גברא רבא לא הוה מהפך שמו לברא אדם רבא הוא דקאמר חוזר ומתפלל כי תפלה במקום מטונף מה מעלה מטונפת הוא והוא לא עיין וטינף עצמו ויחזור ויתפלל במקום טהור. אל"ר הרי שהיה מתפלל ועבר הטינוף או חזיר ושהה באמצע התפלה צריך לחזור לראש או לא. א"ל בני התפלה אינו נשמעת אלא עם כוונת עצמה (נ"ל כוונה עצומה) ע"כ חוזר לראש, וארז"ל מצואה מוסרחת צריך להרחיק ואפי' מצואת חמור הבא מן הדרך ומצואת תרנגולין המוסרחת. אל"ר עד כמה יוכל האדם לעצור נקביו שלא יקרא צריך לנקביו ויוכל להתפלל א"ל בני עד ד' מילין, ואימא עד ב' פרסאות בעינן שיהא מוחזק בטהרה, וידעת בני שהרוק הוא דבר יותר חיצוני ואם נזדמן לו רוק בתפלתו לא יגלהו אלא מבליע בכסותו או זורקו לאחוריו בדרך שלא יהא נראה, ובמקומו יתבאר בעזה"י ולא כאלה הגסים והעבים בעלי גאוה אויבי ה' שאינם נזהרין אבל תיכף שמשלים תפלתו הוא רק לפניו וגם בתוך התפלה ואינו מתבייש מהש"י, אוי לו שאינו יודע שכל דבר חיצוני מזיק למעלה במדה הנקראת תפלה, וכן הרשעים הבאים להתפלל אינם באים לשם שמים ולכן כשבא לכרוע אינם כורעים רק באמצעות גופם וראשם נזקף למעלה מצד גאוותו, ובאמת צריך לכוף ראשו כאגמון וגם לא ישחה יותר מדאי כי מוליד ביטול כוחות להשפיע יותר מדאי, וראה והבן בני שר' חייא בר אבא גער באדם אחד ששחה יותר מדאי כי רדף אחרי שמו והחיה השוחה ע"י הגערה שב ותיקן מה שקלקל, מ"מ צדקו דברי ר"ח שהעבירו והוציאו מהכלל הציבור העליון ונתמעט כוחו למעלה ושפעו וכאשר עשה כן יעשה לו, וראה והבן בני איך נקרא קדוש הנזיר מן היין אשר הוא יוצא מהפחד לאומת עכו"ם ע"כ לא (נ"ל והנה) ינוחו ממנו, אך ישראל הקדושים בחוצה לארץ מן הדין להתרחק ממנו לגמרי כי קללה הוא שנאמר ישתו יין נסיכם. והראיה שהרחיקוהו חז"ל מן התפלה כי אין בידם לגזור עליו לגמרי רק בתפלה ככהן בעבודה והוא אמרם שתוי אל יתפלל והעמידו איזהו שתוי כל שיוכל לדבר לפני מלך, וע"כ נראה שדבריהם ישרים הן דאל"כ יכהו המלך, וא"כ דהכי הוא למה לא יתפלל אלא שאין לערב היין בתפלה או בעבודה והדין נותן שלא יעשה תפלתו כלל אבל שלא יפטור כל אדם עצמו ויאמר שתוי אני, ע"כ ארז"ל אם התפלל יצא, אבל באמת אסור לו לטעום יין כלל קודם תפלה אפי' טעימה בעלמא, ושיכור שהגיע לשכרותו של לוט והוא כל שאינו יכול לדבר לפני המלך אין לו תקנה בעולם כי שם חרפתו על ראשו ומראהו בעולם וחרפה בפניו. אל"ר אם בא אדם לשאול צרכיו בג' ראשונות או ג' אחרונות שרי או לא א"ל בני לא אפי' צרכי רבים. אל"ר א"כ למה תקנו זכרנו לחיים בברכת מגן אברהם. א"ל בני אם אתה סובר באמת שהם צרכי רבים לא פירשו לך יפה, ואם הדבר אמת כן מן הדין היה שלא ימות אדם מן העולם כי בין צדיקים ובין רשעים ובין בינונים כולם שופכין נפשם אל ה' במלת זכרנו וכולם שבים בתשובה ונכתבין לאלתר לחיים ולמה ימותו, ועוד שהצדיקים נכתבים לאלתר לחיים והרשעים לאלתר למיתה והבינונים תלוים ועומדים לדין א"כ מה צורך בזכרנו לחיים בין כך ובין כך הקב"ה פועל הדין הצדיק אפי' לא יאמר זכרנו לא ימיתהו כי צדיק הוא, והרשע אפי' יאמר זכרנו ימיתהו הקב"ה כי רשע הוא, והבינונים בין כך ובין כך יעמודו לדין אלא זכרנו צורך גבוה הוא ובעז"ה במקומו יתבאר. וגם דע לך בני שהפוסק בתפלתו מחלק כח לדין ולרחמים ומצרף כוונות אסורות עד שמשיב הכל לדין, ואמרו אוי להם לרשעים שמהפכין מדה"ר למה"ד ולכן המתפלל ושמע קדיש וקדושה או ברכו אל יפסיק אפי' לשמע שאין פוסקין אלא מפני הסכנה, והכוונה הואיל ויש סכנה ודאי דין בתפלתו ויפסיק, ומי שתורתו אומנתו בזמן התפלה אינו פוסק כי הוא מחבר התפלה למעלה בת"ת ולכן אינה דוחה לימודו, ולא אמרו ז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד אלא למי שאין תורתו אומנתו ומערב כוחות חיצונים בלימודו כי לא אפשר בלאו הכי הואיל ואין תורתו אומנתו ועל כן פוסק גם להתפלל. ולא בחנם אמרה תורה ודברת בם ולא בדברים בטלים מכאן ארז"ל המוציא מפיו דיבור לבטלה עובר בעשה כי לאו הבא מכלל עשה עשה, וגם לא לחנם אמר חכם אחד אם הייתי בהר סיני הייתי שואל שתי פיות חד לתורה וחד למילי דעלמא, ותפשוט מכאן שתורתו אומנותו דוקא בעינן אבל בלא"ה אז הוא פוסק, וצרכי צבור כתורתו אומנתו דמי ואינו פוסק, וכן ארז"ל לא יאחז אדם תפילין בידו או ס"ת בזרועו או סכין או ככר או קערה או מעות ויתפלל מחמת שאין דעתו מיושבת עליו, מכלל שדברים אחרים זולת אלו שרי לאחוז בשעת תפילה חלילה והא צריך לשום שמאלו על לבו וימינו על שמאלו ואיך יתפוש שום דבר אלא כל דבר אסור לתפשו, ולמה נקט אלו אלא כשתופס התפילין ואינו מניחן בראשו או בזרועו הוא היפוך כוונת תפילתו, וסכין לאו דוקא בידו אלא אפילו באיזורו הוא תלוי שזה מקצר וזה מאריך ואין הדין נותן לחברם, והא דנקט ידו לגבי סכין לאו דוקא אלא ה"ה דאפילו באיזורו אלא משום ככר וקערה או מעות דינם כדין סכין ובכל מקום שהם בגופו אין להתפלל עמהן מתרי טעמי חדא דבני הגלות אדוקים בע"ז הם המעות שצורת דת חיצוניות עליהם ועוד מתוך שהן אדוקים דעתייהו עלייהו וקערות וככר ותינוק משיבין דעתו מתפלתו, וא"כ על כל דבר אמרו חז"ל וי לכם עמי הארץ דלא עסקיתו באורייתא לדעת סודותיה ואתם מתפארים להכנס בבהכ"נ בקומה זקופה ולקשקש באיזוריהן הסכינים היפים עם הכיסים מלאים דמים ידיהם דמים מלאים ומשום הכי אינם יראים להכנס באימה ויראה ובלא שום ענוה עמו, ולא די להם שתפלתם בלא כוונה אלא שמוסיפים לערב מקצר ימים עם המאריך והוא הוא המקצר ימיהם כי מה לעשותם בא"י והעני הסומא שנדחה עיקר צורתו ממנו ואינו רואה היכן יעמוד להתפלל יכוון לבו לשמים, ואל תאמר מאחר שלא ידרים לא יחכים ומאחר שלא יצפין לא יעשיר כי צפון רומז בפחד ודרום רומז בחסד וא"כ שלא יכוון אלא בצפון אין לך ע"ז גדול מזה ואם לדרום ה"ה, אלא הכוונה הוא כך לכוין בצפון עם הכלל כענין לא תעזוב את הלוי יתעשר ואם יכוין בחסד עם הכלל יחכים ושניהם בשמים משפיעים, וא"כ כאשר יכוין לבו לשמים גם הוא יקבל חכמה ועושר אלא שאינו דומה במכוין בהם. אל"ר א"כ דהכי הוא למה אמרו יצפין שיעמוד בצד צפון והלא בכל מקום שהוא עומד ומכוין פעולתו נעשות. אל"ב הרי כל התפלות במזרח ומאי יצפין יכוין וכדי לעשות מעשה אצדודי מצדד לצד צפון וה"ה לדרום, אל"ר עד עתה דברת שנשמע מאבותינו כי מאה ברכות הן, אל"ב מי סברת שאין הכל מפי אבינו אין מלבי אפילו דבר אחד. א"ל אפילו הכי, א"ל בני, במאה ברכות אין לך כח כי הדברים עמוקים, א"ל אדוני תראה הכח היכן נמצא כי בן ה' אני ובן ד' וחצי הייתי כשלמדתי כל ענין וכל חיבור של סוד וחקוקים בלבי ולא אשכח דברי ונבא אל הנסיון כי כל דיבור ודיבור ממתיבתא דרקיע בא ואין לפרסם עליו. אל"ב אל תתפאר כי ק' ברכות הר גבוה על ראשך לא תוכל בו מ"מ אמור אתה ואדבר אני במקום רבך ונראה התפארותך, א"ל כתיב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה ונתעורר ר' מאיר להאיר מזה הפסוק ק' ברכות ואשאל ואשיב כי יש לאל ידי, כתיב ה' אלקיך שואל מעמך ליראה וללכת בכל דרכיו ולעבוד אותו בכל לבבך ובכל נפשך, ועוד למה כתיב ביראה ובעבודה ה' אלקיך ובאהבה כתיב אותו, ועוד השואל ישאל הוא משואל ויאמר לו אנא הוא שחסר ממך, ועוד למה נחסר אות אחת להשלים ק' אותיות, אלא הקשיבו וראו עם מי הכח מתחלה מדבר הבינה למדה הנקראת פאת קדמה מזרחה היא העטרה שהיא בת ישראל מדת הת"ת הנקראת מזרח ומודיע לה במלת ועתה ישראל, שכן ועת"ה גימ' פא"ת ה' אלקיך שהוא אלקיך הנקרא מה כי השם במילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה, ואומר שאל מעמך בחסרון הו' כי מפאת קדמה שואלו מה עם אשר עמה הם ו' ימי בראשית לכן אמר מעמך, שוב אמר כי אם ליראה קרי ביה אם כי היראה באם והוא את ה' אלקיך תירא כענין איש אמו ואביו תיראו, וגם הבינה נקראת אם כי שם הבת כשם האם ומה היא היראה ללכת בכל דרכיו כלומר להיותך מזמין לקבל שפע דרכיו הם ימים עליונים, ולאהבה אותו שהוא חסד הנקרא אהבה כענין ורבקה אוהבת את יעקב מצד הרחמים שהיראה בנין אב ברחמים ואין שם אלקים נתפס ברחמים, וע"כ אמר אותו ומה צריכה את לעבוד את ה' אלקיך היא האם בכל לבבך ובכל נפשך והיא לא תפעל רק ע"י נטילת רשות, והדבר הזה תשאל לבניך לעשותו כדי להעשות למעלה ואמר כנ"י לישראל ה' אלקיך הם הד"ו פרצופין של יהו"ה אלקיך והיא עמכם כי את אמו ואביו תיראו ללכת בכל דרכיו הם מצותיו, ולאהבה אותו ר"ל לעבדו מאהבה לעבוד את ה' אלקיך בתפלה בכל לבבך, ובכל נפשך ר"ל לשפוך נפשך בתפלתך ולדבקה בו וכל זה לטובתך תאהוב המדה הנקראת מ"ה הוא הוי"ה במילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א בו גנוזים מאה ברכות לתת לך ובלבד שתברך אותם המאה ברכות כדי שיבאו עליך, כי מה בא"ת ב"ש י"צ שהן ק' אלא שצריך אתה לסייע בברכותיך להוריד הק' ברכות לאמך והאם תברך הבנים, והלא תראה שמלת מ"ה וחילופו י"צ עולים הק"ם ר"ל הקם אותה למטה והיא תקים אותך למעלה, וזהו עמך תקום וזולתך לא תקום, ומרע"ה מדבר עם ישראל מפי השכינה וע"כ הציווי נסתר, והנה אותיות כל הפסוק הזה צ"ט כי כן הדין שהעלים בעל הברכות א' בתיבת מ"ה להודיעך שכלל הברכות בשם כ"ו, א"ל אדוני איך י"ד כ"ו במלת מה שנתחברת וממתנת לקבל הק' ברכות לברך את בניה, אל"ב ציור מ"ה הוא י"ד כ"ו שהוא י"ד הוי"ה (ר"ל מ' פתוחה הוא כ"ו ה' ד"י ע"כ) אלא זה תאמר לי אם ראית כשמקבלת ק' ברכות היא נעשית נר להאיר אל העולם א"ל אדוני והנר היכן הוא, א"ל במלת מ"ה א"ל אדוני ציור מ"ה היא י"ד כ"ו תחליפהו בא"ת ב"ש הוא נד, אלא אם ראית כשהיא דבוקה במלת מ"ה הוא אחד, א"ל אדוני ציור מ"ה י"ד כ"ו העלהו במ"ק והוא אחד, א"ל אדוני בזמן שישראל אינן מברכין ק' ברכות בשלימות אלא מחלקים אותם לב' ימים אז מתהפך מלת מ"ה שהוא ק' ברכות לרע"ב א"ל הכי הוא שחולקים מ"ה והוא כ"ב וחצי וכ"ב וחצי עולה רע"ב הפך ברכה, אל"ב ראית איך מלת מה נעשה עץ ומחיה העולם שמברכין ק' ברכות, א"ל אדוני הכי הוא עץ החיים הם ק' ברכות ומחזיקים בה הלא תראה כי המ' נתחבר עם כללו והה' עם כללו ונעשים עץ. אלא אימא לי אם ראית העטרה הכתר בראשה כשמברכין אותם ק' ברכות די לה אלא שרוצה להדבק באהי"ה. אל"ב נעלם המ' פתוחה מ' סתומה עולה ת"ר, ונעלמי הה' הי"א, והמ' הנגלה וה' הנגלה הרי כת"ר א"ם, ר"ל כתר הבינה על ראשה שגם הבינה נקרא כתר והוא כרת כי כשכורתים הברכות נכרתו בגזירות האם כרתי בכרת (בכרת ברכת), א"ל בני על כל אלה אשאלך מנ"ל דכנ"י מקבלת הק' ברכות ממ"ה שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, א"ל אדוני לקח המ' פניו ואחוריו הם ל"נ, לקח הה' פניו ואחוריו הם ד"ו ויעלו הק"ל, והוא שאמר הקל קול יעקב וזהו שאמרו משה קבל תורה מסיני וזהו והנה סל"ם מוצב ארצה כי ק"ל סינ"י סלם חשבון אחד להם וכולם רומזין בכנ"י, לכן אתם בני הגלות תנו לב לדעת את אלקיכם ולברכו בכל יום מאה ברכות כדי שתתברכו מהם כי ע"י הברכות הללו אנו קיימים וחיים בגלות לכן שמעו אלי ואל תקלו בם ומה טוב ומה נעים לומר החזן הברכות הקצרות בבה"כ שירגילו בהם אף אותם שאינם יודעים, ואלו הן ק' ברבות ברכת השחר י"ח וברוך שאמר וישתבח ב' ז' של ק"ש בבוקר ובערב ג' תפלות י"ח נ"ד ונטילה והמוציא וד' דברהמ"ז והיין ב' אחת מלפניה ואחת לאחריה הרי ק' ועוד ברכות אחרות ציצית ותפילין ב' ולקטנים ולגדולים ואכילת פירות תחילה וסוף חוץ משבת שחסרו ל"ג ברכות מהמנין שמנינו, שבג' תפלת של שבת הן כ"א והמכוין להשלימם במיני מגדים מה טוב ומה נעים מ"מ אם אינו יכול אין בכך כלום כי שבת עצמו משלימן. הליכה לבהכנ"ס וגם הנכנס לבהכ"נ יתאחר שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל, והכוונה שלא יתחיל להתפלל עד שישים לבו וכוונתו לחכמה עילאה ובבינה לקשרם בכ"ע שהוא המשקוף והם המזוזות הפתחים, ובהשלמת התפלה מתרחק ב' פסיעות ובג' עומד בדרך שבא כן יצא, וגם יש לו לאדם לרוץ לבהכ"נ כדי לדעת את ה' שנאמר ונדעה ונרדפה לדעת את ה'. לענין הפסיעות שהיא גסה אין לחוש כי מכוין לדעת את ה' ר"ל לקרב את עם ה' ר"ל העטרה עם הת"ת, באמת ביציאתו מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה כי רחק מה שקרב וי ליה למאן דפסע פסיעה גסה ביציאה מבהכ"נ כי הפסיעה אז עושה חורבה יותר מפסיעות כל היום, אדוני מה עושה לאלו שמחזיקים עצמם רבנים ואין תורתם אומנתם והם חסירים מכל ולא באים לבהכ"נ להתפלל עם הציבור שאז הוא שעת רצון אבל סומכים על למודם וחסרונם ומתפללים בביתם. ברכות ק"ש ושלא לאכול סמוך למנחה וכל מי שלא בירך ק"ש וישב ללמוד אפילו תלמוד צריך לברך ברכת התורה, אבל אחר ברכת ק"ש אין צריך שכבר נפטר באהבה רבה, וא"ל אדוני איזהו עיקר אהבה רבה או אהבת עולם, א"ל בני תדע דעד ד' שעות של יום הרחמים הגדולים רחמי החסד יורדים כענין מלת רבה מלשון גדול ע"כ ביום אהבה רבה, ובלילה שהת"ת בא להמתיק הדין שלא להחריב העולם אהבת עולם שהת"ת נקרא עולם. א"ל אדוני הלא גם החסד נקרא עולם דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. א"ל בני עיין במלת הלילה אהבת עולם שכ"י היא נקראת אהבת עולם היא אהבתנו, אהבה רבה הוא החסד אהבתנו, ראית בני מה מנהג רע עושין בני הגלות לא די להם שאוכלין כארי ומשמנין כדוב והאיך לא מתבייש שגורמים לנו נדנוד במעשיהם הרעים ומביאין להקב"ה לייסרם, שהרי האם המייסרת הבנים והם הם שהכעיסו ולא אחרים שאלו אחרים חטאו ואלו יקבלו חטאם ועונם היש עול כמוהו אלא הם עצמם החוטאים, הוא שנאמר אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה והיה להם להתבייש מהש"י ולזכור עוונם ולהכניע עצמם בתענית כל ימיהם אלא שאינם נזהרים מלשבת בסעודה בסוף ו' שעות שהוא חצי שעה קודם מנחה אלא שיושבין אף בחצי שעה שביעית ואוכלין ושותין ומשתכרין וסמוך לערב קמים ומתפללין כה יזכו וכה יחיו וכה יאריכו ימים כמו שנחשב להם תפלתם כמחללי שבת ומחלליה מות יומת, ולכן יש להם ליזהר שלא לשבת בזה הזמן לסעודה ואפילו סעודת אירוסין וחופה בישיבת הקידושין שעשו לחופה והחופה היא כפירוד מיתה והקילו בתפלת מנחה ושלוח לעשות מנחה היא שלוחה לאדוני