{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "24", "title": "ספר שושן סודות — אות שלה - סוד ואלו צדיק ורשע לא קאמר:", "hebrewTitle": "אות שלה - סוד ואלו צדיק ורשע לא קאמר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/24/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/24/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות שלה - סוד ואלו צדיק ורשע לא קאמר:\nסוד ואלו צדיק ורשע לא קאמר: \nדע כי מזה המאמר יראה שהקב\"ה אינו מכריח האדם להיות צדיק ורשע רק נתן הבחירה. וא\"כ \nאיך אמר כי אביאנו ופנה אל אלהים אחרים וגומר, א\"כ ידע בהם טרם שיצא לפועל א\"כ בא \nלו במוכרח לחטא ולמה יענש. וי\"ל כי ידיעות הש\"י לא הכריחתן רק ידע הש\"י כי זה האדם \nיבחר ברע ולא בטוב וא\"כ בחירתו הוא גרמה לו ולא הש\"י. וא\"ת אם ידע הש\"י שהוא יחטא \nלמה בראו. התשובה כי יש בכאן שני מובנים הא' כי כמו שברא הש\"י ב' יסודות יבקשו \nהמעלה והם אש ואויר ושני יסודות יבקשו הירידה והם המים והעפר. ואין לשאול בזה למה. \nכך אין לשאול למה יבראהו בחירי כי כן ראוי שיהיה. ואם ידע הש\"י בשני היסודות שיעלו \nקודם עלותם ואינם מוכרחים כן גם בזה ויתבאר בסוד העיבור והבן זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אות שלו - סוד השיר והשירה:\nסוד השיר והשירה: \nר\"ל למה משה אמר בלשון נקיבה ושאר נביאים בלשון זכר דע בזה שתי כוונות, אחת על דרך \nהפשט והב' על דרך הסוד האחת ידוע מדרך הטבע כי הנקבה היא מוכנת להוליד תמיד עד גבול \nידוע. ולכן כל השירות הקודמות באו בלשון נקיבה לפי שעתידה הצרה לבוא אחריהן אבל שיר \nלעתיד לבוא לא יבוא אחריו שום צרה ולכן בא בלשון זכר כי כמו שזכר אינו מוליד כך לא \nתבוא הצרה אחריהן והב' משה ע\"ה אמר שירה לפי שעלה מלמטה למעלה והיה משבח המטרוניתא \nלהדביק במלך אבל שאר הנביאים היו מהללים האיש להדבק באשתו כי היתה נבואתם ממנה מה \nשא\"כ במשה רע\"ה. ודע זה. ודוד המלך שאמר שירה דכתיב וידבר דוד לה' את דברי השירה \nהזאת זה היה בסוף ימיו שנתעלה מדתו למדת הת\"ת והיה הוא והיא דבר אחד. ולכן היה ראוי \nשיתחיל מלמטה למעלה ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אות שלז - סוד ד' נקראים עדים גורל ואבן יהושע ובאר יצחק ו\nסוד ד' נקראים עדים גורל ואבן יהושע ובאר יצחק והשירה: \nגורל ואבן יהושע ע\"פ הגורל והאבן הזאת תהיה בנו עדה באר בעבור תהיה לי לעדה שירה \nוענתה השירה הזאת. והטעם כי כל אלה רומזים למדת דוד הנקראת תמיד באלה שמות. והדוגמא \nתורה לעליון ומה שעליו ולכן צריך להוציא כל דבר בדוגמא לפועל ואז תעשה הפעולה ההיא \nלמעלה וזה שאמר הכתוב וידבר משה את דברי השירה הזאת עד תומם ואם תבין מה שהרמזנו \nתבין סוד גדול בהשבעות וקמיעות שיעשו בפועל הדברים בכאן ואז יפעלו ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אות שלח - סוד כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו:\nסוד כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו: \nראיתי להביא בכאן מאמרי החכם ז\"ל ופירושינו אמר ה\"ה ז\"ל כי שם ה' אקרא בשמים הבו \nגודל לאלהינו ועם ישראל ידבר. וכן אבן יהושע רומז אל הארץ הזאת כי מידי אביר יעקב \nמשם רועה אבן ישראל וכבר פרשתיו. וכן אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. מאת ה' היתה \nזאת. ע\"כ. אמר יהושע, האבן הזאת תהיה לנו לעדה כי היא שומעת וכן כי הנה האבן אשר \nנתתי לפני יהושע על אבן א' שבעה עיני. עכ\"ד ז\"ל. הפירש כי שם ה' אקרא בשמיה. ירצה \nכאשר איחד שם ה' היא מדת בית דינו בשמים שהיא מדת יעקב. הבו גודל לאלהינו ירצה, או \nאתם תכוונו להשפיע למדת יעקב מדת אב אביהם הגדולה ותחברהו לארץ העליונה מדת בית \nדינו. וכאלו הודיענו בזה שנייחד הש\"י מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. ולכן אמר עם ישראל \nידבר, כלומר, המוגשמים ולא עם ישראל סבא ודע זה. וכן אבן יהושע רמז אל הארץ הזאת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ירצה כי יהושע לא דבר באבן המורגשת עד שאמר עליה כי שמעת את דברי ה'. והאבן המורגשת \nאינה בעלת שמיעה רק הכוונה היתה אל המדה הנקרא אבן ואשר שם אותה מצבה היתה הכוונה \nמה שהרמזנו בסוד הקודם שצריך לעשות בדוגמא איזה רושם כי מידי אביר יעקב משם רועה \nאבן ישראל כוונת הרב כדמות ראיה אל מה שאמר כי צריך ליחד בזה האופן שהזכיר והודיע \nכי השפע בא למידי שהם זרועות עולם ומהם לאביר יעקב שהוא ת\"ת ומשם ר\"ל מת\"ת אל רועה \nשהיא משך הוא\"ו ומרועה אל מדת דוד אב\"ן שהיא מקבלת מישראל סבא וכבר פירשנו פ' ויחי. \nוכן אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ירצה כי כל הבנין נקראים אבנים כי שם כל \nהאותיות מצטיירים והיא אחרונה שבהם המקבלת מכולם ואל תחשוב כי בזה נפלה ממעלתה היא \nנהיתה לראש פנה לכל ראש תחת היו\"ד. ירצה בזה להגיד כי האבן הנזכרת בפסוק רומזת במדה \nההיא. מאת ה' היתה זאת ירצה מאת ה' התפארת היתה זאת המלכות ע\"כ אמר יהושע האבן הזאת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "תהיה בנו לעדה כי היא שומעת ירצה כאשר פירש כי באבן המורגשת לא יאמר בה עדות \nושמיעה. ואפלא מן ה\"ה למה הכפיל לשונו שכבר הזכיר למעלה אבן יהושע וכן האבן אשר \nנתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים ירצה על מדת מלכות שש ספירות הם ז'. ועתה \nנפרש הפסוקים ההן כסדרן כי שם ה' אקרא ר\"ל כשאקרא השם יהו\"ה הכולל כל הספירות אז \nאתם הבו גודל לאלהינו דא גדולה מדת אברהם. הצור תמים, דא גבורה. כי כל דרכיו משפט, \nדא ת\"ת. אל אמונה, דא נצח. ואין עול, דא הו\"ד צדי\"ק כמשמעו צי\"ע. וישר, המדה הכוללת \nכל הדינין והיושר דא מלכות הוא כ\"ע. מכאן תבין סוד גדול אשר בראשונה יחדם מלמעלה \nלמטה ולבסוף יחדם מלמטה למעלה. ולכן אמר הוא ודע וכן ראוי לכל מיחדי הש\"י שייחד \nאותו בזה האופן: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אות שלט - סוד המלאכים הנבראים בכל יום ומבטלן:\nסוד המלאכים הנבראים בכל יום ומבטלן: \nת\"ר אמר ליה ר\"ל לחייא בר רב בר אוריא תא ואימא לך מילי מעליותא דהוה אמר אבוך. כל \nיומי מברי מלאכים מנהר דינור ואמרי שירה ומבטלי שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתיך. \nועוד