{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "35", "title": "ספר שושן סודות — אות תקי - סוד ב' נפשות שאמרו חכמים שיש לו לאדם בשבת:", "hebrewTitle": "אות תקי - סוד ב' נפשות שאמרו חכמים שיש לו לאדם בשבת:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/35/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/35/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות תקי - סוד ב' נפשות שאמרו חכמים שיש לו לאדם בשבת:\nסוד ברכת הלבנה: \nוזה נוסח הברכה בא\"י אמ\"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם \nשלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר \nשתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד \nמלכותו בא\"י מחדש חדשים. ברוך וכו' מוריד הברכה עד העולם ובכלליו שש קצצות ואח\"כ שב \nאל אשר התחיל והוא כ\"ע אשר כיוון בו בכאן במלת אשר כאשר פירשנו. במאמרו חכמה, והוא \nעל סוד מאמר ז\"ל שאמרו בראשית נמי מאמר הוא. ברא מדת הבינה. שחקים ז\"ס. וכענין \nשאמרו הביט בחכמה וברא את העולם כלומר הבינה הביטה בחכמה וברא אתה העולם ז\"ס. וברוח \nפיו כנסת ישראל, הנקראת מן הכח אל הפועל. חק וזמן, כלומר מלכות חק כמד\"א זאת חקת \nהתורה. וזמן, ששה ספירות העליונות ממנה הנקראים זמנים כאשר פירשנו. להם, צבא מעלה. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וכבר התבאר במה שקדם כי כל הספירה תעשה שיתא אלפי וחד חרוב וכל זמן קיום הספירות \nקיום צבא מעלה. וזה אמרו שלא ישנו את תפקידם עד שובם אל העפר ככתוב הכל היה מן העפר \nוהכל שב אל העפר, וכאשר פירשנו במה שקדם. ששים ושמחים, ז\"ס. לעשות רצון קונם, קונה \nשמים וארץ. קונם אותיות ק\"נ מ\"ו. ק\"נ הוא שם י\"ה. מ\"ו הוא שם יהו\"ה עם עצמו. וכבר \nפירשנו. והרמז לג' ראשונות. פועל אמת, ר\"ל ההקף בכללו הם פועלי אמת של התפארת הנקרא \nאמת. שפעולתם אמת, כן היא הגרסא בתלמוד ובפוסקים. רק החכם בעל הגדור כתוב בחיבורו \nשפעולתו צדק. ופירש ע\"ז שהקף הנקראים פועלי אמת פעולת צדק כלומר פעולתם וצאתם ע\"י \nצדק שהיא המלכות הנרמזת בפסוק צדק צדק תרדוף וכו'. ולפי דעתי כי לא נשרש גרסת \nהתלמוד וכל הספרים מקוצר דעתינו אבל הטעם הוא כן פועל אמת הן ההקף שהם הפועלים של \nהאמת שהוא הת\"ת שפעולתם אמת הוא צי\"ע משך הו\"ו הוא ג\"כ יקרא אמיתי. ועל ידו יוצאין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "פעולת הספירות. ואין ספק כי גם הם יוצאין ממדת מלכות הנקרא צדק אבל העיקר הם ע\"ב \nצי\"ע כי כל הברכות הם לראש צדיק ולפי שהנוסחא פועל אמת ירמוז לצי\"ע שהוא פועל מקבל \nמאמת וזה אמרו פעולתו אמת כי פעולת צי\"ע הוא ממדת אמת ודע זה וללבנה אמר שתתחדש \nכלומר ת\"ת אמר ללבנה העטרה שתתחדש ב'. ובא בענין ונתתי לכם לב חדש ומהו החדש עטרת \nתפארת כלומר להיותם בחיבור אחד והסוד המגלה לאלה הדברים וירא אלהים את בני ישראל \nוידע אלהים. ועמוסי בטן הם זרע ישראל הגשמי שנאמר העמוסים מבטן הנשואים מני רחם. \nלהתחדש כמותה, כלומר, כשם שהמלכות נתחדש מן ישנותה אל חדשותה כן ישראל התחתונים \nיסתלק מהם שאורם שאור שבעיסה בסוד זה יהיו ראוים לפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. זה \nגרסת התלמוד והפוסקים אמנם החכם בעל הגדור גורס לפאר ליוצרם בל אשר ברא. ופירש ע\"ז, \nבכל הוא היסוד. אשר כ\"ע. ברא והאציל ונגנז ועתיד לגלות. ולפי דעתי הוא שפת יתר, אבל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הטעם כן הוא. לפאר ליוצרם, ר\"ל ליוצרם הוא מדת הבינה. כלומר, לפאר ולהביא ממדת הפאר \nליוצרם שהוא הבינה. על כבוד מלכותו, כאילו אמר למה יפארו ליוצרם בעבור שישפיע על \nהכבוד שהוא המלכות ע\"ד נסכתי מלכי. והכוונה אחת אבל המלות משונות דע זה והבינהו. \nולמה נשבש הגירסאות האמורות בתלמוד. בא\"י תתברך תפארת ישראל הנקרא אתה המחברך מכתר \nשעל ידו החדוש בחידושים מהם תתחדש העטרת והחדשים הם ו' ימי בראשית והת\"ת כמלך היושב \nבמדינה ובו י\"ב צרופי שם ב\"ד הנקראים י\"ב גבולי אלכסונים נגדם י\"ב מזלות וי\"ב חדשי \nהשנה. ולכן ראויה החתימה להיות מחדש חדשים ולא ירחים כי ירח נאמר על העטרה. וז\"ס \nשאין כותבין בגט אשה חדש כי אם ירחים. וסימנך גרש ירחים. וזה סוד נגלה במאמר כל \nהמגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, כלומר, מזבח הרומז לעטר\"ה כי היא \nחפיצה בדיבוק וחבור ולא בגירושין. והנה החדשים נאמר על כל שש ספירות, והירח על \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "העטרה. והמברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני השכינה וכבר ידעת כי פני השכינה היא \nהעטרה והשכינה היא הבינה כי היא שכינה העליונה: \n \nאות תקיא - סוד ברכת הלבנה:\nסוד מקודש החדש: \nדע כי החדש רמז לעטרה המתחדשת מת\"ת וזה בכל ר\"ח הקרוב י\"ח שעות קודם המולד וו' שעות \nאחר המולד כפי שרשי התכונה וכפי שרשי רז\"ל י\"ח מעתיקא (וו') מחדתא וידעת כי כפי \nפעולת התחתונים כן יהא רושם בעליונים ולכן ב\"ד התחתון צריכין לומר מקודש החודש וכו' \nלכומר מקודש ה' אחרו' בשם יהו\"ה ובשם אלהים ביחוד יהוה יתברך והסימן דוד מלך ישראל \nחי וקים וכבר דברנו בזה במה שקדם ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אות תקיב - סוד מקודש החדש:\nסוד קידוש הירח עפ\"י ראייה: \nועפ\"י חשבון והדחיות בסוד הזה רפו ידי להודיע סודתם כי עצמו משערות ראשי וכחי עזבני \nוא\"א מבלי שיבאר הספיקות הנופלות בסדר החשבון על פי הדחיות כי מי שלא יספיק לא \nידרוש. הספק הא'. הא קי\"ל שכל מקום ששגו ב\"ד בהוראה מביאין קרבן על שגגתן ולמה \nכשטעו בית דין בקדוש הירח לא יתקנו מעוותם ולא יביאו קרבן על שגגתן. הספק הב'. למה \nידחו אד\"ו (היינו שאם יום ראשון של ר\"ה נופל בימים א' ד' ו', הוא נדחה) משום ערבה \nוירקא ומתיא והוא תיקון נביאים ובעד ערבה יכנסו כל הקהל בכרת וכ\"ש בעד ירקא ומתיא. \nהספק הג'. וכל ראייתם תלויה במלת אותם החסרה ו'. וכמה אותם חסרים. ויפקוד אותם משה \nחסר ו'. וצפית אותם זהב וכל מעשה משכן חסרים ו'. ותאמר ג\"כ אם טעה בצלאל יהיה קיים \nוהלא נאמר כאשר צוה ה' כן עשה, ומה צריך לומר כן והלא כתיב אותם חסר ואף אם טעה \nנחוש לזה כמו בקדוש הירח. הספק הד'. דחיות מולד זקן ק\"ל, אם עפ\"י חשבון המולד אנו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "קובעין נקבע אפילו לא נראה הירח. ואם עפ\"י הראייה אנו קובעין מה לנו לחשבון של \nמולד, ואיך נצא ידי חובותינו במאמר משבטלה סנהדרין אין קובעים עפ\"י הראייה. ואם טעם \nדחיית מולד זקן שלא יראה, אם כן אנו קובעים על פי הראייה ודע כי בהיתר אלו הספיקות \nע\"ד הפשט ננעלו בפני שערי תשובה מספיקות אך ע\"ד האמת יתישבו הדברים דבר על אופניו. \nדע כי כבר קדם לנו הדיבור איך שהערבה רומזת לבעל השמיטה. וכן כבר התבאר מכוון \nדברינו איך שבכל השמטות מדת יצחק תהיה מעורבת בין רב למעט. וכן כבר ידעת שר\"ה הוא \nיום דין ברחמים. ואחרי הודיעך את כל אלה דע כי בהיותינו בגלות שהקרבנות בטלו צריכין \nהיו אנשי כנסת הגדולה לתקן דרכים נאותים בקביעות יום הדין שלא יתחייבו ביום דינם. \nולביאור זה אומר, שאם היו קובעין ר\"ה ביום א' הנה ערבה שהוא יום הדין יבא בז' ואין \nלדחותה כלל משום לא תעזוב את הלוי כל ימיך כאשר פירשנו. ואם נדחה השבת מפניו א\"כ \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אנו דוחין הרחמים מפני הדין וזה אינו מן הדין. ולזו הסבה נדחה יום אחד. ואם נקבע \nר\"ה ביום ד' כבר ידעת שיום ד' הוא יום הפחד מ\"ה הקשה, ואם תדין הבינ\"ה את העולם \nביום הזה אזי יהיה להם מצד עומק דקדוק הדין ולא יעברו על ראשון ראשון וירד המות \nוהירקון מן מ\"ה הקשה בעולם והוא הרמז מתיא וירקא. ובפרט כי יום הכפורים יבוא ביום \nו' שהוא יום הו\"ד מעבר מדת הפחד ולא פליגי בהא אלא הסתירו הסוד. ואם יבא ר\"ה ביום \nו' הרומז בהוד ואם תדין הבינה בעת ממשלתו כל הדינים ימצאו שם כי הוא מעבר הפחד \nויפסוק הדין לרעה והיינו מתיא וירקא. ולזה צותה התורה האלהית שלא לקבוע ר\"ה בימים \nהאלו. וטעם דחיית מולד זקן הוא לפי שאז הלבנה תחת אור החמה והיא יום דין קשה, ואם \nהבינה תדין ביום ההוא יקרה לבריות צער גדול. אמנם נבחרו ימי בגה\"ז אם יום ב' אפילו \nשהוא מורה ברפה מ\"מ היא מחלה ומבקשת רחמים על בינה. וביום ג' הוא מדת החסד. ויום ה' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הוא נצח מדת משה רע\"ה האומר סלח נא לעון העם הזה. הז' כולו רחמים ואין שטן ואין פגע \nרע והוא צי\"ע ואמנם על קושיא הג' דע כי נחסרה המלה וטעם להיות אותיותיו אמת הרומז \nלתפארת ישראל אשר הוא המצוה על המועדים ומסכים עליהם ואיך יהיו שוגגין או מזידין. \nואפילו שנראה שאינו כן אין לחוש כי אין הקב\"ה מביא תקלה ע\"י צדיקים בדבר שכל ישראל \nיהיו בהכרח וא\"ת מ\"ש משאר מצות שהן מקריבין קרבן על שגגתן זה אינו דומה כי לא העידו \nעליהם מדת אמת שהדין עמהם, מה שא\"כ בכאן ולזה באו כל אותם שאצל מלאכת משכן חסרים \nלומר שמדת אמת הסכימה כי לא יבא טעות על ידם. ובזה הותרו כל הספיקות שנסתפקנו. אמנם \nנשאר לי ספק חזק מאוד ולמה היו קובעים באד\"ו עפ\"י הראייה בזמן היות ישראל על אדמתן \nולא שמו לבם לטעמים הנזכרים באד\"ו והתר הספק הזה אוצר ה' יבא. אמנם ע\"ד הפשט ננעלו \nמפני שערי התשובה עד יבא מורה צדק: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אות תקיג - סוד קידוש הירח עפ\"י ראייה:\nסוד מחט ומסמר: \nקבלנו מחכמי קדם כי הרואה בחלומו מחט הוא סימן שתלד אשתו נקיבות ואם רואה מסמרים \nהוא סימן שתלד אשתו זכרים. והטעם כי המחט רומז אל מדת העטרה שמכנסת בזו ומוציאה \nבזו, ומסמר הוא רומז אל צי\"ע זכר ומשפיע ובעלי אסופות: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אות תקיד - סוד מחט ומסמר:\nסוד עשר עטרות שנטל יום ר\"ח ניסן הוא יום הקמת המשכן: \nתנא אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית - ראשון לנשיאים. ראשון לכהונה. \nראשון לירידת האש. ראשון לאכילת קדשים. ראשון לשכינה לשכון בישראל. ראשון לברך את \nישראל. ראשון לאסור הבמות. ראשון לחדשים דע כי יום שהוקם המשכן בו ונעשה ימי \nהמילואים נסתלקה הצורה העליונה מן הפגם שהטיל נחש הקדמוני בחוה העליונה ואז שבו \nהצינורות להשפיע למטה ברכה ושפע והעטרה העליונה שלחו עטרתה לארץ בעת ההיא. וזה \nדכתיב ויהי ביום כלות משה. כלת משה כתיב, אז נשלמה הכלה בתכשיטיה ועדייה וחלייתה. \nוכן אמרו רז\"ל מאי דכתיב ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זה אהל מועד \nוביום שמחת לבו זה בית עולמים. ודע כשהוקם המשכן למטה הוקם העליון. וכבר ביארנו זה \nבכמה מקומות שהעליונים תלוים בפעולת התחתונים ודע זה. ומעתה תוכל להבין כל ראשון \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מהם אנה רומז ודע זה והבינהו: \n \nאות תקטו - סוד עשר עטרות שנטל יום ר\"ח ניסן הוא יום הקמת\nסוד חטא בני אהרן: \nובסוד זה דיעות, דעת הרמב\"ן ודעת ספר הזהר. ואנחנו נביא מקודם דעת הרב ז\"ל ופירושו \nעליו כמנהגינו ואח\"כ ספר הזהר. אמר ה\"ה ז\"ל החטא בנדב ואביהוא הודענו ממה שכתוב \nויקריבו לפני ה' אש זרה. לא אמר ויקריבו קטורת אשר לא צוה אותם. והנה הם שמו קטורת \nעל האש כענין שנאמר ישימו קטורה באפך ולא שתו לבם רק לזאת. והנה לא היה אשה ריח \nניחוח. וזהו הטעם וישימו עליה קטורת. שלא אמר וישימו עליהם קטורת כאשר אמר בעדת קרח \nוישימו עליהן קטורת. אבל אמר כאן וישימו עליה קטורת, לרמוז לנו עיקר חטאם כי על האש \nלבדו שמו הקטורת עכ\"ל. פירש החטא בנדב ואביהוא כו' כוונת הרב ז\"ל כי הקטורת קרבה \nלמדת הדין שנאמר ישימו קטורה באפך, ירצה למדת האף. ולכן עוצר המגיפה. ויקריבו לפני \nה' אש זרה, ירצה שהטו כוונתם לענין זר מאוד, כלומר, לא שתו לבם רק לזאת והיא אינה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "חפיצה בזה שתהא זרה בעיני בעלה. רק ביחודו לא אמר ויקריבו קטרת אשר לא צוה אותם, \nרצה להודיענו חז\"ל כי הקטורת היתה כתיקונה וכמשפטה. אבל העונש היה שהפרידו האשה \nמבעלה ושוה זרה בעיני בעלה. וא\"כ לפי סברת הרב הוא כי האש רומז בכאן למדת מלכות אך \nנעשה זרה ומזורה לאחיה העליונים כפי מחשבתם הנפסדת. והנה הם שמו הקטורת על האש \nכענין שנאמר ישימו קטורה באפך, ירצה לא פשעו בתיקון הקטורת רק בכוונת האש שעשהו \nזרה. וזה אמרו ולא שתו לבם רק לזאת. והנה לא היה אשה ריח ניחוח, כלומר, לא יהיה \nחיבור מדת מלכות לשלשת האבות הנקראים אשה ריח ניחוח כאשר פירשנו בסוד אשה. וזה טעם \nוישימו עליה קטורת ירצה כי הקטורת הקריבו. למדת עליה, ולא למדת עליהם. ובזה עשהו \nזרה שלא נאמר וישימו עליהן קטורת כמו שנאמר בעדת קרח וישימו עליהן קטורת. ירצה כי \nאצל נדב ואביהו היה שתי מחתות כמו שנאמר ויקחו איש וכו' ולמה אמר וישימו עליה ולא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "נאמר עליהן. אלא לרמוז כי לא שתו לבם רק לזאת, כי על האש לבדו שמו הקטורת ובזה \nהפרידוה מן הבנין. ולכן נראה כי מיתתם היה בעבור הקצוץ בחטאם. והוא החטא העגל ודור \nהפלגה ואדם הראשון. אמנם מה שנראה מספר הזהר הוא זה שלא נענשו אלא נכנסו עם זאת \nוהקריבו אש זרה בחסרון ה' ולא שתו לבם לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, ונכנסו \nמבלעדי השכינה. והאש הגדולה ומדת הדין העזה תשתוקק להדביק בבתה ויצאה עליה כפעם ולא \nמצאה אותם בידם נפלה עליהם ושרפתם, וא\"כ ענשם היה שלא עשו זכר לשכינה בהקריבם \nהקטורת. זהו דעת ר' שמעון בן יוחאי בספר הזהר. ואלהים יראינו נפלאות מתורתו אמן: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אות תקטז - סוד חטא בני אהרן:\nסוד ביעור חמץ בליל י\"ד: \nדע כי יציאת מצרים היתה ביום ה' הרומז לנצח ויום ד' הקודם ליום יציאת מצרים שהוא \nי\"ד הרומז למדת הדין הקשה החמוצה, לפי שיציאת מצרים היתה בד\"ו פרצופים ורצה החכמה \nהאלהית שלא ישאר רושם מן מדת הדין הקשה במדת הדין הרפה צוה לבטל כל חמץ וכל שאור \nהרומז למדת הדין הקשה ביום פעולתה שהוא ליל י\"ד ויום ד' ולא ישאר ממנה כזית. וצריך \nלהפקירו ושיזכו הגוים הדוגמא למעלה השרים העליונים וכי תתעלה למצה השמורה אספקלריאה \nהמאירה ושינהוג זה ז' ימים כנגד ז' צורות הקדושות, ר\"ל שלא יאכלו חמץ זכרים ונקבות. \nולכן חומרות רבות באות בחמץ וכרת על אכילתו בימים הקדושים ומפני זה הקרבן עולה לריח \nניחוח לשם הנכבד עטרה, והנורא ת\"ת, כדמות מצה. ולכן נאסר כל שאור וכל דבש להקטיר \nאשה לה' ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות תקיז - סוד ביעור חמץ בליל י\"ד:\nסוד אכילת מצה בליל ט\"ו חובה וכל שאר הימים רשות: \nדע כי השרשים הכוללים אשר התבארו בחיבורי בעלי העבודה שיציאת מצרים היתה בהתגלות \nשערי הבינה כדי להכריע ולהכניע שר מצרים אשר הוא ראש נכבד מכל השרים העליונים. וכל \nספירה וספירה שלחה מכוחה שהם עשר מכות. אך ליל יציאתה לא היתה רק בה' ובית דינו \nשנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וכו'. ובאה הקבלה שהיתה המכה הי' ע\"י המלכות \nבחיבור מדת יעקב. וכבר קדם לך הדיבור שהחמץ ירמוז אל מדת הדין הקשה והרפה המקבלת \nממנה. ולכן באה האזהרה שלא יאכלו חמץ כדי שלא ישיתו לבם רק לזאת. ולכן גזר שבערב \nהיציאה שהוא ט\"ו ליל אשר אז היתה המכה והיציאה שלא יאכלו חמץ כ\"א מצה לרמוז אל מדת \nהרחמים בחבור הדין יאכלו מצה. אבל בשאר ז' ימים רצה אוכל מצה רצה אוכל שאר דברים רק \nשלא יאכלו חמץ, כדי שלא ישית לבו רק לזאת. והבן אמרם שאמרו כל שלא אמר אמת ויציב \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שחרית וכו' לכן צריך לומר מדת יום בערב, ומדת לילה ביום. שנאמר להגיד בבוקר וגו'. \nוהסוד אמרם ז\"ל אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך את חג המצות תשמור. לומר מי שאינו שומר \nהמצות ואוכל חמץ בחג ההוא כאלו עשה מסכה והטעם כי בא לידי קיצוץ בנטיעות ועיקר \nהגאולה היתה בשמו הגדול וא\"כ צריך להיות טעם המצה בפיו להורות על היחוד ודווקא \nבאותו לילה ולא בלילה אחר כי בשאר הימים אינו מטעם מצה אלא מטעם כי גורשו ממצרים \nולכן בפסח שני מצה וחמץ עמו בבית. ואוכל מצה כי בשניהם נעשה הנס, רחמים לישראל \nלהצלה ודין לעשות נקמה במצר 'ם. כענין שאמרו ידו אחת משקעת למצרים וידו אחת מצלת \nלישראל. ושניהם הסכימו בדין. אמנם עשו הרחקה הזאת שלא ימצא חמץ בפסח בבית לפי \nשבאותו הזמן היה המעשה והענין היה בעיניהם. אבל בפסח ב' אסרו האכילה זכר לדבר אבל \nהקיום בבית לא אסרו וד\"ז: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אות תקיח - סוד אכילת מצה בליל ט\"ו חובה וכל שאר הימים רשו\nסוד עשר מכות: \nונתחיל לפרשה בדרך הספירות מלמעלה למטה דע כי הכתר ברד, והחכמה שלח צפרדעים, ובינה \nכינים, חסד דם, פחד דבר, ת\"ת מכת בכורות, נצח ארבה, הוד שחין, יסוד חשך, מדת דוד \nערוב. וטעם אלו המכות באו שלא כסדרן אוצר ה' יבא בפרושים להגדה בעזה\"י: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אות תקיט - סוד עשר מכות:\nסוד שתי כתרים שנתנו לישראל בהר סיני: \nביום הנבחר לקבלת התורה. דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא \nמלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל ב' כתרים, א' כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון \nשחטאו באו ק\"ך רבוא מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. \nאמר ר' חנינא ב\"ר חייא וכולם עתיד הקב\"ה להחזירם לנו שנאמר ופדויי ה' יישובון ובאו \nלציון ברינה ושמחת עולם על ראשם. כבר נתבאר שהשמיעה רומזת למ\"ה, וישמע אלהים. \nוהעשיה לרחמים, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים והנה ב' כתרים הם כתרי ד\"ו פרצופים. \nוסוד ס' רבוא הזכרנו עליהם בכמה מקומות וסודם כסוד ששים גבורים סביב לה מגבורי \nישראל, ישראל סבא. וכולם מגבורי רחמים דכתיב מפחד בלילות. ולכן הכתירם בב' כתרים. \nובעת חטאם נכפלו כי חזרה לנקום נקמתה על מעשה העגל. ולכן ירדו ק\"ך רבוא מלאכי חבלה \nופרקום ובבוא משיחינו כשתשוב העטרה ליושנה ישובו לישראל כי אז תהיה אור הלבנה כאור \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "החמה וזהו שנאמר ופדויי ה' ישובון, אלו ו' הספירות שיהיו נפרדים מן החיצונים. ובאו \nלציון צי\"ע. ברנה, כלומר ברנה אחרונה. ושמחת עולם ת\"ת, על ראשם. והרי שני כתרים הא' \nנ\"ר ה' והב' שמחת עולם ודע זה והבינהו: \n \n", "en": ""}]}
