{"bookId": "kabala-3c238250852e", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר החשק — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3c238250852e/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3c238250852e/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "תורתו הקדושה, אשר התחלתה כ\"ב אותיות והתחלתן ותכליתן אותיות ההעלמה, והם שרשי \nהמספרים הנזכרים, שהם בדמות שלוש נקודות, הקו שהם ראש תוך סוף הנזכרים למעלה: \nובצורה הזאת בעצמה תמצא כל חושק אנוש גופני עד שאפילו הדומם הושם בו טבע בדמות \nחושק, אלא שלא הסמכנו לקראת שם חשק אבל המשותף עם הציור כמאמר השם יתברך כאומרו כי \nבי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי. וקרא כן על ציור החושק הנקי יודעת השם החשוק \nוהוא שהודיענו שמי שיחשוק בידיעת שמו הוא אשר חשק בו, שאין לאדם דרך להשיב חשקו \nזולת שמו, ושמו מורה על אמתת עצמו, לפי מה שאפשר לבעלי החומר השכל הזה להשיג ממנו \nיתברך שמו: \nואמנם הטבעים שהם בלתי משיגים אשר לזה חנן השם דלים נושאי הציורים בכח בדומם \nוהיסודות והצמחים, והחומר הראשון והצורות הראשונות הקרבות לו והמניעות אותו, הנה גם \nבהם נתן במדת חשק אך לא חשק, והוא שהוטבעו בהם כוחות לבקש התחלותיהם תוליד חמוד, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ולפי זה החומר הראשון פושט צורה פרטית לחלק מחלקו, ולבש צורה טבעית אחרת פרטית אשר \nהיותה נמצאת במינה בכח ויצאה לפועל, כי הכללית אינה בכח לעולם אבל היא בפועל תמיד, \nאך הפרטיות ההוות הנפסדות אשר היו כהוות בכח ויצאו מן הכח אל הפועל, ובהם עוד כח \nההעבר, להיותן אחד זמן בלתי מציאות פרטי בעל חומר, פרטי מיוחד לעצמו, ועוד בחומר כח \nלקבל זולתו כי לא ימצא שום חלק מכל חלקיו ריק מצורת מה, כלומר בלתי צורה מהצורות \nהטבעיות המתגלגלות עליו והרוכבות עליו, והמניעות אותו זה אחר סוד זה: \nכן החומר הוא אחד וצורותיו הן רבות מאד והן מינין הרבה, וזה החומר הוכן להיותו נושא \nהצורות כולן בדמות המראה שמקבלת כל המראים, ובדמות השעוה המקבלת כל הצורות של \nהחותמות, והשעוה אחת, וידוע שכל שהשעוה קבלה צורת חותם אחד, אי אפשר לצייר בה צורת \nחותם אחר עד שתוכל לסבול שתי צורות יחד בזמן אחד, וזה מושכל ראשון, אך יש בה הכנה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לקבל צורת חותם אחר, אחר ההעבר צורת זה החותם הראשון אשר קבלה, והצורה ההיא היא אשר \nהכינה לה כח לקבל צורה אחרת, והוא אשר היה טרם בא לה הצורה ההיא הב' בעצמה, וכל \nצורה וצורה מכינה לה כח לקבל צורה אחרת, בלבד אחר העבר עצמה, כן החומר הצורה שבו \nעתה היא הכינה כח בו, לקבל זולתה אחר סורה, כן המחשבה היא צורה לאות זה והאות הוא \nחומר נושא המחשבה, והמחשבה האחת מכינה צורת כח באות לקבל מחשבה אחרת, כי לא תקבל \nהאות שתי מחשבות בזמן אחד וזה