{"bookId": "kabala-4dc55b77f7b3", "part": "1", "torah": "58", "title": "שער מאמרי רשבי — קטע 58", "hebrewTitle": "קטע 58", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dc55b77f7b3/1/58/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dc55b77f7b3/1/58/", "segments": [{"index": 1, "he": "בתחי' בהיותה בסוד אבא היה להפך דכורא על נוקבא וזהו סוד מ\"ש בפ' ויקרא ד\"י ע\"ב ו\"ד \nמעילא לתתא ד\"ו מתתא לעילא והנה גם שם כשנאצלה אימא במקומה בסוד ה' ראשונה גם אבא \nאתגליף תמן עמה בסוד צורת היו\"ד העומדת בעוקץ הה\"א שלאחוריה כמו שביארנו בפ' ויקרא \nדי\"א ע\"ב בסוד כתיבת שם ההוי\"ה כי בכותבו אות ה' ראשונה יכתבנה כצורה י\"ה כנז' שם \nוהרי איך גם בסו' הה\"א נכללו שניהם או\"א והנה בעת שנתפשט ונאצל גם כן הבן אז יצאה \nאותה הוא\"ו שבתוך הה\"א ראשונה הנק' אימא ונשארה אימא בסוד ד' לבד לפי שעיקר' היא מן \nברתא שהיא נקבה והיא ד' כנ\"ל ובסוף סיום המשך ו' זו של שם ההוי\"ה יצתה שם ברתא \nכלילא בברא באברא בסוד אושיט פסיעה לבר שביארנו בפ' בלק די\"ג ע\"ב. הרי נתבארו שלשה \nבחינות שהיו לאבא ואימא האחת בסוד היו\"ד כי שם נכללו שניהם ושנית בסוד הה\"א ראשונה \nכי גם שם נכללו שניהם ואח\"כ אתגליפו ואתקריאו אבא ואימא: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שם שי' ל\"ו וז\"ל עד דישתמידע דכולא חד וכולא הוא עתיקא ולא אתפרש מיניה כלום כו'. \nגם זה יובן ממ\"ש לעיל דרפ\"ח ע\"א. במ\"ש ואינון נהורין דמתפשטין כו' לא שכיח אלא \nבוצינא חדא בלחודוי כו' וע\"ש: \nשם בדר\"ץ ע\"א שו' ו' וז\"ל באגדתא דבי רב ייבא סבא כללא דכולא ז\"א אקרי אתה עתי' \nקדישא דאתכסייא אקרי הוא ושפיר כו'. יש מאמרים מורים כי חכמה נקרא ז\"א כאשר כתבו \nקצת מקובלי' אבל הענין הוא זה דע כי ז\"א אינו רק ז\"א הנק' ת\"ת וגם המלכות לבדם אבל \nחכמה ובינה הם בחינת א\"א כי הנה מקומם הקדום הוא בעתיקא קדיש' שהוא הכתר הנק' א\"א \nאבל אחר אשר עלה ברצון הכתר להאציל את ז\"א שהוא הת\"ת רצה להשלים תיקונו ולכן האציל \nממנו עצמו תרין כתרין קדישין אלין שהם חכמה ובינה ואיתגליפו ברישיה דז\"א הנקרא ת\"ת \nכדי להדריכו כאב את בן ירצה כנז' סוף דרפ\"ט ע\"ב ובהיו' שירדו ונתלבשו בז\"א לכן \nאזדעיר ונתמעט נהוריהו ואיקרון אוף אינון ז'א כמוהו. וזמ\"ש והשתא קרינן באתר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דשירותא כו' כלומר עתה אשר נתלבשו בז\"א ואשתכח ביה בז\"א שירותא שהיא חכמה הנקראת \nראשית השתא אקרי אתה לנוכח וגם אקרי ז\"א אבל בהיותם למעלה בא\"א במקומם לא אקרי אתה \nולא אקרי ז\"א: \nשם ע\"ב שו' א' וז\"ל ת\"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל ביו\"ד דתלייא ממזלא קדיש' כו' זה \nיובן במה שהודעתיך בביאור הקדמת אדר' האזינו כי המזל השמיני דדיקנא דעתיקא הוא צורת \nא' דיו\"ד וי\"ו יו\"ד יו\"י ומההיא יו\"ד תתאה נמשך אבא ואתכליל ביה אבל אימא נכללה \nבמזל הי\"ג שהוא צורת א' של יו\"ד וי\"ו דל\"ת כזה יו\"ד ומן אותה הדלת נכללת אימא \nכנלע\"ד: \nשם ע\"ב שו' י\"ט וביאור המאמר הזה נמצא מכתיבת יד הרב הגדול זלה\"ה וז\"ל בספרא דרב \nהמנונא סבא אמר דשלמה מלכא תקונ' קדמא' דגלי ואמר הנך יפה רעיתי מהאי הוא. ותקונא \nתניינא אקרי כלה דאיהי נוקבא דלתתא כו': \n(ע\"ג) הנה הזווג נמצא בארבעה ספירות לבד והם חכמה ובינה ת\"ת ומלכות ונמצא לרשב\"י \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ע\"ה הפרש גדול בין זווג לזווג כי חכמה ובינה לא מתפרשן לעלמין משא\"כ בת\"ת ומל' \nוצריכין אנו לדע' מפני מה זווג חכמה ובינה תדירי ואין כן בזווג ת\"ת ומלכות. ועוד \nלעיקר הענין מה הוא הזווג של חכמ' ובינה ומה הויה היא מתחדשת ממנו כי בשלמא זווג \nת\"ת ומלכות נותן נשמה לעם בני ישראל כדכתיב ונשמות אני עשיתי. (ד\"ש ע\"ב) אבל זווג \nחכמה ובינה מה יתן ומה יוסיף שמא תאמר להעמיד ההויו\"ת שהם הספי' על זירוזם. וכדי \nשיתעטרו ת\"ת ומלכות באותם עטרות המשובחות ויתייחדו וכמו שכת' מורינו נר\"ו שער מהות \nוהנהגה פרק ז' ליתא. שאם כן לא היה ראוי להיות זווגם אלא בשעת זווג ת\"ת ומלכות כדי \nלעטרם באותם עטרות כי כן נראה מדברי הזוהר בפי' שעטרות אלו לצורך זווג ת\"ת ומלכות \nהם שהרי אמר בפ' אחרי מות דס\"א ע\"ב שורה ל\"ה וז\"ל. ותאנא בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי \nמלכין יתיב בעטרוי כדין כתיב עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו דא יסוד דאפיק ברכאן \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לאזדווגא מלכא קדישא במטרוניתא כהאי דרגא כו': \nהרי בפירוש שעטרות אלו הם לצורך זווג ת\"ת במלכות והיה אם כן מן הראוי שלא יהיה \nזווגם אלא בשעת זווג ת\"ת ומלכות לא שיהיה לעולם וכבר הרגיש בקושיא זו מורינו נר\"ו \nוכתב וז\"ל ובהיו' ייחודם תמידי יהיה העטרה אל הבנים בעת הצורך. ואין תירוץ זה כלום. \nוהנראה אלינו בזה הוא כי שני מיני זווגים אלו צריכים להוות מלאכים ורוחין קדישין \nולהיות נשמות לעליונים ולתחתונים ועל ידי זווג חכמה ובינה מתהוין מלאכים ורוחין \nקדישין. ומתהוין נשמות המלאכים העליונים ואין כונתינו נשמות ממש כי אם חיותם והוא \nהאור השופע בהם להחיותם וכמו שאמרו ואתה מחיה את כולם מחיה לכולם וזה תמידי כמ\"ש \nבזוהר בפ' בלק וז\"ל ת\"ח כל אינון מלאכים דלעילא לא קיימין ולא יכלי למיקם כד בנהורא \nעלאה דנהיר לון וקיים לון ואי אפסיק מנייהו ההוא נהורא דלעילא לא יכלי למיקם כו'. \nולפיכך לא מתפרשן לעלמין כי הם צריכי' לתת מחיה ומזון לעליונים לעולם ועד ולהיות \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מלאכים חדשים לבקרים. האמנם זווג ת\"ת ומלכות להיות נשמות לתחתונים וזה לפרקים \nולעתים מזומנים ובזה הרוחנו שאין פירוש דלא מתפרשן לעלמין בשעת שלום לבד כמו שפירש \nמורנו נר\"ו כי זה דוחק ועוד שבפירו' נרא' מדברי הרשב\"י ז\"ל באדרת האזינו כנ\"ל שגם \nבעת הגלות לא מתפרשן וז\"ל. בספרא דרב המנונא סבא אמר דשלמה מלכא תיקונא קדמאה כו'. \nאבל האי אימא לא אפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין כו'. אלא לעולם ועד אין זווג זה חסר \nאפי' רגע כי הוא חיי המלאכים העליונים ואין להם חיות כי אם על ידי זווג זה. ודע כי \nאין כונתינו באומרנו שזווג חכמה ובינה לצורך המלאכים העליונים לשלול שאין בו צורך \nלתחתונים כי מבואר בזוהר בכמה מקומות כי מזוג חכמה ובינה נעשים עטרות לבנים ועל ידי \nכן מזדווגים ומתייחדים ת\"ת ומלכות. אבל כונתינו לו' כי זווג חכמה ובינה הוא צריך \nלעליונים ולתחתונים (ע\"ד) משא\"כ בת\"ת ומלכות שאינו כי אם להוות נשמו' לתחתו' ועם זה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "נעלה לנו תירוץ למה שנמצא בתקונין שנשבע השי\"ת שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס \nבירושלים של מטה ובכמה מקומות נזכר שם דאתתרכ' אימא עלאה וכיוצא בדברים אלו. והענין \nהוא כי להנחיל עטרות לבנים לייחדם לשיתייחדו חסר בעו\"ה בזמן הגלות וזמ\"ש אימא עלאה \nכי בערך שהיא אימא להנחיל לבניה אתתרכת כי אינה מזדווגת להנחיל עטרות אל הבנים \nלייחדם וזהו ענין קרבן עולה ויורד כי אינה מתחברת יו\"ד בה\"א עד שתתחבר וא\"ו בה\"א כי \nענין יו\"ד בה\"א מורה שהזווג לצורך הבנים. כי יו\"ד מילואו ו\"ד שהם ד\"ו פרצופים וה\"א \nצורתם גם כן ד\"ו ונמצינו למדים שהזווג חכמה ובינה לא יחסר תמיד אלא שבזמן הגלות \nאינו זווג שלם כי אינו צורך הבנים ואינו כל כך משובח כדי שיגיע ממנו עטרות אל הבנים \nכדי שיוכלו להזדווג ולהתייחד אבל יש זווג לצורך העליונים להחיותם וזה לא יפסק. ובזה \nיובן מ\"ש בזוהר בפ' אחרי מות דס\"א ע\"ב שו' כ\"ח וז\"ל ת\"ח כתיב ונהר יוצא מעדן כו', \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וראוי לעורר בו קצת הערות ומתוכן נבא אל מבוקשינו. ראשונה מאי אתפשט בסטרוי דקאמר \nומהו אתפשטותיה. שנית מאי קאמר בזווגא שלים מכלל דאיכא זווגא דלא הוי שלים ועוד \nשאמר אח\"ך זווגא בההוא נתיב כו' למה לו להזכיר שם זווגא פעם שנית. ועוד מהו דלא \nאתידע לעילא ולתתא. ואם לא אתידע לעילא כ\"ש דלא אתידע לתתא. עכ\"מ ולא נמצא עוד \nבמאמר הזה: \n(המשך במסמך הבא): \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פירוש האדרא זוטא קדישא (המשך)\nשם ע\"ב שורה כ\"ד וז\"ל אבל האי אימא לא אפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין כחד נפקין כחד \nשריין לא אפסיק דא מן דא ולא אסתלק דא מן דא ובג\"כ כתיב ונהר יוצא מעדן יוצא ודאי \nולא אפסיק כו'. כבר נתבאר לעיל ואמנם אומרו כחדא נפקי ירצה כי ז\"א ונוקביה כשנאצלו \nונולדו מן אימא נולד (ד\"ש ע\"ג) ז\"א בתחילה ואח\"ך נפקת נוקביה מאחורי חדוי אבל אבא \nואימא נאצלו יחד ולא קדם זמן זה לזה. עוד ירצה דע כי חמשה חילוקים יש בין אבא ואימא \nאל זווג ז\"א ונוקביה. האחד הוא כי אבא ואימא הם תמיד שוים בקומתם משא\"כ בז\"א \nונוקביה כי הנוק' נא יצאת עד אחר שיצא ז\"א עד חצי הת\"ת שבו. ואח\"כ יצאת היא משם \nולמטה ובערך בחינה זו אמר כחד נפקין. השני הוא כי אבא ואימא מן העת שנתקנו ואילך \nתמיד היו פנים בפנים אבל ז\"א ונוקביה אף גם אחר התיקון שבא אחר מיתת המלכים כנודע \nאינם פנים בפנים אלא לפעמים ובערך בחינה זו אמר כחד שריין. השלישי הוא כי אבא ואימא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "זווגייהו תדיר ולא אתפרשן משא\"כ בז\"א ונוקביה שזווגם הוא לפרקים ובערך בחינה זו אמר \nלא אפסיק דא מן דא אבל צריך שתדע כי שני מיני זווגים הם האחד הוא נהאציל נשמות \nחדשות לתחתונים והשני הוא לתת חיות ומזון אל העולמות. וזה הזווג השני של חיות \nהעולמות אינו נפסק לעלם מן אבא ואימא כדי שלא יתבטלו ויחרבו העולמת כולן ח\"ו אם \nיפסק רגע אחד אבל הזווג האחר נפסק לפעמים אפילו מאבא ואימא כמו שהודעתיך במצות שלוח \nהקן וע\"ש. אבל בז\"א ונוקביה אפילו זה הזווג השני של החיות (דף ס' ע\"א) נפסק לפעמים. \nוזמש\"ה לא ידון רוחי באדם לעולם רוצה לומר לא ימשך רוח החיות העליון באדם העליון \nהנקרא ז\"א לעולם כי אם יהיה נמשך תמיד לעולם יאריכו הרשעים ימים רבים ויחיו תמיד \nברשעם. אמנם מראותם שאינם מאריכים ימים יחזרו בתשובה ולכן לא ידון רוחי באדם לעולם \nאלא שיהיה נפסק משא\"כ בזווג אבא ואימא כנ\"ל. הרבועי הוא כי אבא ואימא הם רחמים כי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אפילו אימא שאמרו בס' הזוה' דדינין מתערין מינה היינו אחר שיצאו ממנה ז\"א ונוקביה \nאבל בהיותם למעלה הכל הם רחמים משא\"כ בז\"א ונוקביה שלפעמים הם רחמים ולפעמים הם דין \nוזמ\"ש בס' הזוהר בפ' חיי שרה בדקכ\"ג ע\"א. על מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים כי בכתר \nובאבא ואימא שהם בחי' מאה ובחינת עשרים נקט לשון שנה דלית בהו דינא ורחמי אבל בז\"א \nונוק' שהם בחי' שבעה נקט לשון שנים רבים דמתפרשן בדינא וברחמי החילוק החמישי הוא כי \nאבא ואימא אין בחי' החיבוק נפסק מהם והם כתרין רחימין דמתחבקאן דא בדא כנז' בס' \nהזוהר משא\"כ בז\"א ונוקביה. עוד יש חילוק אחר זולת החמשה החילוקים הנזכרים והוא כי \nאבא ואימא אינון חד גופא ממש מתדבקן דא בדא פנים בפנים מה שאין כן בז\"א ונוקביה שהם \nתרין גופין: \nשם בדרצ\"א ע\"א שו' י\"ב וז\"ל תרין עטרין דהוו גניזין בגויהו אלו השני עטרין נתבארו \nהיטב בביאור ההקדמה אדרת האזינו וע\"ש: \nשם ע\"א שור' נ\"ו וז\"ל כתיב כי אל דעות ה' דעות ודאי הוא דעת ירית כו'. ענין זה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נתבאר לעיל בדרפ\"ט ע\"ב במ\"ש אתנהירו תלת רישין עלאין תרין רישין וחד דכליל לון כו' \nוע\"ש ביאור ענין שתי דעות אלו. עוד יש לפרש לשון בענין דעות דז\"א (ע\"ח שכ\"ה פ\"ב כלל \nי\"ז) והענין יובן במה שהודעתיך בהקדמת ביאור אדרת האזינו ענין ארבע' המוחין דז\"א כי \nהם חכמה ובינה שבו ועוד דע' שבו המתחלק לתרין עטרין הנקראים חסד וגבורה וצריך שתדע \nכי בשני המוחין הראשונים חכמה ובינה הנק' אחסנתא דאבוי ואימיה יש בהם בינתים בחינת \nדעת המזוגם וגם למטה בין תרין עטרין הנז' יש בחינת דעת שני המכריע בין שני העטרין \nההם. וכנגד שתי דעות אלו נאמר כי אל דעות ה' בלשון רבים. אבל יש הפרש ביניהם כי \nהדעת הראשון נשאר למעל' ואינו יורד ומתפשט כמו הדעת השני המתפשט לכמה אדרין \nואכסדראין כנז' באדרת נשא דקכ\"ו ע\"א ולכן ולו נתכנו עלילות כתיב באלף וקרינן בואו \nכי כנגד הדעת הראשון שאינו מתפשט כתיב באלף ולא נתכנו עלילות שאינו מתפשט בעלילות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "תוך ז\"א. וכנגד הדעת השני המתפשט ויורד בעקמימות ובארחות עקלקלות לכמה אדרין \nואכסדראין מכאן ומכאן בחסד ובגבורה והוא סוד יעקב דכתיב ביה עם חסיד תתחסד כו' \nדנקיט לתרין סטרין ואחיד לון לכן כתיב ביה ולו נתכנו עלילות שהם אלו העלילות \nוהערמומיות שנתכנו לו. ונחזור לבאר ענין אלו השתי דעות מה ענינם דע כי הדעת הראשון \nמקורו הוא למעלה בתרין תפוחין קדישין שהם תרין אנפין דא\"א שהם התיקון השביעי מי\"ג \nתקוני דיקנא דא\"א כנז' (ע\"ב) באדרת נשא דקל\"ג ע\"ב. תיקונא שביעאה פסיק שערא וכו' \nהה\"ד ישוב ירחמנו (ד\"ש ע\"ד) כו' ובהאי דלתת' הוא אמת כו' פירוש כי אלו הי\"ג תיקונין \nנרמזו בפסוקים מי אל כמוך כו' והמידה השביעית הוא ישוב ירחמנו וגם נרמזו בה' ה' אל \nרחום וחנון כו'. והמדה הז' היא ואמת כמבואר אצלנו בסוד ויעבור והי\"ג מידות הוא כי \nלהיותו שביעי הוא כולל כל שית תיקונין הראשונים והוא השביעי להם ולכן יש בזה התיקון \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "השביעי שבעה הוי\"ות דס\"ג כזה יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י. והם בגמטריא אמת. ואח\"כ מאלו שבעה \nהויות דס\"ג אשר בזה התיקון נמשכין מהם שבעה מילוים שבהם באימא עלאה. פירוש כי \nכשתסיר ארבעה אותיות הפשוטות של ההוי\"ה שהם ששה ועשרים ישאר חשבון שאר אותי' המילוי \nבגמט' שלשים ושבעה. ונמצא כי שבעה פעמים שלשים ושבעה הם בגמטריא שבעה פעמים הב\"ל \nוהם שבעה הבלים שאמר קהלת והטעם הוא לפי שנמשכי' באימא עלאה ומתגלי' בפה שלה וזהו \nסוד תורת אמת היתה בפיהו כי אלו ההבלי' נמשכים מתיקון אמת בפיהו של אימא ומלת בפיהו \nנחלק לשנים בפי הו רוצה לומר כי ה\"ו במילויים הם ה\"י וי\"ו ובגמטריא הב\"ל להורות כי \nכל אלו ההבלים הם בסוד מילוי הוי\"ת ס\"ג העולה בגמטריא הב\"ל והם שרש השבעה הבלים \nשאמר קהלת. ואח\"כ אלו השבעה הבלים יוצאין מפי אימא עלאה ומתלבשין בהם שבעה ספירות \nתחתונות דאימא כנודע. בסוד ההבל שהוא אור מקי' ומלביש ואח\"כ כאשר בא אימא לעשות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מוחין בז\"א כבר ביארנו בביאור הקדמת אדר' האזינו כי שש בחינות יש בהם ושם אמרנו כי \nהנה הארבעה מוחין מתלבשין בתחילה תוך נה\"י דאימא ואח\"כ נכנסין תוך רישא דז\"א והנה \nכשנכנסין בחינת תרין מוחין חכמה ובינה דז\"א הנקראים אחסנתא דאבוי ואימיה בתוך נצח \nוהוד דאימא זה בנצח וזה בהוד. הנה אז גם כן נכנסין שם אלו השבעה הבלים הנזכרים שם \nשהם שבעה מילויים דהוי\"ת ס\"ג ונעשין שם בסוד דעת מכריע ביניהם וזהו סוד הדעת העליון \nהנ\"ל אשר מקורו למעלה בתיקון שביעי דדיקנא דא\"א הנקרא ואמת: \nודע כי מרע\"ה זכה אל הדעת הזה העליון וזמ\"ש וירא ה' כי סר לראות שהם שבעה הבלים \nהאלו אשר כולם הם בגמטריא כמנין ס\"ר. ומכאן נמשך המן לישראל שנאמר בו הנני ממטיר \nלכם לחם מן השמים ונאמר עליו ונפשנו קצה בלחם החלקל. וקלקל בגמטריא ס\"ר והנה מרע\"ה \nלבדו הוא אשר זכה להוריד הדעת הזה אל נוקבא דז\"א ונעשה בה בחינת דעת ק\"ל בסוד דעתן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "של נשים קלה כי ר\"ס הוא בגמטריא קלק\"ל שהם שני פעמים ק\"ל וק\"ל האח' נשאר למעלה בדעת \nהז\"א וק\"ל השני יורד למטה בנוקביה ונעשה לה דעת קל. והנה כאשר מחצית אלו ההבלים \nניתנין בדעת הנקבה בסוד דעת ק\"ל אז נאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וסמיך ליה וירא \nה' כי סר לראות כי נעשית היא לבת אש שהם אותי' הב\"ל ולה\"ב אש הכל דבר אחד ונמשכין \nמאותם השבע' ההבלים שהם בגמטריא ס\"ר כנז'. ואמנם הדעת התחתון הוא למטה בין תרין \nעטרין קדישין הנודעים והוא מכריע בין אותם תרין עטרין והם סוד (ע\"ג) חמש חסדים וחמש \nגבורות שהם עשרה הויו\"ת שהם גם כן בגמטריא ר\"ס וכאשר חציו של הדעת התחתון הזה ממלא \nאדרין ואכסדראין אז החמש חסדים מתפשטין בזכר לפי שהוא מטה כלפי חסד כנודע והה' \nגבורות הם יורדין ומתפשטין בנקבה ואז נאמר כי דעתן של נשים קלה שהם חמש הויו\"ת דחמש \nגבורות שהם בגמטריא ק\"ל ועם החמשה הויו\"ת עצמן הרי קלה (ש' הכונות ד' ס\"א ע\"ב) וזהו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "סוד חמשה פסוקי' שיש בפרשת שמע וכל אחד מהם ר\"ת וס\"ת שלו הוא בגמטריא כ\"ו כמנין \nהוי\"ה אחת וסך החמשה הם ק\"ל: \nשם ע\"א שו' כ\"ח וז\"ל האי אב ואם כלילן כולא כולהו בהו סתימן ואינון סתימן במזל' \nקדיש' עתיקא דכל עתיקין כו' זה יובן במ\"ש לעיל דרפ\"ח ע\"א במ\"ש ואינון נהורין \nדמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא חד בלחודוי כו'. וכמו שנתבאר \nבביאור אדר' האזינו כי אבא ואימא מתלבשין תוך ז\"א ונוקביה ונמצאין סתימין ומכוסין \nבתוכן. וזמ\"ש כולהו בהו סתימאן ואח\"כ אבא ואימא סתימין ומסתרין ומלבישין לעתיקא \nקדישא א\"א המתלבש בתוכם ונמצא כי עתיקא הוא כולל כולא: \nשם בדרצ\"ב ע\"א שור' י\"ו וז\"ל כד יסתכלון בכל מילי כולא הוא עתיקא בלחודוי הוא הוי \nוהוא יהא וכל הני תקונין ביה כו'. זה יובן במ\"ש לעיל בדרפ\"ח ע\"א במ\"ש ואינון נהורין \nדמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא חד בלחודוי כו' כי א\"א מתפשט \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ומתלבש בתוך פנימיות כל האצילות (ד\"ש דף ס' ע\"א) כולו כמבואר בהקדמת ביאור אדרת \nהאזינו וש גם כן נתבאר היטב מה שאמר אב ואם מהאי מוחא נפקו וביה תליין וביה אחידן \nז\"א בע\"ק תלייא ואחיד והא אוקימנא מלי באדרא: \nשם ע\"ב שו' כ\"ז וז\"ל בחללי דגולגלתא נהירין תלת נהורין ואי תימא תלת ארבע אינון כו' \nכל לשונות מאמר זה עד סוף הדף נתבארו היטב בהקדמת ביאור אדרת האזינו מפוזר ומפורד \nשם. ושם נתבאר כי המוחין דז\"א כשהם בבחי' אור המקיף עליון אז הם נחלקים לארבע מוחין \nאחסנתא דאבוי ואימיה ותרין עטרין וכן כשהם בסוד אור המקיף תחתון הנקרא תפלין דרישא \nדז\"א הם בסוד ארבע פרשיות אבל בהיותם בבחינת מוחין פנימים גו תלת חללי גלגלתא אז \nמתחברין תרין עטרין והוו חד מוחא הנקרא דעת בחלל השלישי ונמצאים אז תלת מוחין בלבד \n", "en": ""}]}
