{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "24", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 24", "hebrewTitle": "קטע 24", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/24/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/24/", "segments": [{"index": 1, "he": "חיורא דא ובתר הכי קאמר מוחא בלחוד ובתר הכי קאמר מוחא אחרא דאתפשט כו' וכך הוא \nעיקרן של דברים דשלשה מוחי איכא מוחא סתימאה והאי אקרי מוחא דעתיקא שני מוחא דאבא \nואימא והאי אקרי מוחא לחוד ואתכליל במזלא וביה תלי ולא אתפשט לל\"ב שבילין עד דמטי \nלז\"א. שלישי מוחא דז\"א והאי אקרי מוחא אחרא דאתפשט לל\"ב שבילין וזהו שלא נזכר באדרא \nרבא לל\"ב שבילין אלא בז\"א ולא נזכר שם אבא ואימא כלל דבכלל עתיקא הם דהא אתכלילן \nבמזלא ואין שם התפשטות כלל והשתא הכי פירושא תיקונוי דאתתקן ההוא כתרא עלא' לא הוו \nאלא במוחא סתימאה כדכתיבנא לעיל דאתפשט במוחא ובדיקנא ונפיק חסד עלאה במזלא וחסד \nעלאה אתפשט במוחא דאבא ואימא ואתכליל כולא דהיינו אבא ואימא במוחא סתימאה דכד אתתקן \nחיורא דא דאבא ואימא בנהירו דא דחסד עלאה דתלי במזלא בטש מאן דבטש בהאי מוחא דאבא \nואימא דבתר דאתתקן חיורא דא בנהירו דא אתעביד מוחא וקרי ליה מוחא וכד בטש ביה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אתנהיר ותליא ממזלא יקירא דמיניה בטש מאן דלא בטש דאילו מוחא אחרא דז\"א דאתפשט לל\"ב \nשבילין כד אתנהיר נהי' ממזלא יקירא אבג לא בטש ביה מאן דלא בטש במוחא דאבא ואימא. \nאלא דנהיר ממזלא יקירא לחוד אבל מוחא דאבא ואימא לא נהיר אלא על ידי ההוא דבטש \n(דפוס ישן ד\"י ע\"א) טמיר מכולא ומכל מקום ביה תלי דמיניה בטש מאן דלא בטש כדאמרן. \nאי נמי דלא בטש מאן דלא בטש עד דאתתקן בנהירו דא דחסד עלאה ובתר כן בטש. נמצא \nדבמזלא תלי דאי לא אתתקן בנהירו דידיה לא הוה בטש ביה מאן דלא בטש. והשתא מוחא \nדאו\"א אית בהו תרתי נהירו דמזלא ובטש ביה מאן דלא בטש ואילו מוחא אחרא דאתפשט לל\"ב \nשבילין לית ביה אלא נהירו דמזלא. והענין הוא דמוחא דאבא ואימא כד אתתקן על ידי מזלא \nיורד העצמות המחיה את הספירות במוחא דא בלי לבוש וזהו בטש מאן דלא בטש אבל במוחי \nדז\"א יורד בו העצמות העליון ובטש כולא אתכלל במוחא סתימאה על ידי העצמות העליון \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "המיחדם וזה ברור. ודע דחסד עלאה דהיינו מזלא הוי גופא דההוא דלא אתידע דהא חסד \nבגופא הוא בתר רישא. ואיהו אתעביד רישא לאבא ואימא וזמ\"ש כד אתתקן חיורא דא בנהירו \nדא ואתעביד נשמה לז\"א והיינו דקאמר כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא ודי בדברים אלו שהם \n(ד\"ש ע\"ב) כבשונו של עולם: \nאינון עמר נקי תליין בשקולא ד' זהו התיקון הרביעי והוא שיער הראש שהם כעמר נקי דלא \nמסתבכאן דא בדא ותליין בשקולא דלא נפיק נימא מן נימא ושערא מן שערא ומן נימין אלו \nנגיד למוחא דז\"א ממה שנמשכת נימא זו ממוחא סתימא' כי לכל נימא יש מבוע יוצא מהמוח \nדרך הגלגלת ועל ידי מה שמושכין נימין אלו לז\"א מתפשט מוחיה לל\"ב שבילין ולפיכך \nארוכים ושעיעים להמשיך למוחא דז\"א מההוא משיכו דמוחא למוחא דיליה דלית קיומ' למוחא \nתתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה: \nותנינא באדר' רבא בדף קכ\"ט ע\"א וז\"ל קוצין דשערי תליין בתיקונוי נקיים כעמר נקי עד \nכתפוי עד כתפוי ס\"ד אלא עד רישי דכתפוי דלא אתחזי קדלא כו' אמאי אתענשו משום דלא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב ועל נסותם את ה' היש ה' בקרבנו אם אין עכ\"ל: \nביאור הדברים כי שיער הראש קוצותיו תלוין בתקונוי שהן גלגלתא ומוחא נקיים כעמר נקי \nעד כתפוי עד כתפוי סלקא דעתך דמשמ' כל עובי כתפוי מכוסים וזה א\"א אלא אם כן יהיה \nהאזן העליונה מכוסה וזה אינו כדלקמן אלא עד רישי כתפוי בלחוד דלא אתחזי קדלא שאין \nהכונה לכסות את הכתפיים אלא לכסות את העורף משום דכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים כי \nבעורף מקור הדינין והקליפות. וישראל בחטאם נמשכו אחר העורף. והעורף העליון מכוסה \nבשער לכסות הדינין ולבסמם במשיכו דמבועי דנפקי ממוחא ושערא סליק אבתרוי דאודנין \nשהיו האזנים מגולות כדכתיב להיות אזנך פקוחות. אי נמי הכי פירושו דעד כתפוי כל אורך \nהכתפיים מן הצואר אל הזרוע משמע וא\"כ מסתלקים השערות מעל העורף ויוצאות חוץ לכסות \nכל אורך הכתפיים ונמצא העורף מגולה וזה אי אפשר אלא עד רישי כתפוי דהיינו תחיל' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הכתפיים שבשני צדדי הצואר הסמוכים לצואר בלבד באופן דלא אתחזי קדלא שהשערות הם על \nהעורף ומגיעים עד רישי הכתפיים שבשני צדדיו מכאן ומכאן באופן שאינו נראה כלל העורף: \n\n(ע\"ב) ודע כי שערות הראש הם מבועי הדינין התחתו' ובהם תלויים ואעפ\"י שהם במקומם \nרחמים גמורים. מכל מקום למטה תלויים מהם הדינין ושמם יוכיח עליהם שיער מלשון סערה \nובמקומם כופין הדינין והקליפות ומהם נמשכין הדינין והקליפות ולפיכך תמצא שבמקום \nשבאריך אפין נכפין הדינין הוא מקום תוקף הדינין בז\"א המצח והחוטם וכן שערו' הזקן \nמהם תלויין הדינין התחתוני' ובמקומם רחמים גמורים והם כופין הדינין דומה ליין שקט \nעל שמריו שאין השמרים מתעוררי' שם. אעפ\"י ששם מקום השמרים ושרשם ומפני שיש לדינין \nאחיזה יותר בשערו' הזקן יותר משערות הראש ולפיכך הם קשים ולא שעיעי לכסות הדינין \nאשר שם מקורם משא\"כ בשערות הראש שהם שעיעי ומכל מקום יש מקום תליה לדינין בהם ובפרט \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בהיותם מושכין השפע ממוחא להם שממט' למעל' בסוד אור החוזר הוה\"י שהוא דין ובצד זה \nיש להם יתרון לשערות הזקן עליהם כי הם מושכים השפע בסדר מלמעלה למטה. ולפיכך האי \nשערא סליק בתר אודנין שהוא מקום תליית הדינין ואין ראוי שיכסו על האזנים לעכב \nהתפילה העולה עד שם: \nודע כי האוזן של אריך אפין לא נזכרה כלל לא באדרא רבא ולא באדרא זוט' ולא נתברר \nאופן תיקונה איך הוא. ונראה כי אוזן העליונה נעלמת מאוד לא שלחו בה יד. ולפיכך לא \nניתן מקום לשערות הראש להיותם מכסים עליה ובגמרא אמרו חרשו נותן דמי כולו כי האוזן \nעיקר האדם ומזעיר אפין נלמוד דאמרינן באדרא זוטא בדף רצ\"ד ע\"ב וז\"ל. בהאי נוקב' \nדאודנין תליין נוקבין אוחרנין: \nנוקבא דעיינין נוקבא דפומא נוקב' דחטמא כו' הה\"ד הטה ה' אזנך ושמע פקח עיניך וראה \nהא כלא ביה תליא כו' עכ\"ל: \nהנה מבואר כמה גדולה וגבוהה ונעלמת האזן התחתונה שהכל תלוי בה והענין הוא שהכל תלוי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בהתעוררות התחתונים: \nוכאשר יעלה קול מהתחתונים ממצוקותיהם כי גברו עליה הדינין והקליפות ומקולם כי צעקו \nאל ה' בכל לב ושועתם לפניו תבא באזניו ועולה הקול ההוא שם ועולה משם אם לטוב לנקב \nהעינים ויורדים משם שתי דמעות משני גווני העין סומקא ואוכמא שמשם נמשכין הדינין \nוהקליפות ומתבסמים בים החכמה העליונה ומרחם על ישראל. ואי אצטריך לנקום מאויביהם \nיורדין תננא ואשא דרך נקב החוטם וכן להפך ח\"ו. וענין שתי דמעות (ד\"ש ע\"ג) אלו הוא \nכי הדינין נחלקים לשתי חלוקות אם מצד הקדושה וזאת סומקא ואם מצד הקליפה וזאת אוכמא \nוכדאמרינן האי שחור אדום הוא אלא שלקה. ואמרינן בפ' תרומה בד' קמ\"ט ע\"ב וז\"ל תכלת \nדא ביומא תנינא אצטבע בשני גוונין סומק ואוכם ותכלת סומק איהו דיליה מיומא תנינא \nכו' הה\"ד וחשך על פני תהום אמאי אקרי חשך דגוון דיליה חשוך ואחשיך אנפי בריין ודא \nאיהו סומק ואוכם ובגין דא לא כתיב בשני כי טוב כו' עכ\"ל: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אל יפתוך רמי הקומה קרואי שאול האומרים כי שם מראות וגוונים במקום הנאצלים העליונים \nעבר עליהם המים הזדונים ויחפו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם גוון ולא \nמראה רואה ואינו נראה (ע\"ג) המתגאה על גאה. הן אמת כי שרשם למעלה. ותוצאותם הימה כי \nשם נגלו את אשר כבר עשוהו השרשים העליונים כי כח הגוונים לבן ואדום וירוק ושחור \nוזלתו שם דרכי הכוחות כולם ויגלו מהארץ העליונה מאותם ארזי' אשר נטעו בה לעשות ענף \nולשאת פרי והוציא ההוא אפריון כגוונא דידהו כדאי' בפ' תרומה ואלו הנטיעות הם \nהנקראים עובדא דבראשית והם הם ששת ימים של בראשית ויום שני שהוא גוון סומק כדמסיק \nהוא שורש כל השלשה גווני' סומק ותכלת ואוכם והם דינא קשיא גבורה דינא רפייא מלכות \nדינא מסאבא מהקליפות ואלו השלש גוונים היו בכח באצילות ולא נתגלו עד הנה בבריאה \nביום שני וזמ\"ש תכלת דא אצטבע ביומא תנינא כלו' תכלת שהיא המלכות לא נתגלה צבעו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שהיה בו בכח עד יום שני כי שם נתגלה גוון הגבורה שהוא אדום וגוון המלכות שהוא תכלת \nוגוון הקליפות שהוא שחור ויום שני מכח המלכות הוא שהוא חד מעצי הלבנון דההוא אפריון \nוביום זה שהוא מכח התכלת שהוא המלכות אצטבע בשאר גוונין תכלת זו כי שם הראתה גווניה \nהשלשה על ידי יום שני וקא מפרש כיצד אצטבעו וקאמר דסומק איהו דיליה מיומא תנינא ממש \nכעין גוון אשא כי יום שני זה הוציא בו האפריון בגוונא דאשא עלאה והיא הגבורה כי על \nידה נעשה כדאיתא בפ' תרומה ונמצא שתכלת זה לא נתגל' גוונו עד שהוציא ממנו יום שני \nעל ידי הגבור' וביום שני זה נתגלה גוון הגבורה שהיה נעלם במלכו' והוא גוון סומק \nוירית גוון דהבא מאימא עלאה אשר שם הזהב והיא הנקראת גם כן אלהים אלהים חיים. דכולא \nגוונא חדא שזו גבורה עלאה וזו גבורה תתאה אלא שזה זהב בסוד היין המשמח וזה בסוד \nהיין המשכר ויונקת היא התחתונה מהעליונה דהא מסטרא דאימא נפיק גבורה כנודע תכלתא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נפיק מגו ההוא גוון סומק כי מלכו' מגבורה יצתה ולא ניכר גוונהא וכד נחית לתת' אתרחק \nגוון סומק גו ההו' אתר דאיהו ימא הנה אין ספק שעם היות שיש שמות רבות לספי' כל שם \nושם יורה על ענין מיוחד וים יורה על קבוץ המים שבה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים והיא \nסוף כד\"א בים סוף. והנה כמו שבאצילות היא סוף כל האצילות כן בבריאה לא נתגלה גוונהא \nעד סוף מדרגות הבריאה אחר ששת ימי אפריון זה והוא המקום הנקרא ים כד\"א כל הנחלים \nהולכי' אל הים והם דרגין קדישין דילה אחר ששת ימים אלו. והם ההיכלות שבפרשת בראשית \nובפרשת פקודי. ומיד אחריהם מצולות ים והם היכלות הטומאה. והנחלים שהם ששת ימים \nהולכים אל הים כי יש שבעה רואי פני המלך והם ששה ימים נמשכין משש קצוות היום העליון \nשהוא הזכר ואלו נקראים ים נמשכין ממנה והם דרגין דילה כדאיתא בפרשת שלח לך וז\"ל כל \nאינון דרגין קדישין דילה אקרון ים עכ\"ל. והם שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בתולות אחריה רעותיה כנז' בתקונין ונמשכו ביום ששי של האפריון כדאיתא ריש פרשת \nתרומה והזכרים הולכים אל הנקבות וכולם הולכים אל הים ואז נקראים נחלים כי למעלה \nהולכים באצילות והם נהרות כד\"א נשאו נהרות ה' וזמ\"ש כד נחית לתתא בבריאה (ע\"ד) \nאתרחק גוון סומק כמו שגבורה באצילות נמשכת עד מלכות דאצילות כי ממנה יצא' כן בבריא' \nאתרחק גוון סומק דבריא' גו ההוא אתר דאיהו ימא שהיא מלכות דבריאה ויצאה מלכות \nדיצירה בצבע תכלת וזמ\"ש ואצטבע גוון תכלא ונתן הסיבה כי הסומק עייל גו ימא ואתחלש \nגוון דיליה ואתהדר תכלת. ואם תשאל אם אפילו הרחמים כל עוד שהם יורדין מתמעטין \nוהולכין והם נעשים דינין למטה כל שכן שהדינין ברדתם מאת פניו יתחזקו ויעשו דינין \nתקיפין והיכי קאמר דאתחלש גוון דליה. תשובתך היא כי למעלה הם דינין תקיפין כדי שלא \nידבקו בהם הקלי' (ד\"ש ע\"ד) הבאים מצדם וימצא מין את מינו ולפיכך הם תקיפין לכפות את \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הקליפות וכל אשר ירדו הדינין יתחלשו לתת מקום ואחיזה לקליפו' כי צריכין קצת לימין \nלסעדם וזהו סוד עשיית העגל על ידי אהרן הבא מן הימין. ועל דרך זה הרחמים גמורים אין \nלהם בהם אחיזה. וכאשר יחלשו יהיה להם אחיזה בהם מצד הדין שבהם עם הרחמים ולעולם הם \nצריכים קצת רחמים. ולכל מקום אינו דומה השמאל לימין כי הימין אין ממנה הקליפות \nאעפ\"י שיש להם אחיזה בה אבל שמאל הוא עצמו מתהפך ונעשה למטה סיגים וקליפות במקום \nהטומאה וזמ\"ש בפ' פקודי דכסף אתהפך לטב וזהב אתהפך לביש וע\"ש. ומפני שסמוך לים הם \nמצולות ים שהם הקליפות אתחלש' גוון דיליה לשים להם שארית בארץ העליונה כדכתיבנ' ואל \nיקשה עליך מ\"ש בפ' שלח לך בד' קס\"ג ע\"ב וז\"ל השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא \nקדישא שפירא איהי בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו בההוא שפירו וחוורו \nדשמשא ממש כו' וכדין איהו תם ים עם ה' אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לבתר אסתלקת איהי גו דר\nגין עלאין כו' עכ\"ל: \nהנה בפירוש שהתכלת דוחה הקליפות ולא מקרבן. דע לך כי אדרבה ממקום שבאת משם ראיה \nברורה למה שכתבנו כי הנה סיהרא קדישא מתפשטת בשבעה שנים עליונים קדושי'. והקליפות \nדכר ונוקבא מסתכלות לאחת במקום הקדש ואיהי מתכסות בכסו' תכלת אשר הוא קרוב להם \nוזנים עיניהם מתכלת זו ונאחזין בה ואינן נכנסין פנימה למקום הקדש העליון גו שבעין \nשנין עלאין: \nואמנם ביאור מאמר זה הואיל ואתא לידן הוא כי הנה יש שלשה חלוקות בה סיהרא וימא \nותכלת והקליפות הנקראים מצולות ים והם אצילות בריא' יצירה עשיה. והנה מסטרא דאצי' \nהיא נקראת סיהרא קדישא והיא שוה לשמש. ואין לה חסרון ולא עניות ולא פגימה והיא \nנקראת תאומתו שזה לו לא הוא גדול ממנה ולא היא גדולה ממנו. ומסטרא דבריאה נקראת \nימא. ובהשפיע בה השבעין שנין עלאין והם השבעה נחלים ההולכים אל הים והם הרזים אשר \nניטעו בה והם שבעה ימי' זכרי' וכנגדם יוצאין ממנה שבעה ימים והם דרגין דילה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "והיכלותיה והזכרים ימי רפויים רחמים והנקבות ימים דגושין נקבות דין ואלו הם שבעה \nבשבעה מוצקות וארבעה עשר יום אלו הם י\"ב בקר אשר תחת הים. (דף י\"א ע\"א) והים עומד \nעליהם מלמעלה כי השביעי כלול מכולם בימים ובנחלים והוא גופא דימא תפארת ומלכות \nהנכללים בבריאה זה בזה והיו לאחדים ונשארו י\"ב בקר אשר הים עומד עליהם כי כמו \nשבאצילות העליון בצאת הנקבה מאחוריו גוף שניהם היה אחד. ומתפרשין בדרו' בידין \nוברגלין כמו כן בבריאה הים דהיינו גופא עומד על י\"ב בקר והם ששה קשרי' שבשני זרועות \nימין ושמאל שבשני הירכיים כדאמרינן בפ' ויחי. והנה העליונים זכרים והתחתוני' נקבות \nובבריאה הוא דקאמרינן דלית לה מדילה כלו' כי אם מהשבעי' שנים עליונים הבאים מת\"ת \nוהם מים זכרים ועל ידי כך יוצאין ממנה מיין נוקבין וזמ\"ש דדוד לית ליה כלום אלא \nשבעין שנין דיהב ליה אדם קדמאה והם הם הנמשכין ובאין לה מעלמא עלאה דיובלא הנק' שבע \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שנים והם הנחלים ההולכים אל הים ונעש' מהם ים על ידי מים נקבות דילה ודרגין דילה \nוכדפרישית ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין דהיינו השבעה העליונים נמשך מהם עוד נונא \nחדא הוא החילזון. והוא התפשטות האבר הקדוש יסוד בבריאה בנקודה אמצעית שבה כי כמו \nשבאצילות יש אות ברית ונקודת ציון הנכנס בה כן בבריאה וזמ\"ש גו שבעין שנין שהוא \nהיסוד שהוא לגו נשאר וטמיר וכמו שהשבעה שנים עליונים הולידו בה דוגמתה על ידי יסודא \nדעבד שמושא כדאית' בפ' תרומה כן בבריאה על ידי נונא זה דהיינו היסוד עשתה הבריא' \nדוגמתה כד עבד שימושא ההוא נונא בנקודה שכנגדו מדרגין דילה והיא ציון שבבריאה \nוהוציא ממנו גוון תכלת וזה התכלת כסא דין ים המלח מלח הוא ברית קדש וים אינון דרגין \nהיוצאין על ידו והוא המולחן כדי שלא יסריחו והם ממולח טהור קדש והוא המקום הנקרא \nיראה ואין להשבית מלח זה מפני הקליפות הסמוכים שם ויראה בישא הקרובה להם וזה התכלת \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הנקרא יצירה והם הם השבעה מדורין אשר סביב להיכלות כי ההיכלו' בבריאה והמדורין \nביצירה: \nודע כי השנים העליונים הם בבינה ובצאתם בת\"ת הם חדשים (ד\"ש דכ\"ה ע\"א) ובתוך המלכות \nהם שבועות ובצאתם ימים ששת ימי בראשית ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה כמו שבצאת ששת \nימי הבריאה הזכרים הוציאה כנגדן נקבות כן ביצירה וזהו ותקינת ליה ואתחפיא לבר כי \nזהו לבושא מפני המצולות ים כדמסיק לאו דהאי גוון לבושא דילה כי אין מלבושה כי אם שש \nוארגמן והם הששה ימים העליונים וזהו שש וארגמן הוא כלול מכולם והוא גופא דכתבינן \nלעיל וקאמר שש אע\"ג דשנים עשר אינון כי נכללין זה בזה והאי גופא הוא הנקרא כס\"א \nבסוד ארבע רגלים שהם ארגמן אוריא\"ל רפא\"ל גבריא\"ל מיכא\"ל נוריא\"ל ונוריאל ואוריאל \nחד הוא בסוד דין ורחמים כדאיתא בפ' בראשית והאי שש הוא שש דרגין לכרסיא וכולא כרסיא \nוכמ\"ש בפ' בא בר\"מ לבתר עבד משמשין לאילין מאנין כרסיא בארבע סמכין ושית דרגין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לכרסיא וכולא כרסיא עכ\"ל. ואלו הם י\"ס דבריאה ותכלת הוא כסא דין ובו עשר כתות \nהמלאכים והם י\"ס דיצירה וזמ\"ש בפ' בראשית דף נ\"א ע\"ב ת\"ח כל אינון דלעילא בההוא \nנהורא תכלא (ע\"ב) אתכלילן עכ\"ל. ודע דהאי נונא מטטרו\"ן דיוקנא דצדיק חי עלמין דאיהו \nהוא דאפיק האי גוון תכלא ונמצא שהוא בבריאה בשית דרגין לכרסיא וממנו היצי' שהוא עץ \nהדעת טוב ורע כי סמוך לו הקליפות והיא מתכסה בתכלת זה הבא לה על ידי מטטרו\"ן דיוקנא \nדיוסף הצדיק כדכתיב והוא נער וזמ\"ש דיוסף חפי על אימיה שלא יסתכל בה עשו סטרא אחרא \nבישא ונתכוונו למה שכתבנו ותכלת זה נמצא בדג שבים כנרת והוא בחלק זבולון שהוא ירכא \nשמאלא הוד ובה היה אוחז דוד והיה הכנור מנגן מאליו. ולפיכך היה דוד אדמוני בסוד \nההוד שהוא דין וממנו התעוררו' לזווג בחצי הלילה שהיה קם דוד בסוד שמאלו תחת לראשי \n(אמר שמו' אפשר שלכן דוד עולה י\"ד כמש\"ה ודוד מנגן ביד ועם הכולל עולה ט\"ו כמספר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הוד ולכן רוב שירותיו היו בהוד הודו לה' כי טוב כנלע\"ד) ועל ידו הקב\"ה שט בי\"ח אלף \nעלמין כי על ידו מתעורר צדיק חי העולמים. ולפיכך הי' דוד חי וקיים כי על ידי ההוד \nמתעורר היסוד שהוא חי העולמים ובדיוקנא דיליה מטטרו\"ן בבריא' והוא ההוא נונא דנפיק \n", "en": ""}]}
