{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "18", "title": "שער הפסוקים — קטע 18", "hebrewTitle": "קטע 18", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/18/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/18/", "segments": [{"index": 1, "he": "והנה הקליפות נאחזים בכל האחוריים דז\"א, האמנם יש בחי' פרטיים בקליפות, הנקראים ארץ \nמצרים, והיא בחי' הגרון שלהם, שהוא המצר היותר צר שבכל הגוף כנזכר. ומקום אחיזתם \nבקדושה, אינו בצד פנים של הגרון דקדושה, רק באחוריים הנקרא עורף. ולכן שם כל מלכי \nמצרים הוא פרעה, ואינו שם פרטיי למלך א' כנודע. והנה פרעה בגימט' עורף ע\"ה. גם פרעה \nיש בו אותיות הערף, לרמוז כי אחיזתו הוא בערף שבקדושה: \nובזה תבין, ענין חכמת מצרים, שהיתה יתירה על כל האומות כנודע. והסיבה היא, כי הם \nנאחזים ויונקים מבחי' המוחין עצמם, אלא שהוא בהיותם למטה בגרון, וגם שהם מבחי' \nקטנות, כי מן הגדלות אין להם אחיזה כלל כנודע. ואמנם להיות הארתם מחוברת בגרון, \nמקום צר מאד, והאורות מחוברים, יש להם יניקה גדולה משם: \nוהנה פרעה הוא כללות העורף כלו, ויש לו ג' פרטים שהם תחת ידה שהם, שר המשקים כנגד \nהקנה, שבו מתלבש מוח החכמה כנז\"ל. ושר האופים, כנגד הושט, ששם מתלבש מוח הבינה. ושר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הטבחים, כנגד הוורידין והמזרקים של הדם, שבהם מתלבש מוח הדעת: \nונמצא כי ג' שרים אלו, הם כנגד ג' המוחין עצמם דקטנות, אחר שירדו בגרון, ושם נאחזים \nבהם. ולכן נקראים שר, כי אות ש' היא אלקים במלוי יודי\"ן, והוא בגימטריא ש', והוא \nבחי' הפנים דאלהים. ואות ר', הוא האחוריים הפשוטים של אלהים, שהם בגימטריא ר' ונמצא \nכי שם שר כולל ב' בחי', פנים ואחור דאלהים דיודי\"ן. ואעפ\"י ששלשה מוחין אלו מחולקים \nזה מזה, כי הימני הוא דיודי\"ן, והשמאלי דההי\"ן, והאמצעי דאלפי\"ן. עכ\"ז, להיות כי \nהגדול שבהם הוא ביודי\"ן, כלם נכללים בו, ונקראים על שמו ש\"ר: \nונבאר עתה שמות, של משקים, ואופים, וטבחים, כי החכמה נקראת שר, המתפשט בקנה הנקרא \nמשקה המלך, כנז\"ל כי ריאה שואבת כל מיני משקין, ע\"י הקנה שבו. והבינה נקראת שר, \nהמתפשט בושט, הנקרא אופה, כי הוא האופה כל המאכל, כי דרך בו עובר אל האצטומכא, \nכנודע. והדעת נקרא שר, המתפשט בוורידין, ובמזרקים, שבהם הדם מתפשט בכל איברי הגוף, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ובהם ענין הטביחה והשחיטה: \nונבאר, ענין ירידת יוסף למצרים הנזכר. ולהיות כי יש בו ב' בחי', שהם קטנות וגדלות \nכנזכר. לכן נבאר כל בחי' בפני עצמה. הנה בחי' המוחין דקטנות, שירדו עד היסוד, ושם \nנקרא בשם יוסף, שהוא ג' פעמים בני האלהים. יש בה ב' אופנים, של ירידת יוסף למצרים. \nאופן אחד הוא, בעת שנכנסים מוחין דאימא דגדלות, ויורדים המוחין דקטנות עד הגרון \nהנקרא מצרים כנז\"ל, הרי זה אופן אחד, נקרא ירידת יוסף, שהם מוחין דקטנות, למצרים \nשהוא הגרון, ובהיותם שם, נאחזים בהם החיצונים, שהם מצרים, ופרעה, וג' השרים הנזכר. \nואז נתקיים בו, (תהלים ק\"ה י\"ז) לעבד נמכר יוסף, כי נמכר ביד הקליפה, הנקרא (בראשית \nט' כ\"ה) ארור כנען עבד עבדים. נמצא כי ביד העבד הארור נמכר יוסף, שהוא ענין, אחיזת \nהחיצונים של אומת מצרים, במוחין דקטנות אשר ירדו בגרון שהוא מצרים. כי בהיות המוחין \nלמעלה בראש, אין אחיזה לחיצונים בהם: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אופן שני הוא, כי כשיש ח\"ו פגם למעלה, ע\"י מעשה התחתונים, גורמים שיסתלקו מז\"א \nהמוחין דגדלות, ויעלו למעלה למקום שמשם באו, לפעמים בדעת דז\"א, ולפעמים עולים עד \nאו\"א ממקום שבאו, ואז אלו המוחין דקטנות, חוזרים לעלות למעלה בראשו של ז\"א, כמ\"ש \nאצלינו בפסוק (שמואל ל\"ב) אלהים ראיתי עולים מן הארץ. והנה בהיותם חוזרים ועולים, \nמוכרח הוא שיעברו דרך הגרון, הנקרא מצרים. וזהו אופן ב' של ירידת יוסף למצרים. \nואעפ\"י שאופן זה הוא עלייה, אינה אלא ירידה, כי אינה אלא פגם וחסרון שיש למעלה, \nשצריכים הם לעלות בסוד מוחין, עם היותם דקטנות. ובעברם דרך הגרון, שהוא מקום צר \nחוזרים הקליפות להתאחז בהם, להיותם דחוקים ומחוברים שם כנז\"ל: \nבחי' שנית דיוסף דגדלות, יש בה ג\"כ שני אופנים הנזכר. אופן א' הוא, כי הנה לעיל \nנתבאר שבחי' יוסף במוחין דגדלות, אינו אלא במוח הדעת שבקו אמצעי, כדמיון היסוד שהוא \nבקו אמצעי. והנה בהיות החו\"ג יורדים דרך הגרון, להתפשט למטה בגופא דז\"א כנז\"ל, אז \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בעברם בגרון, נאחזים בהם קצת חצונים, להיותו מקום צר, וזהו ענין ירידת יוסף למצרים. \nאופן ב' הוא, כשיש פגם ח\"ו, וחוזרים החו\"ג דגדלות שנתפשטו בגופא דז\"א, ומסתלקים \nממנו, מוכרח הוא שהם עוברים דרך הגרון, וזהו אופן ב' של ירידת יוסף למצרים. ואעפ\"י \nשהוא דרך עלייה, עכ\"ז ירידה היא להם, כיון שמסתלקים מחמת פגם, כנז\"ל בענין הקטנות: \nונבאר טעם מכירת יוסף ביד שר הטבחים, ולא לשאר שרים, או למלך, או לעם הארץ. והענין \nהוא, כי כיון שיוסף דבחי' הגדלות, אינו אלא במוח אמצעי הנקרא דעת, לכן נמכר ביד שר \nהטבחים, שהוא הקליפה הנאחזת במוח דעת דקטנות. כי כשיורד יוסף דעת דגדלות בגרון, הוא \nעובר בתוך דעת דקטנות, ואז נאחז בו שר הטבחים כנזכר: \nגם בזה תבין, טעם לקיחת יוסף את אסנת בת פוטיפרע שר הטבחים לאשה, כי הנה אסנת היתה \nנשמה קדושה, בת זוגו של יוסף, והיא בחי לאה השנית דקטנות, שהיא יוצאת מתולדות הכאת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אורות דיסוד דאבא ביסוד דאימא, ושם עומדת ביסוד דאימא, שהוא בדעת דז\"א. ונמצא כי \nיוסף ואסנת שניהם ירדו למצרים, ונאחזו בתוך קליפת שר הטבחים שיש בקו האמצעי. וברדתו \nלמצרים, מצאה שם, ולקחה לו לאשה. וכבר ביארנו ענין אסנת, במצות ולא ירבה לו נשים \nוע\"ש היטב, איך בבא לאה דגדלות, יורדת לאה דקטנות הנקרא אסנת, למטה ביסוד ג\"כ, כדרך \nשיורדים מוחין דקטנות בהכנס בזעיר מוחין דגדלות: \nונבאר עתה, בחי' החלום והפתרון מה עניינם. דע, כי בחי' השינה שבאדם היא, כאשר \nמסתלקים המוחין דגדלות בתחלת הלילה, ונשארים בו המוחין דקטנות. ובדרוש של השופר \nדר\"ה, ובדרוש שכיבת הלילה, נתבאר היטב ענין השינה והתרדמה, וקיסטא דחיותא הנשאר בו \nבעת השינה. ונלע\"ד, כי הוא הוא בחי' החלום שנבאר עתה, שהוא בחי' מה שנשאר בו ממוחין \nדגדלות: \nוהנה נודע, כי כאשר ירדו בז\"א מוחין דגדלות בראשו, אז ירדו המוחין דקטנות בגרון. \nואז בהתפשט ג' המוחין דגדלות דהויו\"ת תוך גופא דז\"א, עוברים בהכרח דרך הגרון, ושם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מתלבשים תוך המוחין דקטנות דאלהים, ומתכסים בהיותם שם בתוכם. וכשישן ז\"א בסוד \nהתרדמה כנזכר, אז בא אליו החלום, מן בחי' הויו\"ת דגדלות, שנשארו תוך הקטנות, כי לא \nנסתלקו לגמרי, וממה שנשאר מהם, שם נמשך מהם החלום לז\"א, שרואה ומביט כאלו הוא \nבהקיץ. ואלו היו בו כל המוחין דגדלות, היו ממש בהקיץ. אבל עתה שאין מהם אלא מה \nשנשאר מהם, סתומים ומכוסים תוך המוחין דקטנות שבגרון, שהם הגורמים שינה ותרדמה \nומעוט ההסתכלות, לכן הוא חלום בלבד, כאלו הוא בהקיץ: \nונמצא, כי השינה והתרדמה, שהוא העדר הראיה, נמשכת ממוחין דקטנות. והחלום שהוא ראיה \nמועטת. בכסוי והעלם, הוא ממוחין דגדלות ממה שנשאר מהם, מלובש תוך המוחין דקטנות \nשבגרון. ולכן חלם חסר ו' כנודע, והוא בגימטריא ג' הויו\"ת, שהם ענין המוחין דגדלות \nכנזכר: \nואמנם ענין הפתרון, הוא גלוי וביאור אותם ההויו\"ת הסתומים שם כנזכר, אשר מהם נמשך \nהחלום הסתום. והנה אין גלוי הויו\"ת אלו, אלא בהתפשטם למטה עד היסוד דז\"א, הנקרא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יוסף, ושם מתגלים אורותיהם בפירוש נגלה כנודע, ולכן הפתרון נדול מן החלום, והכל \nהולך אחר הפתרון כנודע. (א\"ש, נלע\"ד, כי זמ\"ש רז\"ל כל החלומות הולכים אחר הפה, והוא \nהיסוד, כי פ\"ה ומילה שוים הם במספרם, וגם להיותה פה הגוף). והוא כי החלום הוא, \nבהיות המוחין דגדלות סתומים בגרון, תוך המוחין דקטנות. והפתרון הוא, בהיות המוחין \nדגדלות מתפשטים עד היסוד, ושם הם מגולים ומאירים, והם מפרשים מה שהיה סתום למעלה \nבהיותם בגרון, והפתרון הוא, לגלות ההויו\"ת שהם החלום, ע\"י הפתרון, שהם ז' שמות \nשביסוד, כמ\"ש בעהי\"ת במלת פותר, ועי\"ז מתמתקים דינים של אלהים, שגרמו השינה. ולכן \nיוסף היה פותר החלומות, כנזכר בפרשה. וז\"ס (בראשית מ\"ט כ\"ב) בן פורת יוסף, כי פורת, \nהם אותיות פותר, כנז\"ל בתחלת הדרוש: \nוהנה טעם קראתו פותר, ולא בשם אחר הוא, כי הנה המוחין דהויו\"ת דגדלות, הם ע\"ב ס\"ג \nמ\"ה ב\"ן, בסוד חו\"ב ותרין עיטרין דחו\"ג שבדעת, והם מלובשים תוך נה\"י דאימא. שהם ג' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שמות דאהי\"ה, ביודי\"ן ואלפי\"ן וההי\"ן, והנה ז' שמות הנזכרים הם בגימטריא תרפ\"ז, \nכמנין פות\"ר עם הכללות. נמצא, שיוסף בבחי' האורות דמוחין דהויו\"ת ואהי\"ה דגדלות \nהמתקבצים כלם בו כנודע, אז נקרא פותר, כי בו מתגלים ונפתרים האורות המכוסים. גם הוא \nבעל החלומות, כנזכר בפרשה, והוא מבחי' הויו\"ת אשר בו, שמהם נמשך החלום כנז\"ל, \nבהיותם בגרון גם אלהים דקטנות, הגורמים השינה, ושההויו\"ת דגדלות יהיו בחי' חלום \nילוו בהקיץ, הם ביוסף, כנז\"ל, כי בו יורדים גם המוחין דאלהים דקטנות. והרי הם ג' \nבחי' כלולות בו. ולזה אמר יוסף, הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי: \nולכאורה אין הפסוק מתיישב, באמרו שכיון שהפתרון הוא לאלהים, א\"כ איך אמר ספרו נא \nלי, ואדרבה, כיון שהפתרון הוא לאלהים, אין בך כח לפותרם: \n(א\"ש, אף היא לא תברה כפי הפשט, שבתחלה תלה הגדולה בבעלה, ואמר הלא לאלהים פתרונים, \nועכ\"ז עבד אלהים אני, והקב\"ה משפיע משפעו על עבדיה ולכן ספרו נא לי וכו'): \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אבל כונתו לומר, כי הנה החולמים החלומות ההם, הם שר המשקים ושר האופים, שהם נאחזים \nבמוחין דקטנות דאלהי\"ם כנז\"ל. גם החלומות עצמם שחלמו, הם מבחי' הויו\"ת דגדלות, \nהמכוסים בתוכם כנז\"ל. ונמצא שהאלהים שהם שרשם שלהם, הם העלימו ההויו\"ת, ולכן נמשך \nמהם החלום, ונמצא כי סיבת הצטרך פתרון אל החלום, הוא בחינת אלהי\"ם המכסה עליהם. \nוז\"ש, הלא לאלהים פתרונים, ר\"ל לסיבת האלהים מצטרכים הפתרונים. ולכן ספרו נא לי, כי \nאני כולל כל שלשה הבחי', שהם, החלום, והשינה, שהם האלהים, והפתרון כנז\"ל: \nעוד אפשר לפרש הפסוק, כמ\"ש חז\"ל כי ידע יוסף ושמח מאד, בשמעו אלו החלומות, לפי שכלם \nמורים את הקורות אותו במכירתו וגלותו, ועלייתו למלכות. וזש\"א, הלא לאלהים פתרונים, \nכי החלומות שחלמתם, כלם הם בענין אלהים, כמ\"ש עניינם. ולכן צריכים פתרונים, א\"כ \nספרו נא לי, כי ענין חלומות אלו של אלהים, הם מורים על ענייבי, ולא עליכם בלבד כמו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שיתבאר: \nונבאר עתה חלומותיהם, כי הנה הם מורים עליהם ועליו כנזכר. הנה ג' השריגים, הם ג' \nהמוחין דקטנות, שהם הג' הנזכר. וזהו שריגים חסר י', שריגם, והוא אותיות ג' שרים. גם \nאות הש', הוא במי' פנים דאלהים דיודי\"ן, של מוח חכמה. ואות ר', הוא אחוריים הפשוטים \nדאלהים דההי\"ן, של מוח בינה. וג' אותיות יג\"ם, הם בגימטריא ב\"ן ע\"ה, והוא ב\"ן \nאותיות, שיש בפשוט ובמלוי ובמלוי המלוי דאלהים דאלפי\"ן של מוח הדעת: \nלהיות כי שר המשקים הוא נאחז במוח החכמה, הגדול והכולל שלשתם, לכן ראה בחלומו, איך \nהיה אוחז בכל ג' מוחין דקטנות דקדושה, הנרמזים בג' השריגים, ומוציא מהם היין העכור \nוהפסולת שבענבים ההם, בסוד ואסחט את הענבים, כי כל סחיטה, היא הוצאת תמצית היין \nהעכור שיש בתוכם, שהוא מזון הקליפות. כנז\"ל בפסוק ותגנוב רחל את התרפים בסוד חוה \nשסחטה עבבים ונתנה לאדה\"ר, וע\"ש. ולכן שר המשקים הנאחז בקנה, שבו שאיבת המשקים, היה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "סוחט הענבים, ומוציא שמרי היין מתוכם, ונותנם אל פרעה, שהיא הקליפה הגדולה, הכוללת \nכל בחי' העורף כנזכר, שהם בחי' האחוריים של הגרון, וממשיכו מן הקבה שבפנים, אל \nהאחוריים, ונותנם אל פרעה: \nוהנה זה מורה מעלת שר המשקים, שהיה רשות בידו להתאחז בקדושה, ולהוציא מזון לקליפה, \nולכן פתר לו שיחזור למעלתו. והרי איך חלום זה, מורה על שר המשקים עצמו. גם מורה על \nיוסף עצמו כי הוא הוא בחי' מוחין דקטנות דקדושה, אשר בו היו שולטים הקליפות, \nויונקים ממנו את היין הנזכר. וזה הוראת שעבוד יוסף בידם: \nוהנה חלום שר האופים, להיותו נאחז במוח בינה דקטנות, שהוא יותר דין קשה וחזק מאד \nמשר המשקים, לכן כל חלומו היה בבחי' אחוריים בלבד. אבל שר המשקים, ראה מוח החכמה, \nבבחי' פנים, העולה ש' דשריגים. ומוח הדעת בבחי' שלימות, כל בחי' פנים, העולה יג\"ם. \nאבל מוח הבינה שהיא דינים יותר חזקים, ראה אותם בבחי' אחוריים לבד, העולה ר' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דשריגים כנזכר. משא\"כ בשר האופים, שראה את שלשתם בבחי' אחוריים, שהם דינין תקיפין. \nולכן מלת סלי חר\"י חסר ו', מלשון חרי אף. והנה מלת חר\"י, הרי\"ש שבו הוא אחוריים \nפשוטים דאלהים, העולים בגימטריא ר'. ושתי אותיות ח\"י, הם י\"ח אותיות שיש בו, שהם ה' \nאותיות פשוטות, וי\"ג אותיות במלואו. והיו שלשה סלי חרי, כנגד ג' מוחין, וכלם בבחי' \nחרי כנזכר. ולכן שלטו בו דינין תקיפין, ונהרג. כמש\"ה, ואת שר האופים תלה: \nאבל ענין תלייה זו, עניינה הוא, כי נודע שאין הדינים מתמתקים, אלא בשרשם. והנה שרש \nכל אלו הדינים שבז\"א, הם בשערות ראשו כנודע, ועליהם נאמר קווצותיו תלתלים, שהם \nקוצין דשערי דרישיה דז\"א, שהם בסוד תל תלים, שהם ה' שמות אלהים, כמנין ת\"ל, כמבואר \nבמקומו. וזש\"ה, ואותו תלה, ר\"ל שתלאו בראשו, והעלהו למעלה לבחי' השערות, שהם מבחי' \nה' שמות אלהי\"ם, כמנין ת\"ל. ועם ה' אותיות הפשוטות, הרי תל\"ה. ר\"ל ה' שמות אלהים \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פשוטים, שאין בהם רק ה' אותיות, ועולים ת\"ל, וזהו ת\"ל ה': \nונבאר חלום פרעה דפרשת מקץ. כבר נתבאר למעלה, כי פרעה היא הקליפה הנאחזת בערף דז\"א, \nויונק מג' המוחין דאלהים דקטנות. והנה בהיות המוחין של הויו\"ת דגדלות דרך הגרון, \nשבו נאחז פרעה, מהם נמשך בחי' החלום כנז\"ל. ואז כתיב ופרעה חלם חסר ו', כמנין ג' \nההויו\"ת, שמשם נמשך לו החלום הזה. והבה היסוד של אימא, אשר מתפשט דרך הגרון עד החזה \nדז\"א, ובתוכו המוחין דגדלות, הנקראים יאור, וזהו והנה עומד על היאור. כי פרעה שהוא \nהעורף, הוא למעלה, מן הגרון, הנקרא יאור כנזכר. כי האחוריים שהם העורף, שוכבים ממש \nעל הפנים, שהוא הגרון. ולכן א\"ל יוסף, אלהים יענה את שלום פרעה, ר\"ל, כי כל אחיזתו \nהוא בשם אלהים דמוחין דקטנות, ולכן משם השפעת שלומו וטובתו. עוד אפשר לפרש, כי הנה \nהאלהים, הם שגרמו לו להיות החלום נמשך מן ההויו\"ת סתום, לפי שהם מלבישים אותם, והם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "היודעים מה שבתוכם, ולכן הם יגלו לו את פתרונו ושלומו: \nויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה: \nכבר נתבאר סוד פסוק זה, בש\"א שער ההקדמות, בדרוש כניסת המוחין, ובהגדלת זעיר כי \nיוסף שהוא היסוד דזעיר, נשאר יתום מן אמו, שלא נתחברה בו כלל, כבשאר הספירות וע\"ש: \nהגהה א\"ש, זה נרמז בר\"ת, יפה תואר ויפה מראה, ר\"ת יתום: \nעוד ירצה, כי כפי הפשט כן הוא, שהיה יתום, כי מתה רחל אמו. אבל סוד הענין, הוא במה \nשנודע ונתבאר לעיל, בפסוק ויוסף הורד מצרימה, כי היסוד דז\"א, הנקרא יוסף, נקרא מגדל \nהפורח באויר, ואין לו על מה לסמוך באימא עילאה, כי ב' הקוים שלה דנו\"ה, מתפשטים כל \nשני הקוים ימין ושמאל דז\"א. אבל היסוד שלה, אינו מתפשט בכל קו האמצעי, רק עד החזה. \nונמצא, כי היסוד דזעיר, אין אימא עילאה מתפשטת בו כלל ועיקר, ונמצא כי אין בכל ט' \nספירות דזעיר, שיהיה יתום מאמו, אלא היסוד שהוא יוסף: \n(מזולתו) עוד ירצה קרוב אל הנזכר, והכוונה היא, אל מה שכבר הודעתיך כי היסוד דאימא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "המתלבשת תוך ז\"א, מתפשט עד החזה שליש הת\"ת, ואח\"כ החסדים שבו מתפשטים בחג\"ת נ\"ה \nדזעיר, אך היסוד שבו בזעיר, שהוא בחי' יוסף, אין שם מגיע התפשטות אימא ולכן נקרא \nיתום, (ע\"כ מזולתו): \n \nפרשת מקץ\nותאכלנה הפרות יפות המראה והבריאות: \n(מזולתו) הנה הפרות יפות המראה והבריאות, ר\"ת הוא היה\"ו, כי הפוך הוי\"ה זו היא דין, \nכי מצדו בא הרעב הזה. גם ר\"ת 'את 'שבע 'הפרות, הוא אשה, לרמוז כי הדין בסוד הנקבה \nוהאשה, בסוד ה' על ו' ה' על י' נוקבא אינון. (ע\"כ מזולתו): \nויאמר יוסף אל פרעה וגו' את אשר האלהים עושה וגו': \nוקשה, הליועץ למלך נתנוהו, שאמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, ודי לו לפתור החלום \nאשר שאל ממנו. גם מלת ועתה מה עניינה. גם דהיל\"ל את אשר יעשה האלהים לעתיד, כי \nעדיין שני הרעב והשבע לא באו אז. והענין הוא, כמ\"ש ז\"ל כי על ג' דברים הקב\"ה מכריז \nעליהם בכל יום בעצמו, שלא ע\"י שליח, והם, הרעב, והשבע, ופרנס הגון על הצבור. הרעב \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מנין, שנאמר כי קרא ה' לרעב. וז\"ש, את אשר האלהים עושה ר\"ל תמיד הוא עושה הדבר הזה, \nלהכריז הוא בעצמו פעמים אחרות, הרעב והשבע, ולכן גם עתה הגיד עניינם לפרעה, וכיון \nשנתקיימו ב' הדברים הנזכר, שהקב\"ה הכריז עליהם, א\"כ ועתה ראוי שגם השלישית תקיים \nאותה, והוא פרנס הגון על הצבור. וז\"ש, ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וגו': \nויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף וגו': \nאחז\"ל, שגזר עליהם יוסף, שיקיימו מצות המילה, והלכו ליטול עצה מפרעה, ואמר להם כל \nאשר יאמר לכם תעשו. והענין הוא, במה שנתבאר אצלינו בדרוש הפסח ויציאת מצרים, כי \nאותם ק\"ל שנה, שהיו קודם שנולד משה, היה להביא אותם ניצוצות של נשמות קדושות, \nשהוציא אדה\"ר ע\"י הוצאת קרי לבטלה, בק\"ל שנה הראשונים, קודם שנולד שת בנו, שהיה גם \nהוא בחי' משה. כמבואר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים. ובתחלה באו בגופות אנשי דור \nהמבול, והיו משחיתים זרעם על הארץ, כפי שרשם ממקום שנמשכו. וחזרו להתגלגל בדור \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הפלגה וכו'. ועתה חזרו להתגלגל בדור ההוא, באותם המצריים. וידע יוסף ברוח הקדש, כי \nהם בחי' ניצוצות הנזכר, שבאו ע\"י השחתת הזרע, ולכן גזר עליהם מצות המילה, לתקן קצת \nעון שרשם הא', שבאו ע\"י פגם אות ברית קודש. ואחר שנמולו, התחילו ליתקן קצת ונתגלגלו \nבדור האחר בבני ישראל, באותם ק\"ל שנה כנזכר. ונגזר עליהם עבודה קשה, לתקנם וללבנם \nולצרפם, ובפרט לתקן עון דור הפלגה, בבנין המגדל בחומר ובלבנים, והבן זה היטב. ועיין \nבפסוק ויקם מלך חדש על מצרים, כי שם נתבאר היטב ענין זה: \n", "en": ""}]}