איתא במדרש בכל ים ויום מתחדש כת של מלאכים ואומרים שירה חדשה והולכים להם. דע \nכי למדרשים האלה שני מובנים. הא'. בא לרמז המבטים אשר מביטים הכוכבים זה לזה ומהם \nיוצאים מקרים וחדושים בעולם השפל ועושין רושם בנמצאו השפלות והנפסדות הכוחות ההם. \nוזה אמרם מנהר דינור, כלומר מאור ניצוציהם. ונקראים מלאכים ע\"ד עושה מלאכיו רוחות \nכי כל הכוחות היוצאים בעולם השפל נקראים מלאכים. והב' דע כי סיבתה היא חיצונית וכחם \nתשש ובטל לעמוד לפני יוצרם כהתבטל הניצוץ על גבי גחלת. והבן המשל הזה כי אין על \nמחנות חיצונית כח לעמוד לפני אש אוכלה ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אות שמ - סוד הגוונים הנראים במראות לנביאים:\nסוד הגוונים הנראים במראות לנביאים: \nסוד לבושיה כתלג חיור וסוד שחורות כעורב. דע כי המראות הנראים לנביאים ולמדברים \nברוח הקודש ובחלומות הצודקת כי משתנים כפי כח המקבלין וכפי הדבר הבא לעולם אם לשלום \nאם למלחמה, כלומר, אם יהיו הדרושים לשלום יראו לו תמונות לבנות ואם למלחמה יראו לו \nתמונות שחורות. אך המראה אין בהם שום שינוי ישתבח ויתברך הנראה ויאושר הרואה אמן: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אות שמא - סוד ד' נכנסו לפרדס:\nסוד ד' נכנסו לפרדס: \nת\"ר אברעה נכנסו לפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא ורבי עקיבא ואחר. בן עזאי הציץ ומת \nועליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע ועליו כתוב אומר \nדבש מצאת אכול דייך. אחר קיצץ בנטיעות ועליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את \nבשרך וכו'. מאי חזא חזא למט\"ט דאתיהבא ליה רשות חדא שעתא למיכתב זכותיה דישראל. אמר \nגמרינן אין למעלה ישיבה ה\"ן ב' רשויות יש מיד אלקוה למט\"ט ומחיוה שיתין פולסא דנורא \nואיתיהבא ליה רשותא למיקטעיה זכותיה דאחר. יצאת בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ \nמאחר. ע\"כ לשון הגמרא במסכת חגיגה. והנה לברייתא הזאת ב' מובנים. הא'. לחכם האלהי \nר' משה הנדבוני והוא בפירושו וכוונת הפילוסופים יעוין שם. והב' כפי המקובל בידינו \nמן בעלי העבודה. ולכן נקצר בזה כפי המכוון מדבריהם ונאמר: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אות שמב - ענין בן עזאי:\nענין בן עזאי: \nד' נכנסו בפרדס. דע כפי כל הדעות האמור כאן היא כינוי לחכמה האלהית. בן עזאי הציץ \nומת לא מפני שראה שכינה, כי יש מפרשים כך, שא\"כ היה גדול ממשה רע\"ה שנאמר לו כי לא \nיראני אדם וחי. אלא הכוונה בזה שדבקה נפשו בדבוק אמיתי במקור שחוצבה ממנו והציץ \nבאור הבהיר ושהיא והוא דבר אחד ומיד הפשיטה עצמה מכל משיגי הגוף וראתה מנוחה כי טוב \nואת הארץ כי נעמה לא שבה עוד אל מכונה. ואין ספק כי זו מעלה גדולה ולכן קראו זה \nהענין ותארו ביוקר ועליו הוא נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אות שמג - ענין בן זומא:\nענין בן זומא: \nבן זומא הציץ ונפגע, ר\"ל הפסיד דעתו. והורה בזה שלא בחסידות ובישוב הדעת כבן עזאי. \nומתוך שהציץ גם הוא באור הבהיר יותר ממה שהיתה דעתו סובלת, נתבלבלו אליו הדברים \nונשתבשה דעתו כאדם המעיין בחדושים עמוקים עד כי נפגע כמי שאין משיג הדברים העליונים \nעל בורין. ועל זאת קראו ההשגה הזאת פגיעה ותראו כמו שאכל הדבש יותר ממה שתסבול \nהאצטומכא שלא יצטרך להקיאו: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אות שמד - ענין אחר:\nענין אחר: \nאחר קיצץ בנטיעות. כבר ביאנו בכמה מקומות מן החבור הזה כי כל המקצצים בנטיעות \nוההורסים הוא במדה אחרונה (היא המלכות) ולכן באמרו קצץ בנטיעות הוא שהפריד מן המדה \nהאחרונה צי\"ע (היינו שהפריד היסוד מהמלכות. וכיון שהמלכות ניזונת מהיסוד, הרי זה \nכמי שמקצץ נטיעות ובזה מונע מזון מהקרקע). מאי חזא, חזא למט\"ט וכו'. כבר ידעת טעם \nמט\"ט ששמו כשם רבו, והרמז אל המדה אחרונה מן צי\"ע דיהבי ליה רשותא. כבר ידעת שהנהגת \nישראל הוא במדה אחרונה והיא שעמדה להם ולאבותיהם. וכשראה אחר זה חשב שהם ב' רשויות. \nגמרינן (והרי למדנו) אין ישיבה למעלה ח\"ו ב' רשויות. כלומר, מאחר שאין לשם דברים \nגשמים איך נתנה לו רשות לכתוב שנראה שיש לו איזה השתתפות עם התחתונים בהנהגתם עם \nשיהיה כותב וא\"כ מה צורך בעליונים תספיק היא בהנהגת בניה. וזאת הכוונה מזקת מאוד \nבמדה אחרונה שנתן לה הכח לבד. מיד אפקוה למט\"ט כו' כלומר הראו לאחר כי אין כח בה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "זולתי עם מה שלמעלה ממנו ושאין שם אלא רשות א' בלבד. או יהיה הטעם, הוסיפו אש על אש \nהשכינה וזה שתין פולסא דנורא כלומר משש ספירות שכל אחת כלולה מעשר כדי לעשות נקמה \nבאחר. וזהו הנכון, כי למה יצקוה למט\"ט והוא אין לו חטא בזה. ואתיהבא ליה רשותא, \nירצה למט\"ט נתנו רשות לכרות ולאבד זכיות של אחר כל זה הראו לו שאין הדבר כן כמו \nשחשב שח\"ו ב' רשות. ולכן אמר ואתיהב ליה רשותא, כלומר, שנתנו לו רשות מהעליונים \nשעליו יצאת בת קול ואמרה כבר ידעת סוד בת קול. ובאותו הזמן היה משתמשין בו חסידי \nישראל חוץ מאחר, מאלישע אחר, מדה כנגד מדה. הוא הפריד השכינה מאוצר הנשמות צי\"ע \nולכן תהא נשמתו נפרדת מאותה האוצר. וקראו אחר כי אין לך עובד ע\"ז כזה והוא בכלל לא \nיהיה לך אלהים אחרים על פני: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אות שמה - ענין ר' עקיבא:\nענין ר' עקיבא: \nר\"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה. ואף ר\"ע בקשו מלאכי \nהשרת לדוחפו, א\"ל הקב\"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי. מאי דרש אמר רבה בב\"ח \nאר\"י ואתא מרבבות קודש אות הוא ברבבה שלו. רבי אבוה אמר מהכא דגול מרבבה דוגמא הוא \nברבבה שלו ר\"ח בר אבא אמר ר\"י מהכא לא ברוח ה'. ע\"כ לשון הגמרא ר\"ע נכנס בשלום ויצא \nבשלום, ירצה שחבר מדה אחרונה (מלכות) במדת השלום (ביסוד) בהכנסו לעיין בדברים ויצא \nבשלום בחיבור האמיתי. והראיה בזה על שהיה לו שכל שלם וכשהגיע לאוצר הנשמות עמד שם \nולא רצה לעלות יותר ממקום ששכלו הגיע. ועליו נאמר הכתוב משכני אחריך נרוצה. וידעת \nמה המלך ומה חדריו. ובפירוש אמרו ז\"ל אלו חדרי ג\"ע. וידעת סוד גן וסוד עדן. והנה \nהוא השיג מה שהשיג אחר, אבל לא טעה בטעותו. ואף ר\"ע בקשו מלאכי השרת לדוחפו. כבר \nידעת מי הם מלאכי השרת השומרים לבל יכנס זר למלך בלי רשות. אל הקב\"ה, הוא תפארת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ישראל עם משך הו'. הניחו לזקן שראוי להשתמש בכבודי, כלומר, ראוי לדבר במדה האחרונה \nשהוא כבודי כי ישתמש בה בחיבור ולא בקיצוץ. מאי דרש אמר רבה בב\"ח אמר ר\"י דע כי בכל \nאלה הדרשות תורה לנו כי תפארת ישראל נמצא תמיד בשכינת עוזו הנקרא רבבה שלו וצבא שלו \nוהנה הדרשות האלה הם הפך כוונת אחר כי הוא (ר' עקיבא) ייחד (יסוד ומלכות) והוא \n(אחר) הפריד. ולכן זה נטרד וזה נכנס ויצא בשלום. והנה ביארנו לך ביאור רחבת ידים \nבסוד ד' נכנסו לפרדס ודע זה והבינהו היטיב והנה התבאר כי חטא אחר היה כחטא אדם ודור \nהפלגה ועגל והדומים להם והאלהים כרוב רחמיו יצילנו משגיאה אנ\"ס: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות שמו - סוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון:\nסוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון: \nוהטעם כבר בארו חכמי האמת כי הרחמנות לאב והנחמה לאם ולפי שהאב עם האם בחיבור ביום \nהשבת ולכן ראוי לומר רחמנו ומנחם כרחם אב על בנים כאשר אמו תנחמנו: \n \nאות שמז - סוד שאסור להסתכל בקשת או בלבנה:\nסוד שאסור להסתכל בקשת או בלבנה: \nדע כי סוד זה לא נרמז לא בתורה ולא בנביאים ולא במדרשים אך מצאנוה לאחד מחכמי הקבלה \nהאחרונה וזה לשונו. שמעתי אומרים על מורי דודי רבי מאיר הלוי ז\"ל שהיה מזהיר אזהרות \nרבות שלא להסתכל בלבנה כמו שאמרו חז\"ל הזהרו שלא להסתכל בקשת ואשריו ואשרי חלקו \nשזכה לתורה תמימה ולחכמה פנימית נעלמה ואוי להם לדור שנוטל כבוד מבניהם ואוי לי שלא \nזכיתי ללמוד תורה לפניו כ\"א פרק הכונס צאן לדיר בלבד כבן עשר שנים הייתי אז וברוך \nהמקום שזכני לראות הדרת פניו לעת זקנותו וסמך ב' ידיו עלי וברכני ברכה משולשת והיא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שעמדה לי גם עד זקנה ושיבה והאמת אסור לראות בלבנה לפי שרומזת ללבנה העליונה שעליה \nנאמר יפה כלבנה ומשם כח מלכות בית דוד ככתוב כירה יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה עכ\"ל \nודברי פי חכם חן ושפתי ברור מיללו: \n \nאות שמח - סוד עושה שלום במרומיו:\nסוד עושה שלום במרומיו: \nאר\"י מאי דכתיב עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגיתה של לבנה משום חלישות \nדעתה של לבנה ולא פגימתה של קשת כי היכא דלא לימרו גירי קא משדיא עכ\"ל. התבונן \nראשונה שכל מה שהקישו הלבנה לקשת וזו כדעת החכם הנזכר ועוד תבין מזה כי אין כוונת \nר\"י בלבנה המורגשת כי מאי חלישות דעת איכא הכא. אלא כוונתו על הלבנה העליונה והיא \nנקראת מלכות בית דוד והיא הנרמזת בקשת כאשר פירשנו ופגימת הלבנה העליונה יורה על \nהכניס צורת החיצונים לפנים ולכן בדוגמא נעשה שלא תהיה נראה הפגימה של לבנה לחמה \nלהודיענו כי החמה חפיצה בחיבור הלבנה ומילואה ולא בפגימתה וכן הקשת הפוך שלא כדרך \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "המורים להודיע השלום בארץ ודע והבן אותו: \n \nאות שמט - סוד גדול כחן של נביאים שמדמם הצורה