לעשיו, וגם דייני חוצה לארץ השונין ומתנין בתלמוד וסוברים שעולין במעלת סנהדרין יושבין דין לדין כלומר להורות ראו מעלתינו וחריפותינו שאנחנו דייני ישראל, ולא די להם קלונם שהם רקים ופוחזים אלא שהן יושבין בתחלת שעה רביעית ומקלקלין המנחה עבירה גוררת עבירה ואצ"ל שאסור ליכנס למרחץ ולהסתפר בזה הזמן. א"ל אם התחילו מה יעשו א"ל יפסיקו להתפלל בזמן המנחה. וגם ארז"ל אסור לישב תוך ד' אמות של מתפלל, ודע מי שמתפלל הביננו והיא הנקראת תפילה קצרה אינו רואה סימן ברכה כי לא התירו אלא בדרך ובמקום דוחק גדול ובימות החמה אבל בימי הגשמים ובמוצאי שבת לא דאית שאילת מטר והבדלה בחונן הדעת. ועוד בני, אדם שבא בבהכ"נ להתפלל והקדים אחד וחבירו עדיין עומד ומתפלל אל יניחנו יחיד ל"ש במקום ישוב או שלא במקום ישוב ל"ש ביום ול"ש בלילה ואם הניחו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו. והכוונה כי כל בתי כנסיות מלאים מיני מלאכים הבאים מהן להעלות התפלה ומהם לדחות כפי המקבלים (המכוונים) ואם זה העני אין בידו זכות ינזק ע"כ המתן עד שישלים תפלתו ואם הנחתו ויצאת הקב"ה רואה לבו שאינו פוסק תפלתו לצאת עמך ומחזקו ומשמרו ומצילו ותפלתך נטרפת כי לא חסת בצלם אלקים. אל"ר למה אמרו הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם יהיה בעזרו ואויביו נופלים לפניו מה מעלה בקביעת מקום. א"ל בני מה לי קובע מה לי אינו קובע אלא הכוונה כשמתפלל יקבע המקום בתפלתו ר"ל יוריד הרחמים בעטרה שכן מקום הוא יהו"ה כולו מלא רחמים ומורידן וקובעם בתפלה שהיא העטרה הלא תראה שכן הוא י' פעמים י' הפ"ה ופ"ו הפ"ה עולה מקום. א"ל הרי שהתפללו ויצאו מהן מה יעשו. א"ל בני האי דומה למי שהניח חבירו ויצא אלא שענשו חמור כי הוא סתם חלק אחד מהצינורות וגם הוא יסתם ויכלה וש"ץ משלים תפלתו שאין לו להפסיק תפלתו. הנהגת קדושה בבהכנ"ס וגם ארז"ל שלא ילך לבהכ"נ בבגדים מטונפים לעמוד לפני בוראו להתפלל הוא שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל ואם ראית אדוני מה אמר ר' לוי כל היוצא מבהכ"נ והולך בבהמ"ד זוכה ומקבל פני השכינה, אבל בנו ר' יהושע הנאחז מבהכ"נ ומבהמ"ד ושם במקומו משך חברה אחריו והוא אמרם ז"ל ר' יהושע בן לוי אמר בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ותלמידיהן, ראה בני אב ובנו כמה דברו ביופי כי בהכ"נ רומז בעטרה שהיא בית וועד לששת ימי בראשית וכן בית המדרש שכל הישיבות למעלה כנגדה והיא תורה שבע"פ, והרמז שחכמים ותלמידהון זוכים למתיבתא דרקיע ללמוד בפני שכינה וזהר השכינה וזהו מקבלים פני השכינה, ובא הדיוק בלשונו לומר האמת והוא אמרו לחכמים ותלמידיהם ולא אמר לחכמים שלא הגיע לחכמים, והנה מיעט בפירוש לבעלי המשא ומתן בדברי התנאים והאמוראים אשר היו גדולים ממלאכי עליון