אות תטו - סוד אודך כי עניתני וכו': סוד אודך כי עניתני וכו': בערבי פסחים אמר ר' ישמעאל אמר ר' יונתן אודך כי עניתני. אמר דוד וכו' וסודו כסוד ותתן לי מגן ישעך. נאמר מגן דוד אבן מאסו הבונים. אמר הש"י וסודי כסוד משם רועה אבן ישראל. על אבן אחת שבעה עינים. מאת ה' היתה זאת הוא נפלאת. אמר אחי וסודו בסוד זאת היתה לי בזאת אני בוטח זה היום עשה ה' לי נגילה אמר שמואל וסודו כסוד זה אלי ואנוהו, אך זה היום שקוינהו על זה היה דוה לבנו. והרמז לצי"ע והטעם ש"ה הרומז לת"ת ישראל עשה זה הנקרא יום מחשך הו' למדת מלכות הנרמז לה"א אחרון שבשם ב"ד. ולכן בה' נגילה ונשמחה, בתוספות ה"א אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. אמרו כולם והטעם כי כולם השיגו כשנמשח דוד למלך על ישראל שחזרה העטרה ליושנה ושבר הצינורות להשפיע שפע וברכה לעולם ע"י מלכות אמר כל אחד ואחד כפי מעלתו שבח למלכות בית דוד. ומאוד פחדו מאדון השמיטה ומן הנאחזים ממנו שהוא סמא"ל וסנהדריו אמר נכ"ח ה' בכולל כל הספירות שיושיעם מאדון השמיטה ויצליחם במדת מלכות אשר נאחז בה דהע"ה. זכור זה הסוד כי הוא יקר ונעים: אות תטז - סוד אצל ואצל בפרק תמיד נשחט: סוד אצל ואצל בפרק תמיד נשחט: א"ר אמי אמר ר"י אמי אמר ר"י אמר רב מיום שנגנז ספר יוחסין תש כחן של חכמים ונסתם מאור עיניהם דאמר מר זוטרא בין אצל לאצל הוי טעין ק' גמלי. עכ"ל. יום שנגנז ספר יוחסין והרמז שלא באו בנשמות חדשות והיו נולדים ע"י גלגול תשש כוחן. בין אצל לאצל פסוק הוא בדברי הימים והפסוק הזה אצל בני בניו של בני בנימין. וכן הוא בפסוק ההוא ולאצל ששה בנים ואלה שמותם ערדיקום בכורו וישמעאל ושעריה ועובדיה וחנן כל אלה בני אצל. זהו הפסוק. והנה אצל הראשון בצירי ואצל השני בפתח. וידעת סוד הצירי והפתח אנה רומזים. ולפרש המאמר הזה רפו ידי וכהה עיני אך מה ששמעתי מאחורי הפרגוד חכמי העבודה ביצקי מים על ידיהם ראיתי לכתוב לי למזכרת ולבאים אחרי לתפארת. ולולי הקבלה ששמעתי בו הייתי מפרשו בפנים אחרים באילן הפנימי ולא באילן החיצון כמו דברי ר"י בפירוש מהטבאל ורשב"י בפירוש ואלה המלכים. אך מה אעשה כי הקבלה נצח. דע כי כל המקובלים מסכימים ששה מעלות רוחניות עליונות נמצאת מלמעלה מצד שמאל של יוצר בראשית. וזה המאמר בנוי אצלם ע"ז הפסוק ולאצל ששה בנים. והנה בעלי העבודה מסכימים על מציאותם וחולקים על מקום אצילותם. ואם תזכה ותדקדק בשם אביהם ובשם בניו תמצא מקום אצילותם והניקוד יוכיח ויובילוך למקום החפץ. ויותר מזאת לא אוכל לגלות והתבונן בדרכי התורה התמימה שבסיפורה כמה וכמה סודות נפלאים רומזם וכבר זכרנו זה כמה פעמים: אות תיז - סוד מחני נא מספרך אשר כתבת: סוד מחני נא מספרך אשר כתבת: כבר הודעתיך בכמה מקומות כי הו' קצות נקראות ספר כי הם בנין אותיות וכתיבתם. ועוד הודעתיך בכמה מקומות כי הצדיקים הם המכפרים על עון אנשי הדור ככתוב כי תצא אש ומצאה קוצים וגו'. והמכוון משם כי האש לא תצא ר"ל מ"ה הרפה אשר בידה נתנו ב"ד העליון לשלם לאיש כפעלו אא"כ מצאה קוצים, ר"ל רשעים. ונאחז בהם, וא"א שתרוה צמאונם אלא בגדיש שהם גדולים שבעם. ואיוב יוכיח. וזה ונאכל גדיש, שכבר נאכל גדיש כי ויאכל לא נאמר אלא ונאכל. ומשה רבינו ע"ה בקש משם שבו תאחז האש כי הוא הגדיש וינצלו ישראל. וזהו אמרו מחני נא מספרך. וידעת שכל הנמחה מן הספר גם צורתו נמחה משם. והשיבו אל אלהי עולם כי מי אשר חטא אמחנו מספרי. והטעם כי לשמו הגדול חטאו משני פנים, אם בעשותם העגל הרומז למ"ה הקשה, או לקצצם מדת עוזו ממנו. ובזה ריחם הש"י על ישראל וניצולו ודע זה: אות תיח - סוד פרשת ראה אתה אומר אלי וגו': סוד פרשת ראה אתה אומר אלי וגו': דע כי בפרשה הזאת שמנו בה כ"ג ספיקות בפירושינו לתורה יעוין שם. אך בכאן נאמר בה דרך קצר הכלל העולה ממנה, כי מה שהוכרח עתה לשאול מי ומי ההולכים עמו מה שלא שאל כן בתחלה, לפי שעד עתה היו שלמים בעבודת הש"י ב"ה לא היה דורש מי ומי ההולכים עמו ולכן לא דקדק באמרו אליו הנה אנכי שולח מלאך לפניך כי אז היו שלמים בעבודת הש"י ב"ה. אבל עתה ראה כי סרו מעבודתו דקדק מי ומי ההולכים עמהם. והטעם כי אז כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך לפניך לא פירש לו באיזה אופן שולח לו. וקבלה בידינו שכאשר הש"י נותן ביד מלאך דבר לעשות אין לו רשות לעשות ויכול להתבטל עד שיתחיל במעשה. ולכן עתה שראה שהגיעו המעשה והמלאך ממונה לעשות פעולתו. ולכן בקש מהש"י שיתבטל המלאך שאין רצונו שינהיגם ומזה הצד אין להקשות למה לא התפלל כשאמר לו הנה אנכי שולח מלאך כי היה לו עדיין עת כושר. והראיה מה שדרשו רז"ל שהתנה הקב"ה עם שר של אש שיציל את חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ובשעת מעשה בקש שר של ברד להצילו ואלו לא היה יכול לשנות את תנאו ופעולתו הנמסרת בידו לא היה שואל. ומתשובת שר של אש תבין כי היה יכול לשנות שא"ל שר של אש מנהגו של עולם מים מכבים אש ואין זה נס א"כ שאין זה נס אבל היה יכול לשנות. וזה סוד הנאמר במלאכיו עושה דבריו, כלומר שהדיבור הוא להם בשעת מעשה ועד אותו השעה יכול להתבטל וכאלו לא גזר. ובזה יותר הספק הגדול אשר רבים מסתפקים בו מה תועיל התפילה או המעשה הטוב אחר שנגזרה הגזירה ונתן ביד השליח. אלא כאשר פירשנו כי אין לו רשות לעשות ויוכל להתבטל מפעולתה עד שיתחיל בפעולתו. ובכאן יפול הספק לא מעט ראוי להשתדל בהתירו, א"כ איך אהרן הכהן עצר את המגיפה במחתה והרי כבר התחיל השליח. ובזה יפלו ב' התירם הא' כי מלאך המות הוא בעצמו למדו לבטל פעולתו בסגולה הנמצא בקטורת. והב' כי אהרן לא בטלו כלל עד שהביא לאהל מועד אשר שם השכינה שורה ובידה לבטל גזירות וזה שנאמר וישב אהרן וגו' עד והמגפה ירצה כי המשלחו ביטל שליחתו ובאופן אחר לא ודע זה: אות תיט - סוד ואתה אמרת ידעתיך בשם: סוד ואתה אמרת ידעתיך בשם: קשה ואנה אמר לו זה ורש"י ז"ל אמר כי זהו אמרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו' וזה לא יתכן וא"כ כבר הודיעו ובא אליו ככתוב וענן כבוד על ההר אלא הטעם והסוד נגלה באמרו ושמי ה' לא נודעתי להם אבל לך אודיע ודע זה: אות תכ - סוד פני ילכו והנחותי לך: סוד פני ילכו והנחותי לך: דע כי בכוונות הפסוק הזה ב' מובנים ובשניהם יפול הספק וזה מאחר שאמר לו הש"י ב"ה פני ילכו הנה זה בטחון גדול ולמה הוצרך לשנות לו לומר אם אין פניך הולכים והלא בהבטיח שפניו ילכו וכי דברו ישוב ריקם יהיה הפירוש איך שיהיה, אם פניו שהוא שכינתו ילכו לא היה הכרח למשה רע"ה לומר עוד אם פניך ילכו וגו' והנה ננעלו לפני בזה הדרו' שערי תשובה אך ע"ד האמת כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. ולבאר זה המאמר אומר הא' שילכו פני הזעם כפ"ק דברכות ת"ר מנין שאין שואלים לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו המתן עד שיעברו פנים של זעם משמע מדבריהם כי הפנים האלו הם פנים של כעס וכוונתם בזה כי עתה הם פנים של כעס אבל יגיע זמן שיתרצה להם ולא פירש לו מתי יתרצו ויהיה זה. וע"כ השיבו אם אין פניך הולכים ר"ל מסתלקים תעלנו עתה תיכף אל תעלנו מזה והב' כתרגומו שכינתי תהך ואניח לך ונקראו פנים ר"ל פנים של זעם לכלות אויבי יהו"ה והנה הפנים האלה הם פני המלאך הגואל ומה שאמר והניחותי לך כלומר לא אתנהג עמך במ"ה אלא במדה כלולה ברחמים וטעמו כטעם והיה בהניח לך ומשרע"ה הבין כי בפנים האלו אין נחת רוח לישראל כי יש בהם דין ולכן ביקש אם אין פניך הולכים כלומר הפנים המאירים שבהם תמחול ותסלח לעונותם לגמרי וביום פקדיך לא תפקוד חטאתם אל תעלנו מזה: אות תכא - סוד הראני נא את כבודך: סוד הראני נא את כבודך: דע כי בדרוש הזה יפלו בו ספיקות רבות ע"ד הפשט אמנם ע"ד האמת כיון בזה להביט ולראות כבוד למעלה מכבוד והוא שישיג צורת האדם העליון כמו שהשיג במלכות שמים באספקלריא המאירה ושאינה מאירה ורצה שישיג ויבין מה הבדל יש בין אספקלריות. והשיבו הקב"ה כי לא יראני האדם וחי ואעפ"י שהיתה נבואת משה רע"ה משם לא היתה נבואתו אלא בקול שיצא משם כמו שאמרו הנביאים באספקלריא שאינה מאירה שלא היו מבינים זה אלא בקול היוצא ממנה ככתוב ואשמע קול רעש גדול וכן שאר הפסוקים ובפרט מזמור לדוד הבו לה' בני אלים שזכר שם ז' קולות וכולם רמוז לקול אחד כאשר פירשנו ואח"כ העבירו הש"י מזה הודעה לדבר אחר והוא הודעת מידותיו וד"ז ואמר והבטיחו שיעביר כל טובו על פניו כי אין כוונת המאמר אלא ר"ל להעביר עלי כל שהיא טובו כי מראה הפנים לא יוכל להשיג ודע זה והבן: אות תכב - סוד קרון פניו: סוד קרון פניו: דע כי הרמז בקרון פני משה כי נסתכל באספקלריא המאירה כי לא דיבר אלא ביום וע"כ זכה לקרון פנים מדה כנגד מדה וכתב הרב ז"ל ואף כי דעתינו לא ישיגו בחקירה הזאת מאיזה צד תהיה המדה הזו. כי הבורא יתברך יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותינו ואנו רואים שחפצי הנפש המזדמנים ברצונו נותנים לגוף ומוציאין בו זהר והדר ושומן ובריאות אפילו כי יבא אליו בעמל ויגיעה. כ"ש חכמה לחכמים כענין שכתוב חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישונה. עכ"ל ז"ל. והנה מצאנו במדרשי חכמים ז"ל בקצת החסידים שאמרו על ר' פינחס בשעה שהיה ר"ה (רוח הקדש) שורה עליו היה פניו בוערת כלפידים וכן על ר' אליעזר הגדול כשהיה דורש במעשה בראשית היה קרנותיו כקרנו של משה ולא היה אדם מכיר אם יום אם לילה והנה מכל זה יתבאר לך כי קרון פני משה היה דבר אלהי וכפשוטו לא כדברי ר"ל ב"ג שעשה זה משל. עיין בספרו. וכמה חסידים ואנשי מעשה ראינו ביום צום בהתבודדתם היה פניהם אדומים כאלו אכלו ושתו וזה הדרך ישכון אור וברוך המשגיח על יריאיו להראות עולמם בחייהם ותקוותם מדור דור כאלו אכלו ושתו וזה הדרך ישכון אור וברוך המשגיח על יריאיו להראותם עולמם בחייהם ותקוותם מדור דור: אות תכג - סוד אין בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה אל סוד אין בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה אלא י"ח מיל: ולבאר הסוד הזה נצטרך להקדמות הא' דע כי תהיה הקדמה בנויה באמצעית חכמת הנחת בגוף האדם וזה הסימן מהמוח עד הברית תמצא י"ח חוליות שבשדרה. הב' כי המוח רומז אל כ"ע והברית לצי"ע והנה המוח ירמוז לירושלים של מעלה והברית לצי"ע ולבת זוגו הנקראים ציון וירושלים והן שלמטה. הג' הנה בין כתר עליון ובין צי"ע ט' ספירות וכל אחת מהן כלולה בדין וברחמים הרי י"ח והנה י"ח מיל שבין ירושלים שלמעלה לירושלים של מטה ולזה באו י"ח חוליות שבשדרה מן המוח עד צי"ע והנה הסוד אין בין ירושלים וכו' נתבאר: אות תכד - סוד ויתן לך האלהים: סוד ויתן לך האלהים: דע כי בברכה זו ב' פסוקים ותמצא כ"ו תיבות וכן ראש פסוק הא' ו"ו וסוף הב' ך' והם כ"ו. ובא כן לרמוז למדתו שהוא ת"ת מדת יעקב. וכן תמצא בב' פסוקים האלה עשר ברכות לרמוז לי"ס - טל השמים כ"ע. משמני הארץ חכמה עילאה. רוב דגן בינ"ה. ותירוש חס"ד המורה על מתיקת הרחמים. יעבדוך עמים פח"ד וכל הנלוים אליו שרי העליונים. וישתחוו לך לאמים ת"ת עם י"ב גבולי אלכסון הרמוזים למה שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. הוה גביר לאחיך נצ"ח. וישתחוו לך בני אמך הוד המקבל מן הפחד אשר נאחז שם עשו וסיעתו. אורריך ארור ירמוז לצי"ע. והאוררים ירמוז לקליפות החיצונית הסובבים לברית העליון. ומברכך ברוך נגד בריכה העליונה מדת דוד אשר נמסרה ביד אברהם. וזה סוד והיה ברכה. וי"א כי מטל השמים הוא ת"ת ומשמני הארץ הוא מלכות ואנחנו כתבנו אשר קבלנו בו וטל של מן ושל תחיית המתים יוכיח בקבלתינו ודע כי יעקב מנע הברכות מעשו להשיב לו מדה כנגד מדה כי סמא"ל שרו החטיא את האדם ומנע הברכות ממנו ומכל זרעו ולכן נמנעו ממנו הברכות וזה סוד שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם ודע זה: אות תכה - סוד גדול כחן של נביאים המדמים צורה ליוצרה: סוד גדול כחן של נביאים המדמים צורה ליוצרה: כבר פירשנו במה שקדם בזה הסוד מה שנראה לנו אלא אח"כ מצאתי מאמר לקדמונים בזה ומלאני לבי לכתבו כי הוא כמבאר למה שקדם וז"ל הסיפור ההוא אמר לי החכם המשכיל כ"ר נתן ז"ל. דע כי שלימות סוד הנבואה לנביא שפתאום יראה צורת עצמו עומדת לפניו וישכח את עצמו ויתעלם ממנו ויראה צורת עצמו לפניו מדברת עמו ומגדת לו העתידות ועל סוד זה אחז"ל גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה ואמר החכם אבן עזרא השומע אדם. והמדבר אדם עכ"ל. וכתב החכם אחר כמנגן על זה וז"ל ואני בכח הצירוף והתבודדות קרה את אשר קרני והאור שראיתית הולך עמי כאשר זכרתי בס' שערי צדק אמנם אראה צורת עצמי לנגד עצמי עומדת לזה לא זכיתי ולא יכולתי על זה. עכ"ל. וכתב החכם אחר כמנגן על זה וז"ל ואני הצעיר יודע ומכיר ידיעה וודאית שלא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי ואין בי רוח הקודש ולא משתמש בבת קול כי לא זכיתי לכך ולא פשטתי את כתנתי ולא רחצתי את רגלי עכ"ז אני מעיד עלי שמים וארץ ובשמים עדי וסהדי במרומים שיום מן הימים אני יושב וכותב סוד ע"ד האמת ופתאום ראיתי צורת עצמי עומדת לנגדי ואת עצמי נעלם ממני ונמנעתי לכתוב אנה ומוכרח. עכ"ל. אמר וכן ראיתי לר"מ הנדבוני בפירוש המורה פרק מ"ו שנדחק לפרש המאמר הזה ואמר ז"ל, כל מה שראיתי מן המעיינים בספר הזה ראיתי שפירשו מדמים הצורה ליוצרה, כי ידמה הנבדל צורה אנושית. ולפי דמיונם היה להם לומר הכולל שמדמים היוצר לצורה. ואינו נפלא מהם כי לא העמיקו לעמוד על כוונת המחבר. ואני אבאר לך כוונת המחבר הר"ם ביאור פרק מ"ט, כי המלאך ייחס לו הכנף ולשי"ת הצורה האנושית, להורות יתרון הש"י על מלאכיו. כי הכנפים כלי מהיסודות ההליכה ולזה ראוי שיוחסו לשלוחים ולא לשם יתברך, ויוחס עליהם כי הם מצווים (מקבלים הציווי) ולא מצוים (נותנים הציווי). הנה אמרנו שמדמים הצורה ליוצרה. ירצה שמדמים את הצורה אשר בנפש הנביא אשר הוא גשמי, למלאך, ליוצרה. כלומר לשי"ת. ואמר שעל דמות הכסא כמראה אדם. ודע כי אולי הצורות הרואות בנפש הנביא והראיה שר צבא ה' לא שהן נמצאות חוץ לנפש. עכ"ל. ודפח"ח ושפתיו ברור מיללו שנתן הבדל בין מלאך ובין הש"י במראות הנבואות בדמיון, ודע זה. כי זה הסוד נפלא מאוד גם אנחנו בעת חבורינו לספר הזה בהיותינו מנקדים שם המפורש בנקודת באו לעינינו דברים מפסיקין כדמות אש אדומה לעת מנחת ערב עד שנבהלנו מהם והנחנום וקרה לנו זה בחיבורינו כמה פעמים והאל ברחמיו יאיר עינינו בתורתו אנ"ס: אות תכו - סוד ובני רחביה רבו למעלה מראש: סוד ובני רחביה רבו למעלה מראש: ובגמרא מגילה מאי למעלה, למעלה מס' רבוא. כבר ידעת כי שש קצות הם נותנים שפע לשכינה ולכן א"א שיהיה השכינה בארץ פחות מס' רבוא. וכן ידעת כי ו' קצות פרנסתם מרחובות הנהר והוא הבינה והיא אם הבנים והיא הנקרא למעלה מס' רבוא. ומעתה תבין סוד רא"ש הנזכר פה כי הוא נוטריקון ר' רבוא ש' ששים הא' ירמוז לאדון האחד הגוזר לזרעו של משה שיהיו ס' רבוא וסוד ובני רחביה כמשמעו רחב י"ה ודע זה: אות תכז - סוד שני גדיי עזים וטובים: סוד שני גדיי עזים וטובים: ובמדרש שכך קבל יצחק עליו בכתובה של רבקה לתת לה בכל יום ב' גדיי עזים. דע כי המדרש הזה יש לו סוד. כבר ידעת כי בזמן היות שרה, היתה השכינה נקראת שרה כשמה. וכן בהיות רבקה נמצאת היתה נקראת רבקה כשמה. וכן בימי רחל ולאה. ובהיות ישראל מרובה אוכלסין היתה נקראת כנסת ישראל כי היו ס' רבוא. וכן האבות כל אחד בהיות חי אחיד מדתו, אברהם חסד, יצחק פחד, יעקב ת"ת למדת הבוקר והב' בין הערבים כדי לערב מידת הדין ברחמים. ולפי שתמיד הבוקר (היינו קרבן תמיד של שחר) רומז למדת ת"ת אמר בלשון יחיד, ותמיד של בין הערבים רומז ערבים פחד והו"ד ולכן אמר בלשון רבים, כדי שיכוין הכהן לערבם ברחמים עד שיבוא לעטרה ברחמים. וזה בא בסוד התרועה שבא תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה. ועיקר כוונת ב' תמידין אלה לעטרה לצרכינו להושיעה נפשינו מיד שונא. וסוד אותיות תמיד ר"ל מדת יו"ד היא מדה העשירית הנקרא שמור את יום וגו'. וכבר ידעת כי הקרבנות באין לד"ו פרצופים וזה סוד אמרם ז"ל בזנב הכבשים והעזים וז"ל מפני שהכבשים אנו מתכסים בצמרן ע"כ לא תכסה אלייתן השתן. וזה בעצמו בתמידין ובגדיים ואם תאמין סוד זה תבין שהרמז בא אל הנפשות של צדיקים שלא תתלבשנה בנוצת העזים רק בצמרן של כבשים ודע זה: