{"bookId": "kabala-4dff7e528cbd", "part": "1", "torah": "3", "title": "שער מאמרי רז״ל — קטע 3", "hebrewTitle": "קטע 3", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-4dff7e528cbd/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-4dff7e528cbd/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "שם בגמ' פ\"ג דמ\"ט ע\"ב וז\"ל א\"ר אלעזר עם הארץ מותר לנוחרו ביוה\"כ שחל להיות בשבת \nכו' א\"ר יוחנן ע\"ה מותר לקרעו כדג א\"ר שמואל בר יצחק ומגבו כו' הטעם הוא כי ע\"ה אין \nלו זולתי נפש מעולם העשיה וכפי גדר נפשו כך מקום פגימתו ואינו פוגם על ידי חטאו רק \nבעולם העשיה ואמנם ביום (דף ד' ע\"א) שבת וגם בימים טובים שאז נכללים העולמות ועולים \nכנודע נמצא עולם העשיה עולה בעולם הבריאה ואז הפגם שפגם העם הארץ בעשי' מתדבק הפגם \nההוא בעולם האצי' ומשם מתפשט ויורד אל הבריא' והיצי' ואז נמצא כי פגם הע\"ה פוגם בכל \nהד' עולמו' אבי\"ע בימים הנז' ולכן בשבת וי\"ט ויה\"כ שאז מגיע פגם שלו במקום גבוה \nראוי לעשות בו דין הראוי לו. אמר שמואל מ\"ש בעולם האצי' הכונה היא עד עולם האצי' \nועד בכלל יען כי מתקשרים העולמות זה בזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מסכת חגיגה \nמא' בגמ' מסכת חגיגה פ\"א דף ט' ע\"ב א\"ל בר היהי להלל מ\"ד ושבתם וראיתם בין צדיק \nלרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו כו' ואינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו \nק\"א כו'. דע כי השר הממונה על השכחה נקרא מ\"ס וז\"ס ויתן על פניו מסו\"ה ר\"ל כי \nהקליפה הזו רוצה לעשות הפסק למעלה ולפי' השונה פרקו מאה פעמים כמנין מ\"ס שוכח \nוהשונה ק\"א הוא מתגבר עליו ונוצחו ואינו שולט בו להשכיחו: \nשם בגמ' פ\"ב דף י\"ב ע\"א וז\"ל תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כלו כו' הנה זה \nנאמר על בינה עליונה הנקרא תה\"ו והענין הוא כי כאשר תסיר אות האלף שבתוך מלוי אות \nוא\"ו של ההוי\"ה דס\"ג ישאר ס\"ב והנה אותה האלף היא בחי' שם אהי\"ה וכשתרביע שם זה בזה \nהאופן א' א\"ה אה\"י אהי\"ה יעלה מ\"ד תחבר ס\"ב ומ\"ד יהיה בגימטריא ק\"ו וכבר הודעתיך כי \nכל בחי' אור המקיף הוא מן אי' ולכן נקרא אי' קו ירוק המקיף את כל העולם כי כן שם \nההוי\"ה דס\"ג שהוא באי' עולה בגי' ק\"ו ע\"ד הנז': \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "(ד\"ש ע\"ב) שם פ\"ב דף י\"ב ע\"ב וז\"ל שחקים שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים \nשנאמר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמי' פתח וימטר עליהם מן לאכול הענין הוא שהם םוד ז' \nיודין שיש בשתי הויות דמלוי ע\"ב ס\"ג והאלף ב' יודי\"ן אחרים הרי ט' יודין כמנין מ\"ן \nואמנם השחקים הם ל\"ב שינים השוחקים והיא האל\"ף שבהוי\"ה דס\"ג כי לא מנינו בתחילה \nבמ\"ן אלא ב' המלויים ונשארו ב' יודין שבציור אות א' והם בלי מלוי הם י\"ו שהם ל\"ב: \nשם בגמ' פ\"ב דף י\"ד ע\"א וז\"ל כתוב אחד אומר לבושיה כתלג חיוור ושער רישיה כעמר נקי \nוכתיב קווצותיו תלתלים שחורות כעורב לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה כו'. הענין הוא \nכי גם בעתיק' קדישא יש בו שערות שהם בחי' שרשי הדין כנודע אבל שם נכפין הדינין \nומתבסמים כחמר טב דיתיב על דודרייה לאכפייא דינין תתאין אבל השערות שהם בז\"א הם \nדינים חזקים מתעוררים במלחמה ואינם מבוסמים ומיושבים ולכן שערות דעתיקא הם עמר נקי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ושערות ז\"א הם שחורות כעורב (אמר שמואל ושל הנקבה הם אדומות וסי' ויטע אשל אש\"ל ר\"ת \nא'דומת ש'חורות ל'בנות): \nשם בגמ' פ\"ב דף י\"ד ע\"ב וז\"ל ת\"ר ד' נכנסו בפרדס ואלו הם בן עזאי ובן זומא ואלישע \n(ע\"ב) אחר ור' עקיבא כו' הנה אחר שאדה\"ר חטא החטא העצום ההוא אשר עדיין פירותיו אנו \nאוכלים בעוה\"ז ולא נתקן עד ביאת המשיח והנה ד' חכמים אלו היו מופלגים בחכמה \nובחסידות כנודע והיו צופים ברוח הקדש ובמעשה מרכבה ועלה בדעתם לתקן הפגם ההוא שנפגם \nעל ידי חטאו של אדה\"ר או לפחות לתקן החלקי' של שרשי נשמתם הנאחזים באדה\"ר והנה הפגם \nשנפגם ע\"י חטאו של אדם הי' כי הגדיל הכתר של ז\"א שלא בזמנו קודם שיכנסו המוחין של \nאבא ועי\"כ נפל הדעת של ז\"א מצד אי' למטה בין הכתפי' בשליש עליון של הת\"ת וכמו כן \nפגמים אחרים כמו שנתב' אצלינו בענין חטאו של אדם וע\"ש ונמצא שאי אפשר לתקן הפגם \nההוא ולעלות את הדעת למעלה במקומו אלא עד שימשיכו את המוחין דאבא לתוך ז\"א ואז אח\"ך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יתוקן הכתר שבו ויוכל הדעת לעלות למקומו ונמצא שצריך שימשיכו ד' מוחין דאבא שהם \nחו\"ב ותרין עיטרין דדעת חסדים וגבורות הכל יחד אמנם ד' חכמים אלו עלה בדעתם שבין \nארבעתם יחד יתקנו הפגם הנז' וכל אחד יתקן וימשיך מוח אחד מאלו הארבעה כי אין כח בהם \nלהמשיך כל אחד מהם כל הד' מוחין אבל טעו בזה כי היה צריך שכל הארבעה מוחין ישלמו \nע\"י אחד מהם בלבד וכמו שיתבאר ולכן אף לר' עקיבא שנכנס בשלום ולא חטא כלל בקשו \nמלאכי השרת לדוחפו. ולכאורה הענין זר אלא כי אעפ\"י שע\"י שהמשיך המוח האחד לבדו ע\"י \nתקונו ממילא נמשכו כל הד' מוחין כמו שיתבאר עכ\"ז היה ראוי שיתקן הוא לבדו את כולם \nוימשיכם בז\"א ולכן בקשו לדוחפו והשי\"ת הצילו באומרו כי כבר נמשכו כל הד' מוחין \nבסבתו כמו שיתבאר אעפ\"י שלא תקן אלא מוח אחד בלבד: \nונתחיל לבאר ענין ד' חכמי' אלו אחד לאחד למצוא חשבון והנה בן עזאי התחיל ורצה \nלהמשיך החכמה דאבא תוך ז\"א כי חשב שכאשר יתקן את החכמה דאבא וימשיכנה לז\"א אז החכמה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דאבא תעלה ותמשיך חכמת אי' אשר עמה ואז חכמה דאימא שהיא בחי' קו ימין אשר משם \nהחסדים יוצאים הנה היא תמשיך את עיטרא דחסד שנפל למטה כנ\"ל ותענהו למעלה במקום הדעת \nואז החסדים ימשיכו ויעלו את הגבורו' גם הם למעלה לפי כי טבע החו\"ג להתחבר יחד לפי \nשהם כדמיון זכו\"ן כנודע וכל תשוקת להתחבר יחד ואעפ\"י שיתבאר כי כשירדו למטה בין \nהכתפים נתפרדו איש מעל אחיו והחסדים עמדו בכתף ימין והגבורות בכתף שמאל הטעם הוא \nלפי שהם ב' מוחין תרין עיטרין וכאשר ירדו שם מצאו המקום צר מאד ונתרחבו להיות להם \nמקום רחב במנוחה האמנם כאשר העיטרא דחסד תעלה למעלה פשיטא שתשוקת עיטרא דגבורה \nתכריחנה לעלות עם עיטרא דחסד למעלה ועי\"כ נתקנו כל הד' מוחין ואין לומר שיוכרח \nלהמשיך ג\"כ את בינה דאי' ולהעלותה למעלה ולכן היה צריך שימשיך ויביא גם את בינה \nדאבא לפי שכיון שכל המשכת וירידת חו\"ב דאבא למטה אינם רק להעלות את הדעת שנפל למטה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לכן בעלות הדעת תעלה את הבינה דאימא מאליה. והנה טעה בן עזאי במחשבה זו לפי כי \nאעפ\"י שנתבאר אצלינו שגם חו\"ב דאי' ירדו אין הענין כך כי לא ירד רק הדעת (ע\"ג) לבדו \nלטעם (ד\"ש ע\"ג) הנז' שם בענין חטאו של אדה\"ר אבל חו\"ב דאי' לא ירדו הם רק ההארה \nשלהם היא שירדה כדי להחיות את הדעת שנפל למטה אשר הוא בן שלהם שהם החו\"ג שיצאו מן \nחו\"ב של אימא כנודע ונמצא כי החו\"ב דאי' עומדות למעטה והם מרוחקות מאד מן הדעת שירד \nלמטה לכן כאשר ן' עזאי העלה את החכמה דאי' ע\"י חכמה דאבא לא היה כח בחכמה דאי' \nלהעלות עמה את עיטרא דחסד שנפל למטה כי רחוקה היא ממנו מאד כנז' ולא די זה אלא \nשהוסי' פגם אחר כי בתחילה היתה חכמה דאי' עם החסדי' והגבורות ומאירה בהם וממתק אותם \nועתה בעלותה נמצאו הגבורות רחוקות ממנה מאד ונשארו דינים קשים מאד בלי שום מתוק \nולכן נגזר עליו מיתה ומת לפי שהסיר את החכמה מאת הגבורות והפרידה מהם והגביר כח \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הדינים מאד וזה נק' קיצץ בנטיעות כי הפריד החכמה מהם ולכן מת בסוד ימותו ולא בחכמה \nר\"ל ימותו לסבת הסתלקו' חכמה האמנם לפי שתקונו היה בחכמה ורצה להעלות חכמה דאי' \nוהחסדים שהם קו ימין לזה נאמר עליו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ר\"ל כי היה יקר \nוחסיד בתקון הנז' שעשה: \nוהנה בן זומא רצה להמשיך בינה דאבא לפי שחשב ואמר הנה כל פגם אדה\"ר היה תלוי במה \nשנתאחזו הקליפו' בעיטרא דגבורה כשירדה למטה ונפרדה מעיטרא דחסד וזה שורש קלקול הפגם \nוהחטא ולכן אמר אטרח לתקן ולהעלות את עיטרא דגבורה לבד וממילא יתוקן השאר ולכן \nהמשיך את בינה דאבא כדי שהיא תמשיך למעלה את בינה דאי' ואז בינה דאי' תמשיך את \nהגבורות שהם מצדה ויעלו למעלה ולא יוכלו החיצונים להתאחז בהם כבתחילה ואמנם גם הוא \nחטא בזה לפי שתחיל' היו הגבורות עם החסדים למטה ומתמתקות קצת על ידי החסדים הקרובים \nאליהם ובפרט כי הבינה שהיא נקראת גבורה עליונה היתה רחוקה מהם ועתה עלו הגבורות \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ונתרחקו מן החסדים ולא עוד אלא שנתחברו עם בינה דאי' שהיא גבורה והרי נתחברו כל \nהגבורות יחד מבלי חסדים כלל ונעשו גבורות דינים קשים מאד ואעפ\"י שסמך על מה שכבר \nעשה ן' עזאי חבר הגבורו' כנז' שהוא פגם גדול ואדרבא חטא בן זומא יותר מן' עזאי לפי \nשן' עזאי נשארו החסדים למטה עם הגבורות למתקם ובפרט כי בינה דאי' גבורה עליונה היתה \nרחוקה כנז' ומה שפגם לא היה פגם בהם אלא שהרחיק וסלק מהם את החכמה דאי' ועלתה למעלה \nאבל ן' זומא הרחיק גם את הגבורות מן החסדים ולא עוד אלא שחברם עם גבורת בינה ונעשו \nדינים קשים ולכן נענש יותר כי הציץ ונפגע ויצא מדעתו וסוד הענין הוא כי הנה טבע \nהנקבה לעלות ולבקש את הזכר כמ\"ש ואל אישיך תשוקתיך אבל אין הזכר חשק לעלות אחר \nהנקבה כנז' כי היא צריכה אליו ואין הוא צריך אליה ולכן אם החסדים יעלו תחלה גם \nהגבו' ימשכו ויעלו עמהם אבל עתה שהגבורות עלו למעלה שהם הנקבות לא עלו החסדים עמהם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והנה הדעת של ז\"א הוא היסוד דאי' שבו עיטרא דחו\"ג והיסוד הזה דאי' ירד למטה וכאשר \nבן זומא הוציא הגבורות הדעת שהוא היסוד דאימא שנפל למטה יצא חצי הדעת שהם (ע\"ד) \nהגבורות ולא נשארו בו רק החסדים ולכן נענש שגם הוא יצא מדעתו ונמצא כי בבחי' אחת \nנענש בן זומא פחות מבן עזאי לפי שבן זומא סמך על מה שכבר תקן בן עזאי והוא הוסיף \nעוד תקון ולכן לא מת אלא יצא מדעתו ובערך שבן עזאי תקן קו ימין הנקרא חסד לכן נק' \nחסיד ונאמר עליו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כנז' שהוא שבח ומעלה אליו אבל בבן זומא \nנאמר גרעון והוא מ\"ש דבש מצאת אכול דייך פי' כי כבר הודעתיך בענין מצות השופר כי \nש\"ך דינים הם והדבש הוא שרש הדינים שהם בגי' ש\"ו מן אותיות שופ\"ר וע\"ש ולפי שהוא \nהגביר כח הדין והגבורות הקשו' נאמר עליו פסוק זה הפך מבן עזאי: \nהאמנם ר' עקיבא תקן יותר מכלם ולא חטא לפי שהוא תקן יותר את עיטרא דחסד לפי שאמר \nהנה כל הפגם הוא מפני הגבורות שהם למטה ונאחזים בהם הקליפות כנ\"ל ולכן המשיך החסדים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דאבא ועל ידם יעלו גם החסדים דאי' למקומה כי כלם עומדות בקו ימין במישור ואין בזה \nטירחא כמ בבן עזאי שהיה צריך להוריד החכמה דאבא כדי שתמשיך לחכמה דאי' ואח\"כ חכמה \nדאימא תעלה גם את החסדים הרחוקים ממנה מאד כנז' אבל ר' עקיבא כיון שהוריד החסדים \nדאבא ממילא בנקל דרך מישור עלו החסדים דאי' הדומים (ד\"ש ע\"ד) להם ואז מוכרח הוא \nשהגבורות יעלו עמהם כי תשוקתם אל החסדים כנז' והרי כי ר' עקיבא תקן יותר מכלם ובפרט \nבהיותו סמוך אל אשר כבר תקנו ן' עזאי ובן זומא כנז' וז\"ש ר' עקיבא שנכנס בשלום כו' \nפי' כי הוריד את היסוד דאבא הנק' שלום עם עיטרא דחסד אשר בו ואח\"כ העלה את היסוד \nהתחתון הנקרא שלום של אימא והעלהו למעלה וכבר נת' לעיל טעם למה בקשו מלאכי השרת \nלדוחפו. [חסר כאן] ועיין בס' הליקוטים פ' ויקהל: \nונחזור עתה לבאר ענין פרד\"ס הזה מה עניינו הנה בדרוש שלו בענין אדה\"ר כשחטא נת' כי \nאחד מן הפגמים שגרם הוא שגם לאה כשנפגמה וירדה למטה כנגד הדעת שירד גם הוא בין \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הכתפיים ולהיות כי לאה כולה דינים וגבורות כנודע לכן רצו אלו החכמים לתקנה ולמתקה \nוהיא הנק' פרדס כמו שנת' ונכנסו לתקן זה הפרדס וראו כי לא היו יכולים לתקנם עד \nשיתקנו את הז\"א בתחי' כי ממנו נמשכות האורות אליה ולכן התחילו לתקן את הז\"א כנ\"ל. \nוהנה לאה נק' פרד\"ס ורחל נק' פרס\"ה לפי שהיא שם אדנ\"י בגי' ס\"ה ויש בה חמש' גבורות \nמנצפ\"ך שהם בגי' פ\"ר הרי פרס\"ה אמנם לדעת איך לאה נקרא פרד\"ס והנה שמעתיו ממורי \nזלה\"ה ושכחתי ויש לי בזה ג' פירושים ואיני זוכר איזה מהם הוא האמת. האחד הוא כי \nעיקר שם אדנ\"י הוא ברחל כי היא עקרת הבית ולכן נקראת פרד\"ס שהיא בחי' פרס\"ה ממש אלא \nשחסירה אחד. הב' הוא כי נודע שהוי\"ה דמ\"ה דאלפין היא בז\"א והמלוי של הוי\"ה זו היא \nבגי' י\"ט ונודע כי המלוי היא בחינת אור הנקבה בהיותה כלולה עם הזכר ולכן היא בגי' \nחו\"ה אשת אדה\"ר ומלוי זה יוצא לחוץ להאיר אל לאה אשתו ואם תחבר מ\"ה וי\"ט ופ\"ר הרי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פרד\"ס כי לאה שרשה ועיקרה היא שם ס\"ג ולוקחת הה' גבורו' שמהם נבנית והרי פרד\"ס ודע \nכי הנלע\"ד ממה שהבנתי (דף ה' ע\"א) מדברי מורי זלל\"ה הוא כי שורש נשמות אלו הד' \nחכמים נמשכים מן המוחין דז\"א עצמו במקום אשר משם יוצא הארת המוחין של לאה שהם ד' \nהארות ואלו החכמים הם משלחים ד' הארות אלו אל לאה ולכן נתכוונו לתקנה כנז': \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מסכת מועד קטן \nמא' בגמ' מס' מ\"ק פ\"ג די\"ז ע\"א וז\"ל עמד ר\"ש בר נחמני על רגליו ואמר ומה שפחה של \nבית רבי לא נהגו כו' יש לתמוה מה ענין גדולת שפחה זו שכל חכמי הדור לא נהגו קלות \nראש בנדוייה וגם מצינו שהיו החכמים לומדים ממנה פי' פ' של וטאטתיה במטאטי השמד ופ' \nהשלך על ה' יהבך גו' ודע כי שפחה זו היא מן גלגול אותם השפחות שהיו ביציאת מצרים \nכמ\"ש ז\"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ומעלתה גדולה על כל החכמים ההם: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מסכת ר\"ה \nמא' בגמ' מס' ר\"ה פ\"א דף ב' ע\"א וז\"ל ארבעה ראשי שנים הם כו' כל הד' הם ברחל נוק' \nדז\"א והנה ביום א' של ר\"ה הוא בלאה ולכן נקראת דינא קשיא לפי שהיא בנה\"י דאימא הנק' \nאלהי' דדיני' מתערין מינה אך יום הב' של ר\"ה הוא ברחל כי את אשר יאהב ה' יוכיח \nוידין דינו ביום ב' של ר\"ה כי היא נק' דינא רפיא לפי שבכאן נאמר דינין דנוק' נייחין \nברישא ותקיפין בסופא כנז' בס' הזוהר פ' תצוה לפי שהראש שלה שהם המוחין שלה הם בנה\"י \nדז\"א דכורא רחמים אבל לאה הוא להפך: \nאמר שמואל ביאור זאת המשנה בזה הדרוש נתבאר היטב בשער הכוונות בדרוש של ר\"ה וע\"ש \nועכ\"ז אעתיק כאן מעט מזער ממה שנוגע אל ביאור המשנה עצמה וז\"ל ארבעה ראשי שנים הם \nכו' דע כי ד' בחי' יש אל המלכות נוק' דז\"א כנודע אצלינו כי כל דבר שבקדושה בכל מקום \nששורה נשאר ממנה שם רושם קבוע תמידי לא ימוש משם ואלו הם ד' בחינותיה האחד היא \nבהיותה בראש הבריאה כנודע כי בימי החול בלילות ההם יורדת למטה בהיכל קדש הקדשים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דבריאה בסוד מיעוט הירח ושם נשאר בחי' אחת שלה כנז' והב' היא תחת היסוד דז\"א והג' \nהיא כנגד הת\"ת דז\"א. והד' היא כנגד הדעת דז\"א. ואלו הם ד' שרשים שיש אליה ונק' ד' \nראשי שנים (ד\"ש דף ד' ע\"א) הם כי הם ד' פרקים כנגד ד' אותיות הוי\"ה וכתב עוד נלע\"ד \nשהם סוד שם אדנ\"י ובכונת ברכת אבות דר\"ה כתב באופן אחר וז\"ל והענין הוא כי ד' בחי' \nיש אל המלכות כנז' בביאור משנת ד' ראשי שנים הם האחת היא בחינתה בסוד קשר של תפילין \nשל ראש תחת ג\"ר שהם חב\"ד דז\"א ושם הניחה שורש אחד שם. עוד יש לה שורש ב' תחת חג\"ת \nדז\"א ושם הוא מקום החזה. עוד יש לה שורש ג' תחת נה\"י דז\"א תחת היסוד ושם היא נקראת \nבסוד ה' אחרונה של הוי\"ה. עוד יש לה שורש ד' למטה בהיכל קדש הקדשים דבריאה ושם היא \nבסוד נקודה אחת כלולה מעשר אבל אין בה בחינת פרצוף ואז נק' שם אדנ\"י: \n(ע\"ב) אמר שמואל עיקר כוונת דרוש ה' ראשי שנים האלו נתבאר בשער הפסוקים בפ' חיי שרה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בפסוק ויתן לי את מערת המכפלה ושם נתבאר אמיתת הדברים ומצאת כי תדרשם: \n \nמסכת יומא \nמא' בגמ' מס' יומא פ\"ז דס\"ט ע\"ב וז\"ל משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה \nואמר גוים מרקדים בהיכלו איה נוראותיו לא אמר הנורא, אתא דניאל כו' לא אמר גבור כו' \nכבר נתבאר זה אצלנו וע\"ש והנה בו ית' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וארז\"ל מפני גאותן \nשל ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם. והענין הוא כי הגאות של מלכות שמים היא \nבחי' הכתר שהיא נז\"ר בגימט' נור\"א שהיתה לוקחת המלכות שמים נוק' דז\"א מחצי הת\"ת שבו \nכנודע והת\"ת הוא נק' נורא וניתן אל החיצונים ואז חזרה היא ונתמעטה בבחי' נקוד' \nזעירא בעת החרבן ממש וז\"ס ראיתי את הארץ והנה תהו כי תהו הוא בהיותה בסוד נקודה \nזעירא כמו שהיתה בתחילת עולם התהו הנק' אצלינו עולם המלכים עולם הנקודות קודם התקון \nואמר נוראותיו בלשון רבים ויובן במ\"ש כי חצי הת\"ת דז\"א הנק' נורא שהוא נזר נעשה נזר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "וכתר אליה והם ב' בחי' בו ובה ואמנם דניאל שהיה אחר זמן עת החרבן ואז חזרה המלכות \nלמה שהיתה בדור המדבר שהיתה אב\"א עמו י\"ס שלה בד' אחרונות שבו בלתי הארת ה' עליונות \nשלו בה לא אמר הגבור משום דגוים משעבדים בבניו איה גבורותיו אותם הבחינות של ההארות \nבבחינת אב\"א שהם גבורות כנודע היכן הם כי הרי אפי' בהארות בבחי' פב\"פ משתעבדים בהם \nכי לקחום כנ\"ל. אח\"כ אנשי כנסת הגדולה בבית שני החזירו עטרה ליושנה כי אז חזר' \nהמלכות פב\"פ מכנגד החזה ולמטה בלבד כמו שהיתה בימי השבת בדור המדבר ובזמן האבות \nהיתה עתה אפי' בימי החול גם אומרו עטרה ליושנה ירצה כי היא עתה בסדר שאר האצי' כי \nהרי ז\"א י\"ס שבו הם כשעו' ד' תחתונות דאי' אך לא אב\"א אלא פב\"פ משא\"כ בנוקביה כי בה \nהיתה שנוי להיותה אב\"א עמו ועתה גם היא חזרה כמוהו עם אי' כן היא עמו פנים בפנים \nוהחזירוה ליושנה בסדר שאר האצי' וצריך להודיעך כי עתה בהיותה פב\"פ עמו מן החזה שבו \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ולמטה נמצא כי החבוק והנשוק שלהם אינו כדרכו כמו בהיות' גדולה לגמרי כמוהו ואמנם \nצריך עתה שז\"א ישפיל עצמו ויעמיק רגליו למטה ממקום רגליה ועי\"כ תתגבה היא ותעלה \nלמעלה פב\"פ עמו עם היותה קצרת הקומה האמנם עתה שירדו רגליו שהם נה\"י שבו למטה ממקום \n", "en": ""}]}
