אות לז - סדר ברכות השחר: סדר ברכות השחר: סוד הברכות אשר סודרו על סדר עולם ואנחנו נביאם כסדר שסדרו בתלמוד בפרק הרואה ואח"כ נגלה סודם, וזה סדרן. גרסינן בברכות בפרק הרואה כי מיתער משינתיה לימא אלהי נשמה עד לפגרים מתים, כבר פירשנו סודו. כי שמע קול תרנגולתא לימא בא"י אשר נתן לשכוי וכו' כבר פירשנו סודו. כי לביש, לימא ברוך מלביש ערומים. והטעם כי כנסת ישראל וכל חיילותיה היו ערומים מן הרחמים נגד קרות הגבר לכן יברך אחר קרות הגבר מלביש ערומים. כי מנח ידיה על עיניה לימא פוקח עורים. והטעם לפי שביטול הרחמים מהעטרה היה כמו עוורת כמו מלת אלהים כשתסיר ממנו י"ה תשאר אל"ם. כן הדבר בכאן כי הספירות נקראו עיני ה' ככתוב שבעה אלה עיני ה' ובהעדר הרחמים מהם היו כעוורים ולכן באה הברכה בפני עצמה. עוד נזכר שם כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים. והטעם כי בהיות אדון השמטה שופע דיניו החזקים כל הספירת הם במאסר ואין להם כח ובהסתלקו הותרו ממאסרם ולכן באה הברכה בזה הלשון. וכי תריץ ויתיב כלומר שהאדון מן השמטה ישב על מקומו והם חזרו לקבל מן הרחמים כאלו יצאו ממאסר וזה סוד אמרו מלך אסור ברהטים. עוד שם וכי זקיף לימא זוקף כפופים. והטעם כי אחרי שהותרו ממאסר זוקפים לקבל הרחמים מבעל הרחמים. עוד שם כי נחית על ארעא לימא בא"י רוקע הארץ על המים. והטעם כי כשיורד השפע מהאדון הרחמים על הארץ העליונה הנה צפה על המים מימי החסד והרחמים. עוד שם וכי סיים מסאניה לימא שעשה לי כל צרכי. דע כי ההליכה ממקום למקום לתקן מלאכתו וצרכיו הוא ברגלים, ורגלי המרכבה הם ד' עם המלכות ומאחר שכבר קישרה עם חברותיה הנה נעשה לה כל צרכיה עוד שם וכי מסגי לימא המכין מצעדי גבר. ידעת במה שקדם כי יסוד עולים הוא הנקרא גבר וצעדיו הם חס"ד ות"ת ב"ינה והנה שבה העטרה ליושנה. עוד שם ואי אסיר אזורו וכו' לימא אוזר ישראל בגבורה. ידעת סוד הכתוב באמרו ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה. והוא האדם העליון החלק בה' ספירות העליונות ובה' ספירות התחתונות והוה האזור במתניו והוא הנקרא ישראל סבא ונאזר בגבורה אדון השמיטה נגד קצותו שהוא ממראה מתניו ולמעלה, ואח"כ נעטר בעטרתו בתפארתו ממראה מתניו ולמטה. ולכן בסמוך אליו עוטר ישראל בתפארה. וזה אמרו וכי פריס סודריה על רישיה. וכבר ידעת מספר הבהיר שמדת ת"ת נקראת ראש מפסוק וכובע ישועה בראשו וכן ראש דברך אמת וזה אמרם ז"ל משמורה ג' אשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו. עוד שם וכי משי ידיה מברך ענ"י. וכבר ביארנו סודו. עוד שם וכי משי אנפיה לימא המעביר שינה וכו'. וכבר ביארנו סודו השינה והעברה מן עיניה. זה הסדר הנכתב בתלמוד ועליו יש לסמך ולא הסדורים המבולבלים כי הם ידעו סדר העולם העליון והתחתון כי קבלו מן הנביאים אשר עמדו בסוד' ה'. עוד סדרן ג' ברכות שלא עשני עבד ושלא עשני אשה ושלא עשני גוי. והג' ברכות אלו סודה יבואר בעזרת השם בחיבורינו אוצר ה': אות לח - ברכת הנותן ליעף כח: ברכת הנותן ליעף כח: ובארץ אשכנז בסידוריהם יש ברכה אחת הנותן ליעף כח ולא ידעתי מאין לקחו נוסח זה הברכה כי כוונת הברכה ההיא על כ"י המקבלת מת"ת ישראל הנקראת כח אדנ"י. וכבר ידעת כי עד חצות