# ספר החשק — חלק א סימן ג

[קריאה בקורא](/reader/kabala-3c238250852e/1/4/)

<div lang="he" dir="rtl">

חלק א סימן ג 
חלק שלישי קטן, סימנו ג&#x27;: 
אם היות יכול לקצור באלו הדרכים קצור שלא היה כבר עליך להבין כונתי בו, גם לא היות 
חסר משום ידיעה הראויה לדעתה בחכמה זה, מפני רוב הקצור, היה לי בזה ב&#x27; תועלות, ולך 
ג&#x27; תועלות, ותועלת האחת היתה באה לי מצד שהייתי מקל הטורח הגדול מעלי, ואשר אני 
צריך אליו לחבירו, ולבארו בכל בל&#x27; יום הייתי מבארו בג&#x27; ימים, ולא הייתי מתבטל כ&quot;ט 
יום ראשו&quot;ן הנוספים אשר הייתי יכול ללמוד בם מסכתא אחת שהייתי לי למסך ולמגן בעת 
צרת העולם הבא, למחול בעבורה עונות, ותועלת השנית היתה באה לי מצד שהייתי מקל מעלי 
טורח הלמוד, שאתה מקבל ממני, ולו היה אפשר שתלמוד ממני ביום אחד, מה שאתה צריך 
לטרוח עליו שנה אחת, היה זה טוב לשנינו, רק השלש פעולות הבאות לך מזה הם מוכנות 
בתחלת מחשבה, והאחת מהן היא שתלמוד בדברים מועטים חכמות נפלאות אלהיות, והשנית 
שתתחכם מהם בזמן מועט, והשלישית תתזכה לעולם שכולו ארוך במעט טורח, ובמעט קצר, ואחר 


היות הענין כן אין ספק שאם אוכל להשים ע&quot;ב חכמות תחת שני ענינין, לא אטריח עצמו 
להעמידם תחת ענין, כי אז היה העניין והחכמה מועטת, והיה ראוי להאמר עלי כזה כי בא 
החלום ברוב ענין, וקול כסיל ברוב דברים (קהלת ה, יב), והנה הזכיר שלמה לבלתי להאריך 
בדברים אלו, באומרו כי האלהים בשמים ואתה על הארץ (קהלת ה, א), על כן יהיו דבריך 
מעטים: 
ואמנם באמת זה החכמה העליונה שמה בלשון חכמינו ז&quot;ל (הגיגה יג,) מעש&quot;ה מרכב&quot;ה כלומר 
הרכבת ש&quot;ם בש&quot;ם, אמ&quot;ש עם אש&quot;מ הרכבת מערי&quot;ך בנער&quot;ך מכריע בנתים, בדמות מסמ&quot;ר במסמ&quot;ר 
מצור במצור, וע&quot;כ ואל תתמה מאשר אריך בו בקצת דברים בהכריח, כי הדבר עמוק עמוק מאד, 
ומי ימצאנו. אפילו רוב דברים, קל וחומר אחר כי זה החכמה האלוהית, אינה כשאר חכמות, 
שהרי היא כוללת כל החכמות שנאמרו ושנגלו ושנסתרו וכל הנמצאות נגלות ונסתרים, וכל 
העתידים להאמר להגלות בפירוש, או נרמזת נסתרת, ואם כן אינו מן הפלא, שהעניין המופלא 


והנורא הזה יתחיל להמשיך המחבר המדבר בו, אלא שנותן הדין, לדעתו של החכם המדבר 
שימשיך הוא את הענין ולא שהענין ימשיך אותו, [שנאמר] בספר היצירה בסופו (פ&quot;ו מ&quot;ז) 
על חכמת האותיות, אשר ענין אברהם אבינו ע&quot;ה שהוא המשיך האותיות, שבהם נברא הכל 
כדמות ג&#x27; אמות כאומר (שם פ&quot;ג מ&quot;ה) משכן במים דלקם באש רעשן ברוח, ועוד עשה כן 
ב&#x27;ז&#x27;ו&#x27;י&#x27;כ&#x27;, נאמר (שם) בעדן בז&#x27; כוכבים כי נהגן בי&quot;ב מזלות, וכ&quot;ל ל&quot;ז שהוא המשיך 
הכוחות והמשיך חכמת האותיות כרצונו, ולא הכרחתיהו החכמה המופלאה הזאת לעבור גבולה: 
והנה היום לולי שאנו מובטחים בשם, אשר הורנו על ידי זאת החכמה התוריית הקדושה 
שאנחנו בזמן הישועה ונאמר עליו ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה (ישעיה יב, ג), 
ותרגמו יונתן בן עוזיאל ז&quot;ל ותאלפון אולפן חדת בחדוה מבחירי צדיקיא, הנה גם אנחנו 
היינו שותקין לבלתי גלות בחכמה זו, כי אם ראשי הפרקים רחוקים ועמוקים עד שלא היו 