מושכל נפשי, כמו שלא יוכל האדם להוציא מפיו שתי \nאותיות ביחד בזמן אחד וזה מורגש, אבל הוא יוציא הדיבורים המצורפים ברוב אותיות אות \nאחר סוד אות אחרת השומע כך גם יקבלם כך אות אחר אות, ואז המחשבה בוחנת אותם בדמות, \nמה שקבלתי האין, כך גם אות אחר אות, וכך הענינים כלם אשר במציאות כי גם הגלגל חלק \nתנועות יש לו, וכן התענוגות כולם וא\"כ כלו דמה בנמצאים בדמות חושקים רודפים זה את \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זה, ויש עתים שיעמוד הענין מצוייר ולא יסור, ואז לא יוכל המצוייר להוסיף עליו ולא \nלגרוע ממנו עד שישוב הציור מתנועע מאשר היה בו אל זולתו או למעלה [או] לפחיתות: \nוהוא שם כי סודות כח טבעי בדמות חושק שישוב כל אחד למקומו תטבעי לו, ומקום האש הוא \nגבהות החומר הראשון, ומקום העפר הוא שפלותו, ושניהם בעלי איכות אחת, והיא היובש \nונבדלו להלחם באיכות שנית ושלישית וסודם א'ב'ג': \nוהאחת שקראונה שלישית שנית היא החום אשר חמה האש נושא אותו תמיד על עוד שהאש אש, \nוהשנית אשר קראונה, שלישית היא הקור אשר חומר העפר נושא אותו תמיד בטבע ומשתנה עליו \nבמקרה שבעת שיתגבר עליו חום האש יעביר קור העפר ממנו ועודנו עפר עד שישיבנו אש \nכמוהו, ולולי שיש כח בעפר לשוב אש איך היה שב אליו להיותו הוא, הוא אחר מלחמה חזקה \nוכן בשאר היסודות: \nולולי שהיתי יוצא מכוונתי הייתי מבאר זה בהפלגה, והייתי מביא על התחלת אלה הכוחות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מופתים מורגשים ומושכלים ומקובלים בקבלות אלהיות, אך אין זה מקום עניינים ההם, \nולאחר עוד שדמות החושק הוא נמצא אפילו בדומם, והעדים במחט עם האבן הזוחלת שרץ אליה \nבטבע בעבור היות מקור הברזל וקרוב לטבעו, וידוע שהדבר הרץ בטבע לא ירוץ אלא על \nהקרוב לו תחלה כמו האש שבארץ שהוא שבאויר תחלה ברצותו לשוב אל טבעו האש, ואולי לא \nנשאר בו כח עד שנשאר עם טבע האויר, ויהיה אויר גמור בפועל, ויש לי בזה הדרך סודות \nנפלאות בחכמת ספר יצירה שהוא מורה על חכמת הטבע, אשר כנוהו בשם מעשה בראשית, וגם יש \nלי מופתים מושלים מושכלים אלהיים בחכמות האלהות שהיא חכמת השמות, כמו שתשמע לפנים \nבעז\"ה: \nאבל עתה אקצור העניין פה ואשוב להדיעך כוונתי בהכנה שאתה צריך להכין עצמך אליה, \nכשתרצה להזכיר השם, שבעבורה הקדמתי זה ההקדמה, כדי להודיע בה בכלל בקצור דברים, \nשהמחשבה כדמות צורה לאות, והוא כחומר לחושק, והחושק כחומר לציור, והציור כחומר לשכל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "האנושי, והשכל האנושי כחומר לשכל האלוהי, שהוא השכל הפועל, והנפש הוא הכח המוכן \nלשאת כל אלו הנשואים באמצעות הגוף שהוא משכן לכל, וחומר אחרון לכל, ואיבריו כלים \nלצורף, המצרף בם השכל המצורף בצרוף האותיות שהוא הכח הנקרא נפש ואשר בה כח לפעול כל \nאלה הפעולות: \nוא\"כ ההכנה הנמצאת בנפש בכח, הוא אשר צריך להוציאה לפועל מושכל, והיציאה אשר בנפש \nמן הכח אל הפועל צריכה אל כלים רבים, והכלים הראשונים להוציא הנפש מן הכח אל הפועל, \nבכל דבר ודבר הקרובים לה הם האותיות, שהמחשבה מניעה אותם על פי הרצון שהוא כלי \nמצוייר, מה שרוצה ומה שאינו רוצה, כלומר מצוייר בדעתי ומעיין אם הוא סובל שיצא \nהמצויר אצלי לפועל אין, או דעתו סובלת אבל מניעו הרצון מלהמצא הדבר, כאלו תאמר אדם \nאחד רצה לאכול לחם, וצייר מהות הלחם, והנה הלחם מינים הרבה, כי יש ממנו שהוא של \nחטים, ואחר הוא משערים, ואחר משבולת שועל, ואחר משיפון, ואחר מכוסמין, ואלו הן חמשת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המינים שהלחם נעשה מהם, שהרי ברכתם אחת שוה והיא המוציא לחם מן הארץ: \nואולם נודע לכל שהציור הרצוני מתבושש הוא בעצמו בין הין ולאו ומחשב מתוך האותיות \nתחלה בין בלשון הקדש בין באיזה לשון שתרצה והוא מצוייר השוק שמוכרין בו הלחם הנקי \nהסלת העשוי מן החטה, וכן מצוייר השאר, ואז בוחן ובוחר באחד מהם כל זה באמצעות \nאותיות, ואע\"פ שיש מי שיצייר ולא ידע שהוא מצייר באותיות כמו שיחשוב איש שהוא \nמתנועע בלתי מניע, כן ההכנה היא כלי ראשון קרוב להשגה, וכולה תלויה בצרוף האותיות \nובכל דרכי הידועים למקובלים כולם: \nואחר שתמצא ההכנה הראויה לנפש שהיא הידיעה במחשבת ציור ענין האותיות, ויחשוב המצייר \nבם כאלו הם מדברים עמו כאשר ידבר איש אל רעהו, וכאלו הם בעצמם איש בעל דבור שמוציא \nמפיו דברים, והאיש ההוא יודע שבעים לשונות, ויודע כונה ידועה מכוונה בכל אות ובכל \nתיבה, וזה השומע מצייר להבין מה שהוא אומר ומכיר השומע, הוא שאינו מבין כי אם לשון \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אחת או שתים או שלוש או יותר מעט, אבל מבין (מדי) שהמדבר אינו מדבר לו שום דבור \nלבטלה כי אם אחר שהוא יודע כל הלשונות, הנה כל דבור ודבור אצלו מוכן בפירושים רבים \nואע\"פ שהשומע אינו מבינם, וכן [גם] אחר ציורו שהכל עיקר, א\"כ הנה החסרון בא מאתי, \nוע\"כ צריך לבחון תמיד על כל דבור ודבור עד שיסכים עמו ויבין כל דבריו אשר ידבר לו, \nכן הוא דרך ההכנה כדמות קשת הסכמה ידועה מבעל לשון שהשומע לא הבינו עד עתה. ומבקש \nלהבינו עתה וחוקר כל אות ואות ושרשיו ומה שחיבר אל השורש והעיקר, בין בסופו בין \nבראשו בין בעצמו, כי אין שם דרך רביעית בשום פנים כי אם בזאת המשולשת והיא ראש תוך \nסוף, גם רוב שרשי לשון הקודש השלמים נבנים על שלוש זה שהוא ראש תוך סוף בדמות שם בן \nע\"ב במלת שמר שהשי\"ן ראש, והמי\"ם תוך, והרי\"ש סוף, מלת שמ\"ר, ולפעמים יהיה השורש \nכלו נמצא ולפניו אות שהוא משמשו כאמרך לשמור או לאחריו כאמרך שמריני, ולפעמים יהיו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "המשמשים רבים, תיבות או פעולת, באים לשמש השרשים ושרשי כל השרשים הם השמות: \nוידוע שכל שם ושם יורה על עניין ואם אינו מפורש אינו כי אם לפי חסרון המבין כשם \nאהרן שלא אמרה תורה מאין נגזר, אבל שם משה כבר אמרה תורה שהוא נגזר מן משיתהו, \nואע\"פ שהוא סוד, ויבן מן הכתוב שגלהו באומרו ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו \n(שמות ב, י) והוא חסר י' שנית וסודו י\"ה שמות גם סוד בת פרעה שמה בתי\"ה (שמות ב, \nי), והיא בת שם י\"ה, והוא שם בתיה ותבין זה מאומרו וילך איש מבית לוי ויקח את בת \nלוי(שמות ב, א), וסוד בת פרעה עוד י\"ה שמות והנה סוד י\"ה שמות שלמים [של בן ד'] \nעולה שמי\"ם והוא סוד השכינ\"ה: \nואמנם י\"ה שמות שלמים עולים פר\"י הרי שניהם מפורשים ורמזם אם תאירה פני מהם וכיוצא \nבאלו השמות יש מהם בתורה הרבה שהם נגזרים ויש מתנגדים, ורבים ג\"כ בלתי הנגזרים \nכגזרים, ויש מהנגזרים שהם מוסיפים ונגרעים על הוראתם, ויש שהם נראים מצורפים, ויש \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מהם משונים מאד כשם אברהם שהורה הכתוב עליו שהוא שם נגזר מאב המון, ואין ספק באמונה \nזאת אצלינו שאלה הם רמזים נפלאים על השמות, והנה שם קין נגזר מן קניתי איש (בראשית \nב' א) והוא נחלף ובהם רבים אין קץ, רק אין זה כלום כי אם הערה שהעירתנו התורה \nהקדושה על ידיעת ס תרי השמות, שהנה גם אנחנו אנשי לשונינו הסכמנו, וגם נמשכנו אחר \nהמוסד הראשון על היות ש\"ם אלהים כולל, והוא כנוי לכלל כל הכוחות הטבעיות אחר היותו \nבכלל ש\"ם לסבה הראשונה, וגם לאחת ממדותיו אשר הוא יתעלה נבדל בה מכל הנמצאים ובה \nמבדיל בין כ\"ח לכ\"ח, וסודו י\"ה אלא וגם הו\"א דיי\"ן הנ\"ה יו\"ד ה\"א לנ\"ו עלאי גם הוא \nחוז\"ה מחז\"ה החזיו\"ן, וע\"כ נקרא מד\"ת הדי\"ן, אשר הכוונה בם להיותה צורה ולכל צרכי \nהמשפטים כי כל דרכיו משפט (דברים לב, ד), וגם תבין שכל שם שהודיע לנביאיו להיותו \nנקר\"א כ\"ן, בו היא לענין הוראת כח מן הכוחות המיוחדות לו יתברך, שבכוח ההוא יודע \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שהוא נבדל מזולתו תכלית ההבדל, וזה הוא מופת מקובל אצלינו על [כל] שם ושם משמותיו: \nועל כן ראוי שתדע שסוד ההזכרה, בהיות שם ידיעה קודמת חזקה וחשוקה אל המזכיר עד שלא \nיחשוב בדבר זולתה, ויהיה נקי מהבלי העולם ומחשבתו בשם, ועם השם זכה ברוב ונקיה, \nורודף וחושק להדבק בסבתו עת מן העתים, ואינו מוצא בעצמו שום מונע משום צד, ואחר כל \nזאת ההכנה השלמה הוא מזכיר: \nהנה נודע לך שזה דומה למי שהמלך שלח אחריו ורוצה לדבר אתו על כל פעם, שהנה המלך \nחושק לדבר אתו יותר ממה שהוא רוצה לדבר עם המלך ועל זה אמרו חכמינו ז\"ל (פסחים \nקיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, והתקין (לפרס דוד) [לעצמך דרך] \nלפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין: \nזכור זכרון מחוקק שם לבבות. חדש לב ספירות מספרים. ועת תקרא לנשכחות נקבות. קרא טרם \nלהזכרות זכרים: \n \n", "en": ""}]}
