{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "19", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 19", "hebrewTitle": "קטע 19", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/19/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/19/", "segments": [{"index": 1, "he": "האמצעי היורד ונמשך דרך חוט השדרה כי לכן נקרא הזווג ידיעה כמש\"ה וידע אדם את חוה \nוידע אלקנה את חנה אשתו על שם הדעת. אבל נוקביה דז\"א דעתה קלה ואין בה רק תרין \nמוחין וטעם הדבר הוא כי נשמות ישר' נמשכין מזווג העליון של הקדושה. ומשם יוצא להם \nנר\"ן. כי הנפש היא מן המלכות בעצמה אבל הרוח והנשמה הם מן זווג ת\"ת ומלכות. והנה אי \nאפשר להעשות הזווג הזה אם לא על ידי הדעת המחבר תרין מוחין דחכמה ובינה דז\"א ומשם \nיוצא טיפת הזרע להוציא רוחין ונשמתין לתתא. ולכן יש בהם בישראל נר\"ן. נפש ממלכות \nורוח ונשמה מזווג הנעשה מת\"ת ומלכות. אשר יש בחינת דעת אל הז\"א כנז' אבל האומות אין \nלהם לעולם רק בחינת נפש לבד מצד הנקבה של הקליפה כי הרוח והנשמה הבאה מן הזכר \nהמזדווג בנקבה אינ' נמשכת להם לפי שאין אל הזכר של הקליפה מוח השלישי הנקרא דעת אלא \nשני המוחין אשר כנגד חכמה ובינה בלבד. ולכן אל אחר שהוא הזכר של הקליפות אסתרס (ד\"ש \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ע\"ג) ולא עביד פירין שהם בחי' רוחין ונשמתין של אומות העולם. וכבר ידעת מן ההיכלות \nדפ' פקודי כי אל אחר הוא כינוי של הזכר של הקלי' וזהו סוד מ\"ש ז\"ל מי שאין בו דעת \nאסור לרחם עליו כי כיון שהוא מרחם למי שאין בו דעת גורם התפשטו' רחמים ושפע באל אחר \nהזכר של הקליפות שאין בו דעת. גם זה הוא סוד גם בלא דעת נפש לא טוב כי נפשות אומות \nהעולם הם נעשות בלי דעת ולכן אינם טובות אלא הם מצד הקליפה הרעה. אבל נפשות ישראל \nשהם נעשות בדעת הם טובות מצד הקדושה שיש בה זועת: \nשם בד' ק\"ה ע\"א וז\"ל ועל דא בההוא זמנא מי אלה כעב תעופינה כו' ענין שם אלהים שהוא \nחיבור מי ואלה הנז' כאן יתבאר לך ממה שנתבאר אצלנו בענין דרוש יעקב עם שתי נשיו לאה \nורחל: \nשם בד' קי\"א ע\"ב וז\"ל כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקיה מההוא אתר וחטף ליה מיניה \nכו' יתבאר לך במה שנתבאר אצלנו בענין דרוש שורש נשמת נדב ואביהוא שהם בחינת נצח \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "והוד. ועליהם איתמר ויגע בכף ירכו כנז' בפ' ויצא בסתרי תורה בדף קמ\"ח ע\"ב וז\"ל מהו \nויגע בכף ירכו ביה לא יכיל. אבל נגע בכף יריכו דאינהו נדב ואביהוא כו' והנה שמואל \nהוא בחינת גלגול נדב ואביהוא בסוד ונתת לאמתך זרע אנשים כמבואר אצלינו. וחטף הירך \nההוא מיד סמא\"ל ולקחו לעצמו: \nשם דף קי\"ד ע\"ב וז\"ל פקודא חדא להפריש ערי מקלט למאן דקטל בגין ההוא מצרי דקטלת כו' \nכבר הודעתיך כי מרע\"ה הוא גלגולו של הבל בן אדם הראשון והמצרי שהרג היה קין אחיו \nולכן הרגו בשם המפורש של שם מ\"ב. כדי להעלות נפשו ולתקנו בתוך הקדושה אמנם עדין לא \nהיה ראוי לזה ולא נגמר זמנו להתקן. והרגו קודם הזמן הראוי לו ונמצא שהרגו שלא כדין \nאלא שהיה (ע\"ג) בשוגג כי נתכוון לטובתו. והיה צריך לנוס אל ערי מקלט. ולכן ניתן לו \nמצוה זו של הפרשה ערי מקלט ליחשב לו כאילו נס אל ערי המקלט ונתכפר לו כמו שביארנו \nשם בפסוקים ההם ובפסוק ואשר לו צדה כו': \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שם בדף קי\"ד ע\"ב וז\"ל בתר דהדרת בתיובתא אסתלקת בבינה יה\"ו אילנא דחיי כו' כאן אמר \nכי משה סליק עד בינה ורז\"ל אמרו במדרש על פסוק וראית את אחורי מלמד שהראהו קשר של \nתפלין ולא יותר אבל זה יובן במה שהודעתיך כי לאה היא הנקראת קשר תפלה של ראש והיא \nעצמה מלכות של בינה: \nשם בדף קכ\"ב ע\"ב וז\"ל דתניא ברזא דרזין ריש' דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה כו' ענין זה \nנתבאר היטב בביאור אדרת האזינו: \nשם ד' קכ\"ג וז\"ל אלא דעת גניז בפומ' דמלכא ואקרי פשיטותא דת\"ת כו' גם זה נתבאר \nבביאור אדרת האזינו בענין הדעת של רישא עלאה דלא אתידע הנקרא עתיק יומין כי הדעת \nשלו גניז בפומא דעתיקא שהוא אריך אפין כי הת\"ת נחלק לשתי חלקים והם ת\"ת ודעת והת\"ת \nהוא בחינת קרומא דאוירא והדעת גניז בפומא ושניהם נקראים ת\"ת וכאשר הוא ענין הזה \nבעתיקא כן הוא בכל שאר הפרצופין כולם ובז\"א ונוק' כמו שנבאר בע\"ה במקומו איך כולם \nמתפשטין ומתלבשין זה בתוך זה ונמצא כי דע' גניז בפומא דמלכא שהוא ז\"א ת\"ם: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": " \nפרשת תרומה\nבדף קכ\"ז ע\"א וז\"ל ובגין כך את סמך איהו סתים בכל סטרוי בגונא דא את ם סתימא מה בין \nהאי להאי כו' כבר הודעתיך כי כמו שלמטה הם לאה ורחל כן כנגדם למעלה הם בינה ותבונה \nבינה כנגד לאה ותבונה כנגד רחל והנה אות ס' היא בבינה. שהיא יותר סתומה ונעלמת אבל \nם סתומא היא בתבונה שאינה כל כך סתומה לפי שהיא יורדת למטה ומתלבשת תוך ז\"א כנודע \nוהיא נעשית בבחינת מ\"ם סתומה מרובעת דרביעא על בנין. וזו התבונה היא הנקראת אם \nהבנים: \nשם דף קל\"ו ע\"א וז\"ל ולא מברכי ישראל ברכ' דא עד דמתעטרן בעטרין דנשמתין קדישין \nכדקאמרן כו' דע כי ענין תוספת נשמה הבאה לאדם בערב שבת הם בכל החלקים והנה מ\"ש עתה \nדבהאי ברכה דברכו מתעטרן בתוספת עטראן דנשמתין הוא בבחינת חלק הרוח בלבד והוא כי \nברכת ברכו הוא ברכת ז\"א אל נוקביה ואמנם תוספת הנשמה בעצמה אינה נכנסת באדם עד ברכת \nהפורס סוכת שלום עלינו שאומרי' (ד\"ש ע\"ד) בליל שבת כי סוכת שלום היא הבינה והיא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פורשת גדפהא על ישראל ונותנת להם תוספת נשמה ממש כנז' אצלנו לעיל בפ' בראשית בדף \nמ\"ח ע\"ב ובזה תבין דלא פליגי המאמר אשר. שם עם המאמר אשר כאן: \nשם בדף קל\"ט ע\"א וז\"ל ותולעת שני כתיב שני וכ' שנים דכתיב כי כל ביתה לבוש שנים כו' \nזה יתבאר לך ממה שיתבאר בפ' אמור ד' ק\"נ ע\"ב וממה שביארנו לעיל בפ' יתרו בדף ס\"ח \nע\"ב (ע\"ד) בתוספתא ההיא ושם נתבאר כי מציאות החסד נקרא יומם יומא דכליל לכולהו \nיומין כי הוא מתפשט בחמש הספירות אשר למטה ממנה. וכולן אינן מקבלות אור ושפע אלא על \nידה ובאמצעותה כנז' שם. והנה היא לבדה נקראת שני בערך עצמ' בלשון יחיד כי היא נוטלת \nכל גוונין בה כי לכן נקראת יריעה מרקמה כנז' שם אבל בבחינת כל שאר החסדים המתפשטים \nלמטה ממנה נקראת שנים בלשון רבים ומ\"ש שני דנפק מכורסיא עלאה דשלטא על תכלת מסטרא \nדימינא כו' פירוש כי החסד העליון נק' תולעת והוא היוצא מכרסיי' שהיא הבינה שבברי' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והתולעת הוא החס' שביציר' ושני הוא בחי' החסד החיצונה שביצירה (נ\"ל שבעשיה שהיא \nלבוש אל התולעת שהוא החסד שביצירה ואומר שני דנפק מכרסיא הוא כי כיון שהוא לבוש של \nהחסד עצמו היוצא מן הכרסייא. לכן גם זה נאמר עליו שגם הוא יוא מן הכרסייא ולכן נקרא \nשני להורות כי התולעת הוא הראשון וזה הוא שני לו ומן זה השני נפק מיכאל אפוטרופסא \nדישראל. ואמנם יש בזה קצת קושיא כי הרי החסד הוא לובן ואיך קראו תולעת שני שהוא \nאודם. וזה יתבאר ממ\"ש תולעת שני תרין גוונין כחדא דימינא ושמאלא חיור וסומק. והענין \nהוא במה שנודע גם כן. כי פני אריה הוא בימין שהוא בחסד והנה אריה הוא בגמטר' גבורה. \nאמנם הענין הוא להורות הכלל הנודע כי החסד כלול בגבורה והגבורה כלולה בחסד ונמצא כי \nבחסד עצמו יש גבורה ונמצא שהוא כלול מתרין גוונין ימינא ושמאלא. ונמצא כי מה שקראהו \nתולעת שני שהיא אל בחינת הגבורה הכלולה בו שהוא אריה בגמטריא גבורה כנז': \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שם בדף קמ\"ה ע\"ב וז\"ל ויהי שירו חמשה ואלף ואיך החתן לוקח ת\"ק שנין. זה תבין מאדרת \nנשא ד' קל\"ב ע\"ב בענין ההוא עלמא קדמאה דנפיק מההיא תקונא קדמאה דדיקנא דאיהו אלף \nאלפין מארי תריסין וע\"ש ענין אותם האלף מה הם ואיך נמשכין עד הכתפים: \nשם ד' קמ\"ו ע\"ב בספרא דרב המנונא סבא קדמאה כו' ומאן איהו אהבה כו' ענין ד' רוחין \nדאהבה הנעשין על ידי הנשיקין נתבאר בביאור אדרת האזינו וע\"ש: \nשם וז\"ל רזא אכתריאל מעטר עטרין למאריה בשמא גליפא מחקקא יהוה יה צבאות כו' דע כי \nאהבה זו היא עולה מן עולם היצירה אל היכל אהבה אשר בבריאה שהוא אחד מאותם שבע' \nהיכלות שנזכרו בפ' פקודי והנה ג' ראשונות דיצירה הם סוד שמות הנז' באופן הזה כי \nהכתר נקרא אכתריאל והחכמה נקרא יה והבינה נקראת ה' צבאות כי הוא סוד ועונתה עונה \nטמירא הנז' בפ' משפטים. בדף צ\"ז ע\"ב וז\"ל ועונתה מאן איהו דא משיכו דעלמא דאתי דביה \nכולא ה' צבאות איהו כו' והנה שם הנז' הוא נשמת ג' עליונות שביצירה ומטטרון הוא נשמת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שש קצוות היצירה. והעשיה דיציר' שהיא המלכות היא למטה בהיכל קדש הקדשים דעשיה כנודע \nאצלינו והוא סנדלפון הנקרא כסא דין. ואמנם ממטרון נעשה גוף אל ששת קצוות הבריאה \nולכן נקרא בס' הזוהר גופא דאמתא דמלכא ונודע כי (דף ד' ע\"א) הבריאה נקראת אימא בערך \nהאצילות הנקרא מטרוניתא: \nשם דף קנ\"ו ע\"א וז\"ל פתח ההוא טייעא ואמר ואני תפילתי לך ה' עת רצון כו' ואני תפלתי \nלך ה' הא הכא רזא דיחוד' ואני דא דוד מלכא אתר דאיקרי גאולה. תפלתי דא תפל' כו'. \nפירוש כי המלכות בהשפיע בה יסוד תקרא גאולה כמ\"ש בפ' אמור בד' צ\"ה ע\"ב בסוד ד' \nגאולות ד' כוסות וזהו ואני לרמו' לו' זעירא עם אני שהיא המלכות וזהו סוד היחוד \nתפלתי דא תפלה והכא איהי סמיכא לגאולה דאיהו חד. ירצה כי יש לה שתי שמות ציון \nוירושלים ועיר דוד היא ציון והוא מקום כניסת היסוד הקדו' בה ונקראת גאולה על שמו \nדאיהו בתוכה. ונקראת גואל כד\"א אם יגאלך טוב יגאל וזמ\"ש בפ' אמור ולא איקרי גואל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלא (ד\"ש ד\"כ ע\"א) ע\"י דרגא אחרא עלאה דקיימא עלה ונהיר לה. ירצה דקיימא עלה למזון. \nואנהיר לה בסוד הזווג להיות נשמות. וזמ\"ש כאן אחר דאקרי גאולה. ולהיות שמקום זה בו \nיוכר הזכר מן הנק' ולהיות שמקום אחיזת דוד הוא מקום כיסוי היסוד בו אמר דוד אליך \nכסיתי ולדעתי זמ\"ש בפ' בלק ד' ר\"ד ע\"ב וז\"ל אתא דוד ואתקן חופאה להאי בקר דיוסף \nלאתחפאה ביה ולקיימ' עלמין דלתתא בסדורא דבוצינא דא ועל דא כתיב בקר אערך לך ואצפ' \nכד\"א ויצפהו זהב טהור ובגין דההוא בוצינא דוד ביה תליא אמר דאיהו להוי חופאה להא \nבקר כו' ויש לי בו סוד אחד ואין כאן מקום ראוי לגלותו. ותפלה הוא המקום הנקרא \nירושלים והוא כללות המדה ומדרגותיה והוא דין. וציון ורחמים כמבואר באדרא וצריך \nלסמוך זה בזה לבסם הדין. וזמ\"ש והכא איהו סמיכא לגאולה דאיהו חד. ירצה שהכל במלכות \nעצמה. ואנו מסמיכים זה בזה לבסמם. אמר עוד כד איהו סמך גאולה לתפלה כדין איהו עת \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "רצון. עת רצון אוף הכי כללא איהו כחדא (א\"ש פירוש עת היא המלכות רצון זה ת\"ת) ירצה \nכי עת יורה על כללו' המדה ורצון על נקודת ציון כאשר יתגלה בה הרצון שהוא חסד עלאה \n", "en": ""}]}
