# ספר שושן סודות — אות קיג - כוונת הברכה:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-49ba4fdeec0e/1/8/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות קיג - כוונת הברכה:
כוונת הברכה: 
ולפי זה תהיה כוונת הברכה כן - השיבה שופטינו, חס&quot;ד וגבורה הנקראים שופטים ות&quot;ת 
הדין המכריע. ויעצינו, נצ&quot;ח והו&quot;ד והמכריע יסוד. והסר ממנו יגון ואנחה, שרי האומות 
אשר זכרנום. ומלוך עלינו אתה ש&quot;ת יהו&quot;ה ת&quot;ת בחסד, כמשמעו. וברחמים, חכמה וכתר. 
וצדקינו, כלומר תחבר צדק ע&quot;ט שלנו. במשפט, שהוא הת&quot;ת. בא&quot;י מלך, ש&quot;ת. אוהב, מחבר 
באהבה ח&quot;ס. צדקה, ע&quot;ט ומשפט, ת&quot;ת. כוונת הברכה הזו היא ליסוד והיא מכילתא ח&#x27; 
ואלכסון ח&#x27; והשם החותם הזה הוא מורכב מן צירוף והה&quot;י אדנ&quot;י וכל שתי אותיותיו ממנו 
נקוד אחד הא&#x27; קמ&quot;ץ ושניים סגול ושלישים ציר&quot;י ורביעים פתחין וסי&#x27; מקורם בחג&quot;ת: 
 


אות קיד - ברכת על הצדיקים. כוונת הברכה:
ברכת על הצדיקים. כוונת הברכה: 
הנה הברכה זו נתקנה נגד חסד ונצח שהיא מכילתא ט&#x27; ואלכסון ט&#x27;. וכוונת הברכה כך היא - 
על הצדיקים, הנשפעים ממדת חסד דרך הבינה מחמירים על עצמם יותר מן הראוי. ועל זקני 
עמך בית ישראל, הם הנשפעים מן הבינה דרך מלכות. הרי ד&#x27; רגלי המרכבה. ומה שכתבתי שהם 
הנשפעים מן הבינה זה כפי דעת האומר שגם עתה יש מהם רשות. ואח&quot;כ חזר אל משך הו&quot;ו 
בחבור בת זוגו וע&quot;כ אמר ועל גירי הצדק, צדק התחתון בחבור צי&quot;ע הרומז אל הברית ברית 
המעור. ועלינו, כלל כל המתגלגלים את אשר ישנו פה ואת אשר אינינו פה. יהמו נא רחמיך, 
כ&quot;ע. יהו&quot;ה, חכמה. אלהינו, בי&quot;נה. ותן ג&#x27; רוחניות שהם בחיבור אחד. שכר טוב, במדת 
הטוב. לכל הבוטחים, להצטרף צירוף אחר צירוף ולחזור במדת שמך ומשם אל מדת אמת האור 
הגנוז בצי&quot;ע. ושים חלקנו עמהם לעולם, כל א&#x27; וא&#x27; מאתנו מבקש להיות חלקו עם הצדיקים 


אשר נצטרפו ושבו למדת עולם שהוא ת&quot;ת או צי&quot;ע. ולא נבוש, בושת עולמות הוא כי בכ&quot;ע 
העולה כ&quot;ב עם השם בעצמו בטחנו, להיות צירופים וחוזרים למקומו. בא&quot;י. השם הזה מורכב 
מן ה&quot;י ה&quot;ו על מגן והנקודים פת&quot;ח סג&quot;ול וכן כל תשע האותיות. ומאוד פועל להגן מכל 
צרה וצוקה כי על מגן עולה טפט&quot;פיה והוא שם המחשבה ויוצא מן סופי תיבות מפסוק הנה 
אנכי שולח מלאך לפניך. וסדר הכוונות כתבנוהו במקום אחר. ומה שחתם בצדיקים ולא 
בחסידים כי אם יהיה הצירוף לצדיק או משען מן החסד ומבטח מן הנצח והכל צדיקים וכ&quot;ש 
לחסידים המחמירים על עצמם. ולזה הכפיל ואמר משען ומבטח, כלומר משען לצדיקים ומבטח 
לחסידים. ודע זה כי ברכת המינים לא כתבנו עליה פירוש הכוונה איך תהיה, כי ביבנה 
תקנוה ויתמו חטאים כתיב ולא חטאים ומצורף אל זה שלא יפול ליד שאינו הגון ותיפוק 
מיניה חורבה. ובמקום אחר נעורר עליו בעז&quot;ה: 
 


אות קטו - ברכת ולירושלים ערך ברחמים תשוב:
ברכת ולירושלים ערך ברחמים תשוב: 
ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת ובנה אותה בקרוב בימינו בנין 
עולם וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין בא&quot;י עיל הלה בוא. בונה ירושלים. דע כי הברכה 
הזו נתקנה נגד פחד והוד והיא מכילתא יו&quot;ד ואלכסון י&#x27; והיא מעורבת מכמה פסוקים ולכן 
נצטרך לפרש הפסוקים ההם ואז תתפרש כוונת הברכה. הא&#x27; בתרי עשר בזכריהו. לכן כה אמר 
יהו&quot;ה שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאום ה&#x27; וקו ינטה על ירושלים. וכוונת 
הנביא כן הוא. לכן, שבועה. כ&quot;ה, מדת אדנ&quot;י. אמר ה&#x27;, ת&quot;ת. שבתי קבלתי ממדת התשובה 
להשפיע לירושלים עטרת צבי היא לכל הארצות. ברחמים, כ&quot;ע וש&quot;ה. ביתי, צי&quot;ע. יבנה בה, 
ז&quot;ס הבנין. וקו וקוה כתיב. וקו קרינן. וטעמו וקו ה&#x27;, כלומר של קו ה&#x27; הראשון של שם 
ב&quot;ד הרומז לש&quot;ת. והקו הוא הקו האמצעי ינטה בגמטריא ע&quot;ד של שמע ואחד שיורה עדות 


ויחוד הספיות כולם. ולכן אמר ע&quot;ל שהוא בגימטריא ק&#x27; שהם יו&quot;ד ספירות שכלולה כ&quot;א מעשר 
שכולם יתחברו בירושלים. ועוד פסוק אחר אמר זכריהו הנביא רני ושמחי בת ציון. כלומר, 
מלכות. כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה&#x27;. וכוונת הנביא כן הוא - ידעת שהרנה ללוים 
שהוא מדת הדין, והשמחה למדת הרחמים. כלומר את בת ציון כלומר מלכות שהיא בת זוג 
לציון לצי&quot;ע הנקרא ציון ולבת זוגו הנקרא עטרת צבי. ולכך נמשך אליו ונלוו גוים רבים 
אל הד כלומר שרי האומות אשר זכרנום. עוד אמר ירמיהו הנביא ע&quot;ה כי כה אמר ה&#x27; לא יכרת 
לדוד איש יושב על כסא בית ישראל. וכוונת הנביא כן הוא - לא יכרת לדוד, שהוא רגל 
רביעי (במרכבה) איש יושב למטה בזה העולם על כסא בית ישראל. להורות דוגמא למשכן ההוא 
הרגל כדמיון זרע אהרן שהיו נושאים לרגל הא&#x27; והלוים לב&#x27; והג&#x27; ישראל. אז האבות בעצמן 
ודוד עמהם. והנה על אלה הפסוקים נתייסדה הברכה זו וכך כוונתה - ולירושלים, היינו 


עטרה הנקרא עיר ה&#x27;. ברחמים, כ&quot;ע וש&quot;ה. תשוב, ש&quot;ת בחבורן של העליונים. ותשכון בתוכה, 
אתה ה&#x27;. כאשר דברת, הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה&#x27;. ובנה אותה, ככתוב ביתי יבנה בה. 
והיינו בנין עולם ז&quot;ס הנקראים עולם בכלל ובפרט ת&quot;ת וצי&quot;ע וכסא דוד רגל רביעי. מהרה 
לתוכה, ירושלים הבנויה יכון זרע דוד להיות משכן לרגל רביעי. והנה נתברר לך הברכה 
בשרשה ובכוונתה ושם החותם הוא מורכב מן י&quot;ה ה&quot;ו ומן על צבא כי על צבא בגימ&#x27; טפטפי&quot;ה 
שם המחשבה ובזם זה יתבטל כל הצובאים על ירושלים וחתם בבנין ירושלים ולא בתשובה ולא 
בשכינה ולא בכסא והטעם כי אם לא תבנה ירושלים כלומר שלא תהי&#x27; בחבור הבנין כולו אין 
לו תקנה לכל הנזכר שובה ישראל ושכינה וכסא כי הא בהא תליא והבן זה והנקודין פתח&quot;ין 
צירי&quot;ן: 
 


אות קטז - ברכת את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח:
ברכת את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח: 
הנה הברכה הזו נתקנה נגד יסוד ות&quot;ת כי בחיבורן יצמח צמח ותבא ישועה לשכינת עוזו. 
והוא מכילתא י&quot;א ואלכסון י&quot;א. וגם הברכה זו מיוסדת עפ&quot;י פסוקים ולכן נבארם בראשונה 
ואח&quot;כ נבאר כוונת הברכה. אמר ירמיה ע&quot;ה בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה 
ולמלוך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימים ההם, כלומר בחבור ימי בראשית 
ובהראות הטוב צי&quot;ע אשר יע&quot;ד לישראל. ובעת ההיא, עטרת צבי הנקרא עת דודים אצמיח 
לדוד, למלכות בית דוד. צמח, צי&quot;ע. צדקה, חבור צדיק בצדקה. ומלך מלך והשכיל. ומלך, 
ש&quot;ה. מלך, כ&quot;ע. והשכיל, ש&quot;ת. ועשה, ש&quot;ת. משפט, ת&quot;ת. וצדקה, חבור צדיק בצדקה בארץ 
העליונה. ובימים ההם, כלומר בז&#x27; ספירות הנקראים ימי בראשית, תושע יהודה מלך המשיח 
עם שבטיו וישראל ישכון לבטח. וזה כמו זה ה&#x27; קוינו לו היינו יסוד. אשר יקרא לה, 


למלכות. יהו&quot;ה, ת&quot;ת. צדקינו, שהיא כבר צדק שלנו כלומר דברי ת&quot;ת הוא שדבוק הצדק בו 
תהיה. ולא יבא גוים מקדשה. וכבר ידעת שכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם. א&quot;כ 
ישועת ישראל הוא ישועת השכינה, ובישועת השכינה תשועת עולמים. הנה קרן דוד נושע ולכן 
אנו מקוים לישועתו: 
 


אות קיז - כוונת הברכה:
כוונת הברכה: 
והנה הברכה זו מיוסדת עפ&quot;י כוונה זו כלומר כוונת הפסוקים שזכרנו. וככה היא - את צמח 
דוד עבדך. צמח, צי&quot;ע שהיא בת זוג לדוד ולמלכותו. מהרה תצמיח, התפילה והבקשה לישועת 
השכינה ולכן חזר ואמר כי לישועתך כלומר לישועת השכינה קוינו. כל, ע&quot;י צי&quot;ע הנקרא כל 
ות&quot;ת הנקרא היום. וחתם מצמיח קרן ישעה כלומר צי&quot;ע. וישועה מלכות הנושעת עם ישועתן 
של ישראל. ושם החותם הוא - ברוך אתה יהו&quot;ה הו פי אד. הוא מורכב מן ה&quot;ה ו&quot;י ומן צוה 
ופחד שהוא בגמטריא שם המחשבה טפטפי&quot;ה כי בשם זה יוכנעו ויפול פחד על כל האומות 
ושריהם. והאל יראנו ישועתו ויושיענו. וניקוד כולן בפתחין ובסגלין והאחרון בפתח. ויש 
חותמין בנקוד זה יהוה (צירי, שוא, סגול, פתח) וכבר ידעת שהשב&quot;א רומזות לצי&quot;ע 
והסגו&quot;ל למדת אברהם (חסד) והחירק למלכות. והנה כדי לעורר הרחמים נקדו השם הזה החתם 
בנקוד זה נקדו שב&quot;א ליו&quot;ד הרומז לחכמ&quot;ה וסגו&quot;ל לה&quot;א הרומז לבינה וחיר&quot;ק לו&quot;ו הרומז 


לת&quot;ת ושב&quot;א שהוא היסוד נקודה תחת ה&quot;א האחרון כלומר היסוד שיונק מן יו&quot;ד הרומז לש&quot;ה 
ולש&quot;ת השפיע לה&quot;א לעורר אותה ברחמים ולהקים סוכת דוד הנופלת והבן זה: 
 
אות קיח - ברכת שמע קולינו:
ברכת שמע קולינו: 
שמע קולינו ה&#x27; אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתינו כי אל שומע 
תפלות ותחנונים אתה ומלפניך מלכינו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפלת עמך ישראל 
ברחמים בא&quot;י יזה טוי הה שומע תפלה. הנה הברכה זו נתקנה נגד מדת מלכות והוא אלכסון 
י&quot;ב ומכילתא י&quot;ב. וכך כוונת התפלה והבקשה לשם י&quot;ה שישמע את קולינו שהיא המלכות והיא 
נקראת קול כמו שאמר וקול שופר הולך קול דברים אתם שומעים והיא רחל הקטנה המבכה על 
בניה והיא המנהגת את ישראל ולכן נקראת קולינו כמו שכתב וישמע ה&#x27; את קולנו כלומר מדת 
הת&quot;ת שמעה קלינו המניקות את ישראל. יהו&quot;ה אלהינו, חכמ&quot;ה ובינ&quot;ה. חוס, ש&quot;ה. ורחם, 
ש&quot;ת בענין שהוא עלינו. וכבר רמזנו זה. וקבל ברחמים, ש&quot;ה. וברצון, כ&quot;ע. את תפילתינו, 


מלכות. כי אל, ש&quot;ת. שומע תפילות ותחנונים הבאים אליך מספירות הבנין. אתה, ש&quot;ת. 
ומלפניך, ת&quot;ת. ריקם אל תשיבנו, כי אם לא תשפיע אל פניך המאירים יתגבר אדון השמטה 
ותפלתינו מוכנת לקבל ממנו כי הוא מין במינו ולא בטל. ולמה מתפללים, שמלפניך הפנים 
המאירים ריקם אל תשיבנו. כי אתה, ש&quot;ת. שומע תפילת עמך ישראל ברחמים, ת&quot;ת דרך קו 
האמצעי. ולמה חתם בא&quot;י שומע תפילה ולא שומע קול תפילה, שאם היה כן היה משמע שדווקא 
קול שהוא מלכות שומע ולא שאר הספירות. ולכן חתם שומע תפלה שכולל כל הספירות וגם 
המלכות שהוא קולינו בכללם. ושם החותם הזה מחובר מן שם יהו&quot;ה ומן י&quot;ה ז&quot;ט י&quot;ה יש בו 
ג&#x27; שמות יהו&quot;ה הא&#x27; בנגלה והב&#x27; נסתרים כי י&quot;ה הוא עולה שם יהו&quot;ה כאשר פירשתי. נשארו 
זט&quot;י והם עולים כ&quot;ו כמספר יהו&quot;ה ועוד נשאר יהו&quot;ה הרי ד&#x27; יהו&quot;ה עם הקודם. והנה ב&#x27; 
נגלה וב&#x27; נסתרים. והנגלים ירמוז לד&quot;ו פרצופים והנסתרים לנסתרים. ונקוד החותם שניים 


ציר&quot;י ואח&quot;כ פת&quot;ח. וכבר ידעת שהצירי ירמוז לגבורה והפתח לחכמה, ברוגז רחם תזכור 
והבן זה. הנה נשלמו י&quot;ב ברכות חוץ מברכת המינים שלא פירשנוהו לטעם הנזכר ויצאו ג&quot;כ 
י&quot;ב גבולי אלכסון וי&quot;ב מכילתין נשארה מכילתא אחת לברכת המינים כי א&quot;א לבארם אם לא 
תפתח אותו מכילתא כי בהתפתחה יופק רצון השואל. ודע זה והבן היטב דבר זה ויופק לך 
רצון: 
 


אות קיט - ברכת רצה:
ברכת רצה: 
רצה ה&#x27; אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפילתם 
באהבה תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. ותחזנה עינינו בשובך לציון 
ברחמים ברוך אתה יאההדהו ניהיו המחזיר שכינתו לציון: 
 
אות קכ - כוונת הברכה:
כוונת הברכה: 
הנה הברכה זו ושתים האחרונות הרומזים בספירות העליונות. וכן תהיה כוונתך בחול וי&quot;ט 
ושבת לא תשתנה הכוונה בהם. וכן תהא כוונתך - רצה, כלומר אתה האדון הרצון כ&quot;ע. רצה 
ה&#x27; ש&quot;ה. אלהינו, ש&quot;ת. בעמך ז&quot;ס הבנין אשר עיקר ושרשם ישראל סבא. והשב העבודה, כל 
ז&quot;ס. לדביר ביתך, לפני ולפנים אשר הדביר שבמקדש התחתון רומז אליו. ואשי ישראל, 
נשמותיהן של צדיקים שמקריב מיכאל על מזבח העליון. ותפילתן, של הנשמות ההם. תקבל 
ברצון, במדת רצון כ&quot;ע. ותהי לרצון, עתה שב לבקש על עבודת הקרבנות שגם הם יעלו לרצון 
העליון. ותחזנה עינינו, ז&quot;ס. בשובך, שם י&quot;ה. לציון, צי&quot;ע. ברחמים, ת&quot;ת הרמוזה בו&quot;ו 


הכוללת כל ז&#x27; עיני ה&#x27;. וחזר וחתם המחזיר שכינתו, המלכות. לציון, אז בוודאי עת רצון 
היא וכל המקטרגים ספו תמו. ושם החותם של הברכה זו הוא שם בן י&quot;ב אותיות והוא מוכב 
משם הוי&quot;ה אדנ&quot;י ההי&quot;ו ונקוד שם יהו&quot;ה בשבא ושם אדנ&quot;י בקמץ ושם ההי&quot;ו בפת&quot;ח. ודע 
אעפ&quot;י שבכוונתך תהא בשם י&quot;ה בחבור שם כ&quot;ע עכ&quot;ז תשים כוונתך לג&#x27; התחתונות שהם נה&quot;י 
רצה נגד נצ&quot;ח מודים נגד החכמה שים שלום בינ&quot;ה וניקוד שם יהו&quot;ה בש&quot;בא כדי לחברו במדת 
יסו&quot;ד הרומז בשב&quot;א אליהם. ונקוד שם אד&quot;ני בקמ&quot;ץ להשפיע אליו מהבי&quot;נה אשר הקמ&quot;ץ רומז 
אליה ושם ההי&quot;ו פתח להדביקו במדת החכמה וברחמים המרובים כי הפת&quot;ח רומז אליה. שים אל 
לבך הכוונה בנקוד הזה עד אנה מגעת ותצליח: 
 


אות קכא - מודים אנחנו לך וכו&#x27;:
מודים אנחנו לך וכו&#x27;: 
הנה הברכה הזו שרשה במדת החכמה וענפיה במדת ההוד אשר שם הכריעה עד שיתפקקו כל 
חליותיו שבשדרה להשקיט מדת הדין של אדון השמטה ברחמים מדת החכמה וכל זה דרך הבינה. 
ולכן אומרים מודים אנחנו לך, ל&quot;ך בגמטריא נ&#x27; לרמוז לנ&#x27; שערים המקבלים מן ש&quot;ה ומודים 
בגימטריא מאה. והטעם כי בכרעו יכויון להשפיע ברכת המלך כ&quot;ע למדת המלכות שבה נשלמו 
עשר ספירות שכל א&#x27; כלול מעשר שכללם ק&#x27; שעולה במילואו קפ&quot;ו שהם ב&#x27; שמות הוי&quot;ה אלהי&quot;ם 
הרמוזים לש&quot;ה ולש&quot;ת. ולכן מיד אחר מודים חוזר ואומר שאתה ש&quot;ה הוא כ&quot;ע. יהוה ש&quot;ה. 
אלהינו ש&quot;ת. ואלהי אבותינו חפ&quot;ת. לעולם צי&quot;ע, שגם הוא נקרא לעולם. ועד מלכות, שהיא 
עד בכל. צור חיינו, מצד החסד. מגן ישענו, מן הפחד. אתה, ש&quot;ה. הוא, כ&quot;ע. לדור, ת&quot;ת. 
ודור, מלכו&quot;ת. נודה לך, ש&quot;ת. ונספר תהלתיך, נמשיך לתהלתיך שהיא מדגת תהלה. על חיינו 
המסורים בידך, מיד החס&quot;ד. ועל נשמותינו הפקודות לך, להחיותם ע&quot;י הגבור&quot;ה. ועל ניסך 


שבכל יום עמנו, ע&quot;י ס&quot;ת ניסים נסתרים. ועל נפלאותיך, מנצ&quot;ח. וטובותיך, צי&quot;ע. שבכל 
עת, כ&quot;ח עתים הבאים מן כח העטר&quot;ה האמור למעלה עליהם. ועתה יגדל נא כח אדנ&quot;י והם 
נקראים כ&quot;ח מחנה השכינה וכנגדם כ&quot;ח מחנות לבינה. ערב, הצורות מדת לילה. ובוקר, בקר 
הצורות מדת יום. וצהרים, ג&#x27; עליונות הרומז צוהר תעשה לתיבה כאשר פירשנו בפירושינו 
לתורה. הטוב צי&quot;ע. כי לא כלו רחמך, מן מדת היום. והמרחם כי לא תמו חסדיך, כלומר מדת 
הרחמים לא תמו חסדיך מדרך גדול&quot;ה ונצ&quot;ח כי אתה מטה כלפי חסד מעולם כי אתה מקבל 
מעולם הרחמים הגמורים. ולכן, קוינו לך. ס&quot;ה: 
 


אות קכב - ברכת ועל כולם יתברך ויתרומם שמך מלכנו:
ברכת ועל כולם יתברך ויתרומם שמך מלכנו: 
ועל כולם יתברך, בכ&quot;ע. ויתרומם, בש&quot;ה. שמך, י&quot;ה יהו&quot;ה. מלכינו, ש&quot;ת. לעולם, ת&quot;ת עם 
ו&#x27; קצוות. ועד, מקום הוועד מלכותך מלכותך המקבלת מן כל נעלמים. וכל החיים, ז&quot;ס וכל 
אשר תחתיהם. יודוך סלה ויהלו את שמך, י&quot;ה יהו&quot;ה באמת דרך קו האמצעי. האל, ש&quot;ת. 
ישועתינו, מן אדון השמטה. ועזרתינו, מכל שרי האומות. כי אתה עליון עליהם. מן המצר 
קראנוך עננו במרחב י&quot;ה. בא&quot;י הטוב שמך, שמגיע שפעתך למדת הטוב, צי&quot;ע. וכן כתיב 
ברכות לראש משביר צדיק שמך מדת השם שם אדנ&quot;י ולך ש&quot;ת נאה נ&#x27; שעריך נאה הרומז בכ&quot;ע 
להודות להביא הודאה בהכרעותינו במודים להשקיט מעלינו שטף הים מן המקטרגים השמאלים 
אשר הם בעלי ארס ואין תקוה לחיים מהם. ושם החותם הזה הוא מורכב מן ג&#x27; שמות מן יהו&quot;ה 
אדנ&quot;י אה&quot;יה ושם יהו&quot;ה כולו סגול למען לכללו במדת החסד ואותיות שם אדנ&quot;י כולו 


בציר&quot;י שלא לחסום שור בדישו ואותיות אהי&quot;ה פת&quot;ח לערבו במדת חכמת אלהי&quot;ם להשקיט מדת 
הדין והבן זה היטב: 
 
אות קכג - ברכת שים שלום:
ברכת שים שלום: 
שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך ברכינו אבינו כולנו יחד 
באור פניך כי באור פניך נתתה לנו יהוה אלהינו תורת חיים אהבה וחסד צדקה וברכה 
ורחמים וחיים ושלום וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומיך. ברוך 
אתה ה&#x27; הש&quot;א הל&quot;ה ווי&quot;י מ&quot;ה המברך את עמו ישראל בשלום. הנה הברכה הזו נתקנה נגד 
ספירת הבינה הנותנת שש השפעת למדת צי&quot;ע והם שלום וטוב וברכה חן וחסד ורחמים. וכל 
אלה הברכות תבואינה לראש צדיק והיו שש נגד שש קצוות ואף כי הם מסודרים שלא כדרך 
הספירות שהם כלולות זה בזה וכולם קבלו מן עלינו והגיע כל בדרך קו האמצעי. ושאר 
הספירות הנקראים ישראל ת&quot;ת, עמך ז&quot;ס. וחזר למדת חכמה עילאה הנקרא אב ואמר ברכינו 
אבינו באור פניך, הפנים המאירים אשר על ידה נתתה לנו יהו&quot;ה, ש&quot;ה. אלהינו, ש&quot;ת. 


והזכיר בכאן ט&#x27; ברכות אשר מגעת ממנו. והם תורת חיים, התורה הנותנת אהבה וחסד צדקה 
וברכה ורחמים וחיים ושלום. והם כנגד ט&#x27; ספירות הנשפעות על ידה באלו הברכות. ועתה 
חזר לבקש כל אלו הברכות, ואומר וטוב בעיניך, ז&quot;ס. כלומר, יה&quot;ר שמדת טוב יתחבר 
בעיניך ז&quot;ס לברך את עמך ישראל בכל במדת כל (יסוד) ובמדת עת (מלכות) שהם מתברכים 
בשלומיך המגיע אליהם. בא&quot;י המברך את עמו ישראל, התחתונים. בשלום, צי&quot;ע. בחיבור בת 
זוגו. כדכתיב ונתתי שלום בארץ ואין מחריד, כלומר משרי האומות כי אין להם מקום 
להאחז. ולכן הסמיך אליו והשבתי חיה רעה מן הארץ. ושם החותם הזה הוא מורכב מן ההו&quot;י 
שלו&quot;ם אהי&quot;ה וכולם מקור נקודם הושם נקוד מדת דין באמצע שני נקודים מן הרחמים שהרי 
כל ג&#x27; תיבות מנקדים סגו&quot;ל צי&quot;רי פת&quot;ח ושים לבך לזה ועוד שהושם השלום בין שני שמות 
הרחמים והבן זה: 
 


אות קכד - אלהי נצור לשוני מרע:
אלהי נצור לשוני מרע: 
אלהי נצור לשוני מרע וכו&#x27; וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. בשם י&quot;ה 
אכתריא&quot;ל י&quot;ה יהו&quot;ה צבאו&quot;ת י&quot;ה אדירירו&quot;ן י&quot;א (שוא פתח) י&quot;א (קמץ) הדא&quot;ה (פתח שוא 
קמץ שוא) ונא&quot;י (שוא קמץ צירי) היי&quot;ה (פתח חיריק קמץ חיריק) אר (קמץ שוא) אר (פתח 
פתח) תא (פתח קמץ) ענינו יהו&quot;ה (שוא קמץ שורוק שוא) כי אני בתומי הלכתי וביהו&quot;ה 
בטחתי. ענינו יו&quot;ד המשפיע לה&quot;א, ענינו ה&quot;א המשפיע לוא&quot;ו וענינו יה&quot;ו (שוא קמץ פתח) 
יו&quot;ה (שוא פתח חיריק) הו&quot;י (קמץ חיריק) הי&quot;ו (שוא) וי&quot;ה (קובוץ ריק תחת הי&#x27; פתח תחת 
ה&#x27;) וה&quot;י (קובוץ חיריק) עננו משמי רום מעלתך הנודע אליך לברך והצליחנו בכל מעשי 
ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעינך ובעיני כל רואי ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי 
לפניך יהו&quot;ה צורי וגואלי. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל 
ואמרו אמן: 
 


</div>
