אות תכח - סוד משא מצרים הנה ה' רוכב על עב קל: סוד משא מצרים הנה ה' רוכב על עב קל: ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו וכו' וסכסכתי מצרים במצרים ונבקה רוח מצרים. דע כי הפסוקים האלו יורה על השפלת האומות והרמת מלכות ישראל. כיצד, מצרים הוא שם משותף יאמר על שר מצרים. ויאמר כן על המצרים והם השרים המצירים לישראל. וזה אומר משא מצרים, הנה ה' מדת הבינה עם כ"ת ח"כ. רוכב, משפיע. על עב, ת"ת. ונקראת כן (ר"ל שהת"ת נקראת עב) על קבלתה מהחסד אשר בו ע"ב גשרים. וכבר ידעת כי יהו"ה הוא עולה ע"ב כאשר פירשנו והנה ע"ב הוא ה' רומז לת"ת. הוא הקול האמור במתן תורה. וכבר ידעת כי יהו"ה ה"פ (ר"ל תכפיל ה' פעמים הוי"ה) הוא ק"ל, לרמוז על העטרה שמקבל מן ה' ספירות ורומז זה בה' אחרונה שבשם ב"ד. וגעו אלילי מצרים. מה שקצר למעלה פירש למטה. הן הם השרים העליונים. מפניו, מפני ו'. והיה ה' אחד ושמו אחד ולב מצרים, כלומר, קיום שבמצרים והוא הרוחניות הפנימית אשר היה בשרים ואומותיהן ימס בקרבו. משל להסתלקות מהם מצרים במצרים עליונים ותחתונים, ר"ל השרים העליונים והשרים השפלים שהם האומות. ונבקה רוח מצרים, כלומר, שפע השרים העליונים אשר בו נחל של הנפשות אומות העולם. ויהיה פירוש מצרים המורגשים ועצתו אבלע, ירצה כמו לבב מצרים. והטעם סוד היחוד האלהי אשר הגיע לשרים אסלקנו מהם ויבלע בי והמשכילים יבינו: אות תכט - סוד ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך: סוד ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך: לפסוק הזה ב' מובנים. הא' ע"ד הפשט והוא שאפילו שעשה לו דבר גדול שהלבישו ברוח הקודש, עכ"ז אמר לו מה עשיתי לך מכאן. רמז לאדם שנותן מתנה לחבירו ומשבחו לפניו על מתנתו יאמר לו מה עשיתי לך כאשר אמר אליהו לאלישע. והמובן הב' שהדבר הפוך אמר לו אליהו ע"ה, לך ושוב, כלומר לך מעלי ועשה תשובה, כלומר שתוסיף עוד מדות טובות על מדותיך ויתרון מעלות החשיבות על מעלותיך החשובות. וא"ת למה, כי מ"ה עשיתי לך. כלומר, הלבשתי את נפשיך בסוד יהו"ה המיוחד יתברך שסודו מ"ה כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ב"ש כ"מ ל"ו (ברוך שם כבוד וכו'). והנה מה, י"ה ו"ה כלומר ששלמות הוא להיותו מ"ה בסוד י"ה ו"ה, עשיתי לך. כלומר הרמזתיך להעלותך בנאצל. וזה סוד וירד ה' כלומר שלעליון ירידה ולתחתון עלייה. וזה באש ה' נשפט, אש בגמטריא צורה: אות תל - סוד אמרו טרם שברא העולם היה הוא ושמו אחד: סוד אמרו טרם שברא העולם היה הוא ושמו אחד: וכן אחר שיעדר העולם יהי"ה אחד ושמו אחד. דע שבכל מקום שנאמר שמו רומז לעטרת (מלכות) והוא (ר"ל שהתיבה הוא רומזת) לת"ת. אך בזה המקום יהיה הת"ת ישראל הוא אין סוף יתברך. והשם הנאמר כאן הוא כ"ע וזכור זה: אות תלא - והסוד מה שיסדו חז"ל בתפילה אין כערכך: והסוד מה שיסדו חז"ל בתפילה אין כערכך: ואין זולתך אפס בלתך ומי דומה לך. אין כערכך ה' אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכינו לחיי העולם הבא. וא"ת למה לא אמר ההפך אין כערכך בעה"ב ואין זולתך בעה"ז, לפי כי בעה"ז אין הוא אחד ושמו אחד אבל בעה"ב הוא ושמו אחד. ושים לבך לזה כי הוא סוד גדול: אות תלב - סוד רוח סערה עושה דברו: סוד רוח סערה עושה דברו: כלומר שרוח סערה תבין דרכו. ולביאור זה כאשר אמר די כי כבר התבאר לך בכמה מקומות כי במדת אין שינוי והשינוי אינו אלא מצד המקבלים. ואין להמשיל בזה משל אלא ברוח סערה שבא בים והמשל שהקים הש"י רוח קדים על הים. והנה נזדמנו ספינות בים מהם הולכים ממזרח למערב ומהן ממערב למזרח. המזרחים בשמחה והמערבים בצער. מי גרם להמערבים שהם בצער, אלא שעונם גרם להם ויצאו בשעת רוח קדים. והנה אף גם הם אם ילכו לצד מערב גם הם יהיו נהנים מהרוח ההוא והוא ברחמים. א"כ הרוח ההוא כולו ברחמים רק השנוי מצד המקבלים ודע זה: אות תלג - סוד מי כמוך באלים ה' פעם דגושה ופעם רפויה: סוד מי כמוך באלים ה' פעם דגושה ופעם רפויה: רבו דעות בעלי העבודה בזה. והטוב שבכולם כי מי כמוך הראשון ירמוז לכת"ר ולכן הוא רפוי כי הרפוי יורה על הרחמים והדגש דין. ומי כמוך השני יורה על החכמה ולכן הוא דגוש, כי המחשבה הותרה בו. מה שא"כ בכתר. וי"א כי מי כמוך הראשון ירמוז אל החכמה ולכן היא רפוי וב' אל הבינה הנקרא בעל גבורות ולכן הוא בדגש לרמוז כאשר פירשנו. באילים מלה זו תרמוז לכל בעלי כח. מי כה' אלהינו יתברך נאדר בקודש חכמה עילאי. נורא, כ"ע. תהלות, חכמה עילאי. עושה פלא, אותיות אלף כי מן אלף יצאו כל המעשים ודע זה: אות תלד - מש"ה "מטטרון "שר "הפנים: מש"ה "מטטרון "שר "הפנים: אות תלה - סוד מעשה ברבי בנאה וכו': סוד מעשה ברבי בנאה וכו': זה הסוד א"א לרמוז בו אלא שנכתוב מקודם כל המימרא ההיא וז"ל בפרק חזקת הבתים. ר' בנאה הוה מציין מערתא (קברים) כי מטא למערתא וכו' (כשהגיע לקברו של אברהם) מצא לאליעזר עבד אברהם אשכחיה דקאי אבבא. א"ל מאי קעביד אברהם. א"ל גני בכנפי דשרה וקא מעיינא ליה לאברהם ברישא. א"ל בעינא דאיזל, זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא. א"ל ליעול ותיתי מידע ידע דיצה"ר בהאי עלמא ליכא. אעל ציין ונפק. כי מטא לאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה הסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. והא בעינא לציוני. כמדת החיצונה כך מדת התחתונה. א"ר בנאה הסתכלתי בב' עקיביו של אד"ה ודומין לב' גלגלי חמה. הכל בפני שרה כקוף בפני אדם. שרה בפני חוה כקוף בפני אדם. חוה בפני אדם כקוף בפני אדם. שופריה דרב כהנא מעין שופרי דרבי אבהו מעין שופרי דיעקב אבינו. שופרי דיעקב מעין שופרי דאדם. עכ"ל. אמר המחבר אחרי רודפי דעות חכמי פירוש המדרש הזה בכמה פנים וחכמי אמת ג"כ נתנו בהם דברי נעם ואמרי טעם נחמדים למראה וטובים למאכל. ובטרם כל דבר, דע שאין ספק שאלו הדברים אם נאמינם בהם כפשוטו לא נמצאו מכלל דת מרע"ה, אלא שזה החסיד ע"ה נדמו לו אלה הדברים ובאלו בדמיונו להרמיז גדולתו בסתרי חכמה האלהית, אם על דרך חכמי הטבע החוקרים בנמצאות כולם ואם על דרך חכמי האמת בעלי העבודה אשר לא הניחו שום אגדה זרה וקשה ע"ד הפשט שלא פירשו ע"ד הסוד. ואחר זה דע כי א"א להבין הסוד הזה בלי שלא נבאר שתופי השמות שבו. ר' בנאה הוא השכל האנושי החוקר בנמצאות כולם. וקראו כן כי הוא בונה עולמות ומחריבן מטבור הארץ עד העילה ראשונה. הוה מציין, כלומר הוה משום סימנים להעתיק מנושא לנושא בנמצאות השפלות כולם אשר קראום פה מערתא דרבנן. וירמוז במערתא לעולם השפל ורבנן לעולם הגלגלים היינו המזגים כולם. וכבר ידעת שכל המורכבים הם מורכבים מחומר וצורה, ולכן אחר אשר עיין במרכבים הג' אל הד' והוא האדם. וזה אמרו כי מטא למערתא דאברהם ר"ל רצה לעיין בחומר בעל חי המדבר ומצאו משונה מן החומרים הקודמים שיצה"ר דבוק בו. וזה אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי אבבא ככתוב לפתח חטאת רובץ. וידעת כי היצה"ר אשר הוא כח המתאוה הוא המונע הגדול לשכל להשלים פעולתיו ולכן מצאו ר' בנאה המציין את כח המתאוה אשר נדבק בחומר, עומד על הפתח. ושאל ר' בנאה מאי קא עביד אברהם, כלומר החומר השלם הזה מה עושה אם נדבק בצורתו ואם לא. השיבו היצה"ר והוא עבד אברהם, גני בכנפי שרה. כלומר, נדבק בצורתו כענין שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. והיא הצורה המשלמת לחומר. ושרה אותיות השר. והסוד הנמרץ שאמר ומעייני ליה ברישא, כי היא המשלמת ליה בראש כל התחלותיו. א"ל בעינא דליעול, כלומר, השכל המתאוה להיות דבוק במושכלו ולהסיר מעליו את השוער עבד אברהם. השיבו החומר השלם, ליעול וליתי. כלומר, שהחסידים הממיתים תאותם בזה העולם אין כח בזה השוער למעטם מן ההשגה. יכנוס בשלום. אעל וציין ונפק, כלומר, השלים חקירתו. כי מטי לאדם הראשון וכו' בכאן גלה סוד הנבואה והיא המדריגה אשר מזה מסתכלין הנביאים. כי עד עתה היתה חקירתו בחומר בצורת השפלים אבל בדיבוק שכלנו אשר בחומר לשכל הפועל הצורה הוא הדבר. הא בעינא לציוני. כלומר, שאין השכל מניח אותי מלהסתכל ולהשתדל בם בזאת ההשגה. והשיבו, כמדת החיצונה כך מידת הפנימית. כלומר, כל אחת תבין נפשיך בחלקיה אשר הוא במערה החיצונה תבין מדת הפנימית, והוא דבוק שכל ההיולי בשכל הפועל. דע כי אדם האשון הנזכר כאן הוא אדם שבמרכבה וב' עקיביו עולם האמצעי והשפל. הכל לפני שרה והיא הצורה המשלמת לכל החומרים המיוחדת להן. ואדם שבמרכבה התחתונה בפני השכינה כדמות הקוף בפני אדם. והנה מנה לד' צורת היפים לרמז לד' צרת המשלימות לד' המורכבים, צורת דומם וצורת צומח וצורת חי וצורת אדם המורכב האחרון ולכן דימהו לאדם הראשון: אות תלו - סודו ע"ד אמת: סודו ע"ד אמת: כבר ביארנו במה שקדם. וכל סוד שיגיע לידך, ראשונה תפרשהו בד' יסודות ואח"כ בגלגלים ואח"כ במלאכים ואח"כ בי' ספירות. ולכן בסוד נעליהו ממדריגה למדריגה. והנה בדרך הראשון הרמזנו הסוד רמז מופלא בשפלים והגלגלים ובמרבה וכן אמרנו שאין ספק שהדברים כמשמעו ושיש להם סוד. וכן בדרך זה נאמר כי לא בא להכחיש המורגש וכמו שאמר החכם השלם האלהי ראב"ע בפירושו, ובעל הדעת סוד יונעם והדברים אמת כמשמעה. ואם הוא הרודף אחר הפשט לא הכחיש הנגלה וכ"ש אנו אנחנו רודפים אחרי המקובל מפי אדון הנביאים. ואחרי הקדמה הזאת נאמר, דע כי ר' בנאה כמשמעו. ואיש שכל וחסיד היה, ומתבודד בדרכי הש"י ב"ה ובסודתיו. וזה הוי מציין מערות שלהן שהן גופות ב"א שלא יגיעום טומאת הנחש הקדמוני. ויגע בשכלו אחרי הסירו כחות הטומאה עד השער העליון מערת אברהם והוא מדת מלכות, ומצא שם השוער הגדול השר מיכאל. וירמוז בכאן אותו בעבד אברהם דקאי אבבא. וכבר ביארנו כמה פעמים שיש מט"ט למט"ט ושיש ארץ לארץ. וראוי שתדע כי אברהם בכאן ירמוז למט"ט הנברא המקבל מן ה"א אחרונה שבשם ב"ד. ושרה תרמוז לעולם השפל שהנהגתו ע"י השר הזה. והסוד כי אעני ה' בקרב הארץ, אני ה' צי"ע. בקרב הארץ, ארץ החיים. ד"א אני ה' העטרה. בקרב הארץ ארץ הוא מט"ט ששם רבו בקרבו. וע"כ נאמר כי שמי בקרבו כי שם ה' בהמלך שהוא העטרה העשירי קודש בקרבו של המלאך הנזכר. ד"א אני ה' מט"ט ששמו כשם רבו. בקרב הארץ המורגשת. הכלל מכל אלה הדברים שמט"ט הנברא מתנהג עפ"י מט"ט הנאכל בלי אמצעי, והארץ המורגשת מתנהגת עפ"י מט"ט הנברא על ידי אמצעים רבים. ואם תרצה עוד תורידיהו ותאמר שאיש החסד נקרא מט"ט המורגש המתנהג ע"י מט"ט הנברא, והארץ מתנהגת ע"י מט"ט המורגש צדיק מושל ביראת אלהים. מאי קא עביד אברהם שאל ר' בנאה למיכאל. מאי קא עביד מט"ט הנברא כאן אברהם. והשיבו, גני בכנפי דשרה. כלומר משגיח בעולם השפל כענין ראני ה' בקרב הארץ כמו שפירשנו. וקא מעייני ליה ברישא, הוא ע"ד כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה'. זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא. ר"ל כי כבר הגעתי אל שער המלך וסרו ממני הכוחות המונעים ההשגה. א"ל ליעיל וליתי, כי נעשית דוגמא העליונה כי אתה טהור בעודך בגוף ואין יצה"ר שולט בך דומיא דידן. וזה אמרו מידע ידע, יצה"ר בהאי עלמא ליכא. ומאחר שכל כך אתה טהור תכנס אצלי. ציין ונפק, כלומר, נכנס בשלום ויצא בשלום. כי מטא לאדם הראשון. אדם א' בכאן ירמוז למדת העטרה. יצאת בת קול ממנה, כלומר מדת מלכות, ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני, כלומר מט"ט. בדיוקנא עצמו לא תסתכל, ר"ל באספקלריא שלו. והא בעינא לציוני, כלומר אני רוצה להכניס לפני ולפנים. השיבו כמדה החיצונה וכו' אם תבין במט"ט בהשגה שלימה אשר הוא מדת מערה החיצונה תשיג גם הפנים על ידי הסתכלותי בב' עקיביו של אדה"ר. ב' עקביו של אדם הראשון שהוא עטרה, בכאן הן ב' מט"ט הנברא והמורכב. הדומין לב' גלגלי חמה, כלומר באורן וזהרן בנקיות כחות הטומאה. הכל לפני שרה. כבר פירשתי ועיין שם. עוד נעלה במדריגה עליונה מזו, ור' בנאה רומז אל אבן הראשה בעצמה ר"ל מדת העטרה בעצמה והוא הוא אבן הראשה. בנאה אותית האבן. ומערתא לפי זה הנושא רומז לכל י"ס מלשון כמער איש ולויות. וירצה שמדת מלכות היתה משתוקקת להתחבר בספירות העליונות להיות בחבורן להשגיח על בניה הנתונים בצרות הגלות. כי מטא למערתא דאברהם, כלומר עלתה לראש מדת אברהם ומצא השר מיכאל עומד ומלמד זכות על ישראל ושאלה לו מאי קא עביד אברהם. כלומר, אנה הלך דודי. והשיבה גני בכנפי דשרה, כלומר מתחבר במדת הפחד להחליש כוחו לבל ישפיע מדת הדין בעולם, כי בעל דין קשה הוא. וקא מעייני ליה בשערי, ר"ל מתרפקת על דודה להתחבר בראש הבנין. אמר ליה זיל אימא ליה בנאה וכו' כנוטלתך רשות להכנס אליו. כי עיקר קבלתה כל פעם ממדת הפחד תהיה כמזהרת להכניס לפני ולפנים. לכן ליעול וליתי, כלומר, מאחר שאני בחבור הפחד הנקרא במקום הזה שרה, א"כ אין כאן יצה"ר כי הושקט חומו ומדת דינו. על ציין ונפיק. כלומר נטתה כלפי חסד וקבלה הרחמים ממנה לרחם בניה שבגלות ויצאה ושבה אל מקומה. וכבר ביאנו כמה פעמים שקודם שחטא אדם הראשון היתה מדת מלכות ות"ת משתמשים בכתר אחד עליון ומתנשאין לכל לראש. ועכשיו רצה המלכה לעלות למלך עליון כימי קדם להסתכל באדם עליון הנאצל בלי האמצעי. ויצאה בת קול מהמאציל מבלי נאצל ית' ומנע למלכות להתגלות בד"ו פרצופים כמו שהיה טרם חטא אדה"ר, שאם היה כן מיד היו ישראל נגאלין והיו כל האומות והשרים מדרך לכף רגליהם כעפר לדוש. וסבות זה שלא הגיע עת ורצון. וזה שנאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ וזה"ש אם הסתכלת בדמות דיוקני שהוא החסד, בדיוקנא שהוא הכתר אל תסתכל. ומידת החסד החיצונה, ומדת הפנימית כ"ע. או פירוש מידת החיצונה ומידת הפנימית כ"ע. ומה שבקשה יותר והתשתוקקת לעלות ולציין לפי שהיא מתאוה לראות בגאולת בניה, כי בכל נרתם לה צער. ושרה היא השכינה המקבלת מהשרים העליונים. ושיעור המאמר מה שתחת היחוד כקוף בפני אדם לפני א"ס הנקרא במקום הזה שכינה, כקוף בפני אדם. ורב כהנא ירמוז אל מיכאל וכשמו כן הוא זה כהן וזה כהן. ואבוהו נגד העטרה כי הוא אב לכל התולדות ויעקב נגד הת"ת ואדם נגד הכסא. והבן זה היטיב אם בעל נפש אתה איך משתלשלים הדברים ויורדים ועולין כמלאכי עליון והש"י יראנו נפלאות מתורתו אנ"ס: אות תלז - סוד מזמור הללויה כי טוב זמרה אלהינו: סוד מזמור הללויה כי טוב זמרה אלהינו: הללויה סוד הנושאים שם י"ה. ופירושו תמצא בספר תהלות: אות תלח - בענין ירידת הנשמה לעולם הזה: בענין ירידת הנשמה לעולם הזה: סוד למה היתה הנשמה החצובה ממקור אלהים חיים אשר היתה שלימה מכל חסרון נפחה אלהים באף נוצצת מן האדמה לראות מעשיו הרעים ומחשבותיו אשר לא טובים ע"ד שאמר יגיע אליו הכרת ואבדון כליון חרוץ מבלי חמלה עד אשר לא תזכה לשוב למקור חוצבה. התשובה נראה בזה והוא אמת בעצמו. וזה לפי שהנשמה עם היות שהיא שלימה מכל חסרון, אין שלמותה אלא בעולם הרוחני ולא בעולם הגשמי. ורצתה החכמה האלהית להשלימה בתכלית ברוחני ולמען תעלה במעלה רמה להנות מזיו השכינה למעלה מן המלאכים. וזה הסוד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ובא הקבלה הטהורה בזה כי זה הדיבור הוא דיבור שלוחי מדה אחרונה לנשמת הצדיקים לשאול מהן מה פעל אל. וז"ש ויפגעו בו מלאכי אלהים שאמרו במדרש אלו נשמות של אברהם ויצחק. ואעפ"י שיצחק היה חי, כמת היה חשוב אחר שכהו עיניו ופסק ממנו יצה"ר. ולכן נפח אלהים חיים נשמת אדם עליון באף אדם התחתון עד שידמה ליוצרה ברוחני וגשמי ודע זה: אות תלט - סוד רבו של אדם הראשון רזיאל ת"ת: סוד רבו של אדם הראשון רזיאל ת"ת: רבו של שם רופיאל בינה. רבו של יעקב פליאל חס"ד. רבו של יוסף גבריאל גבורה. רבו של משה ע"ה מטטרון ששמו כשם רבו צי"ע. רבו של אליהו מלתיאל עטרת. כל אחד מאלו המלאכים היה מוסר קבלה לתלמידו בספר או בעל פה כדי להחכימו ולהעמידו על כל העתידות, וכשהתפשטו בעלי הקבלה לחקור בעניני האלהים בימי התנאים והאמוראים לא זכו שיתגלה עליהם המלאכים רק אליהו ז"ל כדאמרן אליהו רבא אליהו זוטא והדומה לזה כתוב בתלמוד בספורי אליהו. ובעונותינו הרבים גם זו המדריגה נעדרה מאתנו מזמן רב והאל למענו יחזור העטרה ליושנה במהרה בימינו אמן נצח סלה: אות תמ - סוד קן נורא: סוד קן נורא: דע כי קן נורא תרמוז כי יקרא קן צפור לפניך היא הבינה לפי ששם י"ה רומז אליה ושם י"ה ברבוע עולה ק"ן, כיצד י' פ' י' הרי ק'. ה' פעמים ה' הרי כ"ה. ותכפול ה' במקום אחר הרי עוד כ"ה הרי ק"ן: אות תמא - סוד משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ: סוד משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ: דע כי הסוד הזה נקשר עם של מעלה ממנו וזה, כי הקן הנורא הוא המשקה את ההקף שהם ז' ספירות ונקראים הרים. ומאין משקה אותה, מעליותיו שהם חכמה עילאי וכתר. מפרי מעשיך, והוא שם יהו"ה הנושא אותו תפארת. תשבע הארץ, ארץ החיים המקבלת ממקור החיים והיא המקבלת מן ק"ן ע"י אמצעי והוא הת"ת. ולכן נסתמה פרשת ויחי יעקב הסתומה הרומז אל משך הוא"ו. ומשם ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה והם המצרים העליונה יובל הגדול אשר משם יצאו ושם ישובו: