{"bookId": "kabala-3c2117bc29c4", "part": "1", "torah": "2", "title": "סתרי תורה — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3c2117bc29c4/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3c2117bc29c4/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "בחרשין כד הוה במעהא. ונפקת לפרשא דאורחין בלילייא, כד דא אתייליד. בגו תרין שנין \nדיליה אתחלש עד דאזער דיוקניה ואמיה אזלא בלילא בהדיה, וקא עבדת חרשין עליה: \nהאי חדי בחדוא, לית ביה מהימנותא, משבח גרמיה במה דלית ביה, גס רוח, ממלל בישין \nועתיקין. וותרן איהו, לית ביה קמצנו כלל. מארי דגייפא הוא. אצלח ולא אצלח, חדידא \nבלישניה: \nואי חד שרטוטא במצחיה רב, ותרין זעירין, דא אזל גו חרשין, והא אימיה עבדת להו. \nומתחלפין שרטוטין דקא סלקין מעינא ימינא לעינא שמאלא. גס רוח איהו, אבל לית ביה \nבישא כלל. קמצאן איהו, לית ביה קצת גיופא. חדידא בלישניה איהו: \nבשפה דיליה אית ביה רושם חד סומק טפי, וחד שערא באמצעיתא. אצבען די ברגליה שמאלא, \nקמיטין זקיפין מתפשטין, עיינין זבלגנין, ירוקין, נחתין דנעין תדיר. האי אתדבק באת \nפ', ואת ר' לא אתיישב ביה, האי אית ליה ארבע שרטוטין במצחיה, ועברין כלהו, ותרין \nזעירין מעיניה ועד שעריה. תרין רשימין, ותלת זעירין בין קריצי עינוי: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "האי איהו ב\"נ, דאזל כפיף רישא. זינא חד, מתלת מארי רשומין דתולדות מארי צרעת, אית \nביה בזיניה. האי לאו מסאבא הוה למסגר. חדי איהו בכלא, וחייך תדיר, כל מלוי חייכין \nבהו בני נשא. קמצן איהו בביתיה, באחרנין לאו הכי. לית ליה כסופא במלוי, בגין דחמי \nדכלא חייכין ביה. גייפא איהו, שערוי סומקין זעיר, לא שעיעין ולא קמיטין: \nואי במצחוי תלת שרטוטין דעברין, ותלת זעירין דלא עברין, וכל שאר זימנין ביה. האי \nאית ליה פגימו, ורושם חד בעינא. דב\"נ דהוה צד צפרין עבד ליה, בלא כוונה, באעא דהוה \nאושיט לצפרין. ואיהו אתרשים על עיניה שמאלא, לעילא מקרצוי באורכא: \nההוא דהוה צד צפרין, אגזים ליה בההוא אעא, בגין דהוה אפרח צפרים, ומחא ליה בלא \nכוונה. האי אצלח למזוניה ולביתיה, ולא למכנש ממונא סגי. מהימנא איהו, ולא כ\"כ. והאי \nמהימנותא במלין זעירין, אבל ברברבין לאו איהו מהימנא. מארי דלישנא בישא. וכלא \nחייכין במלוי: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "פומיה רב, שפוותיה רברבין. מאן דאשתתף בהדיה, אצלח בכולא. ואיהו אצלח אוף הכי. טב \nאיהו לכל שתופא: \nרשימא דההוא מכתשא אמיא, עינוהי זבלגין, ירוקין, וחד רשימו אוכם סחרא לון. האי איהו \nבאת פ\"א בשלימו דתרין אתוון, ואת ר' בלחודוי: \nדא רישיה רב, וד' שרטוטין רברבין במצחיה. ותלת זעירין בין קריצוי. וחד לעילא קריעא \nזעיר. על חוטמיה שערוי רברבין. רישיה עגיל. הוא גיבר חילא, מארי זדונא במלין: \nשעריה קמיט, גייפא איהו. ובליליא אשתתף איהו לגיופא. לזמנין אתכשל איהו באינתו \nאסורה. דיקניה מליא בשערין, האי אית ליה בדרועא שמלאלא חד רשימו דחרבא, גמחא ליה חד \nגבר, אטר ימינא, ביומא רביעאה דשתבא, כד בעא שמשא לאתכשא. דהא בההוא יומא, איתער \nעליה חד חוטא דמאדים. ההוא חוטא דבסטר שמאלא, וההוא רשימו עקימא בבשריה בעיגולא: \nכד מטא ליומין דסיבו, נפל מאתר דרכיב ביה, או סוסייא, או חמרא, או נפיל מן כותלא, \nומניה יתחלש וימות. דהא חובא דחב בעולימוי בהבל רדיף אבתריה. ואי ההוא גברא תב \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בתיובתא באמצע יומי, נפיל מגו חולשא דביה, וימות: \nואי תב בעולימוי, כדין תשכח שרטוטין דמצחיה, תלת רברבין וארבעה זעירין. ותרין תרין \nמגו עינוי דסלקין לעילא. האי באורח כל ארעא יהא מרעיה. ויפול מערסיה, וימות. דהא \nלעלמין אית ביה נפילה לבסוף: \nעיינין זעירין דקיקין, דלא אתחזיין גוונין דילהון לפום שעתא, וכד מסתכלין בהון, \nאינון ירוקין ואוכמין. האי איהו שפוון חדין, ואפין אריכין בחדידו, כדין תשכח במצחיה \nתרין שרטוטין, וחד זעירא בינייהו, האי איהו באת פ' בלחודוי, ובאת ר' בלחודוי: \nהאי איהו, שעריה תליא, ולא שעיע. אצלח בעובד ידוי, ובאורייתא אי אשתדל. אוף הכי \nזעירא איהו בשייפוי, וגס בשרא לית ביה. רוחא, ממלל מגו חוטמוי, בגין דנקבין דלהון \nדחיקין, ובג\"כ נפיק רוחא בדחיקו לסטר שמאלא: \nבירכא דיליה לעילא מארכובא, רשימא חד חבורה, דעבד ליה רבייא חד בסכין, ביומי \nעולימוי, ואסתכן ביה. מקנא הוא לאתתיה, עד דב\"נ חייכין מניה. בעי לאתתקנא בגוברין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אחרנין, ולא אתתקן, וחייכין ביה. האי לא ישתתף ב\"נ בהדיה, דלא יצלח. חמדן איהו, \nאשתדל במה דלא אית ליה, חשיב גרמיה דאיהו גברא רבא, ולאו הכי לבנות, ולא לבנים: \nואי מתחלפן שרטוטין, תרין זעירין וחד רברבא במצחיה, ואנפוי סומקין. זכי לבנין, \nולברתא חדא, או דילדת בר ואסתלקת מעלמא. \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרשת יתרו מאמר אלף דמתכנשין מעלמא מרה\"ש עד רה\"ש\nאת חד אית ליה בתר אודניה ימינא, רושם דטולפחא, וחד שערא דתלי בריש אודניה. ואצבעא \nזעירא די בידא שמאלא כפיף כדין תתקיים ותוליד בנין ובנן. אי זימנין אלין ברוין לה. \nבין רגלהא יכרע ויפול חד ברא, בין אינון דיהא מבועא דנביע באורייתא. הוא מקרב ומפיק \nמבועין ונחלין דאורייתא, ובשנין זעירין יתכנש מעלמא: \nהאי איהו מאינון אלף, דמתכנשין מעלמא מריש שתא ועד ריש שתא. ביומין קדמאין. מדאתחרב \nבי מקדשא, לא אשכח בר שתין חסר חד, ואלין אינון דמסתלקי מעלמא, כד יהבי ריחא, עד לא \nמטא זמנייהו: \nבגין דכד קב\"ה עאל לאוליף אורייתא, לאינון ינוקין דאסתלקו מעלמא, כד יהבו ריחא, עד \nלא מטא זמנייהו, אינון קדמאי באינון מלין. וקב\"ה א\"ל לההוא ממנא יופיא\"ל שמיה, \nדקאים וקשיר קשרין דאורייתא, מאן הוא דין דאקדים לי, הה\"ד מי הקדימני ואשלם, ואשלם \nודאי: \nכדין קרא קב\"ה למטטרו\"ן, דאיהו קיימא גו פרוכתא דפרסא, וששים אלף רבוא מארי דאולפנא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דאורייתא סוחרניה, ואיהו מקשר קשרים למאריה. א\"ל מאן האי דאקדים לי, מי הקדימני \nואשלם. איהו רשין גו מתיבתך, או לא. א\"ל, מארי דעלמא, לאו איהו במתיבתא דילי, גו \nמתיבתך איהו. וכל אינון דקדמי, תחות כל שמיא הוא, הה\"ד תחת כל השמים לי הוא: \nבגין דתרין מתיבתין אית לעילא. מתיבתא דההוא נער מטטרו\"ן. ומתיבתא עילאה דקב\"ה. \nובכל אתר דתנינן מתיבתא עילאה, דא הוא דקב\"ה. מתיבתא דרקיע, דא מטטרו\"ן: \nכדין א\"ל קב\"ה, אי הכי, לקוט ליה גבאי. לקיט ליה, וארח ליה, הה\"ד דודי ירד לגנו \nלערוגת הבושם. דודי, דא קב\"ה. כד\"א, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. ירד לגנו, דא \nגורן דרקיע, דקיימי כגורן. לערוגת הבושם, דא מתיבתא דמטטרו\"ן. לרעות בגנים וללקוט \nשושנים, לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן דיליה. מאי וללקוט שושנים. אל תקרי שושנים, \nאלא ששונים. אלין אינון דמקדמי ריחא בהאי עלמא, דמתלקטי ומסתלקי מהאי עלמא, עד דלא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מטא זמנייהו: \nכדין קארי ההוא נער מטטרו\"ן לגבריאל, די קסת הסופר בחרצוי, ואמר ליב, כתוב פתקא והב \nלמלאך המות על פלוני, דילקוט ליה מעלמא. ואתלקיט מיד. וסלקין ליה בקדמיתא למתיבתא \nדמטטרו\"ן, ותמן אמר תלמודיה דאייתי בידיה. ואוליף תמן מה דאוליף. לבתר סלקין ליה \nלמתיבתא עילאה דקב\"ה. וזמינא למתיבתא דיליה. ותמן אשתעשע בהו, באינון דיליה, וברזין \nעילאין, ואעמי דאורייתא, דהוו סתימין מניה בהאי עלמא: \nויופיא\"ל רב ממנא, אזיל מגו מתיבתא עילאה, וחתים סתרין ורזין דאורייתא, מגו תרין \nמתיבתין. כל מה דאקשו במתיבתא דרקיעא, אינון דמתיבתא עילאה מתרצין. במתיבתא עילאה, \nלית תמן פרכי וקושיין, אלא במתיבתא דרקיעא. וחתים מתרי מתיבתי מלין דאורייתא כדקא \nיאות. ועל דא כתיב, ילכו מחיל אל חיל: \nולזמנא דאתי יסתלקון פרכי וקישיין מגו מתיבתא דרקיעא. כמא דאת אמר, ילכו מחיל אל \nחיל, וכתיב יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. עד הכא רזין דעיינין, בגו גווגין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לאסתכלא: \nדיוקנין דחוטמא. חוטמא איהו חותמא ופצופא דב\"נ לאשתמודעא. חוטמא זעירא עקימא, דלא \nאתיישבת כראוי באורח מישר, דא איהו דאביד פרצופא דב\"נ, ודא איהו באת ה' בלחודוי, \nבלא שלימו. דא איהו דאורח ענותנותא ושלימתא אתעבר מיניה, חציפא איהו. שעריה בין \nסומק לחיור: \nתלת רשימין רברבין על מצחיה, ותלת אחרנין דלא אתחזיין כ\"כ, תלת שרטוטין אחרנין \nמסטרא דא לסטרא דא, שפוון דיליה רברבן. בחציפותיה ממלל בקשיו כל מה דבעי. דאורח \nענותנותא אתעבר מחוטמיה, ונעל אנפוי, דהא כיסופא וענותנותא מיישר חוטמא על אנפין. \nוהאי לית ביה כלל. ובגין דאיהו חציפא, כדיב וחייך במלוי: \nואי מתעברין שרטוטין מעל מצחיה, ואינון ג' רברבן וג' זעירין, ושעריה אוכם, הא איהו \nבין תרין אתוון במתקלא. דא נמיך רישא, וחייך במלוי. שעריה שעיע ולא כ\"כ, צערין \nרברבין מתערין עלוי, ואשתזיב מכלהו: \nדא, זכו זעירא מאבוי מגין עליה. וההוא זכו אתרשים, גו עמודא דקאים ביה ההוא נער. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ואיהו זכי בחד יתמא. בגין דכל יתם וארמלתא, קיימין בפקדוניה דמטטרו\"ן, דקיימא \nלדיינא באינון שבעין סנהדרין: \nבהיכלא דזכותא, דיינין כל דינין דעלמא, בר מתלת, בני חיי ומזוני. וכלהו בקראי \nכתיבי. בני, דכתיב ותתפלל על ה', על דייקא, לעילא לעילא. אתרא דמזלא עילאה. חיי, \nדכתיב הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, יוסיף דייקא. מזוני דכתיב השלך על ה' יהבך \nוהוא יכלכלך, על דייקא. ותמן דיינין בני עלמא: \nויהבין פתקא למלאך המות לקטלא לון, ולנטלא רוחיהון, והואיל ומשכונין עילאין, וטבין \nדבני נשא בידוי דקב\"ה, פקיד למטטרו\"ן, דיהון בנוי דההוא בר נש ואתתיה בפקדונא \nדיליה. ובגין דאסור למשכנא לון, משכונין על משכונין, לא ימיתון: \nוע\"ד, מאן ישיזיב לון מעינויא, ההוא זכו אגין על בנוי. והוא, חד מנייהו דההוא זכו \nאגין עליה, בעידן עקתיה: \nלדא אית ליה רושם במצחיה. חייבא, או גייפא איהו. ולא אתחזי קמי בני נשא, דלא ידעין \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ביה. דא אצלח. ומאן דאתחבר בהדיה, יצלח יתיר מניה: \nחוטמא עקימא, ותרין נוקבין דיליה רברבין, וסלקין לבר אינון פתחין דנחירוי, וחוטמא \nלא סליק. דא איהו באת ה' בשלימו: \nד' שרטוטין במצחיה רברבן, ושית זעירין. אודנוי רברבן. עינוי רברבן. ותרין רשימין \nאוכמין דקיקין בעיניה דימינא. שעריה, לא אתתקן במזייה, בגין דאיהו רב ותקיף. רושם \nמכתשא במצחיה: \nדא שרפא, בכל יומא זמין כד אתרעם. ברוגזיה, קריר חוטמיה, ואתחזי חוור. תב מרגזיה \nוזמן רב. מהימנא איהו במלין רברבין. ובזעירין לאו הכי. חמדן איהו. גופיה מלי מכתשין \nואבעבועין בכל יומי שתא, ובר זמנא חד זעיר ביומי דסתווא. אתנהיג בענותנותא בביתיה. \nתיאובתיה למיכל בכל אתר, אע\"ג דלא יזמנון ליה. אי זכי באורייתא, ואוליף ינוקין, זכי \nבהו בשי\"ן תי\"ו: \nבידיה ימינא, רושם עמיקא מתולדה דאתילד ביה. תרתי נשין אזדמנו ליה, קדמייתא תמית על \nמשברא. תניינא תזכי לתרין בני ן, חד ימית זעיר בחלבא דאימיה, וחד יקום בעלמא גייפא, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יתיר מבני נשא אחרנין, וחיין קיימין ביה, אבל לא כל כך: \nחוטמא דאזיל באורח מישר, ומתתקנא על גבי אנפין. האי איהו באת ה' בשלימו. דא אתגלי \nבמצחיה תרין שרטוטין רברבין, וה' זעירין, ותרין מנסטרא דימינא לגבי שעריה. מישר \nמתתא לעילא. שעריה בין אוכם לסומק, תליא על אודנוי. עינוי רברבין ירוקין, וחוטא \nסומקא סחרא לגו. אנפוי אריכין: \nדא, איקרי אנפי נשר. דא, מבנוי דסיהרא דאשלמותא. כד בעי לאזערא גרמיה, טב איהו לגבי \nמאריה. דחיל חטאה איהו. בימי עלימוי איהו בלא מרעין אזיל בבריאותיה, כגיבר בלא \nדחילו. ביומין דסיבו נחית כנחיתו דסיהרא, חלשא להוי. מרעין רדפין אתבריה, דא זכאה \nבמרעין יתכפרון: \nואי מתחלפין סימנין, ביומי עלוימוי להוי במרעין. בגין דאיהו לסיהרא דבעיא לאנהרא. \nויהא ההוא גברא במסכנו. וביומין דסיבו, יהוי בלא מרעין, ובעותרא ויקר סגיא. דהא \nכדין אנהירת סיהרא וקיימא באשלמותא. ודא איהו צדיק וטוב לו. ודא ענותנותא ביה, רחים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הוא למאריה בכלא: \nחוטמא אריכא וחד, חדודא כרישא דחוטמא דנשרא. האי איהו בלא את כלל. שעריה קמיט. \nשרטוטין דמצחיה תלת. אנפוי חדידן. עינוי זעירין. הא איהו חמדן במה דאית להו \nלאחרנין. כל עובדוי לאו בדחילו דשמיא. סאני אורייתא, סאני למאן דלעאן בה. רחים לפום \nשעתא למשמע מלין דאורייתא, ולפום שעתא פרחין מניה: \nברגליה שמאלא תרין אצבען קמיטין דלא מתפשטין וברגליה ימינא חד. האי איהו בחטאה \nדגנבא, ולא יתוב מההוא חובא לעלמין: \nבין כתפוי תליין תרין שערין רברבין. בחדוי אית תלת שערין דתליין. אומי אומאה בכל \nרגעא ושעתא, ולא אתהני. זמנין תרין בשתא ישתתף ב\"נ בהדיה. ולא יתיר, ויצלח, והוא \nמאדר עד ריש ניסן. ומאלול, עד שית יומין דמרחשוון, ולא יתיר, וביומין אלין, יצלח \nמאן דישתתף בהדיה, דהא יומין אלין יומין דאתוון אינון, ומאן דלית ליה אתוון, אתאחד \nבהו: \nביומין אלין נפקין נשמתין ערטילאין, ואינון מתהדרן כמלקדמין, ולית לון זווגין. \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וביומין אלין נפקין אתוון כ\"ב ושראן בהו, ומתעטרן בהו, וברחמי ישתכחין זווגין. \nובירחין אחרנין, וביומין אחרנין, לאו: \nדהא מז' באדר בטש בוצינא, ואפיק אתוון זעירין, ובקעין רקיעין ונפקין לעלמא. בזמנא \nדאינון נפקין, כל אינון נשמתין ערטלאין, דהוו זמינין לאתהדרא, נפקין בהדייהו, \nואתאחדן באינון אתוון: \nונפקין ע\"י דפרוונקא. בגין דכל בני עלמא, כד אתבנין לאתציירא בהאי עלמא, כל ציורין \nדאתוון מתציירין בהו, על ידא דאינון תלת שותפין, דקא מזדווג בניינא. והשתא אלין דקא \nמתהדרן, כל אינון אתוון קא אתציירו בהו. אחרנין לא מתציירי בהו. דהא אינון \nפרוונקין, לא מציירין לון באתוון, כמה דאתצייהו בקדמיתא, מסטרא דאבא ואימא: \nואלין אתוון אזלין ומשטטין בעלמא, ואתאחדאן בהו כד אינון דלית להו אתוון, עד ריש \nירחא דסיון. דהא כדין אתטמרן אלין, ואתוון עילאין בעיין לאתגלאה: \nומאלול אתטמרו אלין עילאין. עד ו' יומין במרחשוון. עד דיהדרון בני נשא