{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "10", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 10", "hebrewTitle": "קטע 10", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/10/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/10/", "segments": [{"index": 1, "he": "ממותרות השבעה מלכים הראשונים שמלכו לפני מלך מלך לבני ישראל ומתו כולם וכאשר יצא \nהמלך השמיני זכר ונקבה כנודע ונתבסם נדחו מותריהם דרך צינור זה והם בני חת ממש \nומערת המכפלה לקחוה לחלקם כי חשבו לבסם הנקבה העליונה על ידי צינור זה ולא יכולו עד \nבא אברהם שהוא חסד ואתגלייא בפום אמה דרך הצנור הימני ואתבסמת על ידו ודי בזה ולפי \nששתי צנורות אלו סמוכין זה לזה ומתערבין זה עם זה לא נרשמו שתי אותיות אלו בשבטים. \nהמורים על שתי צנורות אלו להורות כי ממקו' גבוה יצאו מקום שאין שם קליפות (בש' \nהמצות פ' שמות פ' ויאמרו אם מצאנו חן דפ\"ה) ומותרות סמוכות להם ואין מגיע שם פגם \nולא חטא ולא עון ולא כן מקום זה כי שם מתערבין לפעמים קדש עם חול ושם מגיע הח\"ט אשר \nהוא בגמטריא טו\"ב כי כאשר יתגבר צנור הימני על השמאלי יקרא טוב וכאשר יתגבר צנור \nהשמאלי על הימני יקרא ח\"ט כי גם את זה לעומת זה עשה ה': \nעאלת את ז' אמרה ליה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי נטרין בניך שבת דכתיב \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זכור את יום השבת לקדשו אמר לה לא אברי בך עלמא דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא \nורומחא דקרבא כגונא. דנון מיד נפקת מקמי'. (ד\"ש ע\"ב) הענין הוא כי ז' מורה על היות \nהמלכו' עטרת בעלה בסוד י' על ו' כנודע וזהו זכור את יום השבת להעלותו לעולם הזכר \nולקדשו להיות עטרת בעלה (ע\"ב) בצזוד הקדש ובסו' אי\"ה הרמוז בר\"ת א'ת י'ום ה'שבת \nוהנה זכור עם י\"ה בגמטריא רמ\"ח מצות עשה עלמא דדכורא להעלות את שהיא נקבה בעולם \nהזכר וזהו זכור את ולהעלותה עד אבא ואימא בסוד י\"ה ובסוד הרמוז בר\"ת א'ת י'ום ה'שבת \nותהיה את זאת בסוד זי\"ן ובסוד בזאת יבא אהרן כו': \nאמר שמואל נראה דדריש את מלשון אתים והם כלי זין כדאיתא בפסוק שם בשמואל א' סי' י\"ג \nואת אתו ואת קרדומו ועוד למחרשות ולאתים ועוד (וכתתו חרבותם לאתים) ורצתה שיברא \nהעולם באור בחינה זו והשיבה השי\"ת כי עם היות כי זי\"ן יורה על היותה עטרת בעלה ושם \nהמנוחה והשבתת הקליפו' כדפרשתי גם כן יורה על המלחמה ועל כלי זין חרבא דשננ' ורומחא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דקרבא כי בהתגבר הנקבה על הזכר הוא סוד הדין בסוד ה' על ו' ובסוד הוה\"י אשר אז הוא \nדין וחרב ומלחמה והענין הוא כי כאשר תתגבר על הזכר והם בחיק אבא ואימא אז הכל רחמים \nומנוחה והשבתת הקליפות וכאשר תתגבר על הזכר למטה בעולם הבנין אז הוא דין ומלחמ' \nוחרב' דשננא וקרבא כו' וכלי זין והכל כלול בזי\"ן אם בצורתה י' על ו' ואם בקריאתה \nכלי זין וכתו' בספר ישן כגונא דנון והכונה על נון פשוטה שצורתה כצורת ז' אלא שזו \nקצרה וזו ארוכה ומורה על הדין שהיא ממנצפ\"ך סוד ה' גבורות ועם היות כי היא כללא \nדדכר ונוקבא כנודע מכל מקום הוא מורה התגברות הנקבה על הזכר בסוד י' על ו' והוא\"ו \nארוכה להורות על התפשטות הדינין למטה בסוד הנקבה ולפיכך ן' פשוטה תמיד מורה על \nהנקבה כנודע כמו להם להן אביהם אביהן זה זכר וזה נקבה. ואמנם אומרו קרבא דחרבא \nדשננא ורומחא דקרבא כי התגברות הדינין הוא בג' סיבות אם מצד הגבורות התחתונות אשר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שם המלחמה הן מצד המלכות עצמה שהיא הנק' חרבא דשננא כנודע. והן מצד ת\"ת עצמו שהוא \nרומח רמח ו' רמ\"ח מצות עשה מצד הו' כי בהתגברו' הדינין ימשכו דינין מהתחתונים \nומהעליונים ולפיכך אין ראוי לברא העולם בבחינה זו כי יגברו הדינין וישחיתו העולם: \nעאלת את ו' אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למבר' בי עלמא דאנא את משמך אמר לה וא\"ו \nאנת וה' די לכון דאתון אתוון דשמי דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי ולא אברי \nבכו עלמא. הכונה היא שיברא העולם בסוד גופא בלא דרועין כי לז\"א שתי בחינות אם בחי' \nא' בסוד גופא ודרועין טרם הזווג ואם בחינת גופא לבד סוד ו' בשעת הזווג וזהו סוד ו' \nשבשם בן ארבע. וזו נעלמת מאד ולא היה ראוי שיברא העולם בבחינה זו ולכן השיבם השי\"ת \nשהן בשמו ואין ראוי שתתגלה יותר וכן בה' אחרונה שבשם כי הכונה ככלה מקושט' בשלשה \nווין כחדא ה' וכד קבילת דכורא היא ה'. וכשלא יש זיווג היא ד' כנודע הנה אם כן ו' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וה' הם סוד זווג גופא בגופא ואין ראוי שיתגלה אור זה. ואמר שלשה דברים דאתון אתוון \nדשמי דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי כי יש וא\"ו וה' עלאה דתליין במזלא \nועליהם אמר דאתון ברזא בשמי כי הם פנימיו' השם ונשמה לו. ויש ו' וה' בז\"א מלבר גוף \nלאלו (ע\"ג) ועליהם אמר דאתון אתוון דשמי ועוד יש ו' וה' בנוקבא דז\"א ועליהם אמר \nוחקיקין וגליפין בשמי כי בה נתעבה האור ונחקק ונגלף: \nעאלת את ד' ואת ג' אמרי אוף הכי אמר אוף לון די לכון למהוי דא עם דא דהא מסכנין לא \nיתבטלון מן עלמא וצריכין לגמול עמהם טיבו דלי\"ת איהי מסכנא גימ\"ל גומל לה טיבו לא \nתתפרשון דא מן דא ודי לכון למיזן דא לדין. כבר נתבאר כי ד' הוא עד לא קבילת דכורא \nואין זווג וזה בזמן (ש' הכונות די\"ז ע\"ב דרו' ב' מדרוש ציצית ע\"ח ש' ט\"ל פ\"א כלל) \nהגלות שהיא דלה ועניה וצריכה לגמילות חסדים הנמשך על ידי היסוד שהוא הקו הפשוט של \nהגימל ומטה אליה חסד בסוד אור זרוע לצדיק כי האור נזרע בה וחוזר וצומח מבלי שיזרע \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "על ידי הגנן דלא עייל בה גננא בזמן הגלות וזהו סוד ד' וג' כי ו' וה' היא בהיות \nישראל בשלוה וג' וד' בזמן הגלות וזהו סוד ד' וג' ואור זה מועט ואין ראוי שיברא בו \nהעולם ודע (ש' הלקוטי' פ' בשלח פ' ויקראו בית ישראל ופ' בהעלותך פ' והוא כזרע גד \nופ' עקב פ' ויענך וירעבך) כי ג\"ד הוא סוד הזרע הנופל (ד\"ש ע\"ג) וצומח מעצמו בזמן \nהגלות וזהו כי שבע יפול צדיק כי ג\"ד עולה שבע והוא ג\"ד שבשבטים ועליו אמרה לאה בג\"ד \nחסר אלף כי מורה על זמן הבגידה והגלות וחסר אלף המורה על עלמ' דדכור' כנודע והמן \nמאור זה נעשה כי בא הטל העליון עד חקל תפוחין קדישין ומשם חזר וצמח ונעשה מן. וזמ\"ש \nוהמן כזרע ג\"ד לבן ואעפ\"י שאמר הכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכן אמרו בזוהר \nדאתא מז\"א מאתר דאקרי שמים הכונה היא כי נמשך מזרע הזכר העליון כי הוא נזרע מעצמו \nוחוזר וצומח ולפי שבא מן הזרע העליון נקרא מן השמים ואמנם הזרע עצמו ממש יהיה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בתוספת י' ויקרא גי\"ד ולא ג\"ד והוא בגמטריא טו\"ב כד\"א אמרו צדיק כי טוב: \nעאלת את ב' אמרה ליה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי מברכאן לך לעילא ותתא \nאמר לה קב\"ה הא ודאי בך איברי עלמא ואת תהא שירותא למברי עלמא. הבית יורה על המלכות \nבהיותה נשפעת מאשר למעלה ממנ' ונעשית בית קיבול להם כעין בית שמשימין בתוכה כל \nהדברי' הצריכים למזונות ופרנסה ויהיה הבית מלא כל טוב וזה ענין הברכות לזון ולפרנס \nעליונים ותחתוני' ואין בחינצו זו בחי' הזווג העליון כי היא פנימית בסוד עונתה וזו \nחיצונה בסוד שארה כסותה והנה התחתונים יש להם בחינת הזווג כי הם פרים ורבים ונמשך \nלהם זה מהזווג העליון מש\"כ בעליונים כי אינם פרים ורבים ואין להם כי אם מזונות \nופרנסה בסוד ברכה ונמצא שבברכה שוין העליונים והתחתוני' וזמ\"ש דבי מברכין לך לעילא \nותתא ולפיכך העליוני' אינם אומרים רק ברוך כבוד ה' ממקומו שהוא סוד ברכה והתחתונים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אומרים ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון בסוד נקודת ציון אשר שם מקום הזווג כנודע: \nוהסכים השי\"ת עמה לברא העולם בבחינה זו אחר שהיא שוה לכל לשמים ולארץ וזמ\"ש ב' \nראשית ברא אלהים את ה'שמים ו'את הארץ (ע\"ד) ונרמז בפסוק הזה בר\"ת בשו\"ה ולכן אנו \nאומרים ברוך שאמר והיה העולם כי גם הוא ר\"ת בשו\"ה ונברא העולם בסוד אחור שאין פריה \nורביה ולכן היתה תהו ומכל מקום אח\"כ אתתקנו אפין באפין ונתן לתחתוני' הזווג וכמש\"ה \nלא טוב היות האדם לבדו אלא שבתחילה לבד נברא העולם בבחינה זו של ברכה וזמ\"ש ואת תהא \nשירותא למברי עלמא כי בתחילה יברא העולם בבחי' זו השוה לכל לעליונים ולתחתונים \nואח\"ך נתן לתחתו' סוד הזווג דאהדרו אפין באפין כנודע: \nקיימא את א' לא עאלת אמר לה קב\"ה אלף אל\"ף למה לית אנת עאלת קמאי כשאר כל אתוון \nכו'. באמת נראית שאלה זו ששאל השי\"ת לאלף לא ניתנה ליכתב כי איך תכנס אחר שניתנה \nלב' המעלה להבראות בה העולם וכמו שאמרה היא וקודם לב' לא היתה יכולה ליכנס כי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "האותיות היו בסדר תשר\"ק אבל עם מ\"ש יתורץ כי השי\"ת אמר שב' תהיה שירותא לבד למברי \nעלמא אבל אח\"כ אפשר שהאותיות יברא בהם עניני העולם כי לא נתמעטו כי אם להיותם \nשירותא למברי עלמא לבד ואם כן יצדק לשאול אותה למה לא נכנסה אח\"כ כדי שיבראו בה שאר \nעניני העולם ובשלמא הראשונים נפסלו מהטעם האמור למעלה בהם ואפשר שגם להבראות בהם \nעניני העולם נפסלו מאותו הטעם אבל האלף שלא נתן בה טעם לפגם היה לה לכנס ולפיכך \nשאלה למה לא עאלת תמן שתסתיים שם הבריאה. והשיבה היא שכיון שראתה האותיות שנכנסו \nבלי תועלת כלל לא בשירותא ולא בסופא לפיכך לא רצתה ליכנס כי אמרה כי גם היא יש בה \nטעם לפגם מפני שבאלף יש אריר\"ה כמו שאמרו רז\"ל במדרש. ועוד והוא הנכון שאין לאור \nהאלף גילוי לבדה רק על ידי שאר האותיות בהתלבשה בהם כי היא לבדה נעלמה מאד ואחר שהם \nנפסלו אין לה גילוי כלל וזמ\"ש אנא מה אעביד תמן כי אין עוד מציאות לגלוי אורה ותו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דהא יהיבתא לאת בית נבזבזא רברבא דא ולא יאות למלכא עלאה לאעברא נבזבזא דיהב לעבדוי \nולמיהב לאחרא. הכונה היא כי כיון שאי אפשר להתגלות אור האלף כי אם על ידי התלבשות \nכדפרישית ושאר האותיות אי אפשר להם להיות לבוש לאלף מפני הטעמים הנאמרים בכל אחד \nולא ישאר רק אות ב' להתלבש בה ונמצא שכאשר תרצה אות אלף לפעול בעולם תתלבש באות ב' \nואות ב' היא עיקר בבריאת העולם ועתה תיעשה טפלה לאות אלף להתלבש בה ונמצא העיקר \nנעשה טפל ולא נכון לעשות כן (ד\"ש ע\"ד) כי מי שהי' לו מעל'. וניתן לו ממשלה רבה אין \nנכון להעבירה ממנו ולתתה לאחר ושיהי' זה עבד וטפל לו שתתלבש הא' באות ב'. אמר לה \nקב\"ה אל\"ף אלף אע\"ג דאת בי\"ת בה אברי עלמא את תהו' ריש לכל אתוון. הכונה לומר לה כי \nאעפ\"י שנברא העולם באות ב' אינה לבדה אלא שהיא מתלבשת בכל האותיו' לפעול פעולתה \nוזהו פירוש את תהא שירותא למברי עלמא לומר שהיא תהיה ההתחלה לבד אבל לא שתהיה לבדה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "פועלת כי אם על ידי התלבשותה בשאר האותיות כפי הפעולות הנוגעות לאותיות ומכל מקום \nלא תאיר אות ב' לבדה אלא על ידי אור אלף המתעלם בתוכה ומאיר בה וזמ\"ש את תהא ריש \nלכל (דף ט\"ו ע\"א) אתוון כי גם בית לא תקבל שפע להאיר בבריאת העולם אלא ע\"י אור אל\"ף \nהמתענם בתוכה ושמא תאמר הרי אמרנו למעלה שהאלף אמרה שאי אפשר לה להתלבש בשאר \nהאותיות מפני גרעונם וגם לא רצתה להתלבש בב' מפני המוסר ועתה הרי הב' מתלבשת בכולם \nוגם האלף מתלבשת בבית. תשובתך היא כך היתה דעתה של האלף מתחילה שחשבה שבבית לבדה \nיברא העולם וששאר האותיות פסולין אף להתלבש בהם ולפיכך לא נכנסה והשי\"ת הידיעה \nשאינו כך וכדפרשית. נמצא לפירוש זה שהבית לא נברא בה העולם אלא על ידי אור אלף \nהמתעלם בתוכה ואות ב' תתלבש לפעמים באות ג' ולפעמים בד' וכן שאר האותיות הכל כפי \nהפעולה אבל היא לעולם לא תחסר וזהו ענין בריאת העולם באות ב' כי היא צריכה תמיד: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עוד יש לומר שאות ב' לעולם בה לבדה נברא העולם בלא אל\"ף אבל מ\"מ כאשר תצטרך אות ב' \nלהתלבש בשאר האותיות לבראת איזה דבר לא תתלבש בשום אות עד שתתלבש באות אל\"ף תחילה \nואח\"כ תתלבש באור הצריכה לאותה הפעולה וז\"ש את תהא ראש לכל אתוון. עוד אפשר לפרש \nהדבר כפשוטו כי אעפ\"י שנברא העולם באות ב' היה להיות האותיות בסדר תשר\"ק והב' קודמת \nלאל\"ף ולפיכך נברא העולם בב' כי הקרוב קרוב קודם ואחר שיצאו כי האותיות לחוץ חזרה \nהאל\"ף להיות ראש לאותיות בסדר אבג\"ד בסוד חותם המתהפך וזמ\"ש את תהא ראש לכל אתוון \nותקבל האור העליון בתחילה. ואמר לית בי יחודא אלא בך כי וא\"ו הוא סוד היחוד שמתחבר \nת\"ת עם מלכות ע\"י וא\"ו זעירא בסוד האל\"ף שבין שני הווי\"ן שהיא מחברת אותם והאל\"ף \nהיא אימא עלאה כד\"א אל\"ף בינה והיא מתלבשת באל\"ף ליחד שני הווי\"ן והאל\"ף היא סוד \nאחד העולה י\"ג וכן וא\"ו עולה י\"ג במלואה וזהו לית בי יחודא אלא בך: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ואמר בך ישרון כל חושבנין וכל עובדין דעלמא הנה אעפ\"י שכל שרשי עניני העה\"ז נבראו \nבאות ב' בתחילה מ\"מ הדברים הנמשכין והיוצאין מהם לא תהיה להם התחלה כי אם ע\"י אות \nאל\"ף כי מאורה ימשכו והיא תהיה סיבה ראשונה להם ומקום החשבונות הוא במלכות כד\"א \nעיניך ברכות בחשבון וכן עובדין דעלמא במלכות הם והאלף סיבה ראשונ' להם כי משם יפרד \nכי עד האלף הוא סוד האחדות ומשם ואילך יפרד למקום הפירוד. ואמר עוד וכל יחודא לא \nהוי אלא באת אל\"ף הענין הוא כי לא די שבאצילות אין יחוד אלא בה. וכמ\"ש לית בי יחודא \nאלא בך אלא גם בבריאה יצירה ועשיה כאשר יתיחדו חלקי היצירה זה בזה וכן חלקי העשיה \nוהבריאה וגם כאשר יתיחדו חלקי העשיה עם חלקי היצירה וחלקי היצירה עם חלקי הבריאה \nוחלקי הבריאה עם האצילות כל מין יחוד מאלו לא יהיה אלא על ידי אות אל\"ף כי האל\"ף \nסוד האחדות בכללי המציאות וזהו וכל יחודא לא הוי אלא באות אלף ולפי שיקשה לזה כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "האותיות ממקום גבוה בבינה ואיך ירדו למטה ליחד עד סוף המדרגות ועוד כי (ע\"ב) השי\"ת \nאמר לאלף כי כל החשבונות וכל עובדין דעלמא ממנה יתחילו ואיך אפשר זה אחרי שהיה \nמאצי' העליון ממקום נעלם שהוא בינה וגם שהב' היא ממקום גבוה מבינה ואיך נברא בה \nעולם הבריאה והיציר' והעשי' ולז\"א ועבד קב\"ה אתוון רברבן עלאין ואתוון תתאין זעירין \nאלו מעולם העליון בינה ואלו מעולם התחתון מלכות וכאשר גזר המאציל העליון שיברא \nהעולם של בריאה בב' נתלבשה הב' של עולם העליון בב' של עולם התחתון ועי\"כ ברא וזהו \nבראשית ברא בית בית לרמוז על ב' ביתין אלו שנתלבשו זו בזו לברא הברי' וזהו ברא \nוכאשר גזר המאציל העליון שמאלף יתחילו החש' ועובדין דעלמא ושיהיה ע\"י כל מין יחוד \nנתלבשה האלף של עו' העליון באל' של עו' התחתון ליחד כל העו' בכללו' (ד\"ש די\"א ע\"א) \nולהמציא כל החשבו' ועובדין דעלמא וזהו אלהי' את אלף אלף לרמוז על ב' אלפין אלו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שנתלבשו זה בזה לעניני' אלו וזמ\"ש ובג\"כ בית בית בראשית ברא אלף אלף אלהים את אתוון \nמלעילא ואתוון מלתתא וכולהו כחדא הוו מעלמא עלא' ומעלמא תתא' והנה בראשי' ירמוז על \nבינה הנק' יוצר בראשית שממנה מקור הב' וברא ירמוז על עולם הבריאה וכן אלהים על בינה \nכנודע כי שם שרשה ואת על שאר העולמות התחתו' כד\"א את ה' ויראו את אלהי ישראל כו': \nשם בד\"ג ע\"ב והועתק מכתיב' יד הר' הגדול ז\"ל וז\"ל. בראשית ר' יודאי אמר מאי בראשית \nבחכמה דא חכמ' דעלמא קיימא עלה לאעל' גו רזין סתימין עלאין והכא אגלי' שית סטרין \nרברבין עלאין כו'. דע כי יש ב' חכמו' באצי' אם חכמ' קדומה והוא המוח הסתום ואם מוח' \nדז\"א המתחל' לל\"ב נתיבות והיא חכמ' שבז\"א והחכמה זו שבז\"א בה נחקקו שרשי הו\"ק הנק' \nעלמא וממנה מתקיימין וזמ\"ש ודא חכמ' דעלמא קימא עלה וחכמ' זו בה מתלבשין ו' קצוות \nהללו להכנס ולעלו' למעלה ע\"י למקו' המוח הסתום כי זולת' לא יוכלו לקבל האור הרב \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ההוא רק שהיא מקבל' האור וממנ' מקבלי' הם וזמ\"ש לאעלא גו רזין סתימין עלאין כי כשם \nשלהשפיע האור צריך התלבשו' כן לקב' האור צריך התלב' אלא שלהשפיע האור מתלב' בדבר \nיות' עב ולקב' האור יתלבש בדבר יותר דק ממנו והיא זאת החכמת שבז\"א שעליה עומדין הו' \nקצוות הנק' עלמא וממנ' מתקיימי' וזה כי בה חקוקים וגציפין שרשי הו' קצוו' והם הנק' \nסטרין רברבין עלאין בסוד ס' רבוא דעלמא עלאה עלמא דיובלא כנודע והתחתונים נבלעים \nבשרשן העליונים לעלו' למעל' ומנהון נפיק כול' בין שאר ספי' הבנין בין ו' קצוות דז\"א \nבין ו' קצוות שבנוקביה כולם משית סטרין רברבין עלאין שבאימא עלאה שמתלבשין בחכמה זו \nשבז\"א יצאו וכמו שפיר' למעלה כי ו' קצוות שבבינה הם לז\"א חב\"ד חג\"ת ושש קצוות שבז\"א \nהם לנוקביה חב\"ד חג\"ת ונמצא כי משש קצוות שבבינה שנחקקו במוחי דז\"א נעשו לז\"א שש \nקצוות והם הנקראים נחלים ומהם גם כן נעשה שש קצוות לנוקביה והם נקראים מקורין כד\"א \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "את מקורה הערה ואפשר לפרש בהפך כי מקורין הם ששה שבז\"א מצד החכמה שהיא מקור הכל \nונחלין הם ששה שבנקבה מצד בינה הנקרא נחל כנודע: \n(ע\"ג) עוד אפשר לי לומר כי נחלין מלמעלה למטה ומקורין מלמטה למעלה בסוד המקור הנובע \nמלמטה למעלה בסוד מיין נוקבין ומיין דכורין ואלו הן השיתין שנבראו מששת ימי בראשית \nשהם סוד מיין נוקבין ו\"ק מלמטה למעל' וזמ\"ש דמנהון נפיק כולא דמנהון אתעבידו שית \nמקורין ונחלין לאעלא גו ימא רבה כי כולם נכנסו בה אלו זכרי' ואלו נקבו' והיינו \nבראשית מהכא אתבריאו כי בראשית משמשת לשתים אם לו' ברא שית ואם לומר שבחכמה נבראו \nהנקראת ראשית וכולן לצור' המלכות כד\"א ה' בחכמה יסד ארץ ואפשר שזהו שאמר למעלה כי \nחכמה דעלמא קיימא עלה כי היא החכמה שבז\"א שעליה עומדת ומתקיימת המלכות הנקראת עלמא \nכנודע והיא ימא רבא וכמו שכתבנו שה' בחכמה יסד ארץ ואלו היסודות הם שית מקורי' \nונחלין הנכנסין בה מיין דכורין ומיין נוקבין כדפרישית. מאן ברא לון ההוא דלא אדכר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ההוא סתים דנא ידיע הכונה היא כי המוח שבז\"א נחקקו בו שרשי השש קצוות ועל ידי מי \n", "en": ""}]}