ליוצרה:\nסוד גדול כחן של נביאים שמדמם הצורה ליוצרה: \nשנאמר ואשמע את קול אדם וגו'. כפי הפשט קשה שהיה לו למימר שמדמים הנוצר ליוצרה. דע \nכי הצורה היא האדם המורגש כי הוא צורת האדם העליון ככתוב נעשה האדם בצלמינו ודע זה \nועיין בסימן תנ\"א: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אות שנ - סוד דוד המלך חי וקים:\nסוד דוד המלך חי וקים: \nא\"ר לר' חנינא זיל לעין עיטם וקדשה ושלח ליה סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים. כבר \nידעת ממה אשר כתבנו כי הלבנה הזאת היא תרמוז ללבנה העליונה ושהלבנה עליונה היא \nמלכות בית דוד והלוחמת מלחמתיו ככתוב זאת היתה ללמד בני יהודא קשת. ודע כי לעתיד \nלבוא היות החבור שלם וכעת דודים הגיע תתמלא פגימתה של לבנה העליונה מכוחות הטומאה \nואז יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה כאור שבעתים כאור שבעת ימי בראשית ומה \nשכתוב ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אות שנא - סוד ויהי ידיו אמונה:\nסוד ויהי ידיו אמונה: \nדע כי מרע\"ה היה מכוין בהרמת ידיו לעשר ספירות ולהביא הנצוח למדת האמונה ובעת הנחת \nידיו היה גובר עמלק הבא מכח סמא\"ל הרשע להכנס במדת האמונה. וזהו הסוד והי' ידיו \nאמונה עד בא השמש ר\"ל עד בא מדת תפארת לאמונה להיות בחבור אחד ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "אות שנב - סוד להנחיל אוהבי יש:\nסוד להנחיל אוהבי יש: \nיש אומרים כי טעם יש כמו היש ה' בקרבנו אם אין. והרמז לחכמה עילאה המשפעת שפע וברכה \nלמדת הבינה אשר תשובת הנשמה לבסוף. ויש אומרים שהרמז שהיה ה' בקרבנו למדת מלכות \nהנקראת זעיר אנפין וזה סודו להנחל אוהבי יש, כי עתיד הקב\"ה להיות עטרה בראש כל צדיק \nוצדיק שנאמר יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה א\"כ לפי זה יהיה הפירוש להנחיל \nאוהבי יש רומז למדת מלכות ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "אות שנג - ענין שאין השם שלם עד שינקום בעמלק:\nענין שאין השם שלם עד שינקום בעמלק: \nסוד חי יהו\"ה דע כי חצי השם הראשון שהוא י\"ה עולה כ\"ו. כיצד י\"ה במלואו (יו\"ד ה\"א) \nהרי כ\"ו. ו' במילואו (ו\"ו) הרי י\"ב. וה' במלואו ששה (ה\"א). הרי י\"ח, הרי חי יהו\"ה. \nוהנה הסוד נגלה באמרו כי יד על כס י\"ה שחסר ו\"ה חצי השם האחרון שהוא בגמטריא י\"ח, \nכלומר, שאין הש\"י חי ר\"ל שלם עד שינקום מעמלק. ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "אות שנד - סוד יש אם למקרא ויש אם למסורת, בנין אב או בנה\nסוד יש אם למקרא ויש אם למסורת, בנין אב או בנה אב: \nדע כי לא תמצא בנין אב או בנה אב כי אם בפסוקי תורה שבכתב כי היא אם לכל מדברי רוח \nהקודש והנביאים כי הוא יסוד אשר עליו נבנים כל הבנינים מתורה שבעל פה, ולכן הראיה \nשבא ממנה נקרא בנין אב. אך אם איזה דיבור מדברי רוח הקודש בדבר המתקן את הקריאה \nבספר תורת אלהים לדרוש מזה איזה דרשה להסמיך אליו שורש אומרים יש אם למקרא ויש אם \nלמסורת. וזה באה מדברי הקבלה אשר היא באה מתורה שבעל פה הנקרא אם, לכן אומרים אם \nלמקרא ואם למסורת. ודע זה: \n \n", "en": ""}]}
