{"bookId": "kabala-50586d1451fb", "part": "1", "torah": "22", "title": "ספר יונת אלם — פרק צה", "hebrewTitle": "פרק צה", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-50586d1451fb/1/22/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-50586d1451fb/1/22/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק צה\nתמן תנינן אין מחנכין את מזבח הזהב שהוא כנגד לאה אלא בקטורת הסמים של בין הערבים \nלמתק דיניה כי היא שעת זווג לאה בחציו העליון של זעיר בלבד ואלו היתה תפלה ראשונה \nשל אדה\"ר ע\"ש מן המנחה ולמעלה בלא חטא בסוד פתיח' העולמות הידועה לאותה תפלה היה \nהעולם מתוקן בשבע ראשונות לנצח נצחים כי עכשיו צריכין העולמות לעלות מירידת פלאים \nואז היו מזומנים לעלות בתוספת על שלמות הראשון מה שאין כל בריה יכולה לשער אמנם \nידענו כי כן במנחה גדולה של אותו היום נתן אבינו הראשון הודאה על חלקו ובקטנה בקש \nעל מחילת העון לפי' זו גדולה שהיתה בשמחה וזו קטנה בבושה וכלימה זו גדולה בקומה \nשלימה והמאורות על מלאם כמהו וזו קטנה שנתמעטה קומתה דכתיב ותשת עלי כפכה ואז גם \nהמאורות נתמעטו וכבר נזכרו ב' בהר הכרמל הא' ויהי בצהרים [והב'] ויהי בעלות המנחה \nוהנה בהתעוררות הדינין בשעת המנחה ישובו זעיר ורחל במלא קומתו אחור באחור וז\"ש \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אליהו ואתה הסבות את לבם אחורנית ע\"י שליטת הדינין וע\"כ אין כח הקלפה שולט עד הלילה \nשאז רחל חוזרת להקטין עצמה ולאה איננה משתרבבת למטה רק עד החזה בלבד ואית דיימא \nאיפכא כי היא יורדת למקום רחל להזדווג עם יעקב בתחלת הלילה בחציו הראשון שהוא \nהתחתון שבכל הזווגים בתגבורות הדינין ולפי זה הנה רחל בתחלת הלילה חוזרת להיות \nנקודה בלא פרצוף כלל ולאה הניחה במקומה למעלה הארת עצמה שהיא צל ורושם קליש הואיל \nועצמותה מעקרא אינו בסוד נקודה אלא הארה ואחר חצות מתארכת לדברי הכל מלא קומתו של \nזעיר אב\"א מן החזה ולמטה [לפי הדרך הראשון וכן עקר או מן החזה ולמעלה] לפי הדרך הב' \nאיך שיהיה זהו זווג ישראל עם לאה בבחינת רחל שהוא בשעור קומת ישראל כלו והזווג \nמבושם קצת ובשבת רחל נכללת בלאה ונקראת חקל תפוחין קדישין כי הנה בחול במעוט רחל \nמשתרבבת לאה למטה פנים בפנים עם זעיר ובשוב רחל בשבת למקומה נכללת ברשימו שהניחה שם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לאה כי אין ריקו' נמצא והוא סוד נחלתך ונלאה אתה כוננתה כי נחלתך היא רחל חולת אהבה \nונלאה במעוטה לפי פשוטו ולפי מדרשו ונלאה נכללת בלאה כדאמרן אתה כוננתה בליל שבת \nאלמא אומר היה ריב\"ל תפלות באמצע תקנום להקדים תפלות הערב לצאת הכוכבים שאין אחרי \nכן זמן תפלות אלא עונת ק\"ש להזכיר תקוני שכינה לנחם אותם ור' יוחנן סבר שבהיותם \nזריזים מקדימים לקרא את שמע בתחלת צאת הכוכבים ונסמוך גאולה לתפלה לילה כיום יאיר \nכל זמן שאנו עוסקים בתקון זה שלא תתמעט רחל עד סיום התפלה והרגיל בכך הרי הוא בן \nהעה\"ב ומי שאינו ממתין את חברו בתפלת ערבית גורם שיעתק צור ממקומו בהיותו פחז כמים \nלהעתיק צורת רחל מפרצוף לנקודה או להעתיק צורת לאה מפני ישראל לאחוריו ולפי דרך זה \nדייק טפי ויעתק צור ממקומו ואם המתין לו זוכה לברכות מעין מה שתקן דוק ותשכח וכתיב \nשמאלו תחת לראשי כי רחל אומרת כן על זעיר בשעת תפלת המנחה כי היא עלתה באותו פעם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מלא קומתה מאחוריו כמו שבארנו מיחלת עת פקידתה למחר להזדווג עמו פנים בפנים ואז \nימינו תחבקני בתפלת שחרית שהחסד מעורר אהבה רבה להשלמת הזיוג ודע כי כשם שבזווג לאה \nבלילה היתה רחל מוסרת לה סימנין כך ביום בזווג רחל ראוי שתהא אימא בסוד לאה משאלת \nלברתא מנהא כי בארנו שאימא היא פחותה מנקודה ועדיפ' מהארה פשוטה וזה העודף יהא \nמושאל מלאה לרחל וככלה תעדה כליה כי היא תחלה תעלה עד החזה של זעיר שהוא שעור קומתו \nומשם תעלה עמו ותזכה להיות מתגדלת ומתרוממת וכוללת בעצמה פרצוף לאה וננסרת וסובבת \nלפני זעיר לזווג אבל מה נעשה והחטא גורם היות הזווג השלם הזה ראוי ליטול ואין לו עד \nירחמנו עושנו זולתי מה שע\"י ב' התפלות ישתלם הזיווג לשתי אחיות אחת שחרית עם יעקב \nואחת בין הערבים עם ישראל אבל תפילת ערבית רשות אלא שבזמן הגלות שהוא כעין אותו העת \nשתקנה יעקב אבינו בצאתו מן הארץ חוצה לה מתחבא מפני עשו ודואג מלבן ותחבולותיו נהגו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בה מנהג חובה למתק דיניה של לאה שהם קשים מתחלתה ועד סופה לא כן דיניה של רחל הא \nלמדנו דשפיר עבד יעקב להזדווג עם לאה ורחל דשייכן אהדדי ואין לאה אמו אלא שגדלה עם \nאמו יותר מרחל כי היא נולדה עם זעיר מעבור ראשון ולאה נשתהתה בבטן עד דאמ' ינקא לן \nוהדר אתעברא מנייהו ואז יצא זעיר עם תוספת מוחין גם לאה עמו וכבר בארנו כי (בהגבל') \n[בהגדלת] זעיר גם יסוד מתעלה עמו בין בסוד נקודות בין בסוד פרצוף ועוד ת\"ת זעיר \nמתגדל ע\"י עליית שליש א' מיסוד אליו ובזה אפשר לעשות זווג למעלה עם לאה אשר איננה \nעוברת חזה זעיר בחצי לילה הראשון כדאמרן לפי' בשעת הזווג עם לאה שהיא למעלה בסוד \nהגבורות כתיב ואת בריתי דא יסוד אקים את יצחק שהוא מרכז הגבורות למתקן הרי אלה שתי \nאחיות לאה ורחל תאומותיו של הבל שהוא בסוד יעקב מלבר מכליו של זעיר ומשה מלגאו בסוד \nעצמות ואור פנימי שלו: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרק צו\nבזמן שלאה מתפשטת לזווג בסוף הלילה הנה מהאור הגדול שלה יתוקנו אז לרחל מוחין \nבבריאה לפי' תכף שיאור היום משיראה אדם את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו אנו מניחין \nתפל' של יד ראשונה כי רחל לוקחת הארה מן לאה קודם שהמוחין של ז\"א מישראל סבא ותבונה \nיכנסו בתוכו או אמור קודם שיכנסו בתוך לאה לצורך זעיר כדלקמן כי האור הזה תחלה הוא \nבסוד קטנות בשם אלקים פנימה ללאה מקיף לזעיר והדר איפכא בסוד גדלות כי ההויות \nשבחסדים עקרן בזעיר והטעם שקדמה לאה לזכות במוחין הללו פנימה לה כי היא עצמה הארה \nומקומה מאחורי ראשו של זעיר ושם יתחזקו האורות האלה בשערות אריך העוברים דרך עליה \nוקונה לעצמה ב' מוחין בלבד חכמה ובינה כלולים זה מזה כי דעתם קלה ושם קדש כי יביאך \nמצד א' קדש חכמה שבחכמה שהוא ע\"ד מה שבארנו מפנימיות ימין אריך לימין אבא יביאך \nחכמה שבבינה דמעקרא מעין פנימיות שמאלו של אריך לימין אמא שחזרה להיות בינה לחכמה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שמע (והיה) אם שמוע מצד אחר שמע בינה שבחכמה דמעקרא דוגמת אחוריים של ימין אריך \nשחזרו להיות חכמה לבינה ומזה הטעם סבר אביי שאם החליף גוואתא לגוואתא או ברייתא \nלברייתא לית לן בה אם שמוע בינה שבבינה דוגמת אחוריים של שמאל אריך אלמא קודם חזרה \nהיו הויות אהדדי שתיהן בבינה וסדרן בתורה שהוא זעיר אלא כפי מציאות התקון המתגלת בו \nלצורך ההנהגה התחתונה וידוע כי רושם המציאות עליון לא זז ממקומו ובזכות התורה שאנו \nקוראים בלילה ובפרט אחר חצות נעשית לזעיר הארת מוחין ובטשי קוצי דשערי דאריך להאיר \nבו בסוד תפילין שמצוותן רמיא עליה דזעיר והארתן בו היא תחלה בסוד אור מקיף ומה \nשאמרנו קוצי דשערי משפטו נימין המתפשטין מן הקוצים שבעורף לא מן הנימין שבקדקד \nוכשאנו קורין ק\"ש בשחר בסוד הולך אל דרום לעולם ביום אותו היחוד נותן התעוררות \nבבריאה לזווג ז\"ון שהם נעשים מיין נוקבין לאבא ואמא כי שערי ההיכלות פתוחים זה לזה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ואז נשלמו לו המוחין לגמרי אבל ק\"ש של ערבית עם היותו מעורר מיין נוקבין למעלה מן \nו\"ה לי\"ה כדאמרן מ\"מ השערים סתומים והתעוררות עולה בסוד אור חצון וסובב אל צפון \nלעולם בלילה והנה בבקר לאה שהיא מלכות אמא וסמוכה שם ליסוד מקבל הארה מרובה מאותה \nבטישה שזכרנו ונעשו תפילין בכח באותו הצלם כמ\"ש בזוהר כי יש דוגמתו בזווג תחתון צלם \nרוחני מתלבש בטיפה ע\"י מלאך הממונה על ההריון וז\"ש הכתוב אך בצלם אלקים יתהלך איש \nכי אותו הצלם מגדל את העובר כך מאותה בטישה יוצאים התפילין שהם אח\"כ למטה בז\"א תחלה \nבסוד קטנות וסימנך צד\"י למ\"ד מ\"ם בגי' ג\"פ אלקים ואח\"כ מתגדלים ביחוד ק\"ש ביסוד \nויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר כי אז הבטישה המרובה מאחורי ראשו דוחקת \nהאורות שיצאו לחוץ לעמת פניו והן עצמן לטטפות בין עיניו והנה הם בכח למעלה באותו \nהצלם שהוא אור פנימי ללאה שכלה דינין בסוד גבורות ואז אינו אלא מקיף לזעיר שלא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הוגלמו בו הויות החסדים עד שיקרא ק\"ש ויתפלל ובשבת זעיר עולה למקום הצלם ומה שבחול \nהוא בצלם בכח הנה שב בשבת להיות בפועל תפילין של שבת ודאי שהם למעלה מהראש וזעיר \nמתעטר בהם בסוד אור בלי מסך כי הפשיט ממנו כתנות עור שהם הרבה למטה מהצלם ועל כן \nאין אנו מניחין תפילין בשבת כי באת שבת באו פנים חדשות ולעולם הארת התפילין של מעלה \nהיא מאירה בפנים בכל שבתות ה' הגדול לפי' גדלו שהוא שבת עצמו והקטן לפי קטנו י\"ט או \nחש\"מ וכיוצא כמבואר במקומו אבל בחול אלו האורות הם בכח בסוד צלם ואח\"כ נכנסים בראש \nזעיר במוחין חב\"ד שהוא מציאות הצלם והעטרין המתגלמים ליכנס בו ובטשי קוצי דשערי \nדאריך בסוד העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום והוא הטעם דאיתקש תפילין \nלתורה שיהא נשים פטורות אפילו למ\"ד שבת וי\"ט זמן תפילין ולילה ה\"נ כי עסקו של זעיר \nבלילה עם אבא ואמא הנותנין לו מוחין עלאין מחודשים (בח\"ב) [בחב\"ד] שלו אין כמוה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תורה שלימה והיא הגורמת להמשיך לו שפעו של אריך ומכח הכאה זו יוצאים לחוץ ונעשו ד' \nבתים וזו הבטישה מגעת ג\"כ בלאה ונעשה אור מקיף אליה אורו פנימי לזעיר כי רבוי האור \nהנכנס בראשו יוצא דרך נקב שבמקום הלוז ומקיף ללאה שהיא עכשיו טפלה לו אחרי שנכנס בו \nכל ג' פרקיהן של נה\"י דאמא אבל מעקרא היה בהיפך כמו שבארנו: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "פרק צז\nלילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן והוא בסוד ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם אלו אבא \nואמא עלאין שמחדשים לו מוחין מלמעלה והראשונים הבאים לז\"א ביום הנה אז בלילה \nמסתלקים למעלה למקורם ומשם יורדין ונכנסים בנוקביה מנה\"י של ישראל סבא ותבונה על \nהסדר מההתלבשות שבארנו למעלה והוא סוד הנדונייה שנותן האב לבתו ע\"י בעלה שהוא פוסק \nלחתנו בשבילה כי היכי דלקפץ עלה בעל וזעיר בערך זה נראה שהוא נרדם מעין מה שמצינו \nבבני הנביאים מבטול הרגשותיהם בשעה שרוח הקודש שורה עליהם ואז לאה נכללת ברחל \nולוקחת ממנה סימנין הללו מפני שלאה עתה היא מתגלמת ונעשית מהארה היוצאת מראש זעיר \nכי המוחין שלו הולכין מבחוץ לרחל פי' לאותו הרושם הנשאר שם מרחל משעת המנחה במקום \nלאה והיא איננה זולתי הארה בעלמא ואין ממשות בכלים לקבל מוחין ולהזדווג בלילה זווג \nגמור אא\"כ תתגלה ברשימו דרחל שהיא נקודה ועולה עמו אך אינה יורדת לגמרי כי נשאר שם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "זה הרושם כאמור על כן יאמר כי לאה נכללת בה ובשבת איפכא כדלעיל פ' צ\"ו אך באותו \nהדורמיטא הנה זעיר מקבל מוחין מאבא ואמא והזווג יותר עליון כי יש לו מוחין מלמעלה \nאלא שאינו מתפשט בעולם לחסרוננו לפי' המוחין אינו לו רק בסוד סכת שלום באור מקיף \nבלבד ולעתיד לבא יושלמו בו באור פנימי וזה עלוי רב לזעיר כי לילה כיום יאיר לו פי' \nכשעור שהיה ראוי ביום אלא שאין אנחנו ראוים לכך והוא בסוד יום א' יודע לה' לא יום \nולא לילה כי הוא טועם לעצמו באותה שעה מעין העה\"ב וכתיב יום ליום יביע אומר כפי \nצורך ההנהגה התחתונה ולילה ללילה יחוה דעת הוא סוף ההנהגה העליונה ודי בזה ומאי \nדכתיב ויקח אחת מצלעותיו שנסרה והביא אל האדם הכוונה שלקח הכלים אשר היו לה מן אחור \nכי מתוך הארת זעיר בקעה ויוצאת רחל מאחוריו עתה ננסרת ונעשית פרצוף שלם כמהו בסוד \nויבן ה' אלקים את הצלע וזהו תקון תפלת העמידה ויביאה אל האדם פנים בפנים וכשחטא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אדה\"ר חזרה לאחוריו ובגלות בשביל עונות היא לאחור חוץ מיום שבת שהיא אנפין באנפין \nוכן אנו בתפלתינו ובמעשינו הטובים מחזירים אותה לפנים ובפרט בברכת אבות במלת מלך \nעוזר ומושיע ומגן כאשר נבאר במקומו בע\"ה ואחר התפלה חוזרת לאחור כמו שקדם בפ' צ\"ה \nודע כי אע\"פ שתוכלל לאה ברחל בההוא רשימו דילה כדלעיל וראשה של לאה נמלא טל במוחין \nהנעשים לה בנה\"י של תבונה הנה זה לא יעכב שתהיה יחד גם נכללות תבונה בבינה לאה שיש \nזווג באותה שעה למעלה עם בינה לתת מוחין מחודשים לזעיר ונשמות הצדיקים העולות בלילה \nנעשים להם מיין נוקבין לא כן ביום כי אין הדודים מזדווגים תמיד כמו רעים דלעילא \nואלו הפרצופין נכללים זה בזה לפי שנעשו ע\"י הארה רצוני לאה תבונה ואמא ולא [היו] \nבתחלה בסוד נקודה כמו רחל שהיתה מעקרא אחת מהי' נקודות אבל נשים יקרות הללו שהן \nמהארת כלן נכללת זו בזו כי הנה לאה נכללת בתבונה אע\"פ שתבונה ג\"כ למעלה כי אין פרקי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תבונה נתפסים בלאה לגמרי כמו בזעיר שהוא נקודה לפי' הוא מגלי' ותופס בתבונה הרבה \nאבל לאה גם היא הארה ואין תבונה נתפסת בה אלא מתנוצצין המוחין בלאה עד היות בה הארה \nמספקות חוזרת תבונה ונכללת למעלה בבינה וכשם שנכנס בראש זעיר הלמד מן צלם של תבונה \nכך הלמד מן צלם של חכמה שאין נה\"י מישראל סבא נכנסים בתוך הלמד של בינה דהיינו \nתבונה ושניהם יחד נכנסים בזעיר וכמו שהמלכות של תבונה נעשה פרצוף לאה כן ממלכות \nחכמה נעשית צפורה והיא בת יתרו כי יתרו מספר כ\"ח אתוון של מלוי ע\"ב והוא\"ו שית \nסטרין בכל מקום וזהו בגדלות אמנם (בקטנה) [בקטנות] כמו שמן מלכות בינה בגדלות יוצאת \nלאה כן בקטנות יוצאת תמנע וכמו שממלכות חכמה בגדלות יוצאת צפורה כן בקטנות יוצאת \nכושית ומשה נעץ חרב בינו לבינה כשמלך בארצה וע\"ד זה אמרו כי תמנע באה וחלתה פני \nיעקב שישאנה ולא רצה ותמנע בגיא צלמות לא מות אלא צל בלבד לפי' היתה פלגש אליפז לא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אשה גמורה גם יוסף לקח את אסנת ולא שמע לפוטיפרע שהיתה אשת פוטיפר והכוונה שכל א' \nמאלו הצדיקים דחה את הדינים ודע כי בקטנות יש ג' אלקים מאמא וג' מאבא ומילת אלקים \nעולה כמנין בן ע\"ז הדרך אלקים ה' אותיות והמלוי י\"ג הרי י\"ח ומלוי המלוי עולה ד\"ל \nצרוף כולם ב\"ן לפי' כתיב ויבאו בני האלהים [פי' ג' אלקים] שיורדים בגרון דזעיר וזהו \nסוד נחר גרוני וכן חר\"ן כי ג' אלקים בגי' נחר וחרן ועם הכולל עולים גרון ודע כי ש\"ך \nדינים באים מל\"ב נתיבות חכמה כל א' כלול מי' הרי ש\"ך מספר ה\"פ דין וכלם מתפשטים \nבעולם ע\"י ה' תתאה שבשם הגדול שהיא קונה לעצמה שם אלף דלת ומחלקת כח בה\"א שבה לה' \nאלפין ומשלמת ה\"פ דין לה\"פ שם אדני שאנו מזכירין בריש העמידה בכל יום ג' מהן בתפלת \nהיחיד וב' בחזרת שחרית ומנחה וה\"פ ס\"ה הם שכ\"ה וזהו סוד נער נערה כאשר יתבאר במקומו \nבע\"ה וכשנצרף שכ\"ה והכולל הרי כו\"ש ומשה דחה את כוש שהם הדינים כי לפי גודל אחיזתו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בתוכיות החסדים פנימה לדעת זעיר במתוק הגבורות א\nין לו יחס עמהן וכן תמנע עולה כמנין ב\"פ מנצפך שהם הדינים הקשים הבאים מבינה ה' \nעלאה וע\"כ יעקב דחה אותה להיותה דינים קשים מצד הקטנות ויוסף ג\"כ דחה את פוטיפרע \nשמספר שמה תנ\"ה כמנין האחורים הראשונים של שם אהיה שהם מלואי קס\"א קנ\"א קמ\"ג ונשא \nאת אסנת בת דינה שהיא התפשטות לאה למטה: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פרק צח\nתרב השקידה ותוספת ההתמדה בעיון ישר ונאמן לכל מה שהקדמנו בשרשי החכמה הנעלמה מתחלת \nהחלק הא' הזה עד הנה כי טוב להפסיק הדרוש אך הפעם ליתן ריוח בין הדבקים רק בדבר \nאחיזה אשר לקליפות אצל ד\"ו פרצופין חובה עלינו למנות בה סדר הבדלות בסוד עץ הדעת \nטוב ורע והאמת כי לא יקרא טוב בהחלט אלא מה שלא יגורהו רע כלל אך אין רע בעולם בלא \nטוב המעט אם רב ומזה הצד כל התורה כלה שמותיו של הקב\"ה כי הרע שבה לא יבצר מההוא \nנהירו דקיק המחיה את הכל ומחזירו למוטב ועתה דע כי אין לקלפות שפע ויניקה מזעיר כלל \nכל אותו שעור שכח אימא מעורב בו כי היא נחלת יעקב בלי מצרים ועד המקום שכלה בו יסוד \nאמא נצדק בדברינו על זעיר שכלו טוב כי שם מקום מפתח הלב דעלי' תנינן לב טוב ובכלל \nדבריו של תנא כל הטוב הנדרש בדברי חביריו אך משם ולמטה יתיחס לו הרע במה שיש יניקה \nממנו לזכר שבקלפה ממקום שמתחיל ראש נוקביה כמו שבארנו למעלה בסוד המזוזה לא שיעלה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ח\"ו אל הקודש פנימה רק שרש יניקתו ואחיזתו משם בהשתפך אליו בחוץ מן האויר המתפשט \nמאחורי זעיר לאחורי נוקביה באותם הפרקים שאינם דבוקים יחד היטב והדבר ידוע שקליפת \nהזכר אינה קשה כ\"כ כמו הנקבה אשר היא מצודים וחרמים ואם היתה תחלת השרשת הקליפה \nמינה ובה הוה מטרטשן עלמא לפי' נתלו באחורי הזכר שלא ימהרו יחלטו פתגם מעשה הרעה \nח\"ו והנה שם מ\"ה עיקרו בזעיר וכשתכה יו\"ד בה\"א ראשונה זו וזו במלואן יעלה בידך מנין \nק\"ך וכשתכה ה\"א אל וא\"ו יעלה מניין ע\"ח וכן פעם אחרת בהכאה וא\"ו על ה\"א אחרונה מספר \nג' הכאות יחד מגופו של שם מ\"ה עולה ור\"ע כי כל הכאה היא בסוד אחורים וממנו כתנות \nעור וכן ממלוי שם מ\"ה שהוא חוה צריך להסיר ב' א' של וא\"ו ה\"א הא' משמע לשם אלקים \nוהב' לשם אדני למתקו הדין הנמשך מהם והנה הנשאר כלו טוב במספר מכוון כי א' שבה\"א \nראשונה אינה זזה ממקומה שהיא נוטרקון אה\"יה הנכלל עם ג' ראשונות ברחמים ועו' השם \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "פשוט כלו עולה טוב וכמו יו\"ד הא מלאים זה וזה במ\"ק וראוי שיהיה חציו האחרון של שם \nשוה לו ולא יעדיף ובנוקבא ג\"כ יש טוב מצד המוחין שלה שהם מן החסדים וגם באברי גופא \nאע\"פ שנבנו מן הגבורות יש מתק לג' גבורות עליונות בסוד כאשר ידבק האזור אל מתני איש \nכי גג\"ת שבה דבוקות בנה\"י דזעיר וסי' וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדולח ואבן השהם בסוד \nחכמה ויסוד כי טלא דבדולחא הוא המח חכמה ודאי ואבן השהם היא בחשן במקום יוסף ויסוד \nזעיר הוא יונק ומושך מן המח כמפורסם ועד מקום יסוד זעיר קרינן בה במלכות וזהב הארץ \nההיא טוב לאפוקי אתפשטותא דדהבא והנה דינין דילה נייחין ברישא ותקיפין בסיפא ואין \nללילת חייבתא שפע ממנו אלא מטבורא ולמטה כי עד שם כלה טוב בסוד ג' הויות מן החסדים \nשהן י\"ב אותיות וג' גבורות ממותקות הרי ט\"ו ולפי שרובו ככלו בכל מקום הנה הב' \nבחינות של מטה יש להן קצת מתוק בבחינה זו הרי טוב וכשתחשוב ג\"פ אלקים ב' מנצח והוד \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "דידה והג' מיסוד דידה ששם קבוץ הגבורות כלן הרי הן בגי' חרן ועם ט\"ו אותיות וג' \nשמות הכל במספר ורע וכתיב ערו ערו עד היסוד בה לשתף הסוד של ורע שבזו\"ן בחורבנה של \nירושלים ועל סדר ההנהגה הכוללת במחשבה העליונה כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה \nטוב מאד אמנם כל הנבראים התחתונים נכללים בד' מינים מדבר חי צומח ודומם וכשבא תקון \nהעולמות ותקון האדם עמהם דהא בלא הא לא אפשר דכתיב בראשית ברא אלקים וכתיב אלקים \nאתם תדע כי לא המטיר ואדם אין וכל הצמחים עמדו על פתח הקרקע ולא צמחו עד יום הו' \nשנולד אדם ובקש רחמים עליהם וכל בהמה חיה ועוף לא הושלמה בריאתם עד שקרא האדם להם \nשמות שהלביש בהם רוחניות אותיות התורה לקיום בריאותם והיא היתה השלמת תקונם אך \nכשאכל אדם מעץ הדעת וכל החי אכל ונפגם כמהו הנה בשור פר מקרין מפריס כפר על עצמו \nועליהם ג\"כ אחרי שהקרבן בא מהמעולה והמשובח שבכולם שבן יומו קרוי שור כשם שבאדם \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "נאמר ויקרא את שמם אדם ביום הבראם אח\"כ בדור המבול חזרו ונתקלקלו מעצמם באותו הפועל \nהמיוחד שבשבילו נבראו והוא קיום המין לפי' אע\"פ שנח הקריב קרבן לא הספיק לתקנם \nלגמרי ולזה הותרה לו אכילתם לקרב תקונם אחרי שהוא לא סבב קלקלתם והנה בב\"ה ע\"י \nהקרבנות היה התקון עולה לכל הנבראים יחד ראשונה האדם תקונו בידו ע\"י התשובה והוידוי \nהחי הוא עצמו הזבח ממנו הדם ממנו האימורים ובעולה גם אבריו יעלו לרצון הצומח ממנו \nהמנחות והשמן לבילה ולמנורה ונסוך היין והדומם בנסוך המים ועוד על כל קרבנך תקריב \nמלח: \n \n", "en": ""}]}