הלילה היה נשפע עליה מדת הדין הקשה והיתה עייפה כדכתיב עייפה נפשי להורגים ואחר חצות הלילה היא מתחברת בסוד הנשיקה. ולכן מברכים לעורר האהבה ואומרים ברוך הנותן ליעף כח, כלומר שהיא עיפה מכח הדין נותן לה מדת הכח שהיא הת"ת כדכתיב ועתה יגדל נא כח אדנ"י. וד"ז והבן היטב: אות לט - סוד ציצית והטלית: סוד ציצית והטלית: דע כי הטלית רומז בחכמה עילאה והיינו דקאמרינן מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית לבנה. וכבר ביארנו שהקב"ה הנזכר פה הוא הבינה והטלית הוא החכמה וכנפיה הם ד' נהרות זהו הטלית העליון. ואולם הטלית האמצעי הוא ת"ת וכנפיה הוא בעצמה ונצח הוד ויסוד והציצית היא העטרה ולכן חברוהו בד' כנפות הנזכרים להיות האוהל אחד. ובציצית הד' ל"ב חוטין אשר היו רשומים בחכמה ונראו בת"ת וממנו לעטרה הנקרא ל"ב ונקראה ציצית. וכבר הקשבונך כמה פעמים שכל זמן שמייחד העטרה למעלה בספירות ברמזים הנאמרים בזה מ"מ חוזר ונותן לה רמז בפני עצמה. ולכן אע"פ שהרמיזה בנותנו ציצית על הכנפים חזר והרמיזה בפני עצמה בפתיל תכלת כי היא נקראת תכלת לפי שהוא מכלה כל עוברי עבירה. והיא אשר כלתה כל בכורי מצרים. וזהו טעם וראיתם אותו, כלומר, תיראו אותו איך היא מכלה הרשעים ואתו בגמטריא זהו השכינה אחד יותר, להורות על היחוד: אות מ - טעם שאין התכלת מעכב את הלבן: טעם שאין התכלת מעכב את הלבן: וטעם שאין התכלת מעכב את הלבן לפי שהיא כלולה עם היחוד בלא תכלית והתכלת אינה אלא לעדות עליו ודע זה: אות מא - וטעם אריכות הציצית כפל לפחות מן הגדיל: וטעם אריכות הציצית כפל לפחות מן הגדיל: לפי שהציצית רומז אל ל"ב נתיבות רומזים אליה והוא מקבלת מד' כנפות שהם תנה"י וחופפת על בניה המברכים אותה. ע"כ הציצית ארוכות להורות על השפע הבא ממנה לפניה: אות מב - טעם ה' קשרים וח' חוטין: טעם ה' קשרים וח' חוטין: וטעם ה' קשרים, נגד ה' ספירות התחתונות שנקשרו עמהם. וכל קשר כפול להורות על קשר ה' ראשונת באחרונות. וטעם ח' חוטין ד' כנגד ד' כטעם הפרשיות של תפילין ד' בראש וד' ביד. ובזמן התכלת היה מרבה בלבן בכל בחינותיו כדי לכבות האש הגדולה השופע בה: אות מג - הטעם שהציצית מעכבת זו את זו: הטעם שהציצית מעכבת זו את זו: והטעם שהציצית מעכבת זו את זו לפי שאפילו כנף אחד חסר הוי קציצה. וטעם על ד' למעט ג' ולא ה' כי בג' ממעט כנפות הארץ העליונה ובה' מוסיף למעלה: אות מד - וטעם פסול קלא אילן והתיר דם חלזון: וטעם פסול קלא אילן והתיר דם חלזון: כתב בעל גדור וז"ל ר' מאי תכלת ומאי קלא אילן. א"ל בני ידעת מהו הים שהתכלת יוצא משם. א"ל הים היא הכלה והדג הם הימים העליונים ויוצאים ובאים. ובים התחתונה היא כ"י ואז מבתטל כל דין מז' ימי בראשית. וזה הדג עולה מן הים ותיכף שיוצא בארץ הולך ונתקע בארץ ונשרש שם וראשו בחוץ ושוחטים אותו ולוקחים אותו הדם שצובעים בו תכלת והוא הדוגמא. אבל קלא אילן אינו יוצא מן הים רק מהאדמה החיצונית ע"כ דורו טמא קרא לו. עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין. והלא תכלת נקרא ג"כ אדמה וארץ ועפר וגן ה'. ולשם כל נטיעות נטעו ולמה יפסול קלא אילן שהוא מגדולי ארץ. אמנם יש לנו סוד בזה ואצר ה' יבואו. תימא, רב קטינה היאך היה לובש בגד של ד' כנפות ולא היה מטיל בו ציצית, ואף כי אמרינן שציצית חובת מנא. וא"כ כשיש לו בגד של ד' כנפות למה לא יטיל בו ציצית. וכנראה שהיה מזיד בדבר שהשיב למלאך ענשיתו אעשה מהתשובה. משמע שהיה חייב בציצית רק שאין עונשין אעשה פוטר לעצמו. ונלע"ד הפשט להשיב כי לעולם סדין וסרבל אין להם ד' כנפות. והמלאך אמר לו שהיה לו לחזור אחר ציצית. והוא השיב אפילו כפי סברתך שהיה לי לחזור אחר ציצית ואני לא חזרתי וכי אהיה נענש וכו'. ושמי יוכיח שהיה נאחז במדת ציצית כי קטינה אותיות קטן י"ה והיא מדה אחרונה כי י"ה של יהו"ה רומזת לש"ת וי"ה של אהי"ה רומזת למלכות. וא"כ מסברא זו היה לו לחזור אחר ציצית אף כי היא מצות עשה: אות מה - מדוע ציצית במעומד ותפלין של יד במיושב: מדוע ציצית במעומד ותפלין של יד במיושב: תימא מאחר שתפילין של יד רומזת למדת דוד וציצית ג"כ רומז אליה למה ציצית מעומד ותפילין של יד מיושב. ותלמוד קדושה מן מצוה בק"ו. וסוד הדבר נתבאר בסוד הקדושה. וזה, כי הציצית קבלת עול מלכות בינה הנקרא עול מלכות שמים. וא"כ צריך להעלותה ברחמים ולכן בעמידה דומיא דקדושה כאשר פירשנו. אבל תפילין של יד הם השפע ד' ספירות אליה מה שיש לה יהיה דין או רחמים והיא מקבלת מהם, ולכן תהיה מיושב. וסימנך ואתה קדוש יושב תהלות ישראל: אות מו - סוד באתי לפני אחותי כלה וכו': סוד באתי לפני אחותי כלה וכו': סוד באתי לפני אחותי כלה, אכלתי יערי עם דבשי שתו ושכרו דודים. באתי, ת"ת. לגני ע"ט דבור מדת יעקב. אחותי כלה, מדת דוד. אכלתי יערי, זו תפלת יוצר ומיושב כאכילה. דבשי, זה ק"ש. ייני, זה תפלה ג' ראשונות וקדושת השם. וחלבי, הם ג' אחרונות. אכלו רעים, כיתות העליונים שתו ושכרו דודים, התחתונים. מזה נראה ג"כ שהדברים אשר הם מיושב ראוים היות מיושב כדי להדביק ת"ת ישראל בשכינת עוזו: אות מז - והנשים פטורות מציצית ועשייתו: והנשים פטורות מציצית ועשייתו: ואגדת אשת ר' חנינא בן דוסא יש לה סוד וסודה כסוד לויתן ובת זוגו שהרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא. ושור הבר שסרס השכר וצינן הנקבה. ולבאר זה כאשר אומר רב"י הם אותיות יר"ב בארץ הרומז לחסד הנקרא עין. חנינא הוא ת"ת ישראל המטה כלפי חס"ד. בן בגמטריא נ"ב שהיא כפול שם (היינו כפול שם הוי"ה). בן דוסא, לרמוז עליו ועל משך הו' דוסא בגמטריא יהו"ה. יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והם רומזים לחכמה ובינה. והתיבה והארגז הנזכר בגמרא הוא הבינה והדג. כיוצא הם ז"ס וכן ד"ג בגמטריא הכי הוי. והים הגדול הוא הבינה אשר ממנה יוצא הדג ההוא והחזירו הת"ת לארגז והטמינו בים ש"ת, יען שאשתו בגלותו לעתיד יתנהו לאשתו ע"ט, והיא ע"ט תתנה לצדיקים. תת"ן בגמטריא תכלת. תתן לצדיקים, כלומר שישיגו בחבור התכלת עם הציצית. והנה הסוד נעלם בסוד לויתן ושור הבר ודע זה: אות מח - טעם הציצית: טעם הציצית: דע כי הנעלם מן הציצית עולה דם כיצד צד"י צד"י תי"ו (הגלוי הוא צ' צ' ת'. והנעלם הוא המילוי שלהם דהיינו. ד"י ד"י י"ו העולה ד"ם) וטעם הציצית כבר כתבנו בסודה שהיא להשפיע הרחמים מהבינה למלכות להשקיט מדת הדין ומי שאין לובש הטלית הוא שופך דם כלומר מרבה הדין ודמו ישפך כי תפגע בו מדת הדין ואם תחליף הציצית בא"ת ב"ש יעלה המה"א שעולה חשבונו נ"א והוא רמז למה שנאמר אל נא רפא נא לה. והרמז למדת הת"ת להודיעך שכל המתלבש בו תהיה רפאות לשריך ושקוי לעצמותיך: אות מט - ענין התכלת בציצית ומצות הראיה: ענין התכלת בציצית ומצות הראיה: סוד למה שמה התורה התכלת בציצית וצותה לראותה בזכירות המצות. דע כי התכלת רומז לתכלית הצבעים וכשמו כן הוא והיא המדה האחרונה (היא המלכות) הנוקמת נקם ברית. ולכן צוה את בני ישראל לראות אותו בזכירת המצות, כלומר אם לא תשמרו אל מצות ה' אלהיכם הנה רצועה שתלקו בה. ולכן בקיימם המצות לא יפחדו מן רצועה ההיא המכה לכל עבריין. ודמיון זה כדוגמת נחש הנחשת שמדרך הטבע היו ראוי בהביטו אליו שימות רק היתה הכוונה שיביטו אליו ויזכיר עונו וישוב אל ה' וירחמהו ואם לא ארס הנחש ההוא בעצמו תהיה לו הנקמה. ודע זה: אות נ - סוד התפילין: סוד התפילין: התפלין יש בהם ד' פרשיות והם קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. וסודם קדש לי כל בכור נגד החכמה. והיה נגד הבינה. שמע חס"ד. והיה אם שמוע גבורה. ולכן מונחים בד' בתים. וידוע כי ת"ת הוא הראש והוא המקבל שפע וברכה מאלו הד' ספירות, ולכן אמרו כי הקב"ה מניח תפלין. וסימנך תפלה למשה איש האלהים. ואלו הם תפילין של ראש. ואמנם תפילין של יד הם קדש ת"ת, והיה נצ"ח, שמע יסוד, והיה אם שמוע הו"ד. והם בבית אחד ומשפיעים למלכות. ומפני כי תפארת קבלה מן ד' וחלקה עוד לד' ולכן היא נתונה בד' בתים. אבל מלכות קבלה מד' ועמדה מלדת ולכן היא נתונה בבית אחד. וסימנך תפלה לעני. ודע כי תפילין של ראש נקראים קדושה חמורה כי ממקום רם ונשא באים ורומזים אליהם. מה שא"כ בתפילין של יד. ומכאן תבין עונש השח בין תפילין לתפילין: אות נא - דיני כתיבת התפלין: דיני כתיבת התפלין: התפילין נכתבים על עור בהמה טהורה כי הבהמה הטהורה רומזת באילן הפנימי. וצריכין עבוד לשמן לפי שהמלכות היא הכותבת והמפרשת כל סתרי הספירות וכל מעשיה בכוונה ורצון. ולכן ראוי שיתיחדו אליה. ונכתבת לצד הבשר כי צד הבשר הוא נסתר ותפילין רומזים למקום הנסתר ע"כ ראוי שיכתוב הנסתר לצד הנסתר. וכל אות שנפסדה וחזר ונתקן פסול לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. יעשה השיטין שווין כי השיטין מורין לצינורות ולכן ראוי שיהיו שווין. ודע כריכתן בשיער הוא סוד גדול יתבאר בעז"ה ויוציאו השיער ההוא לחוץ: אות נב - הבתים והרצועות: הבתים והרצועות: וסדר הנחתם בבתים דעת היותר נכון לפי דעתי קדש והיה שמע והיה אם שמוע. ותפילין עגולין פסולין כי צריכין להיות מרובעין נגד ארבעה אותיות השם ב"ה. רצועות שחורות. הרצועות הם הצינורות אשר השפע יורד בהם לת"ת ומן הת"ת למלכות. ושחורות לרמוז על עומק ההשגה בהן ולכן נאמר וחושך על פני תהום. וש' של ד' ראשין (הכוונה לאות ש' הבולטת בתפילין של ראש) ירמוז אל שמיטה שעברה וש' של ג' ראשין לשמיטה זו. ותפירתן בגידין כשרין ולא בפשתן כי הפשתן רומז אל מוחות קין והגידין אפילו קשים הם פנימים: אות נג - התיתורא המעברתא והרצועות: התיתורא המעברתא והרצועות: ודע התיתורא רומז בשל ראש לת"ת ושל יד למלכות ומעברתא רומזת לצינורות אשר על ידם יושפעו הדברים האלהים למלאכים ולעולם השפל. ולכן הונחו בהם הרצועות כי הם טמונים. וארכן בשל ראש עד הברית כי הוא נקרא העולם ואליו ברכות מגיעות כדכתיב וברכות לראש צדיק. ובשל יד מגיע עד אצבע צרדה לכרוך סביבה ג' פעמים. לרמוז השפעת המלכות למלאכים ולגלגלים ולעולם השפל. ותפירתם ברבועה לפחות י' כנגד יוד של שם יהו"ה העולה בחשבונו כאשר פירשנו במה שקדם או י"ה כנגד י"ב גבולי אלכסונים או י"ד כי י"ד על כס י"ה היא הכוללת. ויותר מזה אין לעשות. ורצועה שנפסקה אם חוץ לקשר יקברנה, ואם תוך לקשר לא יקשרנה כי לפחות שם לא יהיה עכוב לשפע היורד. והנכון שלא יתפרנה כלל וכלל שלא לעכב השפע. וכן בכריכות היד מקום הדין לא יתפור כלל וכלל. נהפכה לו רצועה יהפוך דמו וחלבו בתעניתו כי הפך מערכת אלהים חיים בהשפעתם העצומים והרבים: אות נד - קשר של תפלין: קשר של תפלין: וקשר של תפילין היא התפארת ולכן רצועות יוצאת מן הקשר אחת לברית ואחת ללב. והאומר כי הקשר רומז לעטר"ה טעה כי קשר של יד יש בו יו"ד והוא רומז לצי"ע המשפיע להמלכות. ולכן אין ראוי להרחיקו מן הבית. והמרחיקו ירחיקוהו. ומה שלא בא עניני התפילין בפירוש בתורה יען כי רמיזתם בדברים נסתרים ולכן בדרך נסתר באו: אות נה - ויניח של יד ואח"כ של ראש: ויניח של יד ואח"כ של ראש: כי אין ראוי שיהיה איש (של ראש) בביתו ואשתו (של יד) איננה נמצאת. וכן בחליצתם זה הטעם בעצמו כי אין כבוד לאיש לעמוד בלא אשתו. וע"כ כל זמן שבין עיניך יהיה שנים. וחוזר עליו ממערכי המלחמה יען כי הי"א העורכת מלחמות ישראל ואם שח עבירה היא בידו ויחזור ויתקן עונותיו. ויברך על של ראש על מצות, ועל ש"י להניח. כי הוא מניח ברכה אל ביתו ונפתחו ג' פרשיות ופ' והיה אם סתומה. תפילין במ"ק אורך ימים במ"ק ודע זה והבן: אות נו - סוד הנכנס לבית הכנסת צריך לשהות שיעור ב' פתחים: סוד הנכנס לבית הכנסת צריך לשהות שיעור ב' פתחים: וסוד הענין הוא שאל יתחיל להתפלל אם לא שישים לבו וכוונתו בבינה ובחכמה לקשרם בכתר עליון שהוא המשקוף והם הפתחים מן המזוזות ובהשלמת התפילה מתרחק לאחוריו שלש פסיעות כדרך שבא כן ישוב: אות נז - סוד המתפלל ולא המתין על חבירו טורפין לו תפילתו סוד המתפלל ולא המתין על חבירו טורפין לו תפילתו בפניו: והטעם כל בתי כנסיות מלאים מלאכים הבאים מהם מלאכי רחמים לקבל תפילתן של ישראל הכשרים ומהם לדחות והכל כפי המקבלים. ואם זה הנשאר מאותם הנדחים ואין לו זכות ינזק. ומפני כי הש"י רואה זה העני שלא הספיק תפילתו ולא יצא עמך הקב"ה שומרו ומחזיקו ותפילתך נטרפת מדה כנגד מדה כי לא חששת על חבירך הנברא בצלם אלהים: אות נח - סוד כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו: סוד כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו: והטעם ר"ל יוריד מקום שהוא שם יהו"ה לתפילתו שהוא העטרת. ודע שכן הוא, ר"ל ששם יהו"ה עולה רבוע מקום. כיצד, יפ"י ק'. הפ"ה כ"ה. ופ"ו ל"ו. הפ"ה כ"ה. והנה כאשר תצרפם יעלה מקום: אות נט - סוד הרק בבה"כ כרוקק בבת עינו: סוד הרק בבה"כ כרוקק בבת עינו: והטעם כי בה משכן השכינה והיא בעלת העולם ונקראת עין העולם ולכן הרוקק בבה"כ זלזל בכבוד השכינה. ומטעם זה אין ראוי לאכול ולשתות בה אפילו סעודת מצוה כי אם לת"ח הותרו אלה הדברים כי הם דוגמתה. והבן זה היטיב: