אות רמג - סוד כנסת ישראל: סוד כנסת ישראל: דע לך שלא בכל מקום הנזכר בדברי חז"ל כ"י שתהא הכוונה לקבוץ אומה ישראלית, אלא הוא שם משותף פעמים יאמר על אותה ישראלית ופעמים יאמר על כ"י העליונה אשר נקראת בפי כל שכינה כמו שאמרו חז"ל גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך. ירדו לים שכינה עמהם שנאמר ויסע מלאך אלהים. גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם. וזה שביקש אדון הנביאים ועתה אם נא מצאתי חן בעינך. והשיבו הש"י ב"ה פני ילכו והנחותי לך. ותרגום אונקלוס שכינתא תהך ואנח לך. והיא המדה אשר נאמר עליה המלאך הגואל אותי מכל רע ויסע מלאך אלהים והוא תאור ומתואר ולא סמוך ונסמך. והטעם מלאך שהוא אלהים ועל מדה זו הגולה עמנו תמיד אנו מתפללין הקדיש וימליך מלכותיה, רצה לומר שימלוך המדה הזאת על כל ישראל להנהיגם כימי עולם וכשנים קדמוניות. והיא שעמדה לנו ולאבותינו והיא לא תצלח והיא מתהלכת בין החיות והיא מתאוננת על החרבן ועליה אמרם רז"ל כשאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי זהו שאמר הנביא עליו השלום רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי כלומר כשהרוח האדם מפחד ממני ומצטער איך לא ארחם עליו ונשמות אני עשיתי ע"ט הרומז למדת אני וכבר פירשתיו ודע זה: אות רמד - סוד גבריאל באחת מיכאל בשתים אליהו בארבע וכו': סוד גבריאל באחת מיכאל בשתים אליהו בארבע וכו': סוד תנא גבריאל באחת מיכאל בשתים אליהו בארבע מלאך המות בשמונה ובשעת המגיפה באחת. המאמר הזה עמוק מאוד והוא מסודות התורה האלהית והשמיטוהו רוב החכמים בספריהם ולכן כל מה שקבלנו בו נאמר כבר נתבאר בכמה מקומות מן החבור הזה שאצילות מיכאל מן החסד וגבריאל מן הפחד. ומיכאל תמיד מוכן לעשות חסד עם ישראל שנאמר כי אם מיכאל. ופחד זה גבריאל אחד של מים ואחד של אש והקב"ה עושה שלום ביניהון דכתיב עושה שלום במרומיו. ויולד מזה מאחר שמיכאל הוא שר החסד והוא מצד ימין ראוי הוא להיות ראשון וכיון שהוא ראשון ראוי הוא לטוס בטיסה אחת למהר לעשות רצון בוראו ולהתנהג במדת החסד עם בניו. וגבריאל שהוא שני לו מצד שמאל ולפי שנתוסף לו כח האש נוסף לו כח הגבורה וכאלו מורכב משני יסודות רוחניות ובעבור כי הוא דין והשם יתברך ב"ה הוא ארך אפים שם לו שתי טיסות. והטעם אולי בין כך ובין כך ישוב וינחם על הרעה אשר דבר לעמו. ואשר לא הזכיר משרי מעלה ככתוב היש מספר לגדודיו כי אם אלו השנים לפי שאלו הם מן הקיימים כלתי מקבלים חלוף ותמורה ככתוב מלאכי צבאות ידודון ודרשו רז"ל מיכאל וגבריאל דכולהו מתחלפין ואינון לא מתחלפין ואליהו בד' כבר ידעת שאליהו ע"ה היה מן הנבראים המורכבים מן היסודות עם היות שנפשו נקיה וטהורה לוקחה מן החדשות ועלתה למקום מחצבתה אין יכול לטוס אלא בד' טיסות לכובד ההרכבה. ובמדרש מצינו מאמר עוזר לזה מאי דכתיב והרביעי פני נשר זה אליהו, א"כ נראה שהוא במדריגה רביעית. ומלאך המות בשמנה. דע כי חכמי האמת אמרו הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע א"כ נראה שהוא ממדריגה שמינית. וכן אמרו רז"ל יורד ומסית עולה ומסטין נוטל רשות ונוטל נשמה. א"כ מאותן שנוטלין רשות שהוא מדריגה הח'. וכל מעלה הקודמות מעכבות אותו מן הפורעניות אולי ישובו הפושעים ושב ורפא לו אבל בשעת המגיפה שב"ד עליון כבר פסקו דינם לנגוף ולהשחית ולחבל אותו הדין ביד צדק אז הצדק מוסר ליד מלאך המות ושילחו ואין מי שיעכבהו ולכן טס בטיסה אחת. אבל שלא בשעת המגיפה טס בה' טיסות כי אין לו רשות מב"ד של מעלה זכור אלו הסודות ויאירו עיניך בדברי רז"ל: אות רמה - סוד חרב פיפיות: סוד חרב פיפיות: דע כי חרב שם משותף יאמר על חרב אילן הפנימי ועל חרב אילן החיצון. וחרב אילן הפנימי היא חרב הנוקמת נקם ברית והלוחמות מלחמת מצוה לעשות נקמה בגוים חרב לה' מלאה דם כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום ואשר חרב גאותך. והיא הנקרא חרב פיפיות לפי שהיא בעלת שתי פיות דו פרצופים ביד אחד הורגת שונאי ה' וביד אחד מצלת את ישראל וחרב אילן החיצון הוא חרבו של עשו הרשע שנאמר בו ועל חרבך תחיה. והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי פלטה נפשי מרשע חרבך שגם הוא חרבו של הקב"ה שבה רודה את עולמו שנאמר והונחתי בשבט פשעם ובנגעי בני אדם. על חרב החיצון אמרו חרב הרי הוא כחלל לטמא אדם וכלים כמת עצמו שהוא אבי אבות הטומאה כי חרב הוא טמא וממקום טומאה הוא שופע ודע זה: אות רמו - סוד שהקב"ה מתפלל: סוד שהקב"ה מתפלל: בגמרא ברכות א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי. תפילתם לא נאמר אלא תפילתי מלמד שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. ע"כ לשון הגמרא: אות רמז - ענין השם הקב"ה: ענין השם הקב"ה: דע כי הקב"ה שם משותף לפעמים יאמר על חכמה עילאי ולפעמים יאמר אל הש"ת ולפעמים אל צי"ע ולפעמים אל העט"ר (היא המלכות) ובכאן בא ר"י לרמוז אל מדת יעקב מדת אמת אשר כפי סברתו השם הראשון שבי"ג מדות אליו רומז והוא אב הרחמן בזה המקום. וכן דע כי בית שם משותף יאמר על בית המורגש ועל בית המקדש. המורגש ועל בית המלכות. המודגש ועל מדת המלכות הנקראת בית. ככתוב אנכי האל בית אל. ואין צריך תיקון סופרים בבית אל כי חסר ב' ועל זה הבית נאמר במשה בכל ביתי נאמן הוא. וכבוד ה' מלא הבית כתפארת אדם, ת"ת. לשבת בית, עט"ר. ואחר אשר בארנו שתופי השמות נשוב לבאר המימרא ההיא והתפילה מה ששאל האמורא מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר אל תהרוס, אמר שיש לש"י חיתוך המוצאות ושינוי רצון. אלא הכוונה הוא החשקות וההשתוקקת הספירה אחת אל אחת קרא בכאן התפללות. ודיוקו מן בית תפילתו ירצה, בית השתוקקת אשר אני משפיע בו תמיד ולפי שעונות עם ה' גברו ומדת הדין נשאה ראש והמניקות נדדה בחטא בניה ומדת הדין בעל השמטה רודף, קשה ההשתוקקות מדת אמת מדת הרחמים לענות לפני ולפנים עד מקור הרחמים כולם לקחת משם מי הרחמים והחמלה ולהקיף את מדתו במימי הרחמים וחמלה לכבוש אש בעל השמטה ושישוב השמאל ימין. וזהו אמרו יהי רצון מלפני שאקבל מן מדת הרצון שהיא מלפני ובזה יכבשו רחמי את כעסי אשר הוא בעל השמטה, ויגולו רחמי שקבלתי מן הרצון את מדותי ירצה פ' ה' מ' ואתנהג עם בני ד' ספירות המקבלים ממני במדת הרחמים לא בשורות הדין בעל השמטה הרודף הקשה אלא לפנים משורת הדין שהוא בעל הרצון זהו המכוון בתפילה זו. וה' אלהים צבאות יושב הכרובים ישמע את תפילתינו ביום הדין הגדול והנורא ויתגלגל רחמיו על מדותיו אמן נצח סלה ועד: אות רמח - סוד ישמעאל בני ברכני: סוד ישמעאל בני ברכני: לפי שתפילת ר' ישמעאל דומה לתפילת הש"י ב"ה הסמכנו אליה התפילה הזו תניא ר' ישמעאל אומר פעם אחת נכנסתי לפני ולפנים להקטיר קטורת וראיתי אכתרי"אל י"ה ה' צבאות יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותכנס להם לפנים משורת דינך ונענע לי ראשו. מאי קמ"ל, הא קמ"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעינך ע"כ לשון הגמרא. אמר המחבר טרם שנפרש המאמר הזה אכתוב הספיקות שנפלו לי. הא'. שבימי ר' ישמעאל כ"ג נחתם חזון ונביאי אמת לא מצאו חזון מה' ואיך אמר וראיתי את אכתריאל י"ה וגומר. הב'. כפי מה שפירשתי בפירוש השמות שהשם הזה הוא משם הכת"ר וא"כ ר' ישמעאל היה גדול ממשה רע"ה בנבואה וזה לא יתכן. והג'. איך יאמר האדון לעבדו ברכני. דע כי עטרה והכתר שמות נרדפים א"כ זה השם איננו משמות הכתר אך הן משמות העטרה לפי שהשם הזה נכנס לפני ולפנים לשמש לכן נקרא בשם הזה דהיינו כת"ר והיינו עטרה. וראוי שתדע כי זה השם מצאנוהו בספרי הקבלה הגנוזים והחתומים בשש טבעות כתוב בחסרון א' ראשונה כתריאל והוא שומר ישראל ובאמרו יושב על כסא רם ונשא. כבר ידעת כי יש כסא לכסא וכבוד למעלה מכבוד וירמוז בזה לד' מחנות השכינה ותתבונן זה בדברי ישעיה ומיכה שהם ראו את ה' יושב על כסא רם ונשא. וכבר ידעתי כי נבואתם בשם אדנ"י יתברך במדת העטרה (היינו המלכות כי שם היא מדרגת הנביאים לקבל מהמלכות, חוץ ממשה רע"ה). והמוסיפין א' ירצה בזה כי שם זה תתנשא עד הא' ר"ל כ"ע הנרמז בשם אהיה היינו א' שבאהי"ה או לעולם גם הא' יורה למלכות אשר שם אהי"ה. הב' רומז סוף דבר שם זה רומז למלכות ולא לכתר. ומה שאמר ברכני כבר ידעת שתפלתך בכוונתך הטובה מן בריכה העליונה אלי ואין ברוך פועל וכן רחום וחנון אלא הם תוארים ר"ל שהוא מקור הברכה והחנינה והרחמנות. ור' ישמעאל התפלל מעין תפלתו ולכן הסכים לתפלות. ונענע ראשו ר"ל שהמשיך השפע לספירות כולם ע"י תפילתו מראש הראשים כ"ע. ומעתה נתברכו גם התחתונים ע"י תפלת ר' ישמעאל וזה אמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, כלומר, ברית כרותה לשפתים שאינם חוזרת ריקם כי האדם דוגמא לעליונים וגדולים צדיקים המהפכים מדת הדין למדת הרחמים בתפלתן ככתוב ויעתר יצחק לה' כעתר הזה שמהפך את הגורן. ובזה הותרו כל הספיקות אשר הסתפקנו בו כי הוא לא ראה אלא כדמות בת קול באה מן מדת המלכות ע"י הקרבת הקטורת הרומז אליה ככתוב ישימו קטורה באפך באפך ממש וד"ז: אות רמט - סוד תפלת רב ספרא: סוד תפלת רב ספרא: ת"ר רב ספרא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יר"מ ה' אלהינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה בין עוסקים לשמה ובין העוסקים שלא לשמה וכל העוסקים שלא לשמה יהי רצון שיהיו עוסקים לשמה ע"כ לשון הגמרא. טרם שנפרש התפלה הזאת ככתוב הספיקות הנופלות בתפלה זו. הא'. מה שלום צריך בפמליא של מעלה וכי יש שם קנאה ואיבה ותחרות בין העליונים עד שצריכים התחתונים לבקש רחמים עליהם. הב'. מהו פמליא של מטה אם רצה בזה האיבה והתחרות שיש בין אדם עם חבירו א"כ יאמר ובין בני אדם. הג'. בין עוסקים לשמה וכו' מה שלום צריך ביניהם הלא בין כך ובין כך מקיימים המצות ויש להם זכות כדאיתא בגמרא פסוק א' אומר עד שמים ופסוק א' אומר מעל השמים וכו'. הד'. וכל העוסקים שלא לשמה יהיו עוסקים לשמה, מה בכך יהיו עוסקים לשמה או שלא לשמה הלא מצוה נתקיימה כתיקונה ואין הפגם במרכבה עליונה מצד חסרון המצוה כי נתקיימה. אמר המחבר דע כי הספק הא' עמוק מאוד ונעלם מרוב חכמי הקבלה ומי שדבר בו דבר ברמז וכאלו לא דבר ואנו מבקשים מחילה מבעל הרחמים והסליחה שיסלח לנו בגילוי הסוד הזה ונאמר בקיצור. דע כי כאשר האציל הש"ית עשר ספירות אשר בו מתיחד תמיד וכאשר פירשנו, לא היה יכול להתקיים אילן הפנימי אם לא היה נמצא אצלו אילן החיצון מששת ימי בראשית עד היובל הגדול וזה הדבר שאין ספק בו. וכבר ידעת ממ"ש שאילן החיצון הוא הפכי לאילן הפנימי ותמיד מבקש למצוא מקום להכנס בו ולעזור לאשר הוא ממנה עליהן. וכבר ידעת כל מה שנגזר מן הספירות העליונות הוא בא לאילן החיצון ע"י מלכות והיא בעת רצון מחוברת בבן זוגה כ"ע ואז כל העולם בשלמות חדוה הפנימית והחיצונית ושלום בפמליא של מעלה בין אילן הפנימי והחיצון אילן הפנימי המיוחד לישראל והחיצון לשבעים אומות והנה בהיות שלום בין עליונים, יהיה שלום בתחתונים כי אלה נוכח אלה. וזה שהתפלל הצדיק ההוא שיהיה רצון בפמליא של מעלה שהן אילן הפנימי והחיצון ופמליא של מטה שהוא ישראל וע' אומות. והנה בזה הותרו ב' ספיקות. ועל הספק הג' והד' נאמר דע כי מקודם גאמר המצוה כפשוטו. ת"ר בפרק מקום שנהגו, רבא רמי כתיב כי גדול מעל השמים חסדך וכתיב כי גדול עד שמים חסדך. כלומר שהקב"ה מבטל ומשנה מערכות שמים בשבילו וכאן בעושין לשמה גדול מעל השמים חסדך כלומר מצוה מיהא איכא וכדרב יהודה. וא"ת והא ר"י גופיה אמר כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא לשמה נוח לו שלא נברא. י"ל גווני טובא בשלא לשמה. דההיא דהתם מיירי בעוסק בתורה לקנטר ולהתגבר וכיון שכוונתו לדבר עבירה נוח לו שלא נברא. אבל הכא מיירי שאינו מתכווין לדבר מצוה ולא לדבר עבירה כגון אדם עצל שאינו עושה מלאכה בימים שאסרו חכמים ע"כ לשון רש"י ז"ל. זהו ביאור המצוה על פי פשוטו. ועתה נבוא לדרך סוד כי מה שביקש החסיד בתפלתו שיתן שלום בין עושה לשמה ובין עושין שלא לשמה על אותן שאינם לומדים אלא ליוהרא ונוח להם שלא נבראו כלומר שלמה יתגלגלו והם עומדים במרדם ועוזרין לאילן החצון שיתנגד לאילן הפנימי. והנה הן דומין לזה הצד לפמליא של מעלה והבן. ובזה הותר הספק הג'. ועל העוסקים שלא לשמה יהיו עוסקים לשמה הטעם בזה כדי שלא יצטרכו עוד להתגלגל פעם אחרת להטיב דרכיהן ודע ובזה הותר הספק הד' וברוך מגלה עמוקות מני חושך ומוציא לאור תעלומו: אות רנ - ההבדל בין השיר בזה"ה לשיר בביהמ"ק ולימות המשיח: ההבדל בין השיר בזה"ה לשיר בביהמ"ק ולימות המשיח: סוד חלוקי השיר בין בזמן הזה בבית המקדש ולימות המשיח ולעתיד לבוא בפרשת קח הלוים בילמדנו רבינו כמה נימין היה בכינור שהלווים מנגנים בו כך שנה ר' יהושע ז'. שנאמר שובע שמחות את פניך. אל תקרא שובע אלא שבע. וכן דוד אומר שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. לימות המשיח נעשה ח'. שכן דוד אומר למנצח על השמינית. ולעתיד לבא נעשה עשר. שנאמר אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך. דע כי במאמר הלז גלה לנו ההבדל שבין בהיות המקדש על מכונו ובין ימות המשיח ולעתיד לבוא. כי בזמן שבית המקדש היה קיים היו פועלים ז"ס בשלימות בלי הסתלקות רוח הקודש. ולימות המשיח שתהיה הנשמות מן החדשות תהיה הנהגה באם עם בניה הנימנית שמינית מלמטה למעלה. ולעתיד לבוא שיהיה עולם חדש עולם שכלו שבת שיר חדש כי כל העשרה היה דבר אחד כאשר היה בו' ימי בראשית. ולכן יהיו בכינורים עשרה נימין. ודע זה: אות רנא - סוד לך ה' הגדולה: סוד לך ה' הגדולה: במתניתא תנא משמיה דר' עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות והתפארת זו מתן תורה והנצח זו ירושלים וההוד זה ב"ה עכ"ל. התבונן במדרש הזה ותמצאנה מיוסד על אדני פז יסוד התורה האלהית וזה קריעת ים סוף נעשה במדת אברהם ע"ה ככתוב נהלת בעזך נחית בחסדך עם זו גאלת ואומר ימינך ה' תרעץ אויב. והגבורה זו מכת בכורים שכן הוא אומר וה' הכה כל בכור וגו' שאין לך גבורה גדולה מזאת להבחין בין טפה של בכור לטפה שאינו של בכור. ות"ת זו מתן תורה שנאמר נהגת עמך לעשות לך שם תפארת והסוד כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני והנצח זו ירושלים שהוא נגד נצחונו של עולם שנאמר נעימות בימינך נצח הוא כסא ה' כמו שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'. וההוד זו בהמ"ק נאמר כאן הוד והדר פעלו ונאמר מכון לשבתך פעלת ה' מה להלן ב"ה אף כאן ב"ה. וכבר ידעת ב' עמודים יכין ובועז שהיו במקדש שהרמז בהן לנצח והוד א"כ ירושלים וב"ה הן הם העמודים שעליהם מתקיים העולם ודע זה: