כי עת"י רישא עלאה דלא אתידע הכלול מי"ם כנ"ל כי אין בחי' ראש בלתי שתהיה כלולה מי"ס הנה השבעה תחתונות שבו מתלבשין תוך א"א הכולל תרין רישין תחתו' כנז' והוא באופן זה. ובתחילה נבאר לשון פ"ק דספרא דצניעואת דקע"ו (דף מ"ה ע"א) ע"ב וז"ל סטרא דסטרין אתתקן ואזדמן בחד גלגלתא מלייא טלא דבדולחא קרומא דאוירא אזדכך וסתים כו' ואח"ך אמר ותליין משבעה דגלגלא עד יקירו דיקירותא הרי שאמר כי תיקוני רישא הוו שבעה וזה פרטן חד גלגלא א'. מלייא טלא דבדולחא ב'. והוא המוחא סתימאה הנקר' כתר רישא קדמאה דביה. וגבורה דעתיק במוח א סתימאה שהיא חכמה שבאריך הנקרא טלא דבדולחא. ובזה תבין איך הכתר דא"א הוא רחמים גמורים מפני שהחסד דעתיק מתלבש ומאיר בו. אבל חכמה מוחא סתימאה דאריך יש בה דינין אלא שהם שם נכפין וזמ"ש באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב. מוחא דעתיקא סתים ושכיך ויתיב כחמר טב על דורדייה הרי הזכיר היות שם השמרים שהם הדינים אלא שהם נכפין תחת היין הטוב
וזהו מה שתמצא בס' מערכת האלהות כי ספירת החכמה הוא דין והבן זה וזה החסד וגבורה דעתיק יומין נקר' אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא כמו שנבאר בע"ה בענין אבא ואימא וע"ש. והנה בזה תבין כי בוצינא דקרדינותא גניזא בהאי מוחא סתימאה חכמה דאריך אפין ושם היא השרש העליון של בוצינא דקרדינותא שהיא שרש אל כל הדינין והגבורות שבעולם. לפי ששם היא גנוזה גבורה דעת"י כנז' אלא שהדינין אשר שם הם נכפין ונדמין כחמר טב דיתיב על דורדייה כנז' אלא שמשם נתפשטה בוצינא דקרדינותא אל אימא עלאה כמו שיתבאר לקמן בע"ה והת"ת דעת"י נתלבש בקרומא דאוירא דא"א כי ההוא קרומא הוא כדמיון רקיע המבדיל בין מים למים בין גלגלתא למוחא סתימא' אשר בתוכם חסד וגבורה דעת"י ולכן הת"ת דעת"י המכריע בין חסד וגבורה דעתיק נתלבש בההוא קרומא דאוירא ונצח והוד דעת"י נחלקין לב' בחינות כנודע כי יש נצח והוד טמירין והם תרי ביעין דדכורא שהם טמירין
בגויה ויש נצח והוד אתגליין והם תרין ירכין ואמנם תרין ביעין הטמירין הם מתלבשין בתרין אודנין דא"א הנרמזין בספרא דצניעותא בתיקון הד' דגלגלא בשם עמר נקי וכמו שנבאר הטעם. ובזה תבין טעם גדול למה בכל שתי האדרות לא נזכרו בחינת האזנים העליונות דעת"ק והוא לפי דתמן טמירין וגניזין תרין ביעי דעת"י שצריך להעלי' מציאותם וגם במה שנודע כי לעולם הנצח כלול בחסד וההוד כלול בגבורה והחסד והגבורה כבר ביארנו שהם בגלגלתא ומוחא וטמירי תמן ואינן נגלין ולכן לא הוזכר מציאו' גם בזה תבין סוד נפלא ראוי להעלימו כי להיותם בחינת תרין ביעין (ד"ש ע"ב) לכן נזכרו האזנים בלשון עמר נקי כנז' והטעם הוא בסוד השערו' הנקראים עמר נקי (ע"ב) על גבי אודנין כי שם מקומם כנז' בתיקונים תיקון א' דקי"ח ע"ב וז"ל בגוונא דשערא דתלייא מעל אודנין מימינא ומשמאל' כו' ובג"ד צריך לבערא שער' מעל אודנין כו' וכנז' באדר' נשא דקכ"ח ע"א וז"ל ושער'
סליק אבתרוי באודנין כו' דנפיק שערא מבתר אודנוי כוליה בשיקולא כו' והבן זה מאד והעלימהו. גם להיות כי הנצח וההוד הם לעולם בחינת כל הדינין וכנז' בפ' צו דל"ב ע"א בענין ערבי נחל שהם נצח והוד והם בחי' כל הגבורות וע"ש ולכן מהם נתפשטו השערות לחוץ כי השערות הם בחי' דינין וגבורות כנודע וזהו הטעם שאמרו בס' התקונין ובא דרת נשא כנ"ל דבעינן לבערא שערא מע"ג אודנין לפי שהם דינין ומעכבין אזנים העליונות מלקבל התפלה וכיון ששרשם הם מן האזנים כנז' אשר בתוכם מתלבשים הנצח וההוד דעת"י לכן צריך להסירם מע"ג אודנין כדי שלא יקבלו משם כח וחוזק ויתגברו על הרחמים גם בזה תבין טעם למה השערות יוצאין ממט' למעל' והוא לפי שהם יוצאין מן הנצח וההוד הנז' אשר בתוך רישא דא"א ויוצאין ועולין ממטה למעלה אל הגלגלת ושם מתגלין וצומחין. גם דע כי הנה נתב' שהת"ת דעת"י נתלבש בקרומא דאוירא דא"א והנה הת"ת הוא סוד אות ו' כנודע וכבר
ידעת כי השערו' הם סוד ווי"ן כנז' בתקונין דק"ב וקכ"א וגם הנצח והוד דעת"י המתלבשין בתרין אודנין דא"א גם הם בסוד ווין כי לכן נזכרים בשם ווי העמודים כנודע לפי שהם תרין ווין דנפקי מת"ת וא"ו גדולה ונמצא בזה כי צמיחת השערות האלה הם יוצאין מן הנצח וההוד הנז' אשר נקראים ווי העמודים ועולין ממטה למעלה דרך הת"ת העומד בקרומא דאוירא אשר גם הוא נקרא וא"ו ויוצאין ממנה ממטה למעל' לחוץ ע"ג הגלגלת. וזהו סוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו' והביאור הוא כי טרם שנתקן עולם האצילות נקראים בשם המלכים דארץ אדום שמלכו ומתו ובחינת אחר התיקון הוא ענין מלכי בנ"י וזמש"ה לפני מלוך מלך לבנ"י כל מלכו' מלכי אדום דקודם התיקון קדמו אל מלכי יש' שהוא אחר התקון וכבר ביארנו בפ' נשא דקכ"ח כי בחי' התיקון הוא היות האור נמשך בהמעט' דרך צנורו' דקי' והם השערו' העליו' ועי"כ יש יכולת במלכים הנז' שמתו לקבל האור העליון ולהתקן
והרי איך עמר נקי שהם השערו' הם בחינת' התיקון הד' מן ז' תקוני גלגלת' הנז' בריש ס' דצניעו' כנ"ל והם סוד בנ"י שהם בחי' נצח והו' בני הת"ת הנק' יש' וזהו לפני מלוך הוא תקון א'. מלך תיקון ב'. ישר' תיקון ג'. בנ"י תקון ד'. ונמצ' כי כשבא תיקון הד' הנק' בנ"י שהם השערו' אז היה כח לקבל האור העליון ע"י השערו' והנה בחי' אלו השערו' אשר הם בבחי' ווי העמו' ביארתי' באדרא נשא דקכ"ט ע"ב במ"ש תאנא בגלגל' דריש' תליין אלף אלפין רבוא כו' וע"ש ובזה תבין מ"ש באדר' נשא דקכ"ח ע"א י"ג נימין דשערין קיימ י מהאי סטר' ומהאי סט' כו' כי הם אלו השערו' הנק' עמר נקי תיקון הרביעי דגלגלת' ויוצאין מנצח והו' דעת"י דרך קרו' דאויר' שהוא הת"ת דעת"י ולמט' יתב' ענינם באריכות בע"ה והנה הבחי' הב' של נצח והוד דעת"י הנגלין שהם בחי' תרין ירכין נתלבשו בתרין עיינין דא"א שהוא התקון הו' הנז' בספר' דצניעות' בשם אשגחא פקיחא כו' (ע"ג) והיסוד
דעתיק יומין נתלבש במצח דא"א הוא התקון החמישי דשבע דגולגלתא הנקרא רעוא דרעוין. וטעם הדבר למה הפסיק היסוד בין שתי בחי' הנצח וההוד הוא לפי שבחינת נצח והוד הוא בסוד תרין ביעין הם עליונים למעלה מן היסוד ולכן נתלבשו בתרין אודנין שהם למעלה מן המצח אשר בו מלובש היסוד דעתיק אבל בחינת נצח והוד בסוד תרין ירכין הם למטה מן היסוד ולכן נתלבשו בתרין עינין שהם למטה מן המצח ולכן המצח הוא התקון החמשי עומד בין שתי בחינות נצח והוד שהם בתיקון הרביעי ובתקון הששי ויען נודע כי הנצח וההוד מתגלה בהם ביסוד לכן נקרא זה התיקון החמשי שבו גנוז יסוד דעת"י נקרא מצח ואמרו באדרת האזינו דרצ"ג ואוקימנא דאקרי נצח באתוון רצופין כי מצח ונצח הם שוין כי נקרא מצח ע"ש גילוי הנצח בו כנז'. ולכן במצח יש בו בחי' דינין מפני גילוי הנצח בו שהוא סוד דינין כנ"ל. אלא שמצח דז"א ניכרין בו הדינין כנז' שם דרצ"ג ע"א. וז"ל בהאי מצחא
תליין כ"ד בתי דינין כו' אבל במצח דא"א אעפ"י שיש בו דינין הם נכפין תחת הרחמים. וזמ"ש (ד"ש ע"ג) בפ' נשא מהאי מצחא נהרין ארבע מאה בתי דינין כו' וזמ"ש כאן באדרת האזינו דרפ"ח ע"ב מצחא דאתגלי בעתיקא קדישא רצון אקרי דהא רישא עלאה דא סתים לעילא דלא אתידע פשיט חד טורנא יאה ובסימא כו' פירוש כי מצחא דעתיקא קדישא הוא אריך אפין נקרא מצח הרצון אעפ"י שהוא דינין וביאר הטעם שהוא לפי דההוא רישא עלאה דלא אתידע שהוא עת"י פשיט חד טורנא יאה ובסימא הוא בחי' התפשטות היסו' דעת"י בהאי מצחא דא"א והיסוד ההוא נקר' רצון וזמ"ש כאן בספרא דצניעותא כי התיקון החמשי נק' רעוא דרעוין רצון כל הרצונות ואמנם היות היסוד נקרא רצון הענין הוא במה שידעת מ"ש באדרת נשא דקמ"ב ע"א דאתגלי חסד עלאה ותלייא בפום חמה שהוא היסוד והוא מה שידעת כי טיפת החסדים הם נמשכים מספי' החסד אל ספירת היסוד והיסוד נותנן בסוד טיפת הזווג אל
הנקבה. ונמצא כי בזה היסוד דעתיק יומין מתגלה בו החסד דעת"י הנק' רצון כי כל חסד הוא רצון בסוד נוצר חסד אותיות רצון חסד כי הוא נשמר ונגנז בתוך היסוד כנז' ובחי' החסד הזה דעת"י הגנוז בכתר גלגלתא דא"א מתפשט עד היסוד דעת"י הגנוז במצחא דא"א וזה ההתפשטות נקרא טורנא יאה ובסימא והמלכות דעתיק יומין נתלבשה בתיקון השביעי הנק' תרי נוקב' דפרדשקא והיא סוד החוטם דא"א וזמ"ש דרפ"ט ע"א. והכא כתיב ותהלתי אחטם לך. בסוד תהלה לדוד שהיא המלכות אשר נתלבשה בחוט כי כל תהילה היא במלכות אלא שתהלה זו היא במלכות עת"י. והרי ביארנו ענין השבעה תחתונות דעת"י איך נתלבשו בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א. אבל שלשה ראשונות של עת"י לא יכול א"א לסובלס ולהלביש בתוכו ולמטה יתבאר בע"ה כי אין זה רק בחינת הארה בלבד אבל התלבשות שבעה תחתונות דעתיק בא"א הוא בכל שיעור קומה שלו וע"ש היטב והוא ענין התלבשות זה דעהו והבינהו ושימהו במקומות
אחרים והענין הא דע כי מן העתיק ימין נמשכין נפש ורוח ונשמה אל א"א באופן זה כי מן (ע"ד) המלכות דעת"י שנתלבשה בו נמשך בחינת נפש אל א"א ומן שש ספירות העליונות שהם מהחסד עד יסוד דעת"י אשר נתלבשו גם הם תוך א"א משם נמשך בחי' רוח אל א"א אבל הנשמה שלו אינה באה אלא משצשה עליונות דעת"י והנה לרוב גודל אור שלהם אינו יכול לסבלן בבחינת אור פנימי ונשארו השלשה עליונות דעתיק בבחינת אור המקיף על ראש א"א ועכ"ז בחינת הדעת של עת"י שהוא למטה משלשה ראשונות כתר חכמה בינה דעתיק יומין נתלבש בא"א בההוא אוירא אשר לגו מן גלגלתא דא"א ושם היא בבחינת נשמה פנימית אל אריך אפין וזהו סוד ההוא אוירא המפסי' בין גלגלתא ומוחא והזכרנוהו למעלה בשם רישא תנינא מתלת רישין דא"א והוא סוד האוירא הנזכר בזוהר בפ' בראשית על יהי אור יהי אויר דאסתלק יו"ד מאויר ונשאר אור ולרוב אור זה אוירא הוצג אותו הקרום להפסיק בינו למוחא סתימאה
ויוכל מוחא סתימאה לסבלו וזמ"ש בספרא דצניעותא קרומא דאוירא אזדכך וסתים. ואמנם אף גם שנתגלה הדעת דעת"י בההוא אוירא ואחזי נהוריה תמן עכ"ז לרוב העלמו הוא שם בתכלית הדקות וההעלם הגדול ובכיסוי נפלא ולכן הוצרך עוד להתגלות גילוי אחר יותר למטה בפה דא"א ואף גם שם אינו מתגנה אלא בסוד הבל נעלם נז' באדרא נשא דקל"ד ע"א וע"ב וז"ל דתאנא מהאי פומא עילאה קדש קדשים נשבא רוחא כו' ודא הוא טמירותא דכולא דלא תדבק לא לעילא ולא לתתא והוא סתים בסתמא דסתימין דלא אתידע כו' רוצה לומר כי הוא בחינת דעת עליון הנעלם דעתיק יומין הנקרא רישא עלאה דלא אתי דע אשר נגלה שם בגילוי מעט ואפילו שם הוא סתום כדקאמר התם ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא כו' וביארנו שם במקומו דעתידין לאתלבשא ביה לעתיד אבל לא עתה ובזה תבין מ"ש בפ' משפטים דקכ"ג ע"א וז"ל אלא דעת גניז בפומא דמלכא כו' הרי שלעולם בחינת הדעת מתגלה בפה ובמה שנתבאר כי אין העתיק יומין מתלבש בא"א רק שבעה תחתונו'
שבו תבין טעם למה נקרא עתיק יומין והענין הוא כי מה שמתגלה מנו בא"א אינו רק בחי' שבע' תחתונות שבו הנקראים בכל מקום שבעה ימי בראשית ולרמוז שאינו מתגלה למטה רק בחינת שבעה יומין דיליה לכן נקרא עתיק יומין ואעפ"י שהכתוב אומר ועת"י יתיב כו' ושער רישיה כעמר נקי והנה למעלה ביארנו (ד"ש ע"ד) כי עמר נקי הוא ברישא דא"א הענין הוא כי מכיון ששבעה יומין דעתיק מלובשין בשבעה דגלגלתא דא"א לכן כתיב ביה ושער רישיה כעמר נקי אעפ"י שאינה זו ראשו אלא רישא דא"א אבל מפני שמתגלה בהך רישא דא"א כתיב ביה ושער רישיה כעמר נקי: והנה אעפ"י שביארנו עד עתה כי עתיק יומין לא נתלבשו שבעה תחתונות שבו אלא בז' תיקוני גלגלת' דרישא דא"א שהוא בחינ' הכתר בלבד דא"א צריך שתדע כי מוכרח הוא שהם מתלבשו' בכל קומת פרצוף א"א ושם הוא עיקר התלבשותם וזה פרטן חסד בגלגלתא שהוא כתר דא"א גבורה במוחא סתימאה חכמה. ת"ת בבינה שהיא הגרון דא"א. נצח הוד יסוד דעת"י בחסד
גבורה ת"ת דא"א. ואמנם אח"ך מבחי' היסוד דעת"י נתפשט בנצח הוד (דף מ"ו ע"א) יסוד דא"א. וטעם הדבר הוא במה שביארנו לך בכמה מקומות. ובפ' נשא דקמ"א ע"ב כי נעולם כל בחי' נה"י בכל מקום שהם הם נקראים לבר מגופא ותמיד הם בסוד תוספת ואינם עקריים. ולכן תמיד הם באים מחדש בסוד תוספת ואינם מושרשים שם תמיד וזהו הטעם שבכל נה"י בכל מקום באים בסוד תוספת ואינם עקריים וכן הענין כאן כי מיסוד דעת"י נתפשטו נה"י דא"א וכן הענין בכל נה"י שבכל האצי' וזכור כלל זה. הכלל העולה הוא כי עיקר התפש' שבעה תחתונות דעת"י הוא בכל שיעור קומת א"א מכתר ועד יסוד שבו אבל ברישא דא"א אין שם רק בחי' חסד וגבורה דעתיק בלבד המתלבשות בכתר וחכמה דא"א וכמו שנתב' אצלנו במקום אחר כי הבינה דא"א לא יכלה לעמו' בראשו אבל ירדה ועמדה בגרון א"א ושם נתלבש הת"ת דעתיק כנ"ל ובסוד קבלת שבת ביארנו בענין זה וע"ש. וכל שאר השבעה דגלגלא אינן רק הארות
בעצמא ואינו התלבשות עיקרי ולהבין ענין ההארות האלו מה ענינם צריך שנבאר לך ענין אחר ובו נבא אל הביאור. דע כי כל אחד. ואחד מאלו הפרצופים שהם א"א ואו"א וז"א ונוקביה צריך שיהיה בו בחינ' של י"ג י"ג הענין הוא כי כיון שנתבאר לעיל כי לעולם העליון מתלבש בתחתון אבל אינו מתלבש בכולו רק השבעה תחתונו' של העליון הם אשר מתנבשו' בכל העשר של התחתון אבל השלשה ראשונות של העליון אינן מתלבשות בתחתון ולכן צריך שיהיו בתחתון בחי' שנשה ספירות אחרות כדי לקבל מן השלשה ראשונות של העליון איזו הארה אעפ"י שאינו התלבשות ממש ולכן מוכרח שהכל יהיו בסוד י"ג י"ג. ובסוד קבלת שבת ביארנו בענין זה וע"ש. והנה גם למעלה ביארנו ענין התלת רישין דא"א שהם גלגלתא ואוירא ומוחא שכלם הם בסוד י"ג י"ג ועתה אבאר לך ענין גלגלתא ומוחא דא"א שהם בחי' כתר וחכמה שבו איך כל אחד מתפשט בי"ג תיקונין וגם היות שכל אחד כלולה מעשר בלבד
כנ"ל בתחלת הדרוש הזה. הנה גם כן צריך שכל אחת תהיה כלולה מי"ג. ונתחיל מי"ג דגלגלתא שהוא כתר דאריך כי הוא מלשון כותרת הסובב ומקיף על מוחא סתימאה. כתר גלגלתא חכמה ובינה תרין אודנין. דעת מצחא גדולה גבורה תרין עיינין ת"ת החוטם המכריע בין קו יושר בין תרין עיינין נצח והוד תרין שפוון. יסוד הלשון מלכות הפה. ותרין תפוחין קדישין הם שתי הלחיים. הרי כאן י"ג דגלגלתא. ואמנם בספרא דצניעותא כלל אותם בשבעה תיקוני גלגלתא בלבד כנ"ל והענין הוא כי בפרטן הם י"ג אבל כאשר נחבר תרין עיינין בבחינה אחת כנז' באדרת נשא דכק"ט ע"ב וז"ל כתיב הנה עין ה' אל יראיו. וכתיב עיני ה' המה משוטטות לא קשיא הא בז"א הא בא"א ועכ"ד תרין עיינין אינון ואתחזרו לחד עינא כו'. וכן כשנחבר שתי אזנים בתיקון אחד בלבד. וכן תרין נוקבי פרדשקא בתיקון אחד וכיוצא בזה אז יהיו ז' תיקוני גלגלתא לבד על דרך שביארנום לעיל כמו שהזכירם בספרא
דצניעותא ונמצא כי הם שבעה תיקוני גלגלתא והם י"ג תיקונים והכל אחד. והנה כיון שכל אלו הם תיקוני גלגלתא דאריך אשר בה (ע"ב) נעלם ומתלבש החסד דעת"י צריך שיתפשט אורו בכלם ואז מתפשטין שבעה אורות מן החסד הזה דעתיק יומין בשבעה תיקוני גלגלתא דא"א ויובן זה בסוד מה שביארנו בפ' תרומה דקל"ט ע"א כי החסד נקרא יומם יומא דכולהו לפי שכולל כל השבעה ימים וזהו הביאור ממה שכתבנו לעיל כי שבעה תחתונו' דעתיק מתלבשות בשבעה דגלגלתא דא"א. והכונה היא על (ד"ש דף נ' ע"א) שבעה אורות של החסד דעתיק יומין הכולל שבעה ימים שנתפשטו בהם וזכור אל תשכח זה ואל תטעה במה שכתבנו לעיל. ונבאר עתה בחי' מוחא סתימאה דא"א שבו מתלבש גבורה דעתיק יומין כנ"ל והנה גם זה המוחא סתימאה מתפשטת לי"ג בחינות ותיקונין והם סוד י"ג תיקוני דיקנא קדישא דא"א כנז' באדרת נשא דקל"ב ע"ב וז"ל ותנינא כל דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא כו' ובאלו הי"ג תיקוני
דיקנ' מתפשטין גם כן כוחות אורות הגבורה דעתיק יומין ע"ד הנז' בחסד. והנה נמצא כי עתיק יומין מתגלה בכתר וחכמה דאריך אפין שהם תרין רישין דיליה וצריך לדעת שהיה מן הראוי שעת"י יתגלה בכתר והכתר יתגלה בחכמה. והתשובה היא במה שיתבאר לקמן כי אלו התרין רישין מתגלין אח"ך באבא ואימא ואבא ואימא כחדא נפקי כחדא שריין כנז' באדרת האזינו דר"ץ ע"ב. ולכן נהיה הדבר הזה כן למעלה שעת"י יתלבש בשניהם בשוה חסד בכתר וגבורה בחכמה ואז נכלל חסד בגבו' וגבורה בחסד ושניהם בהשואה אחת. ומטעם זה ג"כ תמצא כי החסד דעתיק יומין דגניז בגלגלתא כתר דאריך אפין. הנה הוא גניז בפומא דאמה דעתיק יומין עצמו שהוא יסוד שלו כנ"ל והוח גנוז במצחא דא"א שהוא אחד מתקוני גלגלתא כנ"ל ועכ"ז מצינו כי משם נמשך ומתפשט בדיקנא דא"א שהיא תקוני מוחא סתימא דאריך כנ"ל ותפשט בתיקון הי"ג האחרון הנקרא מזלא כנז' דרפ"ט ע"א וז"ל וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתידע
כד פשיט חד טורנא כו' והאי רצון אתפשט לתתא בדיקנא עד ההוא אתר דמתיישבא בדיקנא כו' וכבר לעיל ביארנו ענין זה והוא אומרו וההוא רישא סתימא פירוש כי עת"י נקרא רישא סתימא דמתלבשא ברישא דעתיקא שהוא ראש דא"א ואמר כי ההוא רישא סתימא לא אתידע שהיא