# ספר שושן סודות — אות תצב - ענין מאה ברכות בשבת:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/34/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות תצב - ענין מאה ברכות בשבת:
שנים מקרא ואחד תרגום: 
הי&quot;ט. וצריך ליזהר שישלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום דאמר רב הונא 
בריה דרב יהודה אמר רבי אמרי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו&quot;ת אפילו עטרות 
ודיבון וכל המשלים ברשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. כבר ידעת כי תורה 
שבכתב היא ת&quot;ת והיא מקבלת מזרועות עולם עשה ולא תעשה ולכך צריך לקרות שנים מקרא 
ואחד תרגום כנגד שתי המכריעים ו&#x27; ומשך הו&#x27; ואחד תרגום. כבר ידעת שתרגום הוא לשון 
תורה שבעל פה ולכן ראוי להסמיכה אל תורה שבכתב. ומזה תבין כי אין כוונות החכמים רק 
שיאמר התרגום לא כדעת המפרשים שאמרו שפירוש רש&quot;י מועיל כמו התרגום כי תרגום דווקא 
לפי שהוא לשונה. ודווקא במקום שיש תרגום אבל במקום שאין תרגום כמו עטרות ודיבון 
יאמר גם כן ב&quot;פ מקרא והטעם שלא לפחות אל מכריע שני אשר הוא בן זוגו דשבת וטעם 
שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי הוא חיבר את האוהל להיות אחד: 


 
אות תצג - שנים מקרא ואחד תרגום:
מדוע מוסף של שבת עולה ושל יו&quot;ט היו עולה וחטאת: 
גם חבור גופו ונשמתו לא תפרד עד מלאות ימים הקצובים לו כדכתיב את מספר ימיך אמלא. 
למה היו קרבנות מוספי השבת עולות ומוספי י&quot;ט עולה וחטאת. דע כי סוד זה יתבאר בהקדמה 
א&#x27; ונתבאר בה אנה תרמוז העולה ואנה תרמוז החטאת והשלמים. דע כי סוד הקרבנות עמוק 
מאוד ואין רשות לאומר שיאמר בה רק מגלה טפח ומכסה טפחיים. ועיקר כי הם צורך גבוה לא 
כדברי הרמב&quot;ם והראב&quot;ע ז&quot;ל: 
 


אות תצד - מדוע מוסף של שבת עולה ושל יו&quot;ט היו עולה וחטאת:
ענין קרבן עולה: 
והנה העולה תרמוז למדת אדנ&quot;י להעלותה במדת הרחמים עד מחשבה טהורה ולכן כולה כליל 
אין בה חלק לא&#x27; מישראל ולא לכהנים רק ליחד המלכה במלך. והוא בא לכפר על עשה ולאו 
הניתק לעשה כי עליו נאמר לפניו ילך דבר כי הוא אינו רחמים גמורים כמכריע ראשון. 
ולכן בא זכר תמים ולא נקבה: 
 


אות תצה - ענין קרבן עולה:
ענין קרבן חטאת: 
והחטאת תרמוז להעלות מדת אדנ&quot;י למדת הדין הקשה שהוא מדת אלהים ראשונה ואח&quot;כ לערוב 
אותה במדת הרחמים. והחטאת באו זכרים ונקבות והזכרים רומז למדת הדין הקשה והנקבה 
לרפה והכל בערוב הרחמים וזהו שאמר אשה ריח ניחוח לה&#x27; אשה תרמוז לאש הרפה וריח לחכמת 
אלהים כד&quot;א וריח שלמותיך כריח לבנון. וכבר ידעת כי לבנון ירמוז לש&quot;ה והוא המשפיע 
לחסד אשר הכהנים רומזים אליו ניחוח ש&quot;ת המשפיע למדת הגבורה אשר הלויים רומזים אליו. 
לה&#x27; למדת הרחמים הקו האמצעי אשר המחשבה הטהורה משפעת אליו והנה הכל מבואר ברמז 
וישמע חכם ויוסיף לקח. נודיע קשוט אמרי אמת על כי בשבתות לא היו רק עולות ולא חטאת. 
ידעת מאשר קדם כי העטרה פעולתה בתחתונים כל ששת ימי המעשה וביום השבת היא מתיחד עם 
המלך במסיבו. וכל הספירות מתיחדות עמהם אין שטן ופגע רע ולכן קרבנותיה באו עולה כי 
היא עולה אל מרומי קרת מקום ה&#x27; שמה. ולרמוז אל סוד בעצם הזה באה פרשה שני פסוקים 


לרמוז אל חבור ד&quot;ו פרצופין והתיבות שבשני הפסוקים האלה הם באים לרמוז אל שם אהי&quot;ה 
ברומז אל כ&quot;ע להופיע שהשכינה עולה עד רום השמים. ואז כל בלהות ספות תמו. ונעשית הכל 
רשות היחיד, וכל הוצאות נאסרו והמוציא מרשות לרשות פוגם בצורה העליונה וקוצץ 
בנטיעות וד&quot;ז: 
 


אות תצו - ענין קרבן חטאת:
קריאה בתורה ובנביא: 
הכ&#x27; יקראו בס&quot;ת ז&#x27;. אם מוסיפין לא יוסיפו יותר מי&quot;ד שלא יבא טפל חמור על העיקר. 
הכ&quot;א. ומפטירין בנביא ואין פוחתין מכ&quot;א פסוקים. וכמו עולותיכם ספו על זבחיכם דסליק 
ענינא אף שאין בה כ&quot;א פסוקים שפיר דמי ולמפטיר נתקנו ז&#x27; ברכות ג&#x27; לפניה וד&#x27; לאחריה. 
וסוד כל אלה הדברים נבאר בספרי העבודה, כי ז&#x27; שנתקנו לעלות בתורה נגד ז&#x27; רואי פני 
המלך ר&quot;ל ז&#x27; ספירות הרואים את פני המלך ש&quot;ת. וכבר ידעת שכל נביאים נתנבאו בנ&quot;ה ולכן 
כל מקום שקורין בתורה שבכתב חוזרין וקורין בתורה שבע&quot;פ. ואע&quot;פ שכבר כלולה בתוך ז&#x27; 
העולים לתורה, עם כל זה ראוי ליתן לה זבח בפני עצמו וקדיש. וכלי המשכן יוכיחו. וכבר 
התבוננת בסוד העולה שהמדה היא המתעלה עד רום שמי שמיא. לכן צריכין להפטיר כ&quot;א 
פסוקים כחשבון אהי&quot;ה ואי סליק ענינא וכו&#x27; הטעם כי לא תחסום שור בדישו כי היא העושה 
הפסקות וד&quot;ז: 


 
אות תצז - קריאה בתורה ובנביא:
איך לנהוג עם אבל וחולה: 
הכ&quot;ב. אם יש אבל או חולי ילך לבקרו ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול אלא יאמר שבת 
היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין וכו&#x27;. וכבר ידעת אמרם בקושי התירו לבקר 
את החולה בשבת הטעם המלך והמלכה במסבם וכל מעשה בראשית ששים ושמחים. ולזה אמר שבת 
היא מלזעוק ורפאה קרובה לבא כי אני ה&#x27; רופאיך בחבור אחד ורחמיו מרובים, כי נעוץ 
סופו בתחילתו. אין פרץ פירוש מימין, ואין יוצאת משמאל, ואין צוחה פירוש מלמטה 
ברחובות הנהר ולכן שפתו במדת השלום: 
 


אות תצח - איך לנהוג עם אבל וחולה:
שאסור להתענות בשבת חוץ מתענית חלום: 
הכ&quot;ג ימהר לאכול קודם ו&#x27; שעות כדגרסינן בירושלמי ר&#x27; אחאי ור&#x27; אבוהו בשם רבי יוסי בן 
חנינא שאסור להתענות בשבת עד שש שעות וכ&quot;ש שאסור להתענות בה תענית גמור חוץ מתענית 
חלום. והטעם עד שש לפי שאז כבר יגיע למדת הדין ועבר מדת יום ותפגום בו. כ&quot;ש המתענה 
תענית גמור שהוא מתאבל ביום שמחת לב המלך וביום חתונתו. אבל תענית חלום ראוי שיתענה 
כי מן השמים סייעהו להפטר מאיזה עונש שנגזר עליו ואין זה אלא כבא לשולחן המלך ביום 
שמחתו והמלך רואה שהוא עצוב ואמר המלך למה כולם שמחים וזה עצב ויאמרו לו עבדיו ואיך 
לא יהיה עצב ומעלתך כועס עליו. והמלך כדי שלא לערב לו שמחתו מוחל לו. ואם תבין המשל 
לא יעלם לך ממך הנמשל. ולכן מותר לו להתענות ואפילו בשבת: 
 


אות תצט - שאסור להתענות בשבת חוץ מתענית חלום:
מסביר מדוע צריך תענית לתעניתו: 
וזהו שאמרו בעלי תריסין שזה התענית ענג לו ר&quot;ל שהוא חשוב להתבטל גזירות חלומותיו. 
וא&quot;כ לפי סברא זו למה יצטרך להתענית עוד תענית אחרי שכוונתו לטובה וצדקה נחשבת לו. 
וקבלתי מבעלי העבודה מפני שהטריח כלפי מעלה לבטל חלומו שלא בזמנו לכן צריך כפרה 
והבן זה: 
 


אות תק - מסביר מדוע צריך תענית לתעניתו:
ענין ג&#x27; מנוחלי העוה&quot;ב: 
ובהטבת חלום עוד תשעה דברים נעתיקם בע&quot;ה. ויהיה זריז מאוד לקיים ג&#x27; סעודות בשבת 
דאר&quot;ש בן פזי אריב&quot;ל משום בר קפרא כל המקיים ג&#x27; סעודת בשבת ניצול מג&#x27; פורעניות 
מחבלי משיח ומדינה של גהינם ומלחמות גוג ומגוג. סוד ג&#x27; סעודות כבר הרמיזם עליהם בג&#x27; 
תפילות של שבת ומשם תתבונן. וסוד ג&#x27; פורעניות יתבאר בע&quot;ה במה שיבא בהודיענו סודות 
הגאולה. סוד א&quot;ר יוחנן ג&#x27; מנוחלי העה&quot;ב. הדר בא&quot;י והמגדל בנים לת&quot;ת והמבדיל על היין 
במ&quot;ש מאי היא והוא דמשייר מקדושתא לאבדלתא. קודם שנבאר הסוד הזה נקדים הקדמות שמהם 
יתבארו תמיד עיני ה&#x27; אלהיך בה. והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר להמטיר על הארץ לא 
איש אלא אין דורש אלא אותה וע&quot;י אותה הדרישה שהוא דורש אותה דורש שאר הארצות. הנותן 
מטר על פני הארץ שולח מים על פני חוצות כל הארצות מתמצית של ארץ ישראל שותות. מלמד 


שא&quot;י שותה תחילה וכל העולם בסוף. וא&quot;ר יהושע בן לוי כל העולם כולו מתמצית של גן עדן 
הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן וגו&#x27;. דע כי א&quot;י אינה תחת כוחות שרי מעלה רק תחת השם 
הנכבד והנורא ית&#x27;. שותה והיא הארץ הליונה השותה מן מים העליונים. ודוגמתה א&quot;י למטה. 
וכמו שהארץ העליונה שותה תחילה החיות וההשקה הנמשכת מן כ&quot;ע דרך קו האמצעי ובהגיע 
אליה יתפשט ממנה מתמציתה לשאר ארצות. וכבר ידעת מכח מאמרינו יתפשט השפע אילך ואילך 
לכל צבא השמים, כן א&quot;י מקבלת שפע וברכה מן ארץ עליונה. ואח&quot;כ מתפשט ממנה מתמציתה 
לשאר ארצות. וכבר ידעת מכח מאמרינו במה שקדם, כי המעלות בעולם העליון לנשמות 
מתחלקות לג&#x27; חלקים מהם בשכינה ומהם בצרור החיים. ומהם במקום מחצבתה שהוא הבינ&quot;ה. 
וא&quot;כ יתבאר לך מזה שראוי הוא לדור בא&quot;י להיות מנוחלי העולם הבא כפי כח שלימותו 
ובפרט במעלה הראשונה. הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. אחרי 


היות דר מקום מקדש ובית מלך תחת כנפי השכינה. אשר עיני ה&#x27; אלהיך ב&quot;ה: 
 
אות תקא - ענין ג&#x27; מנוחלי העוה&quot;ב:
ענין המגדל בניו לתלמוד תורה: 
המגדל בניו לת&quot;ת. כבר התבאר כי תורה שבכתב רומז לת&quot;ת ישראל. ותורה שבעל פה לשכינת 
עוזו והעוסק בתורה מחבר האור בפתילה להיות היחוד אחד. והמבטל אותה נרגן מפריד אלוף. 
וא&quot;כ המגדל בניו לת&quot;ת הוא מן המחברים את האוהל להיות אחד וראוי הוא שיהיה מנוחלי 
העולם הבא: 
 


אות תקב - ענין המגדל בניו לתלמוד תורה:
והמבדיל על היין במוצאי שבת: 
כבר ידעת מאשר קדם שהבדלה היא רומז ללוות המלכה ושתשוב לפעולתיה בתחתונים וכבר 
ביארנו זה בסימן קצ&quot;ב וכן נתבאר כי מדברי סופרים מצוה לקדש על היין והטעם לחבר אדון 
השמטה עם ימי עולם ובסוד הנמרץ לא תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך והנה א&quot;כ בעת 
הבדלה ראוי להיות על היין להמשיכה לאדמה לעזור בפעולתה כל ימי החול ובלבד שיהיה 
בחבור הכל וזה הרמז והוא דשייר מקדושא כלומר שיהיה הרחמים מעורב בו וא&quot;כ יתבאר לך 
מזה שהמבדיל על היין במוצאי שבת הוא מנוחלי עולם הבא שהוא סוד המעלה הראשונה שהוא 
השכינה וזכרהו וענין הבדלה כבר ביארנו בסימן קצ&quot;ג: 
 


אות תקג - והמבדיל על היין במוצאי שבת:
סוד ד&#x27; רשויות לשבת: 
הכ&quot;ו. סוד ד&#x27; רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור רה&quot;י הוא מקום 
ד&#x27; על ד&#x27; בגובה ועולה עד לרקיע העליונה והרמז למדת דוד כי היא נתונה לראש פינה 
ונקראת בית אל ועמה ד&#x27; רגלי המרכבה ומתנשא עד לרקיע העליונה וחפיצה ביחוד ובפרט 
בי&quot;ט ושבתו ולכן נאסרה ההוצאה מר&quot;ה לרה&quot;י בשבת וי&quot;ה. ורשות הרבים הם עשר ספירות 
בלימה ולמעלה מהן מקום פטור אדון סלה יתברך שאין המחשבה תוספת בו ודע זה וכרמלית 
הוא מקום שאינו לא רשות היחיד ולא ר&quot;ה והרמז לעולם הנפרדים, ולכן למעלה מהן מקום 
פטור שהרמז בו לעשר ספירות בלי מה שבזמנים קדומים ואפילו בימי אברהם אבינו היה 
ההרהור אסור בהם כמו בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר וכו&#x27;. וכל פחות מג&#x27; כלבוד דמי, כי 
העטרה כלולה ביסוד הו&#x27; נצח שהן ג&#x27; והבן מה שגלינו לך בסוד זה והאל יכפר בגלויו ואחר 
שעלו בידך כללי הדברים לא יעלמו ממך פרטיהם בע&quot;ה ודע זה: 


 
אות תקד - סוד ד&#x27; רשויות לשבת:
סוד מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה: 
הכ&quot;ז. ת&quot;ר אמר רבה בר מחסיה אמר רב חמי בר גוריא הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו 
שנאמר כי אני ה&#x27; מקדשכם אמר הקב&quot;ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה אני 
רוצה ליתנה לישראל לך והודיעם דע, כי דבריהם יש להם נגלה ונסתר והנסתר הוא בא לרמוז 
אל שבת העליון והוא צי&quot;ע שהוא גנוז אל תוך העטרה הנקראת גנזי המלך והאדם כאשר ישמור 
השבת בע&quot;ה יזכה להיות נשמתו צרורה בצרור החיים בצי&quot;ע. מדה במדה כמו שאמר ששכר מצוה 
מצוה כן שכר שבת שבת: 
 


אות תקה - סוד מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה:
ענין נר שבת ונר חנוכה: 
וזה הסוד בעצמו מה דבעי רבא פשיטא נר חנוכה ונר ביתו, עדיף נר ביתו משום שלום בית 
והטעם כי מדת צי&quot;ע נקרא שלום. ועטרת נקראת בית ובעבור היותם בשבת בחבור אחד לכן הנר 
עדיף וזה הסוד צדק ע&quot;ט ושלום צי&quot;ע נשקו. וכן זהו הסוד האי דבעי בפרק במה מדליקין, 
מאי ותזנח משלום נפשי א&quot;ר זה הדלקת נר בשבת. וסודות אחרים ג&quot;כ תבין מזה: 
 


אות תקו - ענין נר שבת ונר חנוכה:
אל אדון על כל המעשים: 
רמוז כאן כ&quot;ע שהוא אחד על כל החכמה שהיא רוח אלהים חיים והחכמה תחלת כל המעשים רמז 
כאן כ&quot;ע ברוך הוא ומבורך מעצמו והוא רמז לכ&quot;ע ואין צריך לומר על הכתר כי היא הברכה 
ואין ראוי לקבל ברכה מאחרים כי האחרים מתברכים ממנו. ולשון ברוך הוא ומבורך רצונו 
לומר שהוא מבורך מעצמו וברכה מלשון בריכה מעין השפע: 
 


אות תקז - אל אדון על כל המעשים:
סוד היה הולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת: 
הכ&quot;ח. היה הולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת, מונה ו&#x27; ימים ומשמר יום אחד. טרם שנבאר 
זה נביא קצת מאמרי חכמי העבודה ובפרט מספר הכולל ספר הבהיר, וז&quot;ל - ישב ר&#x27; אמוראי 
ודרש כשם שהשכינה למעלה כן השכינה למטה. ומאי שכינה למעלה הוא אור ראשון הנאצל מן 
חכמה. גם הוא מסובב הכל שנאמר מלא כל הארץ כבודו. מאי עבידתיה הכא, משל למלך, ש&quot;ה. 
שהיו לו ז&#x27; בנים, ז&quot;ס. שם לכל א&#x27; מקום ואמר להם שבו זה על גבי זה. אמר התחתון לא 
אשב אני למטה ולא אתרחק ממך. אמר להם הריני מסובב ורואה אתכם כל היום. והיינו מלא 
כל הארץ כבודו. ולמה הוא ביניהם, להעמידם ולקיימם. התבונן במאמרם האלה אם יש לך שכל 
ודעת שאין ספק שזו סוד את שבתותי תשמרו. ומעתה תשוב לבאר מונה ו&#x27; ימים ומשמר יום 
אחד. כבר התבאר במה שקדם שהאצילות הפנימי נכלל בעשר וג&#x27; מהם אין שום יום נתפס בהם. 


וז&#x27; מהם אשר על ידם נבראו העליונים והתחתונים והם נקראים ששת ימי המעשה. ויום הז&#x27; 
שבת לה&#x27;. וממה שקדם התבאר כי אין בז&#x27; אלו תחתון מן האור או רחוק מן האור המסובב בהן 
רק הם שנוי המעלה. וכולם נקראו שבתות כי כל אחד מהם תופס ז&#x27; אלפי שנה ו&#x27; כנגד ימי 
המעשה והז&#x27; כנגד יום ז&#x27;. וא&quot;כ מאיזה מהם שתתחיל למנות הז&#x27; יהיה קודש והמשל בזה אם 
נצייר ונשים עגול אחד ושים סביבו ז&#x27; נקודות מעגלת מבלי שיקדים א&#x27; מהם לאחר. הנה בלי 
ספק מאיזה מהם שתתחיל הוא יום ראשון לששת ימי המעשה והז&#x27; הוא שבת. ודע זה. ואמנם 
ל&quot;ט אבות מלאכות סודם בסוד ארבעים יכנו וגו&#x27;. ואם אתה מן המבינים התבונן מה שהרמזנו 
במאמרנו ויתבאר זה בסוד ויהי הגשם על הארץ מ&#x27; יום והשאר אוצר ה&#x27; יבוא וברוך שעזרנו 
בהשלמות קצת סודות שבת: 
 


אות תקח - סוד היה הולך במדבר ואינו יודע אימתי שבת:
סוד לחם הפנים בחומר בקודש: 
א&quot;ר לוי מאי דכתיב ונתת על השלחן הטהור מכלל דאיכא טמא, כלי עץ העשוי לנחת הוא ואין 
מקבל טומאה. אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין את לחם הפנים לפני עולי רגלים ואומרים 
להם ראו תבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו. וכדרבי יהושע בן לוי, דאריב&quot;ל נס גדול 
נעשה בלחם הפנים שסילוקו כסידורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו עכ&quot;ל. דע לך כי 
השלחן רומז למלכות דוד והלחם שלום בארץ וסוד זה גלוי שלא היתה עריכתו והסרתו אלא 
בשבת לרמוז אל החיבור השלום בארץ. וטעם להיות לחם הפנים על השלחן בבית הבחירה כפי 
השרשים שהנחנו למעלה שצריך לכל דבר לעשות התעוררות למטה כדי שתחול הברכה למעלה ולפי 
שהארץ העליונה ממנה יצא לחם והיא המעשרת ונותנת טרף לביתה וחק לנערותיה. וכן כל כהן 
שהגיעו לו כפול מן הלחם היה שבע בו כל אותו היום וזה שהיו מראין לעולי רגלים הטעם 


כי עולי רגלים היו באין לראות פני השכינה והראה להם שהוא בחבור שלום ובחום מדת דינו 
פחד יצחק להכין מזונות לעולם ושכחות הטומאה לא נגעו בו ולכן היה סילוקו כסידורו ודע 
זה: 
 
אות תקט - סוד לחם הפנים בחומר בקודש:
סוד ב&#x27; נפשות שאמרו חכמים שיש לו לאדם בשבת: 
פירש הרב ר&#x27; יעקב שי&quot;ר כי הנשמה החכמה מלמדת את האדם לעשות רצון הבורא ית&#x27; ויתעלה 
ואומר לו לענג את השבת ומוסיף תאוה על תאותו. ובמוצאי שבת אומרה לו אל תוסיף על 
תאות מאכלך וכל שנגרע מתאותו נוספת לו חולי. וע&quot;כ יברך על הבשמים. ונרמז בזה ג&#x27; 
נפשות יש לו לאדם נפש החכמה מתאוה לעבוד לבוראו שוכנת במוח. ונפש החיים מוספת שררה 
וכבוד שוכנת בלב. ונפש הבהמית מתאוה לאכול ולשתות כל ימי השבוע: 
 


</div>
