{"bookId": "kabala-4147b4353b29", "part": "1", "torah": "5", "title": "ספר אור נערב — חלק ה פרק א", "hebrewTitle": "חלק ה פרק א", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4147b4353b29/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4147b4353b29/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ה פרק א\nהחלק החמישי: \nבסגולות אשר לחכמה זו על שאר חלקי תורתנו הקדושה: \nהסגולה הא' היא כי בהיות האדם עוסק במדות דבריו פועלות למעלה, והמדות מתתקנות כפי \nהעסק שהוא מתעסק, ובתנאי שיקדם אליו הטהרה הראויה והדעת הנכון. וכן פירשו בזהר פרשת \nנשא באדרא (זהר ח\"ג קלד,) כד שלימו רבי שמעון וחברוי לתקן כל תקוני עתיק יומין איתא \nהתם: \n\"אמר רבי שמעון לחברייא כד אתפריס פרסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל \nתקונים בגוה ונהירו באתר דא, וחד פרוכתא בוסיטא קדישא פריס בארבע סמכין לארבע עיבר. \nסמכא חד הוה יתיב מתתא לעילא, וחד מגרופא בידיה, ובמגרופיא ארבע מפתחן שנינן מכל \nסטרוי, ומאחדאן פרסא, ונחתין לה מעילא לתתא, וכן לסמכא תניינא, ותליתאה, ורביעאה, \nובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי דמתנהרין בבוסיטא דגליפין בההוא פרסא, וכן \nלארבע עיבר: \nחמינן אלין תקונין דנהרין עלה דהוו מחכאן מילי מפומנא, לאתעטרא ולאסתלקא כל חד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "באתריה, וכד הוה מתתקנן מפומנא כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן \nהכא מכל פומא דחד מינן. ובשעתא דחד פתח פומיה מינן לתקנא בההוא תקונא, ההוא תקונא \nהוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין מתעטר וסלקא בדוכתיה ואתעטר, וכל סמכין \nמכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו וצייתין לקליכון, כמה רתיכין קיימין הכא \nבגיניכון, זכאין אתין לעלמא דאתי, דכל הני מילי דנפקי מפומיכון כלהו מילין קדישין, \nכלהו מילין כשרן, דלא סטאן לימינא ולשמאלא. וקוב\"ה חדי למשמע וציית להני מלין, עד \nדהוא גזר דינא די לעלמא דאתי תימרון זימנא אחרא כל הני מילי קדישין. עלייכו כתיב \nוחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, אפילו בעלמא דאתי מרחשן \nשפתותיו קמיה\", עכ\"ל: \nומתוכו מתבאר מעלה זו וסגולת החכמה, כי כמו שהאדם מוציא הדברים מפיו ומתקנן כן \nהמדות מתקנות למעלה. גם לזה תתלוה סגולה שנית כי בעולם הבא יעסוק בענין ההוא, בסוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אמרם ז\"ל (יבמות צז.) שפתותיו דובבות בקבר. אמנם נראה כי זה דוקא אל החכמה הזו וכן \nפירש הרשב\"י ע\"ה במקום אחר. וטעם אל ענין זה, כי בהסתלק האדם נשמתו בלי ספק תתדבק \nאל המקום שהאיר בהיותו בחיים חייתו, ולכן סוד התעוררות ההארה הנזכרת בהסתלק הנשמה \nלקבל שכרה, זה יקרא דובבות בקבר אל הגוף, וכן אל הנשמה בשעור זה למעלה. ואף אם נודה \nכי גם יקרה ענין זה אל הפשט, אין ספק שיתעלה הענין אל הקבלה שעור לא נערך: \nעוד לה סגולה שלישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לייחד קונו ולעבדו בלבב שלם, \nכדפירש הרשב\"י ע\"ה בפרשת בשלח זו לשונו, (זהר ח\"ב דף נז.) \"קרוב ה' לכל קוראיו לכל \nאשר יקראוהו באמת, מאי באמת כמה דאוקמוהו (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, דידע ליחדא שמא \nקדישא כדקא יאות, ודא פולחנא דשמא קדישא. ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אוקים בעלמא \nיחידא, דכתיב (שמואל ב' ז'), \"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ\". ועל דא אוקמוה, כל כהן \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דלא ידע לייחד שמא קדישא כדקא יאות לאו פולחניה פולחנא, דהא כלא ביה תליא, פולחנא \nעלאה ופולחנא תתאה, ובעי לכוונה לביה ורעותיה בגין דיתברכון עלאי ותתאי: \nכתיב (ישעיה א'), \"כי תבאו לראות פני\" כו', כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא \nאתכוון ביה בלבא וברעותא בדחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי, דחיין ליה לצלותיה \nלבר, וכלא מכרזי עליה לביש, וקב\"ה קארי כי תבאו לראות פני. לראות פני מבעי ליה, מאי \nלראות, אלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעומקא לבתר חשוכא, כל אנון דידעין ליחדא \nשמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אנון כותלי חשוכא, ואנפין דמלכא אתחזיין ונהרין \nמתברכין כלא עלאי ותתאי, כדין ברכאן אשתכחו בכלהו עלמין, וכדין כתיב כי תבאו לראות \nפני: \nמי בקש זאת מידכם, מאי קא מיירי אלא מאן דאתי ליחדא שמא עלאה בעי ליחדא מכתרא דזאת, \nכמה דכתיב (ויקרא ט\"ז), \"בזאת יבא אהרן אל הקדש\", בגין דיזדווגין כחדא תרין אנון \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "צדי\"ק וצד\"ק, בזווגא דא ברכתא בגין דיזדווגון כלא עלייהו, ואלין אקרון כמה דכתיב \n(תהלים ס\"ה), \"אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך\". ואי איהו אתא ליחדא שמא קדישא ולא \nאיכוון ביה ברעותא דלבא בדחילו, קב\"ה אמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ודאי, דהא לא \nאשתכח בהו ברכאן אלא דשריין בהו דינא לאשתכחא בכלא\", עכ\"ל: \nוהנה מתוכו נראה, כי עבודת מי שאינו יודע לייחד אין עבודתו עבודה. גם מתוכו מתבאר \nפסול תפלת מי שאינו יודע ליחד כראוי, וענין זה לא ימצא האדם אלא מתוך העסק מעסקי \nהחכמה ובעמקיה בס\"ד: \nעוד לה סגולה רביעית, והיא כי באדם חלק עשיה וחלק יצירה וחלק בריאה וחלק אצילות, \nהכל לפי זכות מעשיו, כדפירשנו בספר פרדס בשער נשמה. והנה חלק העשיה יתלבש בסוד מעשה \nהמצוה הגופנית. וחלק היצירה, בסוד כוונת המצוה על דרך הפשט. ומן הבריאה ולמעלה, לא \nיתלבש כי אם בסוד הקבלה בכוונתו בה, כדפירשנו בפרדס הנזכר, ובלי ספק שמי שלא יעסוק \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בחכמה הזאת לא יוכל להשלים החלק הנזכר אם זכה לו על דרך איזה ענין שיהיה: \n \nחלק ה פרק ב\nהסגולה החמישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לבאר כמה מענייני התורה הקשים אל בעלי \nהפשט, כענין אותיות נוספות, וכתיב ולא קרי, וקרי ולא כתיב, וכיוצא. והמשל בזה, \nבפסוק תביאמו ותטעמו כו' הנה וא\"ו נוספת. וכן תפול עליהם אימתה ופחד, אימה מבעי ליה \nוהתי\"ו נוספת. ופרשו בזהר פרשת בשלח (זהר ח\"ב נ\"ט,) זו לשונו, \"תפול עליהם אימתה \nופחד, אימה מבעי ליה, מאי אימתה, דהא לית לך מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית \nבהו רזין עלאין. מאי אימתה, אמר רבי שמעון, כלומר דחילי דשכינתא, כהאי גוונא תביאמו \nתביאם מבעי ליה מאי תביאמו, אלא רוחא דקודשא אמר על אנון דרא בתראה דגזר יהושע, \nואתגלייא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקב\"ה, דאלין אחידן ביה בוא\"ו, ואילין \nאתחזיאו למירת ארעא, כמה דאת אמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כל מאן דאתגזר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואתגלייא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה איקרי צדיק, בגיני כך לעולם יירשו ארץ. ועל דא \nתביאמו ו' יתירא, תביאמו מלא, ולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא דלית בה \nרזין עלאין, וטעמין קדישין דזכאה חולקהון דאנון דידעי בהו, עכ\"ל: \nואם יקשה האדם קושיא זו אל המדקדקים, יענה ויאמר שהם מאותיות האמנתיו הנוספות. \nולדעתנו האומר דבר יתר אות בתורה יותרו שיניו אם בזדון, ואם בשגגה שארי ליה מריה: \nהסגולה הששית, יש מלות בתורה שהם בלתי מתוקנות ובלתי מדוקדקות על דרך הפשט, כאמרו \nבתורה, \"כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע\", והעבודה שאל לי אחד מהחפצים בעבודה \nואמר, מאי ושים באזני יהושע, ודבר אל יהושע היה לו לומר, כי ושים נראה שהיה כותב \nהפרשה ונותן אותה ח\"ו לתוך אזניו. והשבתי לו על דרך הפשט דברה תורה כלשון בני אדם, \nשכן אדם אומר לחברו על ענין חוזק הצווי. והשיב, לא אאמין שלא יהיה כאן דבר שלא נודע \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לנו, שבו יתוקן הלשון. ואמרתי לאחד היודע בחכמה, על אלו אני אומר דמעת העשוקים ואין \nלהם מנחם, אלו שדברי תורה עשוקים וגנובים מעין שכלם, ותקנתי על דרך האמת הדבר כאשר \nיתבאר במקומו בס\"ד: \nהסגולה השביעית, כי העוסק בחכמה הזאת וממלא פיו שחוק בה, בלי ספק ממלא לבו יראת \nשמים ויראת חטא ויוסיף אומץ בעבודה. וזה בדוק כי אפילו גרסת לשון הזהר יראה אל האדם \nשמחה בנפש ביראת ה' כאלו עוסק עם הצדיקים בגן עדן, ואם גברא לא חזי מזליה חזי. כי \nאין ספק שזה עיקר עסק התורה בגן עדן בין הצדיקים: \nהסגולה השמינית, היא מה שנסיתיו אני וזולתי בענין הגרושים, שהיינו מתגרשים השדה עם \nהאלהי כמהר\"ר שלמה בן אלקביץ הלוי נר\"ו לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלי עיון, והיו \nהדברים מתחדשים דברים שאי אפשר להאמין ענין זה אלא מי שראה או נסה הענין פעמים \nרבות, ומתנות שקבלתי בגרושים ובאו לחלקי בחמלת ה' עלי אעתיק אותם בקונטרס בפני \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עצמו, ונחלק אותם סימנים אחד לאחד בס\"ד: \nהסגולה התשיעית היא, מה שראיתי גם כן בנסיון, כי המכוון בתפלתו על דרך האמת הדבר \nמסתייע מעצמו ואין כח בחצונים להפסיקו במחשבות בטלות, כאשר יקרה אל האדם בהיות \nמכוון על דרך הפשט. והטעם לזה, כי הפשט הוא במקום ששם מגיעות הקליפות ולכן החצוני \nשליט שם לקטרג, אבל על דרך הקבלה אין לו שם שולטנות כלל: \nהסגולה העשירית והיא מה שבחנתיה וניסיתיה, כי מאן דלא עאלו בקיימא קדישא לא ישלטו \nבחכמה הזאת. ואף אם יאמרו וידברו בספירות, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואין \nבכחם להשכיל אפילו מן הדברים הפשוטים כלל, מה שאין כן בפשט שכבר נמצא מהם מי שידע \nלעיין ההלכה כפי העיון הפשטי, וזה מן הטעם שהזכרנו בלי ספק. ועוד יתלוו אל סגולות \nאלו כמה וכמה עלויים אחרים כאשר יראה המעיין בעצמו בע\"ה, אמנם הזכרנו מהם קצתם \nלהמשיך המעיין אל החכמה ככל האפשר, ומה' נשאל המחילה והכפרה: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": " \nחלק ו פרק א\nחלק ששי: \nבהקדמות הצריכות אל המתחילים בחכמה זו שערי ספר הפרדס: \n(שער א') ראשונה צריך שידע שהבורא אין סוף אחד ואין לו שני, והוא סבת הסבות ועלות \nהעלות. ולא אחד כאחד המנוי, כי לא ישיגהו חלוף ושנוי ותאר ורבוי, אלא היא מלה לקוחה \nעל צד המשל והדמיון, עם היות כי האחד המנוי הוא עומד בעצמו, והוא תחלת כל מספר, וכל \nהמספר בו בכח, והוא בכל מספר במעשה. ואמרם אחד לבורא יתברך הוא בזה הצד להיות הבורא \nיתברך בכל הדברים במעשה וכל הדברים בו בכח, והוא התחלה וסבה לכל דבר. ומזה הדרך \nיחסו לבורא יתברך היותו אחד בלתי משתנה בתוספות וחסרון כמו האחד, והיותו מחויב \nהמציאות כמו שהאחד הכרחי במספר, כי לא נמצא מספר זולתו והוא אינו מספר, ובהתבטל \nהאחד יתבטל המספר, ובהתבטל המספר לא יתבטל האחד לבטולו, וזה כח האחד. הוא הדין \nהבורא יתברך, הוא הפועל ובורא הכל ומקיים המציאות, ובהתבטל הפעולה לא יתבטל הפועל, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עם היותו בלתי צריך לאחד מהם, ובהתבטל המציאות לא יתבטל הוא בבטולו, עם היותו בלתי \nצריך למקום והיותו עומד בעצמו, ובזה הסכימו כל העוסקים בחכמה האלהית: \nב' צריך שידע שהאין סוף המציא והאציל ספירותיו שבהם פעולתיו, והם עשרה מאמרות שהוא \nפועל בהם, והם לו ככלים אל הפעולות הנמשכות ממנו בעולם הנבדל ולמטה, והנה באמת \nמציאותו ועצמותו מתפשט בהם כאשר נאריך. והנה ספירות אלו הם עשר ולא תשע עשר ולא אחת \nעשרה, שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, שכן גזרה חכמתו יתברך. והוא יודע שהתכלית \nהמכוון באצילותם חייב המספר השלם הזה, שלא יושג אלינו בפחות ויתר כלל. ולא יתיחס זה \nאל המדות בלבד אלא גם אל הדברים הנמשכים מהם, כלם כלולים מעשר, וגם המדות בעצמם \nכללותם עשר מעשר, ואין להוסיף ולא לגרוע ח\"ו. ואף אם נאמר כלולים משש קצוות וארבע \nמדות וכיוצא, הכונה אל היותם מתגלות בסוד ארבעה או כיוצא, אבל כללותם לעולם עשר. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והטעם האמתי המפורסם בארו דוד המלך ע\"ה באמרו, רבות עשית עתה ה' אלהי נפלאותיך \nומחשבותיך אלינו. ותנן התם, שלשה כתרים הם, וידוע היות הכתרים מיוחדים, לנשיא, \nולכהן גדול, ולמלך. ולעלוי יראתם הוצרכנו בהנהגת האומה, לסגן, ומשנה, ואב בית דין. \nותחתיהם שלשה עדרי צאן צבאות ישראל, והן, משמרות כהונה, ושרי החילים הרודים בעם, \nוהסנהדרין. וכלם עיניהם ולבם לכתר שם טוב קהלת יעקב, העולה היא למעלה בסיועם של \nאלה, לפאר ליוצרם עך כל מה שברא, כי זה כל האדם. הנה הראיתיך בעיניך צורך המספר \nהשלם הזה, מגיד מראשית אחרית: \nג' צריך שידע שאל המדות האלה להם שמות שאינם נמחקים, והם: \nאהי\"ה - כתר, י\"ה - חכמה, יהו\"ה בנקודת אלהים - בינה, א\"ל - חסד, אלהי\"ם - גבורה, \nיהו\"ה - ת\"ת, צבאו\"ת- נצח והוד, שד\"י או א\"ל ח\"י - יסוד, אדנ\"י - מלכות: \nוהשמות הם הספירות, ואין הענין שיהיו שמות מיוחסות לספירות ח\"ו, אלא השמות הם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הספירות, והספירות והשמות הם שמות האין סוף כפי פעולותיו. ובכל מקום שיתואר בו שם \nהוי\"ה כמו שנזכיר לפנינו, יהיו עשר שמות אלה מגלים פרטי ההוי\"ה ההיא וכללותיה, כי \nקוצו של יו\"ד הרומז לכתר עליון, ושם אינו נהגה, הנה אנחנו נקראהו בשם אהי\"ה. והיו\"ד \nעצמה בכל מקום שהיא שמה העצמי י\"ה, וכן כלם. וזה לנו יחוד נפלא, כי השבח וההודאה \nוהתפלה והיחודים שאנו עושים על ידי השמות הנהגים האלה, יחשוב השומע שהם בספירה אחת \nבלבד או שתים ח\"ו, כפי הוראות האזכרות הפרטיות, ואינו אלא יחוד כל העשר ספירות \nוהעשר הויו\"ת שנזכיר בפרק ה', בהגלות נגלות בפינו ובלבבנו אותה האזכרה הפרטית \nהמשמשת לאותו האבר המיוחד שבכל העשר הויו\"ת. נמצא כלל צריך לפרט ופרט צריך לכלל בכח \nהיחוד האמתי, והוא פלא: \n(שער ג') ד'. צריך שידע שאין האין סוף הכתר כאשר חשבו רבים, אלא האין סוף סבה אל \nהכתר והכתר עלול מהאין סוף שהוא עלת העלות. וגם צריך שידע שהאין סוף הוא סבה ראשונה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אל כל הנמצאים שאין סבה למעלה ממנה, והכתר מסובב ראשון ממנה, ומהכתר נמשך השתלשלות \nשאר העלולים. ובזה לא יכחיש היות הכתר ממנין הספירות כאשר חשבו רבים אלא הוא במנין \nהעשר, וזה בערך הנאצלים עצמם, אמנם בבחינת כללות הנאצלים מעשר אין הכתר מתגלה בהם \nלרוממותו אלא הם נכללות מהדעת במקום הכתר: \nה'. צריך שידע שאין הדעת הנזכר ספירה בפני עצמה ח\"ו, אלא היא בחינת שש קצוות \nהמתמצעים למעלה בספירות הראשונות, והוא סוד וא\"ו הנסתרת בכתר וחכמה ובינה, ועל ידי \nהדעת הנזכר יסוד החכמה והבינה כאשר יתבאר, והוא מציאות הספירות הנאצלות למטה, לא \nספירה בפני עצמה כאשר חשבו רבים: \n(שער ד) ו'. צריך שידע שהאין סוף מלך מלכי המלכים, לא יצדק אמרנו בו לא יתברך, ולא \nיתפאר, ולא ישתבח, וכיוצא, מפני שאינו מתברך מזולתו ולא משתבח ולא מתפאר, אלא הוא \nהמברך והמשבח והמפאר והמחיה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה, מקרני ראמים עד \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בצי כנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כנודע, והיה הוא נעלם בפשיטותו \nהקדוש והטהור, לא יצדק בו שום אות ונקודה וציור, כי אפילו כתר שהוא תחלת האצילות \nנשלל ממנו השם והציור באות ונקודה, כל שכן וקל וחומר המאציל מלך מלכי המלכים, ובו \nאין אנו יכולין לצייר ולא לדבר ולא לחייב לא דין ולא רחמים, לא רוגז ולא כעס, לא \nשינוי ולא גבול, לא שינה ולא הילוך, ולא שום מדה מהמדות לא אז קודם האצילות ולא עתה \nאחר האצילות. אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת הכל האציל האין סוף האצילות הדק, הם \nעשר ספירות צוריות מחשביות, שהם מעצמותו מתיחדות בו, והוא והם הכל אחדות שלימה. \nוהספירות האלה הם נשמות, ומתלבשות בעשר ספירות הנקובות בשמות, והם ככלים אל העצמיות \nהנזכרות. ובהם הדין והרחמים והפעולות הנזכרות אשר לא ניחסם אל האין סוף. ולא בהם \nממש, אלא על ידי התלבשם בבריאה יצירה ועשיה כאשר נבאר עוד ב\"ה: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "(שער ה) ז', צריך שידע עוד כי קודם אצילות המדות הנזכרות היו המדות נעלמות בו תכלית \nהעלם ויחוד שלא יצדק בהם ציור ונקודה כלל אלא הם מתאחדות בו, ואחר כך האציל ממנו \nנקודה אחת אצילות אחת והיא הכתר, והיא נקראת אין לרוב דקותה ואדיקותה במקורה שלא \nישפט בו היש, וממנה נאצלה בגלוי שני נקודה שנית והיא החכמה, ונקראת יש שהיא תחלת \nהגלוי תחלת הישות, והיא נקראת י\"ש מאי\"ן. ומפני שהיא תחלת הישות לא יש בעצם, הוצרך \nאל נקודה שלישית אל גלוי הנמצאות, והיא הבינה, והיא גלוי הנמצאות. והחכמה ראשית \nההויה, והבינה סוף ההויה, כי תחלת המצא ההויות מהחכמה הנקראת ראשית, וסוף העלמם \nביובל העליון כנודע. והנה משלש אלה נמצאו שש קצוות ההנהגה שהם מחסד ולמטה, והם, \nראשונה חסד מחכמה, ואחר כך נאצלה הגבורה מהבינה, ואחר כך נאצלה ת\"ת מהכתר. וכל גלוי \nשלש אלה על ידי הבינה, אלא שעיקר שרשם מחכמה וכתר, כל אחד משרשו. והנה בתוך שלשה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אלו היו נעלמות הנצח וההוד והיסוד, ואחר אצילות וגלוי השלשה הנזכרות נתגלה מחסד נצח \nומגבורה הוד ומת\"ת יסוד. אמנם אצילות המלכות עם שש קצוות יתבאר במקום אחר בס\"ד. \nונמצא לפי זה סדר האצילות באחד משלשה דרכים וכלם אמת, או זה אחר זה, כתר חכמה בינה \nגדולה כו' עד מלכות. או כתר ת\"ת יסוד מלכות נקודה אחת, וממנה מתפשטים עד סוף \nהמלכות, וחכמה חסד נצח נקודה שנית ומתפשטים עד נצח, ובינה גבורה הוד נקודה שלישית \nומתפשטים עד הוד. או כתר חכמה בינה, ואחר כך חסד גבורה ת\"ת, ואחרי כן נצח הוד יסוד, \nומלכות כלל הכל, ובזה נכלל הפרק הזה בס\"ד: \n \n", "en": ""}]}
