליך נפשי כה יזכו וכה יחיו וכה יאריכו ימים \nכמו שלא יבצר מחשבתם, חשבון יתנו על כולם כי ראה גם ראה שהתורה אמרה שלח תשלח לעורר \nהרחמים והם אינם חוששין רק לומדים לתועלת גופם ולא לתועלת נפשם ולומדין ויודעים \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ואינם מקיימין רק כוונתם להתגדל בהמון אני הגדול בתורה, ומה שאמרת על ענין לאו \nשבכללות יש מקומות לאמרו בפנים בעז\"ה: \n \nד\"ה סוד נזקי קרן ונזקי שן ורגל\nסוד נזקי קרן ונזקי שן ורגל וגם אמר לדון בנזקי קרן הוא שנאמר כי יגח שור איש \nוברייתא היא האומרת פתח הכתוב בנגיפה דכתיב כי יגוף וסיים בנגיחה דכתיב או נודע כי \nשור נגח הוא לומר זו היא נגיפה זו היא נגיחה, ומ\"ש גבי אדם דכתיב כי יגח ומ\"ש גבי \nבהמה דכתיב כי יגוף ומשיב אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי \nיגוף, וקמ\"ל שור מועד לאדם הוי מועד לבהמה מועד לבהמה לא הוי מועד לאדם. אל\"ר אמור \nלי האיך מורה מלת יגח במזלא וכי יגוף במקרה. אל\"ב הקב\"ה אמר למשה הנה אנכי שולח \nמלאך לפניך ובכל מקום שאמר מלאך הוא מלאך הממונה על המקרה ומדקדק לשלם אפי' כחוט \nהשערה וזהו מקרה, ואמר משה אל תתננו תחת המקרה וזהו אם אין פניך הולכים אל תעלינו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מזה כלומר פניך אינם עולים אלא ברשות המזל והמזל מעביר עון ופשע וע\"כ כתב הקב\"ה \nלגבי אדם כי יג\"ח עולה אהי\"ה הנקרא מזל וכן במ\"ק מה שעולה זה עולה זה, אבל מלת יגף \nעולה במלאך כלומר במלאך הממונה על המקרה וכן במ\"ק מה שעולה זה עולה זה והם אמת \nודבריהם אמת והכל יוצא מלפניו בדין ובצדק: \nוגם אמר לדון בנזקי שן ורגל הוא שאמר כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער \nבשדה אחר ברייתא היא האומרת ושלח זו הרגל שנאמר משלחי הרגל השור והחמור ובער זו השן \nוכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד תומו, רבונו דעלמא ולמה לא נאמר ושלח זה השן כענין \nושן בהמות אשלח בם ותו ושלח ובער ל\"ל יכתוב בפירוש רגל ויבא השן מק\"ו ומה רגל שאין \nהנאה להזיקה חייב שן שיש הנאה להזיקה לא כ\"ש. אל\"ב סתום פיך דאי כתיב רגל ה\"א רגל \nהיזיקו מצוי תאמר בשן שאין היזיקו מצוי. אל\"ר ולמה העלימו הכתוב, אל\"ב דע לך ששן \nורגל רומזים בדברים הקשים המזיקים כענין רגל השור ושן בהמות אשלח בם וכאשר יגרמו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עוונות ישראל ויזיקו בשדה הוא שדה מלא כל טוב וכל טוב אדוניו הקב\"ה מחזיר השפע \nוהטוב הראוי לצאת בחוץ ואינו יוצא ונשאר בשדה אשר ניזק הוא שנאמר מיטב שדהו ומיטב \nכרמו ישלם להשלים החסרון, וע\"כ לא כתב בפירוש כדי ללמוד מדבריהם הרמזים, וע\"כ משלם \nנזק שלם כי הזיק במקום שלם, ואינו כן בנזקי קרן ותולדותיו שהן נשיכה ובעיטה וכיוצא \nבהן שמשלם חצי נזק בכל ענין, הוא ברייתא שאומרת שור תם שוה מאתיים שנגח לשור שוה \nמאתיים והנבלה שוה עתה חמשים זוז זה נוטל חצי החי שהם ק' וזה נוטל חצי החי שהם ק' \nוגם את המת יחצון וזה נוטל כ\"ה וזה נוטל כ\"ה נמצא מה שהזיק במיתה פורעין המזיק \nוהניזק, שקודם שהמיתה היתה שוה מאתיים ועתה אחר שהומתה שוה נ' נמצא ההפסד ק\"ן ומאחר \nשזה לוקח קכ\"ה וזה לוקח קכ\"ה א\"כ זה מפסיד ע\"ה עד מאתיים שהיתה שוה הבהמה שלו וזה \nמפסיד ע\"ה עד תשלום מאתיים ששוה הבהמה שלו נמצא המזיק והניזק כ\"א מפסיד חצי נזק \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שהזיק המיתה, ואמר ר' יודא יכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמשה ואין הנבילה שוה \nכלום יכול זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת ובמקום שהיה הניזק \nשוה חמשה יקח עתה חמשים וחצי המת, ומשיב אמרת וכי מועד למה יצא להחמיר עליו או להקל \nעליו הוי אומר להחמיר עליו ומה מועד חמור אינו משלם אלא מה שהזיק תם הקל לא כ\"ש. \nואמר ר' יודא יכול שור שוה חמשה שנגח שור שוה מנה והנבילה שוה עתה חמשים יכול שיטול \nכל אחד חצי החי וחצי המת א\"כ החוטא המזיק נשכר, שבמקום חמשה לוקח מהמת כ\"ה ומהחי ב' \nוחצי נמצא שהמזיק נשכר ואמרה התורה במועד שלם ישלם בעלים משלמים ואין בעלים נוטלין, \nדאי לאו שלם ישלם במועד שור שוה מנה שנגח שור שוה חמשה והשביחה הנבילה ושוה עתה \nחמשים שקיל נמי ניזק בשבחא ואומר שלם ישלם בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין, דע \nדדינא הכי הוא דתם חצי נזק שנאמר וכי יגוף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון ל\"ש בהמה ול\"ש חיה ועוף. ותניא שור תם שהזיק עד \nשלא עמד בדין ומכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין לא \nעשה ולא כלום ואם קדמו שני בעלי חובות והנהיגוהו בין שהזיק עד שלא חב בין שחב עד \nשלא הזיק לא עשה ולא כלום לפי שאינו משתלם אלא מגופו. א\"ל ר' בעיקר אינם מדברים \nיכתוב וכי יגח שור את שור ומת ידעינן דמשני בני אדם הוו ומכרו את השור החי וחצו את \nכספו למה לי דמוגם את המת יחצון נפקא דגם את החי יחצון, ותו אי רצה הקב\"ה לתם חצי \nנזק ילמדהו בפירוש אלא מדכתב וחצו יחצון רצונו שלעולם יהא כך ל\"ש מזיק נשכר ול\"ש \nניזק נשכר וחוק המלך הוא ואין נותנין אות על החוקים, ועוד שור כתיב חיה ועוף מנא \nלן, וכ\"ת דיבר הכתוב בהווה במקום דאיכא חסרון ידיעה לא אמרינן דיבר בהווה אלא \nאמרינן יהא מונח עד שיבא אליהו שהשם אינו מדבר בהווה בכל מילי. אל\"ב הכוונה כך שור \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שהוא איש ששמח ורענן רננות של שטות ושל יין ולא חסום פיו ולשונו ובא בשור לא תחסום \nשור בדישו וזה שהומת הרג אחד מקרוביו בלא עדים והתראה וזהו את שור רעהו וזמנו המקרה \nוהרגו כי גואל הדם הוא, והנה הרג שלא כדין ולכן גולה וזהו ומכרו את השור החי שלא \nהרג בעדים והתראה להמיתו ודן אותו כשוגג ועל שהמית שלא כדין פורע חצי נזק והמת \nשהמית ולא נתחייב הריגה חצי נזק, והנה ב' השוורים שניהם רשעים וחייבים לכן אינו \nנוטל לא פחות ולא יותר מחצי נזק וברוך אשר לו נתכנו עלילות ונתנם תחת המקרה ונעשה \nדינם ואין זה הדין במועד, ובאמת התם בין שפיחת על הנזק בין ששבח המזיק והניזק בשוה \nחולקים כענין וחצו יחצון לר' יודא, ובמועד הוא אומר או נודע כי שור נגח הוא מתמול \nשלשום דנגח בג' ימים ג' נגיחות והתרו בו בכל נגיחה ונגיחה בפני ב\"ד ולא שמרו ונגח \nפעם ד' שלם ישלם שור תחת השור דהוא נזק שלם והמת יהיה לו לניזק ששמין אותו כמה שוה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ומשימין בחשבון ופורע משם ואילך עד תשלום נזק שלם, א\"ל ר' מנא לך דהתראה ג' ימים \nבעינן, א\"ל ר' יודא הוא דאמר משום אביי תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא ולא ישמרנו \nבנגיחה רביעית, אלא רבא פליג עליה ואמר תמול מתמול חד שלשום תרי ולא ישמרנו ג' חייב \nורב נחמן הוא שאמר הלכה כר' יודא במועד. אבעיא להו ג' ימים דקתני לייעודי תורא או \nלייעודי גברא מאי נ\"מ כגון דאייתי תלתא כיתי סהדא בחד יומא וגו' ת\"ש אין השור מועד \nעד שיעידו בפני בעלים ובפני ב\"ד, ב\"ד ולא בעלים אינו נעשה מועד, א\"ל ר' משנה היא \nאומרת שור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור שנאמר שור \nרעהו ולא של הקדש ור' שמעון בן מנסיא הביא ברייתא שור של הקדש שנגח שור של הדיוט \nפטור ושל הדיוט שנגח שור של הקדש בין תם בין מועד חייב נ\"ש, ומקשה אי רעהו דוקא \nדהדיוט כי נגח דהקדש נמי יפטור ואי רעהו לאו דוקא דהקדש כי נגח דהדיוט נמי יחייב \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וכ\"ת לעולם קסבר רעהו דוקא ומיהו דהדיוט כי נגח דהקדש מ\"מ חייב משום דאתי בק\"ו ומה \nהדיוט דהדיוט מחייב הדיוט דהקדש לא כ\"ש דמחייב ומקשה ואמאי נזק שלם נימא דיו לבא מן \nהדין להיות כנדון מה לשם חצי נזק אף כאן חצי נזק, א\"ל הכל היו בכלל לנזק שלם פרט לך \nהכתוב רעהו גבי תם לומר רעהו הוא דתם משלם חצי נזק ומועד נ\"ש אבל דהקדש אף תם משלם \nנ\"ש, רבונו דכ\"ע ראה הפוכי תהו שעושים ואימא מדאיצטריך הדיוט דהדיוט חייב ש\"מ הדיוט \nדהקדש פטור דאי ס\"ד אפי' הדיוט דהקדש חייב לישתוק מרעהו וכ\"ת ה\"א הקדש דהדיוט חייב \nא\"כ במה יפה כח הקדש מהדיוט: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ד\"ה סוד להלכות נזיקין\nסוד להלכות נזיקין עוד אמר שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור ושל נכרי שנגח שור \nשל ישראל בין תם בין מועד משלם נ\"ש, ה\"נ מקשינן אי רעהו דוקא דנכרי כי נגח דישראל \nנמי פטור אי רעהו לאו דוקא דישראל כי נגח לדנכרי נמי יחייב א\"ר אבהו אמר קרא עמד \nוימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה ז' מצות שנצטוו עליהם בני נח ולא קיימום עמד וויתר \nממונם לישראל, שומו שמים על זאת אימא ראה שישראל אין מקיימין המצות ויתר ממונם \nלגוים ורב מתנא אמר ראה שאין מקיימין ז' מצות והגלם מעל אדמתם ונתנם לישראל, ויתר \nלישנא דגלוי הוא כתיב הכא ויתר גוים וכתיב התם לנתר בהם על הארץ ומתרנמינן לקפצא \nבהון על ארעא שמע דברי רב מתנא ואימא ראה את ישראל שעוברים על המצות והגלם מעל ארצם \nונתנם לגוים, רב יוסף אמר ראה שעוברים בני נח בז' מצות עמד הקב\"ה והתירן להם לומר \nלך אחר שהתירם להם אפי' שמקיימים אותם אין להם שכר כמצווים ועושים, וסוף דינא הכי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוא דמועד משלם נזק שלם על דמי הנזק ששמין הנזק ועליו פירש וממאי משלם ממיטב, ותני \nר' חייא כ\"ד אבות נזיקין תם תשלומי כפל תשלומי ד' וה' וגזלן ועדים זוממין והאונס \nוהמפתה והמוציא שם רע והמדמע והמטמא והמנסך שור בור מבעה הבער שומר חנם שואל נושא \nשכר והשוכר נזק צער רפוי שבת בושת לכולם פורע ממיטב ולא ידעינן ממיטב של מי שיימינן \nשל מזיק או של ניזק, ואמר רב אשי מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק ואמר משום \nר' ישמעאל ור' עקיבא מיטב שדהו וכרמו של מזיק וכו', אמר לי בני שור מועד רוצח הוא \nכי נאחז הוא ממדת הפחד והוד ומדת המלכות הרפה אין לו תקנה ומבקש לעולם להמית \nולהזיק, וע\"כ כתיב מתמול שלשום להרמיז בדעתו שכל ימיו רוצח הוא ולכן ג' פעמים מתרין \nבו ואין לניזק חטא משפט מות ע\"כ פורע נזק שלם ועל שהניזק בתומו הלך ע\"כ לא יקבל אלא \nממיטב כי טוב היה בביתו. והקדש שהמית של הדיוט לית דין ולית דיין כי פועל בדין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ובצדק והדיוט הוא הרשע הלעיטהו לרשע וימות, ואם שור של הדיוט לשור של הקדש הרג הוא \nששלח ידו בקדשים ולכן משלם נ\"ש ואין כאן דיו לבא מן הדין להיות כנדון שאין לו חטא \nכלל ולמה יפסיד ח\"נ וכן של גוי שהרג של ישראל דינו כהדיוט שהרג של הקדש כי ישראל \nהרג ונקי וצדיק אל תהרוג ע\"כ משלם נ\"ש כי אינו רעהו, ואם של ישראל הרג של גוי פשיטא \nדפטור טוב ורשע שקולים, וזהו ויתר גוים הם ז' אומות הרגו כל זכר בטף וע' אומות לא \nמעלין ולא מורידין, וממונם בחוץ לארץ לא ויחי לנו אפי' עוברים בז' מצות כי אנו \nכמותם עוברי דת המלך במקצת ואנו עומדים תחת ממשלתם ואין היתר ממונם לנו רק כשהם \nכבושים ת\"י כי אז הצדק והמשפט לנו והנה הרשע המית הצדיק ולכן המת יהיה לו כי ישוב \nאל המתים הם הרשעים הנדונים י\"ב חודש ונחלפין בשרצים ורמשים ולהן שמין הנזק ופורע \nעליו כל הנזק, ועוד אמר התנא חמשה תמין יש לבהמה ואם הועדו לאחד מהם הרי זו מועדת, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ על כלים גדולים ולא לבעוט \nואם הועדה לאחד מהם הרי היא מועדת עליו, ואם הועדו חמשתן מועדין, ושן ורגל מועדין \nמתחלתן שן מועדת לאכול את הראוי לה ורגל מועדת להזיק בדרך הילוכה, וחמשה מועדין \nלהזיק מתחלת ברייתן ואפי' שלמדום ואם הזיקו או המיתו בנשיכה בנגיחה בדריסה חייבים \nבעליהם לשלם נזק שלם ואלו הם הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס. מאי ברדלס ר' יודא \nאומר נפרזה פי' חיה נקבה ומתהפכת לאחר ז' שנים לזכר ונקראת אז כשהוא זכר צבוע ובין \nהזכר ובין הנקבה קראו רב יוסף אפא, ורבי אליעזר אומר אף הנחש שנשך הרי הוא מועד וכל \nהמועדין משלם נ\"ש מן העידית ותם משלם ח\"נ מגופו, ודוקא שנכנס המזיק ברשות הניזק \nוהזיקו אבל הלך הניזק לרשות המזיק והזיקו פטור, וברייתא היא האומרת בהמה שנכנסה \nלחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה באוכף שעליה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שבצווארה וחמור במשאו הרי אלו משלמין נ\"ש, והבן בני שכל הנזיקין נדונין בכח הקשה \nע\"כ משלמין נ\"ש בהיותם מועדין, ועוד אז\"ל היה מהלך כאורחו ונתזו צרורות מתחת רגליה \nוהזיקו משלם ח\"נ, וחזיר שהיה נוחר באשפה והתיז והזיק משלם נ\"ש, וברייתא היא האומרת \nתרנגולים שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן משלמין נ\"ש ברוח שבכנפיהן \nמשלמין ח\"נ וסומכוס אומר משלמין נ\"ש, ונראים דבריו דמועד הרוצה לשבר ועוד ברייתא \nהיא האומרת תרנגולת שהיו מחטטין ע\"ג עיסה או ע\"ג פירות וטנפו או נקרו משלם נ\"ש העלו \nעפר או צרורות משלמין ח\"נ וסומכוס אומר נ\"ש וכן תרנגולין שהיו מחטטי' בחבל דלי \n", "en": ""}]}
