ספר הקנה — קטע 48

ואינם מרבים פעולתם חורשים ואינם זורעים אז תרעש כל הארץ מפני רעבון הידיעה אוי לכם העצלים עד מתי עצל תרעב. אל"ב אלו היו משימים לב לרדוף ולדעת שורש דבריהם היו בונים חיזוק בבנינים, והבן בני דבעל מום אתי מסטרא דמסאבא שתום העין ושלח אותו לעזאזל המדברה ביד איש עתי בעל מום מצא מין את מינו וניעור, ואין כן הנוגח ורובע ונרבע חייבי מיתות במראיתם לא יעלו לרצון על מזבח ואין הדין הזה בתם שאין בו מום ולא עביד מזו עתה במראיתם כי הראוי לעלות ע"ג המזבח להתכפר עונו אשר עשה תמול שלשום אתנן זונה. דע בני כי כנגד המאמרות האציל הקב"ה תמורות תמורת כת"ר חכמ"ה הם עינים רמות כי כשם שהחכמה היא כלל העולם גולם המקבל כל צורה כענין ה' בחכמה יסד ארץ כן התכלת שבעין כוללת כל הצבעים והוא דם החלזון שהוא תכלת אלא שיש תכלת חיצוני וקלא אילן שמו ופסול אע"פ שהוא הדוגמא פסול כי הוא מכח החיצון, תמורת הבינ"ה והתפאר"ת הנקראים

לשון אמת הוא לשון שקר סמא"ל שרו של עשו הנאחז מהשקר לכן שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית ובעוונות הרבים אין המעלה הזאת בישראל אם תנחם בגלות, ותמורת החסד תניני עור הנאחז מסמא"ל. שהחסד ימין פשוטה לקבל שבים. ותניני עור יד סמא"ל הידים ידי עשו שופכות דם נקי, וכן לכולם תמורות וכנגד תמונת החיצונים מין במינו זרים אכזרים אדם בליעל איש און זרה זונה הומיה לץ רשע כסיל ופתי חסר לב והכל בזונה שוכנים וממה שבא מכח הכלב ואין למילף אחד מחבירו, באמת כי אינם קלים וחמורים ולא ממקום אחד באים, ודע שכל הנזקים האלו וכיוצא בהם כולם בסדר הפרשה יתפרשו בעזה"י מ"מ דע לך שכל מי שנתחייב נזק צריך לתתו ולהעביר עוונו מעליו ואם יצרו תקפו ופניו בעזות משים ואינו שומע לחכמים ירחיקוהו וינדוהו עד שישלם, ואם מת בנדויו סוקלין ארונו ומרחיקין אותו הרחקה אחר הרחקה להיותו מאוס ונבזה ומרוחק מדה

כנגד מדה, והוא שלא שב בשעת המיתה אלא עמד במרדו, אבל אם פתאום מת ולא נסוהו בתשובה פורעין מממונו חוב הנזקין ומתכפר. סוד דיני תרומה וגם אמרו הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו בתרומה פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו בתרומה ע"כ מתניתין, וגמרא תניא ר"א אומר מנין לערל שלא יאכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח הערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה הערל אסור בו. ר"ע אומר הרי הוא אומר איש איש מזרע אהרן לרבות הערל, אמר מר ר"א אומר נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר וכו' מופנה דאי לא מופנה איכא למפרך מה לפסח שכן חייבים עליו משום פיגול נותר וטמא תאמר בתרומה וכו' לאיי אפנויי מופנה הי מופנה אי דתרומה מצריך צריך דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ויאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא

כ"ש אלו נאמר כן ה"א תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב וכו', אלא דפסח מופנה תושב ושכיר דכתיב גבי פסח מאי ניהו אי נימא תושב ושכיר ישראל וכי מפני שהוא תושב ושכיר אפטר ליה מפסח והא קי"ל גבי תרומה דלא אכיל אלמא לא קני ליה גופיה אלא מופנה ואכתי מופנה מצד אחד ושמעינן לר"א דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין וא"כ איכא למפרך, ומתרץ כיון דלא תושב צריך ולא שכיר צריך שדי חד אלמד וחד אמלמד והוי מופנה מב' צדדין ואין משיבין, פירוש שדי תושב של פסח אתרומה וכאלו נאמר בתרומה תושב תושב ושכיר והוי ליה חד תושב לקנין שנים, וחד תושב לקנין עולם נשאר שכיר בפסח ושכיר בתרומה ולמדין ואין משיבין כי שניהם מופנה ע"כ בגמרא, ראה עתה שאתה שומע ושותק כי אבן מקיר תזעק אף כי הוא דומם שר"א דן ג"ש שלא קבלה מרבו שאם היה הדבר כמו שהוא אומר היה נכתב בתרומה תושב תושב ושכיר אלא מדלא נכתב שם

ש"מ דלגופא איצטריך ולא לתושב ושכיר גוי נאמר אלא לתושב ושכיר ישראל נאמר, ואפי' שהוא ישראל אינו אוכל מטעם שנמצא משועבד בזמן אכילת פסח אע"פ שאין גופו קנוי דקנסיה רחמנא על שהפסח רחמים והוא הורה היפך המצוה מי לא תנן בע"ע בעבור שקנה אדון לעצמו ירצע באוזנו ה"נ הואיל וקב"ה שיחררו מעבדות מצרים והיו כולם עבדים שם ואמר להם אכלו את הפסח והלך זה וקנה אדון לעצמו אף כי הוא אדון לזמן אל יאכל הפסח, הלא תראה שכן הוא שהרי נכתב כאן ולא בתרומה ואין להשיב דא"כ יכתוב תושב ולא יאמר שכיר כי משפטו כמשפט תושב ושכיר של תרומה ולעולם כל אחד איצטריך לגופיה ואין לדמות תושב ושכיר של תרומה לתושב ושכיר של פסח ולעולם ערל אוכל בתרומה ולמה יהיה ר' אליעזר וותרן גדול בממון של אחרים ולומר אחד אלמד וא' אמלמד שאלו היה רוצה הקב"ה בזה הדעת לא היה כותבו לשם, ועוד אונן אינו אוכל פסח ומדכתב רחמנא בתרומה וכל זר לא יאכל קדש ואמר

זרות אמרתי לך ולא אנינות (ידענו דאונן בתרומה מותר אבל אי לא כתיב וזר לא יאכל קודש לא ידענו זה) אבל היה לומד תרומה מפסח להיות אונן אסור בתרומה שומו שמים על זאת מהיכן לו לומר כן שאונן אסור בתרומה עד דאיצטריך קרא זר וכל זר להתירו והלא אין לך ג"ש ללמוד מפסח שהרי לא מופנה הוא ואדרבה אונן וערל אוכלים בתרומה, מה יש לך לומר א"כ זר מה איצטריך לגופיה וכל זר לרבות ארוסה בת ישראל שאינה אוכלת בתרומה ומפני שהיה לו ק"ו לומר שארוסה אוכלת ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילה בתרומה כספה מאכילה ארוסה שביאתה מאכילה אינו דין שכספה מאכילה בתרומה א"ק וכל זר לרבות הארוסה שאף היא זרה, וגזירה שעשו שמא ימזגו לה כוס ותשקה לאחיה ולאחיותיה היא נתינת הטעם לגזירות התורה והכי אמרו למה אמרה תורה וכל לרבות הארוסה שמא ימזגו לה כוס וכו' כיוצא בו אמר רבא למה אמרה תורה זכרון תרועה בשבת שמא יעבירנה ד' אמות ברה"ר,

ועתה אקח המשפט ואדון כי המשפט לאלהים הוא ונותן לבעלי האמת ואומר נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל ואונן אסור אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל ואונן אסור בה, מה יש לך לומר זר וכל זר למה לי איצטריך לגופיה ולארוסה והשתא יוכלל כל דבריהם ואומר הואיל ואית ליה ג"ש ואין ג"ש למחצה נותנין כל דין פסח בתרומה ואומר מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל ואונן ומילת זכרים ועבדים מעכבים אותו שנאמר ומלת אותו אז יאכל בו אף תרומה ערל ואונן ומילת זכרים ועבדים מעכבין אותו מלאכול בתרומה, ואע"פ שתוכל להשיב אותי ולומר מדכתיב רחמנא ומלת אותו אז יאכל בו ש"מ מילת זכרים ועבדים מעכבין בפסח ואין מילת זכרים ועבדים מעכבין בתרומה תשובתך בצידך דכל ערל לא יאכל בו יוכיח דכתב רחמנא בו ואפ"ה ילפינן ג"ש תושב ושכיר תושב ושכיר דערל אסור בתרומה אף זה אע"ג דכתוב בו ניליף מג"ש ויהיה מילת

זכרים ועבדים מעכבים מלאכול בתרומה, מה יש לך לומר בפסוק בו למה לי כשתשיב לי בכל ערל לא יאכל בו כן אותו אז יאכל בו ואפי' אם ת"ל ארוסה אוכלת בתרומה וכדי שלא נלמד ג"ש מפסח שיהיה אונן אסור בתרומה לכן איצטריך זר וכל זר. לעולם ישתוק מוכל זר ולא תוכל ללמוד מפסח כי פסח מהיכן יליף להיות אונן אסור בו ממעשר א"כ הוה ליה למד מלמד ואין למד מלמד מלמד בקדשים מה יש לך לומר מדאיצטריך וכל זר בא לומר שמלמדין א"כ יקשה למ"ד אין מלמדין למד מלמד בקדשים מדאיצטריך כאשר יורם מזבח השלמים. סוף סוף ג"ש שאינה מופנה כל עיקר ורב אחא בריה דרבא משמיה דרבא אמר ג"ש שאינה מופנה למדין ומשיבים, דתנא המפלת כמין בהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורים אם זכר תשב על זכר אם נקבה תשב על נקבה ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי ר"מ וחכ"א כ"ז שאין בו מצורת אדם אינו ולד ע"כ משנה. גמרא א"ר יודא אמר שמואל מ"ט דר' מאיר הואיל ונאמר יצירה

כבאדם, ומקשה אלא מעתה המפלת כמין תנין תהא אמו טמאה טומאת לידה הואיל ונאמר בו בריאה דכתיב ויברא אלהים את התנינים א"ל דנין יצירה מיצירה ואין דנין בריאה מיצירה, ומקשה מנ"מ הא תנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה, ועוד נגמור בריאה מבריאה דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו ומשני ויברא לגופו וייצר לאפנוי ודנין יצירה מיצירה, אדרבא וייצר לגופיה ויברא לאפנוי ודנין בריאה מבריאה אלא וייצר מופנה מב' צדדין מופנה גבי אדם ומופנה גבי בהמה ויברא גבי אדם מופנה גבי בהמה מאי מופנה וכו' ונושא ונותן ואומר מאי נ"מ בין מופנה מצד אחד למופנה מב' צדדים ומשיב נ"מ דאמר רב יודא אמד שמואל משום ר' ישמעאל כל ג"ש שאינה מופנה כלל אין למדין הימנה מופנה מצד אחד א"ד למדין ואין משיבין לדברי חכמים למדין ומשיבין, ומופנה מב' צדדים למדין ואין משיבין לכ"ע, בשלמא לרבנן בעבור זה אין למדין בריאה מבריאה משום

דמופנה מצד אחד ואיכא למפרך מה לאדם שכן מטמא בחייו ובמותו, אלא ר' ישמעאל מכדי מצד אחד לא פרכינן ומופנה מב' צדדין נמי לא פרכינן א"כ נילף בהמה דמופנה מב' צדדים וניליף נמי תנין דמופנה מצד אחד דבהאי ובהאי ס"ל לר' ישמעאל למדין ואין משיבין, אלא לר' ישמעאל להכי מפני רחמנא בבהמה מב' צדדין ובתנין מצד אחד כדי שנניח מצד אחד ונילוף מב' צדדים ולר"י מאי איכא בין מופנה מצד אחד למופנה מב' צדדין לבהמה כי היכא דלא נגמור מתנין שמופנה מצד אחד. א"ר רב אחי בריה דרבא מתני לה משמיה דר"א לקולא כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר למדין ומשיבין, ומופנה מצד אחד לר"י למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין, מופנה מב' צדדים לד"ה למדין ואין משיבין, ומקשה לרבנן מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינו מופנה כל עיקר ומתרץ נ"מ היכא דאיכא מופנה מצד אחד ושאינו מופנה כל עיקר ולא להאי אית ליה פרכא ולא להאי אית ליה פרכא שבקינן שאינו

מופנה כל עיקר וגמרינן ממופנה מצד א' ע"כ: ד"ה שקליה וטרייה בדיני תרומה שקליה וטרייה בדיני תרומה ועתה ראה ר' האיך דבריהם עולים ויורדים כי א"א בשלמא שאינה מופנה מצד אחד דורשין ואין משיבין א"כ איצטריך המלה יתירה למילף מינה, אא"א משיבין בשלמא שאין להשיב שפיר איצטריך מלה יתירה למילף מינה ולימודה עיקר שאין כח נמצא משום מקום להשיב אא"א דאית מקום ופרכא להשיב א"כ מלה יתירה למה לי הלא אין תועלת ממנה שהרי פרכא עליה ומבטל לימודה, אלא מדאיצטריך מלה יתירה עכ"פ בין איכא למיפרך עליה בין ליכא למפרך עליה לא פרכינן וא"כ בשלמא לר' ישמעאל דאמר מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין, אלא לרבנן יקשה דהואיל ומשיבין למה נכתב מלה יתירה מה יש לך להשיב אתא לומר היכי שאין מופנה כל עיקר ומופנה מצד אחד ויש ללמוד מכאן ומכאן וליכא למפרך לא כאן ולא כאן מניחין שאין מופנה כל עיקר ולמדין ממופנה מצד אחד אי הכי לא

לכתוב קרא מופנה לא בזה ולא בזה וקב"ה תורה דיליה הוא היכי שאין רוצה קב"ה למילף מינה לכתביה בלי מופנה ונילף ממנה ולא יכתוב פרכא עליו, אלא מדכתיב האי מופנה לאשמעינן את שאינו מופנה שאין למדין ממנה כל עיקר וא"כ יקשה לר' אליעזר דאמר שאינו מופנה כל עיקר למדין ומשיבין וגם הדרא קושיא לדוכתיה לרבנן דאמרי מופנה מצד אחד למדין ומשיבין אי משיבין למאי נכתב סוף סוף לרבנן דייק דסברי שאינו מופנה כל עיקר אין למדין אע"ג דליכא למפרך ממאי מדאיצטריכו לומר מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין ש"מ שאינו מופנה כל עיקר אין למדין כלל, דאי ס"ד אע"פ שאין מופנה כל עיקר למדין ומשיבין ישמיענו בשאינו מופנה שדורשין ומשיבין ולא יצטרכו לכתוב המופנה מצד אחד כי תרתי למה לי אלא שמע מיניה דווקא במופנה מצד אחד אמרי דורשין ומשיבין אבל בשאינו מופנה כל עיקר אין דורשין כל עיקר, ומשיב נמי היכא דאיכא מופנה מצד א' ושאינו מופנה

כלל ואין פרכא לא לזה ולא לזה מניחין שאינו מופנה כל עיקר ודורשין מופנה מצד א' משמע אם לא יהיה מופנה כל עיקר וליכא למפרך עליו דורשין בדליכא מופנה מצד א' כנגדו וא"כ א"ת לרבנן מופנה מצד א' דרשי שאינו מופנה כל עיקר לא דרשי א"כ יקשה למ"ד דס"ל לרבנן דדרשינן מופנה מצד א' ולא דרשי שאינו מופנה כלל ניחא אא"א רבנן דרשי בין מופנה מצד א' בין אין מופנה כלל הדרא קושיא לדוכתיה קב"ה תורה דיליה היא ולא לכתוב מופנה כלל, ועתה אדלה מים מבור עמוק ואומר מ"מ רבנן ס"ל כלישנא קמא שאינו מופנה כל עיקר אין דורשין לכן איצטריך שכיר לגבי פסח מיותר כדי ללמוד תרומה ממנו ואע"ג דסבירא להו דורשין ומשיבין, והכא יש להשיב מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא ולכן איצטריך להיות מופנה משני צדדים אפ"ה לאו כלום הוא הפרכא מטעם דחמירא תרומה מפסח שהפסח נאכל לזרים ולכהנים ותרומה אינה נאכלת אלא לכהנים, ואפי' אם תמצא

כל החומרות של כל העולם מתנה לפסח התרומה הוא יותר חמור שמצד חומרתו אינו נאכל לזרים וא"כ אפי' שהיה מופנה מצד א' דוקא היה לומד תרומה מפסח ופרכא אין עליו דחמור יליף מקל במקום דלא מעטיה קרא וא"כ מופנה מב' צדדים לגבי פסח ותרומה למה לי. ורבנן דאמרי בלישנא בתרא שאינה מופנה כל עיקר דורשין ומשיבין א"כ ישתוק מתושב ושכיר לגמרי שנאמר לגבי פסח וכבר סברי למדין ואע"פ שמשיבין אין להשיב דהו"ל חמור מן הקל, מה יש לך לומר אם ישתוק מתושב ושכיר של פסח א"כ ג"ש מנ"ל ומאין יבוא יש לי להשיב נילף יאכל מיאכל נאמר בפסח וערל לא יאכל בו ונאמר בתרומה תושב ושכיר לא יאכל קדש מה לשם ערל לא אף כאן ערל לא, ור' ישמאל דאמר מופנה מצד א' למידין ולכן דן ג"ש עליו משום דלא דמי דהתם בפסח גוי והכא בתרומה בישראל וא"כ לאו ג"ש היא, ונראה לומר שזה הערל שאמר ר"ע ואומר איש איש מזרע אהרן לרבות את הערל שאינו אוכל בתרומה ואמת אמר אלא

שקשה כי אני אומר אדרבא ערל אוכל מאי איש איש לרבות טומטום שאינו אוכל משום שיצא מכלל איש ומכלל אשה ובריה בפני עצמו הוא וא"כ לר"ע ערל אינו אוכל בתרומה מנא לן, וכ"ת לעולם איש איש לרבות הערל שאינו אוכל אבל טומטום אוכל דאפי' שהוא בריה בפ"ע הואיל וספק ערל הוא אוכל דאי ס"ד שאינו אוכל יכתוב טומטום בתרומה בפירוש שאינו אוכל ואז נאמר השתא ספק ערל אינו אוכל ערל ודאי לא כ"ש ואז ילמוד פסח מתרומה וישתוק מאיש איש, אלא ע"כ מדלא כתיב בפירוש ספק ערל עכ"פ איש איש לא בא אלא לרבות ערל ודאי אבל ספק ערל אוכל א"כ אמור לי על מה אמרו טומטום אינו אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלין משוך ונולד מהול אוכלין אנדרוגנוס אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים ולדבריך יאכל, אלא ע"כ איש איש לרבות טומטום שאינו אוכל ולא תימא דספק ערל הוא כדי ללמוד ממנו ערל ודאי אלא אימא משום דבריה בפ"ע הוא, מי לא תנן זכר להוציא טומטום ואנדרוגנוס ונשאו

ונתנו ואמרו משום בריה בפ"ע וכל זה למה מפני שאין לך כח לומר איש איש לרבות את הערל בעבור שיש כנגדך לומר לרבות טומטום וא"ת מה ראית. ושקול וכל הנופל במשקל צריך סברות רבות וחזקות, וא"כ לר"ע ערל שאינו אוכל בתרומה מנין ועוד דאמר טומטום אינו אוכל נשיו ועבדיו אוכלים נשים לטומטום מנין א"ל מאי נשיו ארוסותיו וש"מ טומטום שקדש קדושיו קדושין וניחוש שמא אשה הוא ואין אשה מקדשת אשה והויא זרה ומאי אשתו אוכלת, ורואה אני שלא תפול אלא בדברי אביי או בדברי רבא דאביי אמר כשבציו מבחוץ ורבא אמר מאי נשיו אמו, אם לדברי אביי תפול א"כ קשה דקתני טומטום אינו אוכל בתרומה טעמא מאי משום שהוא ערל ודאי שבציו מבחוץ הא ספק ערל אוכל ש"מ ודאי ערל אינו אוכל דאי ס"ד אפי' ודאי אוכל א"כ איש איש למה לי אלא ע"כ מדאיצטריך איש איש לרבות ולא נכתב הדבר בפירוש ש"מ ל"ש ספק ול"ש וודאי אינו אוכל, וא"כ קשה לאביי דאמר כשבציו מבחוץ שהוא

ודאי ערל אינו אוכל אבל ספק אוכל וכ"ת לעולם אביי לא חילק בין ספק לוודאי שהכל אסור בתרומה דהכי קתני ברישא טומטום אינו אוכל בתרומה ובסיפא קתני טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים ורישא מיירי בודאי ערל וסיפא ספק ערל השתא קשה כחומץ לשיניים מדקתני רישא טומטום אינו אוכל בתרומה סתם משמע הא קדשים אוכל, וטעמא מאי בעבור שהוא ודאי א"כ אימא סיפא טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים השתא ספק ערל דיש לן למימר שמא אשה הוא ואוכל תרומה וקדשים אפ"ה בספק ערל אתה אומר שאינו אוכל טומטום שבציו מבחוץ והוא ערל ודאי לא כ"ש שלא יאכל קדשים, מה יש לך לומר קתני תרומה ה"ה קדשים שאינו אוכל בזה יש להשיב אנדרוגנוס יוכיח שאוכל תרומה ואינו אוכל קדשים אף זה מדקתני תרומה ש"מ שאינו אוכל קדשים וא"כ מכל צד יקשה לאביי. ועוד מדקתנא אביי שבציו מבחוץ חוששין לקדושיו מכלל דסתם טומטום אין חוששין ואמאי ניחוש שמא יקרע וימצא זכר

ונמצא שהתרת א"א אלא ע"כ לומר שסתם טומטום נמי חוששין לקדושיו א"כ הדרא קושיא לדוכתיה וניחוש דלמא אשה הוא ואין אשה מקדשת אשה ונמצא שזרה אוכלת תרומה כל זה אם תפול לדברי אביי. ואם תפול לדברי רבא שאמר מאי נשיו אמו ואיצטריך לאמרו משום שהייתי טועה לומר שמוליד מאכיל שאינו מוליד אינו מאכיל קמ"ל. וגם זה דבריו נבוכים הם בארץ