מחובייהו, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ויתכפר לון, ומתהדרן אתוון כמלקדמין. ובין כך וב\"כ, אינון זעירין נפקן לקיימא עלמא, \nואלין אתאחדין בהו, בגין דלית לון אתוון כלל: \nדהא מאלול קיימא תשובה, ואתוון סלקין לגבה, ובני עלמא מתהדרן מחובייהו, ומתהדרן \nלאתוון, וקיימין על עלמא תרין ירחין, ומסתלקין טבת ושבט: \nמז' באדר נפקין אלין אחרנין, כמא דאתמר. ואלין דמתאחדן בהו, מקדמי רחמי באלין \nיומין. ותרין ירחין אחרנין אתטמרן כלהו, ואלין תמוז ואב. ונפקין ימי הרעה \nבאתוותייהו ושלטין אלין על עלמא, ואחרנין אתטמרו. ובג\"כ, באינון יומין, זכאה איהו \nמאן דאשתזיב מנייהו: \nוכד חוטמא אריכא, רב בפותייא לגבי רישא. דא איהו באת ה', ולזמנין את י' אתחבר \nבהדיה. דא איהו בר נש דאצלח: \nאנפוי קמיטין, בתולדות דאבעבועין. עינוי סומקין. דא איהו בין אינון תולדין דסגירו. \nדעינוי לזמנין זלגין דמעין: \nקמיטין דמצחיה ד' וב' עברין רשימין, כאריח על גבי לבנה. שעריה רב. האי אצלח, ודחיל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חטאה, שבח גרמיה בכלא, יתיר ממה דאית ביה. ובזמנא דאתנענע, עינוי זלגין דמעין. \nוכאיבא בחוטמיה, עד דאושיד ליחה ירוקה. ודא קשיא מאינון זיני דסגירו. מאן דאשתתף \nבהדיה אצלח, מהימנא איהו בכלא. \n \nפרשת יתרו מאמר ענף דשבתאי וב' רוחות ונשמות ערטילאות\nעל כתפיה שמאלא, אית תלת רשימין. ב' סומקין, וחד אוכם ברם אוכם אית ליה תועלתא. האי \nמשיך לאתקרבא בבני נשא, ואחיד בהו, דלא יחשבון ליה כסגירא: \nמומא אתייליד ביה בלילא, בחד יומא דסתווא, ביומי דעולימוי, דאכל נונא ושתה מיא, \nונפק לבר. ובההוא שעתא הוה שליט כוכב שבתאי בעלמא, וחד ענפא דיליה הוה משיך לאתפשטא \nלתתא, ונפק איהו בגילוייא דרישא, ומחה ביה על ידא דקורקפנ\"י ושמרירו\"ן תרין רוחין \nדשלטין בההוא ענפא. וכך אתמחי האי ב\"נ, רשמו ביה תרין רשימין סומקין. וההוא ענפא \nרשים ביה ההוא רשימו אוכמא. דהא מילוי דשבתאי באוכם אשתמש: \nורזא דא שליט בעמא דשבתאי ולא בעמא קדישא. בגין דעמא קדישא לית לון חולקא ואחסנתא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בכוכבייא ומזלי, אלא בקב\"ה בלחודוי. ואצטריך לון לאחזאה חדוה, ומיכלא ומשתייא, \nולבושין חיורין, או דגוונין שפירין, ולתבנא ביתא ופתורא ביומא דא: \nדלאו הכי אינון דאחידן בכוכבייא דשבתאי, דאצטריך לון לאתענאה, ולאחזאה עציבו ודאגה, \nולמלבש שחורין, ולכסאה שחורין, ולא למיכל בשרא וחמרא ומשחא. ולא לאתענגא בעינוגין \nדעלמא. אלא למיתב בדיורא עציב, ולאתפרשא מן בני נשא. וכדין אלין רוחין קרקפונ\"י \nושמרירו\"ן אתמשכין עליה, ואדעין ליה מלין דעלמא באמשכותא דשבתאי: \nחזינא בספרא דשלמה מלכא, דאית ב\"נ דאתיילידו כד שלטא ענפא דא, ואינון עציבין תדיר \nדלא חדאן לעלמין. בר אי לעאן באורייתא, וקא אתאחדאן בקוב\"ה: \nועם כל דא, אי אית ביה בההוא ב\"נ יסודין ושרשין מזכהו דאבהן. ענפא דא דנפיק משבתאי, \nלזמנין נצח ליה, ואחיד ליה, ואינון תרין רוחין מתפשטין, ואזלין לנוקבא דטינרא, דתמן \nמתכנשין כל רוחין ערטלאין, דלא עאלן לגו פרגודא דמלכא: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ואינון ערטלאין בהאי עלמא, וכד נפקי מהאי עלמא, משטטי לאעלא בההוא עלמא, ונעלין \nתרעא באנפייהו, בכל סטרין דעלמא. ולא אשכחו נייחא, עד דאינון נפקין ומשטטי בעלמא, \nואלין איקרון בשמהן שכנות: \nוביומא דשבתא, כד אתקדש יומא, ואינון לאן עאלין. לגו נוקבא דחד טינרא, דאיהו לבר \nמחומות גנתא, בטורין דלבר, ומשתכחי תמן כל יומא דשבתא. ולבתר נפקין ומשטטין בעלמא, \nומודיעין בחיזו דליליא, מלין לבני נשא: \nוכד נצח ענפא דא לההוא ב\"נ. אינון תרין רוחין אזלין לההוא נוקבא, ומתעכבין תמן עד \nדנפיק שבתא. כיון דנפיק שבתא, נפקין אינון נשמתין ואינון רוחין בהדייהו, ומתחברן \nכחדא: \nואתיין אינון תרין רוחין, וחד נשמתא דגזעא דההוא ב\"נ, ע' דרגין לאחורא, ושארן על \nההוא ב\"נ, רוחא בתר רוחא, ואודעי ליה מלין בעלמא, מנייהו קשוט, ומנייהו לאו קשוט. \nמנייהו קשוט, מסטרא דנשמתא ערטילאה. דהא אשכחא תמן נייחא. ומנייהו לאו קשוט, מסטרא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "דאינון רוחין. ולזמנין, אינון רוחין אדעין ליה מילי קשוט, לזמן קריב: \nודא איהי נשמתא דלא אשכחת פירוקא, מע' דרגין לאחורא. כדין, כוכב שבתאי משיך להאי \nעלמא, אינון רוחין. ובגינה לא דחיל ההוא בר נש, כד שראן עלוהי, ולא אזדעזע. זכאה \nחולקיה דמאן דאית ליה זכו דאבהן, לסייעא בכל אינון עובדין: \nחוטמא עקים, וההוא עקימו סטא לסטר ימינא. דא איהו ב\"נ דרשים באת ה' ולזמנין באת ר'. \nולא מתחברין כחדא. דא איהו ב\"נ ממלל רכיכין: \nבמצחיה שרטוטא חדא רברבא, וד' זעירין, ואינון דקיקין ולא כ\"כ, ואינון מתהפכן \nלסומקא. שערוי תליין שעיעין זעיר, שלשלאה רברבא הוה ליה, ותלייא מניה. סיועא אית \nליה, מהימנא איהו. אצלח בעובדוי. דא אית ליה פגימו דמומא, דאיהו סריס חמה, או תלייא \nבכיסא דבעוי חד ממעוי, ולא אפיק זרעא כדקא יאות. בידא דשמאלא אית ליה אצבע זעירא, \nקמיט ולא אתפשט. \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "פרשת יתרו מאמר אשר עושתי בסתר וגו'\nאמר אדם קדמאה לא נכחד עצמי ממך אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. מכאן דמזווגא \nדדכר ונוקבא, אתיא נשצתא קדישא. מזיווגא דמלכא במטרוניתא. מ\"ט. תחתיות ארץ. תרין \nתחומין אית לההיא דאיתקרי ארץ חפץ. אתרא דאציירא נשמתא דדכורא לימינא. ואתרא דנשמתא \nדנוקבא לשמאלא: \nוע\"ד בעי אתערותא מסטרא דנוקבא. הה\"ד, העירותי מצפון ויאת. וכדין ממזרח שמש קורא \nבשמי. זווגא דשמשא בסיהרא, יעקב ברחל ויבא סגנים כמו חמר. אלין חיילין דעלמא, דנפקו \nמאד\"ם קדמאה: \nבתר הכי, גלמי ראו עיניך, כשהייתי מוטל גולם בלא צורה, ממזרח למערב. ראו עיניך, \nהדורות העתידות לצאת ממני. כי אתה הוא הקורא הדורות מראש: \nועל ספרך כולם יכתבו, זה ספר תולדות אדם לדיוקנין. דבהאי ספרן של צדיקים, הוו \nאתחקקן כל דיובנין בעלמא. בצירופא דאתוון, זר\"ה פס\"ץ: \nותמן כלם יכתבו בציורין דקמטין, במשכא דאדם, כגוונא דרקיע השמים, דתמן כוכבים, \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. לזרעא דישראל עבדי. יעקב אשר בחרתיך. דאינון \nאיקרון אדם דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ובגינהון אתברי עלמא. הה\"ד, קדש \nישראל להק ראשית תבואתה. דאינון עאלו במחשבה, עד לא אתברי עלמא. וכלהו ועל ספרך כלם \nיכתבו: \nימים יוצרו, לכלהו יומין עילאין, כמנין משכ\"ו וקחו לכם. משכו יומין עילאין, לאנהרא \nליומין תתאין. שס\"ה ורביע יום. ומקצת יומא ככולי יומא, לחושבן משכו. ומאן דמשיך \nמתמן משיך נהירו לסיהרא לקדשא לה. \n \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "פרשת יתרו מאמר אדה\"ר נתן ע' שנה לדוד\nולא אחד בהם, דא דוד משיחא. דלא הוו ליה יומין לאתנהרא, ואיהו משיך ליה שבעין שנין. \nכד\"א, הנה טפחות נתת ימי. מאי טפחות. ט' פחות. טב הכא דפחית לון מיומוי דאדם, למיהב \nלדוד, דהוה טוב רואי. טוב דיליה, מאדם קדמאה, דעבד עמיה צדקה, בגין דיהא מוכן דוד, \nלעשות צדקה לישראל. כגוונא דקביל דוד דהוה עני ואביון, הכי יהיב למסכני. וכלא \nבמשפט, כד\"א ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. \n \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "פרשת יתרו מאמר שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה\"ר\nואתערו, שופריה דיעקב אבינו, מעין שופריה דאדם קדמאה. בגין דיעקב יושב אוהלים, \nואוליף תמן, בבית שם ועבר ואברהם ויצחק, למפלח לקב\"ה. בגין דאיהו בכור, דכתיב בני \nבכורי ישראל, ועבודה בבכורות הוה: \nודאי, ספרא דאדם קדמאה, הוה ליה ליעקב. וספרא דחנוך. וספר יצירה דאברהם אבינו. והא \nאיתרעו, מסכת ע\"ז דאברהם אבינו, ד' מאה פרקי הויין. ומכל אינון ספרין, אוליף יעקב \nאבינו איש תם יושב אוהלים, חכמתא סגיאה, והוה שופריה ושרטוטין דיעקב, כגוונא \nדשרטוטין דאדם דקמאה: \nוהוא כגוונא דאדם קדמאה, דאיהו קדם ליצירה, יציר כפיו של הקב\"ה. אוף יעקב ראשון. \nראשון לשלימו, קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, דהוה ערסיה שלים: \nמה דלית הכי באברהם, דנפיק מניה ישמעאל ובני קטורה, דאינון סיגי הכסף. ואדם,, דנפק \nמניה קין. ונח, דנפק מניה חד. ויצחק, דנפק מניה עשו, סיגי דהבא. אבל יעקב, ערסיה \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "שלימא איהו. ועל דא ביה בחר ה' מכל העמים. דכתיב, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, \nוכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו: ", "en": ""}]}
