{"bookId": "kabala-6f90e09744b1", "part": "1", "torah": "23", "title": "שער הפסוקים — קטע 23", "hebrewTitle": "קטע 23", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-6f90e09744b1/1/23/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-6f90e09744b1/1/23/", "segments": [{"index": 1, "he": "יעקב קדמאה, הוא החצון, ולכן לא שלים. ויעקב תנינא, הוא הפנימי, ולכן הוא שלים, כי \nהוא הארה גדולה יותר מיעקב החצון. וזולת זה נקרא יעקב החיצון בשם כפול, יעקב יעקב, \nכי הוא יוצא אחר ב' בקיעות, ולכן יעקב אותיות יבקע: \nעוד יש טעם שלישי, למה נכפל שמו, והוא, כי שני בחינות הארות יש מחוץ לזעיר כנגד \nפניו, הם, הארת דור המדבר, והארת יעקב להלאה ממנו. וכנגד שתיהם, נאמר יעקב יעקב. \nוג' פירושים אלו, נרמזו בפסוק (בראשית כ\"ז ל') ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק \nאביו וגו'. כי בכל פירוש מהם, נתבאר ענין ב' יציאות שיצא יעקב, והענין מבואר: \nוא\"ת, והרי דור המדבר, למה לא נקראו בשם יעקב, כי גם הם יוצאים ע\"י בקיעה. ועוד \nשאלה שנית, כי הרי דור המדבר בניו של יעקב הם, ואיך הם יותר קרובים אל ז\"א, ויוצאים \nבתחלה טרם שיצא יעקב אביהם: \nוהתשובה היא, במש\"ל, וגם נתבאר בפסוק ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו', \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כי הנה יעקב היה הולך ומתעלה ממדרגה למדרגה, ובראשונה נעשה מרכבה אל יעקב החיצון, \nואמ\"כ נתעלה ביעקב הפנימי, ואח\"כ נתעלה ונקרא ישראל, שהוא ז\"א עצמו. ונמצא, כי \nאעפ\"י שדור המדבר קרובים יותר ממנו לז\"א, זהו בראשונה. אבל אח\"כ, נתעלה בתכלית \nהעלוי כנזכר: \nועוד, כי אפילו יעקב עצמו החיצון, גדול הוא מדור המדבר, כי עיקר ההארה הזאת היוצא \nמיסוד דאבא, אינה אלא להוציא את יעקב, ולכן היא הנקרא ע\"ש הבקיעה. אבל דור המדבר, \nהיא הארה טפילה אליו, אעפ\"י שהיא יושבת בראשונה, כי אינה רק בחי' לאה אשת יעקב הזה, \nועיקר ההארה שלה, הוא בסוד אור החוזר מיעקב אליה, וכמו שנאריך בתרוץ שאלות אלו \nלמטה, בענין דור המדבר וע\"ש: \nועתה צריך שנבאר למה אין מחובר יעקב עם ז\"א מצד פנים, כמו רחל בצד אחור. וכבר לעיל \nתרצנו קושיא זו, כי רחל היא נוקביה דז\"א, והיא אספקלריא דלא נהרא מגרמה כלום, וצריך \nשבעלה יזון ויפרנס ויספיק לה כל צרכיה. ולכן הוצרכו להתחבר יחד, ולהיותה עצם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מעצמיו, ובשר מבשרו, כדי שגם אחר שתנסר מאחוריו, ותחזור פב\"פ עמו, יהיה לו אהבה \nגמורה עמה, וחשק גמור להספיק צרכיה, כי אשתו כגופו דמיא. משא\"כ ביעקב עם זעיר: \nוגם עם טעם אחר שביארנו לעיל, והוא, כי זו\"ן היו אחוריהם נעשים מן הגבורות דאימא, \nולכן נתחברו יחד אב\"א. אבל האורות של יסוד דאבא, אינם מאירים בז\"א בקביעות, כי הרי \nהם מכוסים בתוכו, ותכלית הארתם אינה, אלא לצורך יעקב, שהוא אחוריים דאבא, כמבואר \nאצלינו. ולכן איננו מתחבר עמו ומתדבק עמו, לשיצטרך נסירה להפרידם, כדרך רחל עם ז\"א: \n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וז\"ס (ירמי' ל\"א ג') מרחוק ה' נראה לי, כי הארות אבא כלם הם מרחוק, ולא מקרוב. ולכן \nאינו נדבק יעקב בקרוב עם ז\"א. ונודע מ\"ש בס\"ה, על פסוק ותתצב אחותו מרחוק, כי חכמה \nנקרא מרחוק, וטעמו מובן עם הנזכר: \nוהנה ב' הפרצופין אשר מימין יעקב ומשמאלו, הם בחינת ערב רב שיצאו ממצרים עם ישראל \nונתגיירו, ולכן הם בצד ימינו של יעקב. ועשו, בשמאלו של יעקב. ולכן לא נתגייר, ובזה \nאת המילה ואת הבכורה וכו': \nוהנה עיקר ההארה היוצאה מיסוד דאבא היא ביעקב, שהוא כנגד פנים דזעיר ממש, וההארה \nההיא נמשכת ביושר. אבל שתי ההארות שיש בצדי יעקב, אינם נמשכות ביושר מפנים דזעיר, \nרק הם נוטים אל האלכסון בקרן זוית, ולכן הארתם מועטת. ועכ\"ז, הימני גדולה הארתו מן \nהשמאלי. ולכן יעקב שהוא באמצע, הארתו גדולה מאד, ואין החיצונים שולטים בצד הפנים \nכלל, ולכן היה בחיר שבאבות, ובפרט אחר שנתעלה במדרגת ז\"א עצמו, כנזכר לעיל בפסוק \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. ועכ\"ז יש בו בחי' דין, כי כן יעקב \nבגימטריא שני שמות אלהי\"ם, עם מספר עשר אותיותיהם, כמ\"ש בפרשת וישלח, ובריש פרשת לך \nלך: \nוהערב רב אשר מימינו, היא הארה מועטת, לכן שלטו בהם החיצונים, והיו גוים. ולהיותם \nנמשכים מיסוד דאבא שהוא משה, כמ\"ש לעיל בדרוש שקודם לזה, לכן טרח מרע\"ה להוציאם \nממצרים, ולגיירם, ונקראו על שמו, כמש\"ה (שמות ל\"ב ז') כי שחת עמך וכו', וכמ\"ש בדרוש \nשקדם. כי לכן ערב רב בגימטריא דעת, שהוא דעת עליון שביסוד דאבא, ומשם נמשכת הארתם \nלחוץ: \nועשו אחיו אשר משמאל יעקב, היא הארה גרועה מכל ההארות כלם של יסוד דאבא, אם להיותה \nבשורה החיצונה מכלם, הרחוקה מז\"א. ואם להיותה בצד השמאל, ובפרט שהיא הארה נמשכת \nבאלכסון, שהיא גרועה ומועטת כנזכר, ולכן שלטו בו הקליפות יותר מבערב רב, ולא נתגייר \nכלל: \nוזהו הטעם שהיה יצחק אביו רוצה לקרבו ולגיירו, ולתת לו הברכות והבכורות, לפי שגם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הוא מן השמאל, כמו יצחק שהוא שמאלו דז\"א כנודע. ולכן עשו בגימטריא שני שמות אלו \nקפ\"ד, שהוא אחוריים הממולאים דהוי\"ה ז' יודי\"ן שביסוד דאבא, כנז\"ל בדרוש שקדם, ועם \nעשר אותיותיו שבאחוריים ההם הפשוטים, הרי צד\"ק, ולהיותו סמוך עם יעקב, רצה להתאחז \nג\"כ בו מבחי' ב' אלהי\"ם שבו, עם עשר אותיותיהם העולים יעקב כנזכר, כי גם הם דינים, \nורצה להתאחז בהם, ולכן צדק ויעק\"ב בגימטריא עשו. גם בזה תבין, איך יעקב ועשו הם \nאחים סמוכים זה עם זה למעלה, כשני אחים ממש: \nובזה יתבאר פסוק ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצדו, רמז \nבזה, כי מקום עשו, הוא בצדו של יעקב, וז\"ש ועשו אחיו בא מצדו, קרי ביה מן צידו ממש, \nכי בשמאלו הוא עומד כנזכר. גם רמז, כי אין מקומו בצדו של יעקב הפנימי, רק בצדו של \nיעקב החצון, אשר נעשה ע\"י ב' יציאות, כמבואר לעיל ג' פרושים. וז\"ש, ויהי אך יצא \nיצא, שתי יציאות