{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "21", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 21", "hebrewTitle": "קטע 21", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/21/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/21/", "segments": [{"index": 1, "he": "ואתנהיר מעתיקא קדישא לא אתנהיר אלא בדכר ונוקבא האי חכמה אתפשט ואשתכח דדכר ונוקבא \nהוא חכמה אב בינה אם כו' דאלמלא האי לא מתקיימין. הנה אמר כי בהגלות חכמה זו היתה \nהבינה כלולה בתוכה ונתפשטה ונמצאת כל אחת בפני עצמו וענין התפשטות הוא האצילות ברא \nבוכרא ואז יקראו אב ואם ולא זכר ונקבה לבד וזמ\"ש ואשתכח דדכר ונוקבא הוא חכמה אב \nבינה אם ואמר עוד כי חכמה ובינה בחד מתקלא אתקלו דכר ונוקבא כי אין חכמה ובינה כז\"א \nונוקבא. כי הנקבה דז\"א ירדה ממנו שלשה מדרגות כי מקומה בזרועותיו מאחורוי כמבואר \nבאדרא דנשא. אבל חכמה ובינה שוין בחד מתקלא אתקלו. ומכל מקום זה זכר וזו נקבה כי \nהיא צריכה לקבל שפע ואור מהזכר. וזהו שחזר ואמר דכר ונוקבא כלומר כדרך זכר ונוקב' \nוכן נזכר במאמר שהבאתי למעלה שאמר ואב טמיר וגניז יתיר כו'. וז\"ש שם דף ר\"ץ ע\"ב. \nאבל האי אימא לא אפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין בחד נפקין בחד שריין לא אפסיק דא מן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דא ולא אסתלק דא מן. דא פירוש כי חסד עלאה שהוא נקרא רצון וממנו נמשכו שניהם \nכדפירשתי והוא רעית' דתרוייהו והוא הנקרא מזל אינו פוסק משניהם תמיד לא בעת האצילות \nוזהו בחד נפקין שקולין ושוין זה בזה ולא גבוה אחד מחבירו כז\"א ונוקביה וגם אחר \nהאצילות כחד שריין ולא כז\"א מנוקביה שנטרדה ממנו אח\"ך וירדה למטה לא אפסיק דא מן דא \nמלהזדווג כדרך ז\"א ונוקביה שאף בשעת שלום אין זווגם אלא לפרקי' ולא תמידי ולא אסתלק \nדא מן דא בשעת הגלות כדרך שמסתלק ז\"א מנוקביה וכדאמר לעיל. נמצינו למדין כי הבינה \nהית' כלולה בחכמה ונתפשט' (ע\"ד) והאירה החכמה לל\"ב נתיבות שבבינה שנתגלו בה מהחכמה. \nוכד אתנהירו ממזלא קדישא שהוא אחד מתקוני דיקנא כדפרישית. אתנהירו תלת רישין וחד \nדכליל לון שהוא סוד הדעת דכליל תרוייהו כנודע וכולם נכללים במזלא קדישא והוא והם \nאחד. ואפשר שמפני זה לא נזכרו אב ואם באדרא דנשא להיותם נכללים במזלא. יאמר במזלא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "תליא להורות כי גם זווגם אחר אצילותם תליא במזלא וזהו פירוש תליא ואחיד שנז' במאמר \nשהבאתי למעלה באב ואם ובז\"א כי תליא היינו תליא לבד יורה על זווגם להשפיע לבנים \nואחי' יורה אחיזתם במה שלמעלה מהם לקבל חיות ושפע לעצמם והשתא אתי שפיר דקאמר במזלא \nתליין ואתכלילן ביה כי זווגם תלוי במזלא ועל ידי כך נכללים בו להאציל ברא בוכרא \nשהוא הז\"א. וכן אמרו בזוהר בפ' אחרי מות דע\"ז ע\"ב יו\"ד עם ה\"א עלאה לא תליא חיבורא \nדלהון בחסד אלא במזלא תליא חיבורא דלהון וחביבותא דלהון דלא מתפרשאן לעלמין ע\"כ. \nוזה מבואר ועם זה הרוחנו שלעולם ג' ראשים שבז\"א (צ\"ל שבא\"א) הם המאצילים ג' ראשים \nאב ואם. נראה לי דאב ואם וג' ראשים שבאב ואם הם המאצילים ג' מוחות דבז\"א אלא שהשפ' \nוהאור הבא לצורך עצמם ולצורך זווגם כדפרישית הם תלוין ואחוזין מע\"ק או ממוחא \nסתימאה. האי כדאית ליה. והאי כדאית ליה ז\"א מעתיקא ואב ואם ממוחא סתימאה: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "(ד\"ש ע\"ב). שם במאמר עצמו הנז' וז\"ל תחות כרסייא עלאה טמירא שריין אינון עולמות \nמסטרא דההוא ימינא תלת ומאה ועשר אינון כו' הענין הוא כי מילוי האחוריים של יה\"ו \nדהוי\"ה דאלפין הם בגימט' פ\"ה והמילוי דאהי\"ה דאלפין בהסיר הפשוט בגימט' קכ\"ב ושניהם \nבגמטרי' או\"ר ור\"ז ושתי שמות אלו הם בז\"א כי שם בחינת השמות כולן במילוי אלפין וזהו \nסוד אור ור\"ז שלוקח הת\"ת שהם שני השלישים של שלש מאות ועשר עולמות דתחות כרסייא \nעלאה בינה: \nעוד ירצה קרוב אל הנז' עם מה שהקדמתי לך בתחילת ביאור אדרת האזינו כי ז\"א מתחיל \nקומתו מן חצי הת\"ת של א\"א הנקרא כתר והוא ממש ממחצית גופו דאריך ולמטה והנה כתר הוא \nתר\"ך ומחציתם הם י\"ש וכיון שכל פרצוף אריך נקרא כת\"ר. אם כן מה שלוקח ז\"א ממנו שהיא \nמחציתו ממש כנז' הוא י\"ש ואלו הם סוד י\"ש עולמות הנז' כאן ולוקחם ז\"א העומד תחות \nבינה כנודע והנה היא נקראת כורסייא טמירא ואלו הי\"ש עולמות הם בחכמה דז\"א העומד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "תחות כרסיא טמירא שהיא אימא עלאה. וכבר ידעת כי החכמה נקראת יש מאין. רוצה לומר יש \nהנמשך מכתר הנקרא אין והם בחכמה מוח ימין דז\"א. והנה הם מתחלקין בג' ספירות שהם \nחג\"ת דז\"א העומדים תחות כרסיא דבינה עלאה ונמצא שהם מתחלקין ק\"ג עולמות בכל ספירה \nמהם ושלשה פעמים ק\"ג הם יש ונודע כי הת\"ת רובו חסד ועם היותו מכריע בין חסד לגבורה \nהוא מטה כלפי חסד. ולכן הם מתחברים יחד ק\"ג עולמות הת\"ת עם ק\"ג של החסד. ונעשין ר\"ו \nעולמות ונשארין ק\"ג לבדם לספירת הגבורה. (דף ו' ע\"א) וכיון שאלו שנתחברו הם הרוב של \nהי\"ש לכן לוקחים גם העולם האחר הנשאר ועודף על חשבון שלש פעמים ק\"ג ואז נעשין או\"ר \nעולמות כמנין ר\"ז בחיבור הת\"ת והחסד והק\"ג לבדם הם בספירת הגבורה וכבר ידעת כי החסד \nנקרא אור ועוד טעם אחר לפי שהת\"ת מטה כלפי חסד ולכן היטה את העולם היתר והכריעו לכף \nהחסד ונעשו אור עולמות אבל בעת תפלת מנחה מתעוררים ק\"ג עולמות של ספירת הגבורה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כנודע כי שמאלא שלטא בעידן מנחה ולכן מנחה בגמטריא ק\"ג (א\"ש כן נכתב במקום אחר כי \nלכן עשו ישראל את העגל כמנין מנחה וע\"ש): \n(המשך במסמך הבא): \n \nפרשת תרומה (המשך)\nשם דף קס\"ז ע\"א וז\"ל על דא תלת אינון אור מים רקיע לקבל תלת דרגין אילין כו' הנה \nהדרוש הזה ביארתיו בשער היחודים ביחוד שם שדי וע\"ש. עוד אבאר לך כאן הקדמה אחת \nגדולה בנויה על פסוק מי מדד בשעלו מים כו' הנה מצינו שהוזכרו שלשה מיני מדידה בפסוק \nלא תעשו עול במשפט במד' במשקל ובמשורה ובשער החמישי שהוא שער המצות בפ' לך לך ד' ז' \nעד ד' יו\"ד בסוד המילה ומצות האונאה נתבאר גם כן סוד שלשה אלו מדה ומשקל ומשורה \nומצאת שם כי תדרשם והנה לפי פשוטם הוא כך כי המדה הוא בחינת האמה המודדת באורך \nוברוחב כמ\"ש אורך היריעה האחת שלשים באמה ורוח' ארבע באמה ומשקל הוא נודע בענין שתי \nכפות המאזנים ולפעמים מכריע כף זו ולפעמים כף זו ומשורה היא ענין האיפה או הסאה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שמודדין בה היין או השמן או המים וכיוצא בהם כדי לתת קצבה ושיעור אל הדבר ההוא בל \nיתפשט לחוץ מן המשורה ההיא והנה המעולה מכולם הוא המשקל וכמ\"ש במשנה במסכת תרומות \nוהשוקל משובח משלשתן והנה הוא סוד אהיה שהוא הדעת העליון אשר במזלא קדישא דדיקנא \nדעתיקא ובתוכו מתלבש שם ההויה דיודין שהוא בגמטריא ע\"ב וזהו ענין משקל כי המ' רומזת \nלארבעה יודין שבשם זה העולים בגמט' מ' ואותיות שקל כבר ביארנו בסוד הש\"ק ובסוד פסוק \nארבע מאות שקל כסף הנז' בריש אדרא רבא והוא כי אחר שמנינו הארבעה יודין בחשבונן \nהפשוט שהם מ' של משקל עוד הם נמנין כל יוד מהם כלולה מעשר שהם ארבע מאות כמנין ש\"ק \nמן משקל ואות ל' היא חשבון ההוי\"ה כ\"ו עם ד' האותיות עצמן שהם ל' של משקל: \nעוד לסיבה אחרת נקרא הדעת בשם משקל. והוא כי היכר המשקל אם הוא שוה או פחות או יותר \nאיננו ניכר אלא בלשון המשקל אשר למעלה באמצעיתו זקוף ועומד כפי נטייתו והכרעתו לכאן \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "או לכאן. וכבר ידעת כי בחינת הלשון הוא בדעת עליון ונודע כי המשקל נשקל על ידי אבנא \nחדא למשקל בה כנז' פ' תשא ברעיא מהימנא דף קפ\"ז ע\"ב. (ד\"ש ע\"ג) והנה כל אבן היא \nבחי' אות יוד והיא סוד המוח שהיא החכמ' והאבן הזו היא סתומה שאין האור שבתוכה יוצא \nצחוץ אבל יש אבנין נקיבן אשר אור האבן ההיא יורד דרך הנקב ההוא למט' וגם אור אחר \nעולה דרך הנקב ההוא מתתא לעילא כמו שנבאר בע\"ה והנה סוד האבן היא באה מטיפת המוח \nהנמשכת מן החכמ' אל הדעת ומשם נמשך אל הבינ' (ע\"ב) ועל ידי הדעת נשקלת האבן ההיא אם \nהיא כבידה או קלה פירוש שכאשר האבן היא קלה עולה אותו כף המאזנים למעלה. ואם היא \nכבידה יורד אותו הכף מאזנים למטה כך הענין זה כי אם האור הזה שבחכמה הוא גדול ודומה \nאל האבן הכבידה היורדת היא למטה כנודע כי כפי ערך כבידות האבן תרד מטה מטה ואם הוא \nאור מועט וקטן אינו יכול לרדת למטה מחמת קלותו. והרי באירנו אופן המדידה האחת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הנקראת משקל והיא בסוד אור החכמה היורד דרך הדעת. ושם נשקל בדעת אם ירד הרבה וימשך \nלמטה או לאו. ודע כי ג' מדרגות הנז' שהם משקל ומשורה ומדה הם סוד מ\"ש בפ' תרומ' \nכנז' הנקראים אור ומים ורקיע כמו שנבאר בע\"ה. ונמצא כי המשקל הוא בחינת מדידת טיפת \nהאור הנמשכת מן החכמה אל הדעת שבו נשקל גודלו וקוטנו: \nועתה נבאר בחינה השנית הנקראת מים והיא בבינה וזו נמדדת על ידי המדידה השני' הנק' \nמשורה. וביאור הענין הוא כי אחר שטיפת האור הנז' הנמשך דרך הדעת ושם נשקל במשקל \nהדעת. אז ניתנת הטיפה ההיא בבינה אימא עלא'. ושם גו מעהא מתהפכת למים. ואז צרי' \nאופן מדידת המשורה שבה מודדין מיני המשקין כנ\"ל. כי היא כלי של בית קיבול לקבל \nבתוכו המים הנז' כדי שלא יתפשטו ויתפזרו אל מקום אחר. ולכן נמדדין במשורה שהוא כלי \nבית קבול בשיעור המים ההם ממש בשוה ומשורה זו נעשית על ידי הבינה שעושה בחי' גוף \nאחד אל אותה הטיפה של מים כדי לקבלה בתוך גוף זה ואז הבינה נקראת מדה אשר היא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בגמטריא חמשים עם הכולל שהם סוד חמשים שערי בינה אשר בהם נעשית המשורה אל המים \nוהענין הוא כי הנה נודע כי מים האלו הם נמשכין מן שם הוי\"ה דיודין שהוא בגמטריא ע\"ב \nכמספר חסד. וכנוד' כי כל בחינת מים הם בחסד ובתחילה היו המים מעורבים אלו באלו \nכנודע מתפילת ר' נחוניא בן הקנה ז\"ל כי ע\"ב גשרים יש במים האלו והם ע\"ב מיני מים \nשיש בהויה זו דיודין העולה ע\"ב וכולן היו מעורבין כחד בתחילה באותה הטיפה. ולכן \nעשת' הבינה המשורה ההיא לכל אחד מן ע\"ב כוחות שבמים ההם כדי שיהיה כל אחד נבדל \nמחבירו ואלו הם נקראים ע\"ב גשרי' שיש במימי החסד כנז'. כי הגשרים האלה הם דמיון \nצינורות כדי שהמים הנז' יתפשטו בתוכן מובדלין כל כח אחד של מים בצינור הראוי לו ולא \nיתערבו ואלו הם בחינת משורת הבינה כנז'. ונבאר ענין מספר החמשים שערים הנז' והוא כי \nהנה בחינת טיפת המים האלו הם בחינת ז\"א ונוקביה אשר מדתן חמשים שהם כ\"ה אתוון דשמע \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ישראל. וכ\"ד אתוון דבשכמל\"ו הם מ\"ט וכד הוה משכנא אישתלימו לחמשין כנז' בפ' ואתחנן \nבדף רס\"ד ע\"ב ואלו עצמן הם סוד חמשים שערי בינה שהם משורה אל אלו החמשים דז\"א \nונוקביה ולהיו' כי לפעמים הם חמשים ולפעמים אינן אלא מ\"ט כנז' בפ' ואתחנן לכן נרמזו \nבמילת מדה אשר יש בה שני מיני המספרים כי היא במספרה מ\"ט ועם כללותה הם חמשים וזהו \nסוד מי מדד בשעלו מים כי מי היא הבינה וגם מ\"י הם סוד חמשים שערי הבינה שבה כמנין \nמ\"י ועל ידיהם מדד (ע\"ג) בשעלו שהיא בחינת המשורה שיש לה בית קיבול דוגמת שעלו של \nאדם שהם חפניו וידיו של אדם ובהם מדד המים שהם טיפה ההיא הכלולה משם מילוי יודין \nהעולה ע\"ב והוא בחסד הנקרא מים ולכן מים אלו תמיד היו בסוד החסד כנודע כי שלשה \nפסוקים ויסע ויבא ויט הם בחסד וגבורה ובת\"ת ועם היותם מתחלקי' בהם עכ\"ז כל שלשתן הם \nבסוד החסד שבכל אחד משלשתן. ר\"ל בחסד שבחסד ובחסד שבגבורה ובחסד שבת\"ת וזהו שרמוז \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בפ' תרומה בדף קע\"ה ע\"ב על פסוק מי מדד בשעלו מים דא חסד כו' כי יש בחינת ע\"ב גשרים \nבכל בחינה חסד אשר בכל ספירה משלש' ספירות חג\"ת. והרי נתבאר סוד מידה משקל ומשורה \nכי היא בסוד הבינה והיא בסוד המים והיא תיקון ותועלת אל המים הנכנסו' בתוכו שיתקבצו \nולא יתפזרו לכאן ולכאן: \n(ד\"ש ע\"ד) ונבאר עתה בחינה השלישית הנקראת רקיע והיא בז\"א אחר שיצא ממעי אמו לחוץ \nהוא ונוקבא כשנולד. ואז מדידתו היא בבחינת השלישית הנקראת מדה שהיא האמה המודדת \nבאורך וברוחב לכאן ולכאן כפי מה שצריך להתפשט. והנה בחינת הרקיע היא בסוד השמים \nבסוד ושמים בזרת תכן והענין הוא כי אחר שיצאו ז\"א ונוקביה לחוץ. אז נתעבה ונקרש \nואיתגליד ונעשה רקיע ואז נמדד על ידי מדידת מדת האמה הנקרא ק\"ו המדה המתפשט והולך \nוגוזר וקוצב שער וע\"כ יהיה מציאות אורה. ומכאן ואילך הוא אור אחר גרוע או חשוב מן \nהאחר כאדם המודד בקנה אחד. ואומר מכאן ועד כאן יהיה שיעור בנין בית ומכאן ועד כאן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יהיה בנין חצר. והנה זו המדידה נעשית על ידי הדעת והבינה שהם סוד יהו\"ה ואהי\"ה שהם \nבגמטריא אמה עם הכולל. והענין הוא כי שתי המדידות הראשונות היו משקל ומשורה שהם דעת \nובינה ובהם עצמן נעשי' זו המדיד' השלישית הנקראת אמה. וזהו סוד ושמים בזרת תכן כי \nהזרת הוא כללות חמשה האצבעות והוא סוד חמשים שערי בינה אשר הם כללות ז\"א ונוקביה \nשהם חמשין אתוון דשמע ובשכמל\"ו כנ\"ל ועתה נעשו בסוד רקיע אחר שנתייבשו ונתפזרו לכאן \nולכאן וזהו לשון זרת כמו וזריתי פרש על פניכם שהוא לשון פיזור כנז' בפ' תרומה דף \nקע\"ה ע\"ב ודע כי כל שלשה מיני מדידה הנז' הם נעשים ע\"י שם ההויה במילוי יודין. \nהמתלבש בשם אהי' דמילוי יודין ג\"כ. ולכן אותיו' הראשונו' של מדת משקל משורה הם \nאותיות מימ\"ים כי מ' בגמטריא ארבעים והם חשבון ד' אותיות יודין שבהויה דע\"ב ודע כי \nיש הפרש גדול בין מדידה זו של האמה לשאר המדידות של המשק' והמשורה. לפי ששמם האחרות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הם קיימות ובפרט המשורה אשר המים מתקבצים ועומדין בתוכה אבל מדידת האמה הנקראת ק\"ו \nהמדה איננה רק לפי רגע ההוא כי בעוד שמניח האמה על המקום למדוד אותו הוא ניכר וכאשר \nמסירין אותו ומודדין בו האמה השני הרי אין מקו' הא' ניכר בו כי עבר עליו ק\"ו האמה \nכלל והענין הוא כי אם המדה של האמה הזאת היא נשארת תמיד לא היינו צריכין אל \nתפילתינו ואל מצות ומעשה ידינו כלל. אכן עתה הכל תלוי בידינו. כי אם נתפלל ונעשה \nמצות. אז תתרשם האמה ההיא ותמדוד (ע\"ד) שם ואם לאו ח\"ו יסתלק משם המדה הזו והבן זה \nהיטב בדרוש הגדלת ז\"א ונוקביה בעת התפלה ואח\"כ חוזר לקדמותו וע\"ש. (אמר שמואל הנה \nהדרוש הזה חולק עם הדרוש הנכתב בפ' לך לך בסוד המילה והאונאה כאשר עיניך תחזנה \nמשרים בכמה פרטים וצ\"ע): \nשם וז\"ל וההוא אור אקרי זרע דכתיב אור זרוע כו' זה תבין במה שביארתי בענין ארבע \nכנפות הציצית מה ענינם ושם ביארתי שהם ד' בחי' שמוריש היסוד אל המלכות והאחד מהם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוא בחינת נשמות הצדיקים אשר הם עושים הזווג עם המלכות בזמן הגלות רוב הפעמים וזהו \nענין האור הנזרע בקדמיתא וזש\"ה אור זרוע לצדיק והבן: \nשם ע\"ב וז\"ל אדם קדמא' גליפו דציורא ודיוקנא דגופא לא הוה בנוקבא ובלא ציורא כלל \nהוה ואתצייר ואגליף לתתא מעלמא דאתי בלא דכור' ובלא נוקבא כו'. כבר ביארתי בביאור \nאדרת האזינו כי אדם קדמאה הוא בחינת חכמה ובינה ואדם תנינא הוא ז\"א ונוקביה וביאור \nהענין הוא כי גופא דאבא ואימא נעשה על ידי הארה דיקנא קדישא דעתיקא והיא בחינת \nמשחתא הנז' כאן כי היא מידת אריך אנפין האוחז כל שיעור קומת האצילות כנודע. וכמדתו \nשל אריך ממש נצטיירו ונבנו עליו כל שאר הספירות להיותם מלבישים עליו ונמצא כי הוא \nהמד' שעליו נעשים הכל. ולסיבה זו נקרא א\"א משחתא ואז אתוון דילהון דאבא ואימא \nאתגלימו גו משחת' רוצה לומר בין שערות הזקן והראש דא\"א ובאמצען כנודע. כי שערות \nראשו מושכבין על אחורי אבא ואימא ומכסין אותם ושערות הזקן נמשכין ומתפשטין דרך פנים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "של או\"א ונמצא כי או\"א הם נתוני' בין שערות רישא ודיקנא דא\"א וזמ\"ש אתגלימו גו \nמשחת' רוצה לומר בתוכה ובאמצעיתא ממש הם עומדים ושם באמצע אתגלים ציורא דאו\"א. וכבר \nביארנו שם כי אבא נמשך מתיקון השמיני דדיקנא דעתיקא הנקרא מזלא. ואימא מתיקון שלשה \nעשר שגם הוא נקרא מזלא אמנם עדין אין שם גילוי זכר ונקבה. אמנם ז\"א ונוקביה שיש בהם \nגילוי גמור של זכר ונקבו' והם הנקראים אדם תתאה יצאו מכח זווג או\"א שנזדווגו באמצע' \n(ד\"ש דכ\"ב ע\"א) נה\"י דא\"א כנז' שם בביאור אדרת האזינו. איך עלו ונכללו נה\"י דאריך \nלגו מאו\"א ומכח הזווג ההוא באופן ההוא יצאו בחי' ז\"א ונוקביה וע\"ש היטב: \nשם בדף קס\"ח ע\"ב וז\"ל וכל מילין דאינון מעלמא דאתגלייא יתיר כתיב בה' דכתיב המוציא \nבמספר צבאם הקורא למי הים כו' כתוב בחוץ בכתיבת ידי מורי ז\"ל. צ\"ע בפ' ברא' בדף ב' \nע\"א דהתם קאמר דהוי המוציא במספר מעלמא עלאה ההוא דלית דכוותיה: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שם במאי דקאמר ואי אכתוב בשמא איהו בה' כגון האל הגדול כו' כתוב בחוץ. פירוש כי יש \nהפרש בין כשמזכיר הפעולה ולא נזכר שם פועלה ובין כשמזכיר שם פועלה. כי כשמזכיר את \nהפעולה לבד וכתוב בה' מורה על הפועל הנגלה שהוא עולם התחתון. אבל כשמזכיר שם ופועל \nכגון האל הגדול שהוא בחסד. וכן גבור בגבורה וכתוב בה' מורה על חסד או גבורה שמשפיע \nבעולם (דף ז' ע\"א) התחתון שהוא מלכות וזמ\"ש איהו בה' אבל כשלא נזכר על ידי מי נעשית \nפעולה זו וזהו באורח סתים הוא מרזא דעלמא תתאה עצמו לבד. א\"נ אורח לצדיק יקרא אורח \nסתים וכשמשפיע בה ופועלת על ידו אינו נזכר ההוא כי הכ\"ל בכ\"ל. וזהו רזא דעלמא תתאה \nנכנס בה דרך נקודת ציון והוא המוציא לחם כד\"א מאשר שמנה לחמו כנ\"ל ובפ' בראשית בדף \nי\"ח ע\"א אמר וביה אתכסיין כולהו באורח סתים: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "פירוש ספרא דצניעותא פרק א\nשם ספרא דצניעותא גם זה הועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה\"ה בדקע\"ו ע\"ב וז\"ל פרקא \nקדמאה תאנא ספרא דצניעותא ספרא דשקיל במתקלא דעד לא הוה מתקלא כו' ספרא דצניעותא \nמשום דכתיב כבוד אלהים הסתר דבר וכתיב ואת צנועים חכמה ספרא דשקיל במתקלא מתקלא קרי \n", "en": ""}]}
