# ספר שושן סודות — אות תקנב - מעשה מספר חסידים:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/38/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות תקנב - מעשה מספר חסידים:
מענין התשובה: 
בא ולמד מאדם הראשון שכל ימיו ישב בתעניות כי כן חשבון התענית כחשבון שנותיו וזכה 
לשכון במלך וממלך למלך גדול ממנו. וסימן לדבר אד&quot;ם ואמרו רז&quot;ל מקום שבעלי תשובה 
עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ואיך יתכן שידמה מי שלא טעם טעם חטא למי 
שטעם אף שנטהר. וכבר ידעת כי הבינ&quot;ה תקרא תשובה וא&quot;כ הצדיקים יהיו בצי&quot;ע ובעלי 
תשובה בבינ&quot;ה ולכן נראה כי ב&#x27; מיני תשובה הם. העליונה והיא הבינ&quot;ה, והב&#x27; העטר&quot;ה שגם 
היא תקרא תשובה וזה כי כמו שישובו כל הרוחניים אל הבינ&quot;ה הנקראת תשוב&quot;ה, כן ישובו 
כל מה שלמטה מהעטר&quot;ה אל העטר&quot;ה הנקראת תשובה. ובעלי תשובה חונים בעטרה וצדיקים 
גמורים בצי&quot;ע וא&quot;כ המאמר הזה נאמר לשבח הצדיקים ולא לגנאי וכן שיעור המאמר מקום 
שבעלי תשובה עומדים צדיקים אין עומדים כי מקומם למעלה שהם. וי&quot;א על דרך סוד עמוק 
והוא משל והנמשל כי בעלי תשובה נקראים כת&quot;ר וחכמה שלבסוף הכל שב אליהם וצדיקים 


גמורים הם יסו&quot;ד ות&quot;ת וידוע כי ה&quot;א ירמוז בכת&quot;ר ויו&quot;ד בחכמ&quot;ה וסימן ואיזה מקום 
בינ&quot;ה ות&quot;ת רמוזה בוי&quot;ו ויסו&quot;ד במשך הו&#x27; ואם מעתה תבין הרמז אנה מגיע הרמז ורבינו 
בחיי בחיבורו ספר חובת הלבבות פירש זה ע&quot;ד הפשט וגם הוא שם הדבר בב&#x27; נושאים יעויין 
שם: 
 
אות תקנג - מענין התשובה:
סוד שבת שבתון הנאמר אצל יוה&quot;כ: 
דע כי בתיבת שבת רמז לדוגמא. והשבתות לשבתות עליונים - הא&#x27; עטרה, והב&#x27; צי&quot;ע, והג&#x27; 
אם הבנים. והם רומזים בתיבת שבתון. שבת, כ&quot;י. ו&#x27;, משך הו&#x27; שהוא הצי&quot;ע. נ&#x27; פשוטה 
שהוא שבת הגדול. והנה נרמז שלשתן בתיבת שבתון. וקראו כפורים לפי ששם י&quot;ה רומז לאם 
הבנים ולכנסת ישראל ולכן קרא כפורים כי מיעוט כפורים שנים. ומטעם זה קרא לכפורים 
שבת להיותו רמוז בשבת שהוא רמוז בי&quot;ה ככתוב יסור יסרני י&quot;ה: 
 


אות תקנד - סוד שבת שבתון הנאמר אצל יוה&quot;כ:
סוד שם יום הכפורים: 
דע כי בראשונה נביא הספיקות הנופלת בסוד היום הזה ואלו הם. א&#x27;. למה אצל יום הכפורים 
כתיב אך וכן אצל סוכות יותר משאר המועדים. ב&#x27;. למה נבחר היום הזה להיות בעשור לחודש 
ולא בט&#x27; ולא בי&quot;א. הג&#x27;. למה נבחר להיות בחודש השביעי ולא בששי ולא בשמיני. ד&#x27;. למה 
אמר הזה ולא הספיק לו לומר בחודש השביעי כמו שאמר אצל ר&quot;ה. ה&#x27;. למה קראו כפורים 
בלשון רבים ולא קראו יום כפור בלשון יחיד. הו&#x27;. למה אמר הוא ולמה לא אמר אצל ר&quot;ה 
וסוכות. הח&#x27;. ועניתם את נפשותיכם. למה לא אמר ותצומו לשון המבואר. וא&quot;ת כדי לכלול 
שאר העינויים, א&quot;כ למה על אכילה ושתיה לבד יתחייב כרת ולא על שאר ענויים, והא השאר 
מכח ענוי, לפיכך לא יתחייב בכולן כרת ממה דכתיב וכל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום 
הזה וגומר. הט&#x27;. למה יעניש ויזהיר על העינוי ולא יזהיר על הוידוי והתשובה והחרטה. 


הי&#x27;. למה כתיב נפשותיכם, אם כוונת הכתוב בכאן הגוף כמו ברזל באה נפשו ניחא. אך אם 
כוונתם בנפש המשכלת, מה עינוי שייך בה אדרבה כי העינוי לה תועלת בהחלש הכוחות 
הגופניות גבר השכל. הי&quot;א. אשה לה&#x27;. תימא למה לא כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו כמו 
שכתוב גבי ג&#x27; רגלים ור&quot;ה. וזה הספק יפול ג&quot;כ בשבת. הי&quot;ב. וכל מלאכה לא תעשו תימה. 
למה לא אמר אחר אשה לה&#x27; ריח ניחוח כמו שאמר גבי העומר ושתי הלחם וזה התימא ג&quot;כ על 
ג&#x27; רגלים ור&quot;ה. הי&quot;ג. בעצם היום הזה. למה לא אמר אצל ג&#x27; רגלים ושבת ור&quot;ה בעצם היום 
הזה והלא בכולם יש בהם תוספת מחול על הקודש כדילפינין מן תשבתו שבתכם, וילמוד כן 
לכל יו&quot;ט שעל עצמו של יום חייב ולא על התוספות. הי&quot;ד. יום כפורים הוא. למה הוצרך 
לכתוב פעם אחרת והלא כבר אמר יום הכפורים הוא ובו קאי ולמה יכפול לכתוב כן. וכל 
מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יוה&quot;כ הוא לכפר עליכם וגו&#x27;. הט&quot;ו. לכפר עליכם. משמע 


שהיום יהיה מוכן לכפר ולא הש&quot;י. ובאחרי מות אומר כי ביום הזה יכפר משמע הש&quot;י הוא 
יכפר ולא יום הכפורים. ויותר קשה לפני ה&#x27; אלהיכם משמע שיום הכפורים הוא מכפר לפני 
ה&#x27; ולא ה&#x27; בעצמו. הט&quot;ז. כי כל הנפש. קשה הי&quot;ל לומר וכל הנפש, כי מלת כי לא תקשור על 
מה שלמעלה בכל ד&#x27; לשונותיה. הי&quot;ז. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה. קשיא לי טובא, מאחר 
שבטל הצום והעבודה והמלאכה הוא בכרת, לערבינהו יחד ויאמר ככה - כי כל נפש אשר לא 
תעונה ואשר תעשה כל מלאכה ונכרתה, או והאבדתי. למה יביאום בשני פסוקים. ועוד קשה אם 
כרת והאבדון הוא אחד, יכתוב או כרת בשניהם או אבדון בשניהם. ועוד למה במלאכה אמר 
מקרב עמיה ואצל ענוי מעמיה. הי&quot;ח. כל מלאכה לא תעשו קשה למה נשנה אם בעבור חוקת 
עולם וכו&#x27; ליערבינהו, תרי קראי למה לי. הי&quot;ט. חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. 
קשה למה איצטריך קרא, והלא חובת הגוף הוא ונוהג בכל מושבות. וא&quot;ת בעבור שנלוה אל 


הקרבנות אצטריך, והא חדש שנלוה אל הקרבנות ונוהג בכ&quot;מ. הכ&#x27;. שבת שבתון הוא לכם. קשה 
למה לא אמר יום כפורים הוא לכם, א&quot;ת בעבור תשבתו שבתכם, א&quot;כ יאמר מערב עד ערב יום 
כפורים הוא לכם וכבר ידעת שיום כפורים אסור במלאכה ובענוי ויהיה באסור מערב עד ערב. 
הכ&quot;א. בתשעה לחודש. קשה למה לא אמר כפשוטו ויתענו בט&#x27; ועשירי. וא&quot;ת שא&quot;כ היה לו 
לכתוב ועניתם את נפשותיכם בערב בט&#x27; לחודש מערב עד ערב ש&quot;מ כי בט&#x27; לחודש לאו תענית 
הוא, וי&quot;ל יהיה זה כמו נר אלהים טרם יכבה בעבור זה עשה ה&#x27; לי ורבים כמו הם ויתענו 
תשיעי ועשירי בלי תוספות. ואין כאן הכנות נפשיות ויאכלו בין שני הימים. הכ&quot;ב. בערב 
מערב וכו&#x27;. קשה לי מערב למה לי, לימא בט&#x27; לחודש בערב עד ערב תשבתו שבתכם. או יאמר 
בט&#x27; לחודש מערב עד ערב תשבתו שבתכם בערב למה לי. הכ&quot;ג. קשה, למדו מזה הפסוק תוספת 
מחול על הקודש. וכך הוא הלימוד ועניתם את נפשותיכם בתשעה. יכול בט&#x27; ממש ת&quot;ל בערב. 


אי בערב יכול בערב ממש ת&quot;ל בתשעה. הא כיצד, מוסיף מחול על הקודש. אין לי אלא 
בכניסתו ביציאתו מניין, ת&quot;ל עד ערב. אין לי יוה&quot;כ, ימים טובים מניין ת&quot;ל תשבתו. אין 
לי אלא יו&quot;ט שבתות מנין, ת&quot;ל שבתכם. קשה, לישתוק משבתכם וילמוד שבת וי&quot;ה מק&quot;ו 
מיו&quot;ט. הכ&quot;ד אך בעשור לחודש וגו&#x27;. קשה לי למה גבי פסח ילפינן אך מיעוט ולא יהא 
באסור אלא עד חצי יום. וא&quot;ת עד ערב למה לי א&quot;כ לשתוק מאך. ודע זה: 
 


אות תקנה - סוד שם יום הכפורים:
כמה הקדמות לפני שמתרץ את הקושיות: 
קודם שאבא לבאר הספיקות שנסתפקנו בה נקדים הקדמות - הא&#x27;. כבר הודענו בכמה מקומות מן 
החבור הזה כל דבר מעליונים יש לו דוגמא וענין בעולם ההוה ונפסד. ורוח הבהמות נאצלו 
עליהם ונשתלשלו מן החיה הנקראת שור. וע&quot;כ בהתקרבו ע&quot;ג המזבח מתעלה אליו כי הוא 
דוגמתו. ורוח העופות נשתלשלו מחיה הנקראת נשר ובהתקרבו ע&quot;ג המזבח מתעלה אל פני נשר. 
והכוחות הנאצלות מתפרנסין בו. ופני אדם נהנים וניזונים מנפש האדם המקריב רוחו 
ונשמתו בעת הקרבן. ודע שכל זה הוא אחרי התאחדות הכוחות עליונים אז הכוחות המסתעפים 
מהם נוטלים פרס מאת פני המלך ונהנים. אך קודם לכן אינו רשאי שום כח להנות. והסוד 
באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי 
אכלו רעים שתו ושכרו דודים. וזה סוד שאסור לעשות חפצו קודם התפלה. הב&#x27;. כאשר תתבונן 


בתיבת כפורים תתבונן כי הוא יורה לענין נקוי והעברת הלכלוך. ולפי שהשכינה נרדפת 
תמיד בחטא בניה ושוכנת בתוך טומאתן כל השנה אין ספק שצריכה ליטהר במי הרחמים מאם 
הבנים. וזה ע&quot;י קו האמצעי הוי&quot;ה ית&#x27;. והרמז לפני ה&#x27; תטהרו כי יום כפורים הוא ר&quot;ל 
ע&quot;י בינה וכ&quot;ע תוכלו לכפר את אמכם הנרדפת בעונותיכם. הג&#x27;. שכל השביעיות רומזים בכלל 
לז&quot;ס הבנין, ובפרט לצי&quot;ע. והעשירית לכתר עליון או לעטרת צבי. הד&#x27;. כל מקום שתמצא אך 
הוא ירמוז לאהי&quot;ה ראשון או לאהי&quot;ה אחרון הרומז לאם הנרדת בחטא בניה. הה&#x27;. הנפש 
קשורה ברוח והרוח בנשמה, וא&quot;כ הנפש תרמוז למדרגה הא&#x27; והרוח לצרור החיים והנשמה אל 
אם הבנים ככתוב ונשמת שדי תבינם ודע זה. הו&#x27;. מצורף אל הקדמה הא&#x27; והוא שיש הבדל 
גדול בין עינוי הנפש ובין התשובה והחרטה והוידוי. שכל אלה הג&#x27; הן מועילין מאוד אחרי 
עינוי הנפש, שאם לא עינה נפשו ולא עינה האבר שחטא בו לא תועיל החרטה והוידוי. והרמז 


פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. מפני שחטא בעיניו ככתוב וירא אשה וגו&#x27;. הז&#x27;. 
דע כי אשה תרמוז לאש הגדולה ולרפה מדת הלוים. וי&quot;א שאין ריח אלא באף ואין ניחח אלא 
לשון ירידה וירד תרגום ונחית. והטעם שהרוח יורד ומתיחד בצורת הקדושות ההן ומתקרב 
אליהם ע&quot;י הקרבן. והיינו דאיקרי קרבן. ובזה יותר ספק י&quot;א י&quot;ב י&quot;ג. הח&#x27;. דע לך שכל 
האזהרות שבאו ביום הכפורים לא באו אלא שיהיו מוכנים לקבל שפע וברכה ומחילת העון 
המגיע להם ממלך המשפט המתחבר ועולה אל מקום הרחמים הגמורים. ולכן לא היה משמש כהן 
גודל אלא בבגדי לבן כל עבודת יוה&quot;כ הפנימית לרמוז אל כל הפך לבן טהור הוא. ולכן קרא 
ליום הזה עצם היום ולא כן שאר המועדים ושבת, כי הם אינם עולים רק לקו האמצעי והוא 
נותן להם משפע הפנימי הטהור ודע זה. ובזה יותר ספק י&quot;ד. הט&#x27;. כבר קדם הדבור בזה 
החבור שיו&quot;ה ב&#x27; מקומות, האחד עליון והשני תחתון. והעליון המכפר על התחתון אשר לפני 


ה&#x27; והיא העטרה. ובזה יותר ספק ט&quot;ו ט&quot;ז י&quot;ז. הי&#x27;. יש לך לדעת כי נפל ספק בין בעלי 
העבודה אם יש חילוק בין כרת ואבדון. ויש פנים לכאן ולכאן. וטעם הכרת שימות בחצי 
ימיו אמנם אחר מותו לא ישוב למקום מחצבתה אך יהיה נהנה מזיו השכינה אמנם לא במקומו. 
אמנם האבדון הוא שיהיה נאבדת מכל הנאת שכינה אנה שישכון כבוד השכינה. וא&quot;כ לפי זה 
יהיה חמור עונש מלאכה מעונש עינוי, וראוי שיהיה כן כי עינוי ליכא בפועל העליון, אך 
בטול מלאכה בהנהגת עולם. ובזה יותר הספק י&quot;ח וי&quot;ט וכ&quot;א. הי&quot;א. כבר ביאנו במה שקדם 
כי העשירי רומז לעשירית והיא העטרה והט&#x27; לצי&quot;ע. ואם יתענה בט&#x27; א&quot;כ עזב את הארץ בלי 
תקון וכפרה ואם יתענה בעשירי לבד א&quot;כ אכל את הפרי וקצץ בנטיעות. ולכן יתחיל בתשיעי 
וישלים בעשירי. וכבר ידעת שהעשירית נקרא ערב לטעם ערוב הצורות בה, ולכן אמר השי&quot;ת 
בתשעה לחודש בערב, כלומר תסמיך תשיעי לערב שהיא העטרה ומעתה יהיה התענית מערב שהוא 


עשירי עד ערב י&quot;א שהיא מדת הדין הקשה. והותר בזה ספק כ&quot;ב כ&quot;ג. הי&quot;ב. השורש המונח 
אצל בעלי העבודה שמעשה התחתונים הם גורמים לעליונים הן לטוב הן לרע, וכפי הנהגת 
והמעשה הזה מהתחתונים כן יהיה בעליונים לטוב ולהפכו. וכן שורש מונח לבעלי העבודה כי 
סביב האילן הפנימי, ובפרט סביב העטרה, כל ערל וכל טמא לנפש כל מלשין ומקטרג תאבים 
להיות נכנסים לפני ולפנים. ואין להם כח אלא בזמן שישראל סרים מעבודת הש&quot;י. וכשהם 
ערש&quot;מ (עושים רצונו של מקום) תתעלה השכינה על כל שאר כוחות החיצונים. ושופ&quot;ר ולאהבת 
הש&quot;י על ישראל ובחמלתו נתן להם יום אחד בשנה לענות נפשם ולהקריב קרבנות מיוחדות 
ליום הנבחר ההוא כדי שיתיחדו הכוחות האלוהים כולם עד שמלך במסבו לשפוט עמים מישור 
ולאומים בארץ ישבעו עצי ה&#x27; ארזי לבנון אשר נטע. וסמאל וסנהדריו קבלו משלחן המלך 
חלקם והאדון השמטה העוזר להם נקשר בעבותות אהבת האילן הפנימי כי יצאו והופיע פני 


הרחמים הגמורים וכבו אשו הגדולה וכל בלהות ספו תמו וחיות השדה התפוחים השלמה עם ה&#x27;. 
ואז שב האדום ללובן ולשון של זהורית מאדון השמטה הלבינה כי נפשם של כל ישראל נקשרה 
ברוח ה&#x27; ורוח בנשמת ה&#x27; שדי מקור מחצבתם והמקור נקשה בגחלת והיו לאחדים וכל הארץ 
שמחים וטובי לב. ברוך שככה לו בעולמו שבחר בזרע עבדיו והנחילם תורת אמת להנחיל יש 
בעולם הרוחני ואוצרותיהם למלאות בע&quot;ה אמן. שים נוכח פניך י&quot;ב הקדמות האלה ויותרו לך 
כל הספיקות שנסתפקו בם גם הבלענו בתוכם סוד עזאז&quot;ל. והמשכיל יבין וזה שרצינו בגלוי 
סודות יום הכפורים והוא למען שמו ימחול ויסלח לנו חטא עון ופשע: 
 


אות תקנו - כמה הקדמות לפני שמתרץ את הקושיות:
סוד חג הסוכות: 
דבר אל בני ישראל לאמור בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכת שבעת ימים לה&#x27;. 
ונאמר בסוכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכת למען ידעו דורתיכם כי 
בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה&#x27; אלהיכם. ואלה הספיקות 
אשר נפלו במצוה הזאת. הא&#x27;. למה תלה המצוה הזאת בחמשה עשר לתשרי והם לא יצאו אלא 
בחמשה עשר בניסן. הב&#x27; ולמה תלתה המצוה הזאת בט&quot;ו ולא בי&quot;ד ולמה תלה המצוה הזאת 
בחודש השביעי. הג&#x27; למה קראו חג הסוכות ומה סוכות עשה להם, לא מצינו ישיבתם אלא 
באוהלים שנאמר מה טובו אוהליך יעקב וא&quot;ת הם ענני כבוד שהיו מחפים עליהם, והלא ענן 
אחד היה מלמעלה שנאמר וענן ה&#x27; עליהם א&quot;כ, לזכר זה בסוכה תשבו מבעי ליה ולא בסוכות. 
ובדברי קבלה הוא אומר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב. הד&#x27;. שבעת ימים, למה ליה שבעה ולא 
תשעה ששה ושמונה. הה&#x27; לה&#x27;, למה לא נאמר אצל ר&quot;ה ויוה&quot;כ זכרון לה&#x27; ויום כפורים הוא 


לכם לה&#x27; כאשר אמר בחג המצות ובחג הסוכות שבעת ימים לה&#x27;. הו&#x27; במסכת סוכה ילפינן 
תניין שעצי סוכה אסורין כל שבעה שנאמר חג הסוכות לה&#x27;. א&quot;כ כל המצות אסורין כל שבעה 
שהרי כתיב חג המצות לה&#x27; מה חגיגה לה&#x27; אף מצות לה&#x27;. מה תאמר דהא פרטיה קרא בתר הכא 
שבעת ימים מצות תאכלו, א&quot;כ היקש למאי אתי. הז&#x27;. בסוכות תשבו שבעת ימים. קשה, למאי 
איצטרך האי קרא למימר ז&#x27; ימים הם, יאמר חג הסוכות שבעת ימים לה&#x27; בסוכת תשבו. הח&#x27;. 
למה מילת אשה פסולה, וסוכת אשה כשרה, וציצית הגוי פסולה, מטעם בני ישראל והכי נמי 
תהיה סוכת הגוי פסולה מטעם בני ישראל. הט&#x27;. כל האזרח בישראל זה אזרח. האזרח, להוציא 
את הנשים. שלא תלמד מט&quot;ו בניסן לחייבן בסוכה כמצה. תימה האיך תיסק אדעתיה למילף ג&quot;ש 
נגד שורש מונח שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ועוד קרא כתיב בני ולא בנות ואין 
ג&quot;ש נגד קרא, וא&quot;כ האזרח למה לי ואין לומר ניליף מגיד הנשה ואע&quot;ג דכתיב בני אפילו 


כי נשים חייבות, להכא אצטריך האזרח. דשאני התם לפי שהוא לאו ולא תעשה נשים חייבות 
כאנשים. ועוד אפכא מסתברא, בשלמא שלא נקיש האזרח דסוכה לאזרח דיום הכפורים ויהיו 
חייבות אצטריך בני ישראל לפטור אמנם אם איצטרך האזרח לפטור דלא נילף ט&quot;ו ט&quot;ו א&quot;כ 
בני למה לי. יאמר כי בסוכות הושבתי את ישראל. וא&quot;ת איצטריך בני שלא ניליף בהקש 
ונאמר כל מי שהיה בישיבת ענני הכבוד חייבות בישיבת סוכה, ונשי הואיל ואיתנהו בישיבת 
ענני כבוד תהיינה חייבות, קמ&quot;ל והאזרח. איצטרך דלא ניליף ט&quot;ו ט&quot;ו דכל הקש דלא 
מתהפכא לאו היקש הוא. הכתוב אומר בסוכת תשבו וחזר ואמר הטעם כי בסוכות הושבתי מעתה 
אפשר לומר כל שישנו בסוכת הושבתי ישנו בסוכות תשבו ונשים הואיל והן בהושבתי ישנו 
בתשבו, נעשה ההקש בהפך ונאמר כל מי שישנו בתשבו דהיינו בני ישראל חייבין מצות עשה 
ישנו בהושבתי אבל נשים דליתנהו בהושבתי וכבר הוכללו שהן בהושבתי. א&quot;כ ההיפוך שקר, 


א&quot;כ אחר שאין היקש בני למה לי: 
 
אות תקנז - סוד חג הסוכות:
הקדמה כוללת לענייני מצות: 
אחרי כל הבא בספקות האלה נקדים הקדמה כוללת לעניני המצות והיא. דע כי האברים שבאדם 
הם גגד ענפים שבמרכבה העליונה. ודע כי מלבוש כנסת ישראל ברמ&quot;ח אצילות מלאכים, וכולם 
נקראים בשם רבם. וכן רמ&quot;ח אורות באדם העליון. וע&quot;כ אברהם נשלם ברמ&quot;ח אברים בתוספת 
הה&#x27;. ולזו הסבה באו לישראל מצד הימין רמ&quot;ח מצות עשה להיות כל אבר מצוי במצוותו שלא 
ישלטו בו טומאת המות. וכן שס&quot;ה ימי שנה הם באים משס&quot;ה ענפים של דין שיש באילן 
העליון וכנגדו באו שס&quot;ה מצות לא תעשה מצד שמאל. והם נגד שס&quot;ה גידין להיות כל גיד 
וגיד מצויין שלא יבטל לאו: 
 


אות תקנח - הקדמה כוללת לענייני מצות:
על גיד הנשה: 
וראה פלאות הש&quot;י בעניני הגידין וממנו תקח ראיה לשאר הגידין והאברים כשתתבונן במצות 
גיד הנשה שאסרה תורה. והנה בהתבוננך תמצאהו נחלק ה&#x27; ענפים מימין וה&#x27; ענפים משמאל 
והגיד הזה מקומו סמוך לברית. והנה סוד עשרה גידים הללו באו ונראה באדם ובבהמה נגד 
עשרה כתות של טומאה הסובבים את המרכבה. והסוד סביב רשעים יתהלכון. ולכן האוכל אותו 
מושך עליו רוח הטמאה והסוד אמרם ז&quot;ל כי אבר מחזיק אבר. וכשמו כן הוא הנשה ומנשה, 
שמשרה על עבודת הש&quot;י. ודע כי השערות הסובבת ברית, ר&quot;ל הדוגמא הם נגד הכוחות הללו. 
והפלא ע&quot;ד קבלת אבותינו הקדושים האמיתים שאמרו השערות הללו יש בם שני עניינים - א. 
שלא יגדלו ממה שהם לעולם כי בהגיע לגודל נושרים. ב. כי לא ילבינו לעולם כי הכושי לא 
יהפך עורו. ותרצה לראות פלאי יוצר בראשית שלא מצא שרו של עשו מקום בכל אברי הגוף 
להאחז בו רק באותו מקום ר&quot;ל בגיד הנשה. ומצא מין את מינו וניעור. ופירוש הפסוק מדבר 


בעליונים, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. בני, ה&#x27; ספירות התחתונים ישראל 
סבא. את, נקבה תסובב גבר. גיד הנשה, עשר כתות הטומאה הסובבים את ברית העליון. וא&quot;כ 
לא תוכל לדרוש בני למעוטי הנשים, כי א&quot;ת ריבה אותם. וזה שרצינו להקדים: 
 


</div>
