אות קמב - סוד עשרה דברים הנוהגים בשולחן: סוד עשרה דברים הנוהגים בשולחן: ושרשם נתבאר במדרש רות ורקנ"ט ובעל הגדור הביאו בספרו גם אנחנו נזכירנו זה יען כי הם דברים מורים על עצמם אף כי לא נזכרו בתלמוד ואלה הם - הא' לערוך השולחן. הב' ליטול ידיו. הג' ליטול יד ימין תחלה. הד' להגביה ידיו. הה' לברך עליהן. הו' ליתן מלחמו לעני הגון. הז' לברך המוציא. הח' לאכול בדרך מוסר כאוכל לפני המלך. הט' לדבר דברי תורה בשולחנו. הי' ליטול ידיו אחר אכילתו. וטעם כל אלה נתבאר במדרש רות. ומפני שראיתי לבעל הגדור בשנוי לשיטתו לא כפי אשר אמרם המחבר הראשון, באתי לבארם כפי הנחתם. הא'. לערוך השולחן כלומר לערוך השולחן במפה טהורה וכלים יהיו נקיים ואשתו ובניו או תלמידו סביבו. וטעם כי השולחן רומז לכ"י והיא נקראת ארץ אשר ממנה יצא לחם ולפי שהמזונות יוצאים ממנה והיא מ"ה ולכן ראוי לחלוק לה כבוד. וידעת הרמז הרמוז זאת
ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ולכן ראוי להיות סביבו בניו או תלמידו המקבלים פרנסתו ומזונותיו דומיה דכנ"י. הב'. ליטול את ידיו קודם האכילה שתהא נטילתו מטהרת את ידיו הרומזים לעשר ספירות ושיהנה ממאכל השכינה בטהרה דומיא דמלאכים והאוכל בלי נט"י מונע הרחמים מג' עליונות להביאם אל ההיקף ונשאר ההיקף חסר ועני כדכתיב העניים והאביונים מבקשים מים ואין. ולכן מודדין לו מדה כנגד מדה כדתנן המזלזל בנט"י בא לידי עניות וסימן לזה נוסח הברכה על נטילת ידים ר"ת ענ"י ולפי שהרחיק טי"ת העליונים מן השולחן הרוחני ולכן מנדין אותו. ולכן אמר רז"ל ב' מדות עומדין על שולחנו של אדם אחת מדת טוב ואחת מדת הרע אם האדם מקדש ידיו מדת הטוב אומרת זה משל הקדוש ברוך הוא ואם לא נטל ידיו מדת הרע אומרת זה שלי. והטעם מדת הטוב הוא צי"ע ומדת הרע היינו סמא"ל וסנהדריו. ודע זה. וזהו שאמרו דגמרא דסוטה כל האוכל בלי נטילת
ידים כאילו בא על אשה זונה. וכבר ידעת סוד אשה זונה שנאמר שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה. הג'. שיטול ידו הימנית בידו השמאלית כבר ידעת שהידים רומזים לזרועות עולם והימין משבחת מן השמאל. ימין ה' עושה חיל והשמאל משבחת לה דוגמת לוי לכהן בהעלות לדוכן וטעם נטילתו עד הפרק שהוא חבור אצבעותיו אל הכף כי פרקי אצבעותיו י"ב כנגד י"ב גבולי אלכסון וב' פרקים בגודל כנגד הני המכריעים ואחר כך כולל ידיו וכאשר כללם הם כ"ח פרקים והם כ"ח מחנות השכינה וסימן כ"ח אדנ"י הד'. להגביה ידיו בשעת הברכה לאחר נטילת ידים כדכתיב שאו ידיכם קודש כלומר למקום הקודש הרמז ליו"ד ספירות וברכו את ה' לימד על הברכה שתהא בנשיאות כפים. וכבר רמזנו סדר סוד האצבעות והפרקים למה הם רומזים ולכן צריך לזקוף ידיו למעלה לרמוז לעליונים להריק ברכה למטה בדיוקן העליונים. הה'. לברך עליהם. לפי שהמצוה מקור הקדושה ולכן אומרים אשר קדשנו לרמוז כי
המצוה ממקום הקודש. הו' לתת ממיטב האוכל לעניים לרמוז למשפיעים ולמקבלים ובמדה שאדם מודד מודדין לו. הז' לברך ברכת המוציא על הלחם ותקנו לומר המוציא לחם להודיע כי לא נמסר מפתח מזונות ביד שליח כי אם בידו דכתיב להוציא לחם מן הארץ וכתיב ארץ ממנה יצא לחם והיא הארץ העליונה. הח'. שיאכל בדרך מוסר כאוכל לפני המלך כי השולחן רומז למלך וכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך ובזה ידבק במדת החסד הקדושה והעושה בהיפך ידבק במדת פחד והדין להמשיך אחר הנחש המסית השרוי במעיו כענין עשו הלעיטני נא והמדה שהאדם תופס נמשכת אחריו ולעולם יהא אדם ירא שמים בסתר. הט'. להיות על שולחנו ד"ת (דברי תורה). והטעם כבר אמרם רז"ל כל שולחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים. וסוד האמור כן הוא כי השכינה מקבלת מן קו האמצעי ונותנת טרף לביתה וחוק לנערותיה. ולכן צריך לד"ת כדי להדבק צדק בצדיק ותהי צדקה ואם לאו יכנסו זרים בהיכלה, ויראה כי היא מקבלת
מן החיצונים הנקראים זבחי מתים. ולכן כמו מלאכי השרת הניזונים מזיו השכינה אומרים שירה, כן כל הנהה ממזונות ראוי לו להודות ולדבר דברי תורה אחרי הנאותיו. והעושה הפך זה הורה שקבלתה מן החיצונים חס ושלום. הי'. מים אחרונים. וסודם עמוק והמבין סוד העברת זוהמת הנחש הקדמוני מחוה הראשונה יבין זה וכמוהו סוד מלח סדומית. סוד מים ראשונים מצוה. אמר ר' יצחק בר אשימון מים ראשונים מצוה. מאי מצוה. ומתרץ ב' שנויים - האחד, משום סרך תרומה. והב' מצוה לשמוע דברי הכמים. וסוד הדבר כן הוא. מים ראשונים מצוה כבר ידעת שהידים שניות לטומאה ואם לא יעבירם מעל ידיו במים תסרך הטומאה בתרומה העליונה אשר עליה נאמר וזאת התרומה. וכל זמן שהידים לא יטהרו במים אשר הם דמיון להעברת מי הרחמים על המלכות אזי טומאה נקשרת בתרומה היא כ"י. וטעם לשמוע דברי חכמים כלומר לקבל הספירות הנקראים דברי חכמים כמו עשרת הדברים. חכמים אב
ואם ש"ה וש"ת וע"י מה ע"י טהרת ידים הרומזים לעשר ספירות. ובהיות התרומה טהורה מטומאת החיצונים אז וודאי יבא סמך והתקדשתם אלו מים ראשונים בטוב בלי שום פרכא. והייתם קדושים אלו מים האחרונים נעוץ סופן בתחילתן - הא' להעביר הדין. והאחרונים להרחיק זוהמת לילית הנקראת מלח סדומית מעל מנחת קרבן לה' ולכן אין להקל במים אחרונים כי השלמה של ראשונים הם. וזה שנוטלין על גבי הכלי הוא כדי לחלוק כבוד למדת הדין. ולכן היטב עיין הרמב"ם ז"ל שכתוב שבזמן הזה צריך ג"כ נטילת מים אחרונים אעפ"י שאין מלח סדומית מצויה בינינו ולכן אמר בפסקיו או טבעו כטבע מלח סדומית ודע זה:
אות קמג - סוד חמי האור וחמי טבריא מן תלמוד: סוד חמי האור וחמי טבריא מן תלמוד: שחמי טבריא במקומן מטהרין ואם נפרדו בכלי פסולים. והטעם אחר שהם מחוברין בקרקע לחלוחית יש לקרקע מהן ואינו דין גמור אבל אחר שנפרדו מן הקרקע איך יטהרו את הידים והם דין גמור. אך חמי האור כשהידים סולדות בו יצאו מכלל הרחמים כי מים קרים מורים רחמים וחמים דין:
אות קמד - טעם שנוטל עד סוף הפרק: טעם שנוטל עד סוף הפרק: וכבר הישרנוך בצורת היד שהיא ה' אצבעות והכף וכן היד השנית. ולעולם הכף תרמוז למלכות ולכן אפילו שהלכה לחולין ולתרומה עד קשרי האצבעות נכון ליטול עד סוף הפרק עם הכף כדי לרמוז אל המלכות ושלא לסלקה מן היד ואפילו שהיא נרמזת כן באצבעות ראוי להיות לה רמז בפני עצמה ג"כ:
אות קמה - טעמים בסדר נטילת ידים: טעמים בסדר נטילת ידים: והטעם דבעינין כח גברא לפי שכל הטהרות מכח אדם שבמרכבה הם באות. וטעם שצריך לשפוך ביד אחת ולשפשף האחרת כי הפחד הוא סוף ה' ספירות ונקרא יד והמלכות ג"כ היא סוף ה' אצבעות ונקרא יד הרי ב' ידים ושתיהם דין ואיך יוכל לטהר דין בדין אלא במים. וטעם מים ראשונים שהם רומזים לטהר מהדין וטהרתן רומז לד"ו פרצופין לזכור ושמור לכן נוטלין בצונן ובחמין שאין היד סולדת בהן בין בקרקע ובין על כלי אבל האחרונים לא לפי שהחמין דין ואין לערב חובה בתוכה. ואין הלכה כר' מאיר שפסל ליטול מן הגוי ומן הנדה, לפי שאדם החיצון נקרא אדם כדכתיב טוב לחסות בה' מבטוח באדם ופירוש טוב לחסות בה' שהוא אדם מאילן הפנימי מבטוח באדם שהוא מאילן החיצון שמעת דאיקרי אדם:
אות קמו - סוד כל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך: סוד כל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך: כי נעוץ סופה בתחילתה, והתחתונה שואבת מן העליונה. וכבר התבאר במה שקדם כי הברכה ירידת הרחמים מן כתר עליון אל ש"ה הנקרא אתה, אל הבינה הנקראת מלך, וה' העטרת. ואין מזכיר שם ומלכות א"כ אין כאן ברכה כנ"ל. והסמוכה חושבות לנעוץ סופה בתחילתה. וכל ברכה שלא השמיע לאזניו לא יצא וישמע אלהים כתיב שעיקר הברכה מן בינה היונק ש"ה ור"ה ולכן אם לא השמיע לאזניו לא יצא:
אות קמז - בענין דינין היורדים מן השמים: בענין דינין היורדים מן השמים: סוד כל הדינין היורדין מן השמים הם דינים ולא רחמים חוץ מהדינים ונקמות הבאים לכלות הרשעים. כי הדינים האלה הם רחמים ימינך ה' נאדרי בכח, שהימין שהוא חסד ורחמים שבא לנקום נקם מהרשעים ואבודם הוא רנה לצדיקים, כדכתיב בעלוץ צדיקים רבת תפארת, כמשמעו רחמים נתעורר בעולם ובאבוד רשעים רנה. רנה במ"ק י"ב שהרמז לי"ב גבולי אלכסונים שהם נשפעים ממדת הרחמים. והטעם כי אבודם הם הצלה לצדיקים שנאמר הפעם אודיעם את ידי ואת גבורתי ש"ת וידעו כי שמי ה'. מכאן נראה כשהקב"ה עושה דין ברשעים מתרומם ומתעלה בעולם והדין ההוא הוא רחמים בעולם שיראו אחרים וישובו אל יהו"ה ויתוקנו הצנורות להשפיע הרחמים ודע זה:
אות קמח - סוד למה בעינן גבי ברכת אלהינו רובא דמינכר: סוד למה בעינן גבי ברכת אלהינו רובא דמינכר ולא יהיה די בו': והטעם ידעת במה שקדם שהאלוהות הם י"ס ולכן בעשרה מזכירין אלהינו. ועוד כי כבר נתבאר כי ז"ס עם מלכות הם הנקראים היקף וג' העליונות משפיעים על ההיקף, ולכן לא יהיו אוכלי הפת פחות מז' כנגד ז"ס האוכלים פ"ת ב"ג של שלש העליונות. ואוכלי ירק שהם אותיות יקר ובמ"ק עולה ד' כנגד אותיות שב"ד הרומז לש"ת. ואח"כ לכל הספירות הם ג' ובעבור שלא לקצץ המלכות מהן ולכן יהיה אוכלי פת בז' ופת בחשבון הקטן י"ב, י"ב בקר כנגד י"ב גבולי אלכסון אשר מהם מתפרנסת בכל שינוי גדול מלכות. ותחת ים עטר' שלמה י"ב בקר להוריד השפע לי"ב מזלות אשר מהם מתפרנסין העולם השפל בגזירות עליון עליו כח ע"ט וגבורה ופחד נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. אבל בזימון ג' אין מצטרפין אלא באכילת פת כי בהיקף אין לחלק כי הם כולו אוכלי פת:
אות קמט - סוד פסול הקטן שלא הביא ב' שערות לכל דבר שבקדוש סוד פסול הקטן שלא הביא ב' שערות לכל דבר שבקדושה: והטעם כבר ידעת שכוחות החיצונים מסבבים את היסוד והע"ט כדי לקבל מהודם והדרם. והיותר ביסוד והם השערות הנמצאים סביב לערלה ואם אין האדם מוכתר בדוגמא העליונה אין אנו מצטרפים בדברים הצריכים עשרה. ואין להקשות ממחוסר אבר ובעלי מום, כי כבר הם היו נמצאים בשלימותם ושרשם מעיד עליהם מה שא"כ השערות כי לא יצאו לפועל ולכן לא ידמו למחוסר אבר:
אות קנ - הטעם ששיכור מברך: הטעם ששיכור מברך: והטעם היתר שיכור לברך - א' לפי שהרבה דין על השולחן הטהור בשתיתו. הב' יברך לתקן הקילקול להמשיך בברכה הרחמים. וז"ס מאמרם וברכת אפים מדומדם. וידעת אמרם ז"ל עם דמדומי חמה. והטעם ג' דברים מקצרין ימיו של אדם - הא' מי שנותנים לו כוס של ברכה ואינו מברך ב' ס"ת לקרות ואינו קורא ג' והנוהג בשררה. והטעם כי הוא המרחיק ברכות צדיק מבת זוגו ירחיקוהו חייו מנפשו. והנוהג בשררה לוכד כתר תגא דמלכא חלף:
אות קנא - סוד נגלה ונסתר בברכה: סוד נגלה ונסתר בברכה: דע כי יש בו ב' כוונות - הא' ע"ד הפשט כי ידעת כי הש"י נעלם מעין כל במהותו אפילו במלאכים כדכתיב כי לא יראני האדם וחי, כלומר אפילו החי שהוא המלאך. אמנם נודע במציאותו מצד פעולתיו ככתוב נודע ה' משפט עשה. (וכן מהכתוב) הפעם אודיעם את ידי וידעו כי שמי ה'. ולכן כל ברכה באה נגלה ונסתר מצד מהותו ונגלה מצד פעולותיו. ועל דרך האמת כי הנסתר הוא צי"ע והוא אשר קדשנו במצותיו והנוכח לעטרה ודע זה:
אות קנב - סוד למה באו ח' ברכות בסעודה: סוד למה באו ח' ברכות בסעודה: סוד למה באו ח' ברכות בסעודה - נט"י, ברכת המוציא, ברכה על היין בתחלה ובסוף, וד' ברכות של ברכת המזון. וטעם ח' אלו לפי ששקולים הם המזבח והשולחן מה מזבח מכפר אף השולחן מכפר שהרי הלחם שעל השלחן כשהוא מאכיל שם את העניים הרי הוא כקרבן ע"ג המזבח וכשם שהיה במזבח קטורת שהוא מכפר יותר מכל הקרבנות שעל גבי מזבח הנחשת שמונה מיני בשמים ד' בשמן המשחה מור וקנמון וקנה וקידה וד' בקטורת נטף ושחלת וחלבנה והלבונה. וכן נצטוינו לברך על השולחן ח' ברכות כנגדן. וסוד ח' מיני בשמים בסוד בגדי כהונה שהם נגד האם ש"ת ובניה ז"ס. וטעם נט"י כטעם קידוש ידים ורגלים של כהני הקודש לרמוז לעשר ספירות שכוללם כל העולם ולכן המזלזל בהם נעקר מן העולם. והטעם שהמזלזל בנט"י בא לידי עניות לפי שהברכה באה מן העשר ספירות לעולם ובפרט במדה העשיריות והעושר
מתאסף בעשר האצבעותיו ולפי שזה זלזל בהם תתמעט פרנסתו: אות קנג - סוד דבעינן בנטילה כח גברא: סוד דבעינן בנטילה כח גברא: יען כי כל הספירות שואבין מן קו האמצעי אשר הוא אדם שבמרכבה ואף מן הגוי יכול ליטול כי ישראלים הם נגד אדם הפנימי והגוים מאילן החיצון ונקרא ג"כ אדם שנאמר טוב לחסות בה' מבטוח באדם הוא אדם החיצון:
אות קנד - טעם אסור לכרוך ידיו בבגד ולאכול בהן: טעם אסור לכרוך ידיו בבגד ולאכול בהן: לפי שהעברת מים בעינן ואין טהרה אלא בהם ולפי שהמים עלולים לקבל טומאה אף מן האור ולכן צריכין ניגוב והוא אומרם ז"ל כל האוכל בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא שנא' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים לחמם טמא בגמטריא בלא ניגוב ידים:
אות קנה - טעם שלא ישיח בין ברכה לתחלת המעשה: טעם שלא ישיח בין ברכה לתחלת המעשה: שאם השיח נשאר המעשה בלא ברכה וכל הברכות ע"י מעשיהם צורך גבוה א"כ חטאו גדול ולכן יחזור ויברך: אות קנו - טעם איסור אמן חטופה: טעם איסור אמן חטופה: דע כי ב' מדות נקראת אמן ש"ה ועטרת ולכן אם חטף לא כיוון אלא באמן עליון ולא הורידו ולכן נענש. וזה הדין בחטופה וביתומה ובקצירה טעם אחד להם. אמנם הארוכה אסורה משום שמוציא מן אמן האחרון:
אות קנז - וטעם איסור לענות אמן אחר ברכותיו: וטעם איסור לענות אמן אחר ברכותיו: אינו אלא כשיש ברכה לפניו שנראה כמפסיק בצינורות העליונים אבל בסיום הברכה צריך לענות כדי לכלול אמן באמן שהוא הוי"ה באד"ני כי הב' עולים בגמטריא מאמן: אות קנח - טעם לברך על פרי העץ בפה"ע ולא בורא פה"א: טעם לברך על פרי העץ בפה"ע ולא בורא פה"א: הכל יצא מן האדמה שמע בזה טעם נכון כי כל אילן ועץ העושה פרי הוא מושפע ממדת יסוד הנקרא עץ כי הוא ממשיך הוא"ו של ת"ת ועולה ה'. כיצד, יפ"ה (עולה נ') הפ"י (עולה נ') ופ"ה (עולה ל') הפ"ו (עולה ל') סה"כ ע"ץ. וברכות לראש צדיק. ולכן צריך לברך על פרי העץ ברכה בפני עצמו. וכוונת הברכה כן הוא - ברוך כתר. אתה מכ"מ. ה' בי"נה. אלהינו הזרועות. מלך בינה, שהיא מלך הת"ת הנקרא עולם. בורא האציל פרי העטרה שהיא פרי צי"ע הנקרא עץ. והפרי שהיא העטרה האציל עולה הגשמי המלא פירות ופרנסם:
אות קנט - טעם לברכת בורא פרי האדמה: טעם לברכת בורא פרי האדמה: אמנם כל שאר הפירות הצומחים הסמוכים לאדמה הם נאצלים מן האדמה מהפרי שהיא העטרה המקבלת מן מדה האדמה שהוא הפחד שנאמר הלעיטני נא מן האדום הזה ולכן חותם האדמה ולא הארץ: אות קס - טעם ברכת בורא נפשות: טעם ברכת בורא נפשות: טעם ברכת בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות, הוא סוד עמוק ואם תזכה להבין. כי האדם עץ השדה ושיחת דקלים. תבין זה כי חי העולמים מברר הנפשות הטובות, טובות מאוד. והרעות עוברות בחלוף. וכל פירות שהוציא מיץ ממנו מברך על המיץ שהכל, חוץ מין שמברך בורא פרי האדמה. והטעם כי היין הוא המלך נגד הת"ת שהוא מושל על ששה קצוות ומזכירין עניינו בפירוש:
אות קסא - סוד כוונת ברכה מעין שלש: סוד כוונת ברכה מעין שלש: וזהו נוסחה - ברוך אתה יה"וה אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו רחם ה' אלהינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך והעלינו בתוכה ושמחינו בבניינה ונברך שמך בקדושה ובטהרה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה - ברוך כ"ע. אתה ש"ה. יהו"ה ש"ת. אלהינו ש"ה. מלך ת"ת. העולם כל ההיקף. על המחיה, החיות היורד מג"ר דרך חסד ונצח. ועל הכלכלה, דרך פח"ד והוד צי"ע ככתוב ויכלכל יוסף את אחיו. ועל הארץ, הוא ארץ החיים המקבלת מן חמד"ה טו"בה ורח"בה שהוא יסו"ד ות"ת ובינ"ה הנקראת רחובות הנהר. שרצית והנחלת לאבותינו, והוא סוד בת היתה לאברהם ובכל שמה. הנה עד רחבה דיבר בעליונים מכאן ואילך דיבר בתחתונים עד החתימה. וחותם על הארץ ועל המחיה. ואין לחתום על הכלכלה, יען כי זה מצד הדין וזה מצד הרחמים כאשר פירשנו. ויהיה פירוש החתימה כן -
על הארץ שהיא עטרה. ועל המחיה על נצח וחסד והן מחית העטרה. ואם אכל מז' מינים מברך ככה בא"י אלהינו מלך העולם על העץ ועל פרי העץ וכו'. ואינו חותם על העץ ועל פרי העץ רק על הארץ ועל הפירות. והכוונה כי העץ במקום התפארת. פרי העץ צי"ע. ועל הארץ, ארץ החיים. על הארץ ועל הפירות כולל כל ההיקף כי הם פירות ג' העליונים. ועל היין מברך על הגפן ועל פרי הגפן וחותם ועל הפירות. ולא על הגפן ועל פרי הגפן והטעם כי פירות הארץ הם ה' וב' מזונות שבכללם ז'. לכן יחתום בפירות שכולל כל ההיקף ולא יחתום בגפן לבדו שרומז על הת"ת כאשר ביארנו. והחותם על הגפן ועל פרי הגפן לא הפסיד כי ת"ת כולל כל הבנין: