נמצאת למד כי בתפילין שבראש מתאחד תפארת בחכמה ובינה וגדולה נעשה הכל ענין א' והנה התפארת שהוא קו האמצעי מתאחד באלו פרשיות ארבע שהן ידו"ד בסוד הכת"ר היא קוצו של יו"ד שהוא דבקה בחכמה ונמצא ו' של שם המיווחד מתאחד למעלה ונעשה כל שש ספירות ו' אחד עולם אחד ענין אחד לפיכך הקב"ה מניח תפילין הקב"ה ממש שהוא סוד התפארת, הרי לך מבואר סוד תפילין שבראש והטעם שבהם והתועלת, וסוד הקב"ה מניח תפילין שהתפילין שבראש הם סוד ייחוד העליון, אמנם תפילין של יד הוא סוד ייחוד מלכות בת"ת לפיכך והיה לאות על ידכ"ה עם ידו"ד כי ביארנו לך כי בגבורה שהיא סוד י"ד נשלמה הפרשיות שבתפילין והם סוד ו' ספירות הד' מן הפרשיו' סוד ד' ספירות מתאחדות בתפארת שהוא סוד ו' בבחי' עליון על ידי פרשיות ונמצא מתאחד בשלשה אותיות יה"ו כשמגיעות הספירות לי"ד שהוא הגבורה שהוא סוד פרשה ד', והנה משיכת מכולם אחיזה בי"ד שהוא בסוד יה"ו וצריך לסמוך ה' אחרונה לי"ד לפיכך והיה לאות על ידכה סמוכים לעד לעולם נמצא מלכו"ת שהיא סוד ה' אחרונה של שם סמוכים ליד שהוא סוד ד' פרשיו' הנאחזו' בתפארת ונקשרות בהם על יד קשר של יד בצורת הקשר של תפילין של יד הדומה בצורת יו"ד שהיא סוד יוד קטנה הנקרא יסוד כי יוד גדולה חכמה עליונה יו"ד קטנה יסוד, לפיכך ברית מילה הוא סוד גילוי אות יוד, נמצאת המלכות נקשרת בתפארת ע"י הגבורה הנקרא י"ד שהיא סוד פרשיות לפיכך נסמכת מלכות ליד בסוד והיה לאות על ידכה, לאות ממש וסוד אות ברית קדש הוא יסוד הוא סוד קשר של תפילין של יד בצורת יוד לפיכך תמצא תפילין של יד בשמאל, שאוחזת את המלכו"ת עמה נמצא השם המיוחד מתאחד בשני מיני יחוד, בעניין תפלין לפיכך נקראו תפילין של ראש קדושה חמורה, ותפילין של יד קדושה קלה כל דבר במקומ', והנני מבאר יותר: דע כי התפילין כשהם ברשותו של אדם ראוי להניח שתיהן כדי לייחד מלכות בתפאר"ת וייחוד תפאר"ת בכת"ר ואם אין ברשות אדם אלא תפילין אחת מניח אותה אף על פי שאינה מייחד לגמרי מייחד אותה בספירות הסמוכה לאותה תפילין שמניח, והבן עוד כל זמן שמניח מניח של יד תחילה כי כן סדר העולמו' והייחוד אבל כשחולץ של ראש תחלה כי זהו סדר הנכון שאלמלה אין המלכו"ת מתוקנת לא יופיע הכתר ע"י הבינה להשפיע אצי' בתפאר"ת וכמו כן סוד מפסיק בנתיים עבירה היא ונרגן מפריד אלוף והעיקר שלא לשוח ולדבר משעה שבירך ברכה ראשונה כדי שיתאחדו יחוד שלם כאחד. אמנם שי"ן של ג' ראשין רמז להתאחד יחוד ספירות עליונות בתפאר"ת, בסוד יהו בסוד תפילין של ראש שי"ן של ד' ראשים סוד תפילין של יד בקשר ה' אחרונה שהוא סוד מלכות בקשר עם יה"ו ונעשה השם כולו אחד בסוד השם אחד, עתה התבונן כיצד המלכות נקשרת בראש ונקראת עטר"ה מתאחדת עם הכתר בסוד של ג' ראשון וסוד שין של ד' ראשים לפיכך שין של ד' ראשים הלכה למש"ה מסיני, ואחר שבארנו זה תבין כמה הוא כח של מצות תפילין של ראש ושל יד בתפילין כתיב י"י עליהם יחיו וזהו סוד הקב"ה מניח תפילין והכל רמודז בתלמןד והנני מבאר כיצד הייחוד בדיבור כתיב ידו"ד אלה"ינו ידו"ד אחד סוד הייחוד של שם בד' אותיות כמו הוא אומר השם ראשון רמז לאות ראשונה של שם שהיד יו"ד הכולל סוד הכת"ר העליון והחכמה בסוד אות קוצו של יו"ד ויו"ד עצמה, אלקינו סוד הבינה שהיא סוד אות ה' ראשונה של שם ידו"ד סוד התפאר"ת שהוא סוד אות ו' של שם שהוא אות ג', אחד הוא סוד הייחוד אות ה' אחרונה של שם סוד מלכו"ת, וכשהוא מאריך צאחד צריך להאריך עד שתעלה המחשבה למקו' שהתחיל מתחילה כיצד מתחילתן התחיל מקוצו של יו"ד לחכמה לבינה ולתפאר"ת עד שיגיע למלכות בסוד אחד: עתה צריך להאריך במלת אחד עד שיקשור המלכות ביסוד שהיא קוצו של וי"ו שהיא התפאר"ת ומתפאר"ת לבינ"ה שהיא סוד י"י ומבינה לחכמה ומחכמה לכתר שהיא קוצו של יוד שהוא אי"ן סו"ף, נמצא הקורא פסוק אחד בק"ש מייחד הספירות מלמעלה למטה וממטה למעלה וכן ענין הקדושה בכל מקום שתמצא קדוש הוא סוד היכלות הטהרה והייחוד טהורה הוא להתרחק מכחות החיצונים ונמצאת הקדושה תוספת אצילות מן הכתר שהוא מקום הקדושה ולפי שהדבר כן הוא נאמר בנזיר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ונאר בקרחקרח הוא טהור הוא והקודש סוד למד והטהרה סוד מ"ם זה סוד אצילות, וזה סוד הפסק לפיכך קדושה בכהנים טהרה בלוים שנאמר את אהרן ואת בניו תקדיש וקדשת אותם וכה תעשה להם לטהרם כו' והעבירו תער על כל בשרם, וכעצם השמים לטוהר, בטהרו את המזבח טהור יאמר, ואחר שרמזנו זה דע כי הקדושה היא סוד רמז המשכת אצילות מן הכת"ר וסוד קדוש קדוש קדוש סודו הוא אצל אות קדושה מג' ספי' עליונות לאמצעית ומאמצעית לאחרונות מן האחרונות מתאחד כל קדושה במלכו"ת, והנני מבאר קדוש קדוש קדוש הן סוד גדולה גבורה תפארת מקבלת אצילות שפע הקדושה מן הכתר והחכמה והבינה ומהם לנצ"ח הו"ד יסוד כתיב אחריו י"י צבאו"ת ומהם למלכות כתיב מלא כל הארץ כבודו, הרי לך סוד הייחוד והקדושה כיצד מתאחדים בעשר ספירות, ומה שתראה הקדושה שאמר ישעי' שנ' ואראה את י"י יושב על כסא רם ונשא אל יעלה בדעתך שאין כתיב אלא אדנ"י את אדנ"י צבאו"ת ראו עיני ע"י הכסא וזהו מקום הקדושה, לפיכך שרפים עומדים ממעל לו סביב היסו"ד עומדים שרפים שש כנפים לאחד כי למעלה מן הזרועות אין מלאך ולא שרף ולא שר אלא כל מקום שתמצא כענין זה הוא למעלה מיסו"ד ומלכו"ת כדכתיב ראיתי את ידו"ד יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו עליו הוא למעלה מיסוד ומלכות, אלו הן שבעים שרים שמקיפים את התפארת ובאותו מקום הדין של סנהדרי גדולה כדאמר לעיל אבל במקומו' שתמצא כתוב על ידו"ד סתם זו למעלה מן הת"ת כמו ותתפלל חנה על ידו"ד השלך על ידו"ד יהבך וכיוצא בזה, ועתה ראוי לנו שנעמוד במקום זה להכנס לספירה עשירית והשם יתברך יורינו האמת: ספר שערי צדק - השער העשירי השם העשירי לספירות הוא השם הנקרא אהי"ה והוא השם המורה על הספירה הנקרא אין שהיא כתר שנודעת היא לעצמה ואין מושגת זולתה, וזהו לשון אדי"ד והנה הספירה הזאת היא עולם כרחמים הגמורות שאין עמהם תערובות דין בעלום אלא כולו רחמים גמורים כמו שנבא בעז"ה: תדע כשששלח השם יתברך משה רבינו עליו השלום אל מצרים אמר לפניו רבונו של עולם באיזה מדה אתה שולחני אם במדת הדין או במדת הרחמים, וכהא אמרינן ואמרו לי מה שמו מה אומר עליהם, א"ל במדת הרחמים אני שולחך והנני מבאר: תדע כי יש שם שנקרא מדת הדין גמור הוא שם אלדים, ויש שם שנקרא רחמים והוא ידו"ד יתברך אבל יש בו קצת תערובות דין לפי ששם ידו"ד יתברך הוא סוד התפארת והוא קו האמצעי והוא כלול ברחמים ובדין כמו שידעת כבר, ואמר לו משה רבינו עליו השלום רבון העולמים אם תשלחני במדת הדין למצרים אינם יוצאים משם לעולם ואצ"ל במדת הדין גמור אלא אפילו במדת ידו"ד יתברך שהוא כלול ברחמים ובדין אין ישראל יוצאים משם לפי שישראל היו שקועין בעבודה זרה במצרים לפיכך לא היו ראוין ליגאל לא מעט ולא הרבה כמו שנתבאר ביחזקאל ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב, ואודיע להם בארץ מצרים כי ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש ואמרתי להם איש שיקוצי עיניהם השליכו ובגלולי מצרים אל תיטמאו וימרו בי ולא אבו שמוע לי איש שיקוצי עיניהם לא השליכו וכתיב לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בארץ מצרים ואעשה למען שמי לבלתי הקל עיני הגוים אשר המה בתוכם ואוציאם מארץ מצרים הרי לך שלא היו ראין ליגאל אפילו על ידי השם יתברך שהוא מדת הרחמים הכלול באותו שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא מצד מדה שהיא כלולה מעט או הרבה אינם ראוין ליגאל אבל הן נגאלים במדה שכולה רחמים גמורים שהוא סוד הכתר שהוא עולם הרחמים והוא אדי"ד שאין בו דין לא מעט ולא הרבה, והסוד ואעשה למען שמי ממש זהו השכינה שהיתה עמהם בגלות שירדה עם יעקב אבינו עליו השלום שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, כי יעקב ראה שלא יהיו בניו ראויןליגאל, לפיכך ירדה שכינה עמהם ובא השם יתברך להוציא את השכינה יצאו ישראל השרין עמה וזהו ואעשה למען שמי, זו היא השכינה וכבר ביארנו שהיא נקרא. שם וזהו סוד עניין שנאמר ונעשה לנו שם לפיכך אמר השם יתברך למשה אהי"ה אשר אהי"ה אני השם העליון שאינו מושג, ונודע לזולתי לך אמור להם שוב אהי"ה שלחני אליכם, וסוד שנאמר וחנותי את אשר אחון, אף על פי שאינם ראוים, וכל זה מן הטעם שנשבע אברהם בין הבתרים שנא' אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחק שאמר לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה מהו גם עלה כלומר בבואי להוציא שכינה ממצרים אוציא את בניך עמה, וזה טעם שהשכינה גולה עם ישראל בכל מקום, וזהו סוד שנאמר אני ידו"ד בעתה אחישנה ומה שאמרו זכו אחישנה לא זכו בעתה שבא להוציא שכינה, וימשכו ישראל עם השכינה שהם נאחזים בה אפילו בטומאתם שנאמר השוכן אתם בתוך טומאתם, וזו היא ענין יציאת מצרים ואעשה למען שמי ממש וזהו שאמר הכתוב כלו הפך לבן טהור הוא. כבר ביארנו לך שהשכינה היא סוד הגאולה, והחירות שהוציאה ישראל ממצרים, והטעם לפי שהבינה נקשרת בכת"ר שהיא עולם הרחמים, והכתר בעצמו הוציאם ממצרים על ידי הבינה: והספירה הזאת נקראת - הוא והטעם לפי שאין בכל הנמצאות כולן מי שיגיע לכת"ר עליון, לפי שאין הדבר מושג לנמצא זולתו לפיכך נקרא אדי"ד לעצם אמיתתו הוא מושג ולא לזולתו והנה הבינה שהיא ספירה שלישית לא הגיע משה רבינו עליו השלום לידיעת אמיתתה ק"ו זולתו והנה נקרא אין מטעם זה אין מי שישיג על אמיתתה ועל ענין הנהגתו בעולם או ענין חפצו בבריאותו או לדעת מה טעם דבר זה כך או דבר זה כך (בכל הדפוסים מסתיים כאן הספר בלשון זה - ודי לך בזה המעט שרמזתי לך מן השמות הקדושים אם תזכה עדיין ותשמע ממני מעזרת השם יתברך והש"י למען רחמיו וחסדיו הוא יפתח לבנו בתורתו ויזכנו לזמן שכתוב כי מלאה הארץ דעה את ידו"ד כמים לים מכסים. סליק בעזרת דשמיא היודע סודות וגנזי רזיא והוא יזכנו בעלמא רחמייא לעלם לעלמיא אמן. כן יהי רצון. מכאן ולהלן הוא הוספה מכ"י) או ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו כמו שאמר במיתתו של ר' עקיבא שתוק כך עלה במחשבה לפי שאין דברים הללו מושגים אלא לכתר העליון הנקרא הוא, וזהו סוד ופני לא יראו כי הג' ספירות העליונות אינן מושגות ק"ו הכתר בעצמו וזהו שאמר וקראתי בשם י"י לפניך כלומר הספירות לפנים מהשגתך וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון לפי דעתכם ורחמתי את אשר ארחם אעפ"י שאינו ראוי לרחמים לפי מחשבותיכם וכן הענין בצדיק ורע לו וזהו עניין שאמר לו הקב"ה למשה שתוק כך עלה במחשבה ומטעם זה נקרא הוא כלומר הוא הנודע לעצמו ולא לאחר. ודע כי הספירה הזאת היא מקום הרחמים הגמורים והיא מעבירה על הפשעים ואעפ"י שבני אדם ראויין כלייה בספירה הזאת מכפר עליהם ומרחם וחונן עליהם כעניין וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם והסוד הגדול הרמוז והוא באחד ומי ישיבנו כלומר הוא נודע לעצמו לבדו באחד לבד אין ידוע שינוי ולפי' ומי ישיבנו שאין מי שידע חפצו ומחשבתו בדברים ודע כי במעשה העגל ראויין היו כלייה וכל הפרשה כפשוטה ועתה הניחה לי ואכלם בעולם הדין ומצד הדין ראוין כלייה מה עשה משה נכנס לעולם שכולו רחמים ויחל משה מלשון תחלה נכנס לספירה שהיא תחלת כל ההתחלות נכנס למדת הכתר למקום שכולו רחמים וביטל את הגזירה לשעה ובאותה שעה בקש לדעת הדרכים שיכנס בהם מכל צד ומכל עבר לפני הכתר שהוא עולם הרחמים ואמר הודיעני נא את דרכיך והשם ית' אמר לו שיש לו שלש עשרה מדות שבהם יפיק כוונתו ושאלתו מעולם הרחמים ושם יפיק כל שישאל בכל עת צרה כלומר בעומדו במקום הזרועות שהוא ענין הצרות ואמר לו שבאותן שלש עשרה דרכים יכנס משה וכל ישראל לעולם הרחמים וזה סוד יודיע דרכיו למשה ואמר לו השם ית' תדע לך כי בכל שעת שתעורר מדת הדין בעולם יצאו ישראל לקראתו של הקב"ה באחד משלש עשרה מדות הללו ומיד היא חוזרת לאחור ומתבטלת לפי שאלו שלש עשרה מדות הם דגל המרכבה ומחנותיו ונוצחות כל מדות הדין וזהו סוד פגעת את שש ועושה צדק בדרכיו יזכרוך כלומר בכל שעה שהיית' בא לדון את ישראל בכעס היה יוצא לקראתך בשלש עשרה מדות ומחזיר כל מדות הדין לאחור וזהו סוד שאמר יודיע דרכיו למשה ומה שאמרו חז"ל בראש השנה ברית כרותה לשלש מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית וגו' ועניין נפלאות הוא סוד הפעולות התלויות בכתר וכן הוא אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו לבדו ממש וכתיב זכר עשה לנפלאותיו היסוד הוא זכר לנפלאותיו כי הכתר אינו מושג לא מעט ולא הרבה אלא מצד הפעולות וכן הוא אומר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה מי בודאי ברא אלה סוד הספירות הקשורות בכתר ודע כי מצד זה אין דרך לשום בריה ליכנס בעניין בריאת העולם וטעם בריאת כל הנבראים על תכונה זו שאין מי שיגיע להשיג סוד המחשבה והחפץ ולפיכך נקרא הוא וכתיב והוא באחד ומי ישיבנו וזהו עולם החסד והרחמים הגמורים שהוא מכפר כל חטא וכל עון ואעפ"י שאין בני אדם ראויין לכך מה כתיב ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו והוא רחום יכפר עון והוא רחום בוודאי והוא מכפר עון ואעפ"י שאינן ראויין והגונים לפי שהוא סוד עולם הרחמים תדע ששני כתובים מורים אותנו על הענינים הגדולים אלה"ים בענין הצרות הוא בעניין הכפרות האחד מדת הדין גמורה לוחמת מלחמת ישראל ונפרע להם מצריהם והוא אלה"ים כתיב בו פדה אלה"ים את ישראל מכל צרותיו הוא מדת הרחמים גמורה מכפרת על ישראל אעפ"י שאינם ראויין וכתיב והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו כמה הם נפלאים שני מקראות הללו פדה אלה"ים את ישראל והוא יפדה את ישראל ואחר שהודענוך אלו הענינים הגדולים בעניין סוד אהי"ה והוא יש לנו להכנס ולעוררך על שאר השמות שזה השם מורה עליהם ומה שתצטרך לדעת כי בהיות השם ית' עושה לישראל תשועות אז מתחבר הכתר לגמרי במלוי התפארת והתפארת במלכות וזוהי התשועה הנכללת בשני עניינים על ישראל ופודה אותם ונפרע להם מצריהם הרחמים מן הכתר והפרעון על ידי התפארת בהיותו ממלא את המלכות כלי זין ולפי' אמרו חז"ל ימינך י"י נאדרי בכח ימינך י"י תרעץ אוייב ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אתכם ולפיכך אמרו בחג הסוכות בהקפת המזבח אני והוא הושיעה נא הכל רמוז וזוהי הנקראת אין כלומר הספירה שאינה מושגת היא אמתת עצם הבורא ית' אין מי שיוכל לדעת בספירה הזאת מהות ועצם ועניין לפי שנקראת אין גבול וזה המקום שלא שלטה עין כל בריה להשיג נתיב לא ידעו עיט ואין נביא ומלאך יכול להשיג ולדעת אמתת הספירה הזאת לפי שנקראת אהי"ה לעצמה נודעת ונקראת הוא כמי שאינו עומד לנוכח ונקראת אין כלומר אם ישאל שואל עליה ישיב המשיב אין מי שידע דבר הספירה הזאת וכל התשובות שלה אין וכמה יגעו וטרחו עצמםאותם שחשבו לדבר מדרך השלילה ולא ידעו מקום השלילה והדבר הזה הוא הפך האומר הוציא יש מאין כי האין הוא העיקר שהוא עיקר הכל אבל אינו מושג לזולתו והחכמה נקראת יש להנחיל אוהבי יש אכן יש י"י במקום הזה והיש יצא מן המקור העליון שהוא אין וכן הוא אומר והחכמה ממאין תמצא פי' לא כדעת הסוברים מוציא יש מאין שהוציא דבר מלא דבר כלומר מאפיסה מוחלטת אין הדבר כן אלא הוציא יש מאין כלומר האציל החכמה שהיא יש מן הכתר הנקרא אין כלומר אין גבול ואין שעור רחוק מה שהיה קודם בריאת העולם שזהו הכתר ועמוק עמוק מי ימצאנו זוהי החכמה הנקראת יש וכן הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש וגו' מאד עמקו מחשבותיך והנה החכמה שהיא ספירה שנייה תלויה באין וממנה נאצלת שהרי אות יוד היא הסוד הפנימי והיוד תלויה בקוץ והקוץ נקרא אין שהוא סוד אין גבול ואין שיעור ומן הקוץ נאצל היוד שהוא יש יש ממש והיא החכמה יש ועל דבר זה היו חוקרים דור המדבר על ידי מסה ומריבה על ריב בני ישראל היש י"י בקרבנו אם אין רצו לתת פירוד במקום שאין שם פירוד לעולם שהרי היוד דבקה בקוץ והקוץ ביוד והחכמה מאין תמצא היוד והקוץ דבקים ביחד ועמהם הבינה מתחברת וכן הוא אומר ואי זה מקום בינה ולפיכך נענשו בכחות שהם למטה מהם והושלכו לחוץ ובא הכלב ונשכם וכן הוא אומר ופורץ גדר ישכנו נחש והנה מן החכמה והבינה נאצלים האור והחשך ולבן ושחור ופנים ואחור וכן הוא אומר איזה הדרך יחלק אור וחושך איזה מקומו כמה נפלאות כלולות במקום זה אבל הכתר העליון הנקרא אין אינו מושג כלל ואין בו פנים ואחור ולא ענין הפוך בעולם אלא רחמים ומציאות וחסד ולא יבא ממנו דין ולא הפוך ולא עונש אלא רחמים וחסד גמורים אמנם הדינים יתחילו מחכמה ובינה אעפ"י שאינם פועלים בדין אלא מגדולה וגבורה ולמטה ולפיכך מגדולה וגבורה ולמטה נמצאים השרים נאחזים בהם ולא בחכמה ובינה לפי שנאחזים בכתר עולם הרחמים אמנם חכמה ובינה נקראים יש והם סוד התחלת המציאות והאצילות ומהם יבואו