ספר ברית מנוחה — נוסח וורד עם הערות — קטע 4

דרך הב' והיא דרך האהבה שהקב"ה אוהב לישראל בהיותו מגלה להם מסתריו ובית גנזיו ובהיותו חופף עליהם כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחם כן הקב"ה מרחם עלינו ומושיענו מיד אויבינו. כל המאורות שמתפשטים בעשר גלגלים כולם באים מן שם יהו"ה כי שם אהי"ה אין פועל כל כך כמו זה, וכל המאורות שמתפשטים יש להם מקום וגבול עד איזה מקום יתגברו ויתפשטו ולעמוד. וכאשר שום מאור מתגבר או מתפשט יותר מן גבולו אז בגבול שנתפשט שם נתאכל ולא נראה עוד לעולם כי מצות המלך עבר וע"כ נענש, וכל המאורות שמתפשטים אפי' גדולים וקטנים כולם נראו כעין גלגל, וכל הגלגלים והעולמות וצבאותיהם נראו באמצעיתא כמו חרדל וכולם הולכים וחוזרים חלילה ולעולם אינם שוקטים, ובכח שמתפשט מן גבורת תכונתם מתקיימים כל אלו הדברים, וכן כל המאורות שיוצאים מן שורש אלו (נ"א אילן) החיים מן ה' אלהי ישראל. הראשון שמתפשט מן תנועתם מתקיימים כל אלו הדברים וכן כל המאורות שמתפשטים ממנו, והמאור הראשון לזכותו אין תכלית ולתפארתו אין חקר לשאונו אין כח לסבול לאורו ולזיוו נחשכו האחרים כחושך, כל מהלכותיו קדש קדשים כל צעדיו במניין לפי גודל תפארתו. וכאשר זה יוצא אין נראה מן הבפנים דבר זולתי מן החיצון ובחיצון יש כל זה שאמרתי, וכאשר זה יוצא לא נראה מרוב זכותו הגדול ומהללו ונואמו ורוב תפארתו רוצה להתגבר יותר מן מקורו לפיכך נקרא יה"ה אות אחת מן אותיות כח מקורו הגדול והמפואר עד מאד, וזה המאור כאשר הוא יוצא לא נראה מאור אחר בכל הגלגלים כי יראו מפניו מפני רוב הדרו וגאונו, ומן רוב הדרו וגאונו עולה ומכסה לכל הגלגלים ומלבישים תפארתו ומרעישות לקול גאונו והוא יוצא ועולה הדרו למעלה למעלה. ומן רוב ההדר והשמחה והתפארת והזכות נאצל ממנו מאור אחד כמעט שדומה לו, וזה המאור הגדול שנקרא יה"ה נראה למאור השני ברקיע חופף עליה כעין זוהר השמים, והמאור הב' לא נבדל ממקורו ודומה והשילוח כעין שורש וענף זה נקשר בזה ועולים שניהם כאחד למעלה והמאור הב' קשור ברקיע דומה לנר מאירה ההיכל, ולרקיע נמצא שם על רוב הדרו וגאונו והוא אשר זכרתי למעלה, ולנקשר בו שנאצל ממנו מרוב ההדר והמנוחה נמצא גם יש שמו לבד. והמאור שזכרתי למעלה הוא הרקיע והוא מנהיג את המאור האחר שנאצל ממנו. והמאור הב' כמו ניצוץ קשור ברקיע והוא מה שכתוב בסוד המרכבה (וממעל לראשי החיות) [ודמות על ראשי החיה] רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א' כ"ב) זהו רמז הניקוד והוא מאור הב' שנאצל מן הרקיע. ואם תשכיל אז תבין כי זהו ניקוד אות ראשונה מן השם הנכבד והנורא יהו"ה אשר לקדושתו ולשאונו ולתפארתו אין מספר ואין תכלית. ומי יוכל לדבר בזה הענין זולתי שמלאני לבי לעורר החכמה ולהעמידה על משמרותיה ועל תכונותיה. ושני המאורות הללו אשר שמותם בדרך משל רקיע והנר שנקשר בו נמצאו להם שמות עמוקים מלבד אלו. והאמת כי ב' המאורות הם נקוד קמץ של אות ראשונה מן השם בן ד'. ואלו שמותם שם הרקיע נקרא אכתרי"אל שהוא מכתיר עטרות לכל צבא המרום כמו שאמרתי ושם הניצוץ (נ"א הניקוד) אשר מתחת לרקיע נקרא שמו אדירירו"ן מקום הרנה, והנה נמצאו שני המאורות האלו משמשין לפני שם יהו"ה (נ"א יה"ה) שהוא המאור הראשון המתפשט מן המקום אילן החיים. ושני המאורות העליונים הללו הם חשובים מאד כמו שאמרתי כי כאשר מתפשט הנורא הנקרא יה"ה (נ"א יהו"ה) ועלה בחוקו ומכסה הגלגלים וצבאותיהם ברוב הדרו וזיוו נתפשטו ממנו מאורות שנים, האחד חופף על הכל ומבדיל בין קדש ובין קדש והוא הנקרא רקיע, וכאשר מתפשט הרקיע הנורא הזה והנעלם מתנועע בתנועה קטנה ומביא למטה עד שנתחזק בגבורת המאור יה"ה (נ"א יהו"ה) והתחיל להתאמץ ולקחת גבורה גדולה וממשלה עצומה ומן ממשלתו הגדולה והעצומה נתפשט ממנו ניצוץ כדמיון נר הוא המאיר לכל קצוות העולם ולכל מצפוני רם ונשא, ונקרא זה נהר דינור שיוצא מן מקום המציאות לידע מה בקצוות העולם וכמו שאמרתי לרקיע נקרא שם אכתריא"ל ולניצוץ נקרא אדירירו"ן מקום הרנה שממנו לוקחים רנה ומן המקום הזה לוקחים שירה וכח כאשר מרננים לפני הקב"ה ית'. והנה לפי אלה הדברים שניקוד אות ראשונה מן השם שהוא קמץ ע"כ הפועל אשר יפעול בשם יהו"ה שתהא מכוין בניקוד אות ראשונה שהרקיע שמו אכתריא"ל והניצוץ אדירירון ויחשוב במחשבתו שאלו נקשרו בשם יה"ה שהוא חלק מן שם יהו"ה, ושכל שם ושם מאלו השנים כולל בו שם יה"ה שהוא מקורו הנעלם, והמאור הזה ששמו יה"ה עולה עד למעלה, וכאשר הוא עולה אל מקום נעלם מאד הגבורה שב"ה מתעכלת (נ"א מלהתאכל נ"א שבה כמו שהוא עולה כן הגבורה מתאכלת) וכאשר סיימה גבורתו מלהתאכל נקרא שם המקום ההוא מקום המנוחה ששם ינוחו יגיעי כח שנתאכלו בתורה ובסודותיה (נ"א בתוריא יסודותיהם) שעליהם כתיב, (וקווי) [וקוי] ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים (ישעיה מ' ל"א) מה הנשר כאשר מרבה שנים כן מוספת כח כן הצדיק כאשר תבא נשמתו במקום המנוחה עולה למעלה למעלה כל ימי שבתם שם. והמאור הזה כאשר עלה ונתאכל כל גבורתו ונשאר המנוחה זכאית (נ"א מאירה) בלי תערובת עמה בזה המקום פורשת כנפים והמאור חופף על הצדיקים והם עומדים מתחת לה תחת כנפי השכינה. וכאשר נתגבר זה המאור ברוב תפארתו והדרו ושאונו והתחיל לעלות למעלה אז כסה הוא את מקורו וע"ז אמרו כי כאשר האילן טעון ברוב פריו אז נטו למטה וכסו השורש, והמקור של זה השם מחזיק בתומתו ולא נחשבו אצלו כלא היו. וכאשר עולה המאור ששמו יה"ה למעלה ברוב מנוחתו והדרתו נאצלו ממנו שני דגלים נראו כלולים מכל יופי וחמדה מתנועעים בתנועה גדולה ולא נמצא הפרש להם לאמר זה גדול מזה וזה קטן מזה כי שניהם כאחד גדולים וגבורים, ואחד נתן פניו תימנה ונתגבר במנוחה כמו מקורו יה"ה (נ"א יהו"ה), והשני נתן פניו צפונה ומתגבר בגבורה ומן רוב גבורתו כן מנוחתו, ומהם שני העמודים שהבית קיים עליהם וזהרם כזוהר הרקיע שמעל לראשי החיות. וכאשר נאצלו מן רוב מאורם נשמע שאונם ובחכמת השאון אומרים שירות ותשבחות מגדילים ומהללים למי שהכל לרצונו הולך, ומן רוב הרנה ומן תנועתם ומן רוב שאונם מקבל יכולת כח השרף הנורא שמועאל, ומתחיל הוא להלל בנועם התהלה מרננים שמו (נ"א מרומם שמו) ואומר, יי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח,י), ולקראתו עונים שני החברים הנאמנים הלא הוא אלהינו ואנחנו עבדיו אין קדוש כיי' ואין בלתך הוא מגדלנו והוא בוראנו ומעשי ידיו כולנו. וכשמוע אדון הסליחות סבת הסבות גודל השירה שעבדיו אומרים לפניו מתגבר המנוחה מלפניו ומכסה את ברואיו ובשעה הזאת הזיווג נעשה, ושני הדגלים המנהיגים את מקורם יה"ה לפי רוב חשיבותו והדרתו ברוב מנוחתם כי רב מתגברים כאחד ומתגבר זיוום הנעלם ומכסים ההיכל ונראו המה כמו מחנות ומקורם באמצע, שם הראשון הפונה תימנה יהדריא"ל〔הערה 6〕 ושם השני הפונה צפונה זהדריא"ל, וסודם למטה בחכמה הם הניקוד אות השנייה ומן השם המיוחד וכן הוא ניקוד חירק גדול ואמיץ ניקוד אות שנייה מן השם המנוחה יהו"ה (נ"א והו"א נ"א אהו"א) ניקוד חירק גדול ואמיץ, והדגלים הללו האדירים והגדולים נראו למעלה מן כל המאורות, וכאשר הם מתנועעים לשני צדדין פונים הראשון במנוחה והשני בגבורה ממהרים לעשות ולעבוד כל עבודתם שנפל להם בחלקם. וכאשר שני השרפים משמיעים השירה מפיהם שומעים העשרה גבורים השירה ומתגברים את השירה לעלות ולהגיע אל מקומם ואל גבולם ואח"כ מוציאין הפעולות של הדגלים ושל המקור, ונמצא באמת כי עשרה הגבורים הם האחרונים מן המקבלים מן השם הנורא ובהם נשאר הכח, ולהם משביעים בכל פעולות שם יהו"ה (נ"א יה"ה). והנה נמצא כמו כן של ניקוד שם יהוה נמצאו שמות מפוארים שבהם יבין המבין חכמה ויוציא לאור כל הנסתרות, ושני הדגלים הללו שם ניקוד החירק הגדול של אות השנייה הם מאורות עמוקות מלהבין ומופלאים ונוראים מאוד ועולים ומכסים את כל המאורות ונראה תחתיהן כדמיון זוהר שלערכו אין סוף, אומרים כי זה המקום הוא מושב לצדיקים שנקראו יגיעי כח שעמלו בתורה, ומי יוכל לדבר ולהשיג השם נמצא למקום הזה ולעמקו הנורא מאוד ואלו הדברים הם נוראים מאוד והשמר לך מאוד פן תוציאם לדברי חול פן תצא מן הדרך, וע"כ היה זהיר ושמע דברי חכמים כאשר המאורות השנים הללו שאמרתי מתגברים שמותם הנכבדים כדי להודיע תעצומם ונפלאותם הם המקיפים החומה הסובבת על ההיכלות של הצדיקים הגדולים הראויים למעמד נורא כמו זה, ואלו הדגלים אינם מקבלים טומאה וע"כ פעולתם אינם מקבלים טומאה והוי זהיר מאוד באלו החכמות הגדולות העמוקות עד מאוד. וכאשר המאור הזה מתחיל לעלות יותר כן תתמעט גבורתו ונשאר מנוחתו זכאית וטובה בלי תערובות עמה של דבר אהר. וכאשר עולה זכותו העליון ומן מאורו העליון מתפשט זיו לדמיונו אין תכלית וכל האחרים שאמרנו נחשבו כלא היו, מי ימלל גבורות יהוה כעלות המאור הגדול ובהתגברו ובהיותו מכסה בזיוו לכל המאורות האחרים, ונתפשט המאור יותר ויותר ומן רוב התפשטותו נשמע דבור בין הזיו ובין ההדר (נ"א הדבר) לזיו ולהדר (נ"א לדבר) אין ערך, ואומר הדבור אני הוא שבראתי שמים וארץ ובדברים הללו מודיע גבורתו חכמתו והודו ועוצם נפלאותיו, והמאור הזה כאשר נתגבר נתן פניו מזרחה שמש ועיניו מאירים כזוהרי העליונים ולחיו נטפו מור ואצבעותיו מור עובר, ובתתו מגמת פניו מזרחה שמש מצא מקום ושם מתפשט בגבורה מרוב מנוחה, ודמיון התפשטו כדמות רקיע, מי ימלל גבורות הרקיע וקדושתו הגדולה וזיוו והדרתו כי ממנו נראו ממנו תלויים שש מאות אלף מאורות ונראה המאורות כנרות מאירות את ההיכל הם המכלכלים את בני ישראל בגלותם, וגם כי מן הרקיע הזה נשרשו פנות ו' קצוות העולם למניין מקורו, כי בניקוד אות השלישית אנכי הולך שהיא אות ו' למניין ו', והרקיע הנורא (נ"א הגבוה) מכסה בהדרו לי"ב מעלות המה מעלות השכל המשיגים החכמה על תכונתה, ואלו הי"ב מזלות (נ"א מעלות) איזהו חכם שיוכל לדבר שבחן, ומן זיו הוד הרקיע נאצל מפנה ממנה שביב שבת מנוחה והנחה ולא נבדל ממנה כי בהיותה נשרש בה אז היחוד שלם, ומזכות השביב הנורא מתפשטים מאורות בחזיון כותלים, והכותלים הללו מן זיו השביב נאצלו הם הנקראים כותלי ההיכל הפנימי ששם עומד מאור של מנוחה הוא שביעי למאורות, כי מזיו השביב עמדו כתלים להיכל ועמדו החלונות על תכונתם ועל משמרתם, ולרקיע נמצא שם לבד מראים הזכות ורוב התפארת שם הרקיע יצציהציציה (נ"א ציציהציציה (נ"א יצציהציציה) הוא הרמוז בתורה ציץ הזהב נזר הקדש שבו היה חקוק שם המפורש בטעמו וניקודו, אשרי עין הלב שהשיג חכמה כזו והשיג עמקו וראה יפיה, ושם השביב הוא הנקרא טביהוצא, אלו השני מאורות שאלו השמות נמצאו להם מי יוכל לדבר גבורתם בעלותם מעלות בשאון שמותם (נ"א שמהם) מתפשט ובשמחה שלוקחים שאר המאורות בראותם שיצאו אלו, כי אלו נקראו שערי החמדה אשר פני הרקיע מביט מזרחה ופני השביב למערב, ומן רוב מנוחות השביב הוא פועל בגבורה כי השביב העליון הזה השכיר עד מקומו נמשך קו היוצאת מלפני השליט הטוב והמטיב ומן זאת הקו שהיא בעצמה טובה ומטיבה לאחרים מקבל השביב, ועל כן אות ראשונה מן שמות ט' טובה ואות הב' רומזת ברכה היורדת עד מלכות ושורה על החסידים ואנשי המעשה, וג' אותיות אמצעיות מן השם השביב שהם אלו יה"ו והן כ"א מעלות רוח הקודש ואין זה מקומו לפרשם, והאות הו' משם ניזונין כל הצבאות והחיילים ושם צבאות מכאן (נ"א מכאן ומכאן) מקבל, והנשמות בזה השם מצאו שורש והענפים ירדו עד תבערה, ואות הא' האחרונה שמרוב מנוחתה פועלת בגבורה והוא שם אלהים הידוע למקובלים שהוא גבורה. ושם הרקיע הוא שם בן י' אותיות וד' פעמים כפלו הצדי"ק בזה השם רומז שהוא מאור עומד כמו הציץ במאור המנוחה והשלום יהו"ה, והרקיע כאשר הוא מתפשט ופניו מזרחה עמדו כל המאורות בצלו והוא נראה כדמיון סוכה וחופף על כולם ויורד שאונו ומהללו עד מקום השר שמועא"ל הגדול, וכאשר השרף שומע קול הדר שאון הגדול מתחרד לעלות, וכל השרפים בעלי היכולת בראותם שמלכם עולה מעלה ומתחרד אז כולם מלאים פחד ואימה ומהללים כולם בשירה לפני רם ונשא, והמלאך שמועאל עולה וכאשר הוא מגיע אל מקום מסה מתנועע שם שם תנועה גדולה ולוקח אותו תנועה השאון של קול הרקיע ומעלהו למעלה למעלה בין הזיו ובין ההדר, והוא בעלותו נראה גלגל העשירי כעמוד אש גדול. וכאשר עולה כן אובד גבורתו ונשאר מנוחתו זכאה וטובה עד שמגיע לרקיע הראשון אשר פירשתי למעלה בפסוק וממעל לראשי החיות רקיע. וכאשר מגיע שם מי ידבר הממשלה שלוקח וההדור שמקבל, ואמרו שבזאת השעה מקריב התפלה לפני הקב"ה בורא הכל ויוצר. ונראה גבורת השרף הזה לשאון הרקיע כאלו לא היה נברא מעולם, ואמרו שהרקיע והשביב הם ניקוד אות שלישית מן שם יהו"ה והוא קמץ, ולכן המשכיל בראותו זה החכמה המופלאה הזאת ישים ידיו לפיו, ואם יפעול בשם יהו"ה יתכוין בסוד הנזכר ובשמות הניקוד ובהיותו עושה זה כל חכמה לא יכחד ממנו ויחכם להבין. מה מאוד נפלאו דברי הרקיע והשביב בהתגברם כאחד לעלות אל מקום המנוחה והשמחה כסו כל האהלים ונראו תחתיהם כשני יונים (נ"א כשריונים) קטנים, ומרוב השמחה והמנוחה הרקיע נתגבר עד מאוד ועלה פרי ויצץ ציץ, ובהתגברו מרוב מנוחתו נראו לד' פנות העולם בתבניתו ד' מאורות כעין שרשו הם סוד יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועולה מאור אחד מן שורש המנוחה הנקרא ברית עולם, בהתגבר מאור הד' נחשבו כלא היו אותם המפורשים ומרוב זיו והדרו לא נבדל ממנו כי אין בו מום ואין בו ראש וסוף לאמר מקום זה גדול ומקום זה קטן ועל כן לא נבדל ממנו דבר, ובהתחבר ממשלתו אליו חרדו בעלי הכנפים הם עשר המאורות אשר הכל מיוסד בהם ונפלה עליהם אימה גדולה לפי שראהו מחובר ולא נפרד הנה והנה, ואע"פ שלא נפרד מרוב גאותו והודו והדרו לא הביט מטה לארץ מקום השפלות לארץ ולא ראה מקום המפולת ופניו לא נתן כי אם אל מקום אחד ולא הביט כה וכה, והזיו וההדר חופפים על ראשו והמאורות לא השיגו מקום התעלמו שם ולא ראו זיוו הפנימי אלא החיצוני, וההדר המכסה ברוב מנוחתו הגדולה נתפשטו ממנו ד' כותלים הם ד' עמודי הגלגלים אשר אין שכל באדם להשיג המאור הד', אחריו מאור אחר של מנוחה ובהעלות אליו המאור הגדול הזה הד' נמשך אחריו אחר של חסד (נ"א מנוחה) והמאור הגדול הזה לא ראה ממנו דבר כי בעלותו כן הוא מתעלם, ומפני קטנות השכל והכח מן שאר המאורות אינם משיגים השגתו הוא הנתיב אשר לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה (איוב כ"ח ז'), והמאור הד' הנעלם לעולם הוא עולה ולעולם אינו עומד ואינו מתעכב במקום אחד ואם היה מתעכב בשום מקום היה העולם נהפך. והגלגלים ממקומם מתנועעים כי בהדר שמתפשט ממנו בעלותו כל הדברים עומדים וע"כ נקרא המנוחה הזאת ברית עולם הוא הברית שכל הדברים עליו עומדים הוא הברית העליון שכרת הקב"ה עם ישראל עמו, ומה כרת עמהם כמו שהמאור הזה עולה ואינו עומד שאילו היה עומד העולם היה נהפך והגלגלים מתנועעים כן ישראל כל הימים שיעלה המאור הזה ולא יעמוד שגם הם ירדו ממעלותם ולא ישכח ולא יכרת זרעם וזכרם. והמאור הזה נקרא מלך עולם ונתגבר על כל המאורות כדכתיב, על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב' י"ג), זהו ניקוד חולם שבאות הד' של שם יהו"ה ונקרא שמו של המאור הזה דרך משל נחליא"ל הוא נחלתו של הקב"ה והוא חלקו שבחר בו, ובדרך עיקר נקרא שם אזבוג"ה הוא מקור החכמה אשר משם מתפשטת והוא מקור המעלות כמו שמורה פסוק, יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח' כ"ב), אז ראה ויספרה (איוב כ"ח כ"ז), אז ישיר משה (שמות ט"ו א') זאת היא המנוחה מדריגה הפנימית אשר בה טעו (נ"א התאוו) כל החכמים להגיע לסופה ולא יכלו והוא מקום כל המנוחות וההנאות (נ"א וההנחה) והתפארת הפנימי שמשם מקבלת החיצונה המשפעת לישראל (נ"א שמעולם לא מקבלת החיצונה המשפעת לישראל). וכאשר ישראל חטאו וחרב בית המקדש אז המאור הד' שמעולם לא נתן פניו מטה נהפכו צינורות ממשלתו וכולם כאחד הביטו למטה לארץ ונהפכה הממשלה, והיית למטה, והוא ניקוד חירק. ובכאן תבין כמה מעלות החולם על החירק מה למלך על הפחת (נ"א השפחה) וע"ז היה הקב"ה מתרעם על ישראל בכל פעם ופעם שהיו חוטאים מפני שיכניע ממשלתו מטה ויעמד פרץ בעליונים. ובהתלבש המאור הד' הוד והדר לכל המאורות כולם עמדו על משמרתם והמאור הזה הגדול ששה מעלות עולות בכל יום ויום, וששה המעלות הללו אין קץ ליפים (נ"א לאלפים), וכאשר הוא מגיע אל ניקוד השלום והאמת שהוא מקור אמונתנו נכנס דרך הדרום ויוצא מיד דרך המזרח, ובצאתו מי ימלל תפארתו והדרו ושאונו עד שנשמע השאון אל השרף הגדול וכאשר הגיע השאון אל השרף הגדול, עמד ונתגלגל וחזר חלילה ושב למקומו אל מקום השאון והמנוחה הגדולה, והנה לך ניקוד אחד מן עשר ניקודים שנמצאו לשם הזה הנכבד יהו"ה וניקוד זה הוא ניקוד הפעולות שצריכים בפעולתם טהרה גדולה מפני חלישות הכח הגדול וע"כ קדושה גדולתה, ונראה מזה הדרך שהניקוד הזה אינו מן הפנימים המובחרים וסימנו של זה הניקוד קצק"ח (תימא כי לפי מה שאמר למעלה הוא קחק"ח. הגהה) ובפסוק לא נמצא לו שורש וענף מפני שזה הניקוד אינו מן הפנימים המובחרים, והשם כאשר נקוד בניקוד זה צריך