{"bookId": "kabala-4921fb3269e1", "part": "1", "torah": "7", "title": "ספר מערכת האלקות — קטע 7", "hebrewTitle": "קטע 7", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4921fb3269e1/1/7/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4921fb3269e1/1/7/", "segments": [{"index": 1, "he": "והחוטא הרוצה להדבק בחיים מדת הדין פוגעת בו בלהט אשר לפניה ואפילו צדיק גמור לא \nיזכה להשיג כאשר היה ראוי טרם החטא וכאשר אבאר עוד למטה במשה ע\"ה. והמעט אשר יוכל \nהאדם להשיג איננו משיג רק בטרח גדול אשר יעשה בגופו לבד מהיראה והפחד אשר יאחזוהו \nטרם יגיע אל ההשגה: \nוהטעם כי בגניזת עץ החיים אף על פי שנשארה ההשגה לצדיקים בגן עדן עם כל זה היא \nמדקדקת עם סביבותיה כחוט השערה בעבור היותה מדת הדין ומפני היות ענינה כך נקראת חרב \nהמתהפכת כי היא גן עדן לצדיק וחרב נוקמת לרשע וכענין שאמרו בלהט החרב המתהפכת פעמים \nאנשים פעמים נשים. וידוע כי בהתלבשות האיש רמז לרחמים והתלבשות האשה לדין. ומפני \nהיראה ההיא הבאה בסבת החטא צריך לשמור מלהכנס לפנים מן המחיצה בענין ההשגה ואף כי \nלפנים מן הלהט אשר שם השגת הכל והיא העטרה אשר היא דרך עץ החיים וכאשר יתבאר \nבהריסה: \nועל ענין הזה אמר הכתוב וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים וכו' (בראשית ג) אמנם המשכיל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בפנימיות הכתוב הזה יתבונן בו עוד קצת מסדר הבנין. ויאמר כי מתחלה השכין בגן עדן את \nהכרובים אשר הם דו פרצופין. או יהיה מקדם רמז לחסד הנקרא מזרח והוא הימין אשר ממנו \nנוטעה הגן כאשר הזכרנו למעלה. ואחר כן השכין את הלהט לשמור את דרך עץ החיים. אמנם \nהלהט אשר זכרנו מעולם הנפרד הוא ושם החיה אשר ראה יחזקאל ע\"ה ומשם הם המתלבשים וגם \nשם הכרובים אלא שיש כרובים לכרובים כאשר יתבאר במרכבה: \nעוד אמרו בענין גניזת האור אגדה מפוארת ואף לויתן זכר ונקבה נבראו ואלמלא נזקקין זה \nלזה היו מחריבין כל העולם מה עשה סרס הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא. \nוהכוונה על דעתינו מבוארת כאשר זכרנו ברמז השמות השוים. ושם הזכירו עוד לויתן נחש \nבריח מפני היותו מבריח התיכון (סא מפני היותו המכריע הראשון) כענין שנאמר במשכן \nוהבריח התיכון (שמות כו) והנחש עקלתון לרמוז למכריע השני שאיננו רחמים כל כך. \nוהריגת הנקבה ומליחתה היא גניזת האור והבדלתו שאמרו רז\"ל גנזו והבדילו לצדיקים \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לעתיד לבוא והמליחה מורה על קיום העניין ר\"ל קיום ההבטחה שהבטיח בו את הצדיקים \nלעתיד לבא: \nוהמשכיל דבריהם ז\"ל בגמרא שאמרו בהריגת הנקבה של לויתן שאני דגים דפרצי יתבונן למה \nאמרו בלויתן שהרג את הנקבה ובבהמות אמרו שצנן את הנקבה. ובאור הענין כי זקיקת (סא \nאחיות) הדגים לשים שלום בארץ כי האיש מחזר תמיד אחר אבדתו. ומפני שזאת היא התאוה \nהגדולה כי האיש מחזר אחר אבדתו הרג את הנקבה שאלמלא שהרג את הנקבה יתרבה השלום כל \nכך עד שלא יתאוו הנבראים תאוה ותהיה העולם שמם ואף לעתיד לבא לא יחינם מטעם זה אבל \nיאכלוה הצדיקים מלוחה כדי שלא יתבטל מפריה ורביה: \nוהמשכיל יוכל להתבונן למה אמרו דנקבה מלוחה מעלי טפי. וכן דכרא מליחה לא מעלי כי אף \nאם יהרג הזכר וימלחנו ישתמשו בנקבה אמנם במליחת הנקבה יסתרס הזכר. וכן בהמות בצנן \nאת הנקבה יסתרס הזכר: \nובמה שאמרו לעתיד לבא נתבונן כי גנזה בזמן הזה ולא יאכלוה אפילו במליחתה והוא כדרך \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "האור וגניזתו כאשר אמרנו. אבל לא צנן הנקבה של לויתן מפני כי המים צוננים הם ואין \nדבר חם עומד ביניהם ואף כי יעמוד ביניהם חום המים צוננים את החמימות אבל הבהמות הן \nחמות מפני כי המה אשיים לכן הוצרך לצנן את הנקבה מבהמות על ידי המים אשר ביניהם ולא \nפריצי כולי האי לעבור בהם ולחמם אותם. כי חומות חול גבול לים ואף כי המים שהם \nצוננים ולחים מנצחים את האש כאשר זכרנו למעלה וכדרך ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך \n(בראשית ג) אמנם לא יכבוה ממש לצרך הקיום וזהו הטעם שלא הרג את הנקבה מבהמות והוא \nשהעלו שם בישרא מליחא לא מעלי: \nואשר הביאנו לדמות המכריעים לדגים מפני שבשפע שלהם היא הברכה. וכענין שאמר יעקב על \nבני יוסף כאשר ברכם אחר שהזכיר מדת אבותיו ומדתו אמר בסוף וידגו לרוב בקרב הארץ (סא \nויהיו יולדות ששה בכרס אחד) ויהיה ברכתם אחד. והיא הברכה ממש ורמזנו בזה בשמות \nהמדות במדת הששית: \nויש לנו לדעת כי מה שזכרנו בגניזת האור או בהבדלתו או במליחת הנקבה שהוא ענין שלא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יוכלו להשיג ולראות את האור הצפון ההוא. ומה שזכרנו עוד כי הוא סבת המות איננו כי \nאם בזמן החפץ הזה שהעולם נמשכים בו אחרי יצרם הרע בסבת החטא הראשון כאשר זכרנו \nלמעלה כי לפי שהם מגברים אותו על דרך עץ החיים יבא להם גם הרעה מן הצד ההוא וכענין \nשאמר יורד ומשטין עולה ומקטרג ואמרו עוד הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות: \nאבל מה אמרו גנזו לצדיקים לעתיד לבא. או מלחה לצדיקים או הבדילה לצדיקים לעתיד לבא \nכולו כוונה אחת כאשר בארנו. ורמזו בו לעתיד לבא לימות המשיח ואל הימים אשר יהיו \nאחרי התאוה שהם הימים אשר אין בהם חפץ ר\"ל שיהיה האדם טוב בטבעו ויתבטל ממנו היצר \nהרע כדרך שהיה ראוי להיות טרם החטא ואז יתגדל המנהיג בצדקת בניו כי חוט של חסד ימשך \nעליה בימים ההם. ומתוך שיהיה שלום בארץ ישתמשו באור הצפון וכמו שאמרו גנזו לצדיקים \nלעתיד לבא. ובזכות ההוא יזכו לחיי העולם הבא כי הוא העולם שהוא חיי העולם והנותן \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נפשו בחיים ובשלום נכון הוא שלא ימות בגשתו אל המזבח שהרי רחץ את עצמו במים חיים: \nומהדברים האלה נוכל להתבונן ענין השני פשפשים אשר היו בכניסת שער ההיכל אשר אחד \nבדרום ואחד בצפון והיו נכנסין בתא כי בהיות ידוע כי בנין הבית דוגמת עליון היה נוכל \nלהתבונן כי הפשפש אשר היה לצד הדרום היה רמז לדרום שהוא התפארת. ושבצפון רמז לצפון \nשהוא העטרה ואותו שבדרום לא היה נפתח כמו שנאמר השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא \nיבוא בו כי ה' אלקי ישראל בא בו .(יחזקאל מד) ופירוש כי יבא בו לעתיד לבא כי אין \nהעולם הזה כדי להשתמש באור ההוא ואפילו משה ע\"ה. ואף לעתיד לבא לא יפתח כי לא יראני \nהאדם וחי (שמות לג) אבל אותו שבצפון היה נפתח תמיד כי ההשגחה נשארה בצפון כאשר \nזכרנו. אמנם בהריסה יתבונן ענין הפשפש אשר היה בצפון למה היה נפתח בפנים ולא מבחוץ \nוכמו שאמרו אחד יורד לאמת שהחי וכו'. ואולי כי הוא הטעם עצמו בשער ההיכל אשר לא היה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "נפתח רק מבפנים: \nומהנה נוכל להתבונן מה שזכרנו בשמות המדות בענין שבר של לויתן אשר ארז\"ל עתיד הקב\"ה \nלעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן ומהנשאר יעשו סחורה בשוקי ירושלם והסחורה היא \nההשגה הגדולה שיתעסקו באור הגנוז כל כך בפרהסיא כמי שעושה סחורה בשוק ואין החרב \nעומד לשמור את דרך עץ החיים: \nוזהו גם עניני הסוכה שיעשה הקבה מעורו של לויתן הצדיקים. והשאר יפרסו על חומות \nירושלם כמו שאמרו במסכת שבת.אמנם לא יאכלו הצדיקים כל בשרו וגם לא יעשו מכל יורו \nסוכות והטעם יתבונן למטה בענין גבריאל עם מה שרמזנו בו גם למעלה: \nועל ההשגה הגדולה אשר ישיגו הצדיקים לעתיד לבא אמרו ז\"ל באגדה עתיד גבריאל לעשות \nגניגנא (סא קכיגיא) עם לויתן ואלמלא הקב\"ה עוזרו לא יוכל לו שנאמרכי הוא ראשית דרכי \nאל העושו יגש חרבו (איוב מ) רמזו בגבריאל למדת הגבורה אשר ממנו התאוה כאשר הזכרנו \nלמעלה ורמזו בלויתן לתפארת שהוא לויתן הזכר ורמזו כי כאשר יאכלו הצדיקים לעתיד לבא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הנקבה המלוחה להם יתחברו ויתאוו הרבה בזכר ויהיו טובים עד מאד כאשר היו ראויים \nלהיות טרם החטא לפי הבריאה שהיתה דרכי אל וכל כך יתחברו בו עד אשר לא יתאוו תאוה \nבעולם (סא תאות העולם) הזה כלל. ואלמלי שהקב\"ה יעורר להם כח הגבורה שהיא התאוה לצרך \nקיום העולם לא יוליד עוד ולא יאכלו עוד ולא יתנהגו כלל במנהגו של עולם אך יהיו מעין \nעולם השכלים ונמצא כח המנהיג מבוטל: \nולכן הביאו הכתוב העושו יגש חרבו (שם) וכבר זכרנו כי מדת הקב\"ה עשה הגבורה והלויתן \n(סא כי מדת הגבורה היא והקב\"ה אשר עשה את הלויתן) (סא כי הקב\"ה אשר עשה מדת הגבורה \nואת הלויתן) (וזאת הנסחא עקר ל\"ד). כמו שנאמר אני ה' עושה כל וכמו שדרשו בבהיר רוצה \nשיתנהג גבריאל בענין העולם הזה עד האלף השביעי שהוא השבת הגדול הרומז ליסוד והוא \nשבת לה' אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו) וכמו שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' (שם כה) \nוכאשר יתבאר בשביעיות. אבל קדם לכן העולם נוהג בכח הבהמות אמנם בזמן השלמות יאכלו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הצדיקים מבשר של לויתן הנמלח להם ומבשר הזכר. וכן יעשה סוכה מעורו על הדרך שבארנו: \nולמה שרמזנו כי בכח הבהמות יתנהגו תמיד עד אשר ישבתו ביום השבת הגדול אולי כי יש \nרמז בזה באגדה. אמרו ירדן יוצא ממערת פמייאס ומהלך בימה של טבריא ומהלך בימה של \nסביכי ומהלך בימה של עלית ומתגלגל ויורד אל פיו של לויתן שנאמר יבטח כי יגיח ירדן \nאל פיהו (איוב מ) ומפני כי הכתוב אומר מבהמות בהררי אלף העלו שם איתמי בהמות בהררי \nאלף בטוחות בשמן שיגיח ירדן אל פיהו של לויתן: \nאמנם לא יטע' המעין דברינו בענין הבהמות והלויתן שנדחים דבריהם ז\"ל בסעודות העתידות \nלהיות בהם חלילה אבל רצוננו כי הסעודות האלה לא למלאת הכרס חס באיש כאשר יחשבו \nהפתאים אבל באים להרבות שכל כמוס הראוי להשיג בו בזמן ההוא מה שאין ראוי להשיג בזמן \nהחפץ הזה: \nוכענין שהזכירו עוד בענין יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית לצדיקים לעתיד לבא כי \nבנעימות (סא בטעימת) הדברים שנבראו מששת ימי בראשית כמו היין המשומר או הבהמות או \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הלויתן כל זה יוסיפו לדעת שכל כמוס ועקרם ושרשם ובהם יעלו אל המעלה הגדולה אשר \nזכרנו ובהבדל שבזמן הזה לימות המשיח אמרו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו \nשל עמלק והרמז בשם בתפארת והכסא לעטרה ורצו לרמוז כי בזמן החפץ הזה גורם החטא אשר \nהוא תגבורת יצר הרע שאין השלום בארץ בשלימות אך הנחש מטיל זוהמא על חוה ומהזוהמא \nההיא מקבלים האומות כח ועולים בה לגדולה ואינם נמחים: \nוידוע כי הם מהצד ההוא ובחלקי השרים והמזלות ויתבונן עקר זה בהיות הפחד מדת יצחק \nועמלק נינו של עשו בן יצחק אשר נתברך בחרב כי משם באה החרבן והפורענות והגזרות \nוהקטרוגים על שרו של ישראל הנקרא גבורה על שם מקומה ומשם היצר הרע נמשך הגורם כל \nזה. וכענין שאמר יורד ומשטין עולה ומקטרג כאשר זכרנו למעלה: \nאבל לימות המשיח שיבטל היצר הרע יהיה חוט של חסד נמשך על העטרה ואז תגבר על ידו \nוימחה זכר עמלק מתחת השמים כי השלום מחובר בארץ בשלמות ולא יבא עוד הכח לעשו וכענין \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הרמת יד משה ע\"ה במלחמת עמלק ואז יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם (תהילים קד) \nומפני שבירידתן של ישראל עולין האומות ובעליתן יורדין האמות דרשו ז\"ל בפסוק ולאום \nמלאום (בראשית כה) אמלאה זו החרבה החרבה זו: \nומהנה נתבונן שרש ענינו של יצחק אשר חפץ לברך את עשו שהיה איש שדה ובא יעקב במטעמים \nאשר אהב אביו ובריח שדה אשר ברכו השם ונטל הברכות להפסיק זוהמת הנחש מחוה ולא תהיה \nמדת הדין שטוחה לפניו: \nויתבונן מהנה מה שדרשו בשני גדיי עזים טובים (בראשית כז) טובים לך וטובים לבניך וכל \nעניני שני שעירי יום הכפורים וממה שבארנו יוכל המשכיל להתבונן למה הוצרכו הקרבנות \nוהתפלות והתחנות בזמן החפץ הזה. כי אף בזמן שהבית קיים והיה עת רצון היו עושים \nקרבנות וכל זה כדי להעמיד המחשבה ולקרב הכחות היות חוט של חסד משוך על העטרה ולא \nתעורר עליהם מדת הדין וכטעם הרמת יד של משה ע\"ה: \nואף כי בזמן הגלות שנחרב הבית והוא עת הזעם שצריכין אנו להרבות בתפלות ובהודאות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ותחינות תמיד כדי שלא ישתעבדו בנו האמות בגזרות קשות בעוד גברה ידן וטוב להם לישראל \nהיותם שפלים ולא יתגרו בזמן הגלות באמות כי השעה משחקת להם. אבל לעתיד לבא בזמן \nהשלמות תפסוק זוהמת הנחש וחוט של חסד ימשוך תמיד והקרבן בא עתה בזמן החפץ הזה בעבור \nהחטא אבל בימים ההם אין קרבן בא בעבור חטא (סא כי בימים ההם אין בהם חפץ) וקרבן זמן \nההוא יהיה קרבן תודה אשר בא לשבח ולהודאה לשם יתברך: \nונחזור לענין גניזת האור ונאמר כי מה שאמרנו כי ענש האדם הראשון היה בגניזת האור \nשלא יוכל להשיגו היות לו חיים עד העולם בעבור היותו עתיד לחטוא נוכל לומר כי מה \nשאמרו בענש אדם הראשון שהיה מתחלה מן השמים ועד הארץ וכיון שסרח נתמעט תתפשט כוונתו \nעל הדרך הזה כי השמים והארץ הם רמז לדו פרצופין ומתחלה נברא האדם ישר בנפש טהורה \nוזכה והיה יכול להשיג בשמים ובארץ ויחיה לעולמים וכיון שסרח נתמעט מההשגה ההיא \nשנאמר ותשת עלי כפכה (תהילים קלט) הכ' רומזת לעטרה ולכן נכתבה בה הרומזת אליה והיא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שפגעה בו והענישתו למות ולא ישיג את השמים כי היא החרב המתהפכת ועומדת לשמור את דרך \nעץ החיים: \nונאמר עוד באולי כי על הדרך שבארנו אמר הכתוב ויאמר אלקים הן האדם היה וגו' (בראשית \nג) ואמר הן האדם היה כאחד ממנו שהרי נברא בדמות היות לו בחירה לדעת טוב ורע כלומר \nלהשיג הד\"פ הנקרא טוב ורע ולהתלבש בהם. ועתה פן ישלח ידו כלומר ועתה שסרח הענישו \nשלא יוכל לשלוח יד ולקחת גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם כלומר שאיננו ראוי להשתמש \nבאור ההוא. ומלת גם תורה שנשארה ההשגה בפרי העץ אשר אכל שהוא למטה מעץ החיים שאם לא \nכן למה יאמר גם יאמר ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים וגו' ואי אפשר לפרש מלת גם \nבענין אחר ועל הדרך שבארנו יאמר ועתה פן ישלח ידו. כלומר ועתה שסרח אפילו ישלח ידו \nולקח גם מעץ החיים כלומר שישוב בתשובה ויועיל לו תשובתו לדעת טוב ורע וכענין אשר \nיתבאר בהריסה לא יקח ממנו ויאכל בענין שיחיה לעולם ויחזור פן על וחי לעולם כלומר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אפילו שישוב בתשובה שלמה ואפילו יקח מעץ החיים ויאכל כדי שיחיה לעולם לא יועיל לו \nויהיה מלת גם כמו אף: \nוכן היה לאדם הראשון כי אע\"פ ששב בתשובה גזרת המות לא נתבטלה ממנו ומהבאים אחריו עד \nזמן הימים אשר אין בהם חפץ ועל הדרך שאמרנו למעלה. ובעבור שהיה אדם הראשון שרש לכל \nנענשו בחטאו כל הבאים אחריו ומעולם לא נשתמש ילוד אשה באור ההוא כאשר היה ראוי טרם \nהחטא אף כי מעשה אבות יעשו בנים ואין איש יעשה טוב ולא יחטא. ואף מרע\"ה שהיה גדול \nהאדם לא השיגו בדרך אשר הוא בקש להשיגו כאשר יתבאר בהריסה: \nואחר אשר הרחבנו בסוד ענין הבריאה ובטעם היות העטרה לראש פנה ובענין מעוט הירח על \nהעקר אשר זכרנו בו. בעבור ראותנו רבים נכשלים בענינו ודוברים על השם עתק ומן הבאור \nאשר נבאר בו יתגלה סוד ענין הבריאה. ואם כבר זכרנו בו די למשכיל ויתגלה עוד סוד \nקדוש החדש הנקרא סוד העבור המשתלשל למטה בגלגל הירח. ויתגלה עוד ענין קרבן ראש חדש \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "למה נאמר בו לה' ויתפשטו ממנו עוד הרבה דברים נעלמים בדבריהם ז\"ל אשר להם עקרים \nגדולים וענפים רבים: \nאמר הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות וכו'. ושאלו שם מה נשתנה שעיר של ראש חדש \nשנאמר בו לה'. ואמרו אמרה ירח לפני הקב\"ה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. \nותחלה נבאר רמיזות המשל במלותיו ואחר כך נדבר בבאור. ונאמר כי הקב\"ה שהזכירו במשל \nתחלה רמז לשלישית שהוא הפועל העליון אשר ברא והמציא את העולם העליון. והלבנה והירח \nוהמאור הקטן רמז לעטרה שנקרא כן. והמאור הגדול והחמה רמז לתפארת הנקרא כן. ועשית ב' \nמאורות הוא אצילות דו פרצופין והם הב' מלכים המשתמשים בכתר אחד. כי בתחלה עלה \nבמחשבה היות התפארת באצילות דו פרצופין מיוחדים ברחמים ולטעם אשר זכרנו למעלה: \nועתה יש לך לדעת כי אין כוונתו ז\"ל חלילה שקנאה הירח בגדל מעלת החמה כי אין שם לא \nקנאה ולא שנאה ולא תחרות ואף כי לא זכרו בדבריהם לשון שיורה עליו שום שנוי בענין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הבריאה חלילה כאשר חושבים הפתאים: \nאבל יחסו המאמר לירח בעבור כי הוא רומז למדת הדין כאשר זכרנו. וידוע כי כל דבר ראוי \nלהיות על קו הדין. ותחלה הקשה להם ז\"ל הכתוב שאמר תחלה את שני המאורות הגדולים ואחר \nכן קרא את האחד מהם מאור קטן. והשיבו בזה על דרך משל על שלמות תחלת המחשבה כאלו היה \nמשא ומתן והמלכה ועצה בענין ואמרו אמרה ירח לפני הקב\"ה אי אפשר לשני מלכים להשתמש \nבכתר אחד. כלומר כי כאשר עלה במחשבה היות טוב לקיום הבריאה השתוף הראשון והיא המדה \nהמזוגה שהיתה באצילות דו פרצופין וכענין אשר זכרנו למעלה בענין אצילות עולם העליון \nעלה בשלמות המחשבה היות טוב שיתגלה כח הגבורה להתאוות בו תאוה כי לא תהו בראה לשבת \nיצרה ומפני שהדין נותן כן לצרך קיום העולם אמרו כי הלבנה הרומזת למ\"ה אמרה לפני \nהקב\"ה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד כלומר בכח אחד של רחמים ועל הדרך שבארנו \nאמנם אין הכרח (סא הכרע) בשורת הדין מי ישפיע למי ומי יקבל ממי אך הדין האמתי היה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "נותן אם יכריע האדם לכף חובה הדין נותן לכלות ולהשחית את הכל במדה קשה ואם לכף זכות \nלזכות את הכל במדת רחמים. וכאשר יתבאר עוד בסוף המשל אבל בהיות גלוי וידוע לפניו \nיתברך כי בהתגלות כח התאוה ימשך האדם אחר היצר הרע הנמשך מהכח ההוא ויחטא ויהיה \nשורת הדין להעשות נקמה ולהשחית הקיום מהכח ההוא כי משם חרב בא לעולם: \nלפיכך באה התשובה במשל ההוא שאמר לה הקב\"ה לכי ומעטי את עצמך. כלומר היותה לראש פנה \nלקבל מהתפארת דרך היסוד ולא תפעול כי אם לפי השפע אשר יבא אליה ממנו ובענין זה תהיה \nנוחה בדיניה ותתנהו לפנים משורת הדין. לא אמרו שהשיב לה את תהיי מעוטה או קטנה כי \nיורו לשונות אלה אל חסרונה רוצה לומר שבתחלה היתה גדולה ואחר כך נתקטנה וחלילה לאל \n", "en": ""}]}
