{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "47", "title": "ספר הקנה — קטע 47", "hebrewTitle": "קטע 47", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/47/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/47/", "segments": [{"index": 1, "he": "ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נ\"ש בעי רבא דרסה על הכלי ולא שברתו ונתגלגל למקום \nאחר ונשבר מאי בתר מעיקרא אזלינן ומחמת גופו הוא ומשלם נ\"ש או בתר תבר מנא אזלינן \nוצרורות נינהו ומשלם ח\"נ, ת\"ש דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור \nמ\"ט מנא תבירא תבר, א\"ל לרבה פשיטא לי לרבא מבעיא ליה אלא כח כחו ככחו דמי וש\"מ \nכמעיקרא ומשלם נ\"ש, ואמר רבא נפל מן הגג ונתקע באשה חייב בארבעה דברי וביבמתו לא \nקנה (בארבעה דברים היינו נזק צער רפוי שבת אבל בושת לא דתנן אינו חייב בבושת עד \nשיתכוון), ואמר רבא הניח גחלת על לבו ומת פטור על בגדו ונשרף כבשו לתוך האור או \nלתוך המים ואינו יכול לעלות משם חייב דחפו לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם \nומת פטור. ודע דמשנה היא האומרת אדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד \nמשלם נ\"ש. השופך מים ברה\"ר ובא אחר וטנף כליו במים משלם נ\"ש וכן המצניע את הקוץ \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וזכוכית בתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל וסתר את כתלו ונפלו לרשות הרבים והזיקו \nחייב המצניע. וא\"ר יוחנן והוא שהיה כותל רעוע אבל בכותל בריא חייב בעל הכותל ופטור \nהמצניע, תרנגול שהכניס ראשו לתוך כלי זכוכית וצעק ושבר את הכלי חייב ח\"נ, וכן הכלב \nוהגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלמין נ\"ש, גמל שהיה טעון פשתן ועובר ברה\"ר \nונכנס פשתנו בתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב אבל אם \nהניח החנווני נרו מבחוץ חייב אלא שר' יודא אומר בנר חנוכה פטור, וכן נשאל בבית \nהמדרש המשסה כלב בחבירו מהו משסה ודאי פטור בעל הכלב מי אמרינן מצי אמר מאי עבדי לך \nאו דלמא אמרינן ליה כיון דידעת ביה דמשסיא ליה ומשתסי לא איבעי לך לאשהויי, ומשיב \nשסה בו כלב או נחש המשסה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ובעל הכלב חייב, שור שעלה \nע\"ג חבירו להרגו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל העליון ומת פטור אפי' בתם ואם דחף \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "את העליון ומת חייב שהיה לו לשמוט את התחתון ולא שמטו, וכן אמר ר\"ל שתי פרות ברה\"ר \nאחת רבוצה ואחת מהלכת ובעטה מהלכת ברבוצה פטורה רבוצה במהלכת חייבת ומשנה היא \nהאומרת ב' שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמים במותר ח\"נ שני מועדים משלמים במותר נ\"ש \nאחד תם ואחד מועד בתם משלם במותר נ\"ש תם במועד משלם במותר ח\"נ, והברייתא אומרת \nכמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כן משפט שור באדם מה שור בשור תם משלם ח\"נ מועד \nמשלם נ\"ש אף שור באדם מועד משלם נ\"ש תם משלם ח\"נ, ר\"ע אומר כמשפט הזה כתחתון ולא \nכעליון יכול ישלם מן העליה ת\"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העליה, ורבנן האי \nהזה מאי עבדי ליה מבעיא להו לפטרו מארבעה דברים ור\"ע לפטרו מארבעה דברים מנ\"ל נפקא \nליה מאיש כי יתן מום בעמיתו ולא שור בעמיתו ואידך אי מההוא ה\"א צער לחודיה אבל רפוי \nושבת אימא ליתיב ליה קמ\"ל. א\"ל דע לך שכל הנזקים הללו וכיוצא בהם כולם פורחים באויר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ואין לנו מקום להסמיכם שהברייתא אומרת פועלים שנכנסו ליטול מבעל הבית ונגחן שורו של \nבעל הבית או נשכן כלבו של בעה\"ב פטור ואע\"ג דקאמרי כגון שהלכו פועלים אבבא וקרא \nוענה להם אין ומשתמע אין לתרי מילי אין כלומר עול משמע, אין קום אדוכתך משמע, וכיון \nשאמר הבעה\"ב לשון משובש פטור אדרבא הסברא נותנת להיותו חייב מדהוה ליה למימר על או \nלא תיעול, ותו הנמצא כזה אם תעיד בסוף העולם ועד סופו לומר שראה תרנגול שהכניס ראשו \nבכלי וקרא הלא הוא צריך להגביה ראשו ולהוליך קולו לשמים ותו לך קרא בכל המדינות אם \nראו או שמעו או שאלו לדור ראשון שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך אם אמרו והגידו \nשנפל אדם מהגג ונתקע המעור בבתולה במטה אחת הלא איש ואשה צריכים להיות ישנים במטה \nאחת ובאלף תחבולות מתחברים ומה אשה היא זאת שישינה ערומה ומראית ערותה לשאינו בעלה, \nוכן עתה בזו הברייתא נושאים ונותנים שלא כמשפט דר\"ע דייק מאיש כי יתן וממעט השור לא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דייק יפה דאמינא קטן שנתן מום יהא חייב ת\"ל איש ורבנן דמפקי לצער לחודיה א\"כ קטן \nדפטור מנ\"ל אלו וכיוצא באלו שומעין המינים שאנו מוטבעין בתוכם ומטיילים בנו ואומרים \nהתורה מלאה שחקות נשארת להם לישראל ואפי' עמי הארצות שבנו מלעיגים בתורתינו ואצ\"ל \nהכופרים בד\"ח שהם מועילים וגדולים ממלאכי השרת: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ד\"ה דינים יקרים בדיני שמים\nדינים יקרים בדיני שמים נאים וטובים אל\"ב אפתח פי ואדבר בדיני שמים דינים יקרים \nנאים וטובים אין בהם עול וחמס כי ירשו מהשמים, ועתה ראה גם ראה שהדבר למעלה עולה \nומדה אחת יש לו לשם ורעה שמה ממנה השטן נאחז וידבר גם השטן בתוכם והוא היורד ומשטין \nמשוט בארץ ומהתהלך בה וכל דיניו בלי עול, הראית בני יסורי איוב בכולם נתחייב ומגירי \nאברהם היה תם וישר התהלך לפני והיה תמים ועוונו גרם ויצא ממחיצתו כי נתהפך חסיד \nישראל בחסיד גוי, ובאמת בני שב בכל לבבו ובכל נפשו יהי שם השם מבורך ושילם לו קב\"ה \nכל נזקיו כי ממנו הרשות להזיק הם בידיך. ודע בני שכל הנזקים בכנ\"י באים ותקע כף ירך \nיעקב ויאכל מן העץ וישכר ויתגל בתוך אהלה ונעשה לנו שם כי הבנים החוטאים והאב מייסר \nהאם שלח תשלח את האם כי השם נתן רשות למחבלים וכאשר ישובו בתשובה ישובו הנזקים \nלבעלים כסף ישיב לבעליו דודי ירד לגני דודי צח ואדום דודי לי ואני לו. וראה והבן כי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הש\"י השובר הכלי ר\"ל כנ\"י, השכוי הוא היסוד המקבל מהבינה והוא הנותן לשכוי בינה \nוהוא המחזיק הכלי מכח הבעל העליון וששה חיות רעות וטמאות הארי והדוב הזאב כולם \nמועדים הם מעצמם כי ראה אצילותם מלילי\"ת הרשעה מפחד בלילות כל עסקם וכוונתם להזיק \nבמקום הקדושה קשיא דפירודא וכן דרכם למטה, וכאשר האם מיושרת עם בניה והאם רובצת על \nהבנים כל נזק שעשו קב\"ה פורע מיטב שדהו וכרמו לכן המועד פורע ממקום אחר ולא מגופו, \nולא ראית בני משסה נחש בחבירו ומת פטור המשסה לדברי חכמים ולדברי ר\"י חייב כי אמר \nר' יודא ארס נחש בין שיניו עומד ולכן מכיש בסייף וחכ\"א ארס נחש מגופו מקיא לפיכך \nנחש בסקילה ומכיש פטור, ואינך זוכר שסמא\"ל הכיש הנחש בחוה והקיא הארס בחוה היא \nהזוהמא והוריד הנחש במקום נמוך תחת אשר היה במקום גבוה והוא הסקילה שהנופל ממקום \nגבוה סקילה קרינן ביה וא\"כ האיך נוכל לשנות הדין ור\"י קבל מרבו דסמא\"ל נהרג ר\"ל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הכוונה נתמעט הכח ממנו, ואינך יודע בני הכלב והעז לעולם דרכם להזיק כענין מיד כלב \nיחידתי ושעירים ירקדו שם וקב\"ה מגרש אותם ונותן תחת נזקם כסף ישקול כמוהר הבתולות, \nואינך יודע בזמן שהכלב והשור בביתו של אדם אז מלאך המות בביתו ששניהם רומזים בפח\"ד \nולא היה להם לפועלים ליכנוס לשם רק בתר שאלה אם יש לשם רעה ואין. דוגמא לזה היוצא \nיחידי בלילה דמו בראשו כי דין בלילה פועל, ואם תשים דעתך כי נפל מן הגג ונתקע באשה \nהנחש נתקע בחוה והטיל זרע במעיה ולא קנאה בהדיה אף כי היה אחיזתם ממקום אחיזתו, \nוהנה קלל קב\"ה אותה בד' אותיות ארורה, וגדול מזה אמרו האשה שנכנסה לטחון חיטים אצל \nבעה\"ב שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעה\"ב פטור ואם הוזקה בהן חייבת ובאמת בני הכוונה \nטחינת מן לצדיקים בכנ\"י האיך, והנה ברייתא אומרת הנותן סם המות לפני בהמות חבירו \nפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואין הסברא סובלת דאי הוא לא נתן הסם לא היתה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הבהמה מתה אלא בעבור שהבהמה מרגשת ויודעת במאכל הממיתה ע\"כ פטור כי אין ספק שזו \nהבהמה בת מות היא בזו המיתה ואל אמונה ואין עול ועל שמגלגלים זכות ע\"י זכאי וחובה \nע\"י חייב ע\"כ חייב הנותן בידי שמים, דומה לזה שם גחלת על לבו ונשרף פטור בדיני אדם \nוחייב בדיני שמים שזה אפשר לו להסיר הגחלת מלבו אלא שנתחייב שריפה ודין ארבע מיתות \nלא בטל, כן הדבר כשהשליכו לנהר ולא עלה נתחייב חנק שטביעה במקוה חנק, ואל תאמר \nכשאינו יכול לעלות למה יהא חייב המשליכו בעבור שהוא רוצח ואין לומר אם לא היה חייב \nלא היה משליכו כי דע לך לא נתחייב בעדים והתראה וכל שלא נתחייב בעדים והתראה מניחין \nאותו בידי שמים, ועתה בני אודיעך ענין השוורים איך מכירים והורגים הוא שאמר התנא \nשור שהיה מתחכך בכותל ונפל על אדם נתכוון להרוג הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג את \nישראל לנפל והרג בן קיימא נתכוון להרוג את זה והרג לזה פטור מ\"ט א\"ר שמעון דא\"ק \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור מה בעלים עד דמתכוון ליה כך \nהשור עד דמתכוון ליה, ובעלים גופייהו מנא לן דא\"ק וארב לו עד שמתכוון ליה ורבנן האי \nוארב לו מאי עבדי ליה אמר ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו היכי דמי אי לימא דאיכא ט' \nגוים וא' ישראל ותיפוק ליה מיהא דרובא גוים נינהו א\"נ פלגא ופלגא הוו ספק נפשות \nלהקל לא צריכא דאיכא ט' ישראלים וחד גוי ביניהם אע\"ג דרובא ישראלים נינהו כיון \nדאיכא האי חד מינייהו ה\"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וספק נפשות להקל. א\"ל ר' \nקודם שתפרש נראה דבריהם ודע דר\"ש דייק ולא דייק דכי אמר קרא השור יסקל וגם בעליו \nיומת מאי וגם ומה ריבה ותו אימא אדם במתכוון שור אפילו שלא במתכוון ואי אמרת שניהם \nשוין במה יפה כח האדם מכח הבהמה, ותו מדאיצטרך גבי אדם וארב לו במתכוון ש\"מ בהמה \nאפי' שלא במתכוון דאי ס\"ד אפי' בהמה בעי כוונה לכתביה גבי בהמה ואני אומר בהמה שאין \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לה דעת בעי כוונה אדם שיש לו דעת לא כ\"ש דבעי כוונה, ותו מה ראה ר\"ש ובעי כוונה \nלשניהם אדרבא יאמר שניהם בלא כוונה ומאי וארב לו לגו כרבנן, ותו רבנן דאמרי וארב לו \nפרט לזורק אבן לגו וכגון דאיכא ט' ישראלים וגוי אחד אע\"ג דרובא ישראל כיון דאית חד \nגוי ביניהם ה\"ל קבוע וכל קבוע כמעמ\"ד וספק נפשות להקל, שומו שמים על זאת וכי כיוון \nלהרוג את הגוי והרג את ישראל מי לא מחייב הלא הם אמרו נתכוון להרוג את זה והרג את \nזה חייב וסתם קתני ומאי וארב לו להקיש כר' שמעון, ותו האי זורק אבן לגו ה\"ד אי דלא \nידעינן דאיכא שם גוי אי לא א\"כ אין כאן כל קבוע כמע\"מ דלא אמרינן קבוע כמחצה עמ\"ד \nאלא כשידע ממקום הקבוע של דבר, והא ראייה דאין חיטין של עולם מותרין אלא שאינן \nיודעין מקום קבוע של נחל איתן דאי ידעי ה\"ל קבוע וכמחצה ע\"מ דמי והכל אסור, ואי \nדידעי שיש שם גוי זיל בתר רובא מי לא תנן סנהדרין כחצי גורן עגולה והמחייבים רבים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וקבועים והפוטרין מועטין וקבועין והני קבועין והני קבועין אזלינן בתר רובא ולא \nאמרינן כל קבוע וכו', וכ\"ת וארב לו מאי איצטריך כר\"ש במתכוון. אל\"ב ממך שמעתי דלא \nאמרינן כל קבוע וכו' אלא היכא שברור מקום האיסור ומקום ההיתר כגון ט' חניות בשר \nשחוטה וחנות א' בשר נבילה ואינו יודע מאיזה מהם לקח אזלינן לחומרא ואמרינן כל קבוע \nוכו' וכן ט' גוים ואחד ישראל שנפל גל עליהם בשבת אע\"פ דרובה גוים נינהו אמרינן דלמא \nישראל מציל וכל קבוע וכו', וכן בזורק אבן לגו שהיו ט' ישראל וא' גוי וידע עמידת \nהגוי ועמידת הישראל אלא שלא ידע היכי נפל אמרינן כל קבוע וכו', וכן ט' צבורין של \nמצה וא' של חמץ ואתא עכבר ושקיל א' וידע מקום עמידת החמץ ועמידת המצה ולא ידע אי \nחמץ שקיל אי מצה שקיל אזלינן לחומרא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אבל סנהדרין אע\"פ \nשהם קבועין אנו יודעין שאלו מחייבים ואלו פוטרים ואין שם ספק ידיעה לומר כל קבוע \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וכו' ואם כן ואי לאו וארב לו ה\"א זיל בתר רובא קמ\"ל כל קבוע וכו' וספק נפשות להקל, \nא\"ל ר' לעולם אימא לו כר\"ש איצטריך וט' גוים וא' ישראל סברא הוא להקל דאם כיוון \nלהרוג גוי והרג ישראל פטור ממיתה שאם תמיתהו תהיה רוצח ואם כיוון להרוג את ישראל זה \nוהרג זה אע\"פ שאתה חייב להורגו אם לא תהרגהו לא תתחייב מיתה כי דין ארבע מיתות לא \nבטלו, וא\"כ בט' ישראל וא' גוי סברא הוא להקל וכל קבוע כמחצה עמ\"ד סברא הוא דכל ספק \nאיסורא לחומרא ולעולם חיישינן למיעוטא וארב לו כר' שמעון וקשיא לרבנן דאמרי אף בלא \nמתכוון חייב, א\"ל ב' ולמה לא אמרינן במקום כל קבוע חיישינן למעוטא וידעת סוד הענין \nדאינה מחצה וקורהו מחצה וכן כל דפריש מרובא פריש ולא ניחוש למיעוטא למה. סוד גדול \nבגלגול ובקבוע ושמע בני עניני המחלוקות דע דמה שאמר וגם בעליו יומת אתא גם לומר שאם \nיסקל השור והבעל יברח אמר הקב\"ה יתגלגל בשור ויגח וימות בב\"ד כי התרוהו לבעל השור \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ואם השור קבל דינו בב\"ד יחזור באדם וימות בהכרח כי סוף אדם למות, ודע כי נפש האדם \nוהבהמה לוחות ושברי לוחות וכו', ודע שאם הבהמה ההרוגה היה בעל תורה ועתה הרגו בהמה \nזו חייב, אבל אם כיוון להרוג את הבהמה וניצלה ונזדמן אדם ונהרג הואיל ולא כיוונה \nהבהמה להורגו וה' זימנו א\"כ ודאי זה ההרוג ממשפחת זאת הבהמה והוא גואל הדם וזימנו \nהש\"י והרגו לכן פטור, ולמה לא תשים דעתך לדעת דכל קבוע כמחצה הלא ידעת דתפארת מכריע \nקבוע תוך העשרה מאמרות ומניח בראשו ארבע פרשיות של תפילין והנה הוא מחצה התוכל לדון \nבענין אחר, והנה כל דבריהם ט' וא' ט' חנויות וא', ט' צבורין של מצה וא', ט' ישראל \nואחד גוי הכל להרמיז הענין, ואי כנ\"י קבוע בביתה כבודה בת מלך פנימה הנה חלקה ד' \nפרשיות חצי חלק עם עצמה וא' נדה ממקומה אע\"פ שהיתה קבוע תוך הדין והרחמים הכל ידעי \nדמרובא פרשה וניידה הם הרחמים הגוברים על הדין ולכן אינה החוטאת הגורמת גלותה התוכל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לשנות הדוגמא, וא\"כ בהיות דבר מועט והוא איסור ודבר הרבה היתר וקבעי הרוב והמיעוט \nצריכים אנחנו לעשות המועט כמחצה כדין הדוגמא והבן. פרה רבוצה בדרך ובעטה רבוצה \nבמהלכת חייבת בעטה המהלכת ברבוצה פטורה כי כן הדין באמת בהיות הרבוצה אורבת ומקלקלת \nהיא לילי\"ת המצרנית בכנ\"י ואין הדין הזה במהלכת היא כנ\"י והתהלכתי בתוככם כי יש \nבידה להכות שובי אל גבירתך והתעני תתת ידיה ויש לך לדעת שכל המכוון להזיק ממקום \nהנזק נאחז וכל עניניו בקלקול הוא שאמרו ז\"ל המצניע קוץ וזכוכית בתוך כותל רעוע של \nחבירו דידע דנופל והצניע לכן חייב. ושמע בני המשנה האומרת שור האצטדין אינו חייב \nמיתה דכתיב כי יגח ולא שיגחוהו, אבעיא להו מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר \nלהוציא הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח, אמר שמואל אם \nנאמר נוגח למה נאמר רובע ואם נאמר רובע למה נאמר נוגח מפני שיש בנוגח מה שאין ברובע \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ויש ברובע מה שאין בנוגח רובע עשה בו אונס כרצון נוגח לא עשה בו אונס כרצון נוגח \nמשלם את הכופר רובע אינו משלם את הכופר ומפני שיש בנוגח מה שאין ברובע ויש ברובע מה \nשאין בנוגח הוצרך לכתוב שניהם, קתני מיהא רובע נעשה בו אונס כרצון למאי הלכתא לאו \nלקרבן וקשיא לשמואל דאמר פסול ומשיב לא לקטלא, אמר מר נוגח משלם את הכופר רובע אינו \nמשלם את הכופר ה\"ד אי לימא דרבעה ולא קטלה הא אינו משלם משום דלא קטלה ואמר רבא \nדרבעה וקטלה ומאי קשיא לך מה לי קטלה בקרניה מה לי ברבעה קרן כוונתה להזיק רבעה \nכוונתו להנאת גופו. א\"ל ר' ראה עתה דבריהם רובע ונרבע ונוגח כולם עשו עבירה בגופו \nומה צורך לריבוייהו ק\"ו הוא ומה אתנן זונה ומחיר כלב דלית עבירה בגופייהו פסלי הני \nלא כ\"ש, ותו רובע ונרבע אתו מדינא ומה בעל מום שלא נעבדה בו עבירה פסול רובע ונרבע \nשנעבדו בהו עבירה לא כ\"ש, א\"ל חורש בשור וחמור יוכיח שנעבדה בו עבירה ומותר לגבי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מזבח אף אני אביא רובע ונרבע, א\"ל ר' אדין כשמואל ומה בעל מום שאין העדת ב' עדים \nפוסלתו מאכילה עד אחד פוסלו מהקרבה וכו' א\"ל כבר אמר רב אשי מעיקרא דדינא פירכא הוא \nמה לבעל מום שכן מום בגלוי תאמר ברובע ונרבע שאין פסולה בגלוי ת\"ל מן הבהמה להוציא \nאת הרובע והנרבע, (א\"ל ר' ומן הצאן להוציא הנוגח א\"ל ר' סוף סוף חורש בשור וחמור \nעביד עבירה ורובע ונרבע עביד עבירה ומ\"ש זה נקרב ואלו אין נקרבין, א\"ל ב' האי מותר \nבאכילה להדיוט ואלו אינן מותרין באכילה להדיוט, א\"ל ומנא לך דהמותר באכילה להדיוט \nנקרב א\"ל משום שנאמר ממשקה ישראל מהמותר לישראל, א\"ל השתא דאתית להכי הלא אפי' נאכל \nלישראל אינו נקרב דהא בעל מום שקדם מומו להקדשו נאכל לישראל ואינו נקרב א\"כ חורש \nבשור וחמור אע\"פ שנאכל יהא פסול להקרבה. א\"ל ב' חורש בשור וחמור אינו ניכר פסולו \nמום ניכר פסולו, א\"ל ר' לעולם נילף ממום ולא יכתוב ברובע ונרבע ואמינא ומה שאין בו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "עבירה פסול להקרבה רובע ונרבע דאית בהו לא כ\"ש מה תאמר חורש בשור וחמור יוכיח מה \nלשור וחמור שכן מותרים להדיוט תאמר ברובע ונרבע דאסורים להדיוט, ותו מה לשור וחמור \nשאינן אלא בלאו תאמר ברובע ונרבע דהוין במיתה, ותו מה לשור וחמור שכן אין בעבירה \nתוך תוכן, אלא ארישא תאמר ברובע ונרבע שכן העבירה תוך תוכן וא\"כ תיתי רובע ונרבע \nמק\"ו דבעל מום, מה תאמר מה למום שכן מומו נראה תאמר באלו שאין פסולן נראה, א\"כ \nאבליע הפרכא בק\"ו ואומר ומה מום אע\"פ שנראה הואיל ואין עבירה בגופו והיה מן הדין \nליקרב אפי' הכי אינו נקרב רובע ונרבע אע\"פ שאין פסולן נראה הואיל ויש עבירה בגופן \nותוך תוכן ובמיתה אינו דין שפסולים להקרבה א\"כ קרא למה לי. על כל אלה האותיות אינם \nמורים וחז\"ל בלא עדותן הסברות מחרבות והורסות והתורה מתמעטת והולכת והפועלים עצלים \n", "en": ""}]}
