# ספר יונת אלם — פרק מח

[קריאה בקורא](/reader/kabala-50586d1451fb/1/12/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק מח
קבוצות האורות האלה שהעלה אריך ברגליו הכל יחד נמסר מחסד אריך לחכמת אבא תחלה כי ב&#x27; 
ידיו של אריך נכללו זו בזו כלא ימינא והוא סוד כוס של ברכה שאוחזו בב&#x27; ידיו ונמסר 
לימין והשמאל לא תסייע בשעת ברכה ואריך טוב עין הוא יברך למח אבא וממנו לאמא לצורך 
תקונו של זעיר וזה א&#x27; מן הטעמים שמוחי אבא ואמא נעשו מפרקי ידיו של אריך שהם עולים 
בנשיאות כפים ויורדים (בעקר&#x27;) [בעקדה] דרב גוברייהו לאין שיעור יותר מהכנפים ואלו 
היינו דורשין מוחין של אבא ואמא מכתפי אריך היה נראה שאין לידיו עליה וכתיב ובשפלות 
ידים ידלוף הבית ח&quot;ו אך לא העלה אריך ברגליו כל נצוצי הטהרה לגמרי כי השאירו שם 
למטה קצת הארה לקיום הקליפות שעדיין לא הגיע זמן בטולן א&quot;כ לא עלה רק המעולה 
והמשובח מאותו האור שממנו נתקנו זו&quot;ן לעצמן ולצורך העולמות התחתונים עד סוף גבול 
הקדושה (יהיה) [והיה] זה בחבור אבא ואמא כי היא נתעברה מד&quot;ו פרצופין שהיתה הנוקבא 


לאחורי הזכר והוא מקופל תלת גו תלת וכאשר נכללו נה&quot;י דאריך בגג&quot;ת שלו אז נתבטלו 
האורות בנצח והוד פנימאין ונמשכו ליסוד בסוד טפה הפוך זרע ותשכח עזר בסוד מלכות 
הכלולה ביסוד אריך. והנה תחלה נתפשטו ו&#x27; קצוות של זעיר ברום קומתו של נצח אריך וכן 
מלכות בהוד אמנם לא נתגלו ממדת הנצח וההוד רק מחכמת שלהם ולמטה וכתריהם נשארו 
נעלמים כי הקפול כן חייב לפיכך מחצי תפארת התחתון של אריך נעשה כמו גג וסוכת שלום 
של זו&quot;ן להיות כתר על גביהן וכאן מקום קטרוג כי היא חשבה להיות פרצוף שלם כמו אמא 
שהיא שוה לאבא תמיד אך נתמעטה מלכות עד חצי קומתו של זעיר. והנה יסודו של אריך 
הוציא הבל מצנורו בתוך הת&quot;ת העומד באמצע הזרועות ומשם יפרד ימין ושמאל. וידוע כי 
האריך הוא הרצון ואין טעם למעשיו והנה זה ההבל מצד הנותן שהוא אריך יהיה מלואו של 
שם ס&quot;ג ומצד המקבלים שהם אבא ואמא יפורש ה&#x27; אמא ל&quot;ב אבא שבו סוד הנתיבות ומצד הדבר 


הנתון ה&quot;פ ב&quot;ל הוא בגי&#x27; ק&quot;ס בסוד זעיר אשר יקראוהו באמת עץ החיים כמשמעו ומספרו 
והוא חשבון אותיות ההויה המתרבעות זוג זוג פעמים יו&quot;ד על ה&quot;י וה&#x27; על יו&quot;ד. ו&#x27; על ה&#x27; 
וה&#x27; על ו&#x27;. וכן בהתרבות אות ראשונה של שם על שאר אותיוו דהיינו י&quot;פ הו&quot;ה. וכן 
בהתרבות שתי הה&quot;ין על י&quot;ו במספר שוה וכבר אמרנו כי כלי המוחין של אבא ואמא נעשו 
מזרועות אריך. ועתה מזה ההבל שנכנס בתוכו נתקן פנימיות המוחין לאבא ואמא כדי שיהיה 
להם התעוררות לזווג וצריך סיוע מלמעלה הואיל והוא בלא מיין נוקבין רק בתורת חסד 
שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה ועכשיו אריך מסר את ד&quot;ו פרצופין בסוד טפה מתוך קו החסד 
שלו לאבא וממנו הופקדה במעי הבינה בסוד העיבור שיבא לפנינו בפרק נ&quot;ד: 
 


פרק מט
מעונה אלקי קדם פסוק זה נאמר על סוד הקפול שהוא נדרש בגובהי מרומים בסוד עמך ישראל 
אינם יכולים לקבל רוב טובה. ועל החלוקה השנית שהיא ולא רוב פורענות יש כאן סוד 
עקידת יצחק להחליש הדין גם הבל ראוי היה להעקד בקדש ע&quot;י קין אלא שגרם החטא ונתגלגלה 
חובת הבל שהציץ ע&quot;י קין החייב. וזכות יצחק בשנת הבל ע&quot;י אביו שנתלבש בדין להפוך את 
יצחק לחסד. והנה אלקי קדם בגי&#x27; קץ דיצחק פי&#x27; סוף קומתו מחציו ולמטה שהוא הנעקד 
והנקפל ואורו של אריך נתפשט עד סוף עולם האצילות מאבא המשלים מקום חכמה עד מלכות 
שהם ט&#x27; ספירות רצוא ושוב הרי ח&quot;י תשלום אותיות שמו א&quot;נ חי הוא החלק העליון המכוסה 
ח&#x27; אמא מדה שמינית י&#x27; אבא י&#x27; שבשם כנודע יתכן כי ק&quot;ץ הוא הנקפל להגן מרוב פורענות 
כד&quot;א קץ שם לחושך ולמעלה חי נקפל למזג רוב הטובה כי באור פני מלך חיים ושפיר דייק 
קרא דלא קאמר מעון אלא מעונה בסוד בינה והוא מעון האצילות כלומר לא בלבד עד מקום 


שאבא ואמא מתפשטים בתחלת מציאותם אלא למטה מהם ג&quot;כ למקום זו&quot;ן לפיכך אמר ומתחת 
זרועות עולם כי הזרועות הם מים עליונים ואחריהם ימשוך מים תחתונים ושם למטה כתיב 
ויגרש מפניך אויב שכן אריך מוסיף לו מגרש תמיד [כי] יגרשו מימיו רפש וטיט ופי&#x27; 
מפניך בשביל הפנים והאורות שהוא מעלה תדיר מן הנובלות בכל יום בחדוש מעשה בראשית 
והוא אומר לו לאויב השמד פועל יוצא. וקרינן ביה השמד פועל נפעל עומד כי הרע מכלה את 
עצמו. והוא טעם כי אשב בחשך ה&#x27; אור לי ויש כאן סוד זכור ברית אברהם ועקדת יצחק שכבר 
תמה זכות אבות מימי הושע בן בארי כדאיתא בגמ&#x27; דכתיב ואיש לא יצילנה מידי ולפי שברית 
אבות לא תתום לעולם הרי אנו אומרים בתחנה ובבקשה זכור בפה סוד מאמר לחדש בכל יום 
ברית אברהם זו כריתת הערלה בכל מקום שהיא ודחיית הקליפות להשקיט כללות הדינין שהן 
י&quot;פ אלקים דעלייהו אתמר בחנני ודע שרעפי זה וזה בגימ&#x27; ברית אברהם שהוא תקונם ועקידת 


יצחק היא העלאת האורות שישלימו הם חסרון המיין נוקבין הראוים באתערותא דתתאי וכשאין 
אנו זכאין כל הצורך כתיב לא לנו ה&#x27; לא לנו פי&#x27; לא מיבעי&#x27; שאין בנו זכות רב כאברהם 
אבינו שהיה עושה חלקו וחלק גבוה כמו שמפורש בספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות 
אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי והוא טעם למען אדני למען אברהם שקראך אדון אלא 
אפי&#x27; חלקינו לא לנו כי אין בידינו טובנו ממעוט הזכות לפי&#x27; לשמך תן כבוד על חסדך זה 
חלק גבוה ועל אמתך שאתה מבטיח בה עושי רצונך ויש במספר לא לנו ה&#x27; לא לנו י&#x27; הויות 
וכן לא לנו היינו אל אלהים שהוכפל בפסוק והשם המיוחד באמצע והוא משיב למעני אעשה עד 
שיושג התכלית כדכתיב וישכון ישראל בטח שהוא בגימטר&#x27; מנצפ&quot;ך פעמים וה&#x27; אלקים אמת עם 
הכולל ובתוספת בדד היא עם י&#x27; אותיות מנצפך כפול שהדינין כלן יומתקו בשלימות והוא 
גמר תיקוני זעיר: 
 


פרק נ
הזיווג אשר אמרנו שהוכן בחסד לאבא ואמא הוא בסוד רוחא ברוחא שכן אריך מרכין 
זרועותיו ומעורר נשיקין ביניהם בסוד אחוה כי הן פרצופי האר&#x27; בלבד לפיכך אין להן 
מעצמן זווג אחר רק אילת אהבים ויעלת חן ר&quot;ת חבוק נשוק כי שמאלו תחת לראשי קודם 
בתקון זה וימינו תחבקני כדי שלא יהא לבם רואה את הערוה בשעת הנשיקה שהוא רוחא ברוחא 
מטרפשא דלבא ולמעלה דע כי פסוק שמאלו בא בשיר השירים פעמים. הראשון בסוד זו&quot;ן דכתיב 
בהו שמאלו תחת לראשי בתוספת למ&quot;ד כי ראשה חלש ודעתה קלה. ושמאלו של זעיר הזמנה אליו 
לחזקה שכן כתיב שם כי חולת אהבה אני. והשני בסוד אבא ואמא דכתיב שמאלו תחת לראשי 
דכחדא אזלין וראשיהון שוין ובגדלות זעיר עולה עמו אליהן וכתיב אנהגך אביאך אל בית 
אמי תלמדני אשקך מיין הרקח שהוא עם המלה בגימט&#x27; שדי וכולל י&quot;ב הויות עם המקור 
להשלמת הזווג העליון עד ראש רחל בתחלת תקונה מנקודה לפרצוף והוא מכוון לחציו התחתון 


של ת&quot;ת זעיר בין דרועין דמלכא ממש ואיך תהיה יד שמאל מגעת שם אלא בשפלות ידים לפיכך 
אומר לראשי כלומר מזומן לראשה בגדלות וכשהיא שם יצדק בו תחת ראשה ממש ובזה צדקו 
דברי מי שכתב כי גדולה גבורה הן אב ואם ושהן אח ואחות והכוונה על זרועות אריך 
המתלבשים באבא ואמא ואין נשיקין בלא הבל וזה נרמז בפסוק ישקני מנשיקות פיהו חלקהו 
ודרשהו פי לחוד הו לחוד פי לנשיקין לפיכך לא כתיב פיו ודע כי יש נשיקות שהן מלא פום 
כמו וישק יעקב לרחל שקדמה לכל דבר והם מחכמה ובינה של זה דכתיב ביה חכו ממתקים מעוט 
רבים שנים אלמא חיך עליון ותחתון שניהם במשמע בחכמה ובינה של זה. ואין לחוש כאן 
לבטול אמא ודיניה אדרבה היא מתרחבת בסוד צבי היא לכל הארצות ר&quot;ת צהלה ושמחה ברבוי 
ההשפעה והיא תהלתה ויש נשיקות במקצת כמו ישקני מנשיקות פיהו הראשונות קודמות לבעילת 
מצוה שהן הכנה לאימא עצמה לעשותה כלי ולמ&quot;ד השמוש במלת לרחל הוא סוד רוח נמסר לה 


בפקדון מתמיד לשכב אצלה להיות עמה בסוד וא&quot;ו שזכר הכתוב במלת ואד יעלה מן הארץ כי 
הנה אד משם אדני רומז לאתערותא מת&quot;ת ולא סליק כדקא יאות מבלעדי סימנין דדכורא 
והנשיקות השניות קודמות לבעילת קדושה שהיא להרבות את הדמות זרע קדש ועל זה נאמר כי 
יבעל בחור בתולה תחלה שהיא מצוה רבה הקדושה אח&quot;כ דכתיב יבעלוך בניך לפיכך צריכה 
נשיקה במקצת פן ירבו החסדים על הולד ולא יהיה ממזג כראוי וגם בעילת מצוה ובעילת 
קדושה יש בהן להקל ולהחמיר כי בראשונה שאין אשה מתעברת ממנה מקבלת שפע רב כפי כחה 
צבי היא להתרחב ולהעשות כלי אע&quot;פ שאינו ניכר לפי שהוא מלוי רוחני ולא גשמי אבל 
בשניה אינה מקבלת אלא לפי צורך הולד ודאי&#x27; מג&#x27; חדשים ראשונים שהתשמיש קשה לזה ולזה 
ואולם סדר הנשיקין הוא בזה האופן לעולם נושק אבא לאימא תחלה והיא מעלה הבל כנגדו 
ואח&quot;כ נושקת אימא לאבא כדכתיב אמצאך בחוץ אשקך והוא מעלה הבל נגדה. וכשאבא נותן 


לאימא הנשיקה במקצת מצד בינה שבו בלבד כטעם ישקני מנשיקות פיהו ולא כל נשיקות אז 
אבא מקבל הבל מאימא מצד חכמה שבה כי הבל בינה שבה היה מתבטל בהארות אבא אלו נכנס 
בתוכו וכשאמא מחכמה שבה נושקת לאבא מקבלת אימא הבל ממנו מצד בינה שבו שאין כח באימא 
עכשיו לקבל יותר מהשעור הזה כטעם אמצאך בחוץ וכל זה הוא כדרך מה שביארנו למעלה כי 
מהצד הפנימי של זרועות אריך הקרוב לגוף ומחבקו נעשו חכמה ובינה לאבא ומאחורי שניהם 
לאימא אלמא גבורות אבא הם חסדים לאימא וחסדים ראשונים שהיו לאימא נעשו גבורות לאבא 
כן הדבר הזה וכל האמור כאן אינו אלא הארת אבא ואימא להגביל שעור ההתפשטות שעתידים 
זעיר ונוקביה להצטייר ולהגלם אח&quot;כ במעי האם כמו שיבא: 
 


פרק נא
הרי אלה הנשיקות וההבלים שזכרנו (שתיהן) [בכת&quot;י - שתים] שהן ד&#x27; לזה ולזה שהן שתי 
נשיקות ושני הבלים לכל א&#x27; בערך מה שנותנים ומקבלים כדי שלא תתחדש כאן שום הויה אלא 
מזכר ונקיבה ויש לאבא לבדו תוספת בזה והוא הדבור שצריך לפייסה מה שגנאי הוא לה כי 
השתיקה יפה הרי כאן ה&#x27; מציאות נשיקות הבלים ודבור שכנגדם ה&#x27; מוצאות לאותיות התורה 
אחה&quot;ע בומ&quot;ף גיכ&quot;ק דטלנ&quot;ת זסצר&quot;ש ולפי מה שהנחנו שאין שום הויה בלא זכר ונקיבה גם 
הדבור צריך שימצא באימא לא נאמר נאלמתי דומיה רק במלכות לפיכך היא צריכה תמיד 
שיבעול וישנה שבכל יום חוזרת להיות נקודה ונבנית מחדש עם חדוש מעשה בראשית אבל 
באימא עילאה ההזמנה הראשונה לעולם עומדת ותמיד עושה פירות אלא שהדבור כמוה בחדרי 
לבה ואפילו לפומיה לא גלי כ&quot;ש שאינו מגיע לאזנה והוא טעם ואל אישך תשוקתך דמרציא 
ארצויי וקרי להו רבנן אשתו תובעתו לקיים מה שאמרנו על כן אמרה תורה שדרכיה דרכי 


נועם וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וכל שהוא לשם שמים אע&quot;פ שאינו עושה 
פירות עכשיו במוחש הגשמי כגון היה הוא זקן או היא זקנה לא גרע מבעילת מצוה להזמין 
אתערותא מתתא אל הרצון העליון דכל יומא זמניה הוא היום אם בקולו תשמעו וזהו בסוד 
הנפש אשר עשו בחרן אע&quot;ג דכתיב ואני זקנתי ואדוני זקן ומלת חר&quot;ן בגימ&#x27; אלקים תלת 
זימנין כי היו אברהם ושרה ממשיכים נפשות הגרים במספר שוה (מתחלת) [מתלת] מוחין 
דלעילא בסוד קטנות אשרי המיישיר מחשבותיו ומכוין דעתו לשמים ובזה תבין מה שמצינו 
בדברי רשב&quot;י נשמתא לנשמתא ורוח לרוח שכן אמרו בזהר פ&#x27; וירא דף ק&quot;ג ע&quot;ב קב&quot;ה אתידע 
ולא אתידע בגין דאיהו נשמתא לנשמתא ורוחא לרוחא גניז וטמיר מכלא וצריך לדעת כי פרי 
הנשיקות נשמות וההבלים רוחות והנה הנשיקה הראשונה שאבא פועל אותה ואימא מתפעלת ממנה 
החסד גובר בה והוא סוד נשמתין מסטרא דדכורא שתחלתן חסידים גבורים וכו&#x27; כמבואר 


בתקונים ונדבר בם בפ&#x27; נ&quot;ה וההפוך כשכנגדה וכן ההבלים אמנם מהדבור מוצא הנפש אחת היא 
לאימא עילאה מפיוס האב המגיע לאזני מלכות שלא מתה לפי האמת אלא אתבטלת והדבור מועיל 
אליה להתנער מעפר ואין כאן נפש לנפש למעט את התפלה שלא תהא דברנית דלא בעינן נשים 
מסוללות ודע כי החיות פנימי לזרועות זעיר נתקן במעי אמא מן הנשיקות גדולה משל אבא 
וגבורה משל אימא והחיות לשוקיו מן ההבלים נצח מאבא והוד מאימא ויש עוד לאלה הנשיקות 
וההבלים שתוף אהדדי זוג זוג משיתוף הנשיקות נתקן הפנימיות לת&quot;ת ומשתוף ההבלים ליסוד 
שהעטרה כלולה בו בסוד נפש מרוח וההבל הזה כלול תרין בכלילות עשר הוא עצמו ו&#x27; זעירא 
הוי ושעשע יונק דא זעיר על חור שעתידה נוקביה לצאת ממנו שלא ישלוט בו פתן אין עוד 
רק מלכות שמים נוקביה דזעיר יסודתה מדבורא של אבא דעלה כתיב ה&#x27; בחכמה יסד ארץ והיא 
נפש ממש במקומה וכלולה ימין ושמאל ואמצע כשם שהרוח כלול מנה&quot;י והנשמה מגג&quot;ת אף אנו 


נאמר שהחיה כלולה מחב&quot;ד והיחידה בכתר שהוא שרש לג&#x27; קוים הרי כאן ה&#x27; חלקי הנפש כל חד 
כלול תלת דעלייהו כתיב כל הנשמה תהלל י&quot;ה דוקא בגי&#x27; ט&quot;ו כליליות ויש בכל זה להוסיף 
לקח אך מה שבארנוהו מספיק אל המכוון הנה להועיל לבני גילנו ולקרבן לתורה: 
 
פרק נב
להבין אמרי בינה מה הוא עבור אימא הנמשך מן ההבנה שבארנו למעלה דע כי מלת עבור 
נחלקת לשתים ע&quot;ב רי&quot;ו כי הנה שפע אימא כשהיא מעוברת מזעיר הוא בא מכח ד&#x27; שמות הא&#x27; 
מצד אבא בסוד זרע דידיה והוא שם הויה במלוי יודי&quot;ן העולה ע&quot;ב ורי&quot;ו הוא צרוף ג&#x27; 
שמות מצד עצמם והם שם אהי&quot;ה ביודי&quot;ן העולה קס&quot;א שהוא באימא ממש ושם של הויה בההין 
העולה ב&quot;ן שהוא לה סימן תחתון הכולל יסוד ומלכות דידה מספר שניהם יחד רי&quot;ג ולהשלים 
מנין רי&quot;ו נקח שם אלקים ונחלוק אותו בג&#x27; חלוקות אל מימין מי משמאל ה&#x27; באמצע על הדרך 
שיבא בסוד היניקה והוא עצמו סימן עליון המאוחר לעולם ותלוי בתחתון וע&quot;ב שאמרנו 


משלים רי&quot;ו למלת עבור ואית דיימא שיש ע&quot;ב רי&quot;ו מימין וע&quot;ב רי&quot;ו משמאל וכמה שנתבאר 
למעלה כי שתי חכמות חזרו לאבא ונשארו ב&#x27; תיבות לאימא הרי ע&quot;ב בשתי בחינותיו מיוחס 
לאבא ורי&quot;ו פעמים לאימא והכל עולה אל מקום א&#x27; ואולם זמנים הרבה קבע הטבע החכם לסוד 
העבור שאנו בבאורו יש יולדת לתשעה חדשים או לשבעה או לשנים עשר וטעם היולדות לתשעה 
כי אמנם זעיר במעי אימא הוא מקופל ראשו בין ברכיו ושש קצוותיו שהן עיקר בניינו 
כלולים תלת גו תלת פי&#x27; גג&quot;ת בנה&quot;י כי הא דאמור רבנן אציליו על ארכבותיו וכל א&#x27; מן 
התחתון מוסיף כח מג&#x27; העליונים ונעשים ט&#x27; וסוד היולדות לז&#x27; כבר ידעת כי חצי ת&quot;ת 
התחתון של אריך נכלל בחצי ת&quot;ת העליון ואריך שהוא בינה שבכתר ממשיך בכחו זה שובע 
שמחות לאימא במקומה שגם היא בסוד בינה ואריך הוא מלגו ואימא מלבר והנה כאשר יהיה 
זעיר מושפע מאימא בלבד בסוד תבונה אז הוא עבור תשעה וחציו העליון של זעיר נכלל 


בחציו התחתון אמנם בזמן שאימא משפע אריך שבה חולקת מכבודה לזעיר אז גם קפולו של 
זעיר הוא ממטה למעלה ואע&quot;פ שראשו בין ברכיו הנה בעליית הברכיים אצל הזרועות גם הראש 
עולה עמהם והרי היא נכלל חציו התחתון בעליון בסוד עבור יוכבד שהיא אמא ממשה שהוא 
זעיר וכתיב ותרא אותו כי טוב הוא שנקפל תחתון בעליון ועל ההפוך מזה כתיב כי יצר לב 
האדם רע עיין לקמן פ&#x27; צ&quot;ז אך העבור שכלו טוב הוא הראשון שעלה במחשבה להשתלם באימא 
שכח אריך מעורב בו והוא סוד בראשית בזכות משה דכתיב ביה וירא ראשית לו ונכלל יסוד 
זעיר וחצי ת&quot;ת התחתון שלו בחצי ת&quot;ת העליון בדוגמת קפולו של אריך ולהיות הת&quot;ת מדה 
אחת ונכלל חציה בחציה ויסוד מתעלה אצלה לא הוצרכה אז לכלילות המדות האחרות אך ג&quot;ג 
הוצרכו להיות כלולות מנה&quot;י וכפל מדותיהם הרי שש והשביעית היא מדת ת&quot;ת וגדול כבודה 
שיום א&#x27; בחודש הז&#x27; סגי ליה דרב גובריה כי הא דאמרי רבנן היולדות לז&#x27; יולדות 


למקוטעין וזהו סוד מה שאמרו כי משרע&quot;ה נולד לז&#x27; להיותו מקפול ת&quot;ת חציה בחציה ויעקב 
לא כן שהוא מיסוד זעיר וכתיב ביה וימלאו ימיה ללדת לפי&#x27; אמרו בזוהר משה מלגאו יעקב 
מלבר והעבור השלישי לי&quot;ב חדש הוא לצורך מלכות בסוד ואחר ילדה בת שנשתהתה ג&#x27; חדשים 
אחר זעיר והמספר מכוון על הדרך האמור שנכללה מלכות גם היא עם נה&quot;י מגג&quot;ת: 
 


</div>
