{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "34", "title": "ספר שושן סודות — אות תצב - ענין מאה ברכות בשבת:", "hebrewTitle": "אות תצב - ענין מאה ברכות בשבת:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/34/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/34/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות תצב - ענין מאה ברכות בשבת:\nשנים מקרא ואחד תרגום: \nהי\"ט. וצריך ליזהר שישלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום דאמר רב הונא \nבריה דרב יהודה אמר רבי אמרי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו\"ת אפילו עטרות \nודיבון וכל המשלים ברשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. כבר ידעת כי תורה \nשבכתב היא ת\"ת והיא מקבלת מזרועות עולם עשה ולא תעשה ולכך צריך לקרות שנים מקרא \nואחד תרגום כנגד שתי המכריעים ו' ומשך הו' ואחד תרגום. כבר ידעת שתרגום הוא לשון \nתורה שבעל פה ולכן ראוי להסמיכה אל תורה שבכתב. ומזה תבין כי אין כוונות החכמים רק \nשיאמר התרגום לא כדעת המפרשים שאמרו שפירוש רש\"י מועיל כמו התרגום כי תרגום דווקא \nלפי שהוא לשונה. ודווקא במקום שיש תרגום אבל במקום שאין תרגום כמו עטרות ודיבון \nיאמר גם כן ב\"פ מקרא והטעם שלא לפחות אל מכריע שני אשר הוא בן זוגו דשבת וטעם \nשמאריכין לו ימיו ושנותיו כי הוא חיבר את האוהל להיות אחד: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": " \nאות תצג - שנים מקרא ואחד תרגום:\nמדוע מוסף של שבת עולה ושל יו\"ט היו עולה וחטאת: \nגם חבור גופו ונשמתו לא תפרד עד מלאות ימים הקצובים לו כדכתיב את מספר ימיך אמלא. \nלמה היו קרבנות מוספי השבת עולות ומוספי י\"ט עולה וחטאת. דע כי סוד זה יתבאר בהקדמה \nא' ונתבאר בה אנה תרמוז העולה ואנה תרמוז החטאת והשלמים. דע כי סוד הקרבנות עמוק \nמאוד ואין רשות לאומר שיאמר בה רק מגלה טפח ומכסה טפחיים. ועיקר כי הם צורך גבוה לא \nכדברי הרמב\"ם והראב\"ע ז\"ל: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אות תצד - מדוע מוסף של שבת עולה ושל יו\"ט היו עולה וחטאת:\nענין קרבן עולה: \nוהנה העולה תרמוז למדת אדנ\"י להעלותה במדת הרחמים עד מחשבה טהורה ולכן כולה כליל \nאין בה חלק לא' מישראל ולא לכהנים רק ליחד המלכה במלך. והוא בא לכפר על עשה ולאו \nהניתק לעשה כי עליו נאמר לפניו ילך דבר כי הוא אינו רחמים גמורים כמכריע ראשון. \nולכן בא זכר תמים ולא נקבה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אות תצה - ענין קרבן עולה:\nענין קרבן חטאת: \nוהחטאת תרמוז להעלות מדת אדנ\"י למדת הדין הקשה שהוא מדת אלהים ראשונה ואח\"כ לערוב \nאותה במדת הרחמים. והחטאת באו זכרים ונקבות והזכרים רומז למדת הדין הקשה והנקבה \nלרפה והכל בערוב הרחמים וזהו שאמר אשה ריח ניחוח לה' אשה תרמוז לאש הרפה וריח לחכמת \nאלהים כד\"א וריח שלמותיך כריח לבנון. וכבר ידעת כי לבנון ירמוז לש\"ה והוא המשפיע \nלחסד אשר הכהנים רומזים אליו ניחוח ש\"ת המשפיע למדת הגבורה אשר הלויים רומזים אליו. \nלה' למדת הרחמים הקו האמצעי אשר המחשבה הטהורה משפעת אליו והנה הכל מבואר ברמז \nוישמע חכם ויוסיף לקח. נודיע קשוט אמרי אמת על כי בשבתות לא היו רק עולות ולא חטאת. \nידעת מאשר קדם כי העטרה פעולתה בתחתונים כל ששת ימי המעשה וביום השבת היא מתיחד עם \nהמלך במסיבו. וכל הספירות מתיחדות עמהם אין שטן ופגע רע ולכן קרבנותיה באו עולה כי \nהיא עולה אל מרומי קרת מקום ה' שמה. ולרמוז אל סוד בעצם הזה באה פרשה שני פסוקים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לרמוז אל חבור ד\"ו פרצופין והתיבות שבשני הפסוקים האלה הם באים לרמוז אל שם אהי\"ה \nברומז אל כ\"ע להופיע שהשכינה עולה עד רום השמים. ואז כל בלהות ספות תמו. ונעשית הכל \nרשות היחיד, וכל הוצאות נאסרו והמוציא מרשות לרשות פוגם בצורה העליונה וקוצץ \nבנטיעות וד\"ז: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אות תצו - ענין קרבן חטאת:\nקריאה בתורה ובנביא: \nהכ' יקראו בס\"ת ז'. אם מוסיפין לא יוסיפו יותר מי\"ד שלא יבא טפל חמור על העיקר. \nהכ\"א. ומפטירין בנביא ואין פוחתין מכ\"א פסוקים. וכמו עולותיכם ספו על זבחיכם דסליק \nענינא אף שאין בה כ\"א פסוקים שפיר דמי ולמפטיר נתקנו ז' ברכות ג' לפניה וד' לאחריה. \nוסוד כל אלה הדברים נבאר בספרי העבודה, כי ז' שנתקנו לעלות בתורה נגד ז' רואי פני \nהמלך ר\"ל ז' ספירות הרואים את פני המלך ש\"ת. וכבר ידעת שכל נביאים נתנבאו בנ\"ה ולכן \nכל מקום שקורין בתורה שבכתב חוזרין וקורין בתורה שבע\"פ. ואע\"פ שכבר כלולה בתוך ז' \nהעולים לתורה, עם כל זה ראוי ליתן לה זבח בפני עצמו וקדיש. וכלי המשכן יוכיחו. וכבר \nהתבוננת בסוד העולה שהמדה היא המתעלה עד רום שמי שמיא. לכן צריכין להפטיר כ\"א \nפסוקים כחשבון אהי\"ה ואי סליק ענינא וכו' הטעם כי לא תחסום שור בדישו כי היא העושה \nהפסקות וד\"ז: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": " \nאות תצז - קריאה בתורה ובנביא:\nאיך לנהוג עם אבל וחולה: \nהכ\"ב. אם יש אבל או חולי ילך לבקרו ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול אלא יאמר שבת \nהיא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין וכו'. וכבר ידעת אמרם בקושי התירו לבקר \nאת החולה בשבת הטעם המלך והמלכה במסבם וכל מעשה בראשית ששים ושמחים. ולזה אמר שבת \nהיא מלזעוק ורפאה קרובה לבא כי אני ה' רופאיך בחבור אחד ורחמיו מרובים, כי נעוץ \nסופו בתחילתו. אין פרץ פירוש מימין, ואין יוצאת משמאל, ואין צוחה פירוש מלמטה \nברחובות הנהר ולכן שפתו במדת השלום: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אות תצח - איך לנהוג עם אבל וחולה:\nשאסור להתענות בשבת חוץ מתענית חלום: \nהכ\"ג ימהר לאכול קודם ו' שעות כדגרסינן בירושלמי ר' אחאי ור' אבוהו בשם רבי יוסי בן \nחנינא שאסור להתענות בשבת עד שש שעות וכ\"ש שאסור להתענות בה תענית גמור חוץ מתענית \nחלום. והטעם עד שש לפי שאז כבר יגיע למדת הדין ועבר מדת יום ותפגום בו. כ\"ש המתענה \nתענית גמור שהוא מתאבל ביום שמחת לב המלך וביום חתונתו. אבל תענית חלום ראוי שיתענה \nכי מן השמים סייעהו להפטר מאיזה עונש שנגזר עליו ואין זה אלא כבא לשולחן המלך ביום \nשמחתו והמלך רואה שהוא עצוב ואמר המלך למה כולם שמחים וזה עצב ויאמרו לו עבדיו ואיך \nלא יהיה עצב ומעלתך כועס עליו. והמלך כדי שלא לערב לו שמחתו מוחל לו. ואם תבין המשל \nלא יעלם לך ממך הנמשל. ולכן מותר לו להתענות ואפילו בשבת: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אות תצט - שאסור להתענות בשבת חוץ מתענית חלום:\nמסביר מדוע צריך תענית לתעניתו: \nוזהו שאמרו בעלי תריסין שזה התענית ענג לו ר\"ל שהוא חשוב להתבטל גזירות חלומותיו. \nוא\"כ לפי סברא זו למה יצטרך להתענית עוד תענית אחרי שכוונתו לטובה וצדקה נחשבת לו. \nוקבלתי מבעלי העבודה מפני שהטריח כלפי מעלה לבטל חלומו שלא בזמנו לכן צריך כפרה \nוהבן זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אות תק - מסביר מדוע צריך תענית לתעניתו:\nענין ג' מנוחלי העוה\"ב: \nובהטבת חלום עוד תשעה דברים נעתיקם בע\"ה. ויהיה זריז מאוד לקיים ג' סעודות בשבת \nדאר\"ש בן פזי אריב\"ל משום בר קפרא כל המקיים ג' סעודת בשבת ניצול מג' פורעניות \nמחבלי משיח ומדינה של גהינם ומלחמות גוג ומגוג. סוד ג' סעודות כבר הרמיזם עליהם בג' \nתפילות של שבת ומשם תתבונן. וסוד ג' פורעניות יתבאר בע\"ה במה שיבא בהודיענו סודות \nהגאולה. סוד א\"ר יוחנן ג' מנוחלי העה\"ב. הדר בא\"י והמגדל בנים לת\"ת והמבדיל על היין \nבמ\"ש מאי היא והוא דמשייר מקדושתא לאבדלתא. קודם שנבאר הסוד הזה נקדים הקדמות שמהם \nיתבארו תמיד עיני ה' אלהיך בה. והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר להמטיר על הארץ לא \nאיש אלא אין דורש אלא אותה וע\"י אותה הדרישה שהוא דורש אותה דורש שאר הארצות. הנותן \nמטר על פני הארץ שולח מים על פני חוצות כל הארצות מתמצית של ארץ ישראל שותות. מלמד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שא\"י שותה תחילה וכל העולם בסוף. וא\"ר יהושע בן לוי כל העולם כולו מתמצית של גן עדן \nהוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן וגו'. דע כי א\"י אינה תחת כוחות שרי מעלה רק תחת השם \nהנכבד והנורא ית'. שותה והיא הארץ הליונה השותה מן מים העליונים. ודוגמתה א\"י למטה. \nוכמו שהארץ העליונה שותה תחילה החיות וההשקה הנמשכת מן כ\"ע דרך קו האמצעי ובהגיע \nאליה יתפשט ממנה מתמציתה לשאר ארצות. וכבר ידעת מכח מאמרינו יתפשט השפע אילך ואילך \nלכל צבא השמים, כן א\"י מקבלת שפע וברכה מן ארץ עליונה. ואח\"כ מתפשט ממנה מתמציתה \nלשאר ארצות. וכבר ידעת מכח מאמרינו במה שקדם, כי המעלות בעולם העליון לנשמות \nמתחלקות לג' חלקים מהם בשכינה ומהם בצרור החיים. ומהם במקום מחצבתה שהוא הבינ\"ה. \nוא\"כ יתבאר לך מזה שראוי הוא לדור בא\"י להיות מנוחלי העולם הבא כפי כח שלימותו \nובפרט במעלה הראשונה. הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. אחרי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "היות דר מקום מקדש ובית מלך תחת כנפי השכינה. אשר עיני ה' אלהיך ב\"ה: \n \nאות תקא - ענין ג' מנוחלי העוה\"ב:\nענין המגדל בניו לתלמוד תורה: \nהמגדל בניו לת\"ת. כבר התבאר כי תורה שבכתב רומז לת\"ת ישראל. ותורה שבעל פה לשכינת \nעוזו והעוסק בתורה מחבר האור בפתילה להיות היחוד אחד. והמבטל אותה נרגן מפריד אלוף. \nוא\"כ המגדל בניו לת\"ת הוא מן המחברים את האוהל להיות אחד וראוי הוא שיהיה מנוחלי \nהעולם הבא: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אות תקב - ענין המגדל בניו לתלמוד תורה:\nוהמבדיל על היין במוצאי שבת: \nכבר ידעת מאשר קדם שהבדלה היא רומז ללוות המלכה ושתשוב לפעולתיה בתחתונים וכבר \nביארנו זה בסימן קצ\"ב וכן נתבאר כי מדברי סופרים מצוה לקדש על היין והטעם לחבר אדון \nהשמטה עם ימי עולם ובסוד הנמרץ לא תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך והנה א\"כ בעת \nהבדלה ראוי להיות על היין להמשיכה לאדמה לעזור בפעולתה כל ימי החול ובלבד שיהיה \nבחבור הכל וזה הרמז והוא דשייר מקדושא כלומר שיהיה הרחמים מעורב בו וא\"כ יתבאר לך \nמזה שהמבדיל על היין במוצאי שבת הוא מנוחלי עולם הבא שהוא סוד המעלה הראשונה שהוא \nהשכינה וזכרהו וענין הבדלה כבר ביארנו בסימן קצ\"ג: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אות תקג - והמבדיל על היין במוצאי שבת:\nסוד ד' רשויות לשבת: \nהכ\"ו. סוד ד' רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור רה\"י הוא מקום \nד' על ד' בגובה ועולה עד לרקיע העליונה והרמז למדת דוד כי היא נתונה לראש פינה \nונקראת בית אל ועמה ד' רגלי המרכבה ומתנשא עד לרקיע העליונה וחפיצה ביחוד ובפרט \nבי\"ט ושבתו ולכן נאסרה ההוצאה מר\"ה לרה\"י בשבת וי\"ה. ורשות הרבים הם עשר ספירות \nבלימה ולמעלה מהן מקום פטור אדון סלה יתברך שאין המחשבה תוספת בו ודע זה וכרמלית \nהוא מקום שאינו לא רשות היחיד ולא ר\"ה והרמז לעולם הנפרדים, ולכן למעלה מהן מקום \nפטור שהרמז בו לעשר ספירות בלי מה שבזמנים קדומים ואפילו בימי אברהם אבינו היה \nההרהור אסור בהם כמו בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר וכו'. וכל פחות מג' כלבוד דמי, כי \nהעטרה כלולה ביסוד הו' נצח שהן ג' והבן מה שגלינו לך בסוד זה והאל יכפר בגלויו ואחר \nשעלו בידך כללי הדברים לא יעלמו ממך פרטיהם בע\"ה ודע זה: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": " \nאות תקד - סוד ד' רשויות לשבת:\nסוד מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה: \nהכ\"ז. ת\"ר אמר רבה בר מחסיה אמר רב חמי בר גוריא הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו \nשנאמר כי אני ה' מקדשכם אמר הקב\"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה אני \nרוצה ליתנה לישראל לך והודיעם דע, כי דבריהם יש להם נגלה ונסתר והנסתר הוא בא לרמוז \nאל שבת העליון והוא צי\"ע שהוא גנוז אל תוך העטרה הנקראת גנזי המלך והאדם כאשר ישמור \nהשבת בע\"ה יזכה להיות נשמתו צרורה בצרור החיים בצי\"ע. מדה במדה כמו שאמר ששכר מצוה \nמצוה כן שכר שבת שבת: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות תקה - סוד מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה:\nענין נר שבת ונר חנוכה: \nוזה הסוד בעצמו מה דבעי רבא פשיטא נר חנוכה ונר ביתו, עדיף נר ביתו משום שלום בית \nוהטעם כי מדת צי\"ע נקרא שלום. ועטרת נקראת בית ובעבור היותם בשבת בחבור אחד לכן הנר \nעדיף וזה הסוד צדק ע\"ט ושלום צי\"ע נשקו. וכן זהו הסוד האי דבעי בפרק במה מדליקין, \nמאי ותזנח משלום נפשי א\"ר זה הדלקת נר בשבת. וסודות אחרים ג\"כ תבין מזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אות תקו - ענין נר שבת ונר חנוכה:\nאל אדון על כל המעשים: \nרמוז כאן כ\"ע שהוא אחד על כל החכמה שהיא רוח אלהים חיים והחכמה תחלת כל המעשים רמז \nכאן כ\"ע ברוך הוא ומבורך מעצמו והוא רמז לכ\"ע ואין צריך לומר על הכתר כי היא הברכה \nואין ראוי לקבל ברכה מאחרים כי האחרים מתברכים ממנו. ולשון ברוך הוא ומבורך רצונו \nלומר שהוא מבורך מעצמו וברכה מלשון בריכה מעין השפע: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אות תקז - אל אדון על כל המעשים:\nסוד היה הולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת: \nהכ\"ח. היה הולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת, מונה ו' ימים ומשמר יום אחד. טרם שנבאר \nזה נביא קצת מאמרי חכמי העבודה ובפרט מספר הכולל ספר הבהיר, וז\"ל - ישב ר' אמוראי \nודרש כשם שהשכינה למעלה כן השכינה למטה. ומאי שכינה למעלה הוא אור ראשון הנאצל מן \nחכמה. גם הוא מסובב הכל שנאמר מלא כל הארץ כבודו. מאי עבידתיה הכא, משל למלך, ש\"ה. \nשהיו לו ז' בנים, ז\"ס. שם לכל א' מקום ואמר להם שבו זה על גבי זה. אמר התחתון לא \nאשב אני למטה ולא אתרחק ממך. אמר להם הריני מסובב ורואה אתכם כל היום. והיינו מלא \nכל הארץ כבודו. ולמה הוא ביניהם, להעמידם ולקיימם. התבונן במאמרם האלה אם יש לך שכל \nודעת שאין ספק שזו סוד את שבתותי תשמרו. ומעתה תשוב לבאר מונה ו' ימים ומשמר יום \nאחד. כבר התבאר במה שקדם שהאצילות הפנימי נכלל בעשר וג' מהם אין שום יום נתפס בהם. \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "וז' מהם אשר על ידם נבראו העליונים והתחתונים והם נקראים ששת ימי המעשה. ויום הז' \nשבת לה'. וממה שקדם התבאר כי אין בז' אלו תחתון מן האור או רחוק מן האור המסובב בהן \nרק הם שנוי המעלה. וכולם נקראו שבתות כי כל אחד מהם תופס ז' אלפי שנה ו' כנגד ימי \nהמעשה והז' כנגד יום ז'. וא\"כ מאיזה מהם שתתחיל למנות הז' יהיה קודש והמשל בזה אם \nנצייר ונשים עגול אחד ושים סביבו ז' נקודות מעגלת מבלי שיקדים א' מהם לאחר. הנה בלי \nספק מאיזה מהם שתתחיל הוא יום ראשון לששת ימי המעשה והז' הוא שבת. ודע זה. ואמנם \nל\"ט אבות מלאכות סודם בסוד ארבעים יכנו וגו'. ואם אתה מן המבינים התבונן מה שהרמזנו \nבמאמרנו ויתבאר זה בסוד ויהי הגשם על הארץ מ' יום והשאר אוצר ה' יבוא וברוך שעזרנו \nבהשלמות קצת סודות שבת: \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אות תקח - סוד היה הולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת:\nסוד לחם הפנים בחומר בקודש: \nא\"ר לוי מאי דכתיב ונתת על השלחן הטהור מכלל דאיכא טמא, כלי עץ העשוי לנחת הוא ואין \nמקבל טומאה. אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין את לחם הפנים לפני עולי רגלים ואומרים \nלהם ראו תבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו. וכדרבי יהושע בן לוי, דאריב\"ל נס גדול \nנעשה בלחם הפנים שסילוקו כסידורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו עכ\"ל. דע לך כי \nהשלחן רומז למלכות דוד והלחם שלום בארץ וסוד זה גלוי שלא היתה עריכתו והסרתו אלא \nבשבת לרמוז אל החיבור השלום בארץ. וטעם להיות לחם הפנים על השלחן בבית הבחירה כפי \nהשרשים שהנחנו למעלה שצריך לכל דבר לעשות התעוררות למטה כדי שתחול הברכה למעלה ולפי \nשהארץ העליונה ממנה יצא לחם והיא המעשרת ונותנת טרף לביתה וחק לנערותיה. וכן כל כהן \nשהגיעו לו כפול מן הלחם היה שבע בו כל אותו היום וזה שהיו מראין לעולי רגלים הטעם \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "כי עולי רגלים היו באין לראות פני השכינה והראה להם שהוא בחבור שלום ובחום מדת דינו \nפחד יצחק להכין מזונות לעולם ושכחות הטומאה לא נגעו בו ולכן היה סילוקו כסידורו ודע \nזה: \n \nאות תקט - סוד לחם הפנים בחומר בקודש:\nסוד ב' נפשות שאמרו חכמים שיש לו לאדם בשבת: \nפירש הרב ר' יעקב שי\"ר כי הנשמה החכמה מלמדת את האדם לעשות רצון הבורא ית' ויתעלה \nואומר לו לענג את השבת ומוסיף תאוה על תאותו. ובמוצאי שבת אומרה לו אל תוסיף על \nתאות מאכלך וכל שנגרע מתאותו נוספת לו חולי. וע\"כ יברך על הבשמים. ונרמז בזה ג' \nנפשות יש לו לאדם נפש החכמה מתאוה לעבוד לבוראו שוכנת במוח. ונפש החיים מוספת שררה \nוכבוד שוכנת בלב. ונפש הבהמית מתאוה לאכול ולשתות כל ימי השבוע: \n \n", "en": ""}]}
