{"bookId": "kabala-5ac7036f42dd", "part": "1", "torah": "6", "title": "שער הגלגולים — הקדמה יא", "hebrewTitle": "הקדמה יא", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-5ac7036f42dd/1/6/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-5ac7036f42dd/1/6/", "segments": [{"index": 1, "he": "הקדמה יא\nבתכלית הקצור בענין הגלגול, וז\"ל, ענין הגלגול בתכלית הקצור, מה שיצטרך בהכרח כל \nהאדם לדעת, איך יתנהג לתקן את עצמו. נודע הוא כי ד' עולמות אבי\"ע, וכל עולם מהם, יש \nבו חמשה פרצופים, א\"א, ואו\"א, וזו\"ן. האמנם אין ענין כלם שוה, לפי ששלשה עולמות \nבי\"ע, הם בערך פרטיות אימא וזו\"ן דאצילות. אבל בדוגמת א\"א ואבא דאצילות, לא יש שני \nעולמות דוגמתם למעלה מבי\"ע, לפי שהם בתכלית של ההעלם. גם נודע, כי מכל הבחי' שנכללו \nבד' עולמות אבי\"ע, יוצא נשמות בני אדם, בסוד בנים אתם לה' אלהיכם. וא\"כ נמצא, כי \nבחי' הנשמות יהיו ממש כדמיון העולמות עצמם בכלל ופרט. כיצד, הנשמות שיש מעולם \nהאצילות, יתחלקו לחמשה בחי' גם הם, כנגד ה' פרצופי האצילות, כי הנמשכות מן א\"א, \nנקראות יחידה. ומן אבא, נקראות חיה. ומן אימא, נקראות נשמה. ומן ז\"א, נקראות רוח. \nומן נוקביה, נקראות נפש. וכלם הם חלקי האצילות. אח\"כ יש יותר תחתונות, והם, כי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הנמשכות מעולם הבריאה, כלם נקראים נשמה דבריאה. ומן היצירה, כלה נקראת רוח דיצירה. \nומן העשיה, נקראת נפש דעשיה. והרי זה דרך כלל. ודרך פרט הוא זה, כי הנה הנשמות \nיוצאות מן אריך דאצילות, נחלקות לחמשה בחינות, כי מכתר דאריך, נקראת יחידה שביחידה. \nומחכמה שבו, נקראת חיה דיחידה. ומבינה שבו נקראת נשמה דיחידה. ומשש קצוותיו נקראת \nרוח דיחידה. וממלכות שבו, נקראת נפש דיחידה. וכל חמשה חלקים הנז' נקראים בכללותם \nיחידה. ועד\"ז יתחלקו חמשה בחי' החיה, שמן אבא דאצילות, וכלם נקראים חיה. וכן חמשה \nחלקי הנשמה דמצד אימא, כלם נקראים נשמה. וכן חמשה חלקי רוח דמז\"א, כלם נקראים רוח. \nוכן חמשה חלקי נפש דמנוקביה, כלם נקראים נפש דאצילות: \nועד\"ז בשלשה עולמות בי\"ע אשר כל עולם מהם בכל חמשה חלקיו, אינו רק בערך פרצוף אחד \nפרטי דאצילות כנזכר, כיצד, הנה הנשמות שמן אריך של הבריאה, נקראות יחידה דבריאה. \nושמן אבא, נקראות חיה, ושמן אימא נקראים נשמה. ושמן ז\"א נקרא רוח. ושמן נוקביה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דבריאה, נקראות נפש דנשמת הבריאה. וכל חמשה חלקים אלו שמן חמשה פרצופי הבריאה, \nנקראים נשמה של הבריאה. וכן הנשמות שבחמשה פרצופי היצירה, יחידה, חיה, נשמה, רוח, \nנפש. וכלם נקראים רוח דיצירה. וכן הנשמות שמחמשה פרצופי העשיה, יחידה, חיה, נשמה, \nרוח, נפש. וכלם נקראים נפש דעשיה. והרי נתבארו ענין הנשמות בכלל ופרט: \nוהנה כל בחי' הנשמות הנז', כלם נכללו באדה\"ר, והנה אדם היה כלול מרמ\"ח איברים ושס\"ה \nגידים גם בבחי' הנשמות שבו, באופן כי כל חלק מהנזכר, נתחלק לסדר הנזכר, כיצד, הנה \nחלק היחידה דאצילות, נחלק לתרי\"ג אברים וגידים, וכל אבר וגיד מהם נקרא שורש א'. וכן \nהחיה, או הנשמה, או הרוח, או הנפש דאצילות, כל בחי' מהם נתחלקה לתרי\"ג שרשים. וכן \nכל בחי' מחמשה פרצופי הבריאה, נתחלקה לתרי\"ג שרשים, וכלם נקראים נשמה דבריאה כנז\"ל. \nוכן כל בחי' מחמשה פרצופי היצירה ע\"ד הנז\"ל. וכן כל ה' פרצופי העשיה ע\"ד הנז\"ל. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ועוד אפשר שיתחלקו כל חלק מהנזכר חלוק יותר פרטי, וזה היה ע\"י חטאו של אדה\"ר ושאר \nהנבראים: \nולהבין הענין, נבאר חלק אחד מהם, וממנו תקיש לכל השאר, ונתחיל מן נוקבא דעשיה. הנה \nנוקבא דעשיה, כוללת תרי\"ג איברים וגידים, ואלו נקראים תרי\"ג שרשים גדולים, ר\"ל \nשפחות מזה אי אפשר להיות, וכל שרש מאלו, אינו פחות מתרי\"ג נצוצות, שכל נצוץ נקרא \nנשמה אחת שלימה, ונקראים תרי\"ג נצוצות גדולים. והנה ע\"י הפגם, יתחלקו התחלקות יותר \nפרטיי, והוא, כי תרי\"ג שרשים גדולים, יתחלקו עד ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר, אבל \nפחות מזה אפשר להיות, וגם אינו מוכרח שכל שרש גדול, יתחלקו לחשבון שוה בשרש חבירו, \nכי הכל לפי הפגם. ויש שרש גדול שיתחלק לאלף שרשים קטנים, ויש למאה וכיוצא בזה. \nהאמנם בבחינת כל התרי\"ג שרשים גדולים ביחד, אי אפשר שיתחלקו ליותר מס' רבוא שרשים \nקטנים. ועד\"ז בנצוצות התרי\"ג שבכל שרש ושרש, מתרי\"ג שרשים גדולים, כי כל נצוץ מהם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יתחלק לכמה נצוצות. האמנם יש נצוץ גדול שיתחלק לאלף נצוצות קטנים, ויש למאה, וכיוצא \nבזה. האמנם כל תרי\"ג הנצוצות הגדולים בכללותם יחד, אין מתחלקים ליותר מס' רבוא \nנצוצות קטנים: \nעוד צריך שתדע, כי כמו שכל כללות תרי\"ג שרשים גדולים דנוקבא דעשיה, הם נפרטים, כי \nתחלה יש נשמה אמת, אב לכל, והיא בדרך זה, כי תחלה יש נשמה אחת אב לכלם והוא אדה\"ר \nכולל כלם, ואח\"כ נכללות כלם בג' אבות, אברהם, יצחק, ויעקב. ואח\"כ נכללות כלם לשנים \nעשר שבטים, ואחר כך נחלקים לע' נפש. ואח\"כ אלו הע' נפש, נחלקים עד ס' רבוא נצוצות \nגדולים. כך כל שרש מהתרי\"ג גדולים, נעשה פרצוף כולל תרי\"ג, ויתחלק ע\"ד הנזכר, עד ס' \nרבוא נצוצות קטנים. כיצד, הנה אדם היה כולל כל תרי\"ג שרשים גדולים שבפרצוף שלם \nדנוקבא דעשיה, והנה אבר כתף השמאלי דאדה\"ר, הוא שרש אחד גדול והוא פרצוף שלם מתחלק \nלע' שרשים קטנים ולא יותר. ואלו ע' שרשים כוללים כל תרי\"ג איברים וגידים שבזה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הפרצוף, וכל אלו הע' שרשים קטנים נחלקים לס' רבוא נצוצות קטנים. ואמנם קין הוא כולל \nכל שרש הגדול הזה, הכולל הע' שרשים קטנים, מס' רבוא נצוצות קטנים, והוא כדמיון \nאדה\"ר. ויש בשרש הגדול הזה שלשה אבות כוללים כלו, ואח\"כ י\"ב שבטים, ואח\"כ ע' נפש, \nואת\"כ נחלקים לס' רבוא קטנים: \nועתה נבאר פרט הע' שרשים הקטנים. הנה נתבאר, שכלם יחד יתחלקו לס' רבוא נצוצים \nקטנים, אבל כל שרש מהם, אינו מוכרח שיהיה תשבון נצוצותיו בחברו אך הצד השוה שבהם הם \nכי כל שרש מהם יתחלק לתרי\"ג נצוצות פנימיים ועיקריים, והם הת\"ח אשר בשרש ההוא, ומהם \nמתפשטים סביבותיהם ענפים, והם בעלי בתים, ועמי הארץ, ובאלו אין מספר קבוע כנזכר וזה \nבאורו, הנה אחד מן הע' שרשים קטנים שבאבר כתף השמאלי, הנקרא ע\"ש קין, שכלם הם שרש \nאחד גדול אשר באדה\"ר, הנה שרש א' מאלו הע', הוא אבר העקב שברגל השמאלי של הפרצוף \nהכולל כל שרש קין. ובזה השרש הקטן, יש בו תרי\"ג נצוצות, שכלם ת\"ח, וסביבותיהם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מתפשטים כל שאר נצוצות נשמות בני אדם, בעלי מצוה, וסוחרים, ועמי הארץ, ולאלו אין \nמספר קבוע כנזכר, כי אין הכרח, רק שכל נצוצות שבעים השרשים הקטנים שבשרש אחד הגדול, \nלא יהיו יותר מס' רבוא נצוצות קטנים: \nגם דע, כי כל אבר כלול, מבשר, וגידים קטנים, ועצמות, ואין הגידים שבאיברים מכלל \nהשס\"ה גידים הגדולים, ונמצא כי התרי\"ג נצוצות שבזה העקב, שהם נצוצות הת\"ח, הם \nנחלקים בג' חלקים הנז', שהם, בשר, וגידים, ועצמות. וכן עד\"ז שאר נצוצות של בעלי \nמעשה וכו', כנז\"ל, נחלקים בשלשה חלקים הנז', וסדר מעלתם הוא, בראשונה הבשר, ולמעלה \nממנה הגידים, ולמעלה משניהם הן העצמות, לבחי' המוח שבתוכם, ולא הם בעצמם. והרי \nנתבאר ענין פרצוף נוקבא דעשיה, כי כלו היה נכלל באדם, ומזה תקיש לכל שאר הפרטים עד \nאריך דאצילות: \nועתה נבאר, ענין אהיזת נשמת האדם בכל העולמות כלם. וכמ\"ש ז\"ל על פסוק איפה היית \nביסדי ארץ. (איוב ל\"ח) הנה מי שהיה נצוץ נשמות מין אחד, מהנצוצות הפרטיות שבאבר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "העקב שמאלי, שהוא שרש קטן א' מן הע' שרשים קטנים שבשרש הגדול, שהוא אבר כתף השמאלי \nשל פרצוף אדה\"ר, מבחי' נוקבא דעשיה, הנה גם יהיה נאחז במקום ההוא עצמו, בפרצוף ז\"א \nדעשיה, ובפרצוף אימא דעשיה, עד רום המעלות, שהוא בעקב של רגל שמאלי, שהוא השרש הקטן \nהאחד, מן הע' שרשים קטנים, שבשרש אחד גדול, שהוא אבר כתף השמאלי של א\"א דאצילות. \nוכל אלו החלקים נקראים נשמה אחת. והאדם הזה, עולה ולוקח חלקיו כלם מסופם לראשם \nכנזכר, כי תחילה לוקח חלקו שבנוקבא דעשיה, שהוא העקב הנז' ונקרא נפש שבנפש, וכן \nעולה ונוטל עד חלקו שבאריך דעשיה, בבחי' העקב הנז\"ל, ואז נשלם בכל חלקי נפשו שמעולם \nהעשיה, ועד\"ז ברוחו שמן היצירה וכו', עד שעולה לקחת חלקו שבא\"א דאצילות, בבחי' העקב \nהנזכר, ונשלם בו היחידה שלו מעולם האצילות, ונגמר תשלום נשמתו בכל תלקים. והנה זהו \nתכלית פרט אחיזת חלק נשמתו בפרטי פרטות: \nואמנם דרך כללות, יש עוד ענין אחר, והוא, כי הגם שנתבאר שנצוץ נפש האדם עצמו, היא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לבדה, נקראת נשמת האדם לבדו פרטיית ועיקריית, הנה גם כל נצוצות הנשמות פרטיות \nשנתחלקו בזה העקב הנזכר, שהוא עקב של כללות כל הפרצוף שבשרש הגדול הנקרא קין, שהוא \nאבר הכתף השמאלי של אדה\"ר, כלם יחד נקראים נשמה אחת שלימה גדולה, כנזכר שתרי\"ג \nנשמות גדולות יש בכל שרש מהגדולים, כי הנה כל העקב הנזכר הוא אחד מן תרי\"ג נשמות \nגדולות, שיש בשרש אבר הכתף שמאלי שנקרא שרש גדול, ולקמן נבאר תועלת הענין הזה: \nואחר שנתבאר היטב בחי' הנשמות, ומקום אחיזתם נבאר עתה משפטיהם. דע, כי אין האדם \nנקרא שלם, עד שיתקן בחייו, ויזכה עד שיקח יחידה דא\"א דאצילות כנז\"ל. ואמנם מי שלא \nזכה כי אם ליקח כל אחד בחי', דעשיה, הנה זה האיש זכה ליקח נפש שלימה, מכללות כל \nעולם העשיה, ועד\"ז בכל שאר החלקים, עד שיהיה שלם לגמרי כנזכר. והנה תקון האדם, תלוי \nבדברים רבים, כמו בעשיית כל מצות עשה, ובעסק התורה וכו', כמו שיתבאר. וכפי מה שירבה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בהם, כך יושלם תקונו, לזכות לקחת כל חלקי נשמות. וכאשר ח\"ו יחטא, ויעבור על שס\"ה \nמל\"ת, כך יהיה הפגם שיפגום בחלקי נשמתו, גם אם עשה מ\"ע הרבה: \nודע, כי ענין התקון או הפכו שהוא הפגם, הכל הוא במקום אחיזת נשמתו בלבד, ולא בשאר \nמקומות. וגם זה הוא ע\"ד הנז\"ל, כי עיקר התקון או הפגם ההוא, במקום אחיזת נשמתו, \nשהוא נצוץ הפרטי. האמנם גם בכל הנצוצות שהם קרוביו, הוא מתקן או פוגם. כיצד, הנה מי \nשהיה מן העקב שמאלי, שבפרצוף אבר כתף השמאלי הנקרא שרש קין. אם יתקן, הנה גורם תקון \nבכל נצוצות העקב הנזכר. ואם יפגום, גורם פגם בכלם, אע\"פ שהם כבר תקנו כל צרכם \nלגמרי, והנוגע לנצוצותם הפרטיות דכל אחת מהם, אינם נקראים שלימים ומתוקנים לגמרי, \nעד אשר לא ישאר שום נצוץ קטן או גדול מכל נצוצי העקב, כי אם שלם לגמרי, כי הם כל \nהעקב הזה, נקרא נצוץ נשמה גדולה אחת כנז\"ל, ולכן כל הנצוצות ההם, אפילו אם יהיה \nשמואל הנביא ע\"ה אחד מהם, לא נקרא שלם, עד שיושלמו כל הנצוצות של זה העקב להתקן, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אפילו הגרוע שבכלם. ולכן כלם באים לסייע את הנצוץ הפגום בעה\"ז לתקנו. האמנם שאר \nנצוצות כל אבר הכתף השמאליי, אין להם לא תקון ולא פגם מחמת נצוצות זה העקב כלל: \nהכלל העולה, כי כל שרש ושרש מהשרשים הקטנים שבכל אבר, הנקרא שרש גדול מתרי\"ג שרשים \nגדולים שבפרצוף אדה\"ר, הנה כל השרש הקטן ההוא, נקרא נשמה אחת גדולה, וכלם מסייעים \nזה לזה כנזכר. ואמנם לא פגם אחד פוגם בכל החלקים אשר בכל העולמות כנז\"ל, אבל יש הטא \nשפוגם בנפשו אשר מצד העשיה, ויש פוגם בחלק רוחו אשר ביצירה וכו' כנודע. ובהיות נצוץ \nפרטיי שלו פוגם בעשיה, גם כל נצוצי העקב הנז' שבעשיה, יש בהם פגם כמוהו כנזכר, וכן \nבשאר העולמות. אבל פשוט שעיקר העונש או השכר אינו, אלא אל הנצוץ הפרטיי הזה, אלא \nשהשפע הנמשך בעקב ההוא, מתמעט בכל נצוצותיו, מחמת פגם זה הנצוץ הפרטיי: \nועתה נבאר התקון והפגם בפרטות. ונתחיל בבחי' תקון הנפש אשר מעולם העשיה, כי היא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "היותר תחתונה מן הכל, והיא הנכנסת באדם בעת לידתו תחלת הכל. כי כבר ידעת, כי אין \nחלק עליון נכנס, עד ישתלם תקון התחתון, כי תחלה צריך שיושלם תקון כניסת כל מלקי \nהנפש דעשיה, ואח\"כ יתחיל להכנס בו חלקי הרוח שביצירה, וכשיושלם יכנס הנשמה דבריאה \nוכו', עד תשלום הכל. ואמנם התנאים והחלוקים שיש בענין זה, יתבאר בשער זה ש\"ח שער \nהגלגול. דע, כי כל תקון האדם שיזכה לנפש דעשיה, הוא ע\"י קיום מצות עשה שהם רמ\"ח. \nוכל הפגם ההוא, או בחסרון קיומם, או בעבורו על אחת משס\"ה מל\"ת. כי עסק התירה הוא \nלקנות הרוח שביצירה, כמו שיתבאר: \nודע, כי האדם צריך שיקיים כל התרי\"ג מצות. ואם חסר אחת מהם, עדיין נפשו חסירה, כפי \nשעור המצות שחסרו ממנו. ואמנם הרמ\"ח מ\"ע נחלקים לחמשה חלוקות, א', הם המצות אשר \nהאדם נמנע מלקיימם כגון מצות שהם תלויות בזמן שב\"ה היה קיים, כמו הקרבנות וכיוצא \nבהם. ואלו אין האדם חוזר בגלגול לקיימם, כי מה תועלת יש בגלגול, אמנם כשיבנה ב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יקיימם. הב', הם המצות שיכול האדם לקיימם, כמו ציצית ותפילין וכיוצא בזה, ואלו אם \nלא קיימם, צריך בהכרח שיחזור להתגלגל פעמים רבות, עד שישלים את כלם. באופן כי מי \nשכבר נתגלגל וקיים קצת מצות, די לו בגלגולו זה, כשקיים המצות החסירות ממנו, שלא \nקיימם מעולם כלל. ודע, כי כשיתגלגל על כך, אפשר שיחטא ויבואו על ידו עבירות רבות: \nג', הם המצות שאין חובה עליו לקיימם, אלא אם כן באה לידו, כגון תרומות ומעשרות \nושלומ הקן, שאינו מחוייב לרדוף אחריהם, אלו ג\"כ מוכרח הוא שיתגלגל לקיימם, אמנם \nכיון שלא הוצרך להתגלגל אלא לסבה זו, מובטח הוא שלא ימטא בזה הגלגול הב'. הד', הם \nמצות שאין יכולת בידו לקיימם, אם לא כאשר האלהים אנה לידו, כמו פדיון הבן, ויבום, \nוחליצה, או גט, שאינו מחוייב לגרשה, אא\"כ לא תמצא חן בעיניו כנודע, לפי שקשים \nגרושין וכו', ומזבח מוריד עליו דמעות, וכיוצא באלו יש בהם חלוק, כי אם לא נזדמנו לו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אינו חוזר להתגלגל, אבל יבא בסוד העבור לפי שעה בלבד, עד אשר יקיים אותם, ותכף \nמסתלק מן העולם והולך לו, אבל אם באו לידו ולא קיימם, אז מוכרח הוא להתגלגל, אבל לא \nקבלתי ממורי ז\"ל אם מובטח לו שלא יחטא בענין החלוק השלישי אם לאו: \nגם נסתפקתי בענין שאר המצות, ובפרט באותם שאינו מחוייב לרדוף אחריהם, כמו מעקה \nושלוח הקן וכיוצא, אם רצה לקיימם, אלא שלא היה בידו יכולת לקיימם, כגון שהיה עני \nולא יכול לקנות בית לעשות מעקה, אם נאמר שזה נקרא אנוס, ויספיק לו העיבור, או אם \nיצטרך גלגול גמור. ובמקום אחר כתבנו, שנראה שנפטר מן הגלגול, ויספיק לו סוד העבור \nאיך אפשר לומר שיתגלגל אלא שהשם יתברך יזמין לו בודאי המצוה ההיא, ויתן לו יכולת \nלקיימה. החמישית היא מצוה פרטיית, והיא לפרות ולרבות, והיא מהמצות שמחוייב האדם \nלרדוף לקיימה, וגם יש יכולת בידו לקיימה, וזו היא חמורה מכל המצות, והוא, כי מי שמת \nבלא בנים ולא קיים אותה לא די במה שיתגלגל, אלא ששאר המתגלגלים על ידו על חסרון \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "איזה מצוה כנז\"ל, הנה כל גוף וגוף מהם יקום ויחיה בזמן התחיה, ויכנס בו נצוצות \nנשמתו כפי שיעור המצות שקיים בהיותו באותו גוף. אבל זה שמת בלא בנים כל חלקי נצוצות \nנשמתו, יכנסו בגוף השני שנתגלגל בו בסוד היבום, ואז קיים מצות פריה ורביה. אבל הגוף \nהראשון שלא קיימה, אין נכנס בה רק ההוא רוחא קדמאה דיהיב באנתתיה כשנשאה בביאה א' \nכנודע. הששית היא, מצוה פרטיית, והיא לעסוק בתורה, והיא שקולה כנגד כל המצות, כי \nת\"ת כנגד כלם. ויש בה ד' פירושים, שסימנם פרד\"ס, פשט, רמז, דרש, סוד. וצריך לטרוח \nולעסוק בכלם, עד מקום שיד שכלו מגעת, ויבקש לו רב שילמדהו, ואם חסר אחת מארבעתם כפי \nהשגתו, יתגלגל על זה: \nגם צריך שתדע, כי האדם צריך לקיים כל תרי\"ג מצות, במעשה, וכן בדיבור, ע\"ד מה שאמרו \nרז\"ל כל העוסק בפרשת עולה, כאלו הקריב עולה וכו'. וכן במחשבה, אם לא קיים כלם בשלשה \nבחי' אלו, יתגלגל, עד שיקיים כל התרי\"ג מצות בשלשה בחי' אלו: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "עוד דע, כי התרי\"ג מצות מתחלקות בתרי\"ג איברים וגידים של אדה\"ר, שנקראים תרי\"ג \nשרשים גדולים, ובכל אבר ואבר מהם יש מצות פרטיות, כנזכר כי בכל אבר הכתף השמאלי, יש \nאחד עשרה מ\"ע וט\"ו מל\"ת. וכל מי שהוא מן הכתף הזה, מחוייב להשלים אלו המצות יותר \nמכל שאר התרי\"ג. ולא נתברר לי היטב ענין זה, כי כיון שכל אדם מחוייב להשלים כל \nהתרי\"ג מצות כנז\"ל, מה הוא החיוב המשונה שיש בין אלו המצות הפרטיות שבכל אבר אל שאר \nהתרי\"ג כלם: \nגם שמעתי ממורי ז\"ל, כי אינו דומה מי ששאר הנצוצות שהם מן משרש נפשו אשר קדמו אליו \nקיימו כל המצות, למי שהנצוצות הקודמות אליו לא קיימו גם הם אלו המצות שלא קיים גם \nהוא, ולא ידעתי מה הוא החלוק שיש בין זה לזה. והרי נתבאר ענין קיום המ\"ע: \nונבאר ענין מל\"ת, דע, כי יש מצות ל\"ת שתשובה ויום הכיפורים מכפרים. ויש שצריך גם כן \nיסורין לכפרם. אבל יש עבירות חמורות, כמו כריתות ומיתות ב\"ד וכיוצא, שאינם מתכפרים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עד שימותו. ויש באלו חלוק, כי אם היא עבירה שאינם מאותם שגופם כלה ואשם קם בתחית \nהמתים, כמ\"ש ז\"ל ואלו שאין להם חלק לעה\"ב, המינים והאפיקורסים וכו'. הנה הנפש הזאת \nתתגלגל, לתקן מה שחטא, וגופו הראשון כלה ונאבד כנזכר. ואם אינה מבחי' זו, הנה הגוף \nהראשון אינו נאבד, אמנם הנפש ההיא מתגלגלת בגוף הזה השני, בהצטרפות איזה נצוץ אחד \nמשרשו שנכנס שם, שהוא בעל הגוף ההוא, ושם נתקן זה המגולגל עמו הנקרא אורח, ולא בעל \nהבית: \nגם דע, כי האדם המחטיא לחבירו באיזו עבירה שצריך גלגול, אבל הוא עצמו לא חטא, יבא \nבעיבור עם המתגלגל, עד יתקן החטא, ואף זה שהחטיאו יסתלק משם. ודע, כי לא די לאדם \nעצמו פרטיות אחרות אחיזת נפשו למעלה, רק כל חלקי העשיה והיצירה וכו', וזה מסייע למה \nשכתבתי פה, שאע\"פ שיש מצות פרטיות בכל אבר, צריך שישלים כל התרי\"ג מצות. אמנם נלע\"ד \nפי' הדברים באופן אחר, והוא, כי אם נפש האדם דרך משל מנוקבא דעשיה, לא יספיק לו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כאשר יתקן בחי' ההיא לבדה, ועי\"כ יכנס בו בחי' הרוח שלו, שהיא מנוקבא דיצירה. אלא \nצריך שיתקן גם כל חלקי הנפש, שהם מחלקו של עשיה. כגון נפש ממלכות ז\"א דעשיה, \nוממלכות דאימא ואבא ואריך דעשיה, כי כל אלו הם חלקי נפשו בשלמות, שהם נרנח\"י שיש \nבעשיה, וכולם נקראים נפש דעשיה שלימה. ואז יתחיל לשבות נפש שברוח דיצירה שבחלקו. \nדאל\"כ אלא שצריך שישלים כל העשיה בכללותה, א\"כ אין בעולם רק נפש אחת לבדה. וגם זה \nמוכיח כי אין צורך לאדם לתקן רק שרש הקטן אשר ממנו חוצב: \nועתה נבאר ענין הרוח והנשמה, אעפ\"י שכבר נתבאר עניינם למעלה, כי תקון הרוח דיצירה \nהוא ע\"י עסק התורה כהלכתה לשמה בתורה שבע\"פ משנה ותלמוד וכו'. ותקון הנשמה דבריאה, \nתלוי בידיעת סודות ורזי התורה הפנימיים בחכמת הזוהר. ובמקום אחר כתבנו, כי העושה \nמצות עשה בלי כונה מתקן עולם העשיה שהיא נפש. והעוסק בתורה בלי כונה, מתקן היצירה \nשהיא הרוח. והעושה מצוה או העוסק בתורה בכונה, מתקן בריאה שהיא נשמה. ובמקום אחר \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "כתבתי, כי המחשבה והתדבקות בהוי\"ה דס\"ג, ובאהיה יה\"ו, ובאהיה אשר אהיה, הם תועלת \nהנשמה הבאה מן בריאה. ועסק התורה בדיבור, הוא תועלת הרוח שמן היצירה. וקיום מצות \nמעשיות, ובפרט התלוים בהליכת הרגלים, כגון בקור חולים, ולוית אורחים ומתים, תועלת \nהנפש שמן העשיה: \nאמר הכותב חיים, זהו הנלע\"ד באמת בענין הגלגול הוא זה, הנה הנפש לשתהיה שלימה לעלות \nאל מקומה, הוא ע\"י שני תנאים, האחד הוא הנקרא תקון שלמות הנפש, והוא קיום כל רמ\"ח \nמ\"ע. והשני הוא תקון פגם הנפש, אם עשתה שום עבירה משס\"ה מצות ל\"ת. ונודע כי אין \nהרוח נכנס בגוף, עד שתשתלם הנפש בשני חלקים הנז'. והנה אם הנפש ההיא, שהיא נצוץ אחד \nפרטיי, שאי איפשר לו להתחלק יותר, כי בפחות מזה איננו נקראת נפש גמורה, אם השלימה \nבשני התנאים הנז', כבר נקראת נפש שלימה, מוכנת לקבל את הרוח. ואחר כך אם יחטא האדם, \nאין הפגם ההוא פוגם בנפש, כי אם ברוח: \nהשני הוא, אע\"פ שהשלימה כל הרמ\"ח מ\"ע, אם עשתה עבירה מאותם המונעות תחית המתים \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "מאותו הגוף, תתגלגל הנפש הזאת בגוף שני היא לבדה, ושם תתקן פגם העבירה הנז'. כי \nהמצות כבר עשאתה ואח\"כ בעת התחיה תכנס בזה הגוף השני, והגוף הראשון ימהה מן העולם. \nומכ\"ש שיהיה כן, אם לא השלימה כל רמ\"ח מצות עשה בגוף הראשון: \nוהשלישי הוא אם לא השלימה כל רמ\"ח מ\"ע בגוף הראשון, ולא נפגמה בשום עבירה, או גם אם \nנפגמה באיזו עבירה, שאינה מאותם העבירות שגופו כלה בתחית המתים, כי אז תתגלגל היא \nלבדה כולה בגוף שני גלגול ממש, ואח\"כ בעת התחיה, תתחלק הנפש ההיא לחלקים עם היות כי \nאין שום חלק מהם נקרא נפש גמורה כנז\"ל. ואותם החלקים שעשו המ\"ע הנכונים להם בגוף \nהא', יחזרו שם בעת התחיה, כי בו נתקיימו המצות ההם. ואע\"פ כן הוצרכו להתגלגל החלקים \nההם בגוף השני, כי אינם נפש אחת גמורה, וצריכים להמצא גם הם בגוף השני, בקיום שאר \nהמצות החסרות. ואם עברה איזה עבירה בגוף הראשון, יתקנוהו עתה בגוף השני, וסובלת \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "יסורין וצער מיתה עמו, והחלקים שעשו המצות שחסרו בגוף השני, יקומו בגוף השני בזמן \nהתחיה, כי בו נעשו. ואם איזו עבירה נפגמה בגוף השני, אין עונשה נוגע כלל לחלקים \nהראשונים. ואם זה הגוף השני השלים תשלום רמ\"ח מצות עשה, וגם לא נפגם בשום עבירה, אז \nיכניס בו גם כל הרוח בחייו, וכן אחר התחיה יכנס כל הרוח, עם קצת חלקי הנפש בגוף \nהשני: \nהרביעי הוא, אם השלימה הנפש כל רמ\"ח מ\"ע בגוף הראשון, ונפגמה באיזו עבירה קלה \nכנזכר, כי אז תתגלגל בגוף השני עם נפש אחרת חדשה, וזה נקרא גלגול כפול. ואם תקבל \nצער יסורין ומיתה על עונש עבירה שלה, ולא על עונש עבירות הנעשות בגוף הב'. אך במצות \nהנעשות בגוף הב', יש לה שכר, ובעת התחיה היא תחזור לגוף הא', והגוף הב' יקח הנפש \nהחדשה, כי היא העיקרית שלו. ודע, כי זאת הנפש החדשה, אם לא תהיה משרשי הנפש הראשונה \nממש, לא תתגלגל עמה, אלא אם כן יהיו ב' נצוצות נפשות אלו שתיהם משרש אחד ממש: \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "גם דע, כי זה הגלגול של הנפש הראשונה, נקרא עבור בצד מה, כיון שאינה נוטלת עונש על \nהעבירות של הגוף הב', וגם כי סופה לשוב בתחיה בגוף הראשון. וזה הענין עצמו בחלוקה \nהג', והיא בהתגלגל קצת חלקי הנפש שכבר נתקנו עם שאר חלקיה בגוף הב', כי בחי' גלגולי \nהחלקים שנתקנו, יקרא עבור לסבה הנז' בצד מה: \nונלע\"ד, כי בזו החלוקה הד', איננה גלגול גמור לנפש הא', רק כל זמן שצריכה לשבת שם, \nעד תשלום הפגם של הגוף הראשון, כי אז סובלת הצער והיסורין של הגוף הב'. וכשהשלימה, \nתצא בחייו, ותלך למעלה, ואם לא הושלם עונשה רק עם המיתה, תשב שם עד תסבול צער מיתת \nהגוף השני, ולכן ענין זה נקרא עיבור הדומה לגלגול. וכן הענין בחלוקה השלישית, כי \nהחלקים הראשונים ישבות בסוד גלגול גמור, עד יקיימו מצות החסרות, וכשיושלמו, יצאו \nלהם בעודו בחיים. ואם לא הושלמו, תשב שם עד שימות: \nוממקום אחר נראה חלוק אחר בשתי החלוקות הנז', כי כאשר אלו המצות החסרות מזו להנפש, \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "עדיין לא קיימום שום נצוץ מן הנצוצות שקדמו אליו, והם משרש נפשו, צריך שיבא בגלגול \nגמור עד יום המיתה, ואם נתקיימו ע\"י הנצוצות שקדמו אליו, די לו הגלגול הנז' שנקרא \nעיבור. ובמקום אחר נתבאר, כי גם לצורך קיום מצוה יספיק עיבור: \n(אמר שמואל, כל זה לקטתי מליקוטי בתר לקוטי, מהעמרים אשר עמר אבא מארי ז\"ל, והוא \nסלת מנופה מכל דרושי גלגולי הנשמות באר היטב): \n \n", "en": ""}]}
