אות תמב - סוד אלף הוא אל רם: סוד אלף הוא אל רם: והסוד הזה יתבאר בשני אופנים. האופן הא' אם תכתוב א' במילוי תמצא חשבונו אל רם עם אלו אותית מהמילוי אל"ף מ"ד. האופן הב' שהפ"א מן האלף עולה ח' מאות ונשאר אל. ומ"ם של רם עולה שש מאות ועם ר' הרי ח' מאות וכל זה בחשבון הגדול:
אות תמג - סוד סמאל ותנינעור ולילית: סוד סמאל ותנינעור ולילית: דע כי באילן הפנימי ששם שלש מדרגות זו תחת זו - מלכות יסוד תפארת. וכנגדן באילן החיצון - לילית ותיענעור וסמאל. הנה סמאל נגד הת"ת, ותנינעור נגד יסוד, ולילת נגד מלכות. ושלשה הפנימים נקראים באר מים חיים ובפרט מלכות הנקרא באר שבע. והבאר החיצונה היא לילית ויש עמה כמה בארות מלאות נחשים ועקרבים. והם מרכבתה והיא הנקראת שוחה עמוקה פי זרה ובאר צרה נכריה, אינה אוהבת בקיום העולם וכל הרשעים ועזי פנים אשר נשמתם טמאה שואבים מבארהולא מבאר שבע. וזהאמרו אותי עזבו מקור מים חיים. והשבטים נענשו על כך שהשליכו את הדוגמא יוסף הצדיק בבור מלא נחשים ועקרבים הרומז אל באר לילית ונתנו מקום ללילית להאחז בצי"ע והבאר שבע ולכך הוכרחו למותא תנינא:
אות תמד - סוד אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה: סוד אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה: משמעות הכתוב כי אלהים הבין הדרך שלה, אבל מקומה לא ידע. וזה הקשה לפי הפשט כי כל דבר לא יכחד ממלכו של עולם. אבל סוד הדבר כן הוא, אלהים שהוא הבינה הבין דרך של חכמה עילאה אבל לא מקומה של חכמה, אבל מדה הנקרא והוא ידע את מקומה של חכמה. ועוד יתבאר זה במה שיבא בעז"ה:
אות תמה - סוד וישמע אלהים את נאקת וגו': סוד וישמע אלהים את נאקת וגו': סדרן של הדברים כן הוא. הבינה ראתה כי הגיע הקץ והיא אם לאם הבנים. והבנים לא היו ראוים להגאל כי אברהם ע"ה היה עוסק בתורה כל היום ובמצות, ואלו לא תורה ולא מצות. אז אמרה אעשה למען שמי ובקשה מכ"ע, כי אחר שהגיע הקץ לא תהיה כ"י הנקרא בשם ה' גרושי ופרודי מבעלה. אז גלה כ"ע פניו פני הרחמים הגדולים ואז נתמלאו כל הספירות חסד ורחמים, ופני הכעס והזעם הלכו להם. ובמה עברו (היינו פני הכעס) בשם אהי"ה, שנתמלאו אורה. ואמר הקב"ה למשה כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם. וכ"ז עושה ע"י מידת כ"ה שרן של ישראל אם הבנים שמחה. ונקראת כן לפי אשר קבלנו בזה כי היא מתהפכת פנים ואחור לקשור אצלה חמשים שערי בינה. כי מלת כ"ה עושה שתי בתים ושתי בתים בצירוף הניקוד עושים חמשים בתים וזה תארם -:
אות תמו - מדוע נזכרה יציאת מצרים בתורה נ' פעמים: מדוע נזכרה יציאת מצרים בתורה נ' פעמים: הנה ויפן כה כה והנה חמשים שערי בינה ואמרה הבינה למשה כ"ה תאמר לבני ישראל אהיה אשר אהיה שלחני אליכם, עליון ותחתון. ובסבה זו אתם נגאלים ואעפ"י שאינכם ראוים. אהי"ה פעמים עולה מ"ב, ושני שמות בעצמן (היינו ד' אותיות שם הוי"ה) ח'. הרי נ'. והן נ' שערי בינה שנתגלו למשה אז, ולכן נזכרה יציאת מצרים נ' פעמים בתורה. וזה סוד ואהיה אצלו אמון כי מן א' עד ו' עולה כ"א בחשבון הקדמי שהוא אהיה (א' ועוד ב' ועוד ג' ועוד ד' ועוד ה' ועוד ו' עולה כ"א) (והוא שנתן ליעקב במשכנתא) ולעתיד יתגלה בעז"ה:
אות תמז - סוד באיזה אופן ישמשו הספירות בשנות השמיטה וכמה סוד באיזה אופן ישמשו הספירות בשנות השמיטה וכמה שנים ישמש כל ספירה ובממשלה איזה ספירה תהיה הגאולה לישראל: דע כי סוד זה יקר ונעלם ומתי מעט יביט ובעבור היות לי למשמרת ולבאים אחרי למזכרת נכתוב זהו. ידוע כי שית אלפי שני הוי עלמא וקבלה בידינו שכל ספירה כלולה מעשר ספירות תשמש ת"ק שנה. והתחלתה מהכתר. (צא וחשב) ת"ק שנה לכתר, ת"ק שנה לחכמה, הרי אלף. ת"ק לבינה ת"ק לחסד הרי אלף. שם ת"ק לגבורה ת"ק לת"ת הרי אלף שלישי. ת"ק לנצח ת"ק להוד הרי אלף רביעי. ת"ק ליסוד ת"ק למלכות הרי אלף חמישי. חזרו השנים לכתר. והנה אנחנו כהיום הזה רס"ט מאלף הששי בת"ק שני הכתר ובממשלתו יבוא הגואל. כי גאל בא"ת ב"ש כתר, וקבלנו כי מעת בא גואל עד סוף אלף הז' יהיה ממשלתו של ישראל: ה סוד חד חרוב: ומה שאמר וחד חרוב, ר"ל חרוב מן ממשלת האומות. ולא רצה לגלותו כי ירדופו אחריו.
ואיך יהיה והכתוב אומר שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. ואנחנו עומדים בגלות הזה אלף ות' מתי נראה טובה ומתי נתענג בטובה ובחבה וכל אותם השמושים הבאים כולם יהיו בשימושי חכמה ובינה וחסד ואז יראו כל הנחמות אשר יעמדו נביאי האמת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים אכי"ר:
אות תמח - סוד חד חרוב: סוד השומע הזכרת השם מפי חבירו חייב לנדותו: ומקשין בעלי תריסין למה ינדוהו, ילקוהו או יענשוהו ממון או מכות מרדות או דין אחר. דע כי כל פעולות התחתונים עושים רושם בעליונים ככתוב ובפשעכם שולחה אמכם. ופעולת העליונים אינם לבטלה רק לעשות רושם טוב או רע בתחתונים. וכ"ז ע"י שם הגדול ב"ד שלו שהיא המלכות. וזה הרע הזכיר שמו לבטלה וריתק מעשהו מאמונה וע"כ מרחיקין אותו מב"א ונותנים לו כמידתו כי מדה כנגד מדה לא בטלה. והפך זה עשה בהוגה שם באותיותיו דנוהו שאין לו חלק לעה"ב ולא נדוהו. והטעם כי שימוש של שם יהו"ה הוא אדנ"י וזה קראו בהויותו וביטל כח השמוש ולכן יבטלהו מן העה"ב. ואין טענה מכ"ג המזכירו בב"ה ככתבו רק ב"ה מקום שם אדנ"י. והרוצה להשתמש בצרופי י"ב גבולי אלכסונים יכנס בשם י"ה, כלומר כשרוצה לומר שם יהו"ה בניקוד יקראהו י"ה בד' אותיות כזה יהו"ה וכן כולם, ובקריאתו יכוין מחשבתו בשם יהו"ה והבן זה:
אות תמט - סוד השומע הזכרת השם מפי חבירו חייב לנדותו: סוד למה יהרג ואל יעבור בג' עבירות ג"ע ע"ז ש"ר: דע כי כל אחד מאלו ג' עבירות כולל כל הג'. כיצד, אם עבד ע"ז חתך אבר מאדם העליון והוא כ"י ועשהו אלה. והנה גם רציחה גם ניאוף כי הוא בעולת בעל והא בהא תליא. ובעת השמד אפילו רצועת מנעל לא ישנה. והטעם אפילו דבר פחות כזה לא יעשהו. זהו פשוטו אמנם סודו הנשגב, כי כ"י נקראת מנעל ככתוב מה יפו פעמיך בנעלים. והרצועה היא הצינור שיורדים עליו הרחמים אליה. ואלו מכוונים לשנות הדוגמא ולקלקל הצינור וע"כ יהרג ואל יעבור:
אות תנ - סוד למה יהרג ואל יעבור בג' עבירות ג"ע ע"ז ש"ר: סוד פסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם: יקשה למה חלקו הפסיעות לת"ק ולא חלקו לס' כמו שחלקו אצל ביקור תולים. ועוד קשה אנו רואים שממוצאי שבת עד ע"ש עושה אדם אלף אלפים פסיעות ולא ראינו שחסר חלק ממאור עיניו של אדם ולא נעשה סומא. דע כי המדה הנקרא אור אשר עליה נאמר וירא אלהים את האור כי טוב היא מקבלת מן האורות העליונים ת"ק מיני אור. וזה כי כל אחת מן ה' עליונות כלולה מי' הרי נ' וכל אחת מהנ' כלולה מי' הרי ת"ק. והיא פוחתת ת"ק שערי אור במדה שלמטה ממנה. ואותם השערים נקראים פסיעות והם קרובים ודבוקים זה בזה. וא"כ אם ירחיק אדם פסיעותיו מעורר הרחקה של מעלה ופוגם, וע"כ הזהירהו. ותשובתו (היינו תקנתו, כמ"ש בגמרא) בקידוש שבין השמשות שהוא נגד חבור זכור בשמור ואיש ההוא כאלו מתקן אשר עיות ומקרב הכוחות ההם אשר הרחיקם בפסיעותיו. ולא שיחסרו מת"ק מאור עיניו
של אדם כי אם היה כן נשאר בשבוע אחד סומא. רק גורם פגם במאור העליון בפסיעתו. וזה שאמרו נוטל א' מת"ק מאור עיניו של האדם כלומר האדם העליון. ומה שאמר ת"ק, בעבור שמאותו האור עד האור האחרון הם ה' אורות וכל אור מקבל ק' אורות מהאור הנקרא טוב היא ת"ת מקבל מן העליונים כאשר פירשנו:
אות תנא - סוד פסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אד סוד המדרש שאמר גדולים גרים בזמן הזה מישראל: שעמדו על הר סיני לקבל התורה. וזה דבר זר מאוד לא יסבלהו השכל זה שעבד כל ימיו ע"ז ועתה ששב יהודי, יהיה עדיף מישראל שזכה והשיג בקול מתן תורה. ונראה הטעם כי סוד הדבר כן הוא. כי העומדים בהר סיני הם בעצמם עשו העגל עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו הבאישו וקצצו בנטיעות ונטמאו. והגר פשט בגד טומאתו ועשה חיבור כ"י בבת זוגו והנה בוודאי הוא גדול מאותם שעמדו בהר סיני ולא מאותם הבאים אחריהם המחזיקים בתורת ה' זהו היותר נאות לי בטעם זה:
אות תנב - סוד המדרש שאמר גדולים גרים בזמן הזה מישראל: סוד מפני שיבה תקום: (לכאורה, היל"ל) מפני זקנים. שיבה הוא כ"ע וכה"א רישיה כעמר נקי. פני, דע כי פני הכת"ר היא חכמה. ולקיים גזר מפני שיבה לגודל מעלת הכתר ולעשות הידור לחכם מפני החכמה שאיננו במעלה כמוהו. וקרא לחכמה זקן, כי זקן נוטריקון זה קנה. ר"ל זהו המשפיע לקן הנ"ל שהוא הבינה. ונזכר במצוה זו שאינו חייב לקום כשעוסק במלאכה, מטעם תקום והדרת. מה הידור שאין בו חסרון אף קימה שאין בה חסרון. וקשה, אם מפני שיבה תקום היא מצות עשה למה לא יהא כמו סוכה וציצית ותפילין שאנו מחויבים לקיים הן בחסרון כיס הן בלא חסרון. ואם אינו מצות עשה א"כ למה נכתב. דע כי היתר הספק ע"ד הפשט קשה, אך ע"ד הסוד הוא כי אינו דומה הפועל למטה אל הפועל למעלה. וזה וברכך בכל מעשה ידיך, ועדיף מלאכתו מקימה. ובפרט כי הוא המצוה שאין מתבטלת לגמרי ובמקום קימה יעשה הידור. ודע
כי הדין גוזר שהבן חייב לקום מפני אביו אפילו שהאב תלמידו, ואין האב חייב לקום מפני בנו אפילו שהוא רבו. וטעם פטור האב מכבוד בנו כי האב רומז לחכמה עלאי והוא עליון לאם ת"ת ולבנים ז"ס. ות"ת שהוא התורה משועבדת לחכמה עילאי. והוא כדאמר נובלות חכמה עלאי, תורה:
אות תנג - סוד מפני שיבה תקום: טעם הנפטר מרבו אל יראה לאחוריו וכו': כי ת"ת רב ואדון על הנצחים ובתורת פניהם מקבלים ראש הגדולה, ולזה יצטרך ללכת לאחוריו שלא להגביר עליו ועל הנצחים מדת הדין. ודין התלמיד שלא יורה בפני רבו תוך ג' פרסאות ואפילו ברשות הטעם כי העטרה היא התלמוד של ת"ת בעניני התורה, והוא אחר הנצחים וצי"ע שהם ג' מהריגות. ואין לה רשות לעשות בפנים קטנה או גדולה אף אם יהיה מרשה לה. אבל חוץ לג' מדריגות כאשר יגיע אליו השפע שהיא נתינת התורה. ואם לא הגיע אליו השפע אשר היא נתינת הרשות אין לה רשות לעשות קטנה או גדולה בכל הנמצאות שהיא הנקרא סוף העולם. ומה שאמר רב אשי שבישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחרי זקנה הטעם הוא, כי ישראל סבא קדום בקבלות הקרבנות שהוא הסעודה מן החכמה עילאי. אבל בישיבה היא ההוראה מחכמה עילאי, ע"כ חכם קודם:
אות תנד - טעם הנפטר מרבו אל יראה לאחוריו וכו': וטעם אמרם ז"ל שהקטן לא יתן שלום לגדול: לפי ששלום העליון והוא הכת"ר הוא הנותן שלום לאב ש"ה ולאם ש"ת ולבנים ז"ס ואיך יכול הקטן לשנות לו הסדרים, כי האב והאם והבנים הן המקבלים שלום ולא מנותני שלום. וראיה מתשובת הש"י למשה כשאמר לו משה אין שלום בעירך, ומשה השיבו כדין כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. הנה יפה השיבו, גם הש"י לא סתר דבריו רק אמר היה לך לעזרני והבן זה היטיב:
אות תנה - וטעם אמרם ז"ל שהקטן לא יתן שלום לגדול: סוד עיר הנדחת בסוד עיר קטנה: והוא עיר מסכן וחכם ולכן מדיחוהו מן י' עד ק'. כי בעשירית הדחיה הכלולה מן הי' שכל אחד כלול מן י'. ונדונת בשריפה כי תיכף שעבדו ע"ז הוריד האש בעיר וכענין אפקוה למט"ט ומחיוה שתין פולס דנורא. וע"כ דנו העיר בשריפה מדה כנגד מדה. וגם ממון שלהם נשרף יען כי הם הורידו אש בבעל הממון המשפיע להם ברכה על בני דורם, ולכן גם ממונם נשרף. והדוחים לפחות שנים כי ההו"ד והיסו"ד אשר עליו נאמר לפניו ילך דבר על ידם ובמציאותם האש יורדת מעיר מסכן וע"כ הדוחים לפחות שנים סמא"ל ותניניעו"ר לילית וכוחותיהם באש הציתוה ובאש נידונו. ואשר המדיחים יהיו מן העיר ומן אותו השבט להשמיעינו, שאם היה משבט לשבט לא היתה ירידת אש בעיר מסכן לבד, כי אז לא היו חייבין שריפה רק סקילה וממונם ליורשים. והיתה תל עולם לא תבנה עוד לרמוז כי לא ישובו
להבנות ואין להם חלק לעה"ב: אות תנו - סוד עיר הנדחת בסוד עיר קטנה: סוד אבד תאבדון את כל המקומות: ראוי שתדע כי כאשר נתן הש"י התורה אמר מיד אחר אמרו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים האזהרה שלא יקצצו אדון השמיטה מן האילן ויעשהו אלוה רק יחבריהו עם אילן הפנימי שיהיה השרש בכלל כמו שהזהיר ואמר השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך. הטעם העליונים על אדמתם עם העשירית. ולפי שהגוים היו קוצצים אותו האדון מן האילן ועושים אותו אלוה ובונין בו היכלות ודוגמות להשפיע ממנו שפע לפי דעתם הנפסדת, אמר בתורה אבד בעולם הזה, הדוגמת תאבדון, כלומר ואז תאבדון ג"כ העובדים שלא יהיה להם מקום להאחז. וכל זה בארץ הנבחרת. וכשטהר הארץ הגשמיות תטהר הארץ העליונה ג"כ:
אות תנז - סוד אבד תאבדון את כל המקומות: סוד כ"ח מתנות שכינה: ומלאכים המשרתים את מ"ב שמות אשר כללם י"ד ואותיות הם מ"ב. דע כי כמו שמצאו חכמי התכונה כ"ח מתנות לבנה בגלגל השמיני כן יש כ"ח מחנות השכינה. וסימן ילכו בלא כ"ח לפני רודף. ר"ל כשגלו ישראל וגלתה השכינה עמהם גם כ"ח מחנותיה גלו. ובעת הזעם ביקש אדונינו משה ע"ה ואמר ועתה יגדל נא כ"ח אדני כאשר דברת. וכבר ידעת הדמיון על זרע דוד מלך ישראל כסאו כשמש נגדי וכירח יכון עולם. וירח עד י"ד ימים הולך ומתגדל אורו ומשם עד שיסתום תחת אור השמש הולך ומתחסר י"ד ימים אחרים שבין הכל כ"ח ימים. והם מחנות שכינה כ"ח. והסוד כי י"ד מלכים טובים מלכי זרע דוד, וי"ד רעים. ושלמה המלך ע"ה אמר כ"ח תמורות. ואם תשים לבך לתמורת תמצאם כולם רומזים אל סוד העיבור הבא מכח מחנות שכינ"ה להתם (לשון תמים) חטאם ולכלה פשע ולהביא אחריהם צדק עולמים. והרמז אין
בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וכן כבר קדם לנו הדיבור בשם בן מ"ב שהוא אב"ג ית"ץ וכן צרפיהו עם מקורו אמנם המלאכים היוצאים ממנו אלה הם: אות תנח - סוד כ"ח מתנות שכינה: וטעם על מה נשבע ה' לדוד: אמת לא ישוב ממנו לעולם יכון כסאו, ושלמה ומשיח שיצאו ממנו שיש להם כח על כל דבר. כי יצאו מכח מדת הגבורה ומשאר הכוחות מצד אביו והגבורה אין מקטרג עליו, כי אדרבה היא מקטרגת על הכל. ואמו היתה מואבית ואביו מצד ישראל והגבורה היא השופעת לאומות. ע"כ יש שלום בענינו:
אות תנט - וטעם על מה נשבע ה' לדוד: טעם לא תבשל גדי בחלב אמו: הרמב"ן ז"ל אמר התורה הזהירה לא תבשל גדי בחלב אמו מפני העכירות שיחליב האדם את הבהמה ויבשל היוצא ממנה עם בשר בנה והוא הדין לכל הכשרים: אות תס - טעם לא תבשל גדי בחלב אמו: סוד בלעם: רצה הקב"ה להיות לאומות העולם נביא לבלתי היות פתחון פה לעתיד לבוא. והוא השיג בשעה שבירך את ישראל למעלה גדולה, כלומר, לת"ת. שכן אמרו רז"ל ולא קם עוד נביא בישראל כמשה. בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. וזו בשעת ברכה כי לא יתקיימו זולתי בהמשכת הכל כי הוא במדת הרחמים. אבל לאחר נסתלקה והיה כבתחלה צריך לקסמים כשאר הקוסמים. ועל זה קראו הכתוב בלעם הקוסם. והאתון מן יו"ד דברים שנבראו בע"ש עם חשיכה:
אות תסא - סוד בלעם: סוד אבן: דע כי הא' לא מתרבה (ר"ל כי כאשר תכפיל א' פעמים א' לא יתרבה אלא נשאר א'. וממשיך באותיות ב' ן' של אבן). בפ"ב ד'. נפ"ב ק'. הרי הכל ק"ד. ועושה ד' פעמים יהו"ה. וד"ק במספר קטן הוא ה' אחרונה. הנה לך ששה נסתרים ונגלים וכולם משם יהו"ה אחד יצאו ואליו ישובו וכולם לשון הוי"ה אין שנוי בהפוכם מן ההויה ברוך הוא וברוך שמו:
אות תסב - סוד אבן: סוד שם היוצא מפסוק וישב יצחק בגרר עם מקורו יהו"ה: וזהו צרופו - ויב יצג שחר בקר וזה צרופו עם מקורו יוהיוכ"ה ייהצוג"ה ישהחור"ה יבהקור"ה אמור הפסוק הזה וצרופו שהם ד' שמות וצרוו עם מקורו בכל תפלת מנחה לפני ה' צורי וגואלי וכו' ויצילך השי"ת מכל העלילות שתהיינה בעיר ההיא. ושמור הסדר שהקבלנוך בזה ותצליח בע"ה. והבן סוד ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו יהו"ה. וזהו צרופו - וי"ז רע"י צח"ק בא"ר צה"ה יא"ו ימ"צ אב"ש נה"ה הי"א מא"ה שע"ר ימ"ו יב"ר כה"ו יהו"ה. זהו השם מקורו. צרפיהו עם מקורו ותצליח באמרך אותו בברכת השנים. והניקוד. חולם, קמץ, צירי, שוא. וטוב לאמרו אחר ההבדלה והי"ה - נסתר (יוצא מסופי התיבות) ויראו אותה שרי פרעה. והה"י - נגלה (יוצא מר"ת) ודבש היום הזה יהו"ה. ויה"ה - נגלה (יוצא מר"ת) וירא יושב הארץ הכנעני. היה"ו - נסתר (יוצא מסופי התיבות)
ליהו"ה אתי ונרוממה שמו. היו"ה - נגלה (יוצא מר"ת) המר ימירנו והיה הוא. ההו"י - נסתר (יוצא מסופי התיבות) וצדקה תהיה לנו כי: אות תסג - סוד שם היוצא מפסוק וישב יצחק בגרר עם מקורו יהו סוד הנקודות על מה יורו: חולם כת"ר. פתח חכמה. קמץ בינה סגול חסד. צירי פחד. שורק ת"ת. חטף פתח נצח. חטף קמץ הוד שבא הוא יסוד. חיריק הוא מלכות. זכור זאת כי תצטרך להם לכוונת השמות: