{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "32", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 32", "hebrewTitle": "קטע 32", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/32/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/32/", "segments": [{"index": 1, "he": "נשא דקכ\"ח ע\"ב איך הקליפין נכללין זה בזה ומתעלין עד שהם מפסיקין בין הסוד דדכורא \nאל היסוד דנוקבא הנק' נקודת ציון שבה ולוקחין השפע ההוא אבל לא (ד\"ש ע\"ב) שנאמר כי \nח\"ו נכנסין בתוך היסוד שלה והזהר אל תטעה בזה ח\"ו: \nשם בדף ר' ע\"א וז\"ל ספר דקאמרן ושם חד מלה הוא בכל סטרין כו'. פירוש כי בין בהבנת \nהמלות ובין בחשבנם הוא אחד. כי שם עולה בחשבון ספר. ועיין במה שנתבאר אצלנו בכונת \nהעולה לס\"ת לקרות מה יכוין במילת ספר: \nשם בדר\"ג ע\"א וז\"ל תא חזי בשעתא דיומא שתיתאה מטי זמנא דערב כדין ככבא חד מסטרא \nדצפון נהיר ועמיה שבעין ככבין אחרנין כו'. דע כי השבעה ספירות שהם חסד גבורה ת\"ת \nנצח הוד יסוד מלכות הם משפיעין בעולם ושולטין בשבעת ימי השבוע כסדרן חסד ביום ראשון \nגבורה ביום שני כו' מלכות ביום השבת. ולכן בהתקרב זמן השבת בין הערבים של יום ששי \nרואים הקליפות כי מתקרב זמן שליטת מלכות שהיא סיום וסוף הקדושה והנה הם קרובים אליה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואז הם רוצים לעלות כדי להתאחז במלכות כדי להתעלות עמה. ואז הוא יתברך זורקן \nומשליכן למטה אל נוקבא דתהומא רבא המבואר אצלנו בפ' ויחי בדף רי\"ז: \n(ע\"ג) שם בדר\"ג ע\"ב שו' י\"ט וז\"ל בהאי נוגה מכתי לאחתא לנטלא נהורא ועל דא כתיב \nוחלק משמן חכה שוי ההוא נהורא לקבלא דברית כו' עיין בפ' נשא בדקצ\"ח ע\"ב בביאור \nהאדרא במ\"ש יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו' ושם ביארנו ענין זה. ודע כי \nבחינת קליפה זו הנקרא נוגה רמזו אותה רז\"ל בפ\"ב דמס' מציעא וז\"ל וכן ירדן שנטל מזה \nונתן לזה כו'. והענין הוא כי הירדן הוא סוד קליפת הנוגה הסובב לארץ ישראל שהוא סוד \nהקדושה ולפעמים קליפת הנוגה חוזרת ומתהוות קצת' בקדושה ופעמים מתהפכת ויוצאת אל \nהקליפה והיא כדמיון הירדן אשר בעת שמימיו מתרבין לוקח קצת חלק מקרקע ארץ ישראל \nוכאשר מימיו חסרים מתמעט ואדרבה ארץ ישראל ניתוספת ונוטלת חלק ממנו ונכנס קצתו \nבתחום קרקע ארץ ישראל. וזה עצמו הוא בחינת תוספת שבת בסוד מיעוט וחסרון הירדן כי אז \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ניתוספה קדות השבת: \nשם דע כי בכל מקום דביקות עולם בעולם יש בו תוספת שבת פירוש כי היכל קדש הקדשים \nהעליון של העשיה חוזר להיות בחינת יצירה בערב שבת והיכל קדש הקדשים דיצירה מתהפך \nלהיות בריאה וכיוצא בזה בכולם ואותה הבחינה אשר מתהפכת אל עילוי בדמיון מה שלמעלה \nממנו הוא סוד תוספת שבת בעצמו: \nשם בדר\"ט ע\"א שו' ל\"ה וז\"ל ואי תימא היך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל כו' זה \nיובן במה שנתבאר בפ' קדושים בדפ\"ג ע\"א בס\"ת וז\"ל אדם קדמאה לא הווה ליה מהאי עלמא \nכלום כו' ושם ביארנו כי קודם שחטא אדם הראשון היו העולמות מתעלין באופן אחר ואז ארץ \nישראל היה כנגד היצירה ונמצא כי רקיעין דעשיה קיימי למגנא בארעא דישראל: \nשם בדרי\"ו ע\"ב שו' ב' וז\"ל ורזא דא יהיה כד\"א יהיה ה' אחד ברזא דיהיה כו'. נודע כי \nאבא ואימא כל אחד כלול מן עשר ספירות בפרצוף אחד שלם אבל ז\"א אין בו רק שש קצוות \nבלבד אמנם בזמן הגדלת המוחין אז ניתוספה לו י' בראשית ו' זעירא שלו ואז נשלם לעשר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ספירות גמורות והנה זהו סוד שם ההויה כי אבא שיש לו פרצוף גמור בי\"ס רמוז ביו\"ד של \nההוי\"ה אבל ז\"א שאין בו רק שש קצוות נרמז באות ו' של ההויה לפי שאין בשורשו רק ו' \nקצוות ובזמן המוחין ניתוספה י' בראשית ו' זו כנז' שהם סוד המוחין ואז נשלם לי\"ס \nולכן אותם ג' ראשונות אינם בו בקביעות כי על ידי תפלותינו הם באים. ואח\"כ חוזרים \nומסתלקין ולא נשאר בו בקביעות רק השש קצוות בלבד כנודע אצלנו וכיון שהשלשה ראשונות \nאינן קבועות תמיד בו אינו נקרא רק בשם וא\"ו בלבד ואמנם לעתיד לבא שאז אין היצר הרע \nואין רמאות ועבירות בעולם יהיה הז\"א קבוע תמיד אף בשלשה ראשונות ויהיה תמיד שלם \nבפרצוף של עשר ספירות גמורות ויהיה שקול בערך אבא ויהיה נקרא באות יוד כמו אבא ואז \nבמקום מה שהוא עתה שם יהו\"ה יהיה אז שם יהי\"ה באופן כי זווג עליון דאבא ואימא יקרא \nי\"ה וזווג תחתון דז\"א ונוקביה גם הוא נקרא י\"ה ולא ו\"ה ובהתחבר יחד שני הזיווגים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יקראו בשם יהיה וזמ\"ש גם תשלום הפסוק ה' אחד ושמו אחד רוצה (ע\"ד) לומר כי עתה בהיות \nשהז\"א לפעמים (ד\"ש ע\"ג) הוא ח\"ו פגום וחסר ואין בו רק שש קצוות איננו יכול להזדווג \nעם נוקביה ולהתיחד תמיד עמה ביחוד אבל לעתיד שיהיה ז\"א גם הוא שוה אל ערך אבא שלם \nבי\"ס לכן יהיה ה' שהוא הז\"א אחד וגם נוקביה תהיה אחד ויתייחדו יחד שניהם ביחוד אחד \nתמידי ע\"ד אבא ואימא שתמי' הם ביחוד אחד דלא פסיק זווגייהו לעלמין: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרשת פקודי\nשם בדרכ\"ג ע\"ב שורה י\"ג וז\"ל בן חור בן חורי ועל דא אשתלים ביה דינא דקב\"ה בעובדא \nדעגלא פירוש דדריש מילת חורי מלשון חרי אף וכמש\"ה מה חרי האף הגדול הזה והוא שמאלא \n(א\"ש הענין הוא אע\"ג דחור הוא לבן וכענין חור כרפס ותכלת מסטרא דחסד עכ\"ז מדקאמר בן \nאורי דא ימינא מוכרח הוא לומר בן חור דא שמאלא מלשון חרי אף כדקאמר הרב זלה\"ה): \nשם בדרכ\"ו ע\"א שו' כ\"א וז\"ל בטש בנהירו דפרסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשע היכלין \nוהיכלין לאו אינון נהורין כו' נתבאר בביאור אדרת האזינו במאמר כד אתתקן אפיק ט' \nנהורין דלהטין מיניה מתקונוי כו' וע\"ש היטב: \nשם בדרכ\"ז ע\"א שו' כ\"ב וז\"ל ת\"ח א\"ר אלעזר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה \nווים לעמודים כו' נתבאר באדרת נשא בדקכ\"ח ע\"ב וע\"ש האמנם: \nשם במאמר ההוא עצמו בדרכ\"ז ע\"ב שורה א' וז\"ל האלף לך שלמה דאינון אלף יומי החול \nואינון יומי דגלותא כו' גם זה נתבאר באדרת נשא בדף קל\"ב ע\"א בענין ההוא עלמא קדמאה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דאיהו אלף אלפין מארי תריסין כו' וע\"ש ענינם מה הם ותראה איך אותם האלף אח\"כ \nמתפשטין לחוץ ונעשין בחינת אלף יומין דחול בחוץ: \nשם בדרכ\"ז ע\"ב שורה ל\"ב וז\"ל ועל דא כתיב על עלמות שיר וכולהו נפקין מרזא דה' ה' \nאפיקת כמה חילין לזניהו ברזא דו' כו' ו' דא רזא דדכורא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא \nכו'. פירוש כי למעלה אמר כי יש נקבות מצד המלכות ונקרא עלמות שיר שהם משוררות תמיד \nוהם מעוררות תמיד את האהבה בין ת\"ת למלכות בהתעוררות התחתונים והם הם בנות ירושלים \nוהם י\"ב שבטים והם י\"ב בקר אשר הים שהיא מלכות עליהם מלמעלה כי היא מעולם האצילות \nוהם מעולם הבריאה ולפיכך אמר מלמעלה והם הם שבע הנערות הראויות לתת לה. ואל יקשה \nבעיניך אם הם שבעה איך הם שנים עשר כי כבר בפ' ויחי בדרמ\"ב ע\"א אמר וז\"ל ד\"א בנות \nירושלים אילין י\"ב שבטין דתנינן ירושלים על י\"ב טורין קיימא ומאן דאמר על שבעה לא \nקאמר לאשלמא שלימו. ואע\"ג דכולא חד דאית שבעה ואית שנים עשר ואית ארבעה וכולא חד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כו' בשורה י\"ט. והכונה הוא כי כשהיא עומדת על י\"ב יורה שלמות כי ששה קצוות פועלים \nדין וששה קצוות פועלים רחמים והיא עומדת עליהם ומכרעת וכוללת אותם הרי י\"ג וכשהם \nששה יורה שאין כאן כי אם ששה קצוות דין ולא של רחמים (דף כ\"ב ע\"א) והיא עמהם הרי \nשבעה וזה דעת מי שאמר על שבעה הרים עומדת ואז אין שלימות דין עם רחמים או שאין \nקצוות הרחמים פועלים אלא נכללים בתוך שש קצוות הדין או איפכא ששש קצוות הדין אין \nפועלים ונכללים ברחמים ואין זה שלום והכרעה וזמ\"ש לא קאמר לאשלמא שלימו אבל כולא חד \nכי האמת אינן כי אם ששה קצוות וכללות המדה עמהם הרי שבעה ומי שאמר ארבעה הוא כללות \nהשש קצוות שלשה בג' חסד בנצח וגבורה בהוד ות\"ת ביסוד והיא המלכות הכוללת אותם הרי \nארבעה ולעולם הם הם הו' קצוות היוצאין ממנה והכל אחד ולפיכך אמר וכולא חד. ואם תשאל \nמפני מה נזכרה המלכות בכלל המנין לדברי מי שאמר שבעה או ארבעה ולא לדברי מי שאמר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שנים עשר שהרי עם המלכות הם שלשה עשר ועומדת על שלשה עשר מבעי ליה. תשובתך היא כי \nכבר ידעת כי יש ששה קצוות לת\"ח רחמים וששה למלכות דין ובהתחברם יחד יוצאין ממנה \nשנים עשר ששה שלו וששה שלה והם ההי\"ב הרים וזמ\"ש ה' אפיקת כמה חילין לזניהו ברזא \nדו' ואמר לזיניהו להורות שאעפ\"י שיוצאין מן ה\"ה שהיא דין אינם דין אלא כל אחד למינו \nמצדה דין ומצידו רחמים והכל ברזא דו' ורזא דו' (ד\"ש ע\"ד) היינו שפע היורד דרך יסוד \nמשך הוא\"ו ונקרא חסד עלאה והוא סוד הדעת המשפיע לז\"א ומתגלה ביסוד אשר הכל על ידו \nולפי שכשהם י\"ב מורה שהיא בחיק דודה ולא עבר זר בתוכם והכל בחשאי לפיכך אינה נזכרת \nואינה במנין כי היא למעלה בעלמא עלאה עם דודה וזהו סוד והים עליהם מלמעלה מלמעל ה' \nדייקא וכאשר אינה עם דודה ובאה להשגיח בתחתונים לתת טרף לביתה וחק לנערותיה אין שש \nקצוות בעלה נזכרים אלא שש קצוותיה והיא עמהם לתת לה די מחסורה ולפיכך הם שבעה וכאשר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שש קצוותיה נכללין אחת אחת והיא בתוכם ולא בחיק בעלה הם ארבעה וזה נכון ודא רזא \nדדכורא שהוא השפע והאור הנקרא חסד עלאה דאתגל' בפום אמה כנודע שהוא בא ממזלא ונמשך \nלדעת ומשם לז\"א הוא הוא\"ו ונמצא דרזא דואו הוא הדעת והאור הזה הוא היורד דרך היסוד \nשהוא מקור היכר הזכר ומשם ניזונת הנקבה וזהו רזא דדכורא דקימא למיהב מזונא לנוקב' \nובג\"כ כל אנון ווין דעבד בצלאל שהוא היסוד כדפירש רשב\"י בפ' זו הוא עשה ווין השש \nקצוות של הזכר היורדין דרך היסוד וכמ\"ש שוקיו עמודי שש למיהב לון להשראה על נוקבי \nהם השש קצוות שלה שהם נקבות והיסוד הוא המחברם כד\"א כי כל בשמים ובארץ ואעפ\"י \nשהעמודים הם נצח והוד והווין הם מיסוד והם על העמודים אין תימא כי יסוד בסוד הזווג \nהוא למעלה מנצח והוד שהם השוקים והוא הברית וזהו למיהב להון דהיינו על העמודים שהם \nנצח והוד ואח\"כ לאשראה על נוקבי במלכות ומדרגותיה. והנה שש קצוות אלו שהם נגלים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ויוצאין מהמלכות נצטיירו בארבעה מקומות אם בחכמה והיא י' שבשם ושם מתגלים בהם ג' \nראשונות באופן שעולים לאלף וזהו רזא דאלף והוא חושבן שלום שכל העשר מתגלים ומשם \nמתגלים ויורדים בבינה שהיא ה' שבשם ואז הם שבע מאות כי אין מתגלה בהם ג' ראשונות \nוכן הבינה היא שבע (ע\"ב) שבתות שנים ושם מאירים אור גדול ושלם כל אחת כלולה ה\"א \nמעשר וכל אחת ואחת מעשר עד שבע מאות וזהו רזא שלים אינו חסר מתכלית הארתם ומשם \nמתגלים ויורדין לת\"ת והיא ו' שבשם והם חמשה כי הוא עץ החיים מהלך ת\"ק שנה ואין \nהמלכות עמו כי בהיותם בבינה היו ת\"ת ומלכות ד\"ו פרצופין בסוד ה\"ה ד\"ו ולפיכך הם \nשבעה עם המלכות ואח\"כ נאצל ת\"ת לבדו המבריח מן הקצה בינה אל הקצה מלכות והם חמשה \nספירות חסד גבורה נצח הוד יסוד ות\"ת המבריח והוא חמשה ומה שאין שם חמישי' או חמש \nמאות כי הוא סוד החתן המתיחד עם הכלה אשר הוא פושט כל בגדיו ונשאר בגופא לחוד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "להתיחד עם כלתו וזהו סוד ו' גוף לבר משוך להתיחד בקירוב בשר עם הכלה ומשם יורדין \nומתגלין במלכות והיא ה' אחרונה שבשם ושם הם שבעים עם המלכות הכול\nלם וטעם היותם שבעים ולא שבע כי כולם כלולות. מעש' ומקבלת מכולם הרי שבעים הכלל \nהעולה כי הווי\"ן שהם סוד הששה קצוות נתגלו בחכמה בסוד אלף. ובבינה בסוד שבע מאות \nלהיות כי הבינה שם בית המלכות ובת\"ת בסוד חמשה ובמלכית על ידי היסוד בסוד שבעים \nומשם נתגלו למטה ממלכות אלא שבאה על נוקבי וכולא ברזא דוא\"ו שהוא היסוד כי הוא \nהשושבין ובדיוקנא דו' ת\"ת אתעביד בדמות אדם העליון יש כמה אדם תחתון במדרגות המלכות \nלהזדווג עם הנקבה כי כל הצורות הקדושות גם אשר למטה מהמלכות דמות אדם בשש קצוותיו \nלהנה זכרים ונקבות כמבואר בזוהר פ' תרומה להזדווג זה עם זה ולהפיע שפע וכולא מרזא \nעלאה מששה קצוות עליונות שמחכמה ומבינה א\"ש לא נעלם מעיני כל הקורא כי נפל קצת ט\"ק \nבסוף המאמר הזה ולא רציתי לשלוח בו יד: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שם בדרל\"ג ע\"א וז\"ל דהא במשחתא אחר' דרפיא על דא סלקא בחושבנא כחושבן דל כו' כבר \nנתבאר זה בדרוש הנדרים והשבועות מה ענינם ושם תבין איך קומת המלכות מדתה דל אמות: \nשם בדרמ\"ו ע\"א וז\"ל ואקרי לבנת הספיר כמה דאוקימנא בסטרין אחרנין כו'. (ע\"ח ש' מ\"ו \nשער כסא הכבוד פ\"ג) דע כי היכל לבנת הספיר אשר בכל עולם מן שלשה עולמות דבריאה \nיצירה ועשיה הם בחינת ספירת היסוד והיסוד כולל ימין ושמאל ולכן נקרא לבנת הספיר \nלבנת מצד ימין וספיר מצד שמאל כנ\"ל אבל המלכות שבהיכלות האלו אינה בעולם ההוא עצמו \nאבל המלכות של האצילות היא למטה בהיכל השביעי העליון (ד\"ש דל\"ג ע\"א) שבשבעה היכלו' \nדבריאה הנקרא היכל קדש הקדשים ויושבת שם על גבי שלשה ראשונות דבריאה אשר בהיכל ההוא \nומלכו' דבריאה בהיכל ק\"ק דיצירה ע\"ג שלשה ראשונות דיציר' אשר שם ומלכות דיצירה \nבהיכל ק\"ק דעשיה ע\"ג שלשה ראשונות דעשיה אשר שם וז\"ס סמיכות גאולה לתפילה והבן זה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ואמנם שם של יאהדונה\"י הנז' לקמן בזאת הדף וז\"ל בהאי היכלא דאיהו יאהדונה\"י כללא \nדתרין שמהן שהוא בזה ההיכל של לבנת הספיר הוא בחי' המשך והתפשטות הדעת העליון \nשבעולם הבריאה ומתגלה למטה בהיכל היסוד הנק' לבנת הספיר והיא שם בבחי' נשמת ההיכל \nהזה בסוד הדעת וכן עד\"ז בכל עולם ועולם: \n(ע\"ג) שם בס\"ה דרנ\"ב ע\"ב וז\"ל מהכא אתעביד נהר דינור אלף אלפין כו' נת' באדרת נשא \nדף קל\"ב ע\"א בענין ההוא עלמא קדמאה דאיהו אלף אלפים מארי תריסין כו' וע\"ש היטב איך \nהוא מתפשט עד כאן בהיכל הזכות הזה: \nשם דף רנ\"ג ע\"א וז\"ל היכלא חמישאה כו' ענין היכל אהבה שלא נכנסו בו נשמתין חדתין \nמיומא דאתחרב בי מקדשא כו' כבר ביארנו זה בסוד מצות שלוח הקן כי אדה\"ר נברא אב\"א \nוכל הנשמות היו אז כלולות בו ואח\"כ צריכים כל הנשמות ההם לחזור ולבא ע\"י זווג פב\"פ \nואז יקראו נשמות חדשות כיון שאז היא הפעם הא' שבאו ע\"י זווג פב\"פ ואלו החדשות הם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דלא עלו בהאי היכלא אחר החרבן: \nשם דרנ\"ד ע\"ב וז\"ל ת\"ח נשמתא דאילין לאשלמותא דרוחא קדישא דילהון עשרה רוחין מתתא \nכדקא יאות כו' להבין המאמר הזה צריך ביאור רחב ובתחילה נבאר ענין אלו הניצוצין \nדזריק לשכ\"ה עיבר מה עניינם ובתחילה צריך שתעיין במה שביארנו בפ' בא דל\"ח ע\"ב מס\"ה \nבענין נער ונערה ואחר שתעיין הנז' נבאר עניינם יותר באריכות ובפרטות. דע כי טרם \nשנאצל עולם האצי' נאצלו בחי' הי\"ס ההם בבחי' אחרת שאינה כן עתה והוא כי הי\"ס דאצי' \nנאצלו הם לבדם זו ע\"ג זו וזו למטה מזו וזו מקבלת שפע מזו וזו נותנת שפע לזו וז\"ס פ' \nואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שהם אלו הי\"ס שנאצלו בסדר הנ\"ז ובאופן הנז' ואפי' \nהו\"ק אשר הם מן החסד ועד היסוד לא היו מתקשרות ומתחברות בצורת פרצוף אדם אלא כל א' \nעומדת תחת חבירתה ומקבלת ממנה ולא היו בציור קוים אשר נתבאר ענין הקוים ופירושם \nבדרוש אחד ארוך והנה כ\"א מאלו הי\"ס ודאי הוא שכל אחד מהם היתה כלולה מכל י\"ס אבל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הדבר היה בערבוב כאלו נמשיל לך משל א' שהיו כדרך המים והיין והחלב והשמן והדבש \nוכיוצא בזה מעורבים יחד ונתונים בכלי אחד והז' תחתונות היו בבחינת דינים והטעם הוא \nלפי שאי אפשר לקיום העולם ולהנהגתו זולתי הדינים וקליפות וכמ\"ש במשנה להפרע מן \nהרשעים כו' ולתת שכר טוב לצדיקים ואמנם היה הדין למטה בז\"ת אלא שהיה הכל מעורב יחד \nכנז' ולהיות כן שלא היה בהם בי\"ס שום תיקון כלל לכן כאשר היה אור הא\"ס יורד ובוקע \nבתוכם מלמעלה למטה היה האור יורד מכתר לחכמה ומחכמה לבינה שהיא הספי' השלישית אבל \nבהתפשט האור ההוא העליון אשר הוא סוד רחמים גמורים וחסד גמור ובהגיעו אל הז\"ת אשר \nהם דינים כנז' ומהם הדינין מתערין לא היו יכולים לקבלו כי הם הפכיים זה חסד וזה דין \nוהיו מתבטלים ע\"י האור העליון ומתו וכמש\"ה וימת בלע וימת חושם וגו' ואז ירדו אותם \nהז\"מ התחתונים למטה בעולם הבריאה תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי ונשאר מקומם פנוי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "תחת ספי' הבינה ובאותו החלל אשר בין ספי' הבינה ובין הז\"מ האלו יצאו עוד ז' ספי' \nאחרות כלולות יחד בציור אדם כלול זכר ונקבה והוא סוד זו\"ן והוא נק' מלך השמיני אשר \nשמו הדר ושם אשתו מהיטבאל כי הדר הוא ז\"א ומהטבאל הוא נוק' ונמצא הז' ספי' תחתונות \nהראשונות להיותם (ע\"ד) בפרוד זה מזה בלתי חבור נקראו ז\"מ ואלו הז' ספי' תחתונות \nלהיותם מחוברים נקראים כלם יחד מלך אחד והוא הנקרא מלך השמיני הדר ושם אשתו מהיטבאל \nכו' ואלו הז' ספירות האחרות הונחו באותו מקום החלל שבין ספירת הבינה ובין הז\"מ \nראשונים ואותם הז\"מ ראשונים שמתו ירדו למטה מזה המלך הח' הנז' אמנם לא היה זה אלא \nאחר אשר הג' ספי' הראשונות נתקנו בתיקון פר' אדם כי אחר אשר מתו אלו הז\"מ נתקנו \nאותם הג' ספירות ראשונות שנשארו למעלה ומה שהיתה כל ספי' מהם בתחילה כלולה מי\"ס \nבערבובי' בדרך הנז\"ל נעשו (ד\"ש ע\"ב) עתה בחי' י\"ס גמורות בצורת פר' אחד בכל ספירת \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מן הג' ספירות ראשונות ואחר אשר נתקנו ג\"ר באופן הנז\"ל יכול האור העליון לרדת בסדר \nמדריגות והז' ספירות התחתונות האלו החדשות יכולות לקבל אור הא\"ס היורד להם כנז\"ל. \nוהנה עתה תראה כמה תיקונים נעשו באופן שהאור עתה יכול לירד למט' ויוכלו התחתונים \nלקבלו האחד הוא שבתחילה היתה כל ספירת כלולה מי\"ס בערבוביא כנז' ועתה כל אחד מהם \nנתקנה בציור פר' אדם ובצורת אדם ובצורת קוים ביושר ומקבלים השפע בס' נכון שלא \nבערבוביא והב' הוא כי בתחילה היה האור היורד בהרחבה שלא במדה ולא היו התחתונים \n", "en": ""}]}
