{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "25", "title": "ספר שושן סודות — אות שנה - סוד אספקלריאות ועיילי בבר:", "hebrewTitle": "אות שנה - סוד אספקלריאות ועיילי בבר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/25/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/25/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות שנה - סוד אספקלריאות ועיילי בבר:\nסוד אספקלריאות ועיילי בבר: \nא\"ר ירמיה משום רשב\"י ראיתי בני עליה והם מועטים אם אלף הם אני ובני מהם ואם מאה הם \nאני ובני מהם ואם שנים הם אני ובני מהם. אם אלף הם ומי זוטרא כולי האי והא אמר רבא \nתמניא עשר אלפי פרסי הוי דרא דקב\"ה שנאמר סביב י\"ח אלף. לא קשיא הא דמסתכלי \nבאספקלריא המאירה והא דלא מסתכלי באספקלריא המאירה. ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי \nזוטרי כולי האי והאמר אביי לא פחתת עלמא משיתא ותלתין צדיקים דמקבלי אפי שכינתא בכל \nדרא ודרא שנאמר אשרי כל חוכי לו, ל\"ו בגימטריא הכי הוי. לא קשיא הא דעיילי בבר והא \nדעיילי בלא בר. עכ\"ל הגמרא. כבר ביארנו כי כל מה שתמצא בחמה עם הלבנה באורה ובקבלת \nאורה כמו כן תמצא בד\"ו פרצופים. והא דעייל בבר וכו' ר\"ל ברשות כלומר הנכנסים ברשות \nהם רבים ושלא ברשות הם מועטים, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. ומעתה אעורר לב \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "חכם בספיקות הנופלים בדרוש הזה. הא'. ראיתי בני עליה והם מועטים. קשה אם כוונתו \nלומר על כל הדורות יפה מקשה מי זוטרי כולי האי. אבל אם כוונתו לאנשי דורו כאשר \nפירשו המפרשים א\"כ מאי מקשה ומי זוטרי כולי האי, שהרי מיום שנברא העולם עד דורו \nקרוב למאה שהם מאה אלף. הב'. ואם מאה הם אני ובני מהם כמאן לא כמ\"ד י\"ח אלף ולא \nכמ\"ד ל\"ו צדיקים. הג'. ואם ב' הם אני ובני מהם זה יותר קשה מכולם כי אביי גמיר ליה \nשאין דור פחות מל\"ו צדיקים בכל דור ודור. הד'. תמני עשרי פרסי הוי דרא דקב\"ה, תימה \nלי האי דקאמר תמניסר פרסי וכו' אם רצה לומר שדורו של הקב\"ה י\"ח אלף כלומר ואתה איך \nאמרת אלף והוא תירץ הא דמסתכלי וכו' כלומר לעולם בכל דור ודור יש אלף דמסתכלי וכו' \nאבל דמסתכלי בשאינה מאירה רבים הם כדאמרת שהם י\"ח אלף, הנה יבוא לכל דור י\"ח צדיקים \nוזה דלא כאביי. הה'. הא דמסתכלי במאירה קשיא לי טובא והלא מום שנברא העולם לא הסתכל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "באספקלריא המאירה לבד משה ואיך אמר דמסתכלי בכל דור במאירה אלף או מאה או ב'. כ\"ש \nבדברי אביי דמסתכלי במאירה ל\"ו בכל דור ודור. הו'. דמסתכלי במאירה מי זוטרי כולי \nהאי. קשיא לי המקשין אנה חוזר אם לאלף או למאה דקאמר רשב\"י א\"כ מאי והא הני רבים \nמהני הני אלף או מאה והני ל\"ו. אלא ע\"כ דחוזר המקשן על אם ב' הם אני ובני מהם, א\"כ \nאיך אמר רשב\"י אם אלף הם כנראה שסובר שיכול להיות אלף בכל דור ודור ולפחות שנים. \nהז'. שמקבלים אפי שכינתא מרא דאברהם תלי תניא בדלא תניא ג\"כ הכי תלי טעמא בלא טעמא, \nהלא אפי שכינתא היא אם אספקלריא שאינה מאירה כי השכינה נקראת כך ר\"ל אספקלריא שאינה \nמאירה, אם לא שתאמר שאפי אינו חוזר לשכינה אלא לפנים שלה שהיא אספקלריא המאירה. \nדיקא נמי דקאמר אפי שכינתא ולא אמר דמקבלי שכינתא. ודוחק לתרץ כן כי קצת מדרשים \nמנגדים לזה. ולישב המאמרים האלה אוצר ה' יבואו ושם יתורצו: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אות שנו - סוד רגלוי דבר נש אינון ערבין ליה לאתר דמתבעי:\nסוד רגלוי דבר נש אינון ערבין ליה לאתר דמתבעי: \nבשלהי דסוכה גרסינן הני תרי כושאי דיתבי קמי דשלמה אליחורף ואחיה בני שמשאי ספרא \nדשלמה הוי. יומא חד חזיה למלאך המות דהוי עציב. א\"ל אמאי עציבת. א\"ל דבעי מינאי הני \nתרתי כושאי. קרינהו לשעירים ואמר להו אמטינהו למחוזא דלוז. כי מטא לבבא דלוז שכבו. \nלמחר חזיק למלאך המות דהוה בדיח. א\"ל אמאי בדיחת. א\"ל באתר דאתבעי מנאי התם \nשקילתנהו פתח שלמה וא' רגלוהי דב\"נ אינון ערבין ליה, לאתר דמתבעי תמן מובלין יתיה. \nעכ\"ל הגמרא. המאמר הזה אם הוא כפשוטו יש לו סוד עמוק ונשגב ונאמר הני תרי כושאי, \nיהודאין היו ונקראו על שם מקומם כמו אתי הגיתי. והיו סופרים למלך שלמה ע\"ה. והנה \nנראה שהיתה נשמתן ממקום קדושה טהרה ולזה לא היה מ\"ה יכול להמית אותם דהוי עסקי \nבאורייתא ופתקין נפקן מהמלך להאסיפם מן העולם. יומא חד חזייה למ\"ה דהוי עציב, ר\"ל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מ\"ה נראה לפני שלמה הע\"ה וראוהו שהיה עציב והטעם שלא היה יכול להשלים שליחותו לאספם \nמן העולם. ועוד תשמע דברים בעז\"ה בענין מ\"ה (מלאך המות) שעכ\"פ הוא נמצא והוא ממונה \nעל אסוף החטאים מארץ לא כדברי רודפי הבל חכמי המחקר ר\"ל. דקא בעי מנאי הני תרי \nכושאי ולא יכולני להו, מטעם דאינם במקום שנאמר ודלעו באורייתא. קרינהו לשעירים, ר\"ל \nלשדים כמו ושעירים ירקדו שם כי שלמה המלך ע\"ה מלך על עליונים ותחתונים א\"ל אמטינהו \nלמחוזא דלוז: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אות שנז - ענין המקום לוז שאין שם שליטת מלאך המות:\nענין המקום לוז שאין שם שליטת מלאך המות: \nמה שציום להוליכם ללוז שלפי ששם אין מ\"ה שולט ורשאי להניס שמה כדאיתא במדרש תניא \nהיא לוז הצובעין תכלת היא לוז שבא סנחרב ולא בלבלה בא נובכדנצר ולא החריבה, ואף מ\"ה \nאין לו רשות להכנס שם אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצר עליהם מוציאים אותם חוץ לחומה \nוהם מתים. כי מטא לבבא שכבו כו' כשהגיע לשער לוז מצאם שם מ\"ה אשר בא לאסוף נשמות \nהצדיקים הזקנים אשר הוציאם מן החומה ואספם כי לא ידע מ\"ה ששלמה ע\"ה ישלחם שם. למחר \nחזייה למ\"ה דהוי בדיח. דע כי מ\"ה אין לו רשות ליכנס אלא במקום שנאמר לו והראיה מהא \nדאמר אבוה דרב לרבא בחלמא שני דוכתיך וכו' ומ\"ה כשראה אותם אצל שלמה לא היה יכול \nלהם מפני ב' סיבות הא' שהמקום ההוא מקום הנאמר לו והב' דהוי טירדא בגרסייהו ומפני \nשהגזירה האלהית צריכה להתקיים בא בלב שלמה המלך עליו השלום לשלחם ללוז והוא המקום \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אשר אמר למ\"ה והיינו דאמרי רגלוהי דבר נש אינון ערבין ליה: \n \nאות שנח - סוד כמה לוקין והאיך לוקין ועל מה לוקין:\nסוד כמה לוקין והאיך לוקין ועל מה לוקין: \nדע כי בתחלה נביא המאמרים כפי שרשם המונח במשנה ובתלמוד ובספרי הפוסקים הבאים אחר \nהתלמוד זה סדר ודין הדברים במה שלוקין כו' מתניתין ורצועה של עגל בידו כפולה לשנים \nושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בו. פירש הרב הרמב\"ן ז\"ל אלו שתי רצועות של \nחמור לפי שעשה מעשה בהמה יענש בעורו כמו שנאמר עד\"מ ידע שור קונהו וחמור איבוס וכו' \nלשון הרמב\"ן ביד הגדולה ורצועה של עגל בידו כפולה לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות \nשל חמור עולות ויורדות בו ורוחב הרצועה טפח וארכה כדי שיגיע עד כריסו ויד של רצועה \nשאוחז בה ארכו טפח עכ\"ל וכן כתב ר\"מ מקוצ\"ה. תניא ורצועה של עגל, פני שור מהשמאל \nמ\"ה הקשה, אדון השמיטה. כפולה לשנים, לרמוז אל מדת הוד וב' לד' כנכפל כ\"א ובא כ\"א \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "למדת מל' התקנה לשבים. וב' רצועות של חמור משמורה חמור נוער מדת אברהם והנמשך אליו \nנצח הרי ב' רצועות מן רחמים ככתוב ברוגז רחם תזכור. עולות ויורדות בו, כלומר עולות \nלמעלה לשאוב מימי הרחמים ויורדות במלכות היא הרצועה המעובדת לשם אלהינו להיות רחמים \nבדינם. ורוחב הרצועה טפח, כמו וימיני טפחה השמים כי הרצועה רחבה ונסב השמימה למעלה \nעד השמים העליונים. וארכו עד שיהא מגעת עד כריסו, היא סוף פי האצטומכא והוא טבורו \nהמכוונת כנגד הלב כי לא מלו לבותם והרמז שצריך אגן הסהר ויד של הרצועה שאוחז בה \nארכה טפח, היד רומזת אל היד הגדולה האוחז ביד מדת משפט כי ימינו טפחה שמים וכ\"ז \nרומז אל שיהיו רחמים בדינה וז\"ש טעם שכשמכה גביה שתי ידיו לערב שמאל בימין בא' כדי \nשיהיה רחמים בדינים. התבונן עד אנה רומזים הדברים. מתניתין כיצד מלקין אותו, כופת \nב' ידי על העמוד הילך והילך וחזן בה\"כ אוחז אותו בבגדיו ואם נקרעו נקרעו ואם נפרמו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו. שאינו מכהו על כסות שנאמר והכהו ולא לכסותו. והאבן \nנתונה מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליו כו' עד אלה ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידיו \nלאחוריו ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו \nשיהיו עיניו של שופט רואות בו. לא שיהיה מביט בדבר אחר מכאן שאין מכין שנים כאחת. \nכופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך שתי ידיו, נגד זרועות עולם על העמוד, הקו האמצעי \nהילך והילך, יד שמאלית ליד ימין ויד ימין ליד שמאל כדי לערב הדין ברחמים ושיהיה \nהאצבעות פשוטת בלתי קשורים, לרמוז לעשר ספירות. וקשורה תהיה בפרק שלמעלה מכף ידו. \nויקשרנו באופן שיהיה בין פניו העמוד מקום פנוי שתהא רצועה נכנסת לשם להכות בין \nדדיו. וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, רומז אל השליח המתמנה מן מדת מלכות להתהלך בארץ \nלנקום נקמתה. וכבר ידעת כי הבגדים אשר האדם מתלבש בהם הם רומזים אל הקליפות עולם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "חיצוני ולכן ראוי שיסירם מעליו ושיהיה גופו מוכן לקבל יסורין מדת הדין. עד שהוא \nמגלה את לבו, נגד אשר פשע והגיע פשעו בלב העליון. והאבן נתונה מאחריו, היא אבן אשר \nשליח ב\"ד עומד עליה ומתהלך בארץ ומשיב למשלחו דבר לאמר התהלכנו בארץ. ומכה אותו \nשליש מלפניו שהם י\"ג מדת רחמניות וי\"ג מכילתיה דרחמי הנשפעים אל צי\"ע בחבור בת \nזוגו. אחר שנלקה אחיך הוא והמכות ההן בין דדיו מקום הלב וגו' על שתי כתיפיו י\"ג \nמימין וי\"ג על שמאל נגד שם הוי\"ה ית' ומפני שפנה אליו עורף ונתן מקום לחיצונים \nלהכנס לפני ולפנים מצד ישמעאל ועשו ולכן יהיה המלקות בין כתיפיו כי הם רומזים \nבכתפיהם. ואינו מכה אותו לא עומד, כי עונותיו עברו למעלה לראש ואשמתו גדלה עד לשמים \nואיך יעמוד בעזות מצח נגד אל עליון. ולא יושב כדי לחלוק כבוד למדת הדין ותהיינה \nעיניו של שופט בו שיהיה משפיע עליו השופט העליון לכפר עוונו, כי כפי פועל התחתונים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כן יהיה התעוררות העליונים על המקבלים. כיצד קורין. הגדול שבהן קורא כל זמן שזה לקה \nאם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וכו' והפלא ה' מכותך ואת מכות זרעך מכות \nגדולות עד נאמנים. ומתכוין שיגמר הפסוקים עם המלקות ואם לא גמר חזר לתחלת המקרא \nוקורא וחוזר וקורא עד שתגמור כל ההכאה. והשני שבדיינים מונה והשלישי אומר לחזן הכה \nכל זמן שמכה על פיו הוא מכה. עכ\"ל. וטעם קריאת הדיינים הגדול שבדיינים הרומז למכריע \nהראשון כדי שיתבונן הדברים התחתונים ויעוררו העליונים להסכים על ידם. והשני \nשבדיינים מונה הוא הדיין ימיני והטעם כבראשון. והג' אומר לחזן הכה הוא הדיין \nהשמאלי. וכל זה כדי לעשות רושם למטה שיתעורר כל העליון להסכים על ידם. וכוונת סוד \nהפסוקים בפירושינו לתורה. והנה נתבאר לך סוד המצוה הזאת כפי נתינתם כסיני וטעם \nארבעים כנגד ארבעים סאה וארבעים יום דמשה רבינו עליו השלום ומ' יום דדור המבול \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והמשכיל יבין משם והלאה. ותבין על איזה עבירה לוקין ואלהים יראנו נפלאות מתורתו \nא\"ס: \n \nאות שנט - סוד ז' שקדמו לבריאת עולם:\nסוד ז' שקדמו לבריאת עולם: \nתניא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן - תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם כסא \nהכבוד ושמו של משיח. תורה מנין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. תשובה מנין שנאמר בטרם \nהרים ילדו כו'. עד שמו של משיח שנאמר לפני שמש ינון שמו. עכ\"ל. תורה חכמה עילאה \nהנקראת רוח אלהים חיים. תשובה בינה הקדמות לשלושת אבות הנקראים הרים והוא הנקרא רוח \nמרוח. גן עדן ת\"ת, כלומר, עדן שגן נטוע בתוכה. גיהנם היא האש הגדולה מדת הדין הקשה \nשלמעלה ומדת הדין הרפה שלמטה ממנו ובכלל ת\"ת ופחד שני נצחים. בית המקדש מלכות והוא \nשנאמר בכל ביתי נאמן הוא וכו' ואין בין בית המקדש שלמטה ושל מעלה רק ח\"י מיל. ושמו \nשל משיח קבלנו בשמו ששמו צדיק ואם כן ירמוז בזה אל צי\"ע הרמוז במשך הו' וצי\"ע עטרת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יחיה. הנה בכלל זה אל כל ז' ספירות רמוזים ודע זה. וא\"ת ואיך לא כתבם כסדר מלמטה. \nואם תבין סוד מאמרם ז\"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה תבן זה הסוד, וזה כי הספירות הם \nכלולים זה בזה כשלהבת הקשורה בגחלת ואין כאן מוקדם ומאוחר באיזה צד שתקח שם השלהבת \nמצויה ודע זה והבינהו ויותרו לך כל ספיקות וגדולות בתורת האל יתברך: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אות שס - סוד שצריך לכתוב שטר אירוסין לשמה:\nסוד שצריך לכתוב שטר אירוסין לשמה: \nוהטעם כי כבר קדם לנו הדיבור כמה פעמים שסביב העטרה עשר כתות הטומאה ובאר צרה נכריה \nהיא לילית אשתו של סמא\"ל הרשע. וא\"כ אם נכתב שלא לשמה פסול כי ירמוז לדברים \nחיצונים. והקדושין כונתם לחבר אשת חיל בי\"ה ו\"ה איש וכו': \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אות שסא - הענין שצריך לכתוב גט לשמה:\nהענין שצריך לכתוב גט לשמה: \nוכיוצא בזה בגט שצריך לכתוב לשמה להורות על השכינה שהיא בגלות ובעונותינו שולחה \nאמנו בגט כריתות אמנם בדוגמת הגשמת אם, נשאת לאיש אחר לא תשוב עד לבעלה הראשון \nמשא\"כ בשכינה שנאמר אלכה ואשובה אל אישי הראשון. והטעם כי היא לא נשאת לשרי מעלה אך \nשמוה נוטרה את הכרמים וזוכרה אהבת נעורים ומורדת דמעות והטעם בדמעות שפע הפירוד \nוההוד בהיפך זה שהורגלה להיות חוט של חסד משוך עליה. וכדי להודיעך סוד זה אמרו חז\"ל \nלכתוב שמה ושם עירה כדי להודיע הסוד שזה אינו מדבר באיש הגשמי לבד: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות שסב - סוד הקדושין שצריך בכל ענין שיאמר הוא ולא היא:\nסוד הקדושין שצריך בכל ענין שיאמר הוא ולא היא: \nשהוא שיקנה עצמו לה ושהוא יתן ולא היא ואף אם היא תתן צריך שיהיה הדברים מורם שהוא \nהקונה. והטעם ר\"ל התפארת הוא המשפיע לא המקבל מכנסת ישראל ואם הדוגמא תעשה בהיפך, \nתהא פוגמות למעלה. וטעם הריני אישך וכו' שנראה שמשפיע אליה אמר שהוא רוצה בחבורה \nלהיותו להחביר העליונים, ולזה צריך לגרור האשה אחריו וכמה שהיא בעצמה אמרה לדודה \nמשכני אחריך נרוצה וגו': \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אות שסג - סוד האב זכאי בבתו בעודה נערה בקדושיה:\nסוד האב זכאי בבתו בעודה נערה בקדושיה: \nוהטעם כי ירמוז אב לחסד. והסוד, ע\"ט בת (ר\"ל בת היא עטרת, היינו מלכות) היתה לאברהם \nחסד. ובכל שמה. וכבר ביארנו בכמה מקומות שהבת הלזו חוט של חסד ע\"י בעלה ת\"ת אשר \nהאלכסונים קבועים בו ומשיעברו י\"ב שנים ויום אחד יתחלו להראות לה סימנים שערות בזקן \nהתחתון וזה יהיה עד ו' חדשים. וטעם ו' חדשים, לפי שמן האב (חסד) עד הבת (מלכות) ו' \nספירות. ומשם והלאה יוצאת לבוגרת כי כבר כלה רחמי האב בי\"ב האלכסונים ובשש ספירות, \nומשם והלאה ויצאתה לרשותה להיות ברשות עצמה לקבל מן בעלה שפע ברכה להוליי\" בנים \nובנות להשפיע לעולם הפירוד ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אות שסד - סוד השושבנים והחתן והכלה והשדכן:\nסוד השושבנים והחתן והכלה והשדכן: \nכי החתן הוא ת\"ת וכלה היא עטרת בעלה והשושבין הימיני רמז לחסד והשמאלי לפחד. וראוי \nלעולם להיות החתן והכלה והשושבונין בבית אחד לרמוז על היחוד. החתן יהפוך פניו לדרום \nר\"ל לרמוז על מדת הדרום מטה כלפי חסד וא\"כ תהיה עמידת החתן לצד מזרח ופניו יחזור \nמערכי ח\"ס עי\"ל. והכלה במערב. ומעלת השושבין הימיני א\"ס יתברך שבע ברכות להטות חוט \nשל חסד על החתן והכלה. ודע כי איש הביניים המשדך לחתן עם הכלה הוא רומז לצי\"ע הוא \nחבור העליון ד\"ו פרצופין: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אות שסה - סוד שבע ברכות לחתנים:\nסוד שבע ברכות לחתנים: \nדע כי ברכה הא' שהיא ברכת היין כבר רמזתי סודה וסוד לא תעזוב את הלוי, הלו\"י פחד. \nכל ימיך, ש\"ה. לעולם, עטרת. ברכה שניה שהכל ברא לכבודו. והרמז בו לצי\"ע המזוג רבבה \nע\"ט ליעקב ת\"ת. וזה טעם אמרו שהכל ברא לכבודו. ודע כי ל\"ב בגמטריא כבוד וכן כבוד \nבגמטריא יהו\"ה והנה שתי הכבודות מתחברים ע\"י צי\"ע הנקרא הכל. וראויה היתה זאת הברכה \nלהאמר תיכף באסיפת העם, רק כדי לכנסתם על הכוס הרומז לכנסת ישראל אמן כן י\"ר. ברכה \nשלישית יוצר האדם. והרמז להאדם העליון הרומז לד\"ו פרצופים ולכן בא בה\"א הידיעה \nככתוב זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם. וטעם יוצר שם לבינה. ברכה רביעית תרמוז ג\"כ \nלד\"ו פרצופים שנבראו בצלם דמות תבנית שלשה הרוחניות והתקין, יוצר האדם. לו, ר\"ל \nלתפארת. ממנו, ר\"ל מעצמו מבינה. בנין עדי עד, כל ההקף עד עדי. וחזר דברו וחתם בא\"י \nיוצר האדם, ירמוז בכפל הזה לאור הנעלם צי\"ע. ברכה חמשית לנחם עטרת בעלה בגלותה \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "שישמחה הפועל העליון בבינה ר\"ל בהשפעות ז\"ס אליה לחבר את האהל להיות אחד. וקראה \nעקרה כי היא בעונותינו עקרה מן השפע עליון. ציון צי\"ע בחיבור בת זוגו בבינה הה' \nהעליונה ר\"ל חג\"ת נ\"ה ובהיות החיבור העליון על מכונו גם הדוגמא על מכונתה. ברכה \nהששית שמח תשמח. והבקשה למדת הבינה שישמח הרעים האהובים העליונים והרעים האהובים \nהתחתונים, ולכן הכפיל השמחה לצורך האדם הגשמי בג\"ע הנטועה מקדם. וחותם בא\"י משמח \nחתן וכלה המורגשים. הברכה השביעית ברכת אשר ברא. בא לרמוז על הכת\"ר העליון הרומז \nכאשר פירש במה שקדם ולכן א\"צ עשרה אפילו ביחיד נאמרה כי הכוונה חוץ לבנין כאשר \nפירש. ויש בו י\"ב לשונות ששון ושמחה וכו' כנגד י\"ב אלכסונים ואם תוציא חתן וכלה \nדאיצטרך לגופיה, נשארו י' נגד י' מאמרות. ונזכרו חמשה קולות נגד חמש ספירות \nהאחרונות. וחותם בא\"י משמח חתן עם הכלה, בה\"א הידיעה ר\"ל החתן שהוא הת\"ת המקבל מן \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "ה' העליונות ומתחבר עמהם והכלה המתחברת בה' תחתונים נמצא עתה נשלם כל היחוד בחתימה \nזו. והחתנים מן המנין כי ת\"ת מן כלל הי' ושרשם והוא הציר שעליו מסובבים כולם: \n \nאות שסו - ענין פנים חדשות:\nענין פנים חדשות: \nופנים חדשות שמרבים בשבילו וא\"כ אם הוא זוכה שמרבה בשבילו למטה א\"כ ירבה בשבילו \nלמעלה. ולכן צריך לברך ז' ברכות ושבת פנים חדשות יען כי המלך והמלכה התראו פנים \nבפנים. ודווקא בשתי הסעודות הרומזים אל ד\"ו פרצופים אבל בסעודה הג' הרומזת ליחוד ג' \nרוחנית אין מברכין רק אשר ברא הרומזת על כתר עליון ודע זה וכן כל ז' מברכין שהמשמחה \nבמעונו ואשר ברא נרמז שתבא השפע מג' רוחניות אל ההקף: \n \n", "en": ""}]}