מובנים, כי אם לצדיקים המעמיקים אך הסבה שמכריחנו הוא ענין אלוהי, וגלה לנו קצת 
מסודו ויבא חנו&quot;ך ב&quot;ן יר&quot;ד בדמות מוכיח דברנ&quot;י, וידבר בנ&quot;ו ועל לבינו הביא תנחומים 
וינחמינו כבר היינו מחרישים כאשר החרישו קדמונינו ז&quot;ל, וידוע כי אליהו אשר נקרא שמו 
יהוא&quot;ל לא יתגלה לרשעים כי אם לצדיקים בלבד והם אשר צדקו ביראת [השם] והם הם חושבי 
שמו, ג&quot;כ כמו כן חנו&quot;ך ב&quot;ן יר&quot;ד לא יתגלה כי אם לאנשי אמת, שונאי בצע, שהם אנשים 
חכמים בחכמה האלוהית הזאת בלבד, ואל תאמן זולת זה, ודע כי אליהו וחנוך שניהם יבואו 
בזמן אחד ועצה אחת לשניהם, והם מבשרים באמת: 
ותחבולות גדולות יוליכנו יולידו בעולם ויחדשו חכמות אשר הם נכריות היום מאד, אצל 
חכמי ישראל, המתחכמים בחכמת התלמוד, והם בתכלית הרוחק מאמתתה השנית כי יש לה שני 
דרכים, אחד נגלה ואחד נסתר, ושניהם אמת רק הנגלה דומה לעניינים הגופניים אשר 
במציאות כלו בכלליו ובפרטיו, והוא שכבר (ו)נודע ונגלה לכל בעל שכל, כי הענינים 


הנגלים אשר במציאות, הם הענינים המורגשים, והם הם כלים לכל הענינים הרוחניים 
הקרובים אליהם, והם הם כלים לכל הפנימים הרוחנים חקרובים אליהם והמנהיגים אותם, 
והני הכלים בעצמם יש מהם חצוניים, ויש מהם פניימים, והחיצוניים הם, כגון העינים 
והאזנים והאפים והפה והראש בכללו החיצוני, והזרועות והשוקים והידים והרגלים 
והאצבעות והשער והצפרנים והעור וכלי המשגל: 
אך אלה כלם נגלים כלומר מפני שהם בעלי חומה, צורות בולטיות, הם מורגשים ואעפ&quot;כ ראוי 
להביא מופת מהם על שהם עם היותם נגלים אינם במעלה שוה עם הכלים הפנימיים הבולטים 
ג&quot;כ, אך הפנימיים מעולים מהם מאד, והושמו אלו בדמות שומרי העיר ומסבבים כדי לשמור 
הכלים הפניימים, כאשר ישמרו ויעבדו עבדי העיר המשרתים את שרי העיר המנהיגים, כי 
ההנהגה כלה שרשה, ועקרה הקרוב לכלים החיצוניים היא נאה מן הכלים הפנימיים והפניימים 
כשרים והחצוניים כעבדים, רק באמת לא ישמרו החיצוניים אלא על ידי הפנימיים, גם לא 


יהיו שלמים הפנימיים אלא על ידי החיצונים, וכאשר החיצונים פחותים מהפנימיים, עם כל 
מה מקושר את אלו ואלו קשר הצורך, כן הפנימיים יש להם פנימים מהם עוד, שאין מהם אותם 
ומניעים את כוחותיהם והם כוחות רוחניות מאירות שוכנות על הגלמים המצויירים בצורות 
בולטות פנימיות גם הרוחניות מתנשאת בגוף מבית ומחוץ, כי מבית ומחוץ הכל משכן אחד, 
ויקראו השוכנים על אלו המשכנות רוחות, ונשמות, וחיות הקד&quot;ש, ונפשות, הרבה כאלה 
השמות להם להורות על התיחדנו מהם ועל הצטרכם אליהם, ועל השתתפם עמם, אעפ&quot;כ יש לכל 
דבר ודבר מהרוחנים מעלה מיוחדת כמו שקרה לנו פנים הפנימים והחיצונים, ויש עוד 
לרוחנים השוכנים כוחות ורוחות מניעות ומנהיגות ומשגיחות בם, והם בלתי צריכים אל 
משכן, רק פועלים בהם, ואינם נפעלים מהם: 
סוף דבר כל מה שהעניינים פנימיים יותר, הם יותר מעולים ויותר רוחנים ויותר נכבדים 
מהחיצונים, עד הגיע הענין הנשפע מפועל ראשון, אשר אין לפניו אל נפעל אחרון אשר בלתי 


פועל בזולתו, והוא פועל בכל נמצא מאתו, אשר הכל ממנו יתעלה שמו, והוא אינו מתפעל 
מזולתו והוא בתכלית התכליות של הפנימיות ושל הרוחניות, אחר אשר אין דבר לפניו קודם, 
וע&quot;כ הוא הנכבד והמעולה שבכל, וכל מה שבא אחר פחות אצלו כשתעריכנו אל עצמו יתברך 
ואע&quot;פ שאצלו אצולים ושפעים ושכלים מעולים מאד, הם מעולים ופחותים, מעולים אצל מה 
שלמטה מהם, ופחותים אצל מה שלמעלה מהם: 
וכן דרך המציאות כלו מראש ועד סוף, כי התוך תוך לראש ולסוף, והוא נערך בשתי הקצוות 
למעלה ולפחיתות, והקצה המעולה הוא השם יתעלה, והקצה הפחות הוא החומר הראשון, והשם 
יתעלה פועל בעצם ואינו פועל במקרה, והחומר נפעל בעצם ופועל במקרה, כל שכן שהשם 
יתעלה אינו נפעל לא בעצם ולא במקרה, ואם ייוחס אליו שום דמיון התפעלות עצמיי או 
מקריי, דבר בלתי אפשר להיותו אמת אך דברה כלשון בני אדם (ברכות לא .) והשמות 
משותפים בהכריח, וא&quot;כ כבר התבאר לך ומופת שכל מה שהיה הדבר במציאות בכלל ובפרט, וכן 


בגופי בני אדם יותר נעלם, ואפילו בגופנים כ&quot;ש ברוחניים, והיה יותר מעולה בהכרח 
מהנגלה, וכמו שקרא זה במציאות ובגופים הפרטיים, קרה ג&quot;כ זה בעצמו לתלמוד כלו בכלליו 
ובפרטיו שהוא תורה שבעל פה, וכן קרה זה בעצמו לתורה שבכתב: 
ואל תתמה א&quot;כ על אומרו שיש בעניינים הכתובים כלומר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שני 
פנים אחד נגלה ואחד נסתר שאם אתה חכם ושמשת או למדת דברי האומרים (במ&quot;ר יג, טו), ע&#x27; 
פנים לתורה, ודברו המפרשה (ירושלמי סנהדרין פ&quot;ד ה&quot;ב) במ&quot;ט פנים טהור ומ&quot;ט פנים טמא, 
אינו דין שיקשה עליו אומר אני שני פנים שכבר מעטתי (מ&#x27;ה&#x27;ע&#x27; ח&#x27;ס&#x27;) [מהע&#x27; ס&quot;ח], וזה 
שלא להבדיל דעתך, אך חס ושלום שאין זה לפי דעתי, אמנם בלי ספק התבאר אצלי במופתים 
ברורים כי האומר ע&#x27; פנים לתורה לא אמרו על שישים גבול שבעים פנים לה במספר עי&quot;ן, 
אבל כיון להודיע שיש לתורה פנים הרבה, כי שבעים בלשוננו מורה על רבוי דברים, ואולם 


פניה אצלי עינים הם, והם יותר משבעים אלף אלפי רבבות והם בלא קץ, ואדם לא הגיע ולא 
יגיע לדעת תכלית פניה, ועל דרך האמת אצלי על פני התורה אמר השם אל משה ופני לא יראו 
(שמות לג, כג), ונודע כי אוריא&quot;ל הוא ש&quot;ר הפנים, והוא בדמות חומר לפני התורה שהוא 
המזרחי באמנת ד&#x27; מחנות שכינה בדמות אלה: 
הנה זאת מיד תכירנו, וכל האיברים מעידים עליו וגם זי&quot;ן מי&quot;ם נו&quot;ן בדמות א&#x27;, אמון 
ומלאך ואילן עדים ברורים עליו, והוא חכם מדב&quot;ר, והנה גמ&quot;ל למ&quot;ד כפול עד נאמן על 
מהותו, גם חומ&quot;ר גנוז יגיד פלאו שהוא וחיש רחוק וקרוב מגלגל האיבר, והנה כוחו מדבר 
בלב, גם הוא מראה כוחו בלב, כי אמרנו שכינת אל באמצע, כונתינו לומר עליו, שכן שמו 
וחומר ראשון וכל העולם, וחומר ראשון באמצע והקשת עד על מציאות האנשים עם הנשים 
ממנו, רק הזהר פן יעלה במחשבתך שהצורה נרמזת היא על עניין הסבה הראשונה, אך דע 
שהעניין הוא מדומה מפני סוד המציאות העולם והאדם, כי השכל הוא בכל ולא ייוחס לו 


היותו במקום כי אם דרך משל: 
ואם כן קריאת שמות לד&#x27; רוחות והם שמות מלאכים ואין שם מלאך נגזר מן מלאכה תורידו על 
סדר ההשגחה האלהית שהיא בכל אך היא על דמות פנים הרבה כדמות י&quot;ו פנים ס&quot;ד פנים 
שישלחה, וכן לכל וחיה מד&#x27; חיות הקדש, וע&quot;כ נאמר (ספר יצירה פ&quot;ב מ&quot;ג) כ&quot;ב אותיות 
יסו&quot;ד, וכן כל יסודו ויסוד שביסודות יש לו פנים הרבה, ועל כל פנים גם במלת פנים 
משותפות לפנים הרבים, והיא העיקרית שהיא מורה על פנימיות מעולה ונגזרת מן פנ&quot;ה, 
וענינה עיון: 
ואם כן כבר התבאר לך ענין פני התורה הוא מורה על סותר בעלת ענינים הרבה והדבר כן 
בלא ספק, וע&quot;כ כשתשמע משום חכם שום דרך בעניין החכמה והוא מגלה לך בה דבר שלא נתגלה 
לך עד. רק אל תאמר עליו שהוא מגלה פנים בתורה ואין לו חלק לעולם הבא, שחלק אשר שהוא 
ראוי מאות השם לא יוסיף בעבור שכל חכמי הארץ יאמרו עליו או יכתבוהו בספריכם וכל שכן 
המינים שאין לו חלק לעולם הבא, או יאמרו שיש לו חלק גם לא יגרע אם יהפכו מאמרו על 


ענין חלקו, כי חלקו דומה לאמת ולשקר, וגם אין חלקו אלא כפי מציאות האמת בלבו או 
העדרו שהוא השקר, וידוע שהוא שלא יוסיף האמת אמתות בעצמו בעבור בני אדם ולא יחסר גם 
כן בעדם שאם יהפכו הכונה בדבריהם הקיום קיים והבטול בטל בפני עצמו בלעדיהם והם כבר 
טועים בו ואחר שהדבר כן קח הדרך שאדריכך אליה בצורת קבלה, ולא יקשה לך בה שום 
אריכות שאחר שיהיה האריכות ההוא סבה להוציא שכלך מהכוח לפועל, כל מה שהדבר ארוך 
הוא, הוא מבואר לך יותר אמתות הכונה בו: 
ואחר שהקדמתי לך ההקדמה המועלת מאד, שים לבך לדעת שאני צריך להנהיג דעתך מדבר לדבר 
עד שתתעשר עשר החכמה האלוהית המועילה בעולם הזה מאד מצד שלא על דבר זולתך, ודאגתך 
תהיה אחד לבד, והיא בקשת החכמה תמיד ותשנא שנאה טבעית כל דבר זולתה, ואעפ&quot;י שאינו 
ראוי שתגלה זאת המעלה לזולתך כי אם לדומים לך לבדי, וגם החכמה האמתי: 
ועל כן אומר שראוי לך שתקבל ממני תחלה בקבלה, מה שאומר לך בעניינים אלו, כמו שיקבל 


הנער צורת האותיות בכונה ראשונה ויאמין מה שימסר והוא המוסכם בקריאת שמותם עד 
שיתחכם בהזכרתם ובהכרתם שידע להכירם ולהזכירם בכל מקום ויחקו בלבו וירשמו בנפשו 
רושם שאי אפשר לסור לעולם כולו שיוכל בתחילת המחשבה להכיר כל אות ואות עד שיבדיל 
בין כל אחת ואחת הבדל גדול, כמו שיבדיל בין צורת אביו ואמו אחיו ואחותו וקרוביו, 
אחר זמן גדול מתוך רוב הרגלו עמם, כי זהו טבע הנפש להכיר הדברים אחר הרגל גדול, 
ולבלתי הכירם בהתחלת הרגל, ולהיותם נכרים ולבלתי נכרים כלומר עתים כך ועתים כך עם 
הרגל הבינוני, כמו שיקרה כזה בעצמו לך, אם תרצה לדעת זמר אחד חדש אצלך על פה, שאם 
שתרגילנו בפיך ובלבך פעמים רבות יורשם בלבך גם בפיך ולא תשכחנו לעולם, אך אם תקראנו 
פעם אחת לא תוכל לזכור ממנו פעם שנית על פה בעבור הפעם ההיא שקראת, ואם תקראנו קצת 
פעמים תזכרנו לעתים ותשכחנו לעתים וא&quot;כ כל מה שתדוש בו יותר תדענו יותר בחזקה ויהיה 


יותר קשה להפרד מדעתך, וע&quot;כ אמרו רז&quot;ל (חגיגה ט ע&quot;ב) אינו דומה מי ששונה פרקו מאה 
פעמים למי ששונה פרקו מאה ואחת שנאמר והחכמה מאי&quot;ן תמצא (איוב כה, יב), מאי&quot;ן 
בגימטריא הכי הוי, ודע שכן יקרה לך בכל מה שתלמוד אות לעולם: 
ואמנם על זה [צריך] אתה לעורר המחשבה אל ההזכרה, אשר אי אפשר לשכחה לעולם, והיא 
כשתחשוב תמיד בד&#x27; אותיות השם, ובשמותם ובמספרם ובצורתם ובענינם ובכפליהם ובשלושם 
וברבועם, ובכל דרכי המספרים שאפשר להם להספר בהרכבתם כגון אלה והדומין לה, בכל מקום 
אי&quot;ן ימי&quot;ן אבג&quot;ד הו&quot;ז חט&quot;י י&quot;א י&quot;ב י&quot;ג י&quot;ד י&quot;ה י&quot;ו י&quot;ז י&quot;ח י&quot;ט כ&#x27; כ&quot;א כ&quot;ב כ&quot;ג 
כ&quot;ד כ&quot;ה כ&quot;ו, הנה זה המים הוא המספר הכללי המחבר כל המספרים אשר נהוה השם מהם מאחד 
עד כ&quot;ו, וצריך שכל מספר ילקח לעצמו והוא יורה עליו פליאות ילקח מורכב על כל מספר 
ומספר, ויש לו דרכים אין חקר אך בלתי שאין לו זוג היה מספרו, יחד מנהי&quot;ג היר&quot;ח והוא 
מכבי&quot;ה הכוכ&quot;ב גם מכרי&quot;ח המוח והסכו: 


והנה הוא מגלה החומר שממנו נברא הגולם אשר אין בכו&quot;ח שא&quot;ל אביך ויגדך (דברים לב, 
ז), ותמצא חצי הירח ישגי&quot;ח בצור&quot;ה החיה, והוא ימין הגבורה, והוא כח בא&quot;ש כדמיון 
הרו&quot;ח, גם לא כח גבור והוא ל&quot;ח בארץ, מסבבה ברכה, ולפעמים יעלה ברוח, וא&quot;כ חצי 
הירח, פועל בד&#x27; היסודות ויש לכל כוכב מנהיג מיוחד בפרט וכלל, והוא אשר נקרא כח 
נפשיי לו, ופנימי רוחני אור שכלי דבק אל מנהיגו העליון ומעיין לו בו לקבל ממנו 
ההשגה הנהגה כללית ופרטית, וחציו הוא גולמו, וחציו הוא נפשו, ושניהם יחד חושקים 
לקבל ולתת בחשק אמיץ: 
וזה היא סבת תנועת הפכים כלם ומתגלגלים להפכים, כדי שיהא להם כח לפעול בזולתם דמות 
מה שבם והפכיהם, אינם הפכים גמורים, אלא כדמות מחשבות האדם, המתהפכות ממדה למדה, 
ומדעת לדעת, וכן הכוחות הגלגליות מתהפכות על פי הדמות האלהית, המשגיחות בם 
והמנהיגות אותם, ועל זה אתה צריך לקחת חצי המספר, שהוא מצד ראשון מא&#x27; עד י&quot;ג ועולה 


מלא&quot;ך, וכולל ז&#x27; פעמים י&quot;ג והוא סוד האלהי&quot;ם הכולל שני השמות, כלומר השם הקטן 
בעצמות במעלה שהוא הגדול במספרו שאנו לפי מספרו כשנים וחצי מן מספר הגדול שהוא 
כדמות עצמו וכפלו וחציו עד בא המספר שעצמו הוא שני חומשיו, אך בהיות זה כפול וזה 
כפול זה יעלה לחשבון ק&quot;ל כב&quot;ד כב&quot;ד והכל נקבל בסוד יעק&quot;ב ויהיה סוד שניהם בה&#x27; שמות 
קבל&quot;ן לבעלים על כ&quot;ן לבן שהוא מלאך האלהים מכל עם, והנה מלא&quot;ך האלהי&quot;ם, שהוא יעק&quot;ב 
ממונה על המזל, אך יוס&quot;ף הוא מלא&quot;ך אדנ&quot;י והוא ו&#x27; שמות [הוי&quot;ה], אך יצח&quot;ק הוא 
פנח&quot;ס, אבל כח הפועל והוא ח&#x27; שמות, חבר יוסף עם יעקב ועם יצחק היו השמות ו&#x27;ז&#x27;ח&#x27; 
וסודם כ&#x27;ו&#x27;ז&#x27; שמות והם יחד תקמ&quot;ו, וסודם הקהלו&quot;ת הכוללים השכל הפועל: 
והנה המספר הכללי מהדרך הנרמזת בחבורי השם יכללהו הרצון הנוצר אשר הוא המצוייר 
מהציור המצירו ודעהו, כי הוא סוד השכל והמשכיל והמושכל, והש&quot;ם עד נאמן על זה שהוא 
נקרא המקו&quot;ר והנשאר ממספר י&quot;ג אשר רמזנוהו שהוא מלא&quot;ך, סוד כללו מחביר והכל מלא&quot;ך 


מחבי&quot;ר הרצו&quot;ן המצויר והמציר הספיר והוא מלא&quot;ך גריזים, מברך גוף המוכי&quot;ח שהוא הלוחם 
בידו, ומברך כח הגופים, המורכבים מכח הדם, והנה אם תרבע המספר בראשון שהוא אחד עם 
המספר האחרון שהוא כ&quot;ו יעלה המספר ההוא בכללו מורה שמי ושם אבי, והכל תעררי גם 
מספרים רבים לו, אבל לפי אלה הערות אשר הועירותיך אליהם יהיו הענינים אשר תעיין בם 
וכיוצא בהם: 
ואל תאמר מה תועלתי במספרים ההם, שאם תאמר זה יהיה נכר לשמעי דבריך שהחכמה אצלך היא 
בלתי תועלת או שמא אתה חושב שאין תועלת החכמה אלא קבוץ ענינים רוחניי&quot;ם גופניים, 
והנודע אצל חכמי האמת, שהחכמה קצוץ עניינים רוחניים והבנות ודעות ואמונות אמתיות 
בלתי נכנסות תחת ממשלת הגופניים, אך מעלתם אצלינו אינה נערכת עם שום (אדם) דבר 
גופני, וכן הכתוב אומר לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז (איוב כה, יז): 
ואם עלתה זאת המחשבה הרעה בלבך הסירנה מקרבך ומחה שמה מלבך אם תחפוץ לחיי חיי עד, 


ואם לאו הרשות בידך, ואולם אתה איש צדיק וגומל חסדים לזולתך, קל וחומר שראוי לך 
שתסתכל לגמול חסדים לעצמך, ולהצדיק לנפשך הצדק האמתי ולישרה היושר הנצחי, ואתה יודע 
בלא ספק שמכל הצדקות אשר אתה עושה עם זולתך למען אהבת השם או למען יראתו, וכל 
המצוות שאתה שומר בעבורו יתברך לא מהם רווח בחפניך כי אם רווח גופני או רוחני ר&quot;ל 
מחשבת גמול שתקבל מהם, ואם תחכם ותכון ותבי&quot;ן ותד&quot;ע הדברים על אמתתם לא תסתפק על זה 
שהמחשבה החושבת לו גמול גופני אחר המות היא מחשבת שוא, ואע&quot;פ אם עבדו כדין כפי 
כוחו, נתן לו שכר דומה לשכר גופני חלף עבודתו אשר עבד כאשר דמה, וכמו שלבו חפץ, 
מפני שאינו ראוי לקבל פרס רוחני שהוא הפרס האמתי המעולה, אשר אין אחריו מעלה, והפרס 
ההוא הרוחני הוא התענוג נצחי בלתי הפסקה והוא קרוב למין הבורא יתעלה, וממין תענוג 


</div>
