וזמ"ש ואי תימא תלת ארבע אינון כי באור המקיף הם ארבעה ובאור פנימי הם שלשה לבד כנז' ושאר כל מלות לשונות אלו נתבארו שם היטב וע"ש גם ביארתי קצת מאמר זה באדרת נשא בדקל"ה ע"ב. שם ע"ב שו' ו' וז"ל וע"ד תנינא במתניתא דילן דניצוצא אפיק זיקין בזיקין לש"ך עיבר כו' כל זה נתבאר היטב בפ' בא דל"ח ע"ב בענין נער ונערה וע"ש היטב: שם ענין אוירא דכייא כו' נתבאר בפ' בשלח ד"נ ע"א בתוספתא עד לא אשתקע אוירא דכייא כו' ופ' נשא דקל"ה ע"ב ובהקדמת ביאור אדרת האזינו וע"ש היטב מאד: שם בדרצ"ה ע"א שורה י"ו וז"ל הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכולהו מתקונין דדיקנא (ע"ד) עתיקא קדישא אוקימנא באדרא קדישא שיתא אינון תשעה אקרון דתקונא קדמאה כו' ענין זה נתבאר בסוף הקדמת ביאור אדרת האזינו וע"ש. גם נתבאר בפ' נשא דקמ"ו ע"ב בר"מ איך דיקנא דז"א נשלמת לי"ג תקונין. עוד דע כי אלו תיקוני דבדיקנא דז"א נזכרים בפרשת שלח לך והם באופן זה ארך א'. אפים ב'. ורב חסד ג'. נושא עון ד'. ופשע ה'. ונקה ו'. נמצא ששיתא אינון. אבל תשעה אקרון עם שלשה אחרים שהם לא ינקה פוקד כו'. על שלשים הרי שלשה אחרים נמצאו כולם תשעה ואלו הם התשעה ראשונים שבדיקנא דז"א ומאירים מלמעלה אל רחום וחנון שהם מן הי"ג דרישא שהם יה"ו של העליון דא"א בארך אפים ורב חסד שהם שלשה כנודע נמצאו שלשה עלאין מאירין באלו השלשה גם השלשה אחרים שהם ואמת נוצר חסד לאלפים הם מאירים בשנים תחתונים דז"א שהם נשא עון ופשע ולפי שהשלשה עלאין הם אותיות יה"ו של ההוי"ה דבתר כתפוי דא"א ואין שם כל כך הארה גדולה לכן אין בהם כח להאיר זולתי בשנים תחתונים ולא בשלשה כמספרם נשארו עתה ה' אחרונה שבהוי"ה עליונה דא"א וה' תתאה שבהוי"ה תתאה דבתר כתפוי דא"א ואלו הם מאירין כאן בז"א במדת ונקה. והטעם למה נצטרכו שתי ההיהי"ן הנז' להאיר כאן הוא מפני להאיר בג' אחרונים שהם פוקד עון אבות כו' כנ"ל: והנה הם דינין וצריכין מיתוק והארה גדולה להמתיקם. והנה עם אלו השלשה הם ששה עשר אלא שאלו נדחי' מפני שהם דינים כנז'. והנה ההוי"ה העליונה דא"א שמאיר בז"א בשתים מהם אעפ"י שמקבלים הארה מהם אין הארתם שוה לעליונים ולכן למטה בשמותם אין בהם אותיות וא"ו ה"א אבל אותיות י"ה יש כאן למטה וכמו שיש למעלה בתיקון ראשון דא"א מי אל כמוך גם כן פה בז"א יש בו אל גם כן כתיקון ראשון ממש ותיקון השני דא"א שהוא נושא עון הוא התיקון העשירי בז"א: שם ע"ב שו' י"ו וז"ל מאי עיר בספרא דאגדתא כד"א ויהי עריך כו' זה תבין ממה שביארנו בפ' פקודי דרנ"ז ע"א: שם ע"ב שו' כ"ד וז"ל אחה"ע בגרון א' דטריד מלכין ומהעדיה מלכין ומהקם מלכין כו' גיכ"ק בחיך היאכל תפל מבלי מלח כו' נתבאר היטב בהקדמת ביאור אדרת האזינו וגם עתה נבאר ענין זה באופן אחר. הנה נודע כי אבא ואימא הם ברישא דז"א ובחינתם נקרא ראש ואינה נקרא גוף כי גוף הוא בחינת ששה הקצוות לבד וכמו שביארנו לעיל דר"ץ ע"א במ"ש באגדתא דרב יובא סבא כו' וע"ש והנה החיך הוא חכמה בסוד כח מה והגרון היא בינה מעלמא דאתי והלשון המזווג שניהם את החיך ואת הגרון הוא הדעת המזווג לאבא ולאימא והנה כמו שביארתי לך כי יש חמש חסדים ביסוד (ד"ש ע"ב) הזכר וחמש גבורות בנקודת ציון שבה ומתבסמים אלו באלו כן על דרך זה הדעת שבחכמה הוא המושך חמש חסדים שבחכמה שהם אותיות גיכ"ק הבאים מן החיך שהוא החכמה ומתחברים עם חמש גבורות שבבינ' שהם אותיות אחה"ע הבאים מן הגרון שהיא הבינה וזמ"ש אשא ומייא מתתקנן ויאן בסטרוי והם החסדי' וגבו' (דף ס"א ע"א) דגיכ"ק ואחה"ע כנז' וזמ"ש אחה"ע בגרון א' דטריד מלכין כו' לפי שהם בחינות הגבורות והדינין אבל גיכ"ק בחי"ך עליהם נאמר הנחמדים כו' ומתוקים מדבש כו' כי הם החסדים וגם עליהם נאמר והיה מעשה הצדקה שלום כנודע סוד הצדקה והשלום. ולהיות כי חיבור שתי בחינות אלו הוא על ידי הלשון המזוג החיך והחכמה לז"א (צ"ל לזה אמר) כולא מחכאן דא דלא בלישן ממלל רברבן כו' כי הלשון הוא בחינת הדעת המזווגם והוא כדמיון היסוד התחתון וזמ"ש בס' יצירה ברית הלשון וברית המעור. ודע כי לסיבה הנז' שזווג דאבא ואימא הוא בסוד הפה שהם חי"ך וגרון ולשון כנז' לכן הזווג דאבא ואימא נקרא תמיד בלשון אכילה כמ"ש אכלו רעים כו' הנדרש בס' הזוהר על זווג אבא ואימא כנז' בפ' ויקרא: עוד ירצה כי הנה נודע כי חמשה מוצאות אלו יוצאות מן הפה העליון וכבר הודעתיך כי החמש חסדים יורדין מן הדעת ונכנסין דרך הגרון תוך גופא דז"א בבחינת אור פנימי אבל החמשה גבורות ברדתם מן הדעת כשמגיעות אל מקום הפה ויוצאות משם לחוץ בבחינת אור מקיף ושבעה תחתונות שבו. ואלו הם שבעה הבלים הנזכרים בס' קהלת וכנגדם עומדים השבעה חסדים בפנים בבחינת אור פנימי כנז' ובלי ספק כי החסדי' הם גדולים ומעולים מן הגבורות אלא שלהיות החסדים בתוך ז"א. אבל הגבורות מקיפות בחוץ בגילוי ולכן אורן גדול' ובבחי' זו מעלתן גדולה על החסדים. והנה ביסוד של ז"א שם הוא כח הארת הגבורו' שנתפשטו בפנים מתקבצו' שם בבחינת אור פנימי. ואמנם הבל יוצא דרך פי היסוד דרך העטרה לחוץ וחוזר ועולה להקיף את היסוד מבחוץ וזה ההבל הוא מן החסדים. והפנימי הוא בחינת גבורו' ונמצא כי החמשה גבורו' הם מקיפין מבחוץ את חג"ת נצ"ח והו"ד והבל החסדים מקיפות את היסוד. ונחזור עתה לבאר ענין החמשה מוצאות הפה שהם החמשה גבורות כנז'. והנה גם שהמדקדקים סידרום כסדר האלפא ביתא אחה"ע בומ"ף כו'. הסדר שלהם האמתי הוא כסדר מוצאם כי הנה ההברה והקול נעשים במקום הגרון ומשם יוצאות כולן לחוץ ונחלקות לחמשה מוצאות. הראשון הוא אותיות הגרון הקודמות לכולם כי שם מקור המוצא והם אחה"ע. אח"כ מתפשט הקול יותר לחוץ ויוצא עד החיך ושם נעשים אותיות גיכ"ק. אח"כ יוצא הקול עד הלשון ונעשים אותיות דטלנ"ת. אח"כ יוצא לחוץ עד השינים ונעשים זשסר"ץ. אח"כ יוצא הקול יותר לחוץ עד השפתים ונעשים אותיות בומ"ף. נמצא סדרן אחה"ע גיכ"ק דטלנ"ת זשסר"ץ בומ"ף. וזה סדר שמות הגבורות כנז'. כי חמשה מוצאות אלו הם בחינת החמשה גבורות הנק' מנצפ"ך שיוצאות דרך הפה לחוץ ומהם נעשים הכ"ב אותיות כנז'. וכבר נודע כי אלו החמשה גבורות נקראים חסד גבורה ת"ת נצח הוד. ואמנם סדר מוצאן הם ממטה למעלה לפי כי ברדתם אל הגרון עומדות כסדרן זו למעלה מזו כסדר חגתנ"ה. ואם כן היותר סמוכה אל הגרון היא גבו' הוד התחתונה מכולן וממנה נעשו שם בראשו' אותיו' (ע"ב) אחה"ע בגרון. וכמו שידעת כי אימא עד הוד התפשטת לפי שהוד היא נקבה. והנה אחה"ע היא בחינת אימא. אח"כ יצאת גבורת הנצח דכורא עד החי"ך שהוא אבא ושם נעשו אותיות גיכ"ק כנודע כי הזכר בנצח והנקבה בהוד. אח"כ גבורת ת"ת והיא בלשון ושם אותיות דטלנ"ת. אח"כ גבורת הגבורה והיא בשינים כנודע כי השינים בחינת הגבורה בסוד שי"ן שורקת וכמ"ש בס' הזוהר פרש' שמות ממעונות אריות דא אינון שיניים. וארי"ה בגמטריא גבורה ושם אותיות זשסר"ץ. אח"כ יצאת גבורת החסד עד השפתים בסוד מ"ם דוממת שהיא חסד ונעשו אותיות בומ"ף. והואיל ואתא לידן נבאר ענין אלו החמשה גבורות הנקראים מנצפ"ך כי מצינו כמה מקומות שבהם נרשמין פעולתן. כי הנה מצאנו היותם בסוד חמשה מוצאות הפה כנז' כאן באדרת האזינו: גם באדרת נשא דף קל"ז ע"ב אמרו ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי ז"א כו' ואתפשטאן בחוטמוי בפומא בדרועוי בידין באצבעאן. גם שם דף קמ"ב ע"א. אמרו ותאנא חמש ערייתא אתגליין בה כו'. והכי תאנא קול באשה ערוה. שער באשה (ד"ש ע"ג) ערוה. שוק באשה ערוה. רגל באשה ערוה. ואע"ג דתרין אילין לא שניוה חברנא תרין אלין יתיר מערוה אינון ונבאר עתה בחינ' התפשטותן השני מה ענינו. הנה החוטם היא מ"ם סתומה דמנצפ"ך. כי אם תסיר הקו האמצעי המפסיק בין תרין נוקבי חוטמא ישאר נקב אחד כדמיון מ"ם סתומה מרובעת. והפה היא אות פ' דמנצפ"ך כי אות פ' במילואה נעשית פ"ה. והזרועו' הם ן' פשוטה: ומנצפ"ך כי הזרוע ארוך וסתום כעין ן' פשוטה. והידים הם אות ך' דמנצפ"ך כי ך' במלוא' היא כ"ף רומזת לשתי כפות הידים זולת האצבעות והאצבעות הם אות ץ' פשוטה דמנצפ"ך כי במילת אצבע יש אות צ' וגם ציור אות ה' ץ' דומה בראשה לחיתוך האצבעות הנפרדים ויוצאין מן הכף שהוא רגל הצ'. והתפשטותם השלישי היא באופן זה דע כי שתי הערוות שהם יד ורגל הם שתי גבורות נצח והוד האחרונות לא הזכירום בעלי התלמוד לפי שנודע ששתי גבורות אלו נמתקו עם החסדי' ברדתם ביסוד דז"א כנודע כי החסדים נמתקו שני חסדים. ושני שלישים. אבל הגבורות לא נמתקו רק שתים האחרונו' נצח והוד ואלו הם סוד שתי אותיות הרא' של מנצפ"ך שהם מ"ן בסוד המ"ן שטוחנין בשחקים שהם נצח והוד ומתמתקות על ידי הטחינה וטעמו כצפיחית בדבש ולכן לא הזכירום בעלי התלמוד בבחינת ערוה וגבורות אלא לשלשה גבורות חג"ת שהם שלשה אותיו' צפ"ך והם קו"ל ושיע"ר ושו"ק כי אלו לא נמתקו. אבל עכ"ז תרין אילין דנצח והוד יתיר ערוה אינון מן השלשה לפי שאלו מן היותר תחתונות בסו' הרגלים נצח והוד אשר שם הדינין הקשים ביותר ובפרט כי אלו השתים הם עיקר הגבורות כי מהם נוצר תיקון הפרצוף של הנקבה כנודע אלא שלהיותן נמתקות לא הזכירום בעלי התלמוד בשם ערוה: (המשך במסמך הבא): פירוש האדרא זוטא קדישא (המשך) (דף ס"א ע"ג) עוד ירצה קרוב אל הנז' דע כי חמשה מוצאות אלו הכלולים בפה הכוללים כל הכ"ב אותיות הם נשרשים וכלולים בחמשה אותיות מנצפ"ך כי אחה"ע הוא מוצא הראשון שבכולן וכנגדו היא אות צ' מן מנצפ"ך האחרונה שבחמשה אותיותיה (א"ש אתי עם מ"ש לעיל בסדר האלפא ביתא שהם כמנצפ"ץ) וכדי לבאר זה צריך שתדע כי שלשה המוצאות הם בסוד שלשה אהי"ה שבאימא אחד דיודין ואחד דאלפין ואחד דהיהי"ן ושני מוצאות האחרים הם בסוד שני אלהים שבאימא גם כן. ונחזור לענין כי הנה אחה"ע מוצא הראשון שהוא הגרון והוא בגמטריא פ"ד שהוא אהי"ה פעמים אהי"ה שיש בהם פ"ד אותיות. א"ש הביאור הוא עשרים ואחד פעם ארבע אותיות אהי"ה. והיינו ארבעה פעמים אחד ועשרים וכולם מן הכאת שם אהיה אחד המכה ומוציא הארו' במספר חשבונו שהם כ"א פעמים אהי"ה כמוהו ואהיה זה הוא ממילוי היהין שהוא בגמטריא קנ"א גם סוד אחה"ע הוא נשרש בצ' דמנצפ"ך כנז' שחשבונה היא תשעים ץ' וגם בציורה היא י' ן' פשוטה כזה צ שהם ששים. סך הכל קנ"א גם כן עם הכולל. מוצא השני גיכ"ק בחיך כי מן הגרון נמשכין אל החיך וגיכ"ק וחי"ך בגימט' קס"א שהוא סוד אהי"ה דיודין והוא נשרש בן' פשוטה דמנצפ"ך כי נו"ן בגמטריא ק"ו ועם שלשה אותיותיה הם ק"ט. וציורה הוא אות י' בראשה וארכה שיעור שני ווין הם כ"ב ועם אלו השלשה אותיות יו"ו הם כ"ה. והנה ק"ט וכ"ה בגמטריא גיכ"ק עם הכולל. מוצא השלישי דטלנ"ת בלשון. ובגמטריא צת"ג שם אחד של מ"ב. א"ש צריך לומר חצי שם של מ"ב שהוא בט"ר צת"ג. וסודו ך' של מנצפ"ך כי ך' פעמים ך' הם ת' ועם ך' עצמה הרי ת"ך. וציור הך' היא ד' ו' כזה ך הרי ת"ל וציור אחר ך' הוא שלשה ווין הם י"ח ות"ל הרי תמ"ח תחבר עמה הוי"ה דאלפין שהיא מ"ה נמצא מ"ה ותמ"ח הרי תצ"ג כמנין דטלנ"ת והוא כנגד אהי"ה דאלפין. בזה האופן כי אם תצרף י"ה (א"מ נ"ל כי לכן מוסיפים כי הלשון סוד הדעת כי חו"ב הנק' י"ה) עם תצ"ג יהיה בגמטריא תק"ח כמנין אחורים דאהי"ה דאלפין מוצא הרביעי זשסר"ץ והם סוד מ' של מנצפ"ך. מוצא החמשי בומ"ף בגמטריא קכ"ח והם ארבעה מילויים של ארבע הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והוא סוד ף' של מנצפ"ך כי ף' בגמטריא שמנים וצורתה כו"י ף' הרי קי"ו והמילוי שלה לפעמים נקרא פ"א ולפעמים פ"ה הרי ד' אותיות פ"א פ"ה הרי ק"ך ועם כללו' ד' אותיות פ"א פ"ה וכללות שלשה אותיות כו"י ועם הכו' הכל הרי קכ"ח כמנין בומ"ף. (א"ש קשה לי הלשון שהרי מנה אותיות פ"א פ"ה שני פעמים. ואולי ירצה כך (ד"ש ע"ד) בראשונה השמיענו שהפ"א באל"ף והפ"ה בהא הכל הוא מוצא אחד ונעשה שם אלהים ואלהים יש בו חמשה אותיות וארבע אותיות פ"א פ"ה הרי תשעה וג' אותיות כו"י הרי שנים עשר וקי"ו הנזכרים הרי קכ"ח כנלע"ד וכנראה מלשון הר' ז"ל ממה שאמר אח"ך וז"ל והנה פ"ה ופ"א בגמטר' אלהים פ"ו הרי כי מוצא זה בשם אלהים כנ"ל. הרי רמז מה שאמרנו כי אין קפידת בין פ"א לפ"ה מאחר שהכל הוא מקור אחד מאותיו' אחה"ע אשר בגרון. גם דע כי (ע"ד) אחה"ע הם בגרון והם בבינה והם בגמטריא אג"פ). וגיכ"ק הם בחי"ך והם בחכמה כי אותיות חכמה חיך מ"ה והם בגמטריא נג"ף. א"ש במספר גיכ"ק. ואלו הם שמות קדושים כנודע: שם בדרצ"ו ע"א שו' א' וז"ל ונהירו דתרי מוחי גליפן בה כו' נתבאר היטב בהקדמת ביאור האזינו ובפרט בענין תפלה של יד גם נתבאר בברכת אבות של תפלת שמנה עשרה דשחרית: תם האדרא זוטא: פירוש על ספר יצירה אמר שמואל רציתי לסמוך אל הנז' מאמר אחד קטן שמצאתי וז"ל: בספר יצירה פרק שני שלש אמות ושבעה כפולות פירוש כי שלש אמו' הם שלש שמות של אהי"ה. הא' במילוי יודין. והשני במילוי אלפין. והשלישי במילוי ההין כי כאשר תקח הפשוט של שם אהי"ה ומילויו. ומילוי מילויו יש בהם מ"א אותיו' מנין א"ם. נמצא כי שלש' אהיה באופן הנז' האחד ביודין והשני באלפין והג' בהיהין הם שלש פעמים א"ם ואלו נקראים שלש אמות וכבר ידעת כי שם אהי"ה הוא בבינה אשר היא נקר' אימא עלאה ע"כ: פירוש על פרק שירה