{"bookId": "kabala-49ba4fdeec0e", "part": "1", "torah": "39", "title": "ספר שושן סודות — אות תקנט - על גיד הנשה:", "hebrewTitle": "אות תקנט - על גיד הנשה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/39/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-49ba4fdeec0e/1/39/", "segments": [{"index": 1, "he": "אות תקנט - על גיד הנשה:\nסוד מידות דופן הסוכה גובהה ועוד: \nומעתה להקדמתינו נאמר סוד הסוכה. יש מחכמי הקבלה אומרים כי רומזות היא לחכמה \nהעליונה שהיא כמו חופה לבינה, והיא מוקפת מג' רוחותיה ולכן הוכשרה בג' דפנות. וכבר \nידעת כי במאמרינו וימינו טפחה שמים, שהרצון בו טפח לכל שמים ח' רקיעים הם. נמצא \nשיהיה הכשר סוכה בדופן שבעה טפחים. ואולם גבוה כ' כנגד י\"ס ואם תרבע (ר\"ל תכפיל) \nבז' יעלו שבעים טפחים. והרמז לשבעים שרים. וטעם פסולה למעלה מעשרים כי חכמות אלוהית \nכלולה מעשר וכן כ\"ע כלול מעשר הרי כ' והוא הסכך ולכן למעלה מעשרים אמה פסולה דמופלא \nממך אל תחקור: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אות תקס - סוד מידות דופן הסוכה גובהה ועוד:\nבדיני הסכך: \nוהסכך הוא מדבר שאינו מקבל טמאה לפי שהחכמה הוא בית והסכך הוא כ\"ע והוא מעורבים \nבדין ר\"ל ז\"ס ופועלים מות וחיים אשר מהם תהיה הטומאה לא נפסלו מדברים המקבלים \nטומאה. וטעם חמתה מרובה מצילתה פסולה כי אנו צל הסכך שהוא כ\"ע בעינן כי בצילו \nחומדים ויושבים ופריו מתוק לחכם. וזה דעת ר' יהודה כי סוכה דירתך קבע בעינן. אמנם \nדעת החכמים סוכה דירת ארעי בעינן ולכן לפי סברתם היא תרמוז לחכמת שלמה (ולכן ביאה \nדילה כרחבה וכגבהה ובמחיצותיה). וכן רז\"ל דרשו על פסוק כל האזרח בישראל ישבו בסכת, \nחסר ו' לרמוז לסכת שלם הניתנה לישראל להיות פורסת סוכה שלימה על ישראל להצילם \nמרעתם. ולמה קראו מצוה קלה במסכת ע\"ז, וכבר ידעת כי הצל שלה הוא מצל עליון כי היא \nמתנשא לכל לראש ולכן נפסל הסכך בדבר המקבל טומאה. ולפי זאת הדעת הדפנות תרמזנה \nלשרים העליונים המקיפים אותה ופעולים דין ולכן מותר לעשות בדבר המקבל טומאה: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nאות תקסא - בדיני הסכך:\nוטעם פטור אשה מסוכה: \nאע\"ג דאיכא היקשא, לפי שזה עדות והאשה פסולה לעדות ומשועבדת תחת בעלה. ובני ישראל \nתרמוז לה' ספירת אחרונות שהם בני ישראל סבא ולזה בא למעוטי אשה: \n \nאות תקסב - וטעם פטור אשה מסוכה:\nוטעם ולא בסוכה שתחת סוכה: \nלפי שא\"כ אתה נופל תחת המלאכים שהם כסא לשכינה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אות תקסג - וטעם ולא בסוכה שתחת סוכה:\nוטעם איסור עצי סוכה כל ז': \nלפי שהחגיגה שהיא המלכות היא לה' ר\"ל לת\"ת ולכן אין להפריד אשה מבעלה: \n \nאות תקסד - וטעם איסור עצי סוכה כל ז':\nוטעם שיהא מחזיק ראשו ורובו ושולחנו: \nלפי שהשלחן רומז אליה ראוי שיהיה בחבורו שלא יבא לידי קציצה. וזה הטעם שמא ימשוך \nאחר שולחנו כלומר ויבא לידי קציצה וצורת הפתח נתבאר אצל מזוזה ומשם תתבונן ביאור \nרחבת ידים: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אות תקסה - וטעם שיהא מחזיק ראשו ורובו ושולחנו:\nוטעם שאין הסכך במחובר: \nכי הסכך רומז לעליונים אשר אין להם חבור בארץ האדמה כי שם (באדמה) יש דין, ובסכך \nאין שום דין. וכל שאין גידולו מן הארץ אין מסככין בו. והטעם שאין לסכך בדבר מבלי \nההקף כי נעוץ סופן בתחלתן בענין זה. וז\"ס אמרם גדולו מן הארץ כלומר אמיתית הארץ \nהעליונה: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אות תקסו - וטעם שאין הסכך במחובר:\nוטעם כל המצטערים בסוכה פטורים: \nלפי שאין להטיל בכנסת ישראל דברים המצערים והפחותים אשר הם באים ממדת מצרים והדומה \nלהם. והאבל חייב בסוכה לפי שהיא דנה אותו וצריך להצדיק דינה ולא לפנות לה עורף: \n \nאות תקסז - וטעם כל המצטערים בסוכה פטורים:\nושלוחי מצוה פטורים מסוכה: \nכי הם שלוחה. חתן ושושבינים פטורים כי החתן והכל הושושבינים רומזים לד\"ו פרצופים \nולנצח חסד ויסוד והם שמים בחבור האהל ולכן כלים נאים ומצעות נאות ראוים להיות משום \nזה אלי ואנוהו. והסוד כולך יפה רעייתי וגומר. והלמוד בסוכה הוא חיבור האוהל להיות \nאחד. ועל הספק הא' למה תלה הסוכה בתשרי והם יצאו בניסן, בעלי תריסין נשאו ונתנו. \nכתב רבינו יעקב בעל הטורים ז\"ל אע\"פ שהוציאנו ממצרים בחודש ניסן לא צוה לעשות סוכה \nבאותו זמן וכו' ולכן צוה לעשות בתשרי שהוא זמן גשמים וכו' והנה אם סברא טובה היא \nאינה מספקת לטעם המצוה לפי שהכתוב תלה טעם המצות משום אסיפת תבואות הארץ ככתוב חג \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הסוכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך, נראה מה שהרחיק מן זמן יציאתם היתה \nהסבה והמניעה שלא נאספה התבואה כי לא קבלתי בזה דבר מפה אל פה. גם בספרים הנמצאים \nלא ראינו לה טעם ע\"ד אמת. אך נראה לי הטעם בזה הדבר. ידעת שיציאת מצרים היתה במדת \nיעקב בעזר נ' שערי בינ\"ה שנפתחו ולכן באה מצה וסוכה תרמוז למדת דוד כאשר נתבאר במה \nשקדם. ואי אפשר לב' מלכים שיתמשו בכתר אחד ושיהיו דין ורחמים בזמן אחד, ולכן שמה \nהחבה האלוהית זמן לזכר המצוה הזאת בט\"ו בתשרי אחרי שנשלמו אסיפת תבואת הארץ מעשי \nידיה וברכת ה' היא עשרתם ואז הוסיפה ג\"כ מצות רומזים לז\"ס הבנין שלא יהא נראה כמו \nקציצה. וכן חכמינו ז\"ל ע\"ה עשו שמחת בית השואבה להיות שמחים בשמחתה ודע זה. ובזה \nהותרו ב' ספיקות א' וב' ומה שתלה המצוה הזאת בחודש השביעי יען כי היא השביעית לבנין \nולכן אחר שלא נעשה בזמנה ר\"ל בזמן יציאת מצרים לסבה הנזכרת שם לה זמן הדומה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לעניינה. ובזה הותר הספק והספק הג' יותר לך ממה שאמרנו כי מיעוט סוכת שתים הא' \nלחכמה עליאי והב' חכמה תתאי כי יש פנים לכאן ולכאן ושאר הספיקות יותרו מה שהקדימו \nמאמר על מאמר בכללם היוצא מהם: \n \nאות תקסח - ושלוחי מצוה פטורים מסוכה:\nענין סוכות: \nהסוכה רומז לחכמה, וחכמה נקראת בית שנאמר בית נתיבות נצבה. ר\"ל שהוא בית הספירות כי \nהיא מקפת הכל ושמיני של חג קראה הכתוב עצרת היא, שהיא עצורה אצלו, ר\"ל כי הע\"ט \nעצורה לת\"ת ועל העטרה אמרו רבותינו סעודה קטנה. ובכל יום ויום של חג הסוכות רומז \nלאחת מן הספירות של היום והם מקריבים ע' פרים כנגד ע' כוחות הממונים על ע' אומות \nוביום ז' של פסח נאמר עצרת כי יציאת מצרים היה ג\"כ בב' מידות בת\"ת ובעט\"ר כמו \nשביארנו בטעם חמץ. והת\"ת עיקר, וע\"כ אין הקרבן משתנה כאשר משתנה בסוכות ומה שאדם \nחייב לאכול מצה ולא חמץ בפסח רומז למדת הדין שהיא חמוצה וקשה ומצה רומז למדת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הרחמים, והת\"ת נתן כח בע\"ט להציל האוהבים ולהפיל השונאים. ובשביל שלא יקצץ אדם \nבנטיעות באכילת חמץ לאמר כי כל האכילות או הפעולות היכולת בע\"ט בפעל להם כי היא מדת \nהדין הרפה, צוה באכילת מצה שלא תזוז מן הת\"ת שהיא מדת הרחמים כעין המצה שאינה חמוצה \nוקשה. וזה שאמרו כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה. וזה סוד אכילת מצה \nואינו אכילת חמץ: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אות תקסט - ענין סוכות:\nוענין שבועות: \nכענין ז' של פסח לת\"ת ולעטרה. וענין קרבן של ראש השנה רמז לע\"ט כי הוא כח הלבנה \nכאשר ביארנו. וראיה לדבר מדדרש רבי יוחנן מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה משום \nדחלשה. הכוונה בזה לרמוז אל המעיינות הנמשכות ומתחברות אל יסוד עולם ודי לחכימא \nברמיזא. כלל הענין ברכות באמצעות של י\"ח ברכות כגון אתה חונן וכל האמצעות כוונתן \nלת\"ת ביום. אבל בלילה לתשובה שהיא הבינה. וראשי חדשים לת\"ש אפילו ביום. והברכות \nהראשונות של י\"ח והאחרונות ובי' ימי תשובה בין ביום ובין בלילה לת\"ש. אבל כל \nהחתימות שבעולם צריך שיכלל י' ספירות. וכל הברכות שאין להם חתימה כגון בורא פרי \nהגפן והמוציא וכיוצא בהן, הכוונה לתשובה. אבל כל ברכה שסופה ותחילתה ברכה תחילתה \nלתשובה וסופה לי' ספירות. ושמע כי אמר הרב הרמב\"ן ז\"ל כי לעולם יכוין האדם לת\"ת חוץ \nמי' ימי תשובה יכוין לתשובה. וחתימות הברכות לי\"ס. וכשאומר בברכות בא\"י יכוין אל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "התשובה. כשאומר אקב\"ו, לת\"ת. ונקראת עולם על שם שש קצוות כי הוא מעמיד הקצוות ברצון \nסבת הסיבות ובהמשכתו השפע עליו. ומי שאמר להקשות מקום הציץ לעט\"ר ופירש כנגד הציץ, \nוראיתי על זה ונראתה הקשת בענן ר\"ל בענן הכבוד אש שם הכבוד והענן ההיא והכבוד באל \nהוא דבר אחד. ומה שאמרו רז\"ל זכור לזכר ושמור לנוקבא ועל זה אמרו רז\"ל בואו ונצא \nלקראת שבת מלכתא. ומבואר מן הפסוק כי שבת היא מן המן הרי נוקבא שומר שבת מחללו הרי \nזכר וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא וגו': \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אות תקע - וענין שבועות:\nוטעם הלולב: \nלולב בעצמו רומז לצי\"ע. וג' הדסים לאבות החס\"ד והפח\"ד והת\"ת. וב' ערבות ללמודי ה', \nה' אלהים נתן לי לשון למודים הם נצ\"ח והו\"ד. והאתרוג רומז לע\"ט שהיא כצורת לב. וע\"כ \nאין אוגדין אתרוג ולולב, אעפ\"י שכולם בכח, אינם דומים לפועל. ורמז באמרו אם נפרצו \nעליו פסול, רמז שהכל יונק משורש אחד כלל גדול מיסוד: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אות תקעא - וטעם הלולב:\nטעם שנשים פטורות ממ\"ע שהזמן גרמא: \nטעם מצות עשה ומצות לא תעשה כל מצות עשה יוצאות מזכור שהוא הת\"ת והוא מצד ימין נמשך \nמן החסד. ומצות לא תעשה משמור שהיא נקבה והיא מצד שמאל והיא נמשכת ממדת הדין הקשה \nשהיא הפח\"ד והמשכת הנשים וכל מצות לא תעשה ממקור אחד שהיא הנקבה, וע\"כ אין חייבות \nבמצות במצות עשה שאין המשכתם ממקום אחד: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אות תקעב - טעם שנשים פטורות ממ\"ע שהזמן גרמא:\nטעם הלולב וביאור איך תרי\"ג מצות תלוים בו: \nדע כי הלולב רמז למשך הו' מל\"ב נתיבות החכמה העליונה מצד ל\"ב נתיבות יוצאות מן \nהחכמה שהם אבות על כל מצות עשה ומצות לא תעשה. כיצד הם ל\"ב נתיבות, י\"ס שהם פנימיות \nוכ\"ב אותית הרי ל\"ב נתיבות. וכל נתיב ונתיב יחלק לב' חלקים, טו\"ר (טוב ורע). מ\"ע \nשהם יוצאים מן החסד שהיא הרחמים ומן הפחד שהיא הדין קשה. הרי לך ס\"ד נתיבות וכל \nנתיב ונתיב יש לו גוף ונפש. והנפש שהיא כלולה מי\"ס הרי תר\"ם. צא מהם כ\"ז אותיות עם \nמנצפ\"ך שנתנו לנו הרי לך תרי\"ג. וכנגד ל\"ב נתיבות יש בציצית ל\"ב חוטים, וכנגד ה' \nחומשי תורה ה' קשרים, וע\"כ נרמז וזכרתם את כל מצות ה' כי כל המצות נרמזות בו כאשר \nביארנו. הה' של שם ב\"ד ה' אחרונה נקרא חכמה. מנין חכמה (היינו חכמ\"ה בגמטריא עולה) \nע\"ג, וכשתקיף החשבון ה' פעמים יעלו שס\"ה. והם כנגד מצות לא תעשה. ולפי שהחכמה שהיא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ה' יורה על נקבה, חייבת בכל מצות לא תעשה. וגם נקראת חכמה והיא ניתנה לשלמה שנאמר \nוה' נתן חכמה לשלמה. וגם ניתנה לבצלאל ואהליאב. וגם נקראת לב ה' שעליה נאמר ויאמר \nה' אל לבו: \n \nאות תקעג - טעם הלולב וביאור איך תרי\"ג מצות תלוים בו:\nומה שאמרו כי האדם נקרא עולם קטן: \nר\"ל כי כמו שהקב\"ה ממלא העולם וברוחו מעמיד עולמים עולם העליון ועולם התחתון, כן \nנפש האדם מעמדת עולם קטן הגוף ומניגתו לכל אשר תחפוץ: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אות תקעד - ומה שאמרו כי האדם נקרא עולם קטן:\nרוח ה' דבר בו: \nהע\"ט (מלכות) שממנה הנבואה באה. וישמע את הקול מדבר אליו ר\"ל כי מרע\"ה בטוב שכלו \nאיך היתה נבואה משתלשלת ממדה למדה עד שמגעת לצי\"ע ולע\"ט ואחר שהע\"ט דבר עם משה. \nוע\"כ נאמר אחריו וידבר אליו ר\"ל על הע\"ט: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אות תקעה - רוח ה' דבר בו:\nסוד כל המקיים באגודו: \nבפרק לולב וערבה גרסינן א\"ר אבוה אר\"א, כל המקיים לולב באגודו וערבה בעבותו מעלה \nעליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. \nעכ\"ל. ראשונה, התבונן בזה הסוד כי לא הזכיר כאן אתרוג. והודיעך כי הוא תלוי בעת \nרצון לפעמים בחבורם ולפעמים להשפיע אל כל אשר תחת היחוד מקרני ראמים ועד ביצי \nכינים, והוא עם כולם וכולם עמו. אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. וכבר ידעת \nסוד הקרבן שהוא הקרבת הכוחות העליונים זה בזה. וכן לולב כן. אלא דוגמא של מעלה לחבר \nאת האהל להיות א' ולקשרם זה בזה כשלהבת הקשורה בגחלת. ולכן לא הזכיר אתרוג כי הוא \nכדמות המזבח שמקריבין עליו. והנה המקיים לולב ומינו הרומזים לימי עולם עם האתרוג \nהמקבל מהם כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. ודע זה כי המשל עצום והנמשל נפלא: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אות תקעו - סוד כל המקיים באגודו:\nסוד אתרוג לולב הדס ערבי נחל: \nאמר המחבר גם הד' האלו אמר לי לבי להביאם ולבארם כי מימיו מן המקדש. וזה לשון הרב \nז\"ל - אך בט\"ו יום לחודש השביעי וגו'. הנה טעם כל הפרשה תחוגו את חג ה' שבעת ימים \nשבמעשה בראשית ותסמכו להם השמיני עצרת שנאמר למנצח על השמינית. וגם באותם השבעה \nתקחו בהם פרי עץ הדר גם לולב באגודתו ולכן הקדים האתרוג. אבל אין צריך כי הוא עצמו \nהדר. וזה טעם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה תחוגו. שבעת ימים סבוב והקפה מלשון \nחוג שמים ובמחוגה יתארהו המון חוגג. עכ\"ל. ושמע ביאורנו דברי רמיזותיו וסודותיו. \nאמר המחבר הרב ז\"ל, הנה טעם כל הפ' וכו' ירצה כי ז' הימים של דוגמא גם ש\"ע שעמהם, \nהוא בא לרמוז על ז' הימים שבמעשה בראשית וכבר התבאר במה שקדם כי המלכות תשלומין \nלהראשונים ואינה באחדות שלהם. ולכן גזר ואמר ותסמכו להם ש\"ע כענין שנאמר למנצח על \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "השמינית. והנה הרב ז\"ל נעזר מדברי דוד ע\"ה שהוא היה מסמיך השמיני לעליונים. וראוי \nשנעוררך על מה שפירש רש\"י ז\"ל במסכת שבת על מאמר שיר בפני עצמו ואמר דשיר של שמיני \nלא התפרש. אמנם מצאנו במסכת סופרים שהוא למנצח על השמינית, ומשמע בירושלמי שכמו כן \nהיו אומרים הלוים כב\"ה ביום עצרת. א\"כ מזה נשמע ג\"כ דוד היתה כוונתו במזמור ההוא על \nהמדה ההיא. כתב הרב ז\"ל וגם באותו הז' רצה בדוגמא ולכן הקדים האתרוג. הרב ז\"ל הורה \nמכאן שיזהרו שלא ישכחו להסמיך השמינית לעליונים. ע\"ז היתה כוונת התורה להקדים \nהאתרוג שלא יפקעו בזה ואיידי דחביבא ליה אקדמיה. אבל בח' אין צריך כי הוא עצמו הדר. \nבכאן הורה האתרוג רומז אל המדה האחרונה הכוספת ומשתוקקת על בעלה. ואולם נוכל לומר \nכי הדר מלשון הדריכני שהיא תמיד מתרפקת על דודה וחוזרת אליו. וזה הטעם בעצמו שאמר \nהרב שחג הוא סביב ובקף ודע זה. אמר הרב ז\"ל על דרך האמיתי פרי עץ הדר, הפרי שבו רוב \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "התאוה. ירצה והיא המדה השמינית אשר עליה נאמר ומראך נאוה, זה חטא אדה\"ר. ירצה בין \nלמ\"ד חטה היתה ובין למ\"ד תאנה היתה כו' כולם כוונתם אחת כי הוא הפריד הפרי ע\"ט מן \nהעץ צי\"ע (היינו יסוד מן המלכות) כי כל מי שנכשל בקיצוץ הנטיעות פה נכשל. ואנחנו \nנרצה לפניו עם שאר המינים. ירצה, ואנחנו המייחדים שמו נרצה באתרוג עם שאר המינים \nלפניו המאירים. וכפת תמרים הוא הראה. ירצה והוא מדת ת\"ת מן האמצעי כפול לפי שהוא \nד\"ו פרצופים או הוא רמז למכריע בג' וגבוה על כולם. רצה בו כי עולה דרך חוט השדרה אל \nהמוח כי הוא מתחבר אל י\"ה העליון ואל ה' התחתון. וענף עץ עבות רמז אל ג\"ס ח\"ג צי\"ע \nבשם ב\"ד. אמר רצה שלשתן קבועים בשם ב\"ד שהוא הקו האמצעי שנאמר מידי אביר יעקב, ירצה \nמידי אביר ח\"ג ואביר יעקב צי\"ע. והנה הדס עם ג' עלין שלו רמוז לג\"ס חג\"י. וערבי נחל \nכענין שנאמר סולו לרוכב בערבות. כי יתערבו במה\"ד ובמה\"ר שבו, ירצה בזה כי הערבה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "תרמוז למודי ה' שהן מעורבין זה בדין וזה ברחמים שהם כאלו המינים. וקבלתם מחסד ופחד \nומכאן. תבין שאין אתרוג עמהם באגודה רצה שהרי באלו המינים לא נרמוז. והוא מעכב בהן, \nירצה כי הוא נגד ש\"ע (שמיני עצרת) שהוא רגל בפני עצמו וחפץ ביחוד והוא שער ושוער \nשעל ידו נכנסים כל הנכנסים אל החצר הפנימית והרמז בזאת יבא אהרן. והנה אחד בכח ולא \nבפועל. א' בכח כי נבראו ד\"ו פרצופים. ולא בפועל כי הוא הפועל. יען כי הוא אחרון \nלהנהיג עליונים ותחתונים זה המכוון בכוונת הרב ז\"ל ברמז סודותיו בענין אתרוג ולולב \nוהדס וערבה והוא העיקר: \n \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "אות תקעז - סוד אתרוג לולב הדס ערבי נחל:\nסוד ההקפות: \nכפי המקובל איש מפי איש עד הנביאים עד ראש הקבלה הוא מרע\"ה. יום א' היו מסובבים את \nהמזבח והיו אומרים לי\"ה עינינו והכוונה תהא הבקשה לאם הבנים הנקראת י\"ה אשר היא \nברחמיה תציל את עם ה' מן אדון השמטה. וההקף הראשון הוא רמוז לשמיטות החסד. והב' \nלמדת הפחד והג' לשמיטות ת\"ת והד' לשמטת נצח. וה' לשמטת הוד והו' למדת צי\"ע. והז' \nלמלכות. ומקיפין בו ביום ז' הקפות לרמוז שכל שמיטה כפולה בז' אלפים שהם מ\"ט אלף ואז \nחזרו כולם לאמם והיא תאמר לחכמה אחותי את והחכמה מאין תמצא והיה ה' אחד שמו אחד, \nותשוב השלהבת לגחלת. ולזה חבוט חבוט ולא בירך כי השפע כבר שבו למקומם ולנרתיקם. \nומכאן ואילך הרהור אסור ומכ\"ש הדבור והמהרהר נוח לו שלא נברא. וסוד הערבה בשביעי \nרבו הדיעות ואני את אשר הראוני מן השמים הרמזתי בחבוט חביט והמשכיל יבין: \n \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "אות תקעח - סוד ההקפות:\nסוד ניסוך המים בחג ולא בשאר מועדים: \nדע כי בחג ע' פרים היו מקריבים על ע' אומות השולטין עליהם ע' שרים הנקראים מים \nהזדונים ובאהבת ה' את עמו ישראל צוה להם לנסך מים ע\"ג המזבח בתיקון הדוגמא לעורר מי \nהרחמים והחמלה להוציאם ולהצילם ממים הזדונים ההם. וזה הסוד שאמרו ז\"ל ובחג נידונים \nעל המים, ירצה המים הזדונים שישפלו ויעלו מי הרחמים והחמלה על ישראל ואז בליל החותם \nשהוא ליל ז' לערבה ישלים האל לטובת עמו ישראל ברחמים: \n \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "אות תקעט - סוד ניסוך המים בחג ולא בשאר מועדים:\nסוד סר צילם מעליהם וגו': \nכתב הרב ז\"ל יתכן למה שנודע שבליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההוא, \nולכן אמר כבר סר צילם מעליהם ונגזר עליהם מיתה וה' אתנו ושוכן בקרבנו ועושה נפלאות \nבעיני כל רואה ולכן אל תיראום עכ\"ל. וטעם הענין וסודו כבר התבאר במה שקדם שאין \nבנבראים של מטה שאין לו כח למעלה שנאמר הידעת חקות השמים וארץ ואמרו רז\"ל שאין לך \nעשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל ובהיות כוחו עמו מגן עליו ויש לו צל \nוהרמז ה' צלך על יד ימינך ותסך עלימו ויעלצו בך. ובסור כחו מעליו סר צילו ובסר צילו \nהמאורות שולטין עליו מכל צד וכבר ידעת כי הנהגת העולם השפל הוא ע\"י שכינה והרמז \nוהוא ישפוט תבל בצדק וכל מעשיהו באמונה ופועלת בהשגחה פרטיות על כל אדם והרמז היפלא \nמה' דבר. צופיה הליכות ביתה - הנה בהיות צילו עלינו אז הש\"י שומרינו מצילנו ככתוב \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "ובצל ידי כסיתך. כאשר יסתיר פניו ממנו אז אין הצל על ראשו ונעשה הפקר: \n \nאות תקפ - סוד סר צילם מעליהם וגו':\nוהטעם בליל החותם הנקרא הושענה רבה: \nלפי שהוא גמר החתימה על המים כאשר פירשנו וזמן ראיית הצל על ראשו. הבנתי מתוך ספר \nהזוהר שהוא רגע הראות הלבנה במקום שהוא עומד ואם עבר ואחר הזמן ההוא לא יועיל והכל \nתלוי בתשובה כי אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ונחם על הרעה. וי\"מ כי סר צילם \nהם שרי מעלה וכן דרשו רז\"ל במדר' שיר השירים. ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם וכן \nאמרו קל משמיא נפל ר\"ל מלאכו ושרו. וכן אמרו יפקוד ה' על צבא מרום וגו' ואח\"כ על \nמלכי האדמה באדמה הכח המלאכים שלהם צל עליהם ודע זה: \n \n", "en": ""}, {"index": 26, "he": "אות תקפא - והטעם בליל החותם הנקרא הושענה רבה:\nסוד שמחת בית השואבה ת\"ר מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו מי שלא ראה \nירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מימיו מי שלא ראה ב\"ה בבנינו לא ראה בנין מפואר \nממיו עכ\"ל סוד ניסוך המים כבר פירשנו שמחת בית השואבה נקראת על שמו ככתוב ושאבתם \nמים, חסד בששון, ע\"ט ממעיני הישועה, ז\"ס. והתבונן במאמרם איך אמרו רז\"ל ברמזים \nנפלאים אמרו מי שלא ראה ירושלים, ע\"ט. בתפארתה, ת\"ת. ולא אמר בישובה והדרה או ביפיה \nוכיוצא בזה והרמז כי תפארת אדם, ת\"ת. לשבת בית, ע\"ט. וכן אמרם לא ראה כרך נחמד \nמימיו. ולא אמר יפה ולא נאה ולא נעים והדומה להם. הרמז פרי עץ הדר כי נחמד העץ \nלמשכיל. וכן בבית המקדש אמרו בנין מפואר, והרמז כי תפארת עוזמו אתה לפאר מקום מקדשה \nומקום רגלי אכבד: \n \n", "en": ""}, {"index": 27, "he": "אות תקפב - סוד שמחת בית השואבה ת\"ר מי שלא ראה שמחת בית ה\nענין מה שאמר הלל אם אני כאן הכל כאן: \nתניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח שמחת בית השואבה אמר אם אני כאן הכל כאן ואם \nאין אני כאן מי כאן. אף הקב\"ה אמר אם תבא לביתי אבוא לביתך שנא' בכל ביתי וגו'. \nונאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. עכ\"ל הברייתא. כבר ידעת שהלל \nהיה משלומי אמוני ישראל בדת ה' עד שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה ואיך חסיד כזה יתפאר \nויקח גדולה לעצמו בבית ה' ויאמר אם אני כאן כו'. אלא סוד למשכילים יונעם ועליהם \nתבוא ברכת טוב. וטעמו על מדת אני ועל מדת כל המחוברת בה. אף הקב\"ה ר\"ל תפארת ישראל \nאמר אם תבוא לביתי בעולות וביחוד אתן זכרוני מדת זכרון שלי לשמי אדנ\"י ואז תהיה \nמברך מן הבריכה העליונה ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף סמא\"ל ושריו נצב שלו עמו כי \nהיא עם המלך במסיבה ודע זה. וגם סוד שהיו שונין אנו ליה וליה עינינו ודע זה: ", "en": ""}]}
