{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "20", "title": "שער הפסוקים — סימן מ\"ט:", "hebrewTitle": "סימן מ\"ט:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/20/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/20/", "segments": [{"index": 1, "he": "סימן מ\"ט: \nראובן בכורי אתה וגו': \nכבר נתבאר ענין קין והבל, בפרשת בראשית וע\"ש. והנה נתבאר לעיל בפסוק כי שבעתים יק\"ם \nקין, כי נפש קין נתגלגלה במצרי. ורוחו, בקרח. ונשמתו, ביתרו. והנה קין היה הבכור, \nוא\"ל הקב\"ה, הלא אם תיטב שאת, ר\"ל, כאשר תתגלגל ותצטרף ותתלבן, ויוסר ממך חלאת \nזוהמת הנחש הקדמוני הנקרא רע, ותתחיל ליתקן בבחי' הטוב, אז תזכה לקחת מעלת הבכורה, \nהנקראת שאת. וכשנולד ראובן בכור יעקב, הנה היה בחי' קין, הבכור של אדם. זש\"ה, \n(בראשית כ\"ט) ותקרא שמו ראובן, ודרשו חז\"ל שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי, והענין \nהוא, כי עשו לקח זוהמת הרע, והבכורה הרעה של קין. אבל ראובן בני, לקח הטוב של קין, \nוזהו רא\"ו ב\"ן, ר\"ל, ראו, כי זה בני הוא הבן הבכור הראשון, שהיה בכל הנבראים, שהוא \nקין הבכור. וכשחטא ראובן במעשה בלהה, נסתלקה ממנו בכורתו הטובה של קין, הנקראת שאת, \nוהיא בחי' הנשמה שלו. ואח\"כ נתנה ביתרו, כי בו התחיל קין להתקן, כנזכר בספר הזוהר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובתקונין, על פסוק קניתי איש את ה'. ואז זכה יתרו, ולקח נשמה טובה של קין, והיא \nהנקראת בכורה, ונקראת שאת. וז\"ש יעקב לבנו ראובן, בכורי אתה, ולך יאות הוה למיסב \nבכירותא דקין, אבל לפי שחטאת, לכן יתר שאת, ר\"ל יתרו הנקרא יתר. כמש\"ה, וישב אל יתר \nחותנו, הוא עתיד ליקח זה השאת שאבדת אתה: \nלא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה: \nכבר נרמז בספר הזוהר בר\"מ ובספר התקונין, כי שילה בגימטריא משה. והוא ג\"כ משיח בן \nדוד וביאור הענין הזה הוא, במה שהודעתיך בפרשה בראשית, בענין חטאו של אדה\"ר, כי כל \nהנשמות היו כלולות בו, והיו לו נר\"ן מג' עולמות בי\"ע, ונר\"ן וחיה מד' פרצופין \nדאצילות, שהם, נוקבא, וז\"א, ואו\"א. ולכן נקרא אדה\"ר, בסוד חכמה, אבא עילאה דאצילות, \nהנקרא אדה\"ר, כי ז\"א הוא אדם תניינא. ואח\"כ כשחטא, נתמעט, ועמד על ק' אמה, הנקרא \nחלתו של עולם, כנזכר שם. וכשבא מרע\"ה, תקן חלק רב מאדה\"ר, ולכן זכה לעלות עד אימא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דאצילות: \nובזה אני מסופק איך שמעתי ממורי ז\"ל, אם נאמר שהיו בו כל הבחי', שיש מן נפש דעשיה, \nעד בחי' רוח דז\"א דאצילות, ולא זכה אל נשמה דאצילות. או אם נאמר, שגם זכה ליקח נשמה \nמאימא דאצילות, וזה הפי' הב' נלע\"ד שהוא האמיתי. והנה משיח בן דוד נאמר בו, (ישעיה \nנ\"ב י\"ג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה, ירום, מאברהם. ונשא, מיצחק. וגבה, מיעקב. \nמאד, ממשה. ועניינו הוא, שמשיח בן דוד, יזכה אף לבחי' חיה דאבא דאצילות, הנקראת \nנשמה לנשמה, מה שלא זכה אליה אפילו משה. ונמצא כי הרועה הראשון שהוא משה, הוא עצמו \nהרועה האחרון, כמו שרמזו רז\"ל במדרש. וז\"ס כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, \n(מיכה ז') ולכן שילה שהוא המשיח ומשה, עולים בחשבון א', כי הוא הוא עצמו, אלא \nשהמשיח הוא הנשמה לנשמה של משה: \nבן פורת יוסף וגו': \nכבר נתבאר עניינו בפרשת וישב, בפסוק ויוסף הורד מצרימה. ושם ביארנו, כי פורת הם \nאותיות פותר, כי הוא היה פותר חלומות, להיותו כולל האורות ד' מוחין, שהם, ע\"ב, ס\"ג, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מ\"ה, ב\"ן, שהם רל\"ב. וג' אהי\"ה שבנה\"י דאימא, שהם הלבושים של המוחין הנזכר, ועולים \nבגימטריא תנ\"ה. והנה רל\"ב ותנ\"ה, הם בגימטריא תרפ\"ז. גם נתבאר שם, טעם היות נקרא \nב\"ן וע\"ש: \nא\"ש, בגימטריא פותר, ע\"ה תרפ\"ז: \nעוד יש ענין שני, והוא, כי יוסף הוא ביסוד דזעיר, המזדווג ביסוד דנוקביה. והנה בו \nנכללים, כל אורות ד' הויו\"ת דמוחין, ע\"ב, ס\"ג, מ\"ה, ב\"ן, שהם רל\"ב. וג' אהי\"ה, \nדיודי\"ן ואלפי\"ן וההי\"ן, שביסוד דנוקבא, העולים חות\"ם כנודע, הרי תנ\"ה ורל\"ב, הם \nכמנין פורת ע\"ה: \nא\"ש, ע\"ה יעלה תנ\"ה: \nויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו אל המטה וגו': \nכבר נתבאר מ\"ש חז\"ל כל הכורע כורע בברוך וכו'. כי הנה שיעור רחל נוקבא דז\"א, היא מן \nהחזה שלו ולמטה, שהם ד' ספירות שבו לבד, ובהיות ז\"א רוצה להזדווג עמה, צריך כריעה \nבתחלה, לכפוף קומתו, ולהוריד רגליו, שיתפשטו למטה ממקום המלכות נוקביה. ואח\"כ \nהזקיפה, והיא לזקוף את נוקביה למעלה, בחצי גופו, במקום ראשי פירקין עילאין דנה\"י \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שבו. ושאר רגליו, מתפשטין למטה ממקומה כנזכר, ואז הוא ג\"כ כופף קומתו ונמצאו שוים, \nומזדווגים יחד. והנה עד\"ז, הוא נשמות הצדיקים, כי הנה תכף בעת פטירתו מן העולם, הוא \nעולה עד או\"א ונעשה שם בחי' מ\"ן, ועל ידו מזדווגים או\"א. ואז נמצא, כי הוא אוסף \nרגליו אל המטה, שהיא מלכות, הנקראת נוקב' דז\"א. ושאר גופו, הוא למעלה אצל או\"א. \nואחר שנזדווגו או\"א על ידו, אז הוא מקבל משם שפע גדול וברכות, ואח\"כ יורד למטה, \nומאז ואילך תמיד נשאר בבחי' מ\"ן אל נוקביה דז\"א, יותר בשלימות ממה שהיה עושה בחייו \nבהיותו בעה\"ז: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פרשת שמות\nויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את וגו': \nענין גלות מצרים, צריכים אנו לבארו במקום הזה, ובו יתבארו פסוקים רבים מפוזרים מזה \nומזה. כבר נתבאר בפרשת ראה, במצות זכירת יציאת מצרים, סיבת הגלות שגלו ישראל בין \nהאומות מה עניינם. ואמרנו, כי אדה\"ר היה כולל כל הנשמות, והיה כולל כל העולמות. \nוכשחטא, נפלו ממנו כל הנשמות ההם לתוך הקליפות, הנחלקות לשבעים אומות, וצריכים \nישראל לגלות שם בכל אומה ואומה, ללקט שושני הנשמות הקדושות, שנתפזרו תוך הקוצים \nההם. וכמ\"ש חז\"ל במ\"ר, למה גלו ישראל בין האומות, כדי שיתוספו עליהם גרים וכו', \nוהבן זה היטב: \nגם נתבאר שם ענין גלות מצרים, כי אז רוב הנשמות ההם, או כולם, שם היו מעורבות בין \nהקליפות, הנקראים מצרים. ואמנם ענין בחי' הנשמות ההם בפרטות, מי היו, נתבאר בדרוש \nפסח ויציאת מצרים וע\"ש: \nועתה נבאר עניינם בקצור, הנה נתבאר לעיל, בפסוק לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, כי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "צפה ברוח הקדש, שהיו ניצוצות קרי של נשמות קדושות, שהוליד אדה\"ר בק\"ל שנים \nהראשונים, הנקראים נגעי בני אדם, ר\"ל, אדה\"ר. וע\"י ענוג שהיה מתענג בהוצאתם, בסוד \n(קהלת ב' ח') ותענוגות בני אדם שידה ושידות, הם לילית ונעמ\"ה וכו'. ונתהפכו ונעשו \nנגעים, תמורת ענוגים. ולכן גיירם, ומהל אותם: \nוהנה הענין הוא, במה שנתבאר אצלינו, בענין קין והבל בפרשת בראשית שרוב הנשמות באות, \nמבחי' חו\"ג המתפשטות בגופא דז\"א, ולא מן הדעת עצמו. אמנם הטפות הנזרקות ע\"י שכבת \nזרע לבטלה, הם מתאוות הזכר לבדו, שנתעורר דעתו אל הזווג, והוציא הטפות ההם מלמעלה, \nמן הדעת עצמו העליון, ולא מצא את נוקביה מוכנת לכך בעולם האצילות, כי ירדה למטה ע\"י \nהפגם, ואז יצאו לחוץ, ולקחום הנקבות של הקליפות, ונצטיירו בגופם והולידום, והם שדין \nורוחין ולילין, ונקראים נגעי בני אדם, כמבואר אצלינו באורך, בענין הק\"ש של זמן \nהשכיבה, וע\"ש היטב: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נמצא, כי כל אותם השדין ורוחין, שנבראו באותם ק\"ל שנה שפירש אדם מחוה כנודע, כלם \nנשמות עליונות קדושות מבחי' הדעת, ונתערבו בקליפות, וצריכות גלגולים רבים לצרפם \nוללבנם, עד תום חלאתם מהם, ע\"י גלגולים רבים. ולכן תמצא, כי לא נולדה אומת ישראל, \nעד יעקב ואילך, כי כל רוב הנשמות היו מעורבות בקליפות, והיו הולכות ומתבררות, \nומתגלגלות מדור לדור, ולא התחילו תיקונם, עד יעקב בחיר שבאבות, שתקן את אדה\"ר, וגם \nאז התחיל תקון בניו, הם הנשמות הנזכר, והיו מתבררים והולכים בגלות מצרים, עד שיצאו \nישראל ממצרים: \nוז\"ס פסוק (דברים ד' ל\"ד) או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. וארז\"ל, עם מקרב \nגוי לא נאמר, אלא גוי מקרב גוי, והבן זה מאד, כי היו ממש בתוך קרבם של הקליפות, \nוהיו גוים כמותם, ונצטרפו ונתלבנו ונלקהו מקרב הגוים ההם ממש: \nוהנה התחלת גלגולם היה בדור המבול, ולהיותם משרש המר ההוא, שיצאו ע\"י השחתת הזרע של \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נגעי בני אדם הראשון, לכן היו מורדים וכופרים בשי\"ת, ועיקר חטאם היה בהשחתת זרעם על \nהארץ, וכמש\"ה (בראשית י\"ג) כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. וז\"ס (שם ו' ז') וינחם \nה' כי עשה את האדם בארץ, הנאמר בדור המבול, לרמוז כי הם בחי' בני אדה\"ר עצמו, שיצאו \nבהשחתת זרעו באותם ק\"ל שנים. גם ז\"ס (שם) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, ונודע כי \nהמשחית זרעו נקרא רע, בסוד (שם ל\"א ז') ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', כנזכר בספר \nהזוהר בפרשת ויחי, כי ז\"ס (תהלים ה' ה') לא יגורך רע: \nונמצא, כי דור המבול שיצאו בהשחתת זרע אדם, נקראים (בראשית ו' ה') רעת האדם ממש. גם \nזהו אומרו ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי, לרמוז כי הם הם בחינת נשמות השחתת זרע \nאדה\"ר עצמו שנברא, והיה יציר כפיו יתברך ממש. וז\"ש, (שם) וכל יצר מחשבות לבו רק רע \nכל היום, כי כל תגבורת יצרם, היה השחתת זרע הנקרא רע, לפי שמשם נמשכו גם הם, ואז \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נמוחו גופם במבול, תמורת טיפת רותחין של השחתת זרעם על הארץ. וכמ\"ש חז\"ל ברותחין \nקלקלו וברותחין נדונו: \nאח\"כ נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה, וגם הם הרעו כאבותם, אך לא בהשחתת זרע. וזש\"ה, \n(בראשית י\"א ה') וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני אדם, ודרשו בספר \nהזוהר ובמדרשי רז\"ל, בני האדם ממש, זה אדה\"ר, לרמוז כי הם הם בניו ממש, שיצאו \nבהשחתת זרע: \nאח\"כ נתגלגלו פעם שלישית באנשי סדום, ולכן נאמר בהם (בראשית י\"ג י\"ג) ואנשי סדום \nרעים וחטאים לה' מאד. לרמוז, כי היו רעים מבחי' השחתת זרעו של אדם, הנקרא רע כנזכר: \n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ודע כי אני מסופק בזה, כי נלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל, כי ג' בחי' טפות השחתת זרע שיצאו \nמאדה\"ר, כי בראשונה כשאכל מעץ הדעת, ונסת לקול הנחש, אז נתערבה זוהמת סמא\"ל ונחש, \nשהם דכר דקליפה כנודע, באדם ואשתו, ואז השחית זרעו בקליפות, וטרם נגמר יציאת כל \nהזרע ההוא לבטלה, בא על חוה אשתו, ואז נותן בה בחי' טפת זרע לבטלה, שהיתה עקירה מן \nהדעת. וגם טפה אחרת קדושה, ומב' בחי' אלו נולד קין, כלול מטו\"ר כנזכר בזוהר. רע, \nמצד זוהמת הנחש, שהיא טפת השחתת הזרע. וטוב, מטפה זרעיית דקדושה ממש, הרי ב' בחי'. \nועוד בחינה שלישית, היתה אחר שנולד קין והבל, כי פירש אדם מאשתו והיה מוליד נגעי \nבני אדם ק\"ל שנה, עד שהוליד לשת, ואז חזר בתשובה. וכנגדם היו ג' דורות, דור המבול, \nודור הפלגה, ואנשי סדום. זהו הנלע\"ד ששמעתי: \nאבל מה שאני זוכר ודאי ששמעתי ממורי ז\"ל, הוא, כי נודע שאדה\"ר עבר על שבע מצות \nשנצטווה, וכנזכר לרז\"ל בחי' חטאים גדולים רבים אחרים, והנה אחד מהם הוא, שחטא בגזל, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שנצטווה ומעץ הדעת לא תאכל, ואכלו בגזל, שלא ברשותו יתברך שהיא בעל הגן. ובזה תבין, \nלמה נצטוו בני נח בז' מצות ההם, אלא הענין הוא, לתקן מה שחטא אדם בכלם. גם היה \nמשחית זרעו, באותם ק\"ל שנה כנודע. ולכן היו דור המבול משחיתים זרעם, וגם לא נחתם \nגזר דינם אלא על הגזל, כי אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. ושניהם נרמזו בפסוק זה, \n(בראשית ו' י\"ב) ותשהת הארץ לפני האלהים, ותמלא הארץ חמס. ותשחת הארץ הוא השחתת \nזרעם, ותמלא הארץ חמס שהוא גזל: \nוהנה גם קין היה מעורב מטפת השחתת זרע אדם אביו כנז\"ל, וכמ\"ש במ\"א ולכן גם הוא נדון \nבעונש המבול, כמ\"ש ז\"ל על פסוק (בראשית ז' כ\"ג) וימח את כל היקום, זה קין, שהיה \nתלוי ברפיון. וכמ\"ש בפסוק זה, כי היקום בגימטריא קין ע\"ה, ואז נתקן קין גם הוא \nמבחי' השחתת הזרע הכלולה בו: \nוהנה מצינו ג\"כ, שחטא אדה\"ר הוא, שכפר בעיקר, כנזכר בגמרא סנהדרין. וכנגדם היו דור \nהפלגה, שבנו מגדל, וכפרו בעיקר, ורצו לעלות בקרדומות לרקיע, להלחם בעיקרו של עולם, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כנודע. גם מצינו, שאדה\"ר עבר על הדינים שנצטווה עליהם, כנודע כי היא אחת מז' מצות \nשנצטווה עליהם, ועבר על כלם. וכנגד זה היו אנשי סדום מרשיעים במצוה זו, להעמיד \nעליהם דיינים זייפנים שקרנים, כנזכר בתלמוד ובמדרשי רז\"ל: \nוהנה אחר שנתגלגלו ג\"פ בג' דורות הנזכר, וכתיב (איוב ל\"ג כ\"ט) הן כל אלה יפעל אל \nפעמים שלש עם גבר, אז חזרו להתגלגל פעם רביעי במצרים, בבני ישראל, שהיו נולדים אז \nבדור הגלות ההוא, ואז התחילו ליתקן: \nובזה יתורץ לך קושיא אחת גדולה, שנתחבטו בה גדולי עולם, ואפילו בספר הזוהר, בפרשת \nשמות, שאל ר\"א לרשב\"י אביו, טעם לגלות מצרים, למה היה הגלות ההוא. ועוד למה במצרים, \nיותר משאר ארצות. ועוד יש תוספת שאלה, והוא, למה היה הגלות באופן השעבוד המכוער \nההוא, (שמות א' י\"ג) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו': \nוהענין מבואר עם הנז\"ל, כי נשמות אלו נטבעו בקליפות באומת מצרים, ולכן לפי שבתחלה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בדור המבול חטאו בהשחתת זרעם, אשר לכן נמוחו אז בימי המבול מים רותחין, לכן גם עתה \nגזר עליהם פרעה, (שם א' כ\"ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולא גזר אלא על הזכרים, \nלפי שהם חטאו בהשחתה הזרע, ולא הנקבות. וכנגד מה שחטאו בגלגול דור הפלגה, (בראשית \nי\"א ד') הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשרפה, לבנות את העיר ואת המגדל, לעלות ולכפור \nבעיקר להלחם בו, לכן עתה נאמר במקומו הבה נתחכמה לו. כנגד (שם) הבה נלבנה לבנים, \nוימררו את חייהם, לבנות פיתום ורעמסס, כנגד העיר והמגדל ההם: \nודע, כי ב' בחינות היו, כי יש נשמות שנתקנו לגמרי, ונתגלגלו בבני ישראל ההם שבדור \nההוא אחר שירדו למצרים. ויש בהם נשמות, שלא נתקנו, ונתגלגלו בבני המצרים עצמם, אותם \nשמל יוסף, כנז\"ל בפסוק (בראשית מ\"א נ\"ה) לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וזש\"ה, \nויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל. והנה תחלה קראם עם בני ישראל, ואח\"כ ויקוצו מפני \nבני ישראל, ולא הזכיר עם. ושאלה זו נשאלה בספר הזוהר בפרשת שמות. והענין הוא, כי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הנה יוסף גזר מילה על אותם המצרים כנזכר. וגם יעקב אביו, ארז\"ל שגם הוא היה מגייר \nגיורים במצרים, והם בחי' הנשמות הנזכר: \nהגהה א\"ש, נזכר זה בדברי רז\"ל, בפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו קרי ביה מגיורי \nאביו, שהיה מגייר גיורים, כאבותיו אברהם ויצחק: \nוהאנשים האלה לא נתערבו עם שאר המצריים, והיו בעריהם נוהגים מנהג בני ישראל. וכמ\"ש \nבפסוק (שמות מ\"ז) ואת העם העביר אותו לערים, שהם אותם הגרים שקיימו מצות המילה, \nוהפרישם בערים מיוהדות, והיו ניכרים משאר המצריים, ולא היו מעורבים בהם. ופרעה ראה \nב' בחי' אלו. וכנגד הגרים, אמר הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, כי הם בחי' הערב רב \nשעלו עם ישראל, שהיו כפלי כפלים מישראל, כמ\"ש רז\"ל. והם העם של בני ישראל, ואינם \nבני ישראל עצמם, והם היו רב ועצום משאר המצרים, הנקרא עמו של פרעה, משא\"כ בישראל, \nכנודע מפסוק ושלישים על כלו, שהיו שלשים מצריים, כנגד כל אחד ואחד מישראל. וכנגד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ישראל עצמם, אמר ויקוצו מפני בני ישראל, ולא נאמר מפני עם בני ישראל, כי עיקר שנאתו \nהיתה עם בני ישראל, שהם העיקר ולכן הבה נתחכמה לו לישראל עצמו, ועי\"כ יתבטלו הגרים \nהנקראים עם בני ישראל. והרי נתבאר טעם שעבוד וגלות ישראל בדור ההוא, וגם למה היה \nבמצרים, וגם למה היו אותם השעבודים, ואותם הגזרות המשונות. ובספר הזוהר פרשת תשא על \nפסוק כשושנה בין החוחים, יש רמז גדול למה שביארנו: \nועתה נבאר ענין גאולתם, ולמה היו ע\"י מרע\"ה. ולכן נבאר ענין מרע\"ה, הנה מרע\"ה, הוא \nבחי' הדעת עצמו דז\"א, אשר ממנו יצאו טיפי השחתת הזרע של אדה\"ר, שהם בחי' כל בני \nישראל, שבאותו הדור דגלות מצרים כנזכר, ונמצאו כי כל ישראל, וגם כל הערב רב שיצאו \nממצרים, כלם ענפים וניצוצות טיפי הזרע, שיצאו מן הדעת עצמו העליון, והם ענפיו של \nמרע\"ה. אלא שישראל היו נתקנים. והערב רב, לא היו נשמות נתקנים עדיין כפי הראוי להם \nכנזכר: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והנה נתבאר לעיל, בענין קין והבל, איך מרע\"ה נרמזו בו ג' גלגוליו, והם ממטה למעלה, \nמשה, שת, הבל. ר\"ת משה. ונתבאר שם, כי קין והבל, הם מן הדעת עצמו דאדה\"ר, שהוא כנגד \nז\"א, אלא שזה מן החסדים, וזה מן הגבורות: \nונניח עתה מלבאר ענין קין, ונבאר ענין הבל. והנה כשאדה\"ר הוליד כל אותם נגעי בני \nאדם, אחר שנולד הבל, בק\"ל שנים הראשונים, כי כלם היו נצוצות וענפים של הבל, ולהיות \nשהבל היה מעורב גם הוא מטו\"ר, אלא שהטוב היה מרובה על הרע, להיותו חסדים, משא\"כ \nבקין להיותו גבורות. ולכן גם ענפיו נתערבו ברע, באותם ק\"ל שנים הראשונים, שפירש \nמאשתו. ואח\"כ שכבר פסקו תולדות ההם של השחתת זרע, אז חזר ונדבק באשתו חוה, אחר ק\"ל \nשנה, והוליד את שת בנו, בדמותו כצלמו, והיה טוב ולא רע כמו הבל, והתחיל הבל להתקן \nבו בשת: \nוהנה אותם הענפים שלו, של השחתת הזרע, נתגלגלו בכל אותם הגלגולים הנז\"ל, עד שבאו \nלמצרים, ונתגלגלו שם כנזכר. והנה זמן גלות מצרים. משנכנסו לה בני ישראל, היו רד\"ו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שנים. ובק\"ל שנים הראשונים, התחילו הענפים להתגלגל בבני ישראל ובערב רב כנזכר, והיו \nנצרפים ומתלבנים ומתבררים הטוב מן הרע, ולא נגמר ברורם, עד תשלום ק\"ל שנים ההם, \nכדוגמת ק\"ל שנים שפירש אדם והולידם כנזכר. ואחר שנשלם גלגולם ובירורם, אז נולד \nמרע\"ה, כנודע כי משה היה בן פ' שנה בצאתם ממצרים והנה ק\"ל ושמונים, הם רד\"ו, כי לא \nיכול משה שהוא הדעת עצמו הטוב לבא, עד שיתבררו ניצוצותיו הטוב מן הרע, ולכן כשנשלם \nבירורם, נולד הוא: \nוזהו טעם מ\"ש רז\"ל כי בו ביום שהושלך משה, נתבטלה גזרת השלכת הזכרים ליאורה, לפי \nשכבר נשלמו כלם לבא כנזכר. וזהו טעם נכון, בענין עמרם שפירש מיוכבד, עד היותה בת \n", "en": ""}]}