יעקב, מאת פני יצחק, העומד תוך זעיר, בסוד הגבורות שבו כנודע. ואחר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "צאתו ב' היציאות הנזכר, הוא בשורה השלישית החצונה, אז נעשת הארת עשו, מצדו של יעקב \nהשמאלי, ולכן מצידו מלא יו\"ד באמצע: \nוהנה נודע כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ולכן אנו צריכים לבאר פסוק זה בדרך הסוד, \nנמשך אחר פשוטו של מקרא, וזה עניינו, והנה גם צריכים לבאר עתה, שאלה חזקה, כי מאחר \nשיעקב עומד לצד פנים דז\"א, א\"כ איך זעיר הוא מזדווג עם רחל נוקביה פב\"פ, והנה יעקב \nהוא עומד שם. והנה ביאור שאלה זו, נתרצה בפסוק הנזכר, ויובן במ\"ש בספר הזוהר דמדרש \nשיר השירים בענין אלפא בית\"א דא\"ת ב\"ש, כי בעת שנעשה זווג העליון דזו\"ן, אז סטרא \nאחרא אינה שמחה בשמחת סטרא דקדושה, והיא הולכת ומתרחקת משם, בגין דלא למחדי בחדוה \nדילהון. וביאור המאמר ההוא, נרמז בזה הפסוק, ויהי אך יצא יצא יעקב וכו'. פי', הנה \nכאשר רחל נוקבא דזעיר, רוצה לחזור פב\"פ, אז סטרא אחרא שהוא עשו הנזכר, אשר אעפ\"י \nששרשו במקום הקדושה, נתאחזו בו החצונים כנז\"ל, להיותו מצד שמאל ונגרר אחריהם, ואז \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וילך עשו השדה לצוד ציד להביא, והוא השדה החיצון, שעליו נאמר כי בשדה מצאה, והיא \nמדור הקליפות סטרא דחורבה ושממה, ואינו סטרא דישובא. וכיון שעשו יצא ממקומו אל שדה \nהקליפות, אז מקומו פנוי, ונכנס יעקב ונוטל את מקומו, וכל ההארות ההם שהיו נמשכים אל \nעשו בהיותו שם, לקחם עתה יעקב. וז\"ס הברכות שלקח יעקב מיצחק, שהיה רוצה ליתנה לעשו. \nואז רחל נוקבא דזעיר נכנסת ועומדת במקום יעקב, פב\"פ עם ז\"א, ומזדווגת עמו: \nוא\"ת, והרי עדיין הארת דור המדבר מפסקת בינה לבינו. והתשובה היא, כי אותה ההארה \nהנקראת דור המדבר, לא נתקיימו רק באותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר, וכל הזווגים \nהנעשים בזמן ההוא, היתה עם ההארה הזאת הנקראת דור המדבר, כי היא אשת יעקב כמ\"ש \nלקמן. וכאשר רחל מזדווגת עם ז\"א, אחר המ' שנה, כבר נתבטלה משם הארת דור המדבר, \nועומדת שם במקומה, בסוד בארה של מרים, כמ\"ש עניינו לקמן וע\"ש: \nאמר עוד כשמוע עשו את דברי אביו וכו', הנה קשה כפי מה שאמרנו, כי ברצונו יצא השדה, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אבל גם זה יובן במ\"ש שם במדרש שיר השירים של הזוהר, וגם בפרשת תרומה דף קל\"ד ע\"א, \nכי בעת שרוצים להזדווג זו\"ן, באים במרמה עם סטרא אחרא שהוא עשו הנזכר, ומכריזים \nואומרים, הזדמנו לשמחת המלך הקדוש. וסטרא אחרא אלו היה יודע, שהשמחה היא ענין זווג \nממש, לא היה מסתלק משם, ואדרבא היה עומד שם, כדי לקחת חלקו מן השפע והברכות הנשפעות \nמן הזווג ההוא. אבל הוא חושב שהיא שמחה אחרת, שכל בחי' הקדושה מתקבצים יחד, ולכן \nאין לבו עמהם, ונפרד מהם, כי אין לו שמחה בהם, והולך לו: \nוכאשר חוזר ובא מן השדה, ואומרים לו בא אחיך במרמה ולקח ברכותיך, שנתנו מן הזווג \nהעליון, ע\"י מרמה ורימו אותך. אז צועק צעקה גדולה על המרמה הזאת שנעשת לו, ושואל \nחלק ברכותיו שהיו ראויות לו. ונמצא, כי אומרו ועשו אחיו בא מצדו, ר\"ל ועשו אחיו בא \nמן השדה, וישב מצדו של יעקב, כי שם הוא מקומו כנז\"ל. והרי נתבאר ג' פרצופים, שבשורה \nהחיצונה מכלם, ושלשתם עומדים בבחי' אחור בפנים. כי פניהם הם לצד החצון, ואחוריהם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לצד הפנים של ג' פרצופים אשר בשורה הב' שהיא האמצעית: \nשורה האמצעית, היא ג' פרצופים אחרים, והם, דור מדבר באמצע, וב' המטות הנזכר בתורה. \nהא' נקרא מטה סתם, הוא בצד ימין דדור המדבר. והב' נקרא מטה האלהים, הוא בצד שמאל \nדדור המדבר. ולכן נקרא מטה האלהים, כי היא בשמאל כנזכר בזוהר פרשת בשלח דף מ\"ח ע\"א. \nוגם נתבאר בס\"ה, כי ב' מטות היו. ושלשתם עומדים בבחי' אחור בפנים, ר\"ל כי פניהם לצד \nהחיצון, כנגד אחוריהם של ג' פרצופין דשורה החיצונה כנז\"ל, אבל אחוריהם הם לצד הפנים \nשל שורה הפנימית, שבה ג' פרצופין, שהם, ז\"א, ומן, וענני כבוד, כמ\"ש לקמן. ולהיות כי \nזו השורה היא יותר קרובה לז\"א, ולכן אין בהם אחיזה אל החצונים, כמו בשורה החיצונה, \nשנתאחזו החיצונים בערב רב ובעשו, שבימין ושמאל. ויעקב האמצעי לבדו, היה שלם מכלם, \nולא שלטו בו כנז\"ל: \nונבאר תחלה ענין המטות כי ביאורם מועט. הנה טעם היותם נקראים מטות, לשתי סיבות, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "האחד הוא, לפי שהיסוד דאבא, אשר משם נמשכו, הוא צורת ו' זעירא כנודע, וגם המטות \nההם, הארותיו היוצאות ממנו, הם צורת ווי\"ן, כעין מטות ארוכות. הטעם השני, הוא מלשון \nנטיה, כי הארתה אינה יוצאת ביושר כלפי פנים, אלא נוטה דרך הקרנות באלכסון, מימין \nדור המדבר ומשמאלו: \nולהיות כי מרע\"ה הוא היסוד דאבא כנז\"ל, ולכן נתנו לו ב' מטות אלו, לעשות בהם את \nהאותות, כי הנה ע\"י ב' מטות אלו היוצאים מהארתו, ניכר את האור שבפנים. ונודע כי כל \nאותות מסטרא דיסוד, כנזכר בתיקונין, בסוד (בראשית ט' י\"ב)זאת אות הברית, וכל מעשיו \nוגבורתו של משה הפנימי, שהוא יסוד דאבא, נעשה ע\"י שתי המטות האלו, שהם הארותיו: \nואמנם הארת דור המדבר, זה עניינו, הנה נתבאר לעיל, כי עיקר ההארה האמיתית בכחה \nובגבורתה, היא באמצע, לפי שיוצאה ביושר, ולא בדרך נטיה. ולכן בשורה החיצונה, עיקר \nההארה היא ביעקב. ולכן לא שלטו בו החיצונים כנז\"ל, אבל בערב רב ועשו, שהם מן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הצדדים, הם הארות גרועות ומועטות, ולכן שלטו בהם החיצונים. גם בשורה זו האמצעית, \nעיקר ההארה היא בדור המדבר, שהיא האמצעית. ושתי ההארות שבצדדיו, הם טפילות אליו, \nונקרא מטות כנזכר: \nוהנה הארה זו, הנקראת דור המדבר, היא, כמו שיש לאה אשת ז\"א, שיצאת פנים באחור עמו, \nמן החזה ולמעלה. כן יש לאה אשת יעקב כנז\"ל, אשר פניה כנגד אחורי יעקב, ואחוריה כנגד \nפני ז\"א מן החזה ולמטה. ולהבין אופן תיקונה, צריך שתעיין בדרושי התפילין בענין \nתפילה של רחל ושל יעקב, ומשם יתבאר עניינם: \nוזהו בקיצור, דע, כי כמו שהודעתיך שם, כי לאה אשת ז\"א היא בערפו, בסוד קשר של \nתפילין דראש דזעיר, וציורו אות ד', כנזכר שם, לפי שלוקחת הארת ד' אלפי\"ן, שבארבע \nאהי\"ה שהם הלבושין דמוחין דזעיר, ונעשים בה בחי' מוחין, והם בגימטריא מד\"ת, וכשתסיר \nבחי' כללות הד' אלפי\"ן, ששרשם נשאר בז\"א, יהיה ת\"ם. וכן הוא בלאה זו אשת יעקב הזה, \nכי הוא קשר תפלה של ראשו והיא נקראת תם. וז\"ס (בראשית כ\"ה כ\"ז) ויעקב איש תם. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כמד\"א, (רות א' ג') איש נעמי. בעלה דלאה הנקרא תם: \nוהנה שם נתבאר, כי קוצא חד דשערי, נמשך ויורד אחורי רישא דז\"א, עד כנגד החזה שלו. \nוהוא מכה הארותיו שם בגופא דזעיר עצמו מאחוריו, ובוקעת שם, ועוברת הארותה בכח החזק \nשל ההכאה, ובוקע גם דרך פנים דז\"א, ממקום החזה. ואז ממשיך עמו מהארות נה\"י דאבא, \nונה\"י דאימא, מבחי' פירקין תניינין דילהון, המתלבשים תוך חג\"ת דזעיר כנודע, ומוציא \nהארות אלו לחוץ מז\"א, ומכה גם בעורף רישיה דיעקב העומד שם, ואחוריו כלפי פנים דז\"א, \nונכנס תוך מוחין דיעקב, ומוציא וממשיך הארות המוחין דיעקב עמו, וחוזר ובוקע צד פנים \nבמצחא דיעקב, ומוציא שם ההארות ההם בבחי' אור המקיף, הנקראים תפילין של ראש דיעקב: \nוכל זה הוא בסוד אור ישר. ואח\"כ בכח רבוי האורות המכים בחוזק, חוזרת ההארה לצד \nאחור, בסוד אור חוזר, וחוזרת ונכנסה תוך מוחין דיעקב, ויוצאים דרך העורף ממקום \nשבאו, ושם מאירים ועושים בחי' לאה זו, הנקראת דור המדבר. ונקראת קשר תפילין דראש של \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יעקב. וחוזרת ההארה ההיא ליכנס בגופא דזעיר, ויוצאת לצד אחוריו כנגד החזה, ונכנסת \nבעורף רחל העומדת שם אב\"א, ועוברין כל המוחין שלה עד שיוצאת במצחה, ושם עושה בה אור \nהמקיף, הנקרא תפילין של ראש דרחל, אבל בבחינת ז\"א עצמו, נקרא תפילין של יד שלו, לפי \nשראש רחל שם הוא בשמאלו, כמבואר שם באורך: \nוהנה הבט נא וראה, כמה מיני הארות מאירים בדור המדבר הזה. כי הנה בתחלת הכל, יוצאת \nהארת יסוד דאבא, אשר מן החזה ולמטה לחוץ, לעשות שם פרצופו של יעקב, בשורה החיצונה \nכנז\"ל. ולהיות יעקב רחוק מז\"א לסיבות הנז\"ל שם, ואינו דבוק עמו כרחל, לכן מוכרח הוא \nשתכף בצאת ההארה מזעיר, יעשה שם הארה אחת בלי ספק, ואח\"כ תלך ותמשך להלאה, ושם \nמוציאה את יעקב. ובודאי כי עיקר ההארה היא ליעקב, ואותה ההארה אשר בינו לבין זעיר, \nהיא הארה מועטת, כעין חותם הנחתם: \nואח\"כ יצתה אותה ההארה, שע\"י קוצא דשערי דזעיר כנזכר, ונמשכה בבחי' אור ישר בתחלה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כנזכר, ואז טרם שתגיע ביעקב, פוגעת בהארה הנזכרת הנחתמת שם בבחי' חותם, ומאיר בה, \nונתוסף בה יותר הארה מבראשונה. אבל עכ\"ז, אף גם עיקר הארה זו דאור ישר, עיקרה היא \nביעקב, ע\"ד הנזכר. ואחר אשר עשתה תפלה של ראש דיעקב, וחזרה לאחור בבחי' אור חוזר \nכנז\"ל, ובהגיעה בעורף דיעקב, באותה ההארה אשר שם, הנעשת מכח שתי הארות מועטות \nכנזכר, אז הוא מאיר בה בבחי' אור חוזר, וממשיך עמה הארה מן המוחין עצמם דיעקב, \nונותנה אליה, ואז נגמר בניינם, ונעשת קשר תפילה של ראש דיעקב, ואז נאמר עליה, ויעקב \nאיש תם כנזכר. כי לא היתה תמימה ושלימה בתקונה, עד חזרת אור חוזר דתפילין דיעקב, \nועשאוה קשר תפילה של ראש, הנקרא תם לסיבת הנזכר, ואז נעשת אשתו גמורה של יעקב הזה \nהנזכר: \nוצריך ליתן טעם, למה זו לאה אשת יעקב הזה, נקרא דור המדבר. והענין הוא, במה שנעורר \nבתחלה, כי נודע הוא, שאין הזווג נפסק למעלה, שאל\"כ איך היו הנשמות נמשכות. והנה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בס\"ה בפרשת תרומה, אמרו, דלא הוה זווגא אפין באפין, עד בית המקדש שבנה שהע\"ה. וכמו \nשביארנו אנחנו, בענין אופני הזווגין שהיו לזו\"ן בכל ימי העולם, ואמרנו, כי אחר שחטא \nאדה\"ר, לא חזרו אפין באפין, עד בנין ב\"ה דשהע\"ה. ואפילו בימי מרע\"ה, היה זווגיהו \nדאב\"א, כי אין זווג אפין באפין, אלא בא\"י, ובפרט אחר בנין ב\"ה. כנזכר שם בס\"ה, \nובמדרש שיר השירים של הזוהר. אבל הענין הוא, כי כל הזמן ההוא לעולם היו זו\"ן בסוד \nאב\"א, עד שנכנסו לארץ, ואז נזדווגו יחד, בסוד בארה של מרים, כמ\"ש למטה. אבל ודאי \nשיש חלוק אחר, בין כשנכנסו לארץ, לכשנבנה ב\"ה, וכבר נתבאר בדרוש הנזכר, של אופני \nהזווגין שהיו לזו\"ן כל ימי עולם: \nואמנם כל אותם הזווגין שהיו נעשים בזמן דור המדבר, הם זווג יעקב בלאה זו הנזכר. וכל \nהנשמות של בני ישראל שיצאו ממצרים, הנקרא דור המדבר, נבראו ע\"י הזווג ההוא, ולכן \nנקרא לאה זו ע\"ש דור המדבר והבן זה: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ובזה יתבאר לך מה שנתבאר בדרוש שקודם לזה, כי דור המדבר נקרא דור דעה, לפי שהם מן \nהדעת העליון דז\"א, ומבחי' אבא וע\"ש. ולכן כלם יצאו מזווג יעקב ולאה אשתו, אשר שניהם \nנעשו מהארות יסוד דאבא כנזכר, אשר הוא בחי' מרע\"ה, ולכן כלם נקראו על שמו. כמש\"ה, \n(במדבר י\"א כ\"א) העם אשר אנכי בקרבו, כנז\"ל בדרוש שקדם בארך. וז\"ס מ\"ש חז\"ל על פ' \nלמשה ולישראל, ואמרו שקול משה כנגד כל ישראל. גם ר' עקיבא דרש, אשה אחת ילדה ששים \nרבוא בכרס א', ומנו זה משה וכו', והטעם הוא, לפי שכלם הם ענפיו ונצוציו, והוא שורש \nואב לכלם, אלא שיצאו ע\"י טפות השחתת הזרע בק\"ל שנים של אדה\"ר, כנז\"ל באורך בדרוש \nשקדם, כי כל הנשמות היוצאות על דרך זה, הם עליונות בתכלית, נמשכות ממוח הדעת עצמו, \nולא מהתפשטותו בגופא כנודע: \nוצריך שנתרץ קושיא אחת שיש לדברינו, כי הרי בספר הזוהר אמרו, דההוא דרא דמדברא, \nכלהו הוו מסטרא דיובלא, שהיא אימא והוא סותר את דברינו. והנה אם תדקדק דבריהם תעמוד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "על האמת, כי לא נאמר שהם מיובלא עצמה אלא מסטרא דיובלא. ולכן נבאר ענין מלת יובלא, \nעניינו דע, כי אין אימא עצמה נקרא יובל, רק היסוד שלה בלבד. וז\"ס פסוק (ירמי' י\"ז \nח') ועל יובל ישלח שרשיו, כי יובל פירושו נהר כנודע. והנה הנהר הוא יסוד. נמצא כי \n", "en": ""}]}
