{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "25", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 25", "hebrewTitle": "קטע 25", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/25/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/25/", "segments": [{"index": 1, "he": "על ידי ים כנרת והוא התעוררות ההוד שבבריא' ויש כנור וכנרת והם הוד דילי' והוד דילה \nשבבריא' כדכתיבנא והוציא גוון תכלא לבל יזונו עיניהם הקליפות מן מקום גבוה כי אם \nמהתכלת הקרוב להם וז\"ש מ\"ט בגין דתחות ים דא אית מצולות ים כולל דכר ונוקבא והוא \nהנקרא צלמות צל מות צל דכר מות נוקבא דיליה כדאיתא בפ' פקודי. וזהו ענין מצולו' \nאותיו' צלמות ובמצולו' ים נכללי' ונעלמי' שניהם ונקראים מצולות ואח\"כ נגלים ונקראי' \nצלמות וכ\"ז בעשיה והם רוצים להסתכל בקדש ולהאחז שם וכד מסתכלן זמין לעיניהו גוון \nתיכל' הקרוב להם ויש אחיזה בו ושם נאחזין ואינן שולטין במקו' הקדש והיא מתתקנת לגו \nבכל גוונין מרקמן שהם השש קצוו' שלו ושלה מתתחמן לד' סטרי עלמא בסוד כרסיא דד' \nסמכין דהיינו ארגמן וכל סמכא בג' ג' בסוד הרגלים שהם י\"ב ונמצא שהיא עומדת על י\"ב \nבקר והי\"ב הם הם שש מעלות לכסא כי בכסא עצמו הם נכללים זה בזה והם ששה ועאלין \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ברגלים ד' לד' רוחות העולם ובכל רגל שלשה הרי שנים עשר. שמא יקשה בעיניך מ\"ש בזוהר \nבפ' בהעלותך דק\"ן ע\"ב וז\"ל כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא כדין אקרי ים כו' כי כשהיא \nמקבלת מהחכמה נקראת ים: \nדע כי שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך הם הם תיקונוי דסיהר' קדישא גם שבעה \nרואי פני המלך בהם עולה למעלה ובזה הנערה באה אל המלך זה בגימ' י\"ב שש קצוות \nהנמשכים ממנו ושש ממנה כדכתיב והם סוד שמע ישראל ובשכמל\"ו ותקונין אלו שבבריאה ע\"י \nחכמה העליונה נעשו כדכתיב ה' בחכמה יסד ארץ ואע\"ג דמסטרי דאימ' נפקת בת מ\"מ תיקוניה \nויסודה על ידי החכמה נוסדו וזה שמי עם יה שס\"ה מצות לא תעשה והם כנגד שמור ונתקנו \nעם יה שהוא חכמה זכרי עם ו\"ה רמ\"ח מצות עשה והם כנגד זכור ונתקנו עם ו\"ה כדכתיב \nכונן שמים בתבונ' ותבונה היינו בן ובת ו\"ה כדאיתא באדרא זוטא אם כן אינה נקראת ים \nאלא עם דרגין דילה. ודרגין דילה על ידי חכמה נתקנו. כדכתיבנא. (ע\"ג) וזמש\"ה ורחל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בא' עם הצאן אשר לאביה. דאינון דרגין דילה אשר לאביה ודאי כדאית' בפ' בלק דמאביה \nדהיינו חכמה אינון כדכתיבנא. ונמצא שהכל הולך אל מקום אחד ונמצא שמצד אצילות לית בה \nפגימו כלל והיא שוה לשמש אבל מצד בריא' אין לה כח התפשטות (ד\"ש ע\"ב) כלל. וזהו לכי \nומעטי את עצמך כי בלכתה מאצילות לבריאה מתמעטת ולית לה מדילה כלום אלא שבעים שנה \nדיהב לה אדם קדמא' והם הנחלים ההולכים אל הים. וזמ\"ש ובההוא ימא דיליה גו שבעין \nשנין וכדפרישית. ובמלכות דיצירה הוא גוון תיכלא ומהם זנין עיניהם הקליפות שהם בעשיה \nולכך אתחלש גוון זה לתת להם בו אחיז' ועייל גוון סומק גו ההוא ימא שהם דרגין קדישין \nדילה ואתחלף לגוון תיכלא. ואפשר היה לומר דכשהיא נקראת ים היינו שהיא נשפעת מהנחלים \nהעליונים וכולם הולכים אליה להריק לה ברכה עד בלי די ואז גוון סומק מתחלש ונעשה \nתיכלא. וכתיב ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן דינא קשיא וזמ\"ש בפ' בהעלותך \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שכשהיא מקבלת מחכמה נקראת ים. כי על ידי חכמה נאספים שמה כולם כאחד. ולפיכך כשרואים \nהקליפות שנחלש כחם שהוא סומק ואתהדר תיכלא לא יכלין לשלטאה. ועם זה יתיישב מ\"ש בפ' \nשלח. וגם זה נכון ומסכים למ\"ש בפ' ויצא ונאספו שמה כל העדרים היינו דכתיב כל הנחלים \nהולכים אל הים כו' ועולה על הדרך שכתבנו באבי\"ע כי אצילותה והיא הנקודה אמצעית שבה \nהיא שוה לשמש ולבושיה ותכשטיה הם באים לה מן הנחלים העליונים והם הנקראים ימא דילה \nולבושיה אלו הם דרגין קדישין דילה ובאים על ידי אותם שבעין שנין עלאין. והם נקראים \nבריאה לבוש מלכות. וזמ\"ש שש וארגמן לבושה כדפרישית לעיל. וגוון תיכלא הוא היצירה. \nונעשה מהסומק העובר גו ימה ונחלש ברבוי הרחמים שבמימי הים הבאים ממקום גבוה ומבטלים \nאותו וכשרואין הקליפות כי מת גבורם וינוסו כי אחד מהנחלים הוא סומק ובטל ברוב. ומכל \nמקום אין לשון וכד נחית לתתא אתרחיק גוון סומק כו' עולה יפה לפי זה שהרי אין ריחוקו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "גורם לו. ולפירוש ראשון אתי שפיר דריחוקו ממקום הקדש וקירובו לקליפות גרמה לו להחלש \nולהיות גוון תיכלא. והנה נתבאר סיבת צבע הסומק והתכלת. ומפרש השתא צבע אוכם דאתעביד \nמהיתוכא דסומקא כד אתהתך ואתחלש לתתא בהתוכא דזוהמא ונחית לתתא כי שמרים אלו היו \nבסומק. ולפי שהיה תקיף היה כופה אותם בגבורה ולא נודעו כיין השוקט על שמריו אשר הוא \nלמעלה צלול ואדום. וכאשר ירד למטה קרב לשמרים יתחלש כח אדמימותו מפני השמרים \nהקרובים אליו וזהו ימא קרוב לשמרים ואז הוא גוון תיכלא. כי יש קצת עכרורית המחלשת \nכח הסומק. ולמטה בשמרים ומקום הקליפות והוא ההיתוך והשמרים היוצא מהיין נעשה אוכם. \nולפי שיש קליפות שהם רחמים אמר שזו דינא מסאבא ולפיכך אמר שהיה מתחילה אדום הרומז \nלדין ומגו זוהמא תקיפ' אתהדר לאוכם דהוא דינא מסאבא. והענין הוא כי יניקתם מהאדום \nשבתוכם הנמשך מהסומק הראשון אלא שהמקו' גורם שזוהמא תקיפא רבא עליו ומבטלו ואתהדר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אוכם. וז\"ש ונפיק מההוא זוהמא גוון (ע\"ד) סומק מזוהמא תקיפא ומגו זוהמא תקיפא. \nאתהדר לאוכם ונקראת זוהמא תקיפא לפי שכופה את הקדוש' שבתוכה כמו שאנו קוראים שערין \nתקיפין לפי שכופין את הקליפות שבתוכם וכן דינא תקיפא וכדפרישית ומכל מקום דינא \nקדישא אינו נכפה לגמרי אלא שנרא' קצת וחוזר ומתבטל ואתהדר אוכם וזהו הנקר' אלהים \nאחרים כי הסומק היוצא תחילה הוא אלהים אלא שנעשה אחר דאתהדר לאוכם וזהו אחרים: \nודע דליכא מסאבא דלית בה נהירו דקיק מסטרא דקדושה אלא שהוא נעלם ברוב הטומאה והוא \nהמוציא גוון סומק ואתהדר לאוכם. והאי דקאמר וכולא מההוא קדמאה אתהתך לומר שאעפ\"י \nשיש סיגים לבנים מכסף סוספיתא דכספא כדאמר בפ' וארא הכל היה בכלל סומקא קדמאה כי \nנכללו בו לקבל ממנו כי משם עיקר יניקתם. וכאשר נתהתך הסומקא לתתא ויצאו סיגיו יצאו \nעמו סיגי הכסף ולא ניכר כי אם הסומק ומיד אתהדר אוכם אבל הלובן שבסיגי הכסף מגו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהמא תקיפ' לא ניכר כלל אעפ\"י שיתהתך עמו. ולפי שהוא אוכם שהוא קדוש כדכתיב שחורה \nאני ונאוה. ואימא עלאה אוכמא כדאיתא בתקונין דקאמר דהאי אוכמא איהו חשוך יתיר דלא \nאתחזי גוון דיליה מגו חשוכא כי האור העליון רחק ממנו. ואע\"ג דנהורא נפק מגו חשוכא \nהכא איהו חשוך יתיר ומשום דקשיא ליה גוון אוכם זה מהיכן יצא אחר שעיקרו סומק ובאן \nאתר אצטבע ומשני משמיה דבוצינא קדישא דכד ההוא סומקא אתהתך בגו תיכלא ואתערבו \nגוונין אתהתך היתוכא דזוהמא לגו תהומי כו' הכונה היא כי הוא אמר מעיקרא דההוא סומקא \n(ד\"ש ע\"ג) אתהתך בגו ימא ואתעביד תיכלא. ובתר הכי נחית ההוא סומקא לתתא מתכלא בתר \nדאתחלש בהיתוכא דזוהמא. ונפקפ גוון סומק. ומגו זוהמא תקיפא אתהדר אוכם שהכל נעשה על \nידי ההוא סומק לבדו. וזהו עיקר הפירוש במ\"ש וכולא מההוא סומקא קדמאה אתהתך לומר \nשהוא לבדו נעשו ממנו כל גוונין שלו ומשום הכי קשיא ליה מהיכן בא השחור. וקאמר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בוצינא קדישא דכד עייל ההוא סימקא גו ימא הכלול משבעה נחלים ואתהדר תיכלא נכללו בו \nכל הגוונ' שבים וכאש' נתהתך הסומ' עוד גו תיכל' באותן הגוונים שנתערבו בו מהים \nואתערבו בו גוונים אתהתך התוכא דזוהמא ממימי הים שבתיכלא ומסומק ואתעביד מתמן רפש \nוטיט שהוא שחור כי בהצטרף סומק והם השמרים שבו עם שמרי תיכלא שקיבל ממימי הים יצא \nרפש וטיש שחור כי אדום ותכלת בהצטרפם ישחירו. והשתא פליג אדלעיל דקאמר דכולא מההוא \nסומקא קדמאה בלחוד אתהתך והשתא קאמר דמסומקא ומתכלא ממה שקבל ממימי הים אתהתך. כי \nמכולם יצאו קליפות ויצא רפש וטיט. וכדכתיב ויגרשו מימיו רפש וטיט ומגו טינא דתהומי \nנפק ההוא חשוך דאיהו אוכם ולא אוכם אלא חשוך יתיר כי אין הטיט חשוך כל כך כי הסומק \nאינו מניחו להשחיר לגמרי ומחושך זה החשיך על המצריים כדאיתא בפ' פקודי והנה ענין \nהתפשטות הקליפות הוא כי הם לגו תהומי בההוא טינא. וכאשר הים בזעף מוציאם לחוץ. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וזמ\"ש ומגו (דף י\"ב ע\"א) טינא דתהומי נפק ההוא חשוך דאיהו אוכם כו'. וכאשר הוא בנחת \nנשארים במקומם הה\"ד וחשך על פני תהום כי היא למטה בתהום וביום שני יצא לחו' אמאי \nאקרי חשך כיון דאיהו אוכם ולא אוכם משום דגוון דיליה חשוך שהחשיך הגוון דיליה \nהעיקרי שהיה אדום והחשיך שאינו עומד באדמימותו. ועוד דאחשיך אנפי בריין ודא איהו \nמלאך המות שנברא בשני והוא סומק ואוכם כי מה שאינו שחור לגמרי הוא מפני הסומק שיש \nבו ונמצא שהוא סומק ואוכם ובג\"כ לא כתיב כי טוב בשני כיון שהיה גו תהומי ויצא לחוץ: \n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הנה למדנו שסומקא ואוכמא אחד דינין ואחד קליפות והם הם שתי דמעות אלו דמתרי גווני \nעינא סומקא ואוכמא. ובה תננא ואשא שבשני נקבי החוטם כנגד שנים אלו כי תננא מהקליפות \nכדאמרינן בפ' פקודי דכד תננא נפקא כו' ואשא מהדינין. ומסתברא לי דשני מיני שערות \nאלו שבראש ושבזקן לכפות שני מינים אלו באו ולפיכך כל אחד בפני עצמו ואינם מתערבים \nזה בזה. והנה שערות הראש לכפות הקליפות כי הם ממוחא דשקיט ושכיך כחמר טב דיתיב על \nדורדייה ומורידין חכמה למוחא דז\"א לבטל הקליפות. ושערי דדיקנא לכפות הדינין ולפיכך \nהם קשישי ולא שעיעי לכפות הדינין כדאיתא באדרא רבא. ולפיכך תמצא ברישא דז\"א דכיא \nומסאבא נהורא וחשוכא כי שם תלייתם ובא\"א נכפין ועל הדרך שכתבנו למעלה. ולפכך שערי \nדדיקנא אתכלילו במזלא דהיינו חסד עלאה לכפות הדינין. והשתא אתי שפיר דבז\"א איכא \nתרתי שערות הראש והזקן ובנוקביה ליכא אלא שערות הראש ומאי שנא אלא ה\"ט דז\"א אצטריך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לתרתי והיא לא צריכא אלא לשערות הראש לתת מקום ואחיזה לקלי' שהם למטה ממנה אבל \nלדינין אין צריכה לדיקנא כי היא עצמה דינין ובגופא שרשם ואחיזתם ולא בשערותיה ואתי \nשפיר נמי דשערות הראש על העורף באחורים לכסות ולכפות הקליפות שבעורף ושבאחורים של \nא\"א וההפך בז\"א ועדין אנו צריכים למודעי מפני מה שערות דרישא דז\"א שחורות. ודנוק' \nאדומות ולפנינו נאריך בזה בס\"ד כי כבר יצאתי מהדרוש: \nוהנני מפרש שאר המאמר דאי אצטריך עייל ההוא קלא לנוקבא דפומא. הנה ברוחא דפומא דז\"א \nמתלבשי נביאי מהימני כדאיתא באדרא רבא והנה כאשר יגיע קולם באזניו יכנס לנקב הפה \nומגלה סודו אל עבדיו הנביאים להרע או להטיב. מההוא קלא כולא כי הכל תלוי בקול המגיע \nלאזנים שהרי נמשך לעינים ולחוטם ולפה. מההוא קלא עייל בכל גופא ואתרגיש מני' כבר \nידעת כי גופא הוא המכריע בין דין לרחמים. וכפי הקול כן תהיה הכרעתו אם לטוב אם לרע. \nנמצא שהכל תלוי בקול התחתון כשמגיע לאוזן ז\"א אם טוב ואם רע לכן ראוי שישמור לשונו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מנבלות הפה ומלשון הרע כי הקול עולה באזני ז\"א: \n(המשך במסמך הבא): \n \nפירוש ספרא דצניעותא פרק א (המשך)\nעוד אמר כי באוזן זו כלולים כל שלשה מוחין דבז\"א דהאי אוזן קרי ביה שמיעה ובשמיעה \nכלולים כולם. אם בינה דכתיב דבר כי שומע עבדך והיינו מבין וכן כי שומעים (ד\"ש ע\"ד) \nאנחנו והיינו מבינים והיינו בינה ואם חכמה דכתיב ונתת לעבדך לב שומע והיינו (ע\"ב) \nחכמה בל\"ב נתיבות וכדכתיב וה' נתן חכמה לשלמה ואם דעת כדכתיב שמע בני וקח אמרי דהאי \nשמע על כרחין לא הוי לשון שמיעה דאם כן שמע בני אמרי וקחם מבעי ליה וכן אי אפשר \nלפרשו לשון הבנה דאיפכא הל\"ל דקיחה קודמת ולא הוי צשון קבלת דברים מטעמא קמא אלא דע \nבני את אלהיך וקח אמרי לעשותם. אי נמי דע בני התורה וקחה אליך ודע וקח הכל אחד כי \nהיודע הדבר הרי הוא כלוקח אצלו והנכון הוא דשמע בני היינו דעת שהוא ב\"ן י\"ה כנודע \nאלא דקשה דאמאי לא מייתי מן שמע בני מוסר אביך ושמא דמצותי תצפון אתך היינו דע' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דמלא לאדרין ואכסדראין והרי חכמה ובינה ודעת באוזן והם ג' מוחי' דבז\"א. בהאי אודנא \nתליין צלותין ובעותין ופקיחו דעיינין והם העפעפי' הסוגרים עיני ז\"א ובהגיע הקול שם \nנפתחין הנה שהכל תלוי באוזן. וזה בז\"א וממנו נלמוד לא\"א כי נעלמת אזנו מאוד \nוכדכתיבנא והנכון בעיני דהאזן העליונ' אין הקולות והתפילות המגיעות שם פועלת בה כי \nהיא רחמים פשוטים ואינו משתנה והנה ע\"י האזן של ז\"א נפקחין עיניו וא\"א לעיל' עינא \nפקיח' גם ע\"י האזן נחתין תרין דמעין ואין בא\"א דמעות ח\"ו גם ע\"י האזן נפקין מתרין \nנוקבין דחוטמא תננא ואשא אלא מחד רוחא דחיי לז\"א ומחד למלכא משיחא. גם על ידי האזן \nגזר הפה ומליל מילין והפה העליון אין אומר ואין דברים ולא זכה ליה שום נביא ולית \nמאן דידע רוחיה בר איהו כדאיתא באדרא רבא נמצא שאין לה פעולה לאוזן בדברים אלו כלל. \nאבל הענין הוא כי ז\"א בו דינין ורחמים וכאשר יחטאו בעולם התחתון יעלה קולם לאזנו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ויתמלא דינין והופך פניו מעתיק יומין וכאשר יגיע הקול באזנו כי שבו בתשובה יתקן \nעצמו ז\"א לקבל א\"א והרחמים גוברים. נמצא כי התיקון והקלקול תלוי בז\"א כי כאשר יתקן \nעצמו ז\"א וזה על ידי קול צעקת התחתונים כי שבו מדרכם הרעה יאיר אליו א\"א ויסתכל בו \nבעין טובה ויתבטלו הדינין וההפך ח\"ו בהפך ונמצא שהתפלות והצעקות עדיו יבאו והוא \nמתתקן על ידם לקבל שפע מא\"א אבל א\"א לא משתני ולא אשתני כלל ונמצא שאזן א\"א לצורך \nז\"א היא לשמוע קולו ולהאיר אליו ולפיכך אין ראוי להיות עליהם שיער כלל ונשמע קולו. \nוזהו סוד שהקב\"ה מתפלל וזה נעלם מאוד עמוק עמוק מי ימצאנו ולפיכך לא נזכרה האזן כלל \nוהאל יתברך יראנו נפלאות מתורתו דנפיק שערא בתר אודנוי תליא בשיקולא לא נפיק דא מן \nדא כי הנה מוחא דז\"א להיותם ג' מוחין כל אחד מוציא שערותיו למינהו זה ארוך וזה קצר \nוזה בינוני ומסתבכן דא בדא לפי שיש ג' מוחין וכולם מתפשטין זה לל\"ב וזה לחמשי' שערי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בינ' זה לאלף אלפים אבל עתי' דליכא אלא במוחא חדא ולא מתפשטי. אינון עמר נקי דלא \nמסתבכי ותליין בשיקולא דלא נפיק דא מן דא. תיקונא שלים תיקונא יאה תיקונא שפירא \nתאיב למחמי תיאובתא בחדוותא דצדיקייא דאינון בז\"א למחמי ולאתדבקא בתיקונוי הכונה כי \nאין הצדיקים מגיעים כי אם עד ז\"א ולא משם ולמעלה כי עד שם מגיע פרי מעלליהם כי הנה \nבפלגותא דשערי דידיה אתפרשאן תרי\"ג ארחין כנגד תרי\"ג מצות ולפי ששערות האלו מורידין \nהשפע ממוחא סתימאה (ע\"ג) למוחא דז\"א מתאוים הצדיקים לראות שרש ועיקר הדבר אשר ממנו \nיגיע השפע להם ולהדבק בשרשו וזמ\"ש לממחי ולאדבקא בתיקונוי וכבר כתבתי למעלה כי עד \nז\"א לבד מגיע תפילתם של צדיקים תחתונים ובהם הוא מתתקן על כן ירים ראש ופנה למעלה \nושכר מצוה מצוה והבן זה. ואמנם מ\"ש שלים ויאה ושפיר כי תיקוני הזקן אינם כל כך \nשלמים כי יש בהם שערות קצרות ושערות ארוכות אבל שערות אלו כולם בשיעור א' לא נפיק \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דא מן דא. גם שערות הזקן קשישי ואלו שעיעי וזהו יאה גם שערות הראש ארוכים וזהו \nיופים משא\"כ בשערות הזקן וזהו תקונא שפירא הנה בשלשה אלו נפלאו מהם שערות אנו. \nולפיכך אמר שלשה פעמים תיקונא ולפנים ניתן טעם לשלשה אלו בע\"ה עתיקא סתימא דכולא \nי\"ג נימי דשערי קיימי מהאי סטרא כו' כבר כתבנו למעלה כי מוחא סתימאה מתפרש תלת \nזמנין ארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון הרי שנשה עשר גם גלגלתא חיורא דיליה אנהיר \nלי\"ג עיבר כדחיתא באדרא רבא וזוטא ואמרינן נמי התם דבגולגלתא יתבין בכל יומא י\"ג \nאלפי ריבוא עלמין דנטל עלוי וסמכי עלוי ומהם נמשכין י\"ג נימי דשערי אלו (ד\"ש דכ\"ו \nע\"א) ומשם מתפשטין לדיקנא י\"ג תיקונין ואפשר דמי\"ג דבחוור גלגלתא מתפשטין נימין \nאלו. ומי\"ג דבמוחא מתפשטין לדיקנא ובאינון שריין שערי לאתפלגא כי כל שאר השערות \nהונכים אל מקום אחד ואלו מקצתם לצד אחד ומקצתם נצד שני. יאפשר כי מפני שיש י\"ג מדות \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עליונות שאמר מיכה וי\"ג מדות שאמר משה והם לתתא באתר דדינא כדאיתח באדרא רבא לפיכך \nהוצרכו שני מיני י\"ג מדות י\"ג נימי דשערי.\nוי\"ג תיקוני דיקנא להיות להם שרש למעלה ומשום הכי שריין שערי בהאי לאתפלגא לתת מקום \nלי\"ג מדות תחתונות אשר בהם ימיז ושמאל ודי כעת עד כי ה' יתן חכמה: \nודע ששערות אלו שבראש מלבד הי\"ג נימין נמנו באדרא רבא ואמרו שם כי מנין קוצי דשערי \nאלף אלפין ריבוא ושבעה אלפים וחמש מאות וכל קוצא וקוצא אית ביה ת\"י נימין כחושבן \nקדוש כו'. וטעם לחשבונות אלו אף כי עמקו מאד. דע כי המוח הסתום עם היותו אחד. כח \nהשלשה מוחות תחתונות בו כדפרישית לעיל וממנו מתפשטין והנה כנגד חכמה שהיא כוללת הכל \nיצאו אלף אלפין ריבוא שהוא החשבון היותר שלם וכולל וכנגד בינה שבה יצאו שבעה אנפים \nכי היא אם הבנים שבעה שנים וכנגד הדעת יצאו ת\"ק כי הוא עץ החיים מהלך ת\"ק שנה. \nוכנגד ג' בחינות אלו נראה לי שאמר למעלה ג' תיקונין תיקונא שלים. תיקונא יאה תיקונא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שפירא תיקונא שלים כנגד חכמה שבה חשבון שלם וכולל כללא דכולא תיקונא יאה כנגד בינה \nכי אין אשה אלא לנוי כלה נאה וחסודה בית נאה וכנגד דעת אמר תיקונא שפירא כד\"א ישראל \nאשר בך אתפאר ישראל סבא והוה תאיב למחמי כד\"א צאנה וראנה בנות ציון כו'. והנה שלשתם \nאלו ברדתם מטה בז\"א נתמעט חשבונם והוא מש\"ה ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה \nווין כו' כי אלף כנגד חכמה שבז\"א ושבע המאות כנגד בינה שבז\"א שבעה שנים וחמשה כנגד \nדעת נשמה לה' ספירות חסד גבורה ת\"ת נצח הוד דגוף וברית חשבינן (ע\"ד) חד וזמ\"ש ויהי \n", "en": ""}]}
