# ספר שושן סודות — אות רכט - המשך התפלה:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/16/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות רכט - המשך התפלה:
המשך התפלה: 
אתה לבדך האל המעמד בטהרה ובקדושה ובנעם הספירה השלישית שהיא פאר התיכונה ושמה 
בינה. והיא צורת שכל ויש לה בית קבול להכניס ולהוציא. הבדלת כבודך כמו הנקבה והיא 
האדרת הממשלה כמו הלשון הפה. ואלו השלש הם כאחד ונקראים היודע והדעת והידוע. ונעשה 
הכל ראש א&#x27; ואלו הן השמות המשוה לכולם - כוז&quot;ו במוכס&quot;ז כוז&quot;ו ומיוחדים הוי&quot;ה אלהינו 
הוי&quot;ה אחד. על כן אמצנו וחזקנו בחזקת האחדות ושוה המתעלה בך בא&quot;י הטהור בתוך 
שמותיו: 
 


אות רל - הסבר לתפלה:
הסבר לתפלה: 
פירוש, אתה לבדך נוכח א&quot;ס יתברך האל כי הוא כח הכוחות כולם ולכן כנהו בשם הזה כי 
אין שם רמז לו הגרסא הנכונה המעמד. וכן הוא ברוב הספרים הנמצא בידינו. בטהרה, ת&quot;ת. 
ובקדושה, פחד. ובנועם, חסד, שהיא פאר התכונה. כלומר, כי הספירה השלישית כמכריע ושמה 
בינה ונקרא כן כלומר ב&quot;ן י&quot;ה שהיא מקבלת מן היו&quot;ד וש&quot;ה וה&quot;א הרומז לה&quot;א ראשונה של 
אהי&quot;ה י&quot;ה סתם. והיא צורת שכל, כלומר, היא מוצא ושורש לשכל הנקרא נשמה או היא בעצמה 
תקרא שכל כי כבר קדם לנו הדיבור שהכת&quot;ר שכל משכיל ומושכל ידיע יודע וידוע כלומר 
שהשכל ירמוז לש&quot;ת ומשכיל לש&quot;ה ומושכל לכ&quot;ע. וזה דעת בעל ספר מערכת והפרשן שפירש 
עליו. אבל נראה שדעת המחבר הקדוש ז&quot;ל כצורת שכל הפירוש הראשון שפירש עליו שג&#x27; 
ראשונות נעשה הכל ראש אחד וכמו שפירש דבריו במה שמביא ויש לה בית קבול, כלומר, 
לספירה השלישית שהיא מקבלת מהעליונים מן אב הרחמים ומשפעת לו&#x27; ספירות התחתונות. וזה 


אמרו להכניס ולהוציא הבדלת כבודך כמו הנקבה, כלומר, כדרך האנשים המבדיל בין זה לזה. 
אדרת הממשלה כלומר שמלת הספירות התחתונות הנקרא ממשלה וכסוים. וזה אמרו לפי דעתינו 
ומלכותו בכל משלה, כלומר, מלכות הש&quot;ת בכל הספירות ממשלה ובפרט בד&quot;ו פרצופין הנאמר 
עליהם לממשלת הלילה. כמו הלשון בפה שב להכניס ולהוציא, כמו הלשון המוציא לאור ציור 
הלב ומחשבות הנשמה, כן הבינה מוציא לאור כוונת ציור הלב ומחשבה העליונה. ואלה הג&#x27; 
ספירות הן כאחת ולא בא להודיע שאלו כאחת אבל שאר הספירות לא, שא&quot;כ הוי קיצוץ 
בנטיעות. אלא בא להודיע שהם כאחת להיותם ראש לתבנית אדם שבמרכבה כדמיון הראש שנראה 
לאדם התחתון ואינו נפרד ממנו ולכן אמר ונעשה הכל ראש אחד ונקראים היודע והדעת 
והידוע, כלומר, היודע כ&quot;ע. והדעת תש&quot;ה והידיעה ש&quot;ת. כן נראה כוונתו בחבירו ואנחנו 
הישרנוך במה שקבלנו בו ואלו הן השמות המשוה לכולם כלומר הג&#x27; שמות שנזכירם הם השוים 


לג&#x27; דברים שהזכיר ר&quot;ל היודע הדעת והידועה. כוז&quot;ו במוכס&quot;ז כוז&quot;ו. אלה הג&#x27; שמות 
בחשבון האחורי לקחת האותיות האחרונות באל&quot;ף בי&quot;ת כזה י&quot;כ ה&quot;ו ו&quot;ז ה&quot;ו א&quot;ב ל&quot;מ ה&quot;ו 
י&quot;כ נ&quot;ס ו&quot;ז י&quot;כ ה&quot;ו ו&quot;ז ה&quot;ו. עומדת כנגד הכתוב. ומיוחדים, כלומר, עם היות שאלה 
השמות שהם כוז&quot;ו וכו&#x27; הם באים בחשבון האחור ולכן לא יורו אל אחדות הזהר. ואמר 
ומיוחדים ה&#x27; אלהינו ה&#x27; אחד וסוד הרומז כוז&quot;ו במוכס&quot;ז כוז&quot;ו לג&#x27; עליונים לפי שאלו 
השמות יורו על כל היחוד כאשר פירשנו וחילופם יורה לאחור ולא לפנים כאלו אמר והורה 
וראיתי את אחורי ופני לא יראו. אחדות השוה, כבר פירש אותיות במה שקדם המתעלה בך כי 
כולם נקשרים במדת כ&quot;ע הנקרא אהי&quot;ה אשר עולה חשבון כ&quot;א ועם התיבה עצמה כ&quot;ב. וע&quot;י 
נקשרה השלהבת בגחלת וחתם הטהור בכל חתימה מעין פתיחת התחיל בטהרה וחתם בטהרה ואמר 
בתוך שמותיו יורה כי הוא נמצא תמיד בקרבם לכן חיוב על כל ישראל לייחד כי המפריד בהם 


ח&quot;ו נוגע במי שנמצא בתוכם ודע זה היטב: 
 
אות רלא - המשך התפלה:
המשך התפלה: 
אתה יחיד בסתר הזהר המתחלק לע&quot;ב גשרים שהם מורים על זיעת החיות ומהם העליונים 
ונקראו ספירה רביעית והיא חסד וכל גשר וגשר יש לו שם ידוע והם מכותרים ומסודרים 
בתיבת מסודרות יוצאין מכח אל הפועל: 
 


אות רלב - המשך ההסבר:
המשך ההסבר: 
פירוש לע&quot;ב גשרים. מפני שהם יוצאים ממימי החסד קראם גשרים והכוחות היוצאים מן הכתר 
קראם עמודי האור ולאלה הע&quot;ב קראם סתרי הזהר ואותם מתחלקים לתר&quot;ך כמנין כתר ואותם 
עמודי האור נותנים עשרת הדברים ואלו יוצאים מן ויס&quot;ע ויב&quot;א וי&quot;ט. ואותם עמודי אור 
נותנים חיות לכל הספירות ואלו נותנים חיות לכל החיות. וזה אמרו שהם מורים על זיעת 
החיות. ומהם העליונים, כלומר מע&quot;ב גשרים מתפרנסים העליונים. ונקראו ספירה רביעית, 
כלומר אע&quot;פ שהכוחות רבות, העצם אחד באחדות שוה. כדמות השמש שפועל פעולות משתנות 
לשעוה מתיך, ולמים מקפיא, ועושה מלח, ועצמיתו אחד ואין שני. מתיך ומקפיא אלא מן 
המקבלים. ככה בכאן אצל כוחות הניתזים ונוזלים ממימי החסד. וכל גשר וגשר יש לו שם 
ידוע. כלומר, כשתרכיב אותיות ג&#x27; פסוקים שנים כסדרן והאחד הפוך יצאו מהם שם לכל אחד 
ואחד. וסימנם וה&quot;ו יל&quot;י סי&quot;ט על&quot;ם מה&quot;ש לל&quot;ה וה&quot;ס. מכותרים, כלומר מקבלים מכח הכתר 


ומסודרים זה אחר זה כדמות בשר המוגשם, להבדיל. בתיבות מסודרות, כלומר סדורם אינו 
גשמי רק חבור תיבות מורכבות מאותיות עליונות יוצאין מהכח אל הפועל, כלומר, כפי צורך 
המקבלים כן ישפיעו שפעם לכל בשוה אחדותם. ואיך ומתי וכמה, וו&quot;ו. יספיק יצרך ידיך, 
יי&quot;י. ספר בשפתיו טעמו, סב&quot;ט. ערך אמתת מהללך, עא&quot;מ. מלכותך בשמים שתה, מב&quot;ש למי 
ימשלוך הגיוני, לי&quot;ה. אתה נורא אתה, אנ&quot;א. כמר מדלי תהלתו, כמ&quot;ת המנחיל חוסיו יש, 
הח&quot;י. אמת נאוה דומיה, אנ&quot;ד. לתהלתך הנורא ובהתחדש, לה&quot;ו הדרך מפליא עלילה, המ&quot;ע. 
יהו&quot;ה צבאות למראות, יצ&quot;ל. מפעלתך ראו המשכילים, מר&quot;ה. הלל יקרך יאות, הי&quot;י. הצור 
מזמרת מהללים, המ&quot;מ לשמך ולזכרך ומי, לו&quot;ו. כמוך באלים הויה, כב&quot;י. לנצח יחידתי 
וגולמי, לי&quot;ו. פוצחים נגינות לך, פנ&quot;ל נעימות מהלך כולן, נמ&quot;כ. יערב חכי יחשבם, 
יח&quot;י. מאוצר נחמד הנטמן, מנ&quot;ה חקך הזכרת ואוהבם, חה&quot;ו נפלאות ימינך הנאזרת, ני&quot;ה. 


היחקרו שרידי ארץ, הש&quot;א. יביע רום תפארתך, יר&quot;ת. שברם אמונתך העצומה, שא&quot;ה. רצים 
לפאר יחד, רל&quot;י. אמתך ועוז ממשלתך, או&quot;מ. לפניך יכרעו בפחד, לי&quot;ב. ויביע הדר 
רוממתך, וה&quot;ר. יחדוהו יצוריו והודוהו, יי&quot;ו. לעין הנפלאות חזוהו, לה&quot;ח. כרוב עוזו 
קהשוהו, כע&quot;ק. מפיו נוראותיו דרשוהו, מנ&quot;ד. אמרו נפלאותיו ידידיו, אנ&quot;י. חסו וספרו 
מעלותיו, חי&quot;מ. רומהו היום עבדיו, רע&quot;ע. יחד חדשו זמירותיו, הח&quot;ז. הללוהו שמי 
השמים, הש&quot;ה. משרתיו בגדולתו כבדוהו, מב&quot;כ. וכגבורותיו וחסדיו הגדולים, וז&quot;ה. יראי 
יהו&quot;ה הללוהו, יי&quot;ה. סביבותיו אש לוהט, סא&quot;ל. עבים רכובו ישים, ער&quot;י. עיני אדנ&quot;י 
לשוטט, עא&quot;ל. מחקרי תבונות המעשים, מת&quot;ה. ומחשבות היצורים ורוחם, וה&quot;ו. דבר לא 
יפלא, דלי. הוא יגיד שיחס, הי&quot;ש. עשתנותיו להם מגלים, על&quot;מ. נכח האלהים אורחות, 
נה&quot;א. נבראים ומעללי תבל, נו&quot;ת. מושיע להולכים הנכוחות, מל&quot;ה. פועל און יחבל, פא&quot;י. 


נוקם קנא מפניו, נק&quot;ם. יצוריו רעדו לרגעים, יר&quot;ל. הנה בעוז חרוניו, הב&quot;ח. משבר זרוע 
רשעים, מז&quot;ר. ובהשפטו העולם בצדקתו, וה&quot;ב. יושר אמונתו הודיע, יא&quot;ה. ענוה לבש 
וגבורתו, עליו. מי זה ישמיע, מז&quot;י. דגול הנאדר בגבורה, דה&quot;ב. מאין כמוהו קדוש, 
מכ&quot;ק. איום לעשוקים עזרה, אלע. חסדיו הנאמנים ורחמיו, חה&quot;ו. רם למי הודיות, רל&quot;ה. 
יקרות יאותו מלבדיך, יי&quot;מ. המלך למי יאות, הל&quot;י. מלכי המלכים מבלעדיך, מה&quot;מ. אתה 
צדיק נאדר בחסדיך ברוך אתה יהו&quot;ה שאתה הוא בעל החסד: 
 


אות רלג - סוד והנחל עליון גוים:
סוד והנחל עליון גוים: 
יונתן בן עוזיאל תרגמו באחסנות עילאה עלמא לעממין דנפקי מבנינא באפרושתיה עמין 
ונשניא לבני נשא בדרא דפלוגתא בההיא זימנא רמא פיצותא עם ע&#x27; מלאכים רברבא עממין 
דאיתגליא עמהון למחמי קרתא ובההיא זימנא אקים תחומא עממיא בסכום מנין ע&#x27; נפשא דבני 
ישראל דנחתו למצרים וכיון דנפל עמא קדישא בפיצותא דמרא עלמא פתח מיכאל פומא ואמר 
ארום חלק נוב רשים מימרא דה&#x27; עמיה פתח גבריאל פומיה בתושבחתא ואמר דבית ישראל עדב 
אחסנתיה. והנה נרמז בפסוק זה אשר נרמז בפסוק אשר חלק ה&#x27; אלהיך אותם לכל העמים. 
והנראה כי זה החלק היה בדור הפלגה כאשר אמר התרגום ולפי של&quot;ה שרים נאחזים מצד החסד 
ול&quot;ה נאחזים מצד הפחד ומיכאל וגבריאל כבר ידעת מידתם שהם חסד ופחד נתנו שבח והודאה 
לאדון הכל שנפלו ישראל בחלקו חלק אילן הפנימי ולא תחת השרים העליונים. וזהו סוד כי 
שמך נקרא על עירך ועל עמך שאז חלק הקב&quot;ה הארץ לע&#x27; אומות וממנה עליהם על כל אומה 


מלאך לשמור תפקידו. וארץ ישראל לקח לחלקו ולא נתנה תחת שום שר וכל השרים נקראים 
אלהי נכר הארץ וישראל לקח לו לעם סגולה ככתוב כי חלק ה&#x27; עמו יעקב חבל נחלתו. וזה 
סוד מי כה&#x27; אלהינו בכל קראינו אליו משא&quot;כ באומות מתפללים לאל לא יושיע כי השרים ההם 
אין להם כח לא להוסיף ולא לגרוע על מה שנתן להם בראש השנה מב&quot;ד העליון ודע זה: 
 


אות רלד - סוד וכפר אדמתו עמו:
סוד וכפר אדמתו עמו: 
כבר ידעת מאמר רבתינו ז&quot;ל בשלהי כתובות כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת מזבח 
שנאמר וכפר אדמתו עמו וכתיב מזבח אדמה תעשה לי. כבר בארנו לך בכמה מקומות מעלת ארץ 
ישראל להיותה באמצע הישוב וממוצעת באוירא אוירא דארעא ישראל מחכים וכבר ידעת מאמרם 
ז&quot;ל במסכת סוכה בפרק החליל, שהעולם דומה לגלגל עינו של אדם הלובן שלו ים האקיאניס 
והעיגול הגדול הוא הארץ והשחור שבעגול היא ארץ ישראל ואישון בת עינו הוא ירושלים 
וידעת כי העין יש לו שבע בחינות. זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות 
ושבילי העין יוצאים מן המוח דרך קו הישר. והנה ירושלים של מטה מכוונת נגד ירושלים 
של מעלה ככתוב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. וכבר ידעת כי בעונותינו הרבים 
בפשעינו שולחה אמנו ובאו גוים מקדשה אשר צוית לא יבאו בקהל לך ואין ספק כי בבא 
משיחנו המקוה יכפר הש&quot;י ב&quot;ה על אדמותו הידועה ואח&quot;כ על עמו כי כאשר תטהר האם ותשוב 


לימי עלומה אז בוודאי אומתה למטה תטהר שנאמר בונה ירושלים ה&#x27; נדחי ישראל יכנס מהר 
יחיש מעשהו ויראו עינינו וישמח לבנו: 
 
אות רלה - סוד מנוח ואשתו עם המלאך:
סוד מנוח ואשתו עם המלאך: 
ראשית כל דבר כי המלאך הזה אינו המלאך הגואל הנאמר אצל יעקב אע&quot;ה אבל הוא המלאך 
המשתלח בעולם השפל ונראה למשתלחים אליו לבד ומתלבש בלבוש הנודע למשכילים. ואם תבין 
סוד דברי המלאך הזה עם מנוח תבין סוד הקרבן אנה מגיע ולאיזו מדה מתקרב אמר המלאך 
למנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמיך ואם תעלנה עולה לה&#x27; תעלה. כלומר, אם לבדי תעלה עולה 
בלחמיך כלומר בקרבניך כמו ולחם אשר לא אוכל כלומר איני ראוי לקבל קרבן מעצמי כי 
זובח לאלהים יחרם בלתי לה&#x27; לבדו כלומר לשם ב&quot;ד. ואם לה&#x27; אם תרצה להשיג מבוקשך 
ולגמול לי חסד ושנוסף רוח הקודש וגם לך תעלה עולה לה&#x27;, ואז יטיב לי בעבורה כי אתעלה 
באור עליון ע&quot;י להב המזבח העליון אשר יקבל מנחתך ועשה מנוח כמצותו והיינו דכתיב 


ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה&#x27; וכתיב ויהי בעלות הלהב מעל 
המזבח השמטה ויעל מלאך ה&#x27; בלהב המזבח, כלומר המזבח העליון כי בכאן לא מצינו שבנה 
מזבח ויהיה פירוש השמטה לזרועות עולם ולמכריע ראשון כי הקרבן מגיע תחילה לכ&quot;ל 
ולמזבח ואח&quot;כ לכל הבנין עד למעלה למעלה. והמלאך עלה ונקשר למקום שנשתלח ממנו ומנוח 
ואשתו רואים, פירוש מתבוננים ומשוים רצונם לרצון קונם. ונוסף רוח הקודש בהם וראו 
כבוד הש&quot;י וע&quot;כ פחדו ואמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו. כענין בן זומא הציץ ונפגע 
ונחמתו אשתו ולכן אמרו ז&quot;ל מנוח ע&quot;ה היה. הנה מן המעשה הזה תבין סוד הקרבן ועוד 
תשמע בזה דברים יקרים מפנינים בעזרת האל: 
 


אות רלו - סוד מהות הספרות:
סוד מהות הספרות: 
דע כי מהות הספירות הוא כח השוה לכל דבר ולכן מקבלים תמורה. והטעם שאם לא היה בהן 
כח שוה לא היה כח לכל דבר כי מה שהוא אור אינו חשך ומה שהוא חשך אינו אור. כי כל 
בעלי צורה לא יקבלו צורה ולכן יש לנו לדמותם לרצון שהיא שוה לכל החפצים ולכל 
המחשבות המתפשטות ממנו אע&quot;פ שהן רבים אין עיקרה אלא אחת דבדבר ובתמורתו וכן חיי 
הנפש והשכל והחן והחס&quot;ד והרחמים אעפ&quot;י שהן יש אין ישותם גמורה אך בהתלבש העצם 
בדמיון נדמה אל האור רב הגוונונים משונים כמו שאמר ונהורא עמיה שרי: 
 


אות רלז - גווני הספירות:
גווני הספירות: 
הספירה הראשונה נדמה אל האור המתעלם המפריד כל ראות. והשנית אל אור מקבל כל גוונין 
אין בו גוון מיוחד והוא כדמות תכלת אשר בו תכלית כל הצבעים ואין בו עין ידועה. והג&#x27; 
אור ירוק ולזה קראו חז&quot;ל קו ירוק. והד&#x27; אל אור הלבן. והה&#x27; אל אור האודם. והו&#x27; בלול 
מאודם ולובן. והז&#x27; כח אדום נוטה ללבן. והח&#x27; כח לבן נוטה לאדום. והט&#x27; בלול מלובן 
ואודם כלומר כלול מן הלבן הנוטה לאדום ומן אדום הנוטה ללבן. והעשירית כלול מכל 
גוונין: 
 


אות רלח - הספירות מתוארים כאורו:
הספירות מתוארים כאורו: 
ודע כי המשילה הנבואה האלהית השגת עשר ספירות באור ככתוב ונהורא עמיה שרי, לא מפני 
שכן הוא כי האור הוא דבר גשמי אבל מפני גדר האור הוא דבר המפסיד הראות ולכן דמהו כן 
כלומר שהוא דבר קשה הציור וההבנה. ודע זה. ולכן גם אנו המשלנו הדברים האלהיים לסבה 
זו לאור וברוך היודע לעצמו כפי הנאות והישר הטוב לו סוד שמות הספירות וסדרם ומקומם 
על מה יורו: 
 


אות רלט - חלוקת הספירות:
חלוקת הספירות: 
הספירה האחת נקראת רו&quot;ם בחול&quot;ם. הב&#x27; חכמ&quot;ה שהיא ההתחלות ההסתכלות. הג&#x27; בינה. ואלה 
השלש נקראים עולם הנשמה וכנגדם ראש באדם. הד&#x27; חס&quot;ד הה&#x27; פח&quot;ד הו&#x27; ת&quot;ת. ואלה שלש 
נקראים עולם הנפש וכנגדם באדם זרועות והלב השביעית. הז&#x27; נצ&quot;ח. הח&#x27; הוד. והט&#x27; צדיק. 
והעשירית צדק. ואלה ארבע נקראים עולם הגוף ובאדם נגדם כלי ההולדה והשוקים. וזה סוד 
פעולתם הראשונה לכח האלהיי, והב&#x27; לכח מלאכות, והג&#x27; לכח הנבואה, הרביעית להגדיל חסד 
לעליונים, החמישית לדין העליונים בפחד גבורתו, הו&#x27; לרחם התחתונים, הז&#x27; לגדל ולחזק 
נפש הצומחות, הח&#x27; להחלישה ולהחליאה, הט&#x27; להמשיך כח כולם פעם לטוב פעם לתמורה, הי&#x27; 
מדת הדין שלמטה הכלולה מכח כללם לדון התחתונים וכח האדם הגשמי אל דרך זה. רו&quot;ם מעלה 
בכח הנפש הנקראת יחידה. והחכמה בכח הנפש הנקראת הנפש החיה. והבינה בכח הרוח והחסד 
בכח הנפש המתאוה. פחד בכח הנקרא נשמה. והת&quot;ת בכח הדם. והנצ&quot;ח בכח העצם. וההו&quot;ד בכח 


בשר יסו&quot;ד עולם בכח הגיד. צדק בכח העור ובשר. ומקום עמדתן כבר ביארתי לך במה שקדם: 
 
אות רמ - סוד המקובל בידינו לכל קדחת:
סוד המקובל בידינו לכל קדחת: 
יקרא הפסוק הזה על התפוח שלם בלתי מעופש ויכתוב אלו השמות בסכין חדש אלה (מנוקד 
בצירי) נאל (סגול תחת נ&#x27; חיריק תחת ל&#x27;) רנא (שוא תחת ר&#x27; פתח תחת נ&#x27;) פא (קמץ תחת 
פ&#x27;). יתן לאכול לחולה מי שיש לו קדחת בבוקר אליבא ריקנא. והטעם כי הקדחת באה מאש 
הגדולה ואין לכבותה רק ממימי כ&quot;ע ע&quot;י קו האמצעי הרומז בתפוח ובסכין חדש הרומז למדת 
החרב הנקמת נקם ברית. והנה השמות יוצאים מפסוק אל נא הנה שתי אותיות הראשונות הם 
א&quot;ל וב&#x27; אותיות משם השני הוא נ&quot;א ואות הא&#x27; משם הג&#x27; ושתי אותיות משם הד&#x27; הוא רפא 
נשאר נ&quot;א בשם השלישי ודע זה כי הוא אמיתי: 
 


אות רמא - סוד ג&#x27; משמרות הוי הלילה:
סוד ג&#x27; משמרות הוי הלילה: 
ועל כל משמר ומשמר יושב הקב&quot;ה ושואג כארי שנאמר ה&#x27; ממרום ישאג שאג ישאג על נוהו 
וגו&#x27; וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי 
אמו ואשה מספרת עם בעלה. דע לך כי הרמז בכאן ד&#x27; רגלי המרכבה חפת&quot;מ באשמורה הא&#x27; 
הודיעני מדת החסד מדת א&quot;א ע&quot;ה לכן לא נזכר חמור עד סיפורי א&quot;א ע&quot;ה. ומשמרה ב&#x27; כלבים 
צועקים והוא חצות לילה ואז מדת הדין הקשה פועלת והסוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב 
יחידתי לא יחרץ כלב לשונו סבבונו כלבים רבים והרמז אל מדת הפחד מדת יצחק ואז היתה 
מכח מצרים. משמרה ג&#x27; קרוב ליום אשר הוא עת שהמלכות הנקראת אם מתחברת בת&quot;ת ומחלקת 
מזון לתינוק היונק משדי אמו וזה אשה ע&quot;ט מספרת עם בעלה ת&quot;ת ותינוק שר העולם יונק 
משדי אמו ע&quot;ט. והנה התנא הודיענו בדברים הפחותים הגשמים דברים עליונים וגבוהים 
ועמוקים. וזהו סודו - ה&#x27; ת&quot;ת. ממרום ח&quot;כ ישאג וממעון קדשו פח&quot;ד יתן קולו ע&quot;ט. והבן 


זה היטיב כי זה יורה על השתוקקת הספירות אל החיבור ושיהיה באופן אשר היה ואלהי 
ישראל ישמע תפילתינו בזכות אבות הקדושים: 
 
אות רמב - סוד בת קול:
סוד בת קול: 
דע כי מבריאת עולם משנתחברה הנבואה בשרידים אשר ה&#x27; קורא שכל נבואתם היתה במדה 
אחרונה שנקרא קול ובת (היינו המלכות, כמ&quot;ש ביד נביאים אדמה) חוץ ממשה רבינו עליו 
השלום שהיתה נבואתו באספקלריא המאירה. ובבת וקול היה ניצוץ אחד. ומיום שנאסף 
אדונינו משה לבית עולמו לצרור החיים אל נשמת שדי תבינם, חזרו כל הנביאים להיות 
מתנבאים בבת קול. ומשנחתם מזון זכי החומר ודקי השכל המוכנים לנבואה אשר דורם לא זכו 
להיות מתנבאים באספקלריא המאירה או בבת וקול, היה ניצוץ אחד יוצא מן קול והיה 
הניצוץ ההוא נקרא בת קול, לרמוז אל הנקבה הנקראת קול. ולכן לא אמר בן קול כי זה הבת 
קול לא היה יוצא אלא ממדה אחרונה צורת הנקבה ולא ממדת יעקב מדת הזכר. שים לבך 
המעיין בדבר הזה ויותרו לך ספיקות רבות כענין אמר אין משגיחין בבת קול ואין משיאים 
בבת קול אלא בסימנים ידועים ודע זה: 
 


</div